תקציר הפרקים הקודמים: שתי העשויות ללא חת חושבות שבדיוק סיימו צבא, מתעלמות משלושים השנה שחלפו מאז, משאירות בבית שני בעלים ושבעה ילדים לאכול את האוכל שהשאירו בפריזר ונוחתות בהאנוי עם מוצ'ילות על הגב ותכניות להמשיך לסין. האנוי והאלונג ביי היו פתיחה מעולה ותוכלו לקרוא על זה בפוסט הקודם אם פספסתם חלילה. ממשיכות לסאפה.
2/10 הצפון מחכה לנו
מוקדם בבוקר נפרדנו מהצוות המקסים והמשקיע של המלון (שפתח בשבילנו את ארוחת הבוקר רבע שעה מוקדם יותר). אוסף אותנו המיניבוס שמקשר לאוטובוס לסאפה. ברובע הישן קשה מאוד לאוטובוסים גדולים להתנייד ומקובל שרכבים קטנים יותר אוספים אותך עד לנקודת איסוף מרכזית ונוחה יותר מחוץ לעיר. התלבטנו מאוד אם לנסוע באוטובוס או ברכבת. החלטנו על אוטובוס כי רצינו לנצל את היום שהיה לנו להאנוי במקסימום ולהישאר עד מאוחר ובנוסף ממש לא סמכנו על היכולת שלנו לישון ברכבת.
תכננו ארבעה לילות בסאפה. היה לנו מלון מוזמן ליום ההגעה, ביום הבא תכננו הומסטיי, ליום השלישי היה לנו שוב לילה מוזמן במלון ואת הלילה הרביעי השארנו פתוח. בסאפה יש המון מקומות לינה טובים והגמישות גדולה. העדפנו להשאיר את הפרטים הסופיים לרגע האחרון, בתלות במזג האוויר ובמסלולים אפשריים.
הגענו לסאפה בסביבות 13:30. כבר בירידה מהאוטובוס עטות עלנו בנות השבטים בלבוש מסורתי בברכת המקום: ול אל יו פלום? ישלאל? ומציעות שלל טיולים מפתים במחירי רצפה. סיכוי לא קטן שניתן למצוא כאן טיולים טובים וכנראה שמי שמגיע לכאן בגיל 22 במסגרת הטיול הגדול ועתותיו בידו ימצא מדריכה מתאימה. בגילנו, הניסיון אומר להתמקם במלון ולתכנן את הימים שלנו כאן לא כשעל הגב יש לנו מוצ'ילה ששוקלת טון ואנחנו ממש צריכות פיפי דחוף.
תחנת ההורדה של האוטובוס רחוקה מהמרכז כך שהלכנו כרבע שעה. כל הדרך מציעים לך טיולים, אוכל, שתיה, מזכרות. אנחנו באנו לטייל והן באו להתפרנס. הגענו מותשות אל המלון שלנו הארט אוף סאפה וגילינו שבלי להתכוון זו ההחלטה הכי טובה שעשינו בסאפה.
מנהלת המלון, מיס הא, היא פשוט בית ספר לתיירות של אישה אחת. היא גדלה בכפר קטן ורחוק שעד עכשיו רחוק ממוקדי התיירות, למדה אנגלית בכוחות עצמה, הדריכה תיירים בכל הסביבה ובסופו של דבר מצאה משקיע שיעזור לה לפתוח את המלון הקטן שלה. הצוות שלה מורכב מנשים בלבד והיא מנהלת אותו ביד רמה. השירות ללא דופי עד לפרטים הקטנים ביותר- מיס הא בדרך כלל תדע למה התכוונת עוד לפני שחשבת על זה בכלל. היא ארגנה לנו את השהות בסאפה כולל כל הטיולים באופן מופתי.
קיבלנו שדרוג לחדר עם נוף בקומה הרביעית (הנוף שווה כל אחת מאינסוף המדרגות), ונשלחנו להתרענן עם כוס מיץ פירות קר שחיכה לנו בחדר, להתארגן ולחזור למטה לתכנונים. מיס הא בררה מה אנחנו רוצות (טרק הליכה ארוך עם הומסטיי), המליצה לנו על כמה אפשרויות, צלצלה למדריכות שחשבה שיתאימו ואחרי שעה התכנית היתה סגורה.
את השעתיים הבאות, עד ארוחת הערב העברנו בנסיונות כנים לקנות ציוד טיולים. כיאה למרכז הטיולים של האיזור הרחוב הראשי בסאפה מלא בעשרות חנויות של ציוד טיולים. כל הרשת מלאה המלצות נרגשות "איך מצאנו בסאפה נעליים נהדרות של נורת'פייס+מעיל מהמם בכלום כסף" ובהתאם תכננו לקנות ציוד טיולים מלא ובאנו עם רשימת הזמנות לכל המשפחה. אפילו תכננו איך לשלוח לארץ אם משקל המציאות יעלה על מה שנוכל לקחת איתנו במוצ'ילה. אז זהו, שלא.
ראו הוזהרתם, אין מה לקנות בסאפה. באמת. לא מדובר בעודפי יצור מקומיים במחיר מציאה אלא בחיקויים במחיר המתאים לחיקויים באיכות סבירה. נעליים לטרקים הייתי בכל מקרה ממליצה לקנות עוד בארץ וללכת בהן מראש, אבל גם על שאר הציוד לא הייתי סומכת לטרק משמעותי. רציתי תיק 35 ליטר לטיולי יום ופשוט לא מצאתי תיק הולם מבחינת איכות (למרות שהתוויות היו של מיטב היצרנים). עברנו חנות אחרי חנות, חיפשנו, מדדנו, ניסינו והמסקנה החד משמעית- ממש לא. כן קנינו מעילי גשם (במחיר 10$ הם עשו את העבודה) וזוג מכנסי טיולים (20$ לחיקוי של קולומביה, מחיר מופרז אבל לא היתה בררה).
אחרי מפח הנפש בנושא הקניות נותר לנו רק לקבל את פני השנה החדשה בארוחת ערב חגיגית. בהמלצת מיס הא הגענו למסעדת פרדייז, נכנסנו והרגשנו בתל אביב. למעט זוג גרמני שהשתלב באווירה הכללית, כל הסועדים היו ישראלים, כולל רימון ותפוח בדבש מהבית. ככה זה בסאפה בחגים...המסעדה עצמה יוצאת מן הכלל וסעדנו בה בכל שלושת הערבים שהיינו בסאפה.
הנה שנה טובה ממיס הא והבנות
והנה דוגמה לכיבוש הישראלי בסאפה
3-4/10 טרק ראשון עם מאי
בתור מי שמתעוררות לפני שהשמש זורחת הספקנו סיבוב קטן בסאפה המתעוררת. בבוקר התיירים ישנים ורק בנות השבטים מסביב מגיעות על קטנועים או ברגל. בשוק חותכים בשר להמשך היום, מסדרים ירקות ומארגנים את כל המזכרות לתיירים שיגיעו מאוחר יותר. מומלץ.
ארוחת הבוקר במלון טעימה מאוד. ביקשנו סלט ומיד נשלחה החוצה לשוק אחת הבנות וחזרה עם שתי עגבניות, שני מלפפונים וקצת חסה שכנראה נקטפו הבוקר. בתשע התייצבה המדריכה שלנו לימים הקרובים- מאי. בתכנון להיום הליכה במסלול של כ 17 ק"מ. בהתחלה עלייה צפונה כדי לראות את הנוף ואחר כך ירידה בין טרסות האורז עד לבית של מאי בעמק הבא, בכפר lao chai. ארוחת ערב ולינה בהומסטיי אצל מאי ומחר טרק קצר יותר, כ 15 ק"מ שיסתיים בסביבות 15:00 בארוחת צהריים בסיומה יגיע נהג להקפיץ אותנו חזרה למלון. דרגת הקושי המתוכננת- בינוני+ עד קשה. לקחנו בגדים להחלפה בתיק יום על הגב. מיס הא ציידה אותנו בבקבוקי מים גדולים.
וכך התחלנו לטפס אחרי מאי (יושבת מימין)
אחרי כשעתיים הליכה, הבתים הקטנים למטה הם סאפה. מאי לבושה בבגדים מסורתיים של שבט ההמונג וגם השיער אסוף בתסרוקת האפיינית. בדרך הצטרפו אלינו עוד כמה נשים- הן הולכות את כל המסלול ועל גבן מזכרות מסוגים שונים. יום שלם של הליכה שבסופו הן מקוות שתקנה משהו. לצערנו קנינו מעט כיוון שכל דבר צריך לסחוב עוד חודש שלם על הגב.
ההליכה עצמה לא הייתה קלה. העלייה תלולה והיינו צריכות הפסקות- אבל בהחלט עמדנו בכבוד במשימה.
התחלנו ללכת בתשע בבוקר ולקראת השעה שתיים הגענו לסוף העלייה. בדרך פגשנו מעט מטיילים נוספים, כל קבוצה והמדריכה שלה וחלק מהדרך הלכנו ביחד. המסלולים מתפצלים- אנחנו לקחנו את "האתגרי" אבל היו מטיילים במסלולים מתונים יותר. בהתחלת הירידה פגשנו את טרסת האורז הראשונה בטיול. יהיו עוד המון...
מאי הייתה מדריכה יוצאת מהכלל. היא דיברה אנגלית מצויינת וסיפרה לנו המון על החיים בכפרים. היא התאלמנה בגיל צעיר ונותרה לבד עם שלושה ילדים ומאז התחילה להדריך. ההומסטיי שלה היה מהראשונים באזור וכך הצליחה לפרנס את הילדים ואפילו לחסוך. היא התחתנה שוב לא מזמן וכעת מגדלת גם את שני ילדיו של בעלה.
הירידה (כמו הרבה ירידות שיגיעו אחריה בחודש הקרוב) היתה הרבה (הרבה) יותר קשה מהעלייה. המסלול חלק וממש השתדלנו לא לשבור רגל דווקא ביום הראשון להליכה- קל להגיד והרבה יותר קשה לעשות, גם עם נעלי הליכה מובחרות, עמידות למים ונוגדות החלקה. מאי לעומת זאת דילגה בקלילות בכפכפי פלסטיק חצי קרועים מסלע לסלע ולא התנשפה אפילו טיפה. המסלול עצמו מרתק גם בגלל הנוף הנפלא ובעיקר בגלל כל האנשים שפוגשים עובדים בשדות האורז- הגענו בשיא תקופת הקציר.
לבית של מאי הגענו כשכבר היה חושך. בעצם הלכנו היום כמעט עשר שעות.ככה זה אחרי צבא- הכול אפשרי. התצלום כאן הוא מהבוקר למחרת.
במשך כל היום מיס הא התקשרה אל מאי כמעט כל שעה לוודא שהכול בסדר, שהמסלול הולך כמתוכנן, שלא קרסנו בדרך והכול טוב. באמצע היום הסתבר שאל ההומסטיי אמורה להגיע משפחה נוספת, רק אם אין לנו התנגדות כמובן. הבטחנו למיס הא ולמאי שזה ממש בסדר וזכינו לפגוש את שגרירת בלגיה בויאטנם, עם כל המשפחה.
שלפנו מהתיק משחק "סולמות וחבלים לילדים שהתגלה כהצלחה
אחרי כל שעות ההליכה מאי הגיעה הביתה להכין ארוחת ערב טעימה לכולם ובכלל תפעלה הכול באופן מעורר התפעלות. בהומסטיי עצמו תנאים סבירים לגמרי- מיטות עם מזרונים נוחים ושמיכות חמות, שירותיים נקיים, מקלחת בסיסית אבל מספקת ועם מים חמים ואוכל ממש טעים. המפגש הבלתי אמצעי עם חיי הכפר הוא שונה לגמרי מאשר לרדת לרגע מהאוטובוס להסתכל ולהמשיך הלאה.
למחרת בבוקר שוב יצאנו להסתובב בכפר עוד לפני ארוחת הבוקר.
הילדים מתחילים להסתובב בחוץ בערך בשש וחצי. לבד לגמרי בלי שום מבוגר בשטח.
בית הספר מתחיל בשבע, אבל מגיעים מוקדם כדי לנקות ולסדר
אחרי ארוחת הבוקר הטעימה (פנקיקים למי שרצה או ארוחת בוקר ויאטנמית של מרק) ומשחק סוער של סולמות וחבלים התחלנו להתארגן ליציאה. הילדים לומדים בבית הספר בשתי משמרות, כך ששיחקנו עם בנה הבכור של מאי (בן 12) בבית. בגלל ההומסטיי הם אמידים יחסית והחיות ישנות במבנה נפרד (לא רחוק בכלל ובבוקר מתעוררים מקול התרנגול והחזירים שמבקשים ארוחת בוקר). ברוב הבתים סביב החיות למטה והמשפחה למעלה. החזיר הוא החיה החשובה ביותר ומהווה מקור בשר עיקרי. בנוסף יש גם באפלו, שהוא בהמת העבודה בטרסות, תרנגולות וברווזים.
לקראת עשר בבוקר יצאנו אל המשך המסלול
לא משנה כמה הכפר נחשל- מכשירים סלולרים מאוד נפוצים. הנשים הן הכוח המפרנס העיקרי והרבה מהן דוברות אנגלית ומתקדמות הלאה. הגברים עובדים בחקלאות ובבית.
בנות ההמונג תופרות את בגדיהן בעצמן, החל מטווית החוטים ועד לרקמה המסובכת על הבדים. מאי אמרה שמי שלא יודעת לתפור לא תמצא בעל... היא הראתה לנו את הנול המשפחתי ולידו בגדים שבנות המשפחה תופרות (לעצמן ולמכירה)
המסלול היום קל יותר וכלל הליכה מכפר לכפר בנוף מקסים. מסלול זה בהחלט יכול להתאים לילדים שאוהבים ללכת. הרבה מאוד אנשים בחוץ, עובדים בשדות האורז בקציר ויבוש. לכל משפחה חלקה בה היא מגדלת אורז שכמעט כולו לצריכה עצמית. המשפחה של מאי לדוגמה צורכת שק אורז של 50 ק"ג לשבוע. ככה זה כשאוכלים אורז 3 פעמים ביום. באזור הזה זורעים וקוצרים פעם בשנה.
בתמונה הבאה ההר הגבוה והרחוק ברקע (הקליקו על התמונה להגדלה) ההוא ההר ממנו ירדנו אתמול (אחרי שטיפסנו עליו מהכיוון השני). סאפה נמצאת בעמק הבא. למעשה אנחנו די גאות בעצמנו... היום מסלול יותר רגוע יחסית לאתמול אבל עדיין הכיל חלקים בהחלט מאתגרים. מסלול שעיקרו הליכה בין שדות אורז וכפרים.
בדרך עוד משהו שלא הכרנו. יער במבוק. גובה הבמבוקים 4-5 מטר והם עבים וצפופים. הכפריים שומרים על יערות הבמבוק ונוטעים חדשים במקום אלו שהם משתמשים בהם. נצרי הבמבוק הקטנים משמשים לאכילה והגבעולים הגדולים לבניה.
כיוון שהגענו בעונת הקציר כל הדרך מלאה מחצלות שעליהן מתייבש אורז. על חלקן האורז עצמו ועל חלקן הגבעולים אחרי שהאורז הופרד מהם. חלק מהגבעולים היבשים יחזרו לשדות ויובערו כדשן לשדה.
ארוחת צהריים מאוחרת במסעדה מקומית (טופו, מרק אטריות והרבה ירקות), הקפצה למלון (כארבעים דקות נסיעה), מיס הא מוודאת איתנו לפרטי פרטים שהכול היה מושלם כפי שהתכוונה, מיץ קר מחכה לנו בחדר, מקלחת טובה משדרגת את היום, מנוחת אחרי צהרים, ארוחה של המנות הצמחוניות במסעדת פרדייז שלא ניסינו עדיין ואפשר ללכת לישון ולהתכונן למחר.
5/10 מסלול בנוף נפלא, מערבית לסאפה
היומיים הראשונים היו בסימן "הנוף האנושי" היום האחרון יותר בסימן "נופים שאפשר לראות חוץ מאורז". בתכנון: הקפצה ברכב למפל הזהב, משם הקפצה למפל הכסף, משם הליכה ברגל מרחק של כחמש שעות דרך כפרים באזור עם נוף טרופי יותר, מטעי תה וכפרים לכיוון הכפר sin chai ומשם הקפצה ברכב חזרה לכפר. נפרדנו בצער ממיס הא והצוות. לצערנו לא היה מקום ללילה נוסף. היא מצאה לנו מקום במלון אחר, דאגה לתעריף זול מזה של בוקינג וכמובן העבירה את המוצ'ילות למלון הבא בזמן שהיינו בטרק כדי שיחכו לנו בחדר. הזמנו אצלה הסעה ללאו קאי לבוקר המחרת (20$ מהמלון ועד למעבר הגבול) ויצאנו לדרך עם מאי שכבר חיכתה.
מפל הזהב נמצא כחצי שעה מסאפה. מסלול יפה ומיוחד שמתאים למשפחות. אחרי היומיים האחרונים נראה לנו קליל…
בסלעים יש מינרל זהוב שצובע הכול בצבעים נהדרים
המסלול נוח יחסית, אם כי יש מדרגות שלא ממש מתאימות לילדים קטנים (מה שלא מפריע בכלל למשפחות ויאטנמיות להסתובב עם ילדים שרצים לכל כיוון) והמפל בסוף מקסים. מסלול לא ארוך- אולי שעה אם הולכים לאט.
תמונות של המפל הכסוף לא הוספתי. באמת מפל מיותר. יש זרימה, יש מדרגות. מפל.
מסלול ההליכה היה מיוחד בנוף ההררי. באזור מערבית לסאפה ראינו כפרים עם בתים בודדים ומרוחקים שמושכים בעצמם כבלי חשמל כיוון שאין אליהם אספקת חשמל מהמדינה. בחורף יש שם שלג והם מספקים את צרכיהם במשך כמה חודשים- עד שהדרכים שוב נפתחות. באזורים נמוכים יותר יש מטעי תה ושדות ענקיים של ורדים לאורך קילומטרים. הכפרים לא תיירותיים ומצבם הרבה פחות טוב מהכפרים מזרחית לסאפה. הרבה ילדים (כרגיל, מסתובבים בחוץ ללא שום השגחה) ובתים עם גגות צפחה מתפוררים- החיות בקומה התחתונה והמשפחה בעליונה.
בשדות הורדים כל פרח עטוף אישית בנייר קטן. ככה זה כשכוח העבודה מצוי בשפע וזול
הילדות מנסות למכור צמידים. קנינו, בטח שקנינו...
הכפר סין צ'אי. רחוק ועני. הדלועים על הגג לאכילה כמובן, רואים אותם כמעט ליד כל בית. השקים הכתומים הם שקי האורז- כל שק 50 ק"ג. מימין מתייבשת ערמת אורז נוספת.
היום היה מאוד מעניין. המסלול עצמו קל יחסית ליומיים הקודמים, אבל בהחלט יש כמה וכמה עליות וירידות מאתגרות. מתאים לילדים גדולים, לא מתאים לילדים קטנים ודורש יכולת הליכה יותר מבסיסית. בסופו נפרדנו ממאי המקסימה שלימדה אותנו כל כך הרבה בשלושה ימים. הטרק שונה לגמרי כאשר מי שהולך איתך מוסיף המון ידע על כל מה שרואים מסביב. למדנו המון על שבט ההמונג וגם קצת על השבטים האחרים באזור (שבט הדזאי למשל). היה מרתק להבין ולו מעט איך נראים החיים של מישהי שגרה באיזור כל חייה, גם בתקופות לפני התיירים, בהן היו שנים של בצורת ורעב.
חזרנו אל מלון חדש מלון סאפה סנטר . באמת מלון בסדר גמור, חדר גדול ויפה וצוות נחמד, אבל את מיס הא אהבנו יותר. היחס בסאפה סנטר מצוין אבל פחות אישי, אולי כי המלון גדול יותר. בנוסף- יש רעש מהרחוב.
כל הרחוב שוקק מוכרות מזכרות. אלה בנות הדזאי, עם כיסוי הראש האדום.
ולסיום האוצר: דף ההסבר של מיס הא
טיפים לסאפה
- נסענו לסאפה עם חברת גוד מורנינג סאפה שהיו בסדר. האוטובוס מגיע ישירות לסאפה. אם נוסעים ברכבת הלילה- היא מגיעה ללאו קאי, כארבעים דקות נסיעה מסאפה.
- בעינינו סאפה היא מרכז תיירותי ממוסחר ודי עלוב שכדאי לשהות בו רק כבסיס לטיול האמיתי. במשך היום אין מה לעשות שם ובוודאי אין מה לקנות שם. אוטובוסים של תיירים מגיעים, יורדים לקנות מזכרות וממשיכים. מאות חדרי מלון נבנים , רבים מהם לתיירי יוקרה שאין להם ענין בטרקים. סאפה כנראה תראה אחרת עוד כמה שנים.
- אם כבר הגעתם- קחו את הזמן וטיילו מסביב. לפחות יום הגעה, לילה בהומסטיי וטיול של יום נוסף. זה נראה אחרת לגמרי כשמאיטים קצת.
- סוכנות טיולים שבסופו של דבר לא הזמנו ממנה, אבל בהחלט מומלצת כיוון שעובדת בשיתוף עם בנות הכפרים היא סאפה אוצ'או . גם מאי סיפרה לנו עליהם כיוון שהם מימנו את שיפוץ הבית שלה והפיכתו להומסטיי. המדריכים שלהם טובים ויש להם סיורים גם באזורים אחרים בצפון ויאטנם.
- את כל הטיול בנינו עם מיס הא. מומלץ. המסלול שלנו כלל המון הליכה כי כך ביקשנו, אבל בחלקים גדולים של הדרך לא פגשנו אף תייר אחר. למטיילים אחרים היא התאימה מסלול אחר לגמרי, גם בלי הליכה בכלל. בדקנו מראש מחירים של טיולים והעלות היתה הוגנת לחלוטין- 95$ לאדם לטיול פרטי של 3 ימים כולל הכול מותאם בדיוק לרצונותינו. האם אפשר בפחות? כן. האם כדאי? לא בטוח. המחיר היה משמעותית נמוך יותר מסוכנויות נסיעות וההקפדה על איכותו הייתה מקסימלית. להזמין טיול מסוכן שיושב בהאנוי נראה לי טעות.
- לקחנו איתנו מתנות לילדים- בעיקר משחקים שקל לסחוב. בהחלט הוכיח את עצמו.
- יש באזור שווקים מקומיים כמעט כל יום, לא רק השוק הגדול והמרכזי של באק הא ביום ראשון (עליו ויתרנו משיקולי תכנון). סאפה אוצ'או מוציאים לשם טיולי יום ומי שזמנו בצפון ויאטנם מוגבל יכול לצאת נשכר. אם מילאתם ואן שלם (6 אנשים) ניתן גם להתאים את הטיול אליכם. עמוד השווקים של סאפה אוצ'או .
- המסעדה בסאפה paradise view היתה ממש מוצלחת. האוכל ויאטנמי בלבד, כך שמי שמחפש אוכל מערבי זה לא המקום. הם מאוד גמישים עם ילדים ועם בררנים בכלל ומשתדלים מאוד להתאים את המנות לטעמך.
- אם אתם מתכננים לשהות בהומסטיי אבל לא אוהבים את רעיון המצעים שאולי אי אפשר לסמוך עליהם קחו איתכם ליינר לשק שינה. לא שוקל כלום ונותן הרגשה טובה למי שצריך.
- המלצה אחרונה: קחו איתכם במזוודה סכין או שניים. מהסוג הקטן עם השיניים שיכול לשמש לכל מטרה. קשה למצוא כאלה בדרך ומאוד צריך אותם כדי לקלף ולחתוך פירות למשל.
מחר יום חשוב- עוברים לסין ומתחילים את החלק היותר מורכב של הטיול! בפוסט הבא: איך עוברים בהצלחה מעבר גבול נידח בלי לדבר סינית?
