תקציר הפרקים הקודמים: שתי העשויות ללא חת חושבות שבדיוק סיימו צבא, מתעלמות משלושים השנה שחלפו מאז, משאירות בבית שני בעלים ושבעה ילדים לאכול את האוכל שהשאירו בפריזר ונוחתות בהאנוי עם מוצ'ילות על הגב ותכניות להמשיך לסין. האנוי והאלונג ביי היו פתיחה מעולה. סאפה היתה נהדרת ותוכלו לקרוא על זה בפוסט הקודםאם פספסתם חלילה. והיום- עוברות לסין.

6/10 עם המעבר לסין הנשימה נעתקת

ההסעה ללאו קאי הגיעה בזמן. ג'יפ ובתוכו על המושב האחורי סנדויצ'ים עם חביתה חמה וירקות היישר מהמטבח של מיס הא, שלא נרעב חלילה. אלופה, אין מה לומר.

חששנו מאוד ממעבר הגבול לסין מלאו קאי להקו (HEKOU) בעיקר כי הוא באמת קצת שכוח אל. זוכרים את הקלסר המדוגם מהמערכה הראשונה? כאן הוא נבחן בפועל. הגענו מאורגנות ברמות על- אחד הבלוגים שהגענו אליו בשיטוט האינסופי הכיל מדריך מופלא למעבר הגבול, כולל צילומים והסברים מפורטים להפליא. כאן תוכלו לקרוא איך עוברים את הגבול מ lao cai ל hekou וגם לא מעט פרטים על העיר הקו. הבלוג עצמו מוצלח באופן כללי גם לחלקים אחרים של סין. ההסבר הזה הומר ל PDF הודפס והופנם, כך שבשלב שהגענו אל מול הבנין יכולנו כבר לשרטט מפה בעינים עצומות בחושך.

למעבר בצד הויאטנמי נכנסים בדלת שכתוב עליה EXIT. ברור, הרי יוצאים מויאטנם...מיד בכניסה הרגשנו איך זה להיות סלב. הייתי רוצה להאמין שהממנו אותם בנוכחותנו המסנוורת אבל כנראה שהם סתם התלהבו שאנחנו לא מהאזור. הויאטנמים הנרגשים פתחו עבורנו דוכן אישי מיוחד, עם שוטר ושוטרת. הוא שאל בויאטנמית (איפה הכי נהניתן בויאטנם? יש לכן משפחה? מתי תחזרו לכאן?) היא תרגמה לאנגלית... וכל זה כשסביבנו עומדים חבריהם שוטרי הגבול המתלהבים.

סיימנו את הצד הויאטנמי תוך עשר דקות בערך והמשכנו החוצה כשחבורה של שוטרי גבול ויאטנמים מנופפים לנו לשלום. עברנו את גשר הידידות בין ויאטנם לסין ופנינו אל הבנין הירוק- מעבר הגבול הסיני.

לו דונלד טראמפ היה מגיע למעבר הגבול בהקו, כנראה שהיה זוכה למעבר VIP בדיוק כמונו. הצד הסיני היה המום מנוכחותנו עוד יותר מהויאטנמי... הפכו את הדרכון שוב ושוב, לא הבינו איך זה אין חותמת יציאה מישראל, הביאו תגבורת ולבסוף הכניסו אותנו, באדיבות רבה מאוד, לחדר צדדי. אנחנו כבר דמיינו סרטי אימה, אבל במציאות- הם פשוט היו ממש סקרנים מה יש לתיירות המוזרות האלה בתיקים. השוטרת הבכירה ביקשה לבדוק את המוצ'ילה, התלהבה לראות את הקלסר המדוגם כיוון ששמות המקומות היו כתובים כולם בסינית, כולם עמדו ושוחחו אחד עם השני בהתרגשות ואחרי עשר דקות החזירו אותנו לתור. אחרי שיצאנו מהחדר חזרה לתור ראינו תמונה בלתי נשכחת שחבל כל כך שאי אפשר היה לצלם: ארבעת השוטרים הסינים עומדים על ספסל, לפניהם על הקיר מפה גדולה של העולם והם מנסים למצוא איפה ישראל על המפה…

מעבר הגבול שקצת חששנו ממנו היה חלק לגמרי ולקח ארבעים דקות.

היידה ליואניאנג

האיזור הראשון שלנו בסין: טרסות האורז של יואניאנג. האיזור נחשב לאחד מאזורי הטרסות היפים, אבל דורש נסיעה מיוחדת בגלל המרחק. כמו כן התלבטנו ארוכות עם עצמנו בשלב התכנון האם להגיע לשם- העונה האידאלית אמורה להיות בכלל בינואר פברואר, כאשר הטרסות מוצפות.

התלבטנו איך להגיע לאזור הטרסות של yuanyang ממעבר הגבול ב hekou. צירוף הנתונים אמר:

1. ניתן בהחלט ודי בקלות, לעשות זאת בתחבורה ציבורית. זה היה לוקח לנו יום נוסף ועולה לשתינו 300 יואן. למי שמתעקש על תחבורה ציבורית: הבלוג השווה מסביר איך להגיע עד הטרסות, בפרטי פרטים. 2. עברנו את הגבול ביום האחרון של החג הלאומי הסיני, צפוף ממש ואי אפשר לקנות כרטיסים מראש 3. אנחנו בטיול אחרי צבא 4. 30 שנה אחרי. מסקנה: 600 יואן לשתינו ובדיוק לפי התכנון, ביציאה מהבנין בשעה עשר בבוקר שעון סין הטלנו בנונשאלנטיות את המוצ'ילות לג'יפ של אליס, בעלת ההוסטל מיואניאנג. גבוהה, מרשימה ודוברת אנגלית מצויינת. היא יצאה בחמש וחצי בבוקר כדי להגיע בזמן ולפנינו כחמש שעות נסיעה, כמו מלכות בג'יפ מהמם. החלטה מושכלת היא מהות התרמילאי המשודרג.

אליס היא משנחאי, עבדה שנים בחברה רב לאומית והיתה בחו"ל לא מעט. לפני כמה שנים החליטה לשלב חיים בטבע רחוק יותר ועברה לאזור יואניאנג.

נוסעות באוטוסטרדה וסביבנו נוף טרופי ומטעי בננות. הבננות האלה ילוו אותנו לאורך לפחות 250 ק"מ. היו שם בננות בשטח מדינת ישראל...זה המפגש הראשון שלנו עם מונחי הגודל של סין.

עצירה בשוק מקומי להצטיידות בפירות טרופיים. אליס מסבירה לנו שכאן השוק הזול והמגוון ביותר כיוון שהפירות גדלים שם. טועמות פעם ראשונה ג'ק פרוט ומתרשמות ממנגו ענק והמון ליצ'י טרי וטעים.

בידיים עמוסות שקיות מלאות פירות אנחנו חוזרות לרכב וממשיכות בנסיעה. אליס הביאה איתה את כרטיסי הסים שהזמנו והגיעו להוסטל ולשמחתנו הגדולה הם עובדים נפלא. בודקות שהאפליקציה של ה VPN עובדת ומפעילות גם את אפליקצית ה WECHAT שהורדנו- כלי הכרחי להתקשרות עם סינים מקומיים שישמש אותנו הרבה בהמשך...

בכניסה לאזור יואניאנג עצירה מתודית- יש לשלם 100 יואן מס תיירות. המדבקה תקפה ליומיים וצריך לשמור עליה- מאיתנו לא ביקשו כי רוב הזמן היינו בחלקים די נידחים, אבל אליס הזהירה אותנו ללכת עם המדבקה בארנק בכל עת.

בסביבות שלוש מגיעות להוסטל המדהים שלנו TIMELESS HOSTEL. הגענו כאמור ביום האחרון של החג הלאומי. עד אתמול כל 14 החדרים בהוסטל היו מלאים סינים אבל היום אנחנו לבד לגמרי ומשודרגות לחדר על הגג, מוקף מרפסת גג ענקית עם נוף מדהים לטרסות. יושבות, אוכלות את הסנדויצ'ים הטעימים שהכינה לנו בבוקר מיס הא האלופה ומרגישות פיזית על גג העולם. מכאן ואילך בכל יום מחדש אין לנו מספיק סופרלטיבים לתאר כמה יפה פה...

מסיימות להתארגן ויורדות למטה לתכנן את הימים הקרובים עם בעל ההוסטל, ריצ'רד. אין גם מספיק סופרלטיבים לריצ'רד...לבחור יש דוקטורט בחקלאות, הוא דובר סינית יפנית ואנגלית על בורין. יש לו ידע בלתי נדלה על המון נושאים, הוא צלם חובב ברמות על, הוא בחור סקרן מאוד ויודע המון על נושאים שונים. לפני 3 שנים הוא החליט להתמסר לחיים פשוטים ואותנטיים, רחוקים מהעיר, בתוך הכפר המקומי ביואניאנג. הוא ואליס פתחו את ההוסטל ומאז מנהל אותו בהצלחה, לומד את השפה המקומית של ההאני, עוסק בתחביב האמיתי שלו, צילום אנשים ונופים. הסופרלטיב היחיד שמגיע לנו הוא שידענו לבחור אותו.

הנה ההוסטל מבפנים

והנה קצה ההוסטל משמאל והבית ממול (משמאל למדרגות החדר לבאפאלו)

והנה הנוף מהגג. הקלקתם? סופרלטיבים מישהו?

ההוסטל נמצא במרחק דקה הליכה מאחת מנקודות התצפית המוצלחות באיזור- הכיכר המרכזית של הכפר. כמובן שירדנו לסיבוב. דקה אחרינו הגיע ריצ'רד עם המצלמה והסביר לנו שאור נפלא כזה אסור לבזבז... ומהרגע הזה, משך שלוש שעות, עד החשיכה, הסתובב איתנו בטרסות, הראה לנו את נקודות הצילום החביבות עליו, הסביר לנו בפרטי פרטים על תהליך גידול האורז, מראשיתו ועד הקציר והכנת הקרקע לסיבוב הבא…

וככה זה נראה 

הנוף סביבנו בראשיתי, מעורר השראה, נשגב-קשה למצוא מילים שיתארו את ההרגשה. כל מה שסביבנו נראה כך הרבה מאות שנים. תהליך העבודה לא שונה בדבר. צילמנו אינספור תמונות, טבע, אורז,טרסות,שמיים וגולת הכותרת-אנשים.

כיוון שהגענו בעונת הקציר-כחצי מהאורז קצור כבר. העונה ה"קלאסית"להגיע לאזור היא החורף,בה הטרסות מוצפות מים או האביב-קיץ בהם האורז גבוה וירוק. מבחינת צילום- אז אמורות לצאת התמונות הכי יפות. אבל! מבחינת נוף אנושי יש יתרון ענק לעונת הקציר. אורז הוא גידול שדורש המון ידיים עובדות. כל המשפחה מגוייסת וכל הכפר בעבודה, ניתן לראות ולהבין "איך זה עובד באמת". נשים נושאות ערמות ענק של אורז קצור, משפחות שלמות קוצרות ועובדות בטרסות.מרתק ונפלא.

תהליך הקציר (שהתמזל מזלנו לראות את כל שלביו):

• קוצרים את האורז ידנית, על הברכיים עם מגל קטן.

• דופקים את גבעולי האורז על דופן פנימית של עגלת עץ כדי להפריד את הגרגירים.

• מכניסים את האורז לשקים צהובים. כל שק 50 קג. מכאן יתחיל תהליך עיבוד האורז עצמו

• את הגבעולים אוגדים לערמות שנראות כמו כובעים ונותנים להן להתייבש. חלק מהערמות אוספים ומשתמשים בקש. את הרוב שורפים בתוך החלקה כדי לדשן את הקרקע.

• את שאריות שתילי האורז מדללים קצת ואז מביאים בפאלו עם משדדה להפוך את הקרקע.

• במקביל, מגרדים את דפנות הטרסה ומחזקים אותה לקראת השתילה הבאה

הגברים מעמיסים והנשים סוחבות. להזכירם, כל שק 50 ק"ג.

הכול סוחבים על הגב- אורז, כלי עבודה והמון המון קש. רק למעטים יש חמור או סוס. רוב הסוחבות הן נשים ועיקר המשקל- על המצח.

אחרי כמה שעות בטרסות חזרנו להוסטל. ריצ'רד המוכשר גם מבשל יוצא מהכלל. אכלנו ארוחת ערב טעימה וחריפה של טופו עם ירקות בתוספת במבו. היה יום ארוך גדוש ומרתק. בבוקר התעוררנו בוייטנאם ובערב נרדמנו על הר נידח בסין.

7/10 הרבה הליכה והרבה טרסות אורז

6:30 כבר זינקנו החוצה, מוכנות לזריחה. יש אתרים ביואניאנג שמתאימים לתצפיות זריחה ויש לשקיעה. ההוסטל ממוקם טוב במיוחד לתצפית זריחה- בתנאי שאין עננים... ריצ'רד הגיח עם המצלמה מייד אחרינו. היו המון עננים, כך שלא היו צילומי זריחה אידאלים אבל עדיין היה שווה. בשעות האלה בבוקר כל הכפר מתעורר- הברווזים יורדים לטרסות עם רועת הברווזים, הבפאלו מובלים להרים וכל הכפר מתארגן להתחיל את היום.

האור הסגול של העננים בבוקר

ברווזים ברווזים

בפאלו בפאלו- אחראי עליהם האיש הזקן בכפר

ריצ'רד ישב איתנו ותיכנן את המשך היום- בבוקר סיור לכיוון כפר של בתי פטריה ואחה”צ סיור לאיזור שמומלץ לשקיעה- BADA. הוא צייר לנו מפה ידנית וליתר בטחון גם הראה לנו תמונות שלכל דבר. ממש ליתר בטחון הוא גם הלך איתנו כחצי הדרך כדי לוודא שאנחנו מסתדרות.

המסלול המקסים יוצא מהכפר, עובר בכמה כפרים אחרים דרך הטרסות ומגיע לכפר מרוחק יותר עם גגות מסורתיים מקש שנותנים לו מראה של ארגז פטריות. גם הכפר הזה כמובן יושב על צלע הר שכולה טרסות צהובות מאורז. אורך המסלול כ 10 ק"מ נגישים לחלוטין אבל נדרש כושר הליכה טוב לאזור הטרסות.

כדי לחסוך בהליכה בדרך חזור תפסנו בהמלצת ריצ'רד טנדר מקומי- שתינו, תשעה ילדים ונהג. שוב היינו כוכבות לעת מצוא ולילדים היה מה לספר בבית...

התדריך למאותגרים, באדיבות ריצ'רד

אחת ממיליון (התמונות שצילמנו בבוקר הזה)

איסוף שבלולים לארוחת הצהרים

גגות פטריה

גם כאן סוחבים ללא הפסקה

שישה מתוך תשעת הילדים. עוד שניים במושב הקדמי ועוד אחד איתנו במושב האחורי.

עצירה למרק נודלס פינוקים של ריצ'רד ויציאה בשעה שלוש למסלול אחר הצהרים שלנו- תצפית BADA מומלצת לשקיעה- שוב עם תדריך מפורט ברמות. השלב הראשון- שוב לתפוס טנדר מקומי לנקודת ההתחלה של המסלול ב BADA. היינו מצויידות במפה עבודת יד עם כל השמות בסינית ורק הראינו לנהג לאן להגיע. יצאנו קצת מאוחר והיינו קצת בלחץ, אבל הנוף והמסלול, איך לא, נפלאים. לשמחתנו בתחילת המסלול צעדנו בטרסות אורז צהובות ולא קצורות והנוף היה, איך לא, מהמם… המסלול באיכות טובה מאוד, לוקח כשעתיים וחצי עם מיליון עצירות צילום, הרבה עליות והרבה ירידות וחשוב לתזמן אותו כך שישאר מספיק זמן לצלם בסוף, לקראת שקיעה. השקיעה לא איכזבה… השמש ירדה בכתום, העננים ורדרדים, נוף טרסות האורז, חלקן מוצפות, היה מפעים… כדי להעביר את כל היופי הזה צריך צלמות הרבה יותר מוצלחות מאיתנו. קשה מאוד לתפוס ולשקף באמת את מה שראינו.

השביל מרוצף רובו באבן

חלק מהטרסות מוצפות כבר

יש שילוט, אפילו באנגלית- אבל כיווני החיצים הם בסינית, כלומר לא משהו שאפשר לבנות עליו. יותר כדאי לסמוך על ריצ'רד.

השקיעה המיוחלת- בחיים האמיתיים זה מרהיב ונוף הטרסות מכל עבר

צעדנו לכביש הראשי כדי לתפוס טנדר חזרה. כחצי שעה והגענו בחושך לארוחת הערב הטעימה של ריצ'רד. בשלב הזה הכרזנו חגיגית שגם עם שלושת השבועות שנותרו לטיול לא יהיו מוצלחים- כבר עשינו את שלנו.

8/10 פרידה מיואניאנג ויום נסיעה לקונמינג

גם הבוקר נדחפו העננים ולא הפקנו צילומי זריחה ראויים אבל פיצינו בסיבוב נוסף בכפר המתעורר וצילומי ילדים בהמוניהם. ארוחת הבוקר כללה חביתת ירק פנטסטית עם מגוון ירקות עשיר במיוחד… ריצ'ארד, לאחר שכמעט סיימנו את החביתה כולה, התעניין האם טעימה לנו חביתת הטחב שנשות ההאני בכפר גרדו מאיזה קיר של מעיין ממש הבוקר… אחרי שוידאנו עם גוגל טרנסלייט שלא טעינו ו MOSS זה באמת טחב, נאלצנו להודות שטחב זה ממש טעים ולהבין שבסין אפשר להפתיע אותך גם אם אתה צמחוני לגמרי. מסתבר שבאיזור הזה בסין טחב נחשב מעדן מלכים. צודקים.

היום ממשיכים לקונמינג. יומיים לפני כן ריצ'רד הסביר על כל האפשרויות (אוטובוס, רכבת, או הסעה אישית שכן אליס צריכה להיות בקונמינג ומוכנה להסיע אותנו) נוחיות מול חסכון של 400 ₪ לשתינו? בשלב הקשיש כמובן שנוחיות לוקחת...אליס מסיעה אותנו ספיישל לדלת ההוסטל בקונמינג. הרווח המשני- מגיעים לקונמינג מוקדם ויש חצי יום להסתובב ולהתארגן ליום הבא (הדי צפוף) והכי טוב- בונוס של עצירה בשוק המקומי בעיירה נידחת, עם אליס וחברה מקומית בהדרכה אישית.

לשוק מגיעים למכור ולקנות כפריים מקומיים המשתייכים לבני מיעוטים של שבט ההאני (HANI) ושבט היי (YI) לבושים בבגדים מסורתיים, אינם דוברי סינית כמעט בכלל אלא ניב מקומי והמומים לגמרי משתי המוזרות שהופיעו פתאום בשוק שלהם. הסתובבנו שם וצילמנו כל תרנגול ובעליו...חוויה מרתקת נוספת נוספה לארסנל.

חיות המחמד של ההאני

הברווז יושב בסל. שימו לב לנעליים הירוקות משמאל- הן עוד ישובו!!

מוכרות ממיעוט ההאני

מוכרת משבט היי (YI) מדייקת בשקילה 

מוכרת הטופו ומאחוריה הקצבים

שבט היי (YI)- הכול צבעוני ויש גם זנב

ענק אמיתי ומאוד יקר

ואפילו מנשא התינוקות עבודת יד רקומה

המשכנו בדרכנו, כאשר לפנינו עוד כשבע שעות נסיעה… אליס דוהרת בדרכים והשיחה קולחת. בצהריים עצרנו במסעדת אם הדרך באמצע סין. רבים שואלים אותי, יולי, נו, איך המסעדות בסין? ובכן, מדובר בפחון רחב ידיים, מהקירות מביט אלינו מאו בגודלו הטבעי… בצד מקרר (נניח שעובד) עם דלתות זכוכית ובו מגוון בשרים, דגים, ירקות וטופו. אתה בוחר, הטבח מבשל…. טעים בטירוף. טופו עגבניות ותוספת של אפונת שלג (שהתגלתה כשוס רציני) היה כל כך טעים שטחנו ללא הכרה, הזמנו מנה נוספת של חצילים ולא אכלנו כלום עד למחרת בבוקר. למדנו בהזדמנות זו שיעור חשוב בהיגיינה נוסח סין… עוזרתה הנאמנה של אליס ערכה טקס קטן בתחילת הארוחה. כלי האוכל הגיעו סגורים בניילון אטום, היא לא השתכנעה מכך.. לקחה את התה הרותח שהוגש לנו וחיטאה בעזרתו את כל הכלים. הפנמנו את הטכניקה והשתמשנו בה רבות בהמשך!

מבחוץ

ומבפנים

המקרר. החלק העליון בשבילנו והתחתון לאמיצים בלבד

מוצאים את הכלים, ממלאים את הכוס תה רותח מהקומקום, טובלים בתוכה את הצ'ופסטיקס, שופכים ממנה תה רותח על כל הכלים ורק אז מתחילים לאכול.

באמת היה אוכל בסוף…

לקראת 16:00 הגענו לקונמינג. על המפה- עיר קטנה וחמודה. במציאות- עיר קטנה וחמודה נוסח סין...לקח יותר משעה לנסוע מפרברי העיר אל מרכזה, 7 מיליון תושבים, הכול ענק. ההוסטל המצוין שלנו lost garden, ממוקם ליד האגם הירוק- הפארק היפה ביותר בקונמינג.

השארנו את הדברים בהוסטל, עבדנו כשעה על התכניות המורכבות שלנו למחר, ביקשנו מבעל ההוסטל שיתקשר עבורנו ויזמין לנו מקום למחרת כיוון שהלילה הבא בסינית בלבד וקדימה- להסתובב בעיר.

קונמינג לא זוכה להתפעלות בפורומים השונים וכנראה שלא היינו באות לכאן במיוחד, אבל בתור עיר מעבר- היא מקסימה. העיר נקיה ומטופחת, מדרכות רחבות ומסודרות, אנשים עירוניים כמו בכל עיר גדולה אחרת בעולם, צמחייה נאה וטיפוח של הרחוב, המון הופעות רחוב… יופי של מקום!

טיפים יואניאנג

  1. ההוסטל שלנו ביואניאנג , TIMELESS HOSTELזכה במקום ראשון בטריפאדויזור בצדק . וגם בבוקינג יש לו ציון 9. ריצ'רד מדבר אנגלית מצויינת, צלם מחונן בעל ידע כללי בלתי נתפס ואין כמוהו לעזור ולתכנן. המיקום באמצע כפר אותנטי, חמש דקות הליכה מהטרסות. המקום איננו נגיש אם אתם מתקשים בהליכה- יש הרבה מדרגות מהחנייה עד להוסטל. אם כבד לכם ישמחו לעזור לכם לסחוב אבל צריך לבקש. אנחנו היינו בחדר על הגג- עוד מיליון מדרגות שהיו שוות לגמרי תמורת הנוף שמקבלים. החדר עצמו מאוד פשוט ובסיסי, אבל נקי ובוהק. המקלחת לא מזהירה. השרותים מערביים והוי פי מצוין. האוכל נהדר- אנחנו לא נגענו באוכל מערבי, אבל מי שחייב גרנולה בבוקר- יש. מומלץ בחום רב.
  2. על יואניאנג באופן כללי התחלנו לקרוא כאן ואז עשינו השלמות פרקטיות מבלוגים הבלוג של נתן וגם המאמר הזה . בפועל בחרנו בכוונה מיקום ממש בתוך הטרסות אצל ריצ'רד שידענו שאפשר לסמוך עליו לגמרי בתכנון ההליכה (מטיילים רבים גרים בעיירה המרכזית Xinjie שם מצאי הגסטהאוסים גדול יותר)
  3. באיזו עונה לבחור? שאלת מיליון הדולר. הטרסות מוצפות מנובמבר, נזרעות באביב ונקצרות בסוף ספטמבר תחילת אוקטובר. העונה של צילומי ההשתקפות המדהימים היא החורף. התלבטנו מאוד אם להגיע וחששנו שנראה טרסות ריקות. התכתבנו עם ריצ'רד שהבטיח שלא נצטער- וצדק לגמרי. הנופים והחוויות בעונת הקציר היו מדהימים. אפשר להתווכח אם זה הזמן לצלמי נוף אבל לנו, עם מצלמה של טלפון נייד סיני והמון סקרנות לאנשים זה היה פשוט נפלא.
  4. האם אפשר לטייל ברכב? בהחלט כן. אנחנו עשינו את הרוב ברגל, אבל אין כל בעיה לארגן נהג, לעבור מנקודת תצפית אחת לשניה באופן נגיש ולהנות מאוד.
  5. כמה ימים להיות?השעות הכי יפות הן זריחה ושקיעה וצריך מזל בשבילן. לשריין שתיים מכל סוג. יומיים מלאים נראה לנו המינימום ועדיף שלושה או ארבעה.
  6. מיואניאנג לקונמינג – בנסיעה ישירה בתחבורה ציבורית- לשריין את כל היום. לקחת בחשבון שהאוטובוס הראשון יוצא מוקדם בבוקר ולא תראו את הזריחה ביום זה. אם תצאו באוטובוס מאוחר מגיעים בחושך לקונמינג. ניתן גם לשבור את הדרך להוסיף עצירה ליום ב JIANSHUI ולהמשיך לקונמינג ברכבת. זה היה בתכנון המקורי שלנו וירד בעריכה…

מותשים? גם אנחנו היינו, אבל בפוסט הבא תוכלו לקרוא איך קמנו מוקדם ונסענו לאדמה האדומה בדונגשואן.