תקציר הפרקים הקודמים: שתי העשויות ללא חת חושבות שבדיוק סיימו צבא, מתעלמות משלושים השנה שחלפו מאז, משאירות בבית שני בעלים ושבעה ילדים לאכול את האוכל שהשאירו בפריזר ונוחתות בהאנוי עם מוצ'ילות על הגב ותכניות להמשיך לסין. האנוי והאלונג ביי היו פתיחה מעולה. סאפה היתה נהדרת, אבל המעבר לסין וטרסות האורז ביואניאנג הותירו אותנו משתאות מרוב יופי. על המעבר ועוד קלישאות תוכלו לקרוא בפוסט הקודם אם פספסתם חלילה. והיום- פלטת הצבעים של אלוהים.
9/10 המסע לדונגשואן Dongchuan Red Earth (红土地)
היום אנחנו בפעם הראשונה לבד לגמרי בסין. הכול מתוכנן למופת בקלסר שלנו, כל השמות רשומים בסינית שוטפת, אבל ברור לגמרי שהסיכוי שלנו להצליח חלקי בלבד…
הפתק הצמחוני- לא זזות בלעדיו
את ההחלטה להגיע לדונגשואן, קיבלנו אחרי שראינו מצגת של אחד הטיולים המאורגנים. זהו אזור של אדמת חמרה אדומה אשר מעובד ופורח בהמון גוונים ויוצר מראה נפלא. החודשים הטובים להגיע לאזור הם ספטמבר עד נובמבר, כאשר השדות מעובדים והפריחה בעיצומה (גם מאי יוני לא רעים).
צריכות להגיע לאוטובוס לעיר פאזה Fǎzhě היוצא ב 7:50 מתחנת האוטובוסים הצפונית של קונמינג (יש עוד שלוש תחנות מרכזיות אחרות של אוטובוסים וחשוב לשים לב).השכמה מוקדמת, כרגיל 😞, יציאה מההוסטל עם אור ראשון ב 6.30, להתבוננות קצרה בעיר המתעוררת ובאור השחר באגם. מונית אמורה לעלות 30 יואן וליד האגם חונות המון מוניות. די פשוט בתאוריה, רק שבזמן אמת נהגי המוניות בקונמינג קולטים אותנו והמחיר ישר עולה ל 60 יואן. אחרי משא ומתן במחשבון של הנייד + סיבוב של "לא צריך אנחנו הולכות" המחיר ירד ל 40 יואן. מופקע אבל אין בררה. תוך 25 דקות אנחנו בתחנת האוטובוסים הענקית.
מכאן הכול בפנטומימה: מראות לקופאית בכרטיסים את שם העיר בסינית+ השעה 7:50. מסמנות באצבעות 2 כרטיסים. היא מראה לנו את המחיר 43 יואן לכרטיס, משלמות, הכרטיסים בידינו. שלב ראשון עבר בהצלחה. השלב הבא: למצוא את האוטובוס. כנראה שיש שילוט נפלא, אבל הוא בסינית. גם אם השם רשום לנו- אין מצב למצוא בשילוט כי האותיות לא נכתבות בכל מקום אותו הדבר. אחרי כמה דקות של "בואי ננסה למצוא שם שמתחיל באות שנראית כמו שולחן קמפינג עם דגל קטן הפוך" הבנו שכאן חייבים את הגורם האנושי. מראות את הכרטיס לאנשים ותוך כמה דקות מצליחות להגיע אל מול האוטובוס הנכון. בתחנה הזו אנחנו אטרקציה וכולם מנסים לעזור או לפחות להסתכל. מראות לנהג האוטובוס את היעד+שם ההוסטל, הוא מהנהן, מושיב אותנו, הכול מעולה. נראה נצח- אבל למרות החששות הכל שיחק לטובתנו ותוך רבע שעה בלבד, מהגעתנו לתחנה, כבר המתנו בתוך האוטובוס, מוכנות ליציאה…
הנסיעה הייתה חוויה סינית בפני עצמה. הנהג ציפצף כל דקה שתיים- במשך כל חמש שעות הנסיעה. צפצוף משמש לשיחות עם נהגים אחרים בכביש, להודעה על הגעה ויציאה מהתחנות (ויש הרבה תחנות), להזהיר הולכי רגל וגם סתם ככה.
הנהג קבוע בקו, בוקר אחד יש לו נסיעה מקונמינג לפאזה ובבוקר שלמחרת נוסע חזור. לתושבים בדרך יש את הטלפון של הנהג והם מתאמים איתו איסופים באופן אישי. מעבר לאיסוף נוסעים, האוטובוס משמש למשלוחים והעברת חבילות, בכל הגעה לתחנת איסוף/עצירה, הוא כמובן מודיע בצפצוף מוכר… החוויה ההזויה ביותר היתה כאשר האוטובוס סטה ממסלולו על מנת לאפשר לאשה לרדת, לעלות למבנה אדיר מימדים כלשהו, לתת משהו. האוטובוס עצר, דומם מנוע וכל נוסעיו חיכו בסבלנות מעוררת השתאות במשך כמעט חצי שעה….
איך יודעים איפה לרדת? לא יודעים. בסביבות השעה 13.00 האוטובוס עצר באמצע שום מקום, אל חלון האוטובוס ניגשה מאדאם זאו בעלת ההוסטל וסימנה לנו לרדת, יחד עם עוד שלושה צעירים סינים. מהרגע הזה והלאה- גוגל טרנסלייט+ פנטומימה עבדו מעולה. החדר פשוט אבל סביר.
התמקמנו, אכלנו ויצאנו- אנחנו, שתי צעירות סיניות ומר זאו-לטיול עד השקיעה. השמיים שהיו מעוננים רוב היום התבהרו קצת, השמש בין העננים האירה חלק מהטרסות כמו זרקור מהשמיים וזכינו לצלם את התמונות שבגללן טרחנו ובאנו עד כאן. עשינו סיבוב מקיף ב"אתרי החובה של השקיעה", המפוזרים בטווח של כ 25 ק"מ. הנוף הנשקף מרהיב ואנחנו בהחלט מבינות עתה מדוע האזור מכונה גם "פלטת הצבעים של אלוהים".
האיש הזקן בן למעלה מ 80. הוא עובד בלהיות איש זקן שכולם מצלמים אותו ואת הכלב. יש המון תמונות מפורסמות שלו ברשת. גם לנו כמובן יש בוק שלם בפוזות שונות...
חוזרות לארוחת מרק מהביל- גודל כל מנת מרק מספיק למשפחה מאוד רעבה. מבינות שהתכנון המקורי להישאר יומיים, כדי להספיק זריחות ושקיעות לא יעבוד כי צפוי גשם. מחשבות מסלול מחדש- מזמינות את הלילה הבא בקונמינג, מבקשות ממאדאם זאו להזמין לנו אוטובוס לבוקר ומקוות אולי בכל זאת לצאת לסיבוב זריחה בבוקר (לא קרה כי היה מבול בבוקר...). מבינות שוב כמה מוצלח היה הרעיון שיש לנו כרטיס סים,VPN טוב ומידע מסודר בקלסר וגם בדרופבוקס. לילה טוב!
טיפים לדונגשואן
- חומר קריאה כללי שהדליק אותנו על האזור באדיבות טרבל צ'יינה , אחר כך הוספנו מידע יותר מפורט איך להגיע ומה לעשות וגם עוד מפות ומידע.
- איך מגיעים באוטובוס מקונמינג לאדמה האדומה בדונג שואן. הנה טיפ מסודר.
- בפועל, המשימה העיקרית הייתה להגיע להוסטל. מהרגע שהצלחתם- הכול מסודר. יש תחנות קבועות, בעלי ההוסטל ידעו להסיע אתכם, האוכל טעים, הנוף נפלא ורק צריך להתפלל למזג אוויר טוב. חשוב לנסות לברר את מזג האוויר לפני- אין מה לעשות שם בגשם/ערפל.
- מומלץ להזמין את ההוסטל ולאשר הגעה יום לפני בטלפון. בעלי ההוסטל יחכו לאוטובוס שלכם. בהחלט עוזר. אנחנו בחרנו הוסטל אקראית- בקישורים יש עוד וכולם דומים.
- ההוסטל שלנו- מאדאם זאו ובעלה החמוד. דוברי סינית בלבד, אין כמו גוגל טרנסלייט כשצריך אותו. מסתדרים מעולה עם תיירים מערביים. החדר נקי וגדול, המקלחת עלובה, האוכל טעים (בחירה בשיטת המקרר עובדת). מיסטר זאו מסיע באוטו שלו ושולט בכל האזור. 80 יואן לזוג לחדר ועוד קצת תוספת לארוחות. 130 יואן לזוג עבור כל סיבוב נוף (שקיעה או זריחה) שלוקח כמה שעות. שווה כל יואן (למרות שהם ללא ספק עשו עלינו קופה יפה והסינים שהיו איתנו שילמו פחות...)
10/10 יום נינוח בקונמינג
קמנו בבוקר לגשם וערפל, ענן לבן עוטף אותנו וההחלטה להקדים לחזור לקונמינג היתה מצוינת.
שעשועי הבוקר כללו נסיון לקבל ממאדאם זאו עגבניות חתוכות לארוחת הבוקר. נסיון ראשון: עגבניות מטוגנות. נסיון שני- עגבניות לא מטוגנות, עם סוכר. נסיון שלישי בינגו- עגבניות חתוכות עם קצת מלח. הסינים סביבנו החליפו בינהם מבטים של רחמים ואמרו בסינית איכס על אוכל.
האוטובוס אסף אותנו כמתוכנן בצפצוף רם ב 9:30 ואחרי כ 4.5 שעות הגענו לתחנת האוטובוס הצפונית בקונמינג שטופת השמש. בתכנון: המקדש הבודהיסטי Yuantong Temple, איזור השוק כולל ציפורים ופרחים, פארק האגם הירוק. מכשול ראשון: נהגי המוניות הגנבים של קונמינג שסירבו להסיע אותנו לעיר תמורת פחות מ 80 יואן. הפחד הקמאי לצאת פראייריות גבר על הפחד ללכת לאיבוד בקונמינג...עזבנו אותם לאנחות,והלכנו נחושות לסאבווי. תמורת 8 יואן לשתינו עלינו לרכבת תחתית מדהימה, חדישה, נקיה, מהירה, נוחה וחצי ריקה… שהביאה אותנו תוך 20 דקות למקדש. בכך הסתיים הפחד שלנו מתחבורה מקומית והבנו שזו הדרך הפשוטה, הזולה והנכונה. כך גם עם אוטובוסים בקונמינג. בהמשך היום ולמחרת כבר נסענו ללא חשש רק באוטובוסים המקומיים.
המקדש הבודהיסטי יפה כמו כל המקדשים מהסוג הזה, בודהות בצורות שונות ובסגנונות שונים, קטורת, מתפללים מקומיים, צבעוני ומטופח מאוד. שעה נעימה מאוד של שיטוט במקדש מקסים.
השוק המקומי… שוק של אוכל, צפורים, פרחים, אבנים יקרות, דגים, קיפודים...כחובבות שווקים שוטטנו שם שעה ארוכה. כזכור- לא באנו לקנות כלום ובאמת אף אחד לא מציק וכיף להסתובב. ממש לצד השוק רחובות מערביים לחלוטין, לולא השילוט בסינית, היינו יכולים לחשוב שנמצאים בכל עיר מערבית אחרת.
ולסיום, ארוחת ערב כמובן. שלוש דקות מההוסטל, ליד האגם הומלץ לנו לנסות את "over the bridge noodles". לפחות חצי שעה התברברנו בעצבים עד שהבנו שאטריות מעל הגשר הוא שם האטריות עצמן, האופייניות לקונמינג ולא שם המסעדה. כרגיל, כל מנה בקערת דלי משפחתית. ואליה הוכנסו בטקס מיוחד מולנו נודלס, פטריות ועלים שונים. מומלץ וטעים מאוד! (50 יואן לזוג מנות שמשביע משפחה מרובת ילדים).
Across the bridge noodles - Guoqiao mixian (过桥米线)
11/10 יער האבן ורכבת לילה אל היעד הבא, קאילי
ניצלנו את היום שהתפנה כדי לנסוע ליער האבן בשילין (Shílín, 石林) . התלבטנו מאוד האם מדובר ביעד תיירותי עמוס בסינים או מקום ששווה לנסוע אליו. למרות שההוסטל המליץ על טיול מאורגן החלטנו על טיול עצמאי ולא הצטערנו. ההגעה באוטובוס פשוטה למדי והיום הרבה יותר נעים בקצב שלנו. למזלנו היה מזג אויר פנטסטי, מיעוט יחסי של מבקרים (99% סינים). האזהרות הן שמדובר באתר צפוף ביותר ואילו למזלנו, כנראה בגלל שהגענו באמצע השבוע ומייד אחרי החג הלאומי, יכולנו לראות שרוב הרכבים החשמליים המסיעים בפארק עומדים בחניה ויכולנו לדמיין כמה צפוף כשהתפוסה מלאה..
אין ברירה אלא להשתמש שוב בסופרלטיביים.. הפארק מדהים, מהמם, מרשים, אתר טבע עוצמתי יוצא דופן… הפארק כשמו, כן הוא נראה כמו יער עצום של סלעים בצורות מיוחדות, מגוון מאוד, יש בו נקודות תצפית מלמעלה וגם שבילי הליכה ממש בין תצורות הסלע עצמן. חלק מהשבילים צרים כל כך בין הסלעים, עד שהורדנו את התיקים מהגב כדי לעבור. הכל מסודר, נקי, מטופח, ולשמחתנו גם חלק מהעצים היו בשלכת, כך שהיה טוויסט נוסף של צבע. היינו בפארק כארבע שעות, חשוב לציין שלמרות ריבוי הקבוצות הסיניות, הם הולכים רק לתצפיות הראשיות מצלמים ומרעישים. מהרגע שזזים קצת מהדרך הראשית אל אחד מעשרות השבילים המשולטים והיפים בפארק נמצאים בו לבד לגמרי עם הטבע. פרט לאזורי הכניסה והיציאה- היינו לבד לגמרי כל היום.
סיום נהדר לקונמינג. מספיקות לחזור בנחת לגסטהאוס, לקחת את תיקי הגב, לנסוע באוטובוס אל תחנת הרכבת ולהמשיך במסע- הלילה עוברים לחלק הבא, חבל גואיזו. רכבת לילה מקונמינג לקאילי.
נסיעה ראשונה שלנו ברכבת לילה. מיטת קומותיים מרווחת עם מצעים נקיים ונעלי בית. לתא שלנו הצטרף זוג סיני נחמד. היא בעלת מסעדה צמחונית בדאלי והוא יצרן תה בוטיק יוקרתי. גילינו שאפשר לנהל שיחה מאוד עמוקה שכולה על טהרת גוגל טרנסלייט 
כבר בראשית הנסיעה התכבדנו בתה משובח והספלים התמלאו מחדש כל פעם שהספל התרוקן… כן, יש מקומות בעולם בהם לא שמעו על שלפוחית רגיזה, אבל לכן יכולות לדווח שבקרון היו שירותים נקיים ומתוחזקים- גם סינים וגם מערבייים. שוחחנו עם ידידנו החדשים עד 1 לפנות בוקר, החלפנו אנשי קשר ב WEECHAT , נתנו להם חמסה למזכרת ואחרי שהם ירדו בתחנה שלהם ניסינו לישון את מה שנשאר מהלילה.
טיפים לקונמינג
- בתכנון המקורי התייחסנו לקונמינג כאל מעבר הכרחי ולא נעים במיוחד. הביקורות עליה היו לא ממש טובות ורוב הממליצים חשבו שרצוי להיות בה כמה שפחות זמן. הרושם שלנו- עיר מעבר נעימה ונוחה שהסבירה לנו פנים. יפה, מטופחת, קלה מאוד להתמצאות ובסיס מצוין ליציאה לטיולים.
- הגסטהאוס שלנו, LOST GARDEN בקונמינג היה מצוין. הנה הקישור לטיפ שכתבתי עליו.
- בקונמינג יש גם רכבת תחתית מוצלחת וגם קווי אוטובוס נוחים לכל מקום. עלות כרטיס אוטובוס 1-2 יואן ורכבת עד 4 יואן לנסיעה. חשוב לציין שגוגל מאפס לא מיטבי בהמלצה על נסיעה בקווי תחבורה ציבורית בקונמינג ועדיף להסתמך על ההמלצות בגסטהאוס איך להגיע ממקום למקום. הראינו לאנשים סביבנו באוטובוס את שם התחנה בסינית וכולם רבו על הזכות להנחות את התיירות חסרות הישע. אם אנחנו הצלחנו- באמת כל אחד יכול.
- נהגי המוניות- הגנבים ביותר שנתקלנו בהם. ראו הוזהרתם.
- אזור האגם הירוק מקסים ומטופח. בערב ומוקדם בבוקר המון קבוצות של אנשים עושים ספורט מכל הסוגים ולא מעט הופעות רחוב חמודות.
- OVER THE BRIDGE NODLES (过桥米线) הן סוג האטריות האפייני לאזור. טעים ומשביע.
- בתחנת הרכבת של קונמינג יש אולם המתנה VIP נפרד , למי שרכש כרטיס לקרון שינה מסוג soft sleeper!! במקום להיתקע עם כולם בכסאות צפופים ועשן סיגריות יושבים באולם נעים. והנה הטיפ על תחנת הרכבת בקונמינג ועוד טיפ על קרונות שינה ברכבות בסין.
אנחנו מיטלטלות ברכבת הלילה ל KAILI, ואם החזקתם מעמד עד כאן, הרי לא תפסידו את הפוסט הבא על הרפתקאות העשויות ללא חת בגואיזו….
