צ'ינקווה טרה נמצא אצלי בבאקט ליסט שנים רבות ואילולא הקורונה, היינו מבקרים במקום לפי שנתיים או שלוש. הפארק שבו שוכנים חמשת הכפרים נמצא בחבל ליגוריה בחוף הצפון מערבי של איטליה וההגעה הנוחה ביותר היא ברכבת. 20 מיליון התיירים המבקרים באזור בכל שנה יוצרים עומס אדיר בסמטאות הצפופות ובשבילי ההליכה הצרים וזו הסיבה שהעדפנו להגיע בתחילת העונה ולהימנע משהות בסוף שבוע.
מכיוון שרציתי חוויה מלאה הקדשנו לפארק ולכפרים חמישה ימים ובתכנון היו ארבעה מסלולי הליכה בין הכפרים:
1. מונטרוסו - ורנצה - קורניליה (7 ק"מ, 4 שעות הליכה)
2. לבנטו - מונטרוסו (9 ק"מ, 3 שעות הליכה) מתחילים בעיירה מחוץ לפארק.
3. מנרולה - ריומג'ורה (2 ק"מ, 1.5 שעות הליכה)
4. קורניליה - מנרולה (6 ק"מ, 3 שעות הליכה)
התוכנית נבנתה עבור שנינו בלבד והילדים נשארו להסתדר בלעדינו, מה שכלל בדיעבד התמודדות עם ביטול לימודים ואזעקות במבצע מגן וחץ.
יום שני 8/5 נתב"ג - מילאנו - מונטרוסו
אל נתב"ג הגענו לפנות בוקר והמסלול המהיר (W) למי שלא שולח מזוודה לבטן המטוס היה מהיר להפליא. תוך פחות מחצי שעה מהכניסה לאולם הטיסות היוצאות כבר היינו בדיוטי. טיסת אלעל למילאנו המריאה בשעה 07:45 ונחתה ב-11:00 שעון מקומי. ממילאנו צ'נטרלה יצאנו ברכבת ללא החלפות עד לכפר הצפוני ביותר מחמשת הכפרים, מונטרוסו.
האיטלקים גאים מאד במערכת הרכבות המפוארת שלהם, אך תקלות עיכבו את ההגעה ליעד בשעתיים ובסופו של דבר הגענו לתחנת הרכבת במונטרוסו קצת לפני 19:00, 17 וחצי שעות מהרגע שיצאנו מהבית. לא פלא שהרגשנו סחוטים. הגענו למלון קטן בסימטה צדדית ומיד חיפשנו מקום לשבת בו לארוחת ערב טובה, להשיב את כוחותינו. עוד הספקנו מעט לעלות ולרדת בסמטאות לפני שסגרנו את היום הראשון.
יום שלישי 9/5 מונטרוסו
הבוקר התחיל מוקדם (מאד) עם הודעות מטרידות שמתחיל מבצע צבאי ברצועה. ארוחת הבוקר בגינת עצי הלימון של המלון הסיטה מעט את המחשבות על מה שצפוי בארץ ושנינו ניסינו להתרכז בכאן ועכשיו. היום התוכנית היא ללכת את המסלול הכחול Sentiero Azzurro. יוצאים ממונטרוסו והשביל מטפס על צלע המצוק מעל הים, מזג האוויר קריר ומעונן חלקית, השביל צר ואנחנו רואים שאנחנו לא לבד על השביל. איתנו הולכים מספר זוגות צעירים וגם מבוגרים ועוד קבוצת סטודנטים. ההליכה בקצב נינוח ואני צריך להתאים את עצמי לנ. שצריכה מנוחות לנשימה ולהסדרת הדופק ולאינספור צילומים. הכפר הבא (ורנצה) נגלה לעינינו מאחד העיקולים בדרך והתחלנו לרדת אליו בתלילות עם תצפיות נוף משגעות. הכפרים נראים דומים במבט ראשון, אבל כל זווית צילום וכל שעה של היום יתנו תמונה שונה. זו התקופה של שיא פריחת האביב ולא ניתן להסביר כמה הכל יפה.
הגענו לורנצה בשעה 11:00 בערך ועלינו לגג המצודה לראות את הכפר מזווית נוספת. אחרי ההליכה באוויר הפתוח, הצפיפות בסמטאות הקשתה עלינו והחלטנו לא להתמהמה, לכן קנינו מעט פירות ויצאנו מהכפר להמשיך במסלול. שוב יוצאים מהכפר בעליה תלולה , הולכים לאורך המצוק ויורדים לכפר הבא - קורניליה. זה הכפר היחיד שבנוי גבוה מעל הים ואין לו מעגן סירות או חוף. ישבנו לאכול ארוחת צהריים והתלבטנו איך לחזור למונטרוסו. אפשר לחזור ברכבת ואפשר לחזור במעבורת. נ. העדיפה מעבורת כדי לראות את הכפרים מעוד זווית וכמובן לצלם, מה גם שנסיעת רכבת אורכת שתי דקות בין כפר לכפר והכל במנהרה וזה, אפס, קצת מבאס. מכיוון שלקורניליה אין מעגן, החלטנו לנסוע ברכבת לכפר הבא, מנרולה, ולעלות על המעבורת ממנו חזרה עד למונטרוסו. השיט במעבורת היה בהחלט שווה את הזמן והכסף ולדעתי מומלץ בעיקר בשעות אחר הצהריים כשהשמש מאירה את הכפרים בנטייתה מערבה. חזרנו בשעת ערב מוקדמת למונטרוסו ואחרי עוד שיטוט בסימטאות התיישבנו לארוחת ערב ולאחריה שיחה עם הגדולה בבית שדיווחה שכולם בסדר וגם הכלב רץ לממ"ד כשצריך.
יום ד' 10/5 מונטרוסו - מנרולה
הבוקר התחיל גשום וארוחת הבוקר עברה לחדר האוכל הקטן והפנימי של המלון. היום, לפי התוכנית, יש מסלול הליכה יחסית ארוך. אבל הגשם שצפוי עד שעת צהריים והברכיים של נ. גרמו לנו לזנוח את התוכנית ולנוח עד שהשמים התבהרו ואז יצאנו לשוטט מעט. מונטרוסו הוא הכפר היחיד מהחמישה שיש לו חוף שטוח והלכנו לאורכו לעוד נקודות תצפית וזוויות צילום חדשות. לאחר מכן לקחנו את המזוודות ועלינו לרכבת למנרולה, לא לפני שקיבלתי פיצוי כספי על האיחור של הרכבת מלפני יומיים. במנרולה נבלה את שלושת הלילות הבאים.
הזמנתי לנו חדר בפנסיון הנמצא בקצה המצוק עם מרפסת לים ונוף מהסרטים. המקום התגלה כפנינה של ממש והחדר היה מרווח ביותר. במנרולה יש מבחר לא קטן של מסעדות, בארים ופיצריות וגם שבילי הליכה עם נקודות תצפית משגעות. במהלך שלושת הימים בכפר השתדלנו לא לחזור לאותו מקום פעמיים וזו לא היתה בעיה גדולה. יש גם מכולות קטנות לקנות פירות, ירקות, יין וכל מה שרוצים לזמן שהולכים ולזמן שיושבים במרפסת. קנינו לנ. מקלות הליכה כדי שנוכל לחזור לשבילים ולהקל על הברכיים.
יום ה' 11/5 מנרולה
אחרי ארוחת בוקר על המרפסת שלנו, יצאנו למסלול הקצר לריומג'ורה, עליה תלולה של כ-45 דקות וירידה תלולה לא פחות ותוך פחות משעתיים הגענו לסוף המסלול. והברכיים? מעט כואבות אבל היה מסלול כל כך יפה שהיה שווה. ועכשיו מה עושים? הרעב קפץ עלינו מהמאמץ והחלטנו בהברקה של רגע לאכול ארוחת בוקר נוספת בבית קפה ליד תחנת הרכבת. אח"כ הסתובבנו בכפר התלול עד מאד, עלינו עד המצודה המשופצת בה יש תערוכה והסברים על ההיסטוריה המקומית. ירדנו ועלינו וירדנו, אכלנו גלידה והלכנו ב-ויה דל אמור עד שהספיק לנו ומאחר שאנחנו כבר מנוסים, תפסנו את המעבורת למנרולה.
יום ו' 12/5 מנרולה
במהלך הלילה ירד גשם והבוקר נראה מאד לא מבטיח. נשאר לנו מסלול אחד והמחשבה היתה שנעשה אולי רק חלק ממנו, נעלה עד הכפר וולסטרה ומכיוון שהירידות קשות לברכיים נחזור באוטובוס. הגשם המשיך לרדת ומצב הרוח נהיה אפרורי, אז ניצלנו את הזמן לפתוח בקבוק יין מקומי שקנינו, שהיה מצוין. לקראת הצהריים הגשם נחלש ומכיוון שאנחנו ממש מנוסים אנחנו יודעים, שכאשר בעלי חנויות המזכרות מוציאים את מרכולתם מחוץ לחנות לתצוגה, הם יודעים בוודאות של 100% שלא ירד יותר גשם. כדי להיות זהירים החלטנו לאכול ארוחת צהריים טובה ומיד לאחריה, באופן שלא מומלץ כלל, יצאנו למסלול האחרון מדלגים מעל שלוליות ונושמים את ריח האדמה הרטובה והאוויר הקריר והנקי של אחרי הגשם. העליה היתה תלולה והגענו לוולסטרה לאחר כשעה, הברכיים מרגישות בסדר וגם הקיבה ובשמחה החלטנו להמשיך את כל המסלול עד לקורניליה. השביל יפה כמו השבילים האחרים ומספק עוד ועוד זוויות צילום של הכפרים וכל המרחב החקלאי והמיוער. כל תמונה שמצלמים ולא משנה לאיזה כיוון זה פשוט גלויה. הגענו לקורניליה וגם בה הסתובבנו מעט וכמובן טעמנו את הגלידה המשובחת. הרגשנו כל כך טוב שהרשינו לעצמינו לרדת את כל 380 המדרגות עד לתחנת הרכבת וחזרנו ברכבת למנרולה ללילה האחרון. ומכיוון שאנחנו כבר ממש ממש מנוסים אנחנו יודעים שברגע שמתחיל קצת להחשיך, גדודי התיירים שבאים ברכבות, ממהרים לחזור למלונות מהם באו מחוץ לחמשת הכפרים. אז נהיה שקט ונשארים רק המקומיים, כמונו, ואפשר לנשום שוב בסמטאות הצרות. אז יצאנו בערב לאחד הבארים בלי כל הצפיפות, לשמוע מוזיקה חיה עם יין מקומי, לימונסינו ופלטת אנשובי מטוגנים.
יום שבת 13/5 מנרולה - מילאנו - נתב"ג
טיסת אלעל היתה אמורה להמריא בשעה 23:00 ונדחתה עוד לפני החופשה לשעה 00:30, מה שהשאיר בידינו זמן פנוי אותו תכננתי להעביר במרכז מילאנו. נפרדנו ממנרולה היפה והפורחת בשעת צהריים ועלינו על רכבת לגנואה, בגנואה החלפנו לרכבת שתיקח אותנו לתחנה נוספת ושם עלינו על רכבת שלישית למילאנו. המעברים היו חלקים והרכבות לא עמוסות מדי. הרכבת למילאנו יצאה בזמן אבל הודיעו לנו שלפני מילאנו יש עבודות על הפסים וצריך לרדת ולעבור לאוטובוסים שיקחו אותנו את שאר הדרך. המעבר והנסיעה באוטובוסים שרפה לנו עוד שעה והגענו בלי הרבה אנרגיות למילאנו צ'נטרלה. שמנו את המזוודות בשמירת חפצים ונסענו במטרו למרכז מילנו לכיכר הדאומו, הסתובבנו מעט בין ההמונים, אכלנו וחזרנו לצ'נטרלה כדי לתפוס את המלפנסה אקספרס חזרה לשדה התעופה. נחתנו בארץ ביום ראשון בשעה 05:00 כשהפסקת האש כבר שרירא וקיימת והא לכם תזמון לפנתיאון.
