לאחר כמעט חודש ברג`סטאן (Rajastan) הצבעונית אנו מגיעים לג`ייפור,העיר הוורודה. יכולנו להתחיל בה את הסיבוב על שום קירבתה היחסית לדלהי, החלטנו לסיים. ג`ייפור כמעט מערבית, גן עדן לאוהבי אבנים יקרות ותכשיטים, קולנוע הכי גדול באסיה, רשתות מזון מהיר כמו בבית ומי שמאד רוצה
אהבתי את בומביי ממבט ראשון, אולי בגלל שאחרי כל כך הרבה הודו הרגשתי כמעט באירופה. אחרי שעוברים את הסלאמס האיומים בדרך משדה התעופה, נכנסים לעיר גדולה, עם רובעים מוסדרים ובנויים היטב, גנים ומבני ציבור - ואל נשכח - יש פה ים! אחרי כל המדבריות של רג`סטאן, איזה כיף לנשום אוויר ים מלוח ולראות את המרחבים האפורים החלקים של האוקיינוס ההודי...
סגנונות המוסיקה והמחול ההודיים עתיקים ביותר ומקפלים בתוכם עולם ומלואו. המחול והמוסיקה שלובים יחד ומשקפים את הפולחן, החשיבה, הלמידה והיצירה ההודיים.
למרות שממשלת הודו מטילה הגבלות על הסיורים אל Dah-Hanoo, Tsomoriri ועמק נוברה, זנסקר נשארה אחת הפינות המבודדות והמדהימות ביותר בלאדאק שהגישה אליהן די נוחה.
היוגה ברישיקש עלולה לתפוס לכם את כל השרירים, כשתרצו לעזוב כדאי לכם להמשיך לגן הפסלים של צ`אנדיגר שם תרגישו כמו קפיצה קטנה לחו``ל, ומשם לשימלה היפהפיה, שבנוייה על הר ושתכניס אתכם לכושר.
אתם הורים החולמים לטייל עם ילדיכם הבוגרים במזרח? לכן בעקבות גל וערן שערכו טיול זריז עם אמא ואבא בדרום הודו וסרי לנקה.נפגשים במומביי, משם לקוצ`ין, למדינות קרלה וטמיל נאדוולסיום שבוע בסרי לנקה.
טרק בלב מצוקים וצמחייה בחבל קשמיר, מהכפר סונומאראג אל הקרחון ואל מפגש עם הודו ידידותית וחמה, כפרים ועמקים.
Backwaters -אחת האטרקציות היותר תיירותיות במדינת Kerala מתגלה כחוויה מומלצת: שייט מהנה ושלוו בנופים ירוקים.
יהושע ושותפיו לנסיעה מגיעים למשרד ההגירה הנפאלי ומצליחים להשיג את האשרה הדרושה. בהמשך הם נהנים משיחות ודיונים בדרך חזרה להודו.
כמו כל דבר, גם שלב ההכנות מגיע לקיצו ומשפחת רוטר עולה על המטוס להודו. הטיסה של חברת אוסבקיסטאן דווקא עוברת בנעימים ושדה התעופה של דלהי מדהים את הרוטרים. משם הם ממשיכים בטיסה נוספת ללה. על ההתאקלמות למקום ולגובה, על הטיפוס לשנטי סטופה ושאר חוויות, בכתבה שלפניכם.
מהעיר לה אפשר לצאת לכל מיני טרקים מרתקים. משפחת רוטר יוצא לטרק בן מספר ימים, עוברת בין כפרים ונופים מתחלפים וצועדת הרבה ברגל. הצטרפו אליהם למסע!
רישיקש הומה בערב רב של עולי רגל חגיגיים, באבות כמעט עירומים שמקבצים נדבות, צלמי מזכרות עם מצלמות עתיקות תלויות על הצוואר, תיירים בכפכפים, פרות, קופים וצלצולי פעמונים מהמקדשים הסמוכים, אנשים בדרך לפוג`ה או לשיעור יוגה או סתם לשבת בבית קפה עם מרפסת, לשתות כוס צ`אי כשהגנגס זורם מתחת.
``נשים מכאן ומשם...`` חווית המפגש של בנות `מסע נשי` עם נשות הודו העליזות.. והפחות עליזות... ``מולנו בשורה ארוכה ודמומה, הן ישבו זקופות: כל אחת וה`סארי` שלה, כעין טווסים מרהיבים הפורשים את מניפותיהם, כל אחת מהן עם ברק סקרנות בעיניים, נוצצות בתכשיטיהן, ביישנות מלומדת והמון חששות באוויר.. איך תיראה הפגישה הזו?``
הבית היהודי בלה הוא מקום המפגש עבור הישראלים שמחפשים שותפים לטיול או ללינה, כאן גם חוגגים כולם שבתות וחגים. משפחת רוטר מבקרת ונהנית וחווה פן רוחני נוסף במבחר הקורסים המוצעים ללימוד באזור ולקינוח סיפור עם מוסר השכל.
כשחוזרים למקלוד, חוזרים הביתה עם התמונות מטיבט, להראות לחברים הטיבטים שמעולם לא ראו את מולדתם. זה גם המקום ללמוד על הבודהיזם, דבר שיכול לעזור בקבלת החלטות חשובות.
ימים ראשונים בדלהי יכולים להיות לא פשוטים. לוקח זמן להתרגל לנסיעה מהירה בטוק טוק הודי, לחום הכבד ולבליל האנשים. יש כאלה שמבינים מהר שעליהם להמשיך הלאה וממהרים לרכוש כרטיס לרכבת, ליד הבא.
נסיעה ברכבת בהודו היא חוויה שחייבים לעבור. רון ובשמת נוסעים לנייניטל ויוצאים לטרק הראשון בהודו: נייניטל-קומריה (קורבט), שעובר בכפרים יפים וחושף טבע נפלא, מלא בציפורים, צבאים, קופים וגם דובי פנדה אדומה.
בלי בכלל להתכוון מצאה את עצמה המשפחה שלנו בהודו עוצרת בדרך לרישיקש, הישר לזרועותיה המזמינות של העיר שימלה, בה הם פוגשים פנים פחות מוכרות, ומקסימות של הודו. וגם הרבה הרבה הרבה... <font color=#ff6600>קופים</font>.
יש נופים שפשוט כובשים אותך - הרים מכוסי שלג, מדבריות, כפרים קטנים בלב השממה. כאלה הם הנופים של עמק נוברה. גילי מטיילת בעמק, בין הרים וכפרים ומתרגשת מהמראות ומהאנשים. הודו אחרת מזו שחושבים עליה, בכתבה שלא כדאי להחמיץ.
פורים מתקרב וההכנות בבית-חב"ד עוברות להילוך גבוה. הילדים מכינים שלטים, שמכריזים "משנכנס אדר מרבים בשמחה" ו"פורים בפתח - פושקר במתח", ריח של אוזני המן נישא באוויר ומתגבר על ריחות הקטורת והביוב שאופייניים כל כך לפושקר.
מרגאו (Margao) היא בירתה הפורה של Salcete taluka והיא נחשבת לעיר השנייה בגודלה בגואה.
בין הרים ובין סלעים מסתתר לו כפר הודי פצפון עם נוף משגע, והרבה ישראלים. קאסולהוא השם ומסביבו יש לא מעט אפשרויות לטיולי יום.
ימי התהילה של קלנגוט (Calangute) כמכה של ההיפים חלפו מן העולם. המקומיים, שבעבר נהגו להשכיר חדרים בבתיהם עבור תשלום מינימלי, עברו כיום לאמצעי פרנסה רווחיים יותר, וקלנגוט כיום היא אחד מהמרכזים התיירותיים הגדולים בגואה.
כבר כשנוחתים לה, בירת לדאק, מרגישים את האוויר הנקי והצח. המחסור בחמצן גורם לקושי בטיפוס על הסטופות האדירות, אבל במקביל, אי אפשר להפסיק ליהנות מהנופים המדהימים.
מלה אפשר לצאת למסע של כמה ימים בעמק זנסקר, שעובר בעיר קרגיל ובעוד כפרים קטנים בדרך, אבל הנופים המרהיבים לא מבטיחים שהטיול יזרום על מי מנוחות. דרך היסורים הפרטית שלנו לזנסקר וחזרה.
את הדרך מלדאק לסרינגר אפשר לעשות בצורה ישירה ואפשר גם לעצור בדרך ולהתעכב בכפרים יפים, לבקר בגומפות ובמנזרים מיוחדים ולנסוע לאורך נהר האינדוס המתפתל.
על מה אתם חושבים כשאתם שומעים את המלה ``קשמיר`` ? הפגזות, פיגועי טרור, סכסוך בן עשרות שנים, גבול מתוח ? אז ככה: קאשמיר היא נופים שוויצריים, מטבח (כמעט) תורכי, בתי סירה בעיצוב אנגלי ומחירים הודיים! וכן אמא - הייתי בקאשמיר.
קונה כמה חטיפים הודיים אותנטיים והולך לחדר. איבדת את הארנק אמנם, אך אחרי הכל, ב-7 וחצי בבוקר אתה עולה על רכבת ונוסע מפה, אם אפשר לתמיד. טוב שיש לך כרטיס מסומן לרכבת. וטוב שהחבאת את הכרטיס טוב טוב בכיס הסודי.
רגע לפני שהוא עולה על אוטובוס בדרכו ליעד הבא, איציק גונן סופג עוד תרבות מקומית בקראלה, מאזין לקונצרט לסיטאר וטאבלה ושט בתעלות המים שמסביבן עצי קוקוס המהווים מקור לתעשייה משגשגת ובקרקעיתן חול המשמש את תושבי המקום לבנייה.
באנגלור היא הכרך השני בגודלו בדרום הודי ובהחלט אחת הערים המובילות ברמת הפיתוח והקידמה. כתבינו מסיירים בשווקים הומי אדם, במוזיאונים, ``תופסים קצת אמריקה`` וממשיכים לוורקאלה, גן עדן טרופי עם חוף צוקי מרהיב עטור עצי קוקוס. את ביקורם באזור הם מסיימים בקוצ'ין.
