בקצה המערבי ביותר של רג`סטן, בלב מדבר טאר (Thar) , סמוך לגבול הפקיסטני, נמצאת עיר המדבר השלווה והציורית ג`איסלמר (Jaisalmer). המבצר הגדול במרכז העיר נראה כאילו נלקח מאגדת ילדים או לפחות מסיפורי אלף לילה ולילה. במתחם המוקף חומות, בין רחובות מרוצפים אבנים חלקות, עומדים מקדשים, ארמונות ובתים בגווני חום צהוב שהעניקו לעיר את הכינוי העיר המוזהבת. האגדה גורסת שקרישנה חזה שצאצא משבט ידב (Yadav) יבנה את ממלכתו על גבעת טריקוטה (Trikuta). שם אכן נוסד נווה המדבר ג`איסלמר בשנת 1156 כמבצר רג`פוטי על ידי רוול ג`ייסל (Rawal Jaisal). לאחר שנים רבות של קרבות פנימיים פלשו המוסלמים וכבשו את העיר בשנת 1294 ורק לאחר מאות שנים של קרבות מרים היחסים בין תושבי העיר למוסלמים השתפרו כאשר שליט ג`איסלמר התחתן עם אחת מבנותיו של הקיסר אקבר (Akbar) בשנת 1570. במאה ה-17 הפכה העיר למרכז מסחרי חשוב ושלטה על נתיבי המסחר היבשתיים בין הודו למרכז אסיה. כאשר בומביי הפכה לנמל הראשי של הודו ג`איסלמר החלה לאבד חשיבותה ועושרה. כיום, עקב המתיחות עם פקיסטן שמעבר לגבול הסמוך, העיר הפכה לנקודה אסטרטגית חשובה.

מרבית העניין בג`איסלמר הוא המבצר Jaisalmer Fort, המתרומם מהחולות ונראה למי שמגיע לכאן לראשונה כאילו אינו שייך למדבר המקיף אותו. המבצר מתנשא לגובה של כ-80 מטרים ואליו מובילה דרך סלולה מפותלת הנקטעת על ידי ארבעה שערים ענקיים. ליד השער השני נמצאת"באר המוות" אליה היו משליכים בימי קדם את הבוגדים והפושעים. כרבע מאוכלוסיית ג`איסלמר מתגוררת כיום בתוך המבצר ועל מנת לשמר את המראה ההיסטורי שלו הבניה בתוכו מוגבלת על ידי חוקים קפדניים. כמו כן אסורה כניסת רכבים. השער המרכזי מוביל לכיכר שבעבר שימשה לכינוס החיילים, חתונות וכמובן, על פי המיטב המסורת הרג`סטנית, לטקסי התאבדות המוניים שנועדו למנוע נפילה בשבי בעתות מצור. כיום הכיכר שקטה וסביר שתראו שם פרות משוטטות בשלווה מאשר לוחמים אמיצים. על הכיכר חולש הארמון של מהרוול (Juna Mahal) שפתוח כל יום בין השעות 10:00 עד 15:00 והוא אחד הארמונות העתיקים ברג`סטן. בחזית הארמון, בן החמש קומות, אפשר לראות מרפסות וחלונות המיצגים את מיטב סגנונות הבניה של העיר. בתוך הארמון שולט סגנון בנייה רג`פוטי קלאסי: כס המלכות ממנו פיקד המלך על צבאו נמצא משמאל לכניסה לארמון.

בתוך המבצר עומדים מקדשים לאלים שונים כגון וישנו, סוריה, לקשמי, שיווה וגנש אך הם אינם מרשימים כמו המקדשים הג`אינים שנבנו בין המאה ה-12 למאה ה-15 מאבני חול צהובות חומות ואבני שיש לאלים ריקאבדווג`י (Rikhabdevji) , סאמבהאוואנתג`י (Sambhavantji) ופרשוונטג`י (Parshvanathji).המקדש לפרשוונטג`י הוא העתיק ביותר מבין השלוש. הקירות, התקרות והעמודים התומכים במקדשים מפוסלים במוטיבים קלאסיים ובין המקדשים מחברים פרוזדורים ומדרגות. מתחת למקדש סמבהוונת (Sambhavnath) נמצא ספרית גיאן בהנדר (Gyan Bhandar) בו נמצאים כתבי יד וציורים ג`אינים ומפות אסטרולוגיות מהמאה ה-11. הספרייה פתוחה כל יום בין השעות 10:00 ל 11:00. מחוץ למבצר ובתוכו עומדים בתים מפוארים של סוחרי עבר עשירים שנקראים האוולי (Haveli) הבתים, בעלי חזיתות המכוסות תבליטי פרחים יפים וחצר מרכזית, נבנו במאות ה-18 וה-19 מאבן חול על ידי קהילה של בנאים שנקראה סילבט (Silavat) והייתה אחראית לסגנון הפסול הייחודי של ג`איסלמר. חלק מהבתים נשמרו עד היום במצב מצוין ואפשר לבקר בהם.

הגדול ביותר ביניהם הוא פאטוון קי האוולי (Patwon-ki-Haveli) בצפון העיר שפתוח כל יום בין השעות 10:00 עד 17:00. הבניין הזה נבנה במשך חמישים שנה על יד משפחות סוחרי ברוקד בשם פאטווה (Patwa) והוא מורכב למעשה מחמישה בתים שלכל אחד כניסה נפרדת. בפנים כל הבתים מחוברים זה לזה, התקרות נתמכות על ידי עמודים מכוסי תבליטים ומגגות הבתים ומרפסותיהם יש תצפית נפלאה על הנוף שמסביב. סלים קי סינג האוולי (Salim Ki Singh) הוא האוולי קטן יותר אך מפואר כמעט באותה מידה אם לא יותר. על הגג כיפות צבועות כחול ושורות של טווסים מקשטות את המרפסות המקושתות. בית זה היה שייך למשפחתו של השר סלים סינג מוהטה (Salim Singh Mohta) שנודע לשמצה במיסים הכבדים שהטיל על תושבי העיר בשנת 1800.

בריכת גדי סגר (Gadi Sagar), שבעבר הייתה מקור המים היחידי של העיר, נבנתה בשנת 1367 ונמצאת מדרום לעיר. אל הבריכה מוביל שער כניסה משולש ומסביב לה, על הגדות הצפונית והמזרחית, עומדים מקדשים קטנים עשויים אבן חול וגאטות. כדאי להגיע לכאן בחודש מרץ כאשר נערך כאן פסטיבל גנגאור (Gangaur) ולצפות בנשים המשליכות פרחים לאגם ומתפללות לבעל טוב ובתהלוכות מפוארות אותן מובילים ראשי העיר. ליד השער הראשי של הבריכה ממוקם מוזיאון הפולקלור שפתוח כל יום בין השעות 8:00 עד 19:00 ובו מספר מוצגים מעניינים של אומנות עממית שרובם קשורים לדת. אפשר לראות כאן פסלי עץ של קרישנה ורדהה (Radha), כלי נגינה, ציורים ועוד.

ביקור בג`איסלמר לעולם אינו מסתיים בעיר ובמבצר. כדי למצות את העיר חייבים לצאת למדבר שמסביב בו נמצאות מספר אטרקציות שלא כדאי להחמיצן. אפשר לעשות זאת בספארי גמלים של מספר ימים אבל זה מומלץ רק להרפתקאנים כיוון שבדרך כלל רכיבה של יותר ממספר שעות על גמל יכולה להיות מאוד מייגעת וכואבת. ניתן גם להשכיר ג`יפ עם נהג ולתור את האזור בנוחות יחסית. דיונות החול הציוריות סם (Sam) , שנמצאות כ-40 ק"מ מערבית לעיר ונקראות על שם כפר קטן שנמצא מעט מערבה מהן, הפכו לאטרקציה תיירותית בזכות השקיעות והזריחות שבהן. הגבעות הגליות אותן מלטפות רוחות נראות כתמונה קסומה הלקוחה מגלויה. כמובן שהתיירים משכו לכאן ציים של רוכלים המציעים למטיילים המזיעים שתייה קרה בטמפרטורה פושרת.

כ-16 ק"מ מג`איסלמר נמצא כפר בשם לודוברה (Loduvra) ששימש כבירת השליטים הבהטים עד לייסודה של ג`איסלמר במאה ה-12 וכיום נותרו מהעיר רק מספר מקדש ג`אינים שנבנו מחדש בשנות השבעים ומשמשים כאתר עליה לרגל חשוב. המקדשים פתוחים מדי יום בין השעות 8:00 עד 18:00. ראוי במיוחד לציון הוא המעבר המקומר, או טורן (Toran), שבכניסה לקומפלקס המקדשים. הקשת, המעוטרת בתגליפים עדינים, נחשבת לאחד משיאי האדריכלות באזור. מימין למקדש הראשי, על מספר פלטפורמות מרובעות, עומד מקדש קטן יותר. על גבעה באזור בדה בג (Bada Bagh), כ-6 ק"מ מצפון לג`איסלמר, נמצא אוסף של מצבות זיכרון שנבנו לזכר שליטי העבר של העיר.

גגות מקומרים מצלים על לוחות העשויים אבן שיש או אבן חול ועליהם כתובות עתיקות ופסלי פרשים. למרגלות הגבעה פורחים גנים ירוקים- בהם מגדלים את מרבית הפרות והירקות במחוז בזכות האדמה הפורייה שבמקום- המהווים שינוי מרענן בנוף המדברי האחיד. בפארק המאובנים שנמצא כ-17 ק"מ דרומית לג`איסלמר אפשר לראות שרידים של עצים מתקופת היורה בני יותר מ-180 מיליון שנים. הפארק פתוח כל יום בין החודשים נובמבר לפברואר בין השעות 8:00 עד 17:00 ובין החודשים מרץ לאוקטובר בין השעות 8:00 עד 18:00. 18 העצים הפזורים בשמורה נחשבים אמנם לציון דרך גיאולוגי בחקר מדבר טאר, אך הם לא בהכרח אטרקציה תיירותית.

יעדי הכתבה