עמק קולו (kulu) הקסום גובל ב- Pir Panjal בצפון, רכס פרוואטי במזרח וברכס Barabhangal במערב. מדינת הימצ`אל פארדש מתגלה במלוא הדרה בעמק קולו, נהרות גועשים, כפרי הרים יפים, פרדסים, יערות אורנים ירוקים ורכסים מושלגים. עמק קולו מתפרש לאורך 80 ק"מ מ- Largi Gorge הקרוב למנאלי ועד ל- Rohtang Pass שער הכניסה אל ההרים הצחיחים של לאדאק ו- Lahaul. בכתבי הקודש ההינדים העתיקים מוזכר עמק קולו כ- Kulanthapitha, סופו של העולם המיושב. במשך מאות שנים היווה עמק קולו צומת מסחר עיקרי בין מרכז אסיה ומישורי ה- Gangetic. השליטים המקומיים ניצלו את העובדה הזו במשך השנים וגרפו רווחים נאים מהתנועה שזרמה אל העמק וממנו. כמו כן הם הרחיבו את גבולות ממלכתם ובכך הפכו אותה ליעד מרכזי לפלישה של צבאות זרים ולמרכז חקלאי ארצי. אוכלוסיית העמק גדלה מאוד בשנות החמישים והשישים בזכות פליטים טיבטיים רבים שעברו לגור שם.

למרות השינויים בכבישים, בהגירה ובתיירות הגוברת בשנים האחרונות חיי העמק מתנהלים עדיין באותו אופן שבו הם התנהלו לפני מספר שנים והתושבים עדיין חיים בבתי אבן קטנים וכפריים. המקומיים שידועים בשמם ה- paharis נחשבים לחברי קאסטה גבוהה והאיכרים האריסים שמעבדים את אדמותיהם הם מקאסטה נמוכה יותר. נשות העמק מתעטפות בצעיפים צבעוניים ולגברים יש כובעים קטנים. כשעוברים בשדות המרעה העשירים בצמחיה ניתן לראות רועי צאן נוודים, שנקראים גם Gaddi, שמובילים את עדריהם.

לאחר המסע המפרך באוטובוס מדלהי או מלה, מגיעים רוב המטיילים אל מנאלי, ששם הסיכוי היחידי שתראו Gaddi, הוא בתמונה על הקיר. מנאלי עם מלונותיה המתפתחים, המסעדות הרבות וסוכנויות התיירות הפכה למקום הנופש המרכזי באזור והיא מהווה בסיס נוח ליציאה לטרקים אל ההרים והכפרים הסמוכים, ההופכים את האזור לאחד האזורים היפים ביותר בהודו. בירת העמק מאז אמצע המאה השבע עשרה היא העיר קולו שלמרות היותה צומת מסחר ותחבורה של המחוז היא לא מהווה אטרקציה תיירותית כמו מנאלי, שנמצאת במרחק של 40 ק"מ צפונה. במרכז העיר יש מגוון חנויות המתרכזות סביב הגדה הימנית של נהר הביאס. קולו היא עיר רועשת, מזוהמת ואפורה המהווה את הניגוד ההפוך לכפרי ההרים השקטים והרגועים הסובבים אותה. רוב המטיילים מגיעים לקולו כדי לשהות בה לילה אחד לפני שיוצאים ממנה לכיוון ההרים והכפרים באזור.

מצפון לקולו על טרסות העשירות בצמחיה במרחק של 6 ק"מ מהכביש הראשי נמצא הכפר נגר היפה והנגיש ביותר מבין כפרי ההרים הממוקמים בין קולו ומנאלי. הכפר נגר, שבנוי סביב טירה עתיקה, היה בירת האזור לפני שהשליטים המקומיים עברו לקולו באמצע המאה ה- 19 וכמאה שנים לאחר מכן החלו לעבור לנגר מתיישבים אירופאים. הטירה המרכזית בכפר נבנתה ע"י Raja Sidh Singh בשנת 1700 ושימשה מאז כארמון, אחוזה קולוניאלית, בית משפט ובית ספר. כיום יש בטירה מלון קטן והמבקרים במקום יכולים להנות מהנוף המרהיב הנשקף ממרפסות הטירה. הטירה נבנתה בסגנון pahari המסורתי (בנייה המשלבת לבנים עם קורות עצי ארז), והיא מוקפת בחצר מרכזית וסמוך אלייה ניצב מוזיאון קטן ומקדש.

המקדש הגדול והמיוחד ביותר בנגר הוא מקדש העץ Tripuri Sundri הניצב בקצה הכפר. שולי הגג של המקדש מגולפים בצורת חיות ומדי שנה בין התאריכים 18 עד ה- 24 במאי עולים אל המקדש מאמינים מהכפרים הסמוכים ומביאים מנחות הוקרה לאלים. בחלק העליון של הכפר ניצבת גלריית Nicholas Roerich שפתוחה מדי יום מהשעה 9:00 עד 13:00 ומהשעה 14:00 עד 17:00. בגלרייה מוצגים ציורים וצילומים שמנציחים את זכרו של הדייר הקודם שגר בגלרייה האמן, הסופר, הפילוסוף והארכיאולוג Roerich. Roerich מומן ע"י תרומות שהגיעו ממעריציו שהשוו אותו לליאונרדו ולבודהה. בשנת 1939 מת Roerich בנגר. בגלרייה ניתן לראות ציורי שמן של ההימלאיה, מספר צילומים של גורואים ועוד... מטיילים רבים מגיעים לנגר ומתעכבים שם זמן מה היות והם נשבים בקסמי המקום, מתמכרים לנופים ולשקט וסופגים את האווירה. מנגר ניתן לצאת לטרקים אל ההרים הסמוכים, וכן מומלץ לשכור אופנוע ולטייל בכפרים הסמוכים ובסביבה המרהיבה. אין דבר מרנין יותר מאשר לשבת על גג אוטובוס הודי מקפץ כשמסביבך פרושים הנופים המרהיבים של עמק קולו האזור יפהפה ופראי ומומלץ מאוד לבקר בו.

יעדי הכתבה