מאונט אבו (Mount Abu) , ההיל סטיישן היחידה ברג`סטן, ממוקמת על רמה סלעית בדרום מערב רג`סטן. בעבר היא שימשה כבית הקיץ של שליטי רג`סטן וגוג`רט שבנו בה ארמונות נופש, וכמקום בו התאוששו הבריטים מהחום הכבד של הקיץ ברג`סטן. כיום, כמו מרבית ההיל סטיישן בהודו, היא חביבה בעיקר על זוגות הודים בירח דבש אך גם על מטיילים מערביים שיכולים להעביר בה מספר ימי מנוחה ולבקר במקדשים הג`אינים בדילוורה Dilwara. מוקד העניין במאונט אבו הוא אגם נאקי (Nakki), שעל פי האמונה נוצר כאשר האלים גירדו את ההרים עם ציפורני ידיהם, שבהינדית קוראים להן נאק (Nakh). האגדות המקומיות גם מספרות על טקס יגנה אגניקונד (yagna agnikund) שהתנהל כאן לאחר נפילת האימפריה הגופטית במאה ה-8 במקום בו נמצא היום מקדש גומוק (Gaumukh), כ-3 ק"מ מחוץ לעיר.

הג`אינים מתייחסים לבניית מקדש כאקט של מסירות ולכן מקומות התפילה שלהם תמיד מקושטים בהדר וחן. כך הדבר גם במקדשי דילוורה שהם מהיפים בהודו. המקדשים נמצאים כ-3 ק"מ צפונית מזרחית למאונט אבו, פתוחים מדי יום בין השעות 12:00 עד 18:00 והכניסה אליהם אסורה בבגדי עור, עם מצלמות ומכשירי רדיו ולנשים בזמן וסת. כל חמשת המקדשים בנויים שיש מהמסד עד הטפחות ועליהם תגליפים עדינים ויפים, במיוחד בשני המבנים הראשיים. כל אחד מהמקדשים נבנה כיצירת אומנות נפרדת וגם מי ששבע ממקדשים בהודו יתקשה להישאר אדיש.

המקדש העתיק ביותר, וימאלה ואשי (Vimala Vasahi), נקרא על שם השר הגוג`רטי שהחל את בנייתו בשנת 1301 לאחר הספירה ומוקדש לאדינאת (Adinath) , הטירטנקרה הראשון מתוך 24 הנביאים שגילו את דרך הג`אינזם ופסלו שלוב הרגליים נמצא במקדש. על הפסל שומרים פסלים גבוהים של פרשוונאת (Parshwanath), הטירטנקרה ה-24. מבחוץ למקדש אמנם אינו מרשים במיוחד, אך בפנים קשה למצוא עמוד, קיר או תיקרה שאינם מקושטים. בניית המקדש, שהתבצעה על ידי כ-2000 בנאים ופסלים, ארכה ארבע עשרה שנים. באולם הקדמי 48 עמודים תומכים ושמונה מתוכם יוצרים מתומן שתומך בתקרה מקומרת המאורגנת באחד עשר מעגלים קונצנטריים, שמעוטרת בציורי רקדנים, מוזיקאים, פילים וסוסים. בין עיצובי הלוטוס אפשר לראות אלים שונים, כמו גנש, סרסווטי (Saraswati) וקרישנה. לפני הכניסה, אכסדרת עמודים מסוככת על עשרה פסלי שיש של פילים, סוסים ופרשים.

מקדש נמינאת (Neminath) נבנה בשנת 1231 לאדינאת והעיצובים בו מדויקים ומפורטים יותר. הכיפה הגדולה מעל אולם הכניסה מקושטת ברצועות המתארות סיפורים על קדושים, תהלוכות המוניות. פסלים ליד אכסדרת הכניסה מנציחים את פטרוני המקדש- האחים וסטופלה (Vastupala) וטג`פלה (Tejapala) שעל פי האגדה מצאו אוצר ענקי ובעצת נשותיהם בנו מקדשים ומימנו את בנייתם של עוד רבים בגוג`רט. שאר שלושת המקדשים הם מהמאה החמש עשרה והם, כאמור, פחות מרשימים. במקדש אדינאת עומד פסל נחושת של 24 הטירטאנקרה ששוקל 4.5 טון ויש בו תגליפים יפים אך רובם לא גמורים.

המקדש לפרשוונת (Temple Parshvanath) הוא בעל תקרה מקושטת. על קירותיו החיצוניים מצויירים קדושים שנקראים ג`ינאס (Jinas) ועל גגו ניצב מגדל אבן אפור. כחצי ק"מ ממקדש זה נמצאת שמורת טבע קטנה בה גרים זוג תנינים, כ-16 נמרים וכ-80 עצלנים - זה סוג של דוב ולא אופי של בנאדם-השמורה עצמה די המונית ולעיתים קרובות קשה להבחין בחיות שמשתדלות להתרחק מההמולה הרבה שמעוררים המבקרים הרבים. כ-3 ק"מ צפונית מזרחית לעיר נמצאת אוניברסיטת ברהמהה קומריס (Brahma Kumaris). מעבר לאוניברסיטה נמצא מקדש אדהר דבי (Adhar Devi temple) המוקדש לאלה דורגה. אל המקדש, שנבנה על ראש גבעה סלעית, מובילות 400 מדרגות שלמרגלותיהן נמצאת באר דוד באורי (Doodh Baori) שהוא המקור לחלב הטהור, דוד, לאלים ולמלומדים. המבנה המרכזי בקומפלקס המקדשים של אצ`לגר (Achalarh), כ-8 ק"מ צפונית מזרחית לאדהר דבי, הוא מקדש לאל שיווה בשם אצ`לשוור מהדאו (Achaleshwar Mahadeo). בתוכו עומד יוני Yoni, שהחור בו אמור להגיע עד השאול, עליו משקיפים מהקירות שליד פסלים של פרוואטי וגאנש.

משני צידי הכניסה עומדים פסלים של פרוואטי ולפניהם עומד שור מתכת גדול במיוחד. במקדש לוישנו אפשר לראות תבליטים המתארים בפרוט את וישנו על תשע גלגוליו השונים. מחוץ למקדש בריכה המקושטת בתאואי אבן שאמורה להכיל מים קדושים. הבריכה אמורה להיות המקום בו הושמדו השדים שגנבו מהבריכה מים מטהרים כשהם מחופשים לשוורי בר. מקדש גורו שיקר(Guru Shikar) הוא אתר נוסף בעל חשיבות רבה לעולי הרגל ההינדים. המקדש עומד בנקודה הגבוהה ביותר ברג`סטן- בגובה 1772 מטרים וכ-15 ק"מ צפונית מזרחית לעיר. יש כאן תצפית מצוינת על הנופים המרהיבים שמסביב שבהחלט מצדיקה את הטיפוס.

יעדי הכתבה