טיול בבוליביה הוא בדרך כלל חלק מטיול בדרום אמריקה, במדינות כמו ברזיל, פרו וארגנטינה. בוליביה היא מדינה קטנה יחסית, עם שלל נופים ייחודיים שלא תשכחו. המפורסמים שבהם הוא מדבר המלח - הסלאר, העיר לה פז, איזור הביצות והג'ונגלים - הפמפאס ועוד. כיוון שמדובר במדינה לא מפותחת, עם גבהים נדירים ודרכים עקלקלות, כדאי שתדעו לפני המסע שלכם, לאן פניכם מועדות ותקראו קצת על הערים והאטרקציולת המרכזיות בבוליביה, בכתבה שלפניכם.
אודי ומירית נחים בגבול בוליביה-ברזיל. לאחר מכן הם יוצאים לנסיעה חוויתית עד לה פז. בעיר הם מתעמקים במוזיאונים, בכלא סאן פדרו ומשתתפים בחגיגות יום העצמאות של בוליביה.
מירית ואודי חוזרים לבוליביה לעשות קצת השלמות. היעד הראשון רורנבקה - יוצאים לג`ונגל, הרבה עצים, תרופות טבעיות וכמובן יתושים. לאחר מכן - הפמפס, כאן פוגשים, ואפילו מלטפים, תנינים, אנקונדות, קופים, ציפורים ו...קפיברים/ות. חוזרים ללה פז לעמק הירח לסיום.
בוליביה היא מדינה של הפתעות וביקור בה הוא תמיד הרפתקאה. בכתבה שלפניכם רשמים מביקור במכרות פוטוסי, הרבה קניות בלה-פז, הליכה על הקצה בעמק הירח, ותיאור טרק הצ`ורו, עם הנוף הנהדר, אפילו כשעושים אותו קצת מהר מדי. דרך עוקפת דרך המוות היא סיום ראוי להרפתקאה הזו.
רועי מגלה בתקופה של הפגנות ומחסומים בכבישים שהטיול בבוליביה לא יכול להמשך כרגיל. הוא מצליח לברוח מלה פז, אך מגלה שהקשיים ממשיכים גם באזור קופקבנה. לבסוף הוא עובר את הגבול ברגל וממשיך לפרו.
מסתבר שלא חייבים להיות תרמילאים על מנת לטייל בבוליביה ופרו. שרותי התיירות בארצות אלו מאפשרים טיול בתנאים סבירים, גם ללא השתתפות בטיולים מאורגנים בעלויות גבוהות. מתוך רצון לשמור את הדובדבן שבקצפת (מאצ`ו פיצ`ו) לסוף הטיול, בחרנו להתחיל בבוליביה ולסיים בפרו. בדיעבד, התברר שההחלטה הייתה נכונה.
כבר שבועיים שאנחנו בלה פז והקור המעיק מתחיל לעצבן. הוחלט על מספר ימים במקום חם, מקום נמוך, איפשהו שעולים במדרגות במכה אחת, ובבוקר קמים ישר מהמיטה, בלי התלבטות איך תהיה הדרך הכי מהירה לסוודר.
עידן ושרון מטיילים בבוליביה. אחרי פגישה נרגשת עם אמא של עידן, הם נוסעים יחד לג`ונגלים, ומתמודדים עם תנינים, נחשים, ואפילו... יתושים! אבל כל זה עוד כלום לעומת ההתמודדות עם פקיד ההגירה.
יש מקומות בעולם שנראים לא מציאותיים לחלוטין. בוליביה, מהרגע שהנחנו את כף רגלינו בויאזון בגבול ארגנטינה ועד שהגענו ללה פז דרך טופיזה, אזור הסלאר ופוטוסי, היתה בדיוק מקום שכזה. מסוסים מטורפים בטופיזה, דרך עמידה על חלילים בסלאר ומעבר בגיהנום של פוטוסי.
רועי עובר בין ערי בוליביה השונות. מפוטוסי וסוקרה הוא עולה ללה פז וממשיך לעיירה הפסטורלית סוראטה. לקינוח, הוא משתתף בפסטיבל מיוחד של האינקה, שמציין את היום הראשון בלוח השנה.
רועי בכתבה שכולה חוויות וסכנות בבוליביה. מ'דרך המוות' לקורויקו הוא עובר לקרבות עם יתושים ופיראנות בפמפאס, ומסיים בטיול מאתגר במיוחד לאורך נהר הבני.
תומר מבלה ברחבי בוליביה: תחילה הוא חושש הדרך המוות, מעביר את ראש השנה בלה פז ולסיום נוסע לאויוני ולטיול בסלאר, לקראת פרידה מחברו לטיול והמשך ליעד הבא.
תמר ושמעון מביאים סיפור עמוס בטעמים, מהפסטיבלים הססגוניים של בוליביה והמראות המהממים של פרו. הכינו את התיאבון!
בוליביה היא מדינה מרתקת, ושונה מרוב שכנותיה. כתבנו בשטח מגיע אליה מברזיל, ומייד מתמודד עם השוני. על נסיעות בסגנון בוליביאני, בילוי בבירה הרשמית שמתגלה כמקסימה, הבירה הלא רשמית שמתגלה כלבנה, ומדבר המלח העצום המתגלה כנפלא.
אזור היונגאס נמצא מצפון מזרח ללה-פאז. היונגאס הינם מצוקים מיוערים, המגיחים מעל עננים השקועים בערוצים ויוצרים מחיצה טבעית בין הרמה הצחה לבין יערות האמאזונס שבצפון בוליביה, ומכל מקום מציצה שרשרת הרי הקורדילרה ריאל.
הטרק של הצ`ורו מתחיל בלה קומברה ומסתיים בכפר קטן ושמו צ`אירו או לחלופין בקורויורו. הטרק נמשך כ- 3-4 ימים והוא לא קשה מידי. כבר בתחילת המסלול יורדים ירידה תלולה וארוכה בדרך אינקה יפהפיה המרוצפת אבנים, שעוברת בכפרים קטנים שחלקם מיושבים וחלקם לא. מרבית הדרך עוברת לאורך הנהר, לפעמים בקרבתו, לפעמים בגובה רב מעליו, את הנהר חוצים על גשרי עץ רעועים.
בראש ההר ניגלה לעינינו נוף עוצר נשימה. הרגשנו קרובים לאלוהים. אט אט התפזרו העננים וחזינו במראה מדהים - העיר האבודה של האינקה. עמדנו נפעמים ומאושרים. קשה מאוד למצוא את המילים לתאר את התחושות...
תמר ושמעון שוקעים לליבה של דרום אמריקה, ואחרי טיול מאורגן הם מתנסים בה באופן עצמאי. אחרי התחלה סוערת בארגנטינה, הם מצפינים אל עמי האנדים של בוליביה, שם הם פוגשים נופים מדהימים ותרבויות קסומות.
כתבתה הראשונה של שרון מבוליביה ובה היא מנסה להסביר מי נגד מי בבוליביה ומה הביא להפגנות האלימות.
שרון נמצאת במצור בלה פז, לאחר כמה ימים של מהומות סוערות. היא מספרת על התחושות ברחוב, היחס לזרים ומשמיעה את קולות המחאה.
ביום שישי בארבע לפנות בוקר הטלפון מצלצל: אמא הדואגת שואלת אם נכון שמפנים את כל הישראלים מלה פז. הדיווח שלאחר המצור: שרון מהרהרת אבל לא ממש מודאגת מהמצב. ברחובות לה פז העניינים כסדרם.
לכבוד עונת הקרנבלים, כתבה להראות שגם לנו יש כאלה, ולא רק בפברואר. שרון מתלהבת מקרנבל בלה פז זו חוגגים הסטודנטים את הכניסה לאוניברסיטה ובו הם מציגים את מוסד הלימוד שלהם בגאווה ובהרבה צבע.
השנה שרון בילתה את חג האביב (וכאן זה דווקא תחילת החורף) בלה פז, עם מאות מטיילים ישראלים רועשים יותר או פחות, עם לוי ומנחם החב``דניקים הנלהבים, עם יוסי, רב הקהילה החמוד וחובב הכדורגל, ובעיקר עם כמה חברים חדשים שלשמחתי הרבה נשארו לעשות כאן את החג.
לטייל זה נפלא ללא ספק, אבל להצליח לספוג חוויה תרבותית יחודית - זה כבר משדרג את הטיול לרמה של זיכרון שלא ימחק. כתבינו בשטח מוצאים את עצמם במופע היאבקות בין נשים בוליביאניות, ושורדים כדי לספר לנו.
עידן ושרון מתארחים במלון מלוח במיוחד באיזור הסלאר וחורשים את מדבריות המלח, אבל גם מקבלים הפתעה מתוקה במיוחד מהבית כשהם מגיעים ללה פז. סיפור המשלב מלוח ומתוק בבוליביה.
חודש של מצור ועוד שבועיים של סתם עבודה רציתי קצת לגוון... באושר גדול הלכתי בצהרי יום שבת לשאול, האיש והאגדה. בחדר העמוס קלסרים של מידע וסיפורי דרך יושבים חמישה שיוצאים למחרת לטיול רפסודות. בינתיים אני מסתפקת ביום אחד בהרים, בטיול למערת הקרח.
הכתובת הקליטה 'La Hoja de Coca no es Droga'- עלה הקוקה הוא לא סם, מופיעה בליווי עלה קוקה מצויר ענקי על חולצות שנמכרות לתיירים בפרו ובוליביה, ומאחוריה עומדת אחת הבעיות הקשות והמורכבות של בוליביה בעשורים האחרונים. שרון קרני מסבירה על חשיבות הצמח לתרבות ולכלכלה בבוליביה.
לכבוד 'השבוע הקדוש' שרון מצטרפת לחברים לביקור משפחתי בקוני ונהנית מאווירת הכפר. טיולים, משחקי כדורגל ומסיבות מסביב לאש הם דרכים מהנות להעביר את החג.
