עפתי לתרמילאים

לה פז - קרב הצ`ולות הגדול

לטייל זה נפלא ללא ספק, אבל להצליח לספוג חוויה תרבותית יחודית - זה כבר משדרג את הטיול לרמה של זיכרון שלא ימחק. כתבינו בשטח מוצאים את עצמם במופע היאבקות בין נשים בוליביאניות, ושורדים כדי לספר לנו.
ענבל
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: לה פז - קרב הצ`ולות הגדול
jkraft5/Depositphoto ©

זמן פנוי בלה פז

מאד הפחידו אותי מבוליביה ובעיקר מלה פז. כולם כייסים, גנבים, שודדים. קצת הרגיע אותי שגידי ויעל, איתם אנחנו מטיילים כעת, הגיעו לפרו מלה פז. משמע, הם כבר קצת מכירים את רוח הדברים. לקחנו מונית למלון בו גידי ויעל השתכנו בפעם הקודמת שביקרו בלה פז. מלון בסדר גמור. ממש במרכז, נקי יחסית, זרם מים במקלחת חזק ומים חמים, אפילו שהחימום הוא עם מכשיר החשמל המותקן על הטוש. כבר בסיור באגם טיטיקקה, גידי ויעל התחילו לטפטף לנו, שאולי נצטרף אליהם לפמפאס ולג`ונגל הבוליביאני. התכנית שלנו היתה לטייל רק במדבר המלח ומשם להגיע לצ`ילה. להזכירכם, הגוזל כבר רוצה לשם... הנטיה שלי כבר היתה לכיוון שינוי תכניות. מלבד מספר מצומצם של אתרים, שמבחינתי הם חובה, בבחינת הגשמת חלומות, כל השאר פתוח ונתון לשינויים. במקרה הזה, גידי ויעל כל כך כייפים, ולשם שינוי יש אפשרות לדבר עם אנשים נוספים, וגם נטל קבלת ההחלטות והסידורים מתחלק בין ארבעה...

 למחרת היום, אחרי ארוחת בוקר שכלולה במחיר החדר, כל זוג יצא לעניניו. אנחנו פרטנו כסף מזומן, עליו מקבלים שער נמוך ביום ראשון אצל החלפנים החוקיים ברחוב, כי הבנקים ומשרדי הצ`יינג` סגורים. אחר כך נכנסו לסוכנות טיולים לבדוק מה זה אומר טיול בפמפאס ובג`ונגלים של בוליביה. זה היה רעיון מצויין. בלונלי פלנט, אין הסברים ממש ממצים וגם אין תמונות. בסוכנות הראו לנו תמונות והסברים ברורים. לאחר עוד התבשלות עם העניין, החלטנו שנמשיך עם גידי ויעל לפמפאס, אבל על הג`ונגל נוותר. נפגשנו לארוחת צהריים, בה בישרנו את הבשורה, וגידי אמר שזה הזמן לעשות `לחיים`. אחרי הארוחה, נכנסנו לסוכנות של אייל בהוסטל הלובו, לברר על רכישת חבילת טיול לפמפאס. סגרנו איתם על טיסה הלוך חזור ועל חברת הטיולים שתיקח אותנו למעבה הפמפאס.

 הטיסה הבאה לרורנבקה (Rurrenabaque) יוצאת ביום רביעי בצהריים, כך שיש לנו יומיים וחצי בעיר. בילוי מוצאי יום ראשון שבחרנו היה מופע היאבקות חופשית. או, כמו שגידי תיאר את זה, קרב צ`ולות, שמותר לזרוק על המתאבקות, עגבניות או כל פרי בשלאחר. האסוציאציה מהתיאור של גידי היתה זירה ימי ביניימית, עם צ`ולות מבוגרות, בתלבושת מסורתית, עם רצח בעיניים. מאד התרגשנו. סידרנו מונית, הלוך חזור, דרך מריצה, בעלת האינטרנט, גם בעברית, שמסדרת לישראלים קומבינות למיניהן. בארבע וחצי אחר הצהרים התייצבנו אצל מריצה. המונית, או נכון יותר, קרוב משפחה שלה שעושה כסף מהצד בהסעת תיירים, המתינה לנו.

לתחילת הכתבה

האבקות חופשית

קרב הצ`ולות מתרחש בשכונת El Alto והדרך לשם, מן הסתם, בעליה. במהלך הדרך יש פסי הרעדה ובכל פעם שהנהג, חמוש בכפפות נהיגה האט לפני פס הרעדה, המנוע כבה. כן, ככה זה. ירדנו מהמונית, קבענו להיפגש עם הנהג בשבע וחצי, על אף שההופעה מסתיימת בשמונה וחצי. כי כמה זמן נוכל לשבת ולצפות בצ`ולות רצחניות? יעלי ואני עמדנו בתור לרכישת הכרטיסים, גוזל וגידי הלכו לרכוש עגבניות. נכנסנו פנימה, אולם ספורט כמו בבי"ס תיכון, במה מוגבהת תחומה בחבלים. אנחנו, ששילמנו 40 בוליביאנוס, קיבלנו כיסאות קרובים לבמה, לא על הטריבונות. המחיר כולל גם שקית פופקורן. הכרוז פתח בדברים, נשמע כמו רפי גינת ביום טוב, מושך מילים ומשלהב את הקהל. כשהמתאבקים עלו לבמה הופתענו, צב נינג`ה והמסכה. מה פה קורה פה. כשהחלה ההיאבקות, הבנו לאן נקלענו. תחרות עממית של היאבקות חופשית, כמו ה WWF, רק בלתי מקצועי בעליל. נקרענו מצחוק. המושבים שלנו היו ממש ליד הפרשן. הוא קלט את שקיות העגבניות ובישר לנו שאסור להשליך חפצים על המתאבקים...בסדר...

זוגות המתאבקים עלו זה אחרי זה, איש הכסף, קוברדה, הברון האדום וכדומה. השיא הראשון היה כשאיש הזאב עלה לבמה. הקהל השתולל. כשצ`אקי, הגמד המחופש לדמות מסדרת סרטי האימה עלה לבמה, חמוש בשוט, בכלל הצרחות הרקיעו שחקים. למזלנו, לפנינו ישבו שתי נשים, על כל טפן. הן היו מאד בעניין. לאורך כל המופע, הן דאגו להסביר לנו מי הרעים ומי הטובים, הן נתנו סקירה לגבי רמת הטכניקה של המתאבק וכד`. השופט שעל הבמה, מתערב בקרב, ומפלא מכותיו במתחרים. הוא הדמות השנואה ביותר בכל הסיפור. החברות בשורה הראשונה, לא התאפקו וצעקו על השופט, זרקו עליו חפצים והיו מאד מעורבות בנעשה. לקחו אישית את הקרבות. בכל מקרה, הן שחררו אצלנו מעצור, וגם אנחנו השלכנו עגבניות לכיוון הבמה. אפילו חלקנו איתן עגבניות. מהכיוון השני עפו סנדביצ`ים, תפוחי עץ, בקבוקים ריקים, מכל הבא ליד. יש כמובן סדרן, שאיים להוציא את הזורקים החוצה. זה נשאר באיומים בלבד.

באחד הקרבות, המתחרה הרע, קיבל "מתנה" ממשהי בקהל, "חיתול משומש". כמובן שבסוף הקרב הוא הכניס את הפנים שלו לתוך החיתול. הקהל השתולל. באחד השיאים, גידי לא התאפק ולקח מהפרשן את המיקרופון וצעק לתוכו "דאלה, דאלה" בקצב. Dale בספרדית זה קדימה. גידי שילהב את הקהל לקרוא קריאות עידוד למתאבקים. הכל מתועד בוידאו. ע-נ-ק! לפני הקרב האחרון, שני מוצ`ילרים אירים עלו לבמה וחיקו את הקרבות הקודמים. זה היה כל כך מצחיק. הלוא כל הקרבות הללו הם בסה"כ הצגה, בכאילו, אין מכות אמיתיות. מצחיק איך שהמקומיים לוקחים את הקרבות ברצינות ומצחיק איך האירים עשו מכל העניין צחוק.

 שיא השיאים, היה הקרב האחרון: זוג טובים, צ`ולה ואקואה-מן נגד זוג רעים, האישה-שטן עם חיזוק גברי. אבל הגיעה השעה, וההסעה כבר הגיעה. יצאנו החוצה, וגידי, בלי לחשוב פעמיים, ביקש מהנהג להתעכב עוד קצת. קבלנו אישור ורצנו באטרף בחזרה פנימה. גם אנחנו כבר היינו חמים ומשולהבים מהקורה על הבמה. הקהל היה באקסטזה. צעקות, שריקות, השלכת מזון ובקבוקים. אישה אחת הגדילה והרביצה לאחד המתחרים עם התיק שלה.. מטורף... הזוי. יצאנו משם בהרגשה שזו חוויה של פעם בחיים. חווינו את המקומיים ברגעים אמיתיים של התלהבות. אנחנו גם היינו משתתפים פעילים בהתלהבות וגם הסתכלנו על הסיטואציה כצופים מן הצד. מטורף, מטורף העולם. בדרך החוצה פגשנו את שלושת הבחורים האנגלים שהיו איתנו בטיול באגם טיטיקקה. קבענו להיפגש בבר אוליבר`ס מאוחר יותר. עצרנו לאכול ארוחת ערב, ואחר כך פגשנו את האנגלים. שתינו, רקדנו, התעייפנו וחזרנו לחדרים לישון.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על לה פז