מהומות ברחובות לה פז
14.10.03: מה שהתחיל כאי שקט שהיה צפוי להמשך לא יותר מחודש הפך להיות סרט פעולה מתחת לבית שלי ממש. החל מסוף השבוע אנחנו במצור!!! מצור אמיתי. כמו שאומר פיץ העכבר, אין יוצא ואין בא! כל הדרכים לעיר חסומות באבנים ענקיות. לאורך הדרכים נראים אוטובוסים עם שמשות מנופצות ושלטי פרסומת מנוקבים אבנים. כלי רכב לא נכנסים ולא יוצאים מלה פז. שדה התעופה, שנמצא בשכונה העניה והסוערת אל אלטו El Alto, שם היה המספר הכי גבוה של הרוגים בני המקום, נסגר, וכל הטיסות בוטלו. בגלל שגם למשאיות עם מטען לא נותנים להכנס לעיר, מצאו קומבינה: משכונה במורד ההר שמגדלת ירקות מכניסים ירקות במסווה של משאית זבל - כלומר זה באמת במשאית זבל רק במקום זבל שמים בה ירקות (!!). אתמול (יום שני) התחילה שביתה חריפה ואלימה, ואלינו התקשר הבוס מהאו"ם ואמר שלא נלך לעבודה ולא נעז לצאת מהבית. סוררים שכמונו, יצאנו בכל זאת והתמונות לפניכם.
להסתובב פה אתמול היה פשוט כמו להיות בתוך סרט. קבוצות קבוצות של מפגינים צועדות מכל קצוות העיר, שוטרים ממוגנים בכל פינה, אנשים עם פנים עטופים במטפחות נגד העשן והגז המדמיע שורפים צמיגים מעלי עשן שחור באמצע הרחוב הראשי, הפראדו El Prado (מי שטייל כאן יזכור את הרחוב הזה הומה וסואן, גדוש בדוכני ממתקים ודיסקים פיראטיים שאתמול לא היה להם זכר). נערים עם מקלות עוברים וחובטים בכל מה שמזדמן. כל החנויות נעולות מאחורי סורגי ברזל. בקצה מרוחק של שכונה שלנו מצאנו חנות לחם פתוחה: התור ללחם נראה כמו תמונות מרוסיה הקומוניסטית. אחרי חצי שעה בתור ויתרנו והחלטנו יש לנו מספיק אוכל בבית.
להיות לבן וזר ברחוב לא היה כל כך נעים, וקיבלנו קריאות כמו "תלכו מפה הביתה" ו"מה אתם מחפשים כאן". קארין הצרפתיה הג`ינג`ית שמתארחת אצלנו ועמדה עם מצלמה ברחוב קיבלה מכות במקל ממפגין זועם. אנשים אחרים באו לעזור, צעקו לאיש "הם לא אמריקנים! הם צרפתים!" ולקחו אותו משם. להיות גרינגו, אמריקני, בבוליביה בימים אלה זה מאוד לא נעים, כיון שארצות הברית מקבלת את הגז שנשלח דרך צ`ילה וגם מהסיבה העתיקה והפשוטה של ניקור עיניים - לא נעים להיות עשיר בין עניים (או כמו שאמרו לי פעם באקוודור, לא יפה לאכול מול רעבים...). בין גילויי השנאה היה גם גילוי נחמד של סימפטיה, כשאיש אחד עצר אותי ברחוב ואמר לי: אני מצטער ומתנצל שזה מה שאת רואה בבוליביה... טוב לדעת שלא כולם כועסים כל כך.
אספקת הדלק לעיר מקרטעת ומיכליות נעצרות בירידה מאל אלטו הגבוהה (4000 מטר) ללה פז (3600 מטר). שתי תחנות דלק בעיר נסגרו. אנשים שצורכים את הדלק לחימום ובישול, כנראה, עומדים עם כלי פלסטיק בתור לתחנות שעדיין פועלות (סבתא, עכשיו גם אני יודעת מה זה צנע! :-). ליד משאבת הדלק עומדים שני שוטרים עם רובי צייד ושומרים על התור. שני חברים שעובדים כאן, קלמנט וסטפני, הלכו לקנות אוכל במירפלורס Miraflores, שכונה בדרום העיר, כשתהלוכה זועמת עברה שם. הסופרמרקט נעל מיד את השערים ואת דלתות הברזל. סטף וקלמנט עם כל שאר הקונים המבוהלים נשארו סגורים שם במשך למעלה משעה, שומעים את האבנים והמקלות הולמים בדלתות.
ברחוב אנשים עומדים עם טרנזיסטורים ומקשיבים כל היום לחדשות. עיתון אי אפשר היה להשיג אתמול (היום כבר הצלחתי) והאינטרנט היה פתוח לשעתיים ונסגר. באזור מרכז העיר נהרגו אתמול 5 אנשים. טנדר פתוח עבר לנגד עיניי עם שתי גופות מכוסות בשמיכות ישנות שרק נעליים מציצות מהן. הטנדר נשא דגל בוליביה ענקי והנהג קרא ברמקול לראש הממשלה להתפטר. דגלים עם סרטים שחורים לאות אבל (שקיות ניילון שחורות למאלתרים) מתנופפים בכל העיר. גם בכניסה לבניין שלנו תלוי דגל כזה. בכל יום יש שמועות אחרות- מחר לא יהיו מים, מחר לא יהיה חשמל וכו` וכו` (באל אלטו כנראה זוממים השתלטות על מפעל אספקת המים).
סיסמאות המחאה
על לטייל אין בכלל מה לדבר. פשוט, פיזית אין לנסוע ממקום למקום. השנאה לזרים לבנים עולה על גדותיה והקריאות "גרינגו החוצה" נשמעות ברחוב. בין הסיסמאות הפופולריות שהצלחתי לקלוט:
- "Un pueblo unido jamas sera vensido"= "כפר מאוחד לעולם לא יובס" (הקריאה הפופולרית ביותר).
- "Goni, quieremos su cabesa"= "גוני, אנחנו רוצים את הראש שלך" (קריאות לראש הממשלה).
- "Es por que el gobierno que estamos en la calle"= "בגלל הממשלה אנחנו יוצאים לרחוב" (קריאה למניעת אי הבנות של הצופים).
- "Hermenos Alteños, La Paz esta contigo"= "אחים אלטנים, לה פז אתכם" (הקריאה החדשה של אתמול, להזדהות עם תושבי אל אלטו שסבלו הכי הרבה הרוגים).
כל הססמאות האלה די ממצות את מה שיש לאנשים להגיד. הן כנראה מצליחות לשכנע, אם לא את הממשלה לפחות את הרחוב, כי כמה שוטרים כבר הביעו הזדהות עם ההתנגדות למכירת הגז, ופוטרו מייד מהמשטרה... ככל שיש יותר הרוגים יש יותר כעס, כמו בכל מצב. לפחות נכון להיום, לא נראה שזה הולך להגמר בקרוב.עד כאן דיווח חם מהשטח...
ו... דיווח טרי עוד יותר, מהיום 15.10.03, להרגיע קצת את המודאגים:
חזרתי עכשיו מיום ארוך של הסתובבויות וביקור בלובו (שהוא אגב המקום הכי לחוץ בעיר- הם מתנהגים כאילו הם חמ"ל...). היום (שלישי) היה הרבה יותר רגוע מאתמול. עדיין יש חלונות שבורים, ערימות של דברים שרופים בכל מקום, אבנים ענקיות חוסמות את הרחובות ועדיין... אין תנועה....ועם כל זאת... האווירה הכללית היא יותר טובה והילדים ברחובות מחליקים על הסקייטבורדים, רוכבים על האופניים ומשחקים כדורגל (כמו יום כיפור אמיתי...). אין לי מושג איך המצב יתפתח ואם השביתה תמשיך או לא. כרגע, הממשלה היא די במצב של גיבוש החלטות, אבל אני לא בטוחה לאיזה כיוון בדיוק (אני ממש מקור אינפורמציה טוב :-))
