19 יום בדרך המשי של סין

 המלצות -; מה להביא:

• נייר טואלט
• מגבונים
• מפלג לחשמל כולל התאמה למערכת המקומית. מפלג עם מספר חיבורים פוטר בכל מקום את בעיית טעינת הטלפונים, המצלמות והמחשב.
• להצטייד במנות חירום כמו חטיפי אנרגיה, מרקים נמסים או פירה יבש. -; אין צורך להגזים אבל כדאי לקחת משהו. באזורים הנידחים קשה למצוא משהו אכיל בזמן הנסיעות במשך היום.
• אם אפשר לקנות לדרך (בשוק המקומי) קצת פירות לדרכים הארוכות.
• תה וקפה וממתיק מלאכותי-; רק כשמגיעים לאזור בייג'ינג יש תה וקפה כטעמנו. בד"כ יש תה סיני או משקאות שהם אוהבים כמו מרק אורז. מים חמים לעומת זאת יש בכל מקום, אפילו בשדות התעופה.
• כוסות חד פעמיות או לשימוש חוזר (למקרי חירום או לשדות התעופה).
• להכין MP3 או משהו מקביל עם מוסיקה כרצונכם. כולל חיבור למצת. בנסיעות הארוכות זה עזר לנו מאוד ומדריכים שהיו מעוניינים קיבלו הסברים על המוסיקה הישראלית והאירופאית לצורותיה.

המסלול

 החלטנו על דרך המשי כהלכתה, ממערב סין למזרח. לכן בחרנו בטיסה ל Almaty בקזחסטן. עם חברת התעופה הרוסית Transpero. עקרונית הטיסה הייתה נוחה והשירות גם כן. נמל הבית של חברת התעופה הוא במוסקבה ב- Domestic airport , לכן יש נחיתת ביניים במוסקבה. מה שהפריע לנו בטיסה ל Almaty שהגענו לאזור בשדה התעופה שכנראה עדיין לא שופץ ולכן נאלצנו לעבור דרך ביקורת הדרכונים, לקחת את מזוודותינו, להיכנס שנית לאולם הנוסעים, להגיע לדלפק הקבלה, למסור את המזוודות ולעבור שנית ביקורת דרכונים. זה היה נורא. בפרט מאחר שהבודקת בדלפק הדרכונים נעלמה לחצי שעה וחששנו לאחר לטיסה.

בטיסה חזרה מבייג'ינג לא הייתה בעיה עברנו כרגיל דרך "נוסעים במעבר" ללא כל הפרוצדורה.

מה שחשוב שניתן לשריין מקומות טיסה on-line דרך האתר, כ- 23 שעות לפני הטיסה.


 

פירוט המסלול

יום 1, יום א 1/7/2012Horgas ל -Yining

נחיתה בסביבות 05:30 לפנות בוקר ב- Almaty. ביציאה משדה התעופה חיכה לנו נהג שהיה אמור להסיע אותנו לגבול הסיני. הנהג הוזמן מראש דרך חברה המספקת השכרת מכוניות עם נהגים צמודים.
 (Yuliya Fedorenko, : [email protected], www.cpsc.kz, www.rent-a-car.kz -; עלות כ 400$, תשלום לנהג באמצעות כרטיס אשראי).
הערה: אם רוצים להתחיל מהמזרח אין למעשה אפשרות אחרת פרט לטיסה ל- Almaty.
 המכונית הייתה נוחה מאוד 4X4, הדרך לא הייתה משהו, לא מבחינת הנוף ולא מבחינת איכות הדרך. גם אין כל כך היכן לעצור לאורך הדרך. מזל שקניתי בשדה התעופה, לאחר שפרטתי 50$, מים ועוד משהו לכרסם. הנהג לא דיבר אנגלית, אבל הסתדרנו איתו.

בסביבות הצהרים הגענו לגבול הקזחסטני וכאן חיכתה לנו חוויה:

יש לעבור שני מעברי גבול, מהנקודה שבה עוצר הרכב יש כ-6 ק"מ עד למעבר הגבול הקזחסטני. אוטובוס או מיניבוס מגיע פעם בכ- 1/2 שעה (לא ברור) ומעביר את הנוסעים את המרחק. יש לשלם לנהג, מעט אבל במטבע קזחסטני.

ממעבר גבול זה עוברים לאוטובוס אחר לעוד כ- 6 ק"מ ומגיעים למעבר הגבול הסיני. גם לנהג אוטובוס זה יש לשלם.

בנקודת הביקורת בצד הקזחסטני אין דובר אנגלית. בקיצור, התייבשנו שעתיים עד שהבינונו את הפרוצדורה. כשסוף סוף עלינו לאוטובוס , אחרי שהשארנו לנהג הקזחסטני את מה שנשאר לנו מהכסף המקומי (אכלנו בדרך), לא יכולנו לשלם עבור האוטובוס. בקיצור חגיגה. איכשהו הגענו למעבר הגבול ושם למזלנו בא המלאך המושיע בדמות צעירה סינית חמודה הדוברת 3 שפות -; סינית, רוסית ואנגלית. היא שלמה עבורנו, אנחנו נתנו לה דולרים והצלחנו לעלות על האוטובוס הסיני ולהגיע אחר כבוד לצד הסיני.

לאחר תלאות הדרך ומעבר הגבול המורכב בין Almaty ל- Horgas, פגשנו את המדריך, הנהג והמכונית בצד הסיני, בשעה 17 שלהם ו- 12 שלנו. מסכנים חיכו לנו שעות ולא הבינו מה קורה מדוע אנחנו מתעכבים.

החלפנו כסף במקום כדי לא להתעסק יותר עם ההחלפה במשך מספר ימים. בגלל השעה המאוחרת נאלצנו לוותר על הביקור במוזיאון המקומי. המדריך ניחם אותנו שהוא לא מעניין במיוחד.

נסענו לכיוון המלון ובדרך עצרנו לארוחת ערב, במסעדה מקומית כמובן. הגענו למלון, התארגנו לתחילה בפועל של הטיול, התרחצנו ונשפכנו למיטה.

המלצה: אם אכן החלטתם להגיע דרך Almaty בררו מרשא את שעות האוטובוסים המעבירים את הגבול ואת מקום יציאתם.

מלון: Yili ברחוב הראשי.

המלון בסדר. בן זוגי קיבל 2 שמיכות נוספות לשים מעל למזרון על מנת לרכך אותו (המזרונים בסין קשים). ארוחת הבוקר אפשרה מגוון של דברים אבל כמובן רובם היו סינים. חלק גדול מהמבחר אפשר לאכול בצהריים ובערב.
הקפה לא ניתן לשתייה. מזל שהבאתי מהבית.

 יום 2 -; יום שני 2/7/2012 Yining ל- Naraty

לאחר ארוחת הבוקר יצאנו לכיוון Naraty הדרך ברובה הייתה משעממת עד שהגענו לעיירה עצמה.

לאורך הדרך פזורים ישובים שנראים די דומים למה שרואים בארצות אחרות בעולם. רחוב ראשי, בתי מלאכה, חנויות וכו'.

עצרנו בדרך בשוק. אני קניתי משמשים וגבן זוגי קנה שאל שחור על מנת למנוע את ההשתקפות של חלון הנהג, מה שמפריע לו לצילום.

ב- Naraty אכלנו צהרים במסעדה קזחית במחיר מצחיק של 30 יואן. קנינו כרטיס sim מקומי של 50 שיחות כדי שאוכל להתקשר למדריכים. מכאן המשכנו לכרי הדשא Grassland. המקום משמש את הנוודים בקיץ (בחורף הם יורדים לאזור הבקעה שם מחכים להם מגורי החורף שלהם). המקום זה חי שבט Wusum. נסענו למרכז, לאזור המגורים שלהם. מוקמות שם יורטות של הקזחים. בפנים כעין מיטה ענקית, קישוטי שטיחים וכו'. ישנים על מזרונים.

 מהמרכז הצטרפנו לשירות של מיניבוסים שלקחו אותנו לסיור למעלה ועצרו בשתי תחנות על מנת שנוכל לצלם. אין אפשרות אחרת לסייר במקום. הנוף יפהפה, שקט, אין זיהום אוויר.

חזרנו למרכז, פגשנו במקום צעיר סיני שלמד שנתיים אדריכלות בלונדון ובא לפקח על בניית מרכז מבקרים במקום. המרכז יפתח בעוד כ- 3 חודשים ויכלול מוזיאון שיציג את האוכלוסייה המקומית, אורח חייהם וכו'. הוא מדבר אנגלית שוטפת ולא נראה שהוא מתכוון להיכנס למסגרת קבועה. מטרתו כרגע לעבוד ולאסוף כסף. הוא לקח אותנו לסיור במקום וממש נהנה לפגוש את המדריך שלנו ואותנו. יש שם גם עיט שבעזרתו צדים. עלות ההצגה בסביבות 500 יואן שזה כ 80$. בתוקף תפקידו ערך לנו הבחור סיור פרטי במקום.

בקיצור נהנינו.

נסענו למלון.Naraty Grassland Hotel.

מאחר והאזור הזה מטויל פחות גם המלון יותר צנוע. לאחר שבדקנו, בעזרתו ובחסותו של מדריכנו, את תפריט המסעדה מקום ואת המחירים, החליט הוא בשבילנו שנוסעים לעיירה לאכול.

לזכות מדריכנו יאמר שהוא דואג לא לבזבז לנו כספים. עלות ארוחת הערב הייתה 50 יואן.

בסביבות 9:40 השתרכנו לכיוון הגשר לצלם את השקיעה. בצד השני הופיע ירח מלא על רקע שמים בהירים.

החדר גדול. במיזוג אוויר אין צורך. התחזוקה בינונית ומטה. נזילות מים באמבטיה ותוצאת התיקון הייתה שלא יכולתי להתרחץ. נקודת האור באפילה הייתה הבחור בקבלה שדיבר אנגלית למרבית הפלא. צרה נוספת הייתה בזמן שהתרחצתי בטיפות המים הייתה הפסקת חשמל. גיששתי באפילה למצוא את אחד הטלפונים שלי ובעזרת האור שבקע ממנו המשכתי במבצע הרחצה והגלישה למיטה.
 ארוחת הבוקר הייתה בסגנון סיני. לא היה מבחר, לא תה ולא קפה. מזל שהבאתי איתי ושתינו בחדר.

גובה המקום -; 2,700 מ'.

 יום 3 -; יום שלישי, 3/7/2012 Naraty  ל- Bayanbruk

לאחר ארוחת בוקר מצחיקה נכנסנו למכונית ונסענו לכיוון כרי הדשא השניים, Bayanbruk.

בדרך ירד גשם שוטף אך כשהגענו למרכז המבקרים במקום השמים היו בהירים והשמש זרחה במלוא הדרה. אפילו לא היה קר. במרכז לוקחים הסעה עד לתחילת המסלול. אין אפשרות להגיע אחרת.

המקום הוכרז כשמורה של אונסקו וכל ההסדרים במקום השתנו. ראשית פינו משם את כל העדרים וגידרו את השטח למנוע הסתננויות. האזור הוא מחוץ לתחום עבור בעלי החיים.

בנו מבנה מרכזי עם שירותים. (השירותים עד כה בנוסח בול פגיעה), נייר טואלט אין וגם אם יש ברז לנטילת ידיים הוא בד"כ אינו פועל וכמובן אין במה ליבש את הידיים. כמו כן בונים מסלולי הליכה מרוצפים עץ שמוליכים לנקודת התצפית הגבוהה ביותר של שמונה עשרה עיקולי הנהר Kaidu.

ל Swan Lbayaake (אגם הברבורים) לא ניתן להגיע. מרצפים מסלול לאגם ובינתיים ביטלו את אפשרות ההגעה בעזרת כרכרה וסוסים או רכיבה על סוסים. עד לנקודת התצפית יש ללכת כ- 2 ק"מ. זה לא קשה. למעלה יש מרכז צפייה עגול המאפשר צפייה בכל הכיוונים. כמו כן יש מדרגות המאפשרות ירידה עד לתחתית (וכמובן יש לעלות את כל הדרך בחזרה).

הפתעה נוספת הייתה השילוט באנגלית. פעם ראשונה!

כל הטיול כולל הנסיעות ממרכז המבקרים למעלה וחזרה (כולל המתנה לאוטובוס) ארך כ- 6 עד 7 שעות. אבל היה כדאי. בברבורים צפינו בעזרת המשקפת שלי. אני מעריכה כי גם אם היינו מגיעים לאגם לא בטוח שהיינו רואים שפע של ברבורים במרחק נגיעה. הם מסתובבים בשטח שכולל בריכות רבות ואת הנהר. בתקופת הגשמים ההצפה מעלימה את כל עיקולי הנהר.

יום 4 - יום רביעי 4/7/2012 Bayanbruk ל- Kuqa

מזג אוויר ביציאה קריר, בדרך ירד גשם אך כשהגענו לקניון נעשה חם.

בגלל הכתבת שעון בייג'ינג (שעון אחיד לכל המדינה בלי לקחת בחשבון את גודלה ומרווח קווי האורך), בשמונה בבוקר עדיין שחר (היה צריך להיות 6) וב- 10 בלילה עדיין אור (היה צריך להיות 8). לכן ארוחת הבוקר בשעה 8 ויוצאים ב- 9. יצאנו לכיוון Koqa. תחילת הדרך משעממת ואז נכנסים לאזור הררי, נהר למטה, פיתולים ואפילו נשאר מעט שלג. למזלנו הדרך הזו שהיא דרך חדשה נפתחה לתנועת כלי רכב ממש בימים אלו. גם קיצרה את הדרך ל Koqa וגם דרך יפה. עצרנו ליד מפלים וליד אגם (אחד מ..). בדרך עדיין עובדים ומקימים בין היתר פונדקים ומלונות למשאיות. באזור יש מכרות פחם ולכן יש בדרך תנועת משאיות ערה.

עצרנו בקניון Tianshan והלכנו כברת דרך בתוך הקניון. הנוף באזור השתנה לסלעים אדומים.

משם המשכנו ל Koqa ונכנסנו לפאתי מדבר גובי. עוד פעם שינוי בנוף.

הגענו למלון לאחר ארוחת צהריים מאוחרת בסביבות 17.





המלון: Kuqa Hotel. המלון מפוזר על פני מספר בנינים. החדר גדול, יש אמבטיה (לבקשתנו) בנוסף למקלחת, מיזוג אוויר וקומקום עם 2 ספלים (השאר הבאנו איתנו). את ארוחת בוקר נראה מחר, ונגלה אילו הפתעות יש.

נהנינו מאוד מהיום פחות מאוד מהמלון.

מלון: Bayanbruk Xibuqing Hotel.

החדרים כרגיל גדולים. קבלנו רק שמיכה אחת נוספת בשביל בן זוגי לרפד לו את המזרון. אין מספיק תאורה בחדר. אין מנורה עומדת או מנורה על השולחן שניתן לקרוא בעזרתה. נכון שהשמש שוקעת רק ב- 10 אבל אין זה אומר שצריכים ללכת לישון. היינו צריכים להשאיר את המים לזרום במשך כ 15 דקות על מנת שיגיעו מים חמים. ומאחר שהמדריך לא ענה לטלפון שלי גררתי מישהי מהקבלה לחדר על מנת שתבין את הבעיה. נאמר לנו שגם ארוחת הבוקר היא ממש לא משהו. דלה וסינית. המדריך בודק אפשרויות חלופיות. אנחנו לא בנויים לאכול מרק טלה בבוקר. בקיצור, כל דבר אין להם. מזל שהבאתי תגבור.!!!

בסוף היום אכלנו בחוץ במסעדה סינית. מרק אין אבל את הכופתאות קיבלנו עם מרק (צריך לומר כמה כופתאות רוצים במרק. אנחנו הזמנו 10 כ"א כי למעשה זו הייתה הארוחה הראשונה והאחרונה היום). כל מנה הגיעה לחוד. בן זוגי גמר את שלו כשאני קיבלתי את המרק וכו'. במסעדות הקזחיות או המונגוליות לא יכולנו לאכול בגלל התנאים ההיגייניים והבשר שראינו שתלוי בחוץ. כשהעדפנו את הדאמפליג ממולאים בחזיר המדריך הודיע שבגלל החזיר הוא פורש וישוב מאוחר יותר (למוסלמים הסינים יש כללים שלהם).

היה יום נהדר וממש נהיננו.

 יום 5 -; יום חמישי 5/7/2012 Kuqa ומעבר לרכבת לילה ל- Kashgar

מזג אוויר נעים, מטפטף.

בילינו את היום בקוצ'ה. התחלנו בביקור במערות הבודהיסטיות Kezil thousand Buddha caves. רוב התמונות שם נשדדו: בגלל הזהב ע"י מקומיים, בגלל התמונות ע"י אירופאים והן מוצגות במוזיאונים בעולם ובגלל האסלאם שאוסר על כל פסל ותמונה ובמאה ה- 13 נהרס חלק מהתמונות. כמו כן היו במקום רעידות אדמה שתרמו גם הן.

ביקרנו ב 5 מערות. הצבעים כולם טבעיים ויש רק מספר צבעים: אדום, כחול, שחור וירוק. הציורים מתארים את חיי מביא הבודהיזם לסין וכן סיפורים על נפלאותיו.

יש תמונה המציגה את תלמידיו שבאו לשמוע את תורתו.

המדריכה ספרה לי 2 סיפורים על מה שנקרא בפיה קמא ואני חושבת שמדובר על קרמה (וידאתי בהמשך ומסתבר שצדקתי).

ספור אחד על ילד למשפחה ענייה שנהג לקטוף פרחים בהרים כדי למכור אותם. יום אחד כשירד עם פרחיו נתקל בקומרדג'יבה וכל אחד נתן לו מתנה/מנחה. הדבר היחיד שהיה לו לתת היו הפרחים. לכן נאלץ לעלות שנית להר ולמהר לקטוף בחשיכה פרחים. הוא נפל מהצוק ונהרג. קומרדג'יבה ששמע על כך הצטער מאוד ולכן העניק לו בחייו החדשים משפחה עשירה.

ספור שני הוא על נזיר שהיה תלמידו של קומרדג'יבה. אבל הוא היה אדם רע ויום אחד תכנו להרוג אותו. הוא הגיע עם אבן גדולה ועמד מאחוריו במטרה לזרוק אותה על קומרדג'יבה. אבל קומרדג'יבה ניחן בכוחות נסתרים וחזה מראש מה קורה, לכן זז הצידה והיה בילתי נראה. הנזיר זרק את האבן והיא התנפצה לרסיסים ואחד מהם כרת את רגלו. זה היה עונשו.

המדריכה טאואיסטית והאנגלית שלה לא משהו. לבן זוגי היה קשה להבין ותרגמתי לו לעברית.

נסענו לראות את המסגד הגדול, בעצם את מה שנבנה אחרי שהקודם נשרף. לא מרשים. הכיף היה עצי התותים שגדלים בחצר מהם קטפנו ואכלנו.

לאחר ארוחת צהרים וקניות בסופר לקראת נסיעת הלילה ברכבת חזרנו לחדר לנוח.

ב 19:30 יצאנו שנית למקדש הבודהיסטי Subashiשליד הנהר. בעצם לשרידיו. המקדש היה בנוי משני צידי הנהר וכנראה היה ביניהם גשר שאפשר מעבר מצד לצד. כיום 2 החלקים מנותקים. במנזר היו בזמנו 200 נזירים. במאה ה- 13 בעזרתו של סלאח א-דין הוחרב המקום. הנוף שם יפיפה והיה כדאי להגיע רק בגלל זה וחוץ מזה מזג האוויר היה איתנו.

לאחר המנזר חזרה לעיר (כ 40 דקות לכל כיוון) ובחצות בערך נצא לרכבת שתיקח אותנו לקשגאר.

 יום 6 - יום ו 6/7/2012 Kuqa ל- Kashgar  (ברכבת שינה)

בשעה 01:00 יצאנו לתחנת הרכבת בכדי לעלות על הרכבת לקאשגר. ראשית הסתבר שהרכבת מאחרת בשעה, אבל לא היה כבר טעם לחזור לחדר ונסענו לתחנה. בסביבות 2:00 עברנו מישיבה במכונית לתחנה עצמה. התחנה שקקה אנשים. צריך להעביר את כל הציוד דרך מכשיר בדיקה. באולם הנוסעים יש מקומות ישיבה והמון ממלא את האולם. עובדי או עובדות הרכבת במקום לבושים כחול תכלת וממררים את חיי הנוסעים. בעיקר התעללו בקבוצת פועלים שחזרו מאזור מרוחק והכריחו אותם לפרוק את כל המטען שלהם. המדריך שלנו טוען שהם עושים זאת מאחר ויודעים שאין לפועלים שום קרוב בסביבה. קרוב פירושו תמיכה, מישהו שילחם בשבילם.

תחנות אי הצדק על הגובה בסין. אם שניים רבים ולאחד מהם יש קרובים שמרימים טלפון, השני נכלא ועוד. יש גם הבדל מהותי בין היחס להאן לבין היחס למיעוטים. מקשים על האחרונים במידת האפשר. כל תהליך לוקח למיעוטים פי 10 זמן מאשר לבני ההאן.

עוד משהו לגבי הרכבת. הרכבת יוצאת מאורמצ'י ושם קונים את הכרטיסים. אנחנו היינו אמורים לעלות לרכבת בקוצ'ה זה העמיד בסכנה את המקומות שהזמנו. לכן כדי להבטיח שלא יתפסו לנו את המקומות וכדי להעביר לנו את הכרטיסים נשלחה עובדת המשרד ברכבת מאורמצ'י, העבירה לנו את הכרטיסים במהירות כשירדה מהרכבת וחזרה באוטובוס לאורמצ'י.

בנוסף, כדי להספיק (הרכבת עוצרת ל- 6 דקות) רכשנו כרטיסי עלייה לרציף. למרות הכול היינו צריכים לרוץ לעבר הקרון בו היה התא שלנו, לרדת למסילה ולטפס לרכבת. הרכבת לא עצרה ליד הרציף! בן זוגי היה האחרון שעלה לרכבת.

התמקמנו בתא. התא צר ולא ברור איך בנוסף ל- 4 אנשים יש גם מקום למזוודות (בפעם הבאה ראינו שיש מקום ממש למעלה למזוודות, אבל לא פשוט להעלות אותן לשם). את שלנו שמנו במיטות של הקומה שנייה.

הרכבת יצאה בשעתיים איחור. הגענו לקאשגר ב 1:30.

ארוחת בוקר אכלנו ברכבת ממצרכים שהבאנו איתנו. מים חמים יש בכל קרון, צריך רק למלא.

בקיצור הנסיעה הייתה חוויה. עברנו בדרך במדבר וכשהיינו צריכים לרדת עשינו זאת לאט בקצב שלנו ובעזרת עובדת רכבת. ביציאה חיכו לנו המדריך עבדול אללה והנהג אכבר.

השארנו את הדברים במלון ויצאנו לסיור. משקפים אופטיים במקום אלו שנעלמו אי אפשר היה להזמין וגם תיקון לרצועה במצלמה לא הצלחנו למצוא.

נסענו למסגד הגדול ביותר בסין, ID KAB המסגד קיים כ-400 שנה. המסגד פעיל בימי ששי בזמן תפילת הצהריים ובחגים: הקורבן והרמדאן. בזמנים אלו יש במקום לפחות 10,000 מתפללים.

האימאם ממונה ע"י הממשלה ולכן קורא בקוראן, מפרש את הכתוב ואינו מוסיף כל פרשנות מעבר לזה. יש גם אימאם אדמיניסטרטיבי שתפרידו לנהל את התפילה.

לגבי עלייה למכה. הממשלה מקציבה כל שנה את כמות האזרחים המורשים לעלות למכה מעיר מסוימת. מכאן מתפתחת תעשייה של שוחד על מנת להשיג מקום. כך שאם עלות הנסיעה היא 20,000 יואן, עלות השלמונים יכולה להגיע ל 40,000 יואן.

בסין יש 10 מליון אויגירים. כיום הם יודעים על האסלאם רק מה שמלמדים אותם בבית. אין יותר בתי מדרש.

נסענו גם לקברו של אבאח חוג'ה מאזירי זה שהביא את הסופיזם מקירגיסטאן לסין. כיום רק הזקנים עדיין יודעים את הריקודים ומבצעים אותם רק בזמן החגים. במקום יש בית קברות מוסלמי כאשר החוג'ה ובני משפחתו קבורים באתר נפרד, מקורה.

ביקרנו בעיר העתיקה, או מה שנשאר ממנה. הממשלה הסינית מנמקת את הצורך בהריסה בשתי סיבות: המבנים אינם עמידים בפני רעידת אדמה ובמקרה של שריפה הרחובות הצרים לא יאפשרו מעבר כבאיות. שאלתי את עבדול ומה הסיבה האחרת? הוא השיב שהם רוצים לבנות באזור שהוא מרכז העיר והקרקע יקרה. בעיר העתיקה גרות משפחות מדורי דורות. מזל שאונסקו שמה ידה על המקום, משפרים את המבנים והחלק בו ביקרנו לא ייהרס.



 

המלון: Tianyuan international hotel ממוקם במרכז העיר. מה לא עבד: האינטרנט והטלוויזיה.

בארוחת בוקר היו המוני סינים שהתנפלו על האוכל וחיסלו כל דבר אפשרי. אחד לידנו העמיס על הצלחת שלו 1/2 קערה אבטיח. רוב האוכל היה סיני. היו ביצי עין, לחם, טוסטר, אבטיח, מלון, יוגורט.

יום 7 -; יום שבת 7/7/2012 Kashgar  ל- Taxkorgar דרך Kara Kuri Lake

יצאנו לדרך ב 10 (8 שעון מקומי). בדרך עצרנו Upal, העיירה האחרונה של האויגירים. הצטיידנו במעט אוכל למשך היום וליום שלמחרת. המשכנו ל Karakoram Highway המובילה בין היתר לפקיסטן. טיפסנו עד 3,600 וירדנו קצת עד Kashgar הנמצאת בגובה 3,100. מקיפים את הדרך 2 רכסי הרים - Karakoram שהפסגה הגבוהה ביותר שלו היא Kongur בגובה 7,911 מ'. והרי Pamir שהפסגה הגבוהה ביותר שלהם היא Nustakata, 7,546 מ'. על הר זה מטפסים מטפסי הרים וגולשים ממנו על סקי.

תושבי האזור הנקרא Tashkargan הם הטג'יקים. מוצאם מפרס (איראן). הם מונים כ 45,000 בס"ה. רובם יושבים באזור זה. בשפתם הטג'יקית הם יודעים רק לדבר. בבתי הספר הם לומדים לקרוא ולכתוב בשפות הסינית ואויגורית שקרובה מאוד לשפתם. בכל כפר יש בית ספר מקומי של 9 שנות לימוד שזה החובה.

יש להם מגורים בעמק ויורטות. גם בחורף הם נשארים באזור. מחממים את הבתים בתנור עצים ומכסים את מכלאת הצאן כדי לחמם אותן. בנוסף לפרות, עזים וכבשים הם מגדלים גם יאקים. בתקופת הקיץ לוקחים את הבקר לכרי הדשא ואת היאקים למרומי ההרים. היאקים חיים רק בקור.

הממשלה בנתה להם מגורים כתחליף לבקתות אבל הם מסרבים לעבור מאחר ואין מקום לבקר ולצאן. על זה עונה הממשלה כי תבנה להם מכלאה גדולה וכ"א יוכל לשכור חלק תמורת תשלום. הטענה של הממשלה כי הבנייה היא כדי להגן עליהם מרעידות אדמה חוזרת עוד פעם לסיבה האמיתית. רוצים לחייב אותם בתשלום.

בדרך עברנו תחנת גבול שם בדקו את דרכונינו. ראינו שיירות ארוכות מאוד של משאיות צבאיות. עצרנו ליד אגם Karakul הנמצא בגובה 3,770 מ', למרגלות Muzlagh Ata שגובהו 7,545 מ'. נכנסנו ליורטה של מקומי. שתינו את המרק שלנו (נמס מישראל), טעמנו מהתה עם החלב שלהם (ללא סוכר בכלל), אכלנו את הנאן (לחם מקומי) שקנינו, הצטלמנו. קניתי צמיד וכובע טאג'יקי והמשכנו בדרכנו.

הגענו ל Taxkorgar, שמנו את הדברים במלון ויצאנו לארמון אבן שלגביו יש 2 סיפורים שונים למה שימש. אחד כדי להגן על כרי הדשא המשתרעים מתחתיו מפני פולשים והשני ששימש מנזר בודהיסטי. מה שלא יהיה במהלך מהפכת התרבות משמרות התרבות הרסו את רובו, נותרו רק חלק מהקירות החיצוניים.

משם ירדנו לכרי הדשא. הממשלה רוצה להפוך את המקום לתיירותי והתקינה מדרכות עץ ומרחב שאפשר לקיים בו אירועים. האזור משמש מרעה לטג'יקים הגרים בו. מה שמעצבן שהסינים לא שומרים על ניקיון ובכל מקום יש לכלוך. זורקים כל דבר על הדשא, למים, איפה שרק אפשר.



 

המלון Taxkogar Huangguan. מנוהל ע"י סינגפורים. יש במקום מסעדה טובה. לפני שיצאנו הזמנו ארוחת ערב, רק לא ידענו שהמרק שנקבל מספיק למשפחה שלמה (מרק אטריות עם שרימפס, פטריות, בשר וכו').

 יום 8 -; יום ראשון 8/7/2012 Taxkorgar ל- Kashgar וטיסה ל Urumqi

יצאנו מטשקרגן בשעה 8:00, לפני ארוחת הבוקר. לקחנו איתנו את ארוחת הבוקר. כל זאת כדי לחסוך זמן. מזל שיצאנו מוקדם. הצלחנו לראות בדרך יאקים צועדים למרעה וגמלים רועים בשטח.

חנינו אצל אותה משפחה ואכלנו את ארוחת הבוקר שלנו.

המשכנו ישירות לשוק הבהמות בקאשגר. החלק המעניין הוא אזור הכבשים. אנשים בודקים את הכבשים, לוחצים ידיים להסכמה, מעמיסים אותן בכל צורה אפשרית ולדרך.

המשכנו לשוק העיקרי וכאן נחלנו אכזבה. ממש לא מרתק אותנו. בגדים, שאלים, שטיחים ושום דבר מיוחד. כשנכנסים לחנות תכשיטים, מיד נצמדת אליך מישהי ולחץ הדם שלי מוכפל. יצאנו מהר והלכנו לשתות קפה קר בקפה מעולם אחר.




 

הגענו לשדה התעופה ב 18. מסתבר שהסינים בקשגאר ממש בהיסטריה. ניסו לחטוף להם מטוס ומאז הם החמירו את הוראות הבטיחות. בשער אולם הנוסעים ניצבים 2 חיילים עם מקלעים ומשתיק קול. הבדיקה הביטחונית כוללת גם הרמת רגליים ובדיקת הכפות.

לאחר שאחסנו את 2 המזוודות למשלוח הודיעו לנו כי אסור לעלות למטוס עם תיקים שיש להם ידית נשיאה וכמובן לא עם המקל כסא של בן זוגי. בצער רב נפרדנו מהם ובתוספת תשלום של 10 יואן. עברנו כמובן עוד מהלך בדיקות וחיכינו להודעה על השער המיועד לטיסה.

כשנחתנו באורמאצ'י חיכתה לנו קולגה של מחמוד עם נהג ומכונית וכאן התחילו הבעיות. המכונית הסריחה מסיגריות ולא יכולתי להיכנס (בהמשך התברר שמי שמעשן הוא הנהג), המכונית אינה נוחה והנהג ממש לא סימפטי, את המזוודות שלנו השאיר לפני המלון ונעלם. כתבתי מייל לג'ייסון ובבוקר כשהגיע מחמוד ביקשנו החלפה של הצמד - הנהג והמכונית.

 יום 9 -; יום שני 9/7/2012 Urumqi ל- Turpan

בזבזנו 1/2 יום על החלפת הנהג והמכונית. בינתיים עשינו ניסיון להזמין משקפיים אופטיים (תוך 15 יום) ולתקן את ידית המצלמה (אין בנמצא). חזרנו למלון, חיכינו עוד קצת למכונית, כשהגיעה יצאנו לאגם השמיים, Heaven Lake. הדרך יפה, אבל ראינו כבר יפות ממנה. האגם נחמד ולא יותר (אפשר לוותר). מאחר והפסדנו 1/2 יום על החלפת המכונית החלטנו לוותר על שוק הבהמות המודרני והמשכנו ישר לטורפן דרך מדבר גובי (מדבר אבנים).

טורפן השנייה בעומקה בעולם 119 מ'. חם ויבש ובערב יורדות קצת הטמפרטורות. הגענו למלון, התמקמנו ויצאנו למסעדה. המלון ממש במרכז. המרכז כולל מתקני שעשועים, אגם, תעלת דגי קרפיון צבעוניים ורחבת ריקודים. המסעדה טובה והאוכל בד"כ חריף. תפוחי האדמה המסוכרים ממש טעימים. כשיצאנו ראינו את הפעילות ברחוב. ברחבה רוקדים, למטה רוקדים בהנחיית מדריכה. ילדים משתמשים במתקנים שעל המים. בקיצור נחמד.

בלובי פגשנו את קבוצת שביל הדרקון והחלפנו כמה מילים עם המדריך.

 יום 10 -; יום שלישי 10/7/2012 Turpan ל- Liuyuan (ברכבת שינה)

בילינו יום שלם בטורפן. היה חם מאוד פרט לביקור בתעלות שחפרו מתחת לאדמה. טורפן מיושבת ע"י האויגירים.

התחלנו בבוקר בעיר העתיקה של Jianhoe. למרות שהשתדלנו לצאת מוקדם היה חם מאוד.

המשכנו למערכת המים התת-קרקעית Karez Well. כדי לנצל את מי הפשרת השלגים בהרים, חפרו תעלות שמובילות את המים מההר לטורפן. החפירה נעשתה בצורה מתוחכמת. התחילו מלמטה, מטורפן לכיוון ההרים. חפרו בור, הורידו מוט. במרחק מה חפרו בור שני והורידו עוד מוט. החופרים היו צריכים לוודא שמהתעלה הנמוכה רואים את המוט. אם לא יש לאפס את הכיוון.

מחמוד סיפר לנו שלמעשה נולד בטורפן וקרובי משפחתו עדיין מחזיקים בכרמים שליד האתר.

חזרנו לחדר לנוח ואחר הצהרים יצאנו למערותBezeklik . שוב היינו צריכים לשמוע את הסיפור על השוד והאובדן. חבל ללכת לשם.

על המסגד ויתרנו. שבענו מסגדים ואין מה לראות.

המשכנו למוזיאון של טורפן שערוך יפה ומציג את התקופות ואת הממצאים. בקומה שנייה מוצגות המומיות שנמצאו. כמו כן יש במוזיאון תצוגה של שלדי דינוזאורים שנמצאו באזור.

המשכנו משם לעיר האבן השנייה. עיר ענקים שכדי לשוטט בה יש צורך לשכור עגלה רתומה לחמור. הסיור מיותר, כמעט לא נשאר דבר.

לאחר ארוחת ערב של המבורגרים בקפה של John, התחלנו בנסיעה לתחנת הרכבת הנמצאת 50 ק"מ מהעיר. סביב התחנה נבנתה עיר. הצ'ופר הוא אולם המתנה לנוסעי המחלקה הראשונה. הבעיה היא שהאולם נמצא בקומה שנייה ויש לטפס הרבה מדרגות עם המזוודות.

יצאנו לרציף לפני שהרכבת הגיעה לתחנה ופגשנו שם קבוצה קטנה של יפנים שאיתנו בקרון. המדריך הסיני שלהם הבטיח לדאוג שנרד בתחנה יחד איתם. בנוסף, מחמוד, המדריך, כתב לי בסינית בקשה לקונדוקטור, לומר לי מתי לרדת.

הרכבת הגיעה, עלינו לקרון וחיפשנו את התא שלנו. הכרטיסן הגיע להחליף לנו את הכרטיסים ושאל היכן עוד שני נוסעים. עניתי לו בתחנה הבאה ומיהרנו לסגור את הדלת ולהתארגן לשינה.

 יום 11 -;יום רביעי 11/702012 Liuyuan ל- Dunhuang

הרכבת יצאה ב 23:30 בערך באיחור של 1/2 שעה, אבל בהמשך הדרך צברה פיגור נוסף של כשעתיים. הגענו עם בוקר, בשעה 8 ל- Liuyan. הבעיה הייתה בירידה, היה צורך לחצות את הפסים ולעבור לצד השני, כל זה מעל לגשר עילי. כלומר, לטפס את המדרגות עם המזוודות. למזלנו יש אנשים טובים וסיני צעיר עזר לנו להעלות ולהוריד את המזוודות. ביציאה חיכה לנו המדריך החדש המכנה את עצמו אנדי, הנהג והמכונית.

מהתחלה הסתבר שיש לנו עסק עם אחד לא חכם, לא יודע אנגלית ואולי עוד כמה תכונות נוספות. הוא לא חשב שאנחנו צריכים לפחות לשתות קפה כי לפנינו נסיעה של כשעתיים. שלחתי אותו להביא מים חמים והכנתי קפה לשנינו.

הגענו ל Duanhuang, התמקמנו במלון, התרחצנו ויצאנו לדרכנו. המדריך לקח אותנו לצהרים אצל חבר שלו. המחיר היה בשמים ובנוסף "בטעות" התווסף החשבון שלו לחשבוננו.

המשכנו למערות המפורסמות ששמות בכיס את כל השאר. היינו קבוצה קטנה של דוברי אנגלית, אנחנו ועוד 5 קנדים. אלא שביניהם היו 2 נשים. אחת סינית, חמותו של הקנדי והשנייה, אשתו, בתה.

כך שהתנהל מאבק שפות בין אנגלית לא מובנת של המדריכה לבין סינית וצרפתית. מפעם לפעם נעלמו 2 הנשים והצטרפו לקבוצת סיניים.

מאחר שלא הבנו הרבה, קניתי ספר עם הסברים ותמונות.

המשכנו למוזיאון שאינו מרשים במיוחד למרות שהוא מסודר יפה. ומשם לדיונות החול ולאגמון שצורתו כחרמש ירח.

בכל מקום החנייה רחוקה מהאתר ויש ללכת הרבה. לעיתים יש הסעה שמקצרת את ההליכה הלוך וחזור במחיר של 10 יואן לאדם.


 

כמובן שלארוחת ערב החזיר אותנו המדריך לאותה מסעדה עם הבטחה שהאוכל לא יהיה חריף. אבל בן זוגי טען שהוא חריף. החשבון היה לפחות כפול ממה שהורגלנו לשלם.

הלשנתי לג'יסון על המדריך. אבל אני לא מאמינה שיצליח להחליף אותו.

המלון Silk Road Resort מצוין, ארוחת בוקר יוצאת מהכלל. אין אינטרנט בחדרים אבל יש WIFI בלובי.

 יום 12 -; יום חמישי 12/7/2012 Dunhuang ל- Jiayuguan

יצאנו מוקדם ב 8:00 כדי להספיק. עלינו לעבור דרך של 400 ק"מ על מנת להגיע ל Jiayuguan הקצה המערבי של החומה הסינית.

הגענו ב- 13, התמקמנו במלון ChangCheng המלון נראה יפה, החדרים כרגיל גדולים, אפילו המיטות נוחות. ב- 14 יצאנו, קודם לקברם של Wei & Jin המיוחד בקבר הוא הציורים שחשובים לא בגלל איכותם, אלא בגלל שמתארים תמונות מחיי יום יום (אסור לצלם ויש להפקיד את המצלמות לפני הכניסה). המשכנו לחומה וטיפסנו עליה קצת. במקום מתקיימות פעמיים ביום תצוגות מהימים ההם. תלבושות מרהיבות ותרגילים בנוסח קפוארה. המשכנו לחומה התלויה. טיפסתי על החומה עד קצה -; 540 מדרגות וביניהן מדרון משופע. האתר מעוצב יפה, למרגלותיו יש פסלים ברוח השיירות שהיו הולכות בדך המשי.

הפעם המדריך פחד מאיתנו ולקח אותנו למסעדה עממית. אכלנו מרק וון טון, כיסונים ומלפפונים בירה ב 18 יואן.

יום 13 -; יום ששי 13/72012 Jiayuguan ל- Zhangye

יצאנו בבוקר ל Zhangye הדרך לא מעניינת במיוחד. הגענו ולאחר התברברות של כחצי שעה למציאת המלון ע"י מדריכנו המהולל, נמצאה האבידה והתמקמנו במלון.

ויתרנו על צהרים כדי להתקשר עוד פעם עם הסוכן שלנו. מסתבר שהוא דאג כבר להחלפת המדריך.

יצאנו למקדש ועשינו זאת ממש בקיצור, חוץ מההתבררות למציאת המקדש. המדריך שלנו בקושי הסביר משהו לעומת המדריכה הסינית שהסבירה ארוכות. כששאלתי אותו מה הסבירה נידב מידע: הבודהה שוכב כשפניו למזרח וידו מצביעה לצפון, משם הגיע הבודהיזם לסין. לבית החרושת לא הגענו כי הוא בעיר ממנה יצאנו, ב Jiayugian והוא פשוט דילג על זה.
 במילים אחרות, אין מה לראות בעיר.

חזרנו למלון, נפרדנו מהמדריך המטומטם וקיבלנו מדריך שמדבר אנגלית יפה ונראה שיש לו גם ידע.

המלון:Zhangye בסדר. יש תקשורת בחדר.

ארוחת הבוקר אמנם הייתה סינית אבל היו ירקות, פירות וביצים מטוגנות.

 יום 14 -; שבת 14/7/2012 Zhangye ל- Xining

יצאנו מוקדם כי לפנינו דרך ארוכה. לאחר נסיעה של כשעתיים בדרך מישורית, התחלנו לטפס כאשר במורדות ההרים כרי דשא ועדרי יאקים, כבשים עזים ולעיתים פרות רואים בשטח. בנוסף שדות שלמים עם פריחה צהובה חזקה של ((rape חרדל. גם הסינים משתגעים מהיופי והם עוצרים את מכוניותיהם ומצטלמים בכל כיוון אפשרי. הרבה תנועה בדרך. בנוסף על הרכבים הפרטיים שניצלו את סוף השבוע גם משאיות רבות ובנוסף עבודות בכביש. עלינו עד לגובה 3,800 מ' ב Qilian, רכס ההרים המשמש גבול בין שני המחוזות: Gansuו- Qinghai.

האזור הוא רמה טיבטית שהיה תקופה מסוימת בשליטת הטיבטים. לכן יש באזור טיבטים רבים. כמו כן מתגוררים בו מוסלמים סיניים הנקראים Hui.

עברנו בעיירה Biandu Kou שהייתה מקום חשוב בדרך המשי.

בגובה 3,670 מ', היו דגלי תפילה בודהיסטים שהתנופפו ברוח. על הדגלים היו רשומות תפילות. כמו כן היו מפוזרים בסביבה, על הקרקע, פתקים עם תפילות שהם מעיפים באוויר וכמובן שוק אוכל.

לאורך הדרך ליווה אותנו הנהר Da Tong he הנשפך ל נהר הצהוב. נהר זה יוצר גם מאגר מים (dam) גדול.

חצינו את Xining לכיוון המנזרים הבודהיסטים Ta'er monasrty. במקום יש מספר סטופות, אחת לבנה וגלויה ואחת מזהב שבנו מעליה מקדש. במקום גרים כ- 700 נזירים העוסקים בספירת הכספים שמשאירים להם המבקרים. יש המוני מבקרים מאחר וזה נחשב למקום הולדתו של מייסד הבודהיזם הצהוב, Tsongkhaba. בחוץ דוכני אוכל ומזכרות מסוגים שונים.

ב Xining כ- 2 מליון תושבים. העיר ממוקמת בגובה 2,200 מ'.

מה למדתי היום:

הערים בסין מסווגות לפי גודלן

כפר -; village

Township - מספר כפרים מאוגדים

Town - 100 אלף עד 200 אלף תושבים

County -; 200 אלף עד 300 אלף תושבים

City -; 700 אלף עד מיליון תושבים

Region מעל לזה

Province -; מספר regions

מיני הבודהות

בודהה shakramoni -; הבודהה הנוכחי

בודהה mantaria -; בודהה העתיד. בצד שמאל יש קנקן עם מים, לטיהור. בצד ימין יש דהרמה (תוף).

Dipakara בודהה של העבר

בודהה manjushri בודהה של החוכמה. בצד שמאל יש כתבים בודהיסטיים ובצד ימין פרח עם חרב להראות את כוחה של החוכמה.

בודהה avaioktishvara בודהה של חמלה. בצד שמאל קנקן עם מים לטיהור ובצד ימין פרח.

Sunkaba -; הביא את הבודהיזם הצהוב לסין. כיום נחשב לבודהה.

בודהה Amitaya -; חיים ארוכים

Apsara מתפקדים כמו מלאכים אבל אחרת

דאלי למה -; מקום מושבו בלאסה.

פאנצ'י למה -; מקום מושבו ב Skikhastse.

שניהם למדו אצל אותו מורה, אצל Sunkaba אבל דרכיהם נפרדו לאחר מכן.

המלון Zhongfayuan אמנם מלון 4 כוכבים אבל נראה הרבה יותר גרוע ממלון 3 כוכבים הקודם. חדרים קטנים, ריהוט מיושן, כסא לא מתאים לישיבה ליד שולחן הכתיבה, מגבות שאיבדו צורה מרוב שימוש (אפילו חור). במקלחת אי אפשר היה להעביר ממצב ברז אמבטיה למצב מקלחת, נאלצתי להחזיק את הכפתור ביד אחת. ארוחת הבוקר בחדר המוסלמי. משהו בין סיני למוסלמי. בעיקר חסר היוגורט. הייתי נותנת למלון 2 כוכבים.

 יום 15 -; יום ראשון 15/7/2012 Xining ל- Xiahe דרך Tongren

יצאנו ב- 8:00, לפנינו דרך ארוכה.

הנוף יפה, נוסעים כשלצידנו הנהר הצהוב, הרים מקיפים מסביב ומשתקפים במים.


 

תחנה ראשונה Tongren, לביקור במנזר הבודהיסטי Longwu. הפעם המקום ריק מאנשים, מזג האוויר נעים, השירותים נקיים מאוד. ראינו את כל הבודהות לסוגיהם ואת הציורים המיוחדים.

משם ל- Regong Art Exhibition Hall, תצוגת הציורים. לצערנו הנזירים שמציירים היו בהפסקת אוכל ולא יכולנו לראות אותם בזמן העבודה.

מאחר ומנזר זה פחות עמוס יש לשקול אם לוותר על הביקור במנזר Ta'er monasrty שהוא עמוס מבקרים לעייפה ולהסתפק בביקור יסודי וארוך יותר במנזר זה.

נסענו לכפר טיבטי ונכנסנו לבית משפחה שפרט לעיסוקה בחקלאות מסורת הציור עוברת שם מדור לדור. יש דוגמה והם מציירים לפיה. המחירים נעים בין 600Y ל1,400Y ואולי יש גם יקרים יותר.

יש ציורים של גלגל החיים. העיגול הוא הדהרמה, והמבוך הוא משהו שאין לו התחלה ואין לו סוף.

בנוסף, הסתבר שיש עוד בודהות שלא הספקתי להכיר.

ישנם 5 כיוונים, צפון, דרום, מזרח, מערב ומרכז. בכל כיוון נמצא בודהה שאחראי על הקורה שם. זה של המערב הוא החשוב במיוחד, נקרא Amitaba. המערב הוא הטהור, אין שם רעב, אין סבל, ומחלות.

מאחר והיה כבר מאוחר נסענו ישירות ל Xiahe. עברנו לדרך בין הרים והגענו עד לגובה 3,555 מ'.

Xiahe היא העיירה קטנה, 70,000 תושבים בערך. טיבטים וסינים מוסלמים, Hui. הטיבטיות מסתובבות עם צמות ארוכות. כובעים מיוחדים. נזירים משוטטים ברחובות. ראינו שניים משחקים שח סיני וסביבם מצטופפים מקומיים ועוקבים אחרי המשחק.

המלון: Xiahe. מלון פשוט, חדרים גדולים. אין אינטרנט. ארוחת הבוקר אינה מזנון אלא מגישים לשולחן (צנוע ביותר). במלון זה אוכלים ארוחת ערב כי המסעדות הטיבטיות אינן נקיות, לדברי המדריך.

התקלות עם המשטרה:

בכניסה למחוז tangram, עצרה אותנו משטרת התנועה לבדיקת רישיונות. לטענתם הנהג היה צריך רישיון נהיגה שמתאים לאזור. הנהג והמדריך טוענים שאין חיה כזאת, רישיון נהיגה יש רק אחד. השוטר רצה שהנהג ישלם 1,000Y. בסופו של דבר הנהג שילם 400Y "בלי קבלות". המדריך שלנו פיטר מעוצבן. הוא טוען שאין גבול לשחיתות בסין. בקיצור, גם לסינים לא פשוט לנסוע בסין.

 יום 16 -; יום שני 16/7/2012 Xiahe ל- Lanzhou

יצאנו ב- 8:00 מהמלון כדי להספיק מה שלא הספקנו אתמול.

התחלנו בביקור במקדש Labrang. המנזר גדול מאוד ויש בו בין היתר בית ספר לרפואה, שזה שילוב בין לימוד רפואה לרוקחות. לנתח לא מנתחים, אבל לומדים את מבנה גוף האדם, את הצמחים ושיטות ריפוי השונות.

מייסד המנזר הוא Jamyung Shopa, הנוכחי הוא הגלגול הששי של מיסד המנזר, הוא בן 60 עכשיו והוא "הבעלים" של המנזר.

ה- pancha lama הנוכחי הוא הגלגול ה- 11 והוא בן 12. לעיתים הוא נמצא בלאסה ולעיתים בבייג'ין. בשלב זה הוא לומד והנזירים המלמדים אותו קובעים היכן יגור. כשיעמוד בבחינות ויוכיח כי ידיעותיו עולות על שלהם יהיה הוא הקובע והאחראי לסדר יומו ולמקום מגוריו.

על הנזירים הבודהיסטים הטיבטיאנים לעבור בחינות קשות מאוד שבמהלכן אין זמן למחשבה, צריך לענות מייד. משהו כמו חידון התנ"ך שלנו.

Yamantaka נחשב למגן העיקרי על הכת של הכובעים הצהובים. יש לו הרבה ידיים כאשר כל כף יד אחראית להגנה על משהו אחר.

מכאן המשכנו ישירות למערות bingling. הדרך ארוכה וצריך להגיע בזמן למעבורת. הנהג עובר במעבורת ואנחנו בסירה בשני הכיוונים כשבחזרה המטרה לפגוש אותו מהעבר בשני של הנהר הצהוב.

הנוף יפיפה, צוקים אדירים. המערות והגישה אליהן מסודרות יפה מאוד. בעבר היה צורך לרדת אל המערות אך הנהר סחף עימו חול ובמשך הזמן פני השטח גבהו. כיום כמעט ולא זורמים מים באפיק בגלל בניית הסכר.


 

לאחר הסיור המשכנו ל- Jinjiang. העיר שוכנת משני צידי אפיק הנהר הצהוב. רוחבה 2 ק"מ ואורכה 45 ק"מ. היא מוגבלת משני צידיה ע"י שושלות הרים.

העיר נעימה, לצערנו לא הספקנו ממש להכיר אותה, נסענו לאורך הטיילת ועצרנו ליד גשר הברזל, העתיק בין גשרי העיר.

ארוחת ערב אכלנו, איך לא, dumplings 16 יואן.

עברנו בסופר לקנות גלידה ושתייה והמוכרת רק רצתה לדעת מה גילנו. התכתבנו בעזרת המחשבון שלה. אצלם אנשים בגילנו יושבים בבית ויוצאים רק מוקדם בבוקר להתעמל קצת ואולי בערב לטייל.

המלון: Jinjiang Sunshine. המלון יפה וארוחת הבוקר עשירה ביותר. גם מזרח וגם מערב. הבעיה היחידה שהייתה לנו הייתה עם נזילת המים באמבטיה. התחזוקה בכל מקום בינונית לחלוטין. החלפנו חדר. הטלוויזיה ענקית יש מספר ערוצי AVI רק שזו בעיה להעביר אותם.

 

יום 17 -; יום שלישי 17/7/2012 Lanzhou ל- Beijing (טיסה)

קמנו בבוקר וירדנו לבנק במטרה לפרוט דולרים. מסתבר שבכל הבנק הגדול היו רק 35$ וזה מה שיכלו לתת לי עודף לאחר אישור מאחד המנהלים.

הרוב המוחלט של התיירים הוא סיני ואין, לא במלון ולא בבנק שטרות קטנים להחזיר כעודף.

הפקיד היה נחמד מאוד, סיפר שרצה לעזוב את סין לכיוון סינגפור והגיש שם בקשה לוויזת עבודה, אך לא קיבל. הוא התלונן על הבירוקרטיה, כל דבר צריך אישור של הממונה וזה פונה לממונה מעליו וכך הלאה.

בסופו של דבר בילינו שם 1.5 שעות. עברנו ממנו ובליווי שלו לקופה. שם הפקידה המסכנה לא ידעה איך לבצע את הפעולה. פשוט חוויה.

מזג האוויר דומה ללונדון, מטפטף גשם, הכול אפור אבל לא קר.

חזרנו למלון ויצאנו ב 11:30 לסיור קצר בעיר ומשם למוזיאון Gansu. המוזיאון מציג את ההיסטוריה של דרך המשי, כולל ממצאים שמצאו לאורך התקופות מתקופת הברונזה, דרך תקופת הברזל וכו'. במוזיאון זה מצאנו לראשונה נייר טואלט בשירותים וניירות לניגוב ידיים. לא יאומן!!!

הכול במוזיאון ערוך יפה מאוד.

 

לאחר המוזיאון התיישבנו לאכול את מה שהמליץ לנו הפקיד בבנק beef noodles. זה בס"ה מרק עם אטריות ובצד מגישים תוספות של ירקות חריפים וביצה. לא משהו ומאוד זול.

זהו. יצאנו לעבר שדה התעופה על מנת לטוס לבייג'ין כתחנת מעבר בדרך לדאוטנג.

כשנחתנו חיפשנו את ה- shuttle למלון שהוזמן עבורנו ליד שדה התעופה. בעזרת ההוראות בסינית שהיו ברשותנו מצאנו אותו.

המלון: CITIT שנמצא בשדה התעופה של בייג'ין. נסיעה של כ 15 דקות.

יופי של מלון. חדרים גדולים, יש אינטרנט. מדברים אנגלית. הזמנו מונית לבוקר והם הציעו לתת לנו ארוחת בוקר לדרך. חבל שאנחנו שם רק ללילה קצר.

 יום 18 -; יום רביעי 18/7/2012 טיסה מ-  Beijing ל- Datong

הושכמנו ב- 4 בבוקר. ב- 4:45 יצאנו לשדה התעופה.

הגענו בשלום והתחלנו את כל התהליך של "הרשמה" לטיסה והגעה לשער המתאים. שדה התעופה ענק, כראוי לעיר גדולה.

בשדה התעופה, איך לא, עברנו חוויה. נהלים חדשים או נהלים לשדה התעופה הנוכחי. צריך להוציא החוצה מצלמות ואת המקל כסא של בן זוגי צריך לשלוח, אי אפשר לעלות אותו למטוס. לאחר דין ודברים, בהתערבות ואישור אחראית כלשהי על הבטחון הורשה הכסא לעלות למטוס. אבל כאן הגיעה הדיילת והודיעה שאי אפשר לאחסן אותו בתא למעלה. כדי לעזור לה התחיל סיני שישב מאחורינו לצעוק שצריך להישמע ולקיים את ההוראות. לא ענינו לו. הדיילת לקחה את הכסא והחזירה לנו אותו לאחר הנחיתה.

הגענו ל- Datong. הנהג והמדריך, שמכנה את עצמו מילר, חיכו לנו בשדה התעופה. נסענו למלון. מסתבר שכחלק מתנופת הבנייה והפיתוח הסינית "חופרים" את הכבישים בסביבה ולא ברור איך אפשר להגיע למלון. טלפון של המדריך הביא אלינו עובדת מהמלון שנסעה איתנו לסבוב נוסף ליד החומה והראתה את הדרך למלון. נחוץ גם אישור מ"שומר" המעבר על מנת להיכנס לחניית המלון.

יצאנו לסיורים במקדשים לפי התוכנית: Yungana Grottos שמכיל מערות רבות בגדלים שונים המכילים פסלי בודהות לסוגיהם. המקום מסודר יפה. הסינים בנו מחדש את השערים וחלק מהפגודות והמקום מתוחזק יפה. המדריך מתרעם על הכסף שמשקיעים באתרים במקום להרים את רמת החיים של האוכלוסייה. למשל, לאפשר לו לקנות דירה.

המשכנו לשם לקיר עם 9 הדרקונים. רק לקיסר מותר היה לבנות קיר כזה. מאחר והקיר לא הוקם ע"י קיסר התגברו על הבעייה ע"י כך שלדרקונים אלה יש רק 3 אצבעות במקום 5. יש קיר נוסף בכניסה למקדש השני שראינו, המכיל רק 5 דרקונים. מסתבר שיש קירות נוספים.



 

המלון: Datong Garden, המלון היפה ביותר עד עתה. החדר גדול ומצויד יפה, הכול ערוך בטוב טעם. אני מעריכה שארוחת הבוקר גם כן תהיה טובה. ואכן ארוחת הבוקר מעולה. יש הכול בכול מכול. פירות, ירקות מהם ניתן להרכיב סלט, רטבים, יוגורט, לחמים, עוגות, מכונת אספרסו, הכנת ביציה לפי בקשה, אוכל סיני כולל אגרול, סושי, מרקים, מיצי פירות. אפשר לחלק הכול ל 2 ארוחות.

עוד על בודהיזם

יש הבדל בין בודהיזם סיני לטיבטי.

בבודהיזם הסיני יש 3 דרגות:

Avrat -; הדרגה הנמוכה. מי שנמצא בדרגה זו יכול לעבור בעצמו הארה. השומרים נמצאים בדרגה זו. ניתן להעריץ אותם (adore).

Budhdhisattva הדרגה האמצעית. יכולים לעבור הארה בעצמם ויותר מזה, לגרום לאחרים לעבור הארה (enlighten).

בדרגה זו יש 4 בודהות האחראים ל 4 התכונות : Virtue, Wisdom, generosity , mercy

כמו כן נמצאים בדרגה זו חמשת כיווני הרוחות. (בין כיווני הרוחות מבדילים לפי החיות שנמצאות בחלק התחתון, בקטן).

Buddha -; עבר כבר הארה. בדרגה זו נמצאים בודהה של העבר, הנוכחי והעתידי. הם מסמלים את הזמן.

תנועות הידיים וכן צורת הישיבה מסמלים משהו. כף יד מושטת מעלה משמעותה חוסר פחד. רגלים משולבות כלפי מטה אצל בודהה של העתיד משמעותו שהוא עדיין לא קם. וכו'.

 יום 19 -; יום חמישי 19/7/2012 Datong ל- Beijing (טיסה)

יצאנו ב 8:30 לכיוון Hengshan על למנת לבקר במקדשים הדאואיסטים. הדרך אורכת כ- 1.5 שעות. ברחבת החניה ניצב פסלו של Zhang gue Lao, נזיר שרכב על החמור הפוך כדי לא לצפות ברוע שבעולם. לבסוף הפך לאל.

עולים למנזרים ברכבל אנטיקה שצריך ממש לזנק לתוכו. כשמגיעים למעלה מתחיל טיפוס במדרגות. אין תרומות כסף. במקדש הראשי יש פסלים של 3 אחיות שלטענתם בראו את העולם. לאורך הדרך למקדש הבודד יש שלטים, גם באנגלית המכוונים לאהבת הטבע, שמירה עליו וקצת סיפורים שתורגמו לא טוב מסינית לאנגלית. ממש נחמד.

סיפור אחד מספר על צעיר שהאכיל נחש, חזר למקום לאחר 5 שנים וסיפרו לו שיש נחש הטורף אנשים. הוא הלך לראות אותו וזיהה את הנחש שהאכיל. הנחש רצה לטרוף אותו אבל הבחור הזכיר לו שפעם האכיל אותו וציין בפניו שזה לא בסדר לטרוף אנשים ואם כבר שיטרוף אותו. הנחש זחל למערה ומאז לא טרף אנשים.

פגשנו במקום סיני שדיבר אנגלית שואפת והתחלנו בשיחה איתו. הוא היה שנתיים בניורק והוא מורה. בן זוגי, כרגיל, הרצה לו את התיזה שלו על בריאת האלוהים.

לאחר ארוחת צהרים במלון שבעיר נסענו למנזרים התלויים ועוד פעם טיפסנו מדרגות. אבל בסך הכול נהנינו מאוד. הפכנו לאלופי הטיפוס. הבעיה היא לשמור על כושר. סיימנו בסביבות 17.

כשהגענו למלון התבשרנו על איחור הטיסה ל 11:30 בבוקר ובהמשך על העברתה לאחה"צ. הנימוק שלהם זה מזג האוויר, אבל בדקתי את מזג האוויר בבייג'ין והוא ממש בסדר. במלון בקשתי דחיית הפינוי ואישרו לנו להישאר עד 15:00. הם ממש בסדר.

יום 20 -; יום ששי 20/7/2012 Datong ל- Beijing (טיסה)

 הסתובבנו בבוקר בסביבת המלון. יצאנו לשדה התעופה.

הסתיים הטיול. נותרו לנו עוד יומיים בבייג'ינג.