גבוה מעל מדינת וושינגטון, אדיר ומאיים בכוחו ועוצמתו, שוכן הר רייניר (Mount Rainier).
זהו ההר הגבוה ביותר ברכס הקסקייד ברום של 4,392 מטרים. הוא גם הר געש פעיל ומהווה איום מוחשי למיליוני התושבים החיים בסביבתו, כולל בסיאטל ובנותיה.
נכון שההר לא התפרץ מזמן, אך הסיכוי לכך קיים. ויותר מאפר וולקני החשש הוא מהמסת 26 הקרחונים שעליו.
נשמע מפחיד? אולי. בכל מקרה הרי געש באדיבותם מתריעים לנו לפני התפרצות.. ובנתיים, עד שזו בוודאי תגיע, יכולים אנחנו להתענג על הנופים המדהימים שמזמן לנו המקום המופלא הזה, הר רייניר.
וזה לא רק ההר, פסגתו וקרחוניו. סביבתו כולה היא ארץ פלאות. לא לחינם מכונה השביל בן 93 המיילים המקיף אותו Wonderland Trail.
הר רנייר שוכן במרכז מדינת וושינגטון שבצפון מערב ארצות הברית. מדרומו הר הגעש הלנה שכבר הוכיח את עוצמתו בהתפרצות אדירה בשנת 1980. צפונית לו שוכן הר הגעש בייקר צפונית מערבית לו הערים סיאטל וטקומה ומעבר למיצר חצי האי אולימפיק.
השבטים הילידיים שחיו באזור כינו את ההר 'ההר הגדול בו המים מתחילים'. אולי מכיוון שההר הוא מקור מים למספר נהרות בינהם הנהר הלבן (White river) ונהר קרבון (Carbon river). שני קרחונים שעל ההר, הקרחונים קרבון ואמונס זוכים בתואר הקרחונים הגדולים ביותר, העבים ביותר ובגובה הנמוך ביותר בארבעים ושמונה המדינות התחתונות.
הפארק מחולק לשני חלקים מרכזיים: פרדייז Paradise וסנרייז Sunrise. בכל אחד מהם שלל מסלולי הליכה, מרכז מבקרים ונופים מרהיבים של ההר. פרדייז נחשב באופן מסורתי לחלק היפה יותר ולכן הוא זוכה לכמות המבקרים הגדולה יותר בחודשי הקיץ העמוסים, יולי ואוגוסט.
סנרייז הוא חלק הפארק הממוקם במדרונות המזרחיים של ההר. זו גם הנקודה הגבוהה ביותר בפארק אליה ניתן להגיע עם הרכב. באזור סנרייז ממוקם אתר הקמפינג White river בו לנתי במהלך שהותי כאן.
הגעה מוקדמת לאתר הקמפינג, מציאת חלקה פנויה, תשלום, בניית האוהל, ויוצאים לדרך.
הנסיעה למרכז המבקרים של סנרייז Sunrise Visitor Center ארוכה, ולא בגלל המרחק הגאוגרפי. הכבישים המפותלים מכריחים אותך לנסוע לאט. הם והנוף הנשקף מהחלון.
כבר מרחוק מציץ ההר במלוא תפארתו עם הכיפה הלבנה הגדולה המכסה את ראשו.
בסנרייז, בהמלצת הפקחים, יצאתי למסלול בן תשעת הקילומטרים שמכסה את מרבית נקודות העניין שבחלק זה. ממרכז המבקרים בעלייה תלולה ובשביל צר שבצידו מצוק בן מאות מטרים לאגם הקפוא (Frozen Lake) ומשם לפסגות המחודדות של רכס הבורוס (Burroughs). שלושה הרי גרניט משוננים מזדקרים כאן אל השמיים. כשהולכים בשביל הצר על הרכס רואים גם את קרחון אמנוס (Emmons Glacier) הגולש מפסגת ההר לכיוון צפון מזרח.
גם קרחון אינטר (Inter Glacier) הקטן יותר ניתן לצפייה מהרכס. זוג מבוגר שפגשתי בהמשך השביל, בגליישר פוינט Glacier Point סיפר לי שהם טיפסו על ההר לפני 40 שנים ואז הגיעו הקרחונים מאות מטרים קדימה ממקומם הנוכחי, וגם באוגוסט היה מגיע השלג עד הקרסוליים. קשה לדמיין זאת כשמסתכלים על הנוף. במיוחד כשהאזור כולו סבל מהחורף השחון ביותר מזה עשורים.
מנקודת התצפית לבורו השלישי יורדים חזרה למרכז המבקרים דרך אגם הצל (Shadow Lake).
זהו מסלול לא קל, העולה לגובה רב, אך הנופים ממנו מרהיבים.
את היום השני בפארק העברתי באזור פרדייז. אכן, זהו החלק היפה ביותר בפארק וההר כאן נראה במרחק נגיעה. זאת אומרת, ככה סיפרו לי, כי היום שמיכת עננים עבה וטורדנית כיסתה את המדרונות הדרומיים והמערביים של ההר ואת העמקים סביב.
ובכל זאת, הגעתי כבר עד לכאן, ולכן יצאתי אל המסלול הפופולרי ביותר בפארק ולדעתי היפה ביותר, שביל הסקיילין (Skyline Trail). מסלול זה גם הוא בן 9 קילומטרים, אך העלייה פה קשה הרבה יותר וזה אינו מסלול קל. ראשיתו במרכז המבקרים Henry M. Jackson Memorial Visitor Center דרך יער בשביל אספלט סלול ובערפל סמיך גבוה אל מעל קו העצים ואל כרי דשא אלפינים. למזלי כאן גם התפזרה העננות, התגלה ההר, ורק העמקים מטה טבעו בלבן.
הדרך מטפסת אל נקודת התצפית Panorama Point ממנה לא רק נשקפים נופי הר רייניר אלא גם הרי הגעש הלנה הוד ואדאמס ופסגות הרי השן ממזרח (Tatoosh Range) היום הציצו רק פסגות ההרים מבין העננים ונראו באופק. מכאן ולאורך הדרך רואים את קרחון ניסקולי (Nisqually Glacier) וקרחונים נוספים הגולשים מהפסגה. לכל אורך המסלול ישנה פריחה מדהימה. העונה פה קצרה ושיא הפריחה הוא ביולי-אוגוסט. הריחות מדהימים והמראות גם כן. חגיגה לעיניים ולאף סיוט לסובלים מאלרגיה.
מהנקודה הגבוהה בשביל, מול סלע מקלור Mcclure Rock שם רבצו להם חבורת מרמיטות וצפו על הנוף מתחילים לרדת כשההר בגבינו. בדרך עוברים בשני מפלים יפים, מפל סלוסקין Slusskin ומפל מיירטל Myrtle Falls וחוזרים למגרש החנייה שליד המלון.
משם נסעתי ללונגמייר, הכניסה המערבית לפארק. גם כאן יש מבחר מסלולים קצרים ומוזיאון היסטורי מעניין.
חוזרים לעת ערב אל אתר הקמפינג לארוחת ערב ושינה לאחר היום העמוס.
למחרת, מזג האוויר נותר ערפילי ואני יצאתי למסלול הארוך אל Glacier Basin.
השביל הצר עובר בסמוך לנהר הלבן White River ואז מטפס על מורדות ההר בתוך יער בראשיתי, לאורך השביל ישנם מפלים ופלגי מים ובסופה נגלה נופו המדהים של קרחון אינטר אך . ערפל סמיך ליווה אותי לאורך כל המסלול, העניק שדה ראיה של עשרות מטרים בודדים ומילא את האוויר בלחות מעיקה.
ואם צידו המזרחי של ההר היה מכוסה עננים צידו הדרומי היה נקי ולכן לאחר המסלול המאכזב נסעתי לכיוון פרדייז לאגם ההשתקפות Reflection Lake. בימים בהירים ממש, כשאין אף ענן בשמיים, דמותו של הר רייניר משתקפת באגם. ההר היה עטוף לבן ולכן ההשתקפות לא הופיעה, אך טיפוס במסלול מעל לאגם ולאגם לואיס Louise Lake הסמוך מעניק נופים נפלאים, גם של האגמים וגם של רכס סטיבנס Stevens Ridge ורכס שיני המסור Tatoosh Range שמדרום וממזרח. בדרך חזרה מפרדייז לסנרייז ישנה חורשה העונה לשם 'חורשת האבות' Grove of the Patriarchs. זהו מסלול קצר ופופולרי מאוד בתוך יער גשם ממוזג ועצי דאגלאס ופייר בני יותר מאלף שנים ובגובה של מאה מטרים. בתור אחד שראה מספיק עצים ביוסמיטי רדווד ואולימפיק ויתרתי על החוויה אך בכל זאת הוא שווה ביקור.
הלילה האחרון ברנייר היה גשום מאוד. ואף הבוקר שלמחרת לא היה חף ממשקעים.
הכנתי קפה בזריזות, מתעצל להכין ארוחת בוקר בגשם. מקפל את האוהל והציוד וממשיך הלאה, לפארק הבא.
