'התחילו להפיץ את השמועה, אני עוזב היום, אני רוצה להיות חלק מזה, ניו-יורק ניו-יורק'
-פרנק סינטרה-
גורדי השחקים של דובאי ושנגחאי גבוהים יותר, טוקיו סואנת ממנה, לונדון שבה להיות מרכז כלכלי עולמי ואת גורל העולם קובעים עתה גם מבריסל וביג'ינג. אך שום עיר בתבל לא תוכל לקחת ממנה את הבכורה.
'התפוח הגדול', 'עיר האימפריה', שמות רבים לה. וג'ונגל הבטון העירוני, הגדול ביותר בארצות הברית, המשמש בית לכמעט תשעה מיליון תושבים, נותן השראה למיליארדים ברחבי העולם.
השדרות הישרות, הרחובות העמוסים, הסמטאות המטונפות, מגדליה שחוצבים בשמים, גשריה שחוצים את גופי המים המקיפים אותה מכל עבר, הגיוון האדיר שלה והחופש שחשים כשמסתובבים ברחובותיה, כל אלה ויותר עושים את העיר הזו למה שהיא, 'מרכז היקום', המקום המלהיב בעולם.
יש משהו חצוף בעובדה שחרף 400 שנים של היסטוריה היא עדיין קוראת לעצמה 'החדשה' אך כשחושבים על זה, היא באמת חדשה. מפתיעה, מגניבה, מגלה צד אחר כל פעם, כזה שלא ידעת על קיומו.
כל ביקור בה אוצר בחובו משהו חדש. רחוב שלא הכרת, חנות חדשה שנפתחה, פינה מיוחדת בפארק, מגדל עתידני ששובר את קו הרקיע, נווד שמנגן ברכבת התחתית, נביא מטעם עצמו המטיף להמונים בואכה כיכר הטיימס.
כבר מעל מאה שנים שהעיר ניו-יורק היא מרכז מסחרי וכלכלי מהגדולים בעולם. השפעתה, על החינוך, התרבות, האופנה, הבידור, הפוליטיקה והתקשורת חורגים מעבר לארצות הברית, הם מקיפים את העולם, ובמובן מסויים ניתן לומר שניו-יורק היא לא אמריקה. היא ישות בפני עצמה, שונה כל כך מהמדינה הענקית שהיא חלק ממנה.
היה זה ג'ובני דה וראזאנו האיטלקי שנכנס לראשונה למפרץ שבה ממוקמת העיר בשנת 1524. הגשר הגדול המחבר בין ברוקלין לסטטן איילנד נקרא על שמו.
ההולנדים הגיעו לכאן מאה שנים לאחר מכן והקימו בקצה האי מנהטן את המושבה הקטנה שלהם שזכתה לשם 'אמסטרדם החדשה'. אז גם בוצעה העסקה המפורסמת והמשתלמת בהיסטוריה עת "קנה" פיטר מינואיט, מושל המושבה, את האי מידי הילידים תמורת 24 חרוזי זכוכית.
בשנת 1664 נגמרה התקופה ההולנדית בהיסטוריה שלה והחלה התקופה האנגלית. שלטונה של בריטניה נמשך עד מלחמת העצמאות האמריקאית אז התחוללו בה מספר קרבות ולאחר הניצחון הושבע בה הנשיא הראשון של הרפובליקה, ג'ורג וושינגטון, והיא אף שימשה בירתה של ארצות הברית למספר שנים.
המאה ה-19 הביאה לעיר גלי הגירה ואת התכנון העירוני המאפיין אותה, רשת הגריד ואת הסנטרל פארק. בסוף המאה, התאחדו מנהטן, ברוקלין, קווינס, הברונקס וסטטן איילנד לעיר ניו-יורק שאנו מכירים ומאז מחולקת העיר לחמישה רבעים, שכל אחד מהם בעל אופי שונה ואוצר בחובו צד אחר של הכרך.
הרנסנס שחוותה במאה העשרים הפכו אותה לעיר המאוכלסת בעולם, למרכז כלכלי עולמי ולחלוצה בתחומים רבים. גורדי שחקים צצו ברחובותיה במירוץ בלתי נגמר לבניית הבניין הגבוה בעולם, מגדל וול'ורת, מגדל קרייזלר, האמפייר סטייט, מרכז הסחר העולמי, כולם נגעו בשמיים והיו לזמן מה הבניינים הגבוהים בעולם.
בראשית המאה העשרים גם נבנתה מערכת הרכבת התחתית שבלעדיה לא הייתה מתפתחת העיר למה שהיא היום. 'הסאבווי' New York City Subway אפשר את בניית המגדלים ואת הפיכתה של מנהטן לרובע הדחוס והסואן שהוא.
מאורעות מלחמת העולם השנייה הביאו לכך שניו-יורק הייתה העיר היחידה בעולם המערבי שלא נפגעה במלחמה כך שהיה זה טבעי למקם בה את המוסד החדש שנועד להחזיר את הסדר העולמי על כנו, 'האומות המאוחדות'. העיר פרחה כלכלית והפכה למרכז עולמי אך גם חוותה תקופות של שפל ושל מתחים גזעיים.
שנות התשעים הביאו לפריחה מחודשת ואף האסון הנורא שנחת עליה, פיגוע הטרור של ספטמבר 2001 וקריסתם של מגדלי התאומים לא פגעו לטווח ארוך בשגשוגה.
מאז, העיר ממשיכה להתפתח. את חורבות מרכז הסחר העולמי החליף מגדל החירות המרשים, מגדלים חדשים נבנים ללא הרף והרכבת התחתית זוכה לשיפוץ מקיף, לראשונה מזה עשרות שנים.
סיפור האהבה שלי עם ניו-יורק החל לפני 16 שנים עת ביקרתי בה לראשונה. לא אשכח כיצד דבק ראשי אל חלון האוטובוס שהוביל אותנו לעיר, צופה נדהם בקו הרקיע שבאופק. את הרחובות הסואנים ואת המבנים המרשימים. גדלתי בכפר, מעולם לא גרתי בעיר, והחוויה הותירה בי רושם עז.
שלוש שנים לאחר מכן חזרתי לניו יורק בגפי ובילתי בה חודשיים ימים של שיטוט ברחובותיה, רביצה בסנטרל פארק והכרת כל פינה בה, תקופה שהותירה בי חותם.
ומאז חזרתי אליה מספר פעמים, וכל ביקור בה מרגש מחדש, ובמובן מסוים ניו-יורק היא המקום היחידי בעולם בו הרגשתי באמת בבית.
המטוס נוחת בנמל התעופה קנדי לאחר טיסה ארוכה מהחוף המערבי, ואני גורר את מטלטלי אל הרכבת התחתית ולוקח את הקו שמוביל אותי אל בית מארחי בשכונת פארק סלופ שבברוקלין.
יקר ללון בניו יורק. אפילו הוסטל, שלא לדבר על מלון, הוא עסק יקר שיגזול חלק ניכר מתקציבך. מה טוב להכיר אנשים שדואגים לך למקום אירוח.
ערב ראשון ואני לוקח את הרכבת אל פארק גשר ברוקלין Brooklyn Bridge Park, לתצפית על קו הרקיע הזוהר באור יקרות של העיר. הפארק ממוקם ממש מול העיר התחתית, וממנו נצפים נופים נפלאים של גורדי השחקים שמעבר לנהר המזרחי East River ואל הגשרים החוצים אותו. בקרבת מקום, מזרחה מהגשר, ממוקת שכונת 'דמבו' Dumbo. אזור של מחסנים שהפך למתחם בילויים פופולרי. במהלך השיטוט בפארק התלוויתי אל קבוצת בנות ארגנטינאית שביקשה הכוונה לגבי מקום מומלץ לצאת אליו באזור וכך הובלתי אותן אל מתחם מהנה זה.
למחרת, יצאתי מבית מארחיי אל הפארק העירוני של רובע ברוקלין 'פרוספקט פארק' Prospect Park.
הפארק הציבורי המרכזי של ברוקלין הוא אתר טבע נהדר בלב הרובע המאוכלס ביותר בעיר. זהו פארק מקסים שמתכנניו, אולמסטד ווקס, עיצבו במתכוון על מנת שידמה לאתר טבעי ופראי. הפארק, ששטחו 2 קילומטרים רבועים מכיל אגמים, גן חיות, גנים בוטניים, אתר קונצרטים, מגרשי ספורט ואת המדשאה הגדולה ביותר בפארקים העירוניים שבארצות הברית, גדולה אף יותר מ'המדשאה הגדולה' שבסנטרל פארק.
יוצאים ומגיעים אל הכיכר הגדולה 'גרנד ארמי פלאזה' Grand Army Plaza.
הכיכר היא הכניסה הראשית אל הפארק ובה ממוקם 'שער הניצחון לחיילים ולמלחים'
Soldiers and Sailors Memorial Arch. השער שנחנך בשנות התשעים של המאה ה-19 הוא אתר זיכרון לחללי מלחמת האזרחים האמריקאית ואחת מהאנדרטאות היפות ביותר בעיר.
יורדים אל תחנת הסאבווי ונוסעים אל תחנת רחוב קלארק, משם הדרך קצרה אל גשר ברוקלין Brooklyn Bridge.
גשר ברוקלין הוא אחד מהאתרים המפורסמים בעיר ואף ביקור בניו-יורק אינו שלם ללא סיור בו.
הגשר התלוי, המעוצב בסגנון ניאו גותי, מחבר בין הרובעים ברוקלין למנהטן כבר 133 שנים וחיבור זה שאפשר את איחוד הרבעים לעיר ניו יורק המוכרת לנו. יותר מעשור לקח לבנות אותו ושתי מהנדסיו ועשרות מבוניו אף שילמו בחייהם. עולים לגשר וצועדים בו לכיוון מנהטן כשנוף גורדי השחקים ניבט מולך וחוטי הפלדה של הגשר התלוי מוסיפים לתמונת הנוף המרהיבה.
יורדים מהגשר ומגיעים היישר אל מול בית העירייה של ניו-יורק New York City Hall. משם ממשיכים דרומה כשבדרך חולפים על פני מגדל וולוורת' The Woolworth Building היפה שבמשך 17 שנים היה הבניין הגבוה בעולם. מספר רחובות דרומה ואתה נכנס אל מרכז הכלכלה העולמית, רחוב החומה, וול סטריט Wall St .
הרחוב, שבתקופת ניו-אמסטרדם סימן את קצה גבול העיר, הפך למקום בו נקבע גורלה של הכלכלה הגלובלית ובה ממוקמת הבורסה לניירות ערך החשובה בעולם. לא לחינם תנועת המחאה האנטי קפיטליסטית האחרונה נקראה "לכבוש את וול סטריט". האזור כולו עמוס באנשי עסקים ובמגדלי משרדים כיאה למרכז הכלכלי של העיר. "הדאונטאון" של מנהטן מאופיין בהמולה רבה בשעות היום ובשיממון מעיק בשעות הליל. במהרה מגיעים אל קצהו של האי ואל אחד מהפארקים החינניים ביותר, באטרי פארק Battery Park.
במקום זה, בקצהו הדרומי של האי מנהטן, הוקמה ההתיישבות האירופאית הראשונה באזור בשנת 1625, אמסטרדם החדשה. שרידי המבצר שניצב כאן, מבצר קלינטון
Castle Clinton National Monument מתוארך לתקופה זו.
מבאטרי פארק ישנו נוף נהדר אל מפרץ ניו יורק על אייו השונים, אי המושלים Governors Island, האי אליס Ellis Island שהיה שער הכניסה לאמריקה לעשרות מיליוני מהגרים ואי החירות Liberty Island שהוא ביתו של פסל החירות המפורסם.
מלבד נופים נפלאים ומדשאות תמצאו בפארק זה גם את אנדרטת הזיכרון למלחים האמריקאים מצי הסוחר, אנדרטה לפיגועי 9/11 ואת המוזיאון למורשת יהודית Museum of Jewish Heritage שמשמש כאנדרטה לשואה ובו תערוכה מעניינת על התרבות היהודית במאה הקודמת ועכשיו.
יהודים והעיר ניו-יורק הולכים יחד כמו לקס ובייגל. זו העיר היהודית הגדולה בעולם. מיליון וחצי יהודים מתגוררים בה שהם בסביבות 18 אחוזים מתושביה. בשנות החמישים התגוררו בה כשני מיליוני יהודים, אך מספר זה ירד לשיא שלילי בשנות התשעים ומאז שב ועלה בהתמדה.
בכל רובע תמצאו נוכחות יהודית מרשימה, מהשכונות החרדיות של ברוקלין, ויליאמסבורג ובורו פארק שבה ממוקם המרכז של חסידות חב"ד לריכוזי היהודים הרפורמים האמידים של האפר ווסט סייד במנהטן שבקרבת מקום נמצא בית הכנסת הגדול בעולם, בית הכנסת הרפורמי עמנו-אל.
ההשפעה של המיעוט היהודי על העיר מכרעת. הם חלק מההיסטוריה שלה ותרמו תרומה חשובה להתפתחותה. בית החולים הטוב ביותר בעיר, בית החולים "הר סיני" נבנה על ידי הקהילה היהודית של ניו-יורק. אוכל כשר אפשר למצוא כאן בנקל, ואף בתי כנסת מסוגים שונים למבקרים שומרי המסורת.
הלאה צפונה דרך הפארק הנמתח מקצהו של האי, ממנו נשקף קו הרקיע של ניו ג'רזי השכנה, אל האתר בו עמד מרכז הסחר העולמי טרם האסון שנחת על העיר בספטמבר 2001 וכיום ניצב בו מגדל החירות החדש והאנדרטה המיוחדת לזכר המאורעות וכמובן המוזיאון שמתעד את האירוע שטלטל את העולם 9/11 Memorial.
מעטים האירועים ההיסטוריים שאנו עדים להם בשידור חי בימי חיינו, והאירוע המכונן של אחת עשר בספטמבר שנת 2001 הוא ללא ספק אחד מהם.
אני זוכר את המראות שריצדו ממסך הטלוויזיה באותו יום קיץ מר ונמהר. מראות המגדלים התאומים המאדימים מאש התופת, מעלי עשן שטני. מטוס הנוסעים שהתנגש אל מול עיננו המשתאות במגדל השני, הבהלה והתדהמה, המגדל הראשון שקרס ברעש אדיר, המגדל השני שהתפורר לרסיסים, ענן האפר שעטף את דרום מנהטן כולה והגיע עד גבירת החירות שצפתה בעירה עולה בלהבות.
מדהים להסתובב באתר תיירותי זה ולהיזכר במאורעות. ההמולה כאן רבה, תיירים לרוב מכל רחבי תבל, וקצת קשה להרהר באירוע שהתרחש כאן, אך האנדרטה המורכבת משתי בריכות מים הממוקמות בדיוק היכן שעמדו המגדלים עם המפלים הנופלים מגדותיהן ושמות הקורבנות החוקקים על לוח הברזל המקיף אותן משרים אווירת נכאים.
ומעל אתר ההנצחה ניצב לו בגאון, כדי להתריס, המגדל הגבוה ביותר בעיר ובארצות הברית כולה, 'מגדל החירות' One World Trade Center. גובהו 1776 רגל (541 מטרים) כשנת עצמאותה של הרפובליקה. מגדל הזכוכית המיוחד עם חוד הברזל המואר באור יקרות שבקצהו מסמל מצד אחד את התאוששות העיר מהמכה שנחתה עליה ואת כוחה של אמריקה אך גם את הלקחים שהופקו בעקבות האירוע. קומות המשרדים מתחילות הרבה מעל לקו הקרקע כדי להימנע ממכוניות תופת.
כמה רחובות צפונה מגיעים אל הרובע הסיני של העיר, ציי'נהטאון Chinatown שנמתח מראשיתו של גשר מנהטן במזרח אל רחוב ברודווי במערב ומרכזו רחוב התעלה Canal Street.
ראשיתה של השכונה הסינית השנייה בגודלה בארה"ב בסוף המאה ה-19 עת היגרו מזרחה סינים רבים שמאסו בחוקים המפלים מהם סבלו במערב. הם הגיעו למנהטן, התיישבו בה ומספרם עלה בהתמדה. עלה כל כך עד שברבות השנים נגסה השכונה הסינית בשכנותיה איטליה הקטנה והצד המזרחי התחתון Lower East Side. השכונה הסינית הצפופה היא מקום נהדר לשוטטות בין חנויות המזכרות, הסידקית והמסעדות העממיות שכאילו נשלפו מרחובותיה של שנגחאי. צ'יינהטאון היא גם המקום לקנייה זולה של מזכרות מהעיר הגדולה.
ממשיכים ללכת דרך איטליה הקטנה Little Italy, השכונה האיטלקית לשעבר שכיום מאוכלסת בעיקרה במהגרים מהמזרח הרחוק אך עדיין שמרה על כמה מאפיינים מעברה כמו המסעדות האיטלקיות שבה וחנויות המכולת המוכרות מוצרים מקוריים מארץ המגף.
הלאה, דרך שכונת הסוהו SoHo לגריניץ' וילג' Greenwich Village המכונה בקיצור הווילג'. שכונת מגורים זו, שבעברה הייתה מוקד לבוהמה של העיר ולקהילה הגאה, הפכה היום לשכונה בורגנית של אנשים מהמעמד הבינוני-גבוה, אך עדיין שומרת בחלקים מסוימים על האופי המרדני שלה שאפיין אותה שנים רבות. מוקדי הבילוי שבה תורמים לאווירה זו וברחבה המרכזית של השכונה, כיכר פארק וושינגטון Washington Square Park מרגישים את האווירה המיוחדת.
הכיכר, שמוקפת במבנים של אוניברסיטת ניו-יורק, מרכזת בתוכה המוני צעירים במדשאות ותחת שער הניצחון הלבן. מוזיקאים מוכשרים מנגנים בסגנונות שונים ושחקנים מציגים את כישוריהם לטובת העוברים ושבים.
מכאן גם מתחילה השדרה החמישית שמטפסת צפונה ומחלקת את מרכז האי למזרח ומערב.
דרך השדרה עליתי אל כיכר האיחוד Union Square Park. הכיכר הנפלאה שבמרכזה פארק חביב נקראת על שם האיחוד במלחמת האזרחים והסתדרות העובדים האמריקאית ומיקומה מזרחה מהשדרה החמישית על רחוב ברודווי מערבה משדרות פארק. במרכז הכיכר ניצב פסלו של נשיא ארה"ב הראשון גורג' וושינגטון, בסמוך לה חנות הספרים המפורסמת בארנס אנד נובל Barnes & Noble.
שישה בלוקים צפונה, על מפגש הרחובות ברודווי והשדרה החמישית ניצב גורד השחקים שבעת בנייתו, בשנת 1902, היה אחד מהמבנים הגבוהים בעיר וכיום הוא אחד מסמלי העיר ועדות לראשית התקופה בה מנהטן צמחה לגובה, מגדל פלאטאיירון Flatiron Building הידוע בכינוי 'בניין המגהץ' עקב הדימיון שלו למגהצי ראשית המאה העשרים.
ומעבר לכביש מהמגדל נמצא פארק מדיסון Madison Square Park הירוק שבצמוד אליו ישנו מבנה אייקוני נוסף, מגדל חברת הביטוח מטרופוליטן לייף עם ארבעת השעונים שלו שעוצב בהשראת הקמפנילה של סן מרקו בונציה. המגדל שחולש על הכיכר נבנה לפני יותר ממאה שנים ובין 1909-1913 היה הבניין הגבוה בעולם.
ממשיכים צפונה על ברודווי לכיכר הארלד שבצמוד אליה חנות הכולבו המפורסמת מייסיס Macy's שהיא מקדש לחובבי הקניות כבר מעל מאה שנים.
רחוב אחד מערבה, על השדרה השביעית, שוכן היכל הספורט המפורסם, המדיסון סקוור גארדן Madison Square Garden שהוא ביתם של קבוצות הספורט העירוניות ה'ניו-יורק ניקס' בכדורסל הגברים, ה'ניו-יורק ליברטי' בכדורסל הנשים וה'ניו-יורק ריינג'רס' מליגת הוקי הקרח.
ומתחת לאולם הספורט הגדול שוכנת תחנת הרכבת פנסילבניה Pennsylvania Station שבה עוברות רכבות הנעות בין וושינגטון הבירה מדרום לבוסטון בצפון והיא תחנת הרכבת העמוסה ביותר בארצות הברית.
עשרה בלוקים צפונה והנך מגיע למקום שכבר היו שכינו אותו 'מרכז היקום', הכיכר המפורסמת ביותר בעולם, כיכר הטיימס Times Square.
הכיכר היא מהמקומות הצפופים בעולם עם מספר מבקרים עצום של 50 מיליון תיירים בשנה, זהו אתר התיירות שבו מבקרים הכי הרבה תיירים בעולם. בימים עמוסים עוברים בכיכר ביום 460,000 אנשים, כעת מובן מדוע מתרחקים תושבי העיר ממעבר בכיכר כמו מאש. מרגע שנכנסת אל תוך הרחבה בואכה רחוב 42 הנך נשאב אל ההמון וקצב התקדמותך מואט לכדי גיחוך. לא מומלץ לסובלים מאגורפוביה.
מאז שנת 1904 ידועה הרחבה ככיכר הטיימס על שם העיתון העירוני 'ניו-יורק טיימס' שמשרדיו שכנו כאן, וכמו חייה של העיר עצמה, גם הכיכר ידעה תקופות של גאות ושפל. פרסומות החלו מקשטות את הבניינים שסביבה כבר מראשית המאה הקודמת, ואלו גדלו עם הזמן והפכו אתר זה לחגיגה של אורות נאון מרצדים ביום ובליל. משנות העשרים הפכה הכיכר למרכז רובע התאטראות של העיר ולמרכז בילוי מרכזי אך השפל הגדול דרדר את הכיכר, וסביבתה הפכה למוקד לתעשיית המין המקומית. וכך נותרה היא עד המהפך אותה עברה תחת ידיו של ראש העיר רודולף גוליאני בשנות התשעים.
כיום הכיכר היא מרכז בילוי לכל המשפחה ובה ממוקמות חנויות דגל כחנות הצעצועים הגדולה בעולם 'טויס אר אס', חנות דיסני, חנות הדגל של מותג הממתקים M&M, רשתות אופנה כזארה, H&M ופוראבר 21 ורשתות מזון מהיר כמקדונלד'ס, פלאנט הוליווד, סטארבקס, באבה גאמפ ועוד.
גילוי נאות, איני מחובבי כיכר הטיימס. ההמולה הרבה והצפיפות החונקת אינה לטעמי והנטייה הטבעית היא לוותר על ביקור באתר זה, אך אתה נשאב פנימה ולו בשביל לראות לפעם אחת את האורות הנוצצים שסביב.
הערב כבר הגיע ואורות הנאון עתה נראים בוהקים במיוחד. מנווט דרכי בין ההמון הנרגש אל המדרגות האדומות שמאחורי הפסל של פרנסיס דאפי. המדרגות, הן הגג של דוכן הכרטיסים
TKTS Times Square המוכר כרטיסים מוזלים להצגות בורודווי.
ומצדה השני של הכיכר, ממול למדרגות ומעבר להמון, על גגו של מגדל כיכר טיימס 1, שהוא לוח הפרסום הרווחי בעולם, יורד מדי שנה בטקס ראש השנה כדור הבדולח הנוצץ המסמל את סיומה של השנה הקודמת וראשיתה של השנה החדשה.
המגדל דרך אגב, המתנשא לגובה של 110 מטרים ונבנה בשנת 1904 על מנת לשכן בו את משרדי עיתון הטיימס, ריק לחלוטין, ומשמש כלוח פרסום בלבד. במפלס הרחוב רצות בפסנוע החדשות דיווחים מרחבי העולם. דיווחים שמבשרים לקהל הרב את עניני דיומא כבר מאז שנת 1928.
לאחר ארוחת ערב מאוחרת באחת ממסעדות הכיכר ועם רגליים דואבות התיישבתי על המדרגות בשנית, צופה בהמון, עייף. הגיע הזמן לרדת אל תחנת הסאבווי ולעלות על הרכבת שתקח אותי חזרה לברוקלין.
