הפארק הלאומי מסה ורדה- Mesa Verde National Park

בשעה שהאימפריה הרומית נפחה את נשמתה האחרונה ואירופה נכנסה אל חשכת ימי הביניים, התפתחה בדרום מערב ארצות הברית של ימינו ציוויליזציה מפוארת ומסקרנת שנעלמה 700 שנים לאחר מכן והשאירה את חותמה בפארק לאומי זה, שהוא בין הבודדים בפארקים הלאומיים שהעניין המרכזי בו אינו הטבע, והפארק הראשון שנוסד על מנת לשמור ולהגן על עבודת האדם.

למעשה, יכול להיות שהנוף שמסביב יאכזב אתכם קמעה.

הרי השולחן האדירים שנקראים מספרדית 'מסה ורדה' או בתרגום חופשי 'השולחן הירוק' אינם משתווים ביופיים לרכס הרוקיז' שממזרח או למדבריות יוטה שממערב. אך העושר הארכיאולוגי והעדויות לתרבות שאבדה מניחים את 'מסה ורדה' בשורה אחת יחד עם אתרים כמו מאצו' פיצו' בפרו ואנגקור ואט בקמבודיה.

לפעמים אנו נוטים לדמיין את שבטי הילידים באמריקה הצפונית כחברת נוודים.

ציידים- מלקטים שחיים באוהלי טיפי ארעיים, צדים עדרי ביזונים ונלחמים בעוז שבט בשבט.

מה רבה ההפתעה כשמגיעים ל'מסה ורדה' ורואים בניינים גדולים מלבנים בנויים בצורה מרשימה ומעוררת פלאות על הצוקים עצמם ובין המישורים שמעל וקרקעית הקניונים מתחת.

במאה השמינית לספירה, עת כבשו חייליו של מוחמד את ארץ ישראל, הגיע למישורים הירוקים שבט ילידי בשם 'אנשי הפואבלו הקדומים' Ancestral Pueblo ומצאו את המקום ראוי להקים בו את ביתם. הם הקימו בתי מגורים חפורים בקרקע המכונים 'קיוות' והחלו לעבד את השטחים שמסביב.

במשך מאות השנים שלאחר מכן הם התגוררו בכפרים קטנים על הרי השולחן עצמם.

ואז, מתי שהוא במאה ה-12, התחילו אנשי השבט לבנות בתים במדפי הסלע שבצוקים.

גודל הכפרים נע בין מספר מועט של בתים בני חדר אחד ומחסנים לארמונות בני מאה וחמישים חדרים בהם התגוררו מאות אנשים, בו בזמן שהם ממשיכים לעסוק בחקלאות במישורים שמעל.

במאה השנים הבאות הם המשיכו לפתח, להגדיל ולעצב את בתי הצוקים ביכולות מעוררות השראה לאור הטכנולוגיה הפרמטיבית שהייתה ברשותם, אי שם לפני מאות שנים.

אך אז, בסוף המאה ה-13 הם עזבו הכל ונדדו דרומה להיכן שהיום נמצאות המדינות ניו-מקסיקו ואריזונה.

החוקרים סבורים ששינויים במזג האוויר, רעיית יתר, עיבוד יתר של האדמה וכריתת יערות בנוסף למאבקים אידיאולוגים בתוך השבט הפכו את החיים ב'מסה ורדה' לקשים מידי מה שעודד אותם לנדוד דרומה.

אך את התשובה הודאית מה גורם לאלפי אנשים לעזוב את ביתם במשך 700 שנים כנראה שלעולם לא נדע.

מאות שנים לאחר שהמקום ננטש גילו אותו אנשי שבט הנוואחו. הם כינו תושבי הרמה בשם 'אנאסזי' שמשמעותו "הקדמונים" או "אויב קדמון". כיום משתדלים שלא להשתמש בכינוי זה בגלל משמעותו השלילית (אויב קדמון) והשם הנפוץ הוא 'אנשי הפואבלו הקדומים'.

בתחום הפארק, שהוכרז על ידי הנשיא תיאדור רוזוולט בשנת 1906, ישנם 4,700 אתרים ארכיאולוגים, 600 מהם הם בתי צוקים והשאר הם בתים, כפרים ומגדלים ששוכנים על הרמה.

אלו האתרים הארכיאולוגים השמורים ביותר בארצות הברית.

הדרך מבירת קולורדו דנוור לפארק הלאומי 'מסה ורדה' שבדרום מערב קולורדו עובר דרך הנופים המדהימים של הרי הרוקיז', אתרי סקי מעברי הרים ועיירות קטנות ויפות כמו עיירת הכורים Leadville בקטע כביש שזכה לכינוי 'Top of the Rockies' וזאת מכיוון שהוא עובר בגובה של 3000 מטרים מעל פני הים ועובר בסמוך לפסגות מהגבוהות ביותר במדינה.

לודוויל מלאה בהיסטוריה ובבניינים יפים לאורך רחובה הראשי כמו בית האופרה 'Tabor' שנבנה בשנת 1879 והיה בשעתו בית האופרה הגדול ביותר בין סנט לואיס לסן פרנסיסקו.

דרומה מכאן, עמק הנהר ארקנסו מספק נופים יפים כולל הר אלברט Mount Elbert שגובהו 4,399 מטרים מעל פני הים, ההר הגבוה ביותר במדינת קולורדו ורכס הרוקיז' כולו.

מערבה מעיירת הכורים הקטנה טווין לק נמצא מעבר ההרים Independence Pass וקו פרשת המים. הנופים כאן מרהיבים ומשובבים את הנפש.

בהמשך הכביש שוכנת עיירת הסקי המפורסמת אספן (Aspen), ביתם של העשירים והמפורסמים שמגיעים לכאן לעשות סקי, להתענג על אוויר ההרים, על הנופים הלבנים ועל מסיבות החברה הגבוהה.

ממשיכים דרומה להרי סן-חואן על הכביש המכונה 'דרך השמיים' ולעיירה Ouray.

עיירה קטנה ואינטימית זו נחה לה בשלווה בקצה עמק צר בגובה של 2,375 מטרים ומוקפת בפסגות הרים מושלגות שמתנשאים עד לגובה של 4,000 מטרים מעל פני הים.

בעלוני התיירות משווקת יורי כ'בירת הג'יפים של העולם' וכ 'שוויץ של אמריקה'.

ואכן, הטבע שסביב העיירה מספק מסלולים רבים ויפים, הן להולכים ברגל והן לבעלי הג'יפים.

בעיירה עצמה, שהשכילה לשמור על החזות הויקטוריאנית שלה מלפני מאה שנים יש מלבד בתים יפים גם מעיינות חמים שמשתלבים בצורה נפלאה בנוף האלפיני שסביב.

לאחר העיירה יורי הדרך מתפתלת אל תוך ההרים ומספקת פניות מסמרות שיער ונופים כמוהם רואים רק בגלויות, פסגות הרים, יערות ומפלים.

לאחר מעבר ההרים האדום Red Mountain Pass הדרך מתפתלת וצונחת אל העמק בו ממשיכים ב'כביש מיליון הדולר' לעיירת הכורים מסוף המאה ה-19, סילברטון (Silverton) ששמרה על אופייה ההיסטורי.

מכאן הדרך מתפתלת לאורך נהר האנימס עד לעיירה דוראנגו Durango ופונה מערבה עד לפארק הלאומי 'מסה ורדה' ולעיירה קורטז.

למחרת יצאתי לביקור בפארק. נסיעה בכביש המוליך לעומקו של הפארק דרך אתר הקמפינג Morefield ונקודת התצפית היפה Park Point Overlook שמספקת נופים נפלאים על הנוף בסביבה מביאה למרכז המבקרים Far View Visitor Center בו ניתן להצטייד בכרטיסים לסיורים המודרכים בבית הצוק ובית המרפסת.

ניתן לסייר באתרים מרשימים אלו רק בהרשמה מראש וטיול בפארק לאומי זה אינו מלא ללא הסיורים.

היעד הראשון הוא 'בית הצוק' Cliff Palace. זהו אתר העתיקות המזוהה ביותר עם הפארק הלאומי ואטרקציית חובה.

ירידה בשביל צר אל תוך הקניון וטיפוס קצר בסולמות עץ מביאים אותך אל תוכו של ספק הכפר ספק ארמון בן מאה וחמישים החדרים.

קשה שלא להתפעל ולהתפלא כיצד בנו תושבי המקום את פלא הנדסי זה שהוא הגדול מסוגו בצפון אמריקה והיה יכול לאלכס עד מאה ועשרים אנשים בו זמנית' ללא מיכון מודרני, על הצוק כשהדרך היחידה להגיע לכאן היא בטיפוס על מדפי הסלע.

לאחר הסיור המודרך בארמון הצוק המשכתי לסיור הבא. הפעם ב'בית המרפסת' Balcony House.

אל 'בית המרפסת' ניתן להגיע בסולמות בלבד שתלויים על הצוקים ומספקים את יצר ההרפתקנות.

בית המרפסת היה כפר קטן ואינטימי שהמרפסות הקטנות שנבנו על בתי הלבנים הקטנים לא רק שסיפקו נוף מרהיב אלא גם הביאו לאתר זה את שמו.

מכאן המשכתי אל הרמה עצמה, בא נמצאים אתרים ארכיאולוגים מעניינים מהתקופה בה עוד חי השבט בהרי השולחן וטרם עברו אל בתי הצוקים.

בדרך המובילה אל מרכז המבקרים ישנו מוזיאון (Chapin Mesa Museum) מעניין בו מסופר סיפורו של השבט וההיסטוריה המרתקת שלו וממנו יוצא שביל הליכה קצר אל תחתית הקניון, הנחל ואל האתר האריכאולוגי Sprue Tree House.

בסיומו של יום ארוך, עמוס בתרבות וארכיאולוגיה, חזרתי אל העיירה קורטז ממנה אצא למחרת למסע הארוך דרך פינות ניו מקסיקו ואריזונה אל הפארקים של מדינת יוטה.

-------------------------------------------------

שחר כהן- יעוץ, הכוונה ובניית מסלולים בהתאמה אישית.
 [email protected]