”יושב בסן פרנסיסקו על המים, רואה את העולם בכחול ובירוק, יפה בסן פרנסיסקו על המים...”  

אכן, יפה בסן פרנסיסקו, בין אם על שפת המפרץ או בגבעות. אריק אינשטיין ידע על מה הוא מדבר.

סן פרנסיסקו היא מותג אמריקאי ידוע. כשאנשים חולמים להגיע לארצות הברית הם חושבים על ניו יורק ועל סן פרנסיסקו, לא על סנט לואיס ופורטלנד.

אז מה מיוחד כל כך במקום הזה? אולי העובדה שהעיר הזאת חייבת את חייה לבהלה לזהב, אז וגם היום. לפני מאה וחמישים שנים היה זה זהב שמוציאים מהאדמה כורים עם סרבלים. והיום, אלו צעירים עם חליפות שמוצאים זהב מהאוויר. סן פרנסיסקו היא מרכזו של עמק הסיליקון.

אולי העובדה שסן פרנסיסקו היא כר פורה לניסויים חברתיים ומקום המפלט וההתפתחות של השוליים. מהביטניקים של שנות החמישים, לילדי הפרחים של שנות השישים, לתנועה לזכויות הלהט”ב של שנות השבעים.

הגיוון האתני בעיר. סינים ויפנים, איטלקים ולטינים, שחורים ולבנים, יהודים נוצרים ומוסלמים.

ואולי זה בכלל הנוף המשגע שניבט מכל פינת רחוב. השילוב המדהים בין ים כחול ומפורץ להרים ירוקים, גבעות משתפלות ואיים סלעיים. מעטות הערים בעולם שנבנו במיקום מוצלח כל כך, אם לא מחשיבים כמובן את רעידות האדמה שהשפיעו על ההיסטוריה שלה בעבר, מאיימות על העיר בהווה, והן חלק מהווי החיים של העיר על המפרץ, ועל שבר סן אנדרס.

אך לסן פרנסיסקו יש גם צד אחר, צד שקשה להתעלם ממנו. העושר כאן רב, אך גם העוני.

במטרופולין של סן פרנסיסקו (Bay area) גרים עשירים מופלגים שעשו את הונם מבועת הדוט.קום ובמרכז העיר ישנם אלפי קבצנים וחסרי בית, נרקומנים וזונות. זו אחת הערים היקרות בארצות הברית עם מספר חסרי הבית הגדול ביותר במדינה.

לי נדמה שזהו המחיר שערים עם לוקיישן מושלם משלמות על יופיין הטבעי. לריו יש את הפאבלות, לקייפטאון יש את הטאון-שייפ ולסן פרנסיסקו יש הומלסים. אך בואו נשים בצד את עניין זה. העיר היא יעד מושלם. היא מספקת הנאה לאוהבי הנופים, חיי הלילה, התרבות, הוויב העירוני והאטרקציות.

סן פרנסיסקו שוכנת במרכז קו החוף של מדינת קליפורניה, בקצהו של חצי אי, תחומה באוקיינוס מצד אחד ובמפרץ סן פרנסיסקו מהצד השני.

ממזרח לה נמצאות ערי הלווין שלה אוקלנד Oakland וברקלי Berkeley עם האוניברסיטה המפורסמת שלה שמחוברות לעיר בגשר המפרץ (San Francisco–Oakland Bay Bridge). מדרום ערי עמק הסיליקון סן חוזה San Jose ופאלו אלטו Palo Alto ומצפון מחוז מרין Marin county שבינה לבין העיר מחבר גשר הזהב המפורסם (Golden Gate Bridge).

רק 800,000 תושבים יש בסן פרנסיסקו, לא עיר גדולה במונחים אמריקאים, אך במטרופולין שלה חיים ארבעה וחצי מיליון תושבים. שטחה הגיאוגרפי הקטן הופך אותה לאחת הערים הצפופות באמריקה.

הביקור בעיר נחלק מבחינתי לשני חלקים שונים' בחלק הראשון ישנו, מסיבה כלכלית כמובן, באוקלנד. ובחלק השני כבר ישנתי בהוסטל במרכז העיר וחזרתי לטייל לבד.

מאוקלנד לעיר ניתן להגיע ברכבת הפרברית שבתחומי העיר נוסעת מתחת לאדמה, הבארט (Bay Area Rapid Transit) נסיעה שלוקחת בקירוב בין רבע שעה לארבעים דקות.

עלינו על הרכבת במרכז אוקלנד וירדנו ברחוב מרקט (Market Street) שהוא אחד הרחובות המרכזיים בעיר, והתחלנו להתגלגל מטה לכיוון יוניין סקוור (Union square), הכיכר המרכזית, נקודת המוצא של החשמלית המפורסמת, בה המוני צעירים מתגודדים מחוץ לחנויות הכל-בו המפורסמות, חנויות מעצבים אותן פוקדים אנשי עסקים ומלונות יוקרה שמאכלסים את הבאים לצפות בהצגה טובה ברובע התאטראות.

הלאה משם מגיעים לקו החוף, האמברקרדרו (Embarcadero) שלאורכו רציפים רבים, מבניין המעבורת המפורסם עם מגדל השעון שלו במזרח דרך פיר 33 ממנו יוצאות המעבורות לכלא אלקטרז, פיר 39 עם מסעדות, חנויות מזכרות ובתי עסק שעיקר הונם הוא מהתיירים, הרציפים ששורצים באריות ים קולניים ועד רציף הדייגים (Fishermans wharf) שהוא מכלול של שתי רחובות עם מגוון מסעדות, בתי עסק ומבשלות בירה.

לכל אורך רציפי הנמל נשקפים נופים מרהיבים של גשר המפרץ, איי המטמון ואלקטרז, המפרץ עצמו ובאופק גשר הזהב.

ומהצד השני, בכיוון היבשה, מביטים הבניינים וגורדי השחקים של המרכז הפיננסי (Financial center), גבעת הטלגרף (Telegraph Hill) בגובה של 84 מטרים מעל פני המפרץ עם מגדל קויט המפורסם (Coit Tower) ושאר שכונות העיר הצפוניות.

השמש שוקעת על המפרץ ואנו חוזרים ברכבת לאוקלנד.

למחרת, טיול נוסף לאורך הרציפים ואנו מתחילים לטפס מרציף הדייגים דרך הגבעה הרוסית (Russian hill) וגבעת נוב (Nob Hill) אל אייקון נוסף של העיר, רחוב לומברד (Lombard street), הרחוב המפותל בעולם. למעשה קטע הרחוב התלול והמפותל הוא חלק קטן מאוד מרחוב ארוך, אך אין זה משנה, מפורסם הוא עדיין.

מטפסים במעלה הרחוב התלול, נזכר מה עשיתי רק לפני ימים אחדים ואיך עלייה זו קלה בהשוואה לטיפוס על ההרים של יוסמיטי. גדודי התיירים מצלמים כל פינה ולך רק נותר לרחם על תושבי הרחוב שחיים בתוך כל הבלאגן הזה.

ממשיכים לצ'יינה טאון (Chinatown) שבמרכזו שדרות גרנט Grant Avenue.

ממחצית המאה ה-19 ועד סופה, הובאו והגיעו לארצות הברית אלפי סינים, רבים מהם ככוח עבודה זול לבניית הרכבת הטרנס-יבשתית בין ניו-יורק לסן-פרנסיסקו. רובם קבעו את העיר כביתם למרות האפליה הנוראה אותה חוו ודחיקתם לשישה גושי בניינים שהיום כבר הפכו לעשרים. חלק נכבד מתושבי העיר מקורם במזרח אסיה והשפעתם של מהגרים אלו על העיר קריטית. האגדה מספרת שמהגר סיני יכול להעביר חיים שלמים בצ'יינה טאון של סן-פרנסיסקו מבלי לדבר מילה אחת באנגלית. ולמרות שאווירה סינית אותנטית לא תמצאו כאן יש פה שילוב מעניין בין מזרח למערב. עוגיות המזל דרך אגב הומצאו ממש פה, ברובע הסיני הגדול באמריקה. בדרכנו לתחנת הבארט אנו עוברים מתחת למגדל טרנס-אמריקה Transamerica Pyramid, הבניין הגבוה ביותר בעיר, 260 מטרים ואחד מסמליה.

יום נוסף, הפעם נוסעים לבקר בפארק העירוני, פארק שער הזהב (Golden Gate Park). בסוף המאה ה-19, כשסן פרנסיסקו הייתה בשיא פריחתה, רגע לפני שנחרבה ברעידת האדמה של 1906, דרשו עשירי העיר פארק שיתחרה בסנטרל פארק של ניו יורק. דרשו וקיבלו את מבוקשם. הפארק ממוקם במערב העיר ובו מספר אתרים מפורסמים כמו גן התה היפני (Japanese Tea Garden), מוזיאון דה-יאנג לאומנות (de Young museum), אחת מחממות הפרחים הגדולות בעולם (Conservatory of Flowers), חורשה למען נפגעי מגיפת האיידס שהכתה בסן פרנסיסקו בשנות השמונים (National AIDS Memorial Grove) ועוד פינות חמד רבות לשיטוט והרגעות משאון העיר.

משם נסענו לתצפית מקיפה מפסגות גבעת התאומים (Twin peaks), נקודת תצפית יפיפייה על העיר, וזאת חרף הערפל הסמיך והמעצבן שכיסה אותה. אחר הצהריים פגשנו ברובע מישן את חברנו הבריטי קן שטייל איתנו ביוסמיטי ובילינו יחדיו מספר שעות בין דוכני הרחוב של הרובע.

למחרת, כבר עם מיקום מרכזי והעצמאות של לטייל לבד הלכתי בשנית לרובע מישן (Mission), מרכז הקהילה הלטינית של העיר, לצפות במצעד השנתי שנערך ביום הזיכרון. יום הזיכרון באמריקה אינו דומה כלל ליום הזיכרון אותו אנו מכירים מארצנו. פה זהו סוף שבוע ארוך המוקדש לטיולים, קניות, ברביקיו וחגיגות. המצעד נערך לאורך רחובות השכונה ההומים. בכל קרון החולף על פנייך ישנם רקדנים ורקדניות בתלבושות ססגוניות, כל קרון מסמל מדינה אחרת באמריקה הלטינית, מקובה לקולומביה, מפרו לבוליביה.

חגיגה אמיתית שמזכירה לך שלקליפורניה ולכל דרום מערב ארצות הברית יש שורשים לטיניים.

מערבה ממישן נמצאת שכונת קסטרו (The castro), שהיא מרכז הקהילה ההומוסקסואלית של העיר וממנה יוצא רחוב מרקט שנמשך עד לנמל.

ביום למחרת, ובהמלצת שותפה לחדר בריטית הצטרפתי לסיור חינמי של ההוסטל ברחובות העיר. מכיכר יוניין לצ'יינה טאון, נורת' ביץ (North Beach) שהיא איטליה הקטנה, גבעת הטלגרף והאמברקרדרו. בסיור פוגשים אנשים הלנים בהוסטל איתך וזה אחד ממטרותיו. ואכן, בתום הסיור המשכתי עם טייל גרמני,תרמילאי קוריאני ותייר ספרדי לרחוב לומברד, המרכז האזרחי (Civic center) שם נמצאת כיכר האו”ם, בית העירייה, המוזיאון האסייתי ומבני תרבות, ולסומה (Soma) שהוא אזור עירוני מתחדש.

בערב האחרון בעיר בילינו כולנו בהוסטל במין מסיבה בינלאומית מהנה.

בבוקר המחרת ובדרכי צפונה עברתי דרך הפארק הצופה לגשר שער הזהב, וכמו בהזמנה, ובמיוחד בשבילי, נעלם הערפל שכיסה את העיר ביומיים האחרונים והגשר נגלה אל מול עיני במלוא תפארתו. עוזבים את העיר דרך מחוז מרין והעיירה המדהימה סוסאליסטו (Sausalito) צפונה להרפתקה חדשה בטבע- הפארק הלאומי לסן.

להתראות סן פרנסיסקו, כבשת את ליבי..

-----------------------------------------------------

שחר כהן- יעוץ, הכוונה ובניית מסלולים בהתאמה אישית.

travelbamerica@gmail.com