במרחק של שעתיים נסיעה בלבד מהעיר הסואנת סיאטל שוכן מקום מופלא בו ישנם יערות עתיקים, מאות קרחונים, אגמים צלולים ופסגות המתנשאות לשמיים.

זו פינה מיוחדת של מדינת וושינגטון, שהיא מקום מדהים באופן כללי.

עמוק אל תוך הפארק המיוחד הזה מספר המבקרים הולך ופוחת והטבע בראשיתי ושמור.

התיישבות נרחבת של אנשים מעולם לא הייתה כאן תודות לתנאי השטח הקשים.

סוחרי פרוות באו והלכו, מגלי הזהב הגיעו ולא מצאו פה כלום ואפילו לתעשיית העץ הידועה לשמצה היו ההרים קשים מידי.

מה שהשאיר את החלק הצפוני של הקסקייד, צמוד לגבול הקנדי, כדוגמה לאיך היה נראה השטח לפני התיישבות האדם הלבן.

עדיין יש כאן סכרים שחוסמים את נתיב הנהרות ומספקים חשמל למטרופולין שממערב אך הטבע הקסום שולט ביד רמה.

הפארק, בניגוד לפארקים אחרים מורכב משלושה חלקים, שניים מהם מוכרזים כאזורי שיקום

Recreation Areas. אזור השיקום של אגם רוס ואגם שלן. זה בעיקר אומר שבאזורי השיקום ישנם מבנים תעשייתיים כמו סכרים והתקנות המגבילות את התערבות האדם רופפות יותר.

את הדרך לפארק עשיתי דרך כביש מספר 2 שעובר דרומית לו, דרך העיירה Leavenworth אל העיירה Chelan והאגם בעל אותו השם, אל העיירה Winthrop ודרך אחד מדרכי הנוף היפות ביותר בארצות הברית, כביש מספר 20 שמוביל היישר אל תוך הפארק, חוצה את רכס ההרים ומוביל מערבה אל הים.

התחנה הראשונה על כביש מספר 2 הוא המסלול אל Deception Falls. מלבד המסלול אל המפל המקסים שנחצב באבני הבזלת וצונח מגובה של 20 מטרים יש כאן מסלול בין יערות עד ונחלים שוצפים ועדיין אפשר לראות כאן את שיטות כריתת העצים הישנות טרם המסורים החשמליים והמיכון.

אך גולת הכותרת היא המפל.

לאו צי' הסיני אמר "שום דבר לא שברירי כמו מים, אבל כשהם נתקלים במשהו קשה או התנגדות שום דבר לא יכול לעמוד מולם" כאן רואים איך אמירתו פוגשת את המציאות.

בהמשך הדרך, מעבר לפס ההרים stevens pass נחה לה בשלווה בעמק ירוק בין ההרים העיירה Leavenworth.

כשאתה נכנס לעיירה זו אתה משפשף את העיניים כלא מאמין.

היתכן שממערב ארצות הברית הגעתי לבוואריה שבגרמניה? ואכן העיירה כולה בנויה בסגנון בווארי גרמני שמשתלב בצורה נפלאה עם ההרים העמק והנהר שזורם לו בסמוך.

העיצוב גרמני אך הלב אמריקאי לחלוטין. זו מלכודת תיירים קלאסית עם חנויות מזכרות, מגוון מסעדות, גן בירה, מלונות ואטרקציות רבות.

הסיפור כיצד עיירה קטנה ברכס הקסקייד קיבלה חזות גרמנית מעניין מאוד.

כמו עיירות רבות בסביבה, קריסת ענף הכרייה בשנות השישים, שעד אז פרנס רבים, פגע אנושות בכלכלה האזורית. במאמץ להציל את האזור ולמנוע בריחה של האוכלוסייה החליט המחוז לתת לכל עיירה לאמץ סגנון מיוחד לפי בחירתו ובכך לעודד את התיירות.

פרנסי העיר לוונתרות' בחרו במוטיב הגרמני וכך קמה לה עיירה בווארית בלב וושינגטון.

ההימור דרך אגב הצליח והפרנסה מצויה כעת בשפע.

צפונה משם נמצאת עיירת הנופש שלן Chelan.

עיירה זו, על חוף אגם שלן שהוא האגם השלישי בעומקו בארצות הברית. האגם ממשיך כשמונים ושמונה קילומטרים עמוק אל תוך ההרים. כפיורד ארוך הוא תזכורת לפעילות הקרחונים שהתרחשה כאן בעידן הקרח האחרון והשאירה את חותמה באגם.

בקצהו של האגם נמצאה הכפר הקטנטן Stehekin שהוא נקודת המוצא אל אזור השיקום של אגם שלן, חלק מהפארק הלאומי צפון קסקייד.


אל שטקין לא ניתן להגיע ברכב מכיוון שאף כביש לא מגיע לכפר. הדרך היחידה להגיע לכאן היא במעבורת משלן שמפליגה בנופים מרהיבים של האגם וההרים וחולפת על פני מספר מפלים לפני שעוגנת במזח של שטקין.

על מנת להגיע לאתרי החמדה של עמק שטקין לקחתי את מעבורת הבוקר המהירה ולאחר שעתיים וחצי של הפלגה הגעתי לכפר.

כאן יש מרכז מבקרים קטן, חנות נוחות ומסעדה.

מכאן גם יוצא האוטובוס שנוסע לאורך הכביש היחיד בעמק ומוביל את האתרים שלאורך הכביש.

בדרך עוצר האוטובוס במאפייה נפלאה ובחנות ירקות אורגניים מפורסמת גם היא.

לאחר נסיעה של כרבע שעה ירדתי בשביל המוליך אל מפל הקשת Rainbow Falls.

הליכה קצרה מביאה אותך אל רגלי המפל היפייפה בן 95 המטרים.

סיור קצר בסביבתו של המפל ויש לחזור לתפוס את האוטובוס חזרה למזח.

בדרך יצא לי לשוחח עם אבא שלקח את שני ילדיו הקטנים למספר ימים של התמודדות עם הטבע בלב המרחבים הפראיים של הפארק. מעורר השראה.

את הדרך חזרה לשלן עשיתי במעבורת האיטית יותר שצולחת את האגם בארבע שעות תמימות.

למצוא מקום לינה בשלן בחודשי בקיץ אינה משימה פשוטה ואני נאלצתי ללון באתר הקמפינג

Twenty-Five Mile Creek. שהוא אומנם אתר מסודר עם גישה ישירה לאגם אך הוא רחוק מהעיירה.

לאחר עגינת המעבורת בשלן המשכתי ליעד הבא, עיירת הבוקרים Winthrop בדומה לעיירה לוונתרות' גם מקום זה סבל ממשבר כלכלי חריף ולקח על עצמו לשינוי תדמית.

איך בניגוד לסגנון הבווארי כאן תרגישו במערב הפרוע. גם הנוף מסביב משתלב בצורה טובה בסגנון המערב הפרוע וזאת מכיוון שהעיירה ממוקמת בצד המזרחי של רכס הקסקייד, הצד השחון יותר ושלא כמו לוונתרות' אינה מוקפת הרים גבוהים.

מרכז העיירה נחמד מאוד לשוטטות והמקום הוא אתר תיירות בפני עצמו. המוני מטיילים ממלאים את המסעדות והחנויות ויוצרים פקקי תנועה.

בוינתרופ' ישנתי בהוסטל North Cascade Mountain Hostel שממוקם ממש במרכז העיירה.

הוסטל משפחתי של זוג שטייל ברחבי העולם (דבר שיחודי למצוא באמריקה) והחליט להשתקע כאן על מנת לפתוח מקום לינה נעים במחירים סבירים. ואכן המחירים שווים לכל נפש, המתקנים מעולים והאווירה נפלאה, כל כך נפלאה שנשארתי כאן כמה ימים..

באחד הערבים בהוסטל הזדמן לי לשוחח עם זוג אמריקאי חביב בסביבות גיל הארבעים שהגיע לכאן לחופשה. רבע שעה של שיחה נעימה הספיקו בשביל להזמין אותי לצאת איתם למסלול הליכה בהרים ולהתארח בביתם כמה שרק ארצה.

לא אכחיש שהרמתי גבה למשמע ההצעה אך כחלק מההחלטה שקיבלתי טרם הטיול, להיות פתוח לאנשים זרים החלטתי להיענות בחיוב.

יומיים מאוחר יותר נסענו כולנו למסלול היפייפה Maple Pass.

קודם לכן עצרנו במעבר ההרים וושינגטון Washington Pass Overlook לתצפית מרשימה על הסביבה ועל כביש 20 שנמצא הרחק מתחת לנקודת התצפית.

מעבר ההרים מייפל הוא מסלול מעגלי שמטפס מעל לקו העצים ונותן מספר תצפיות מדהימות על הרי הגרניט הגבוהים של רכס הקסקייד, על עמקים ירוקים, אגמים צלולים וקרחונים ששוכנים בנחת על פסגות ההרים. זהו מסלול מעגלי של 12 קילומטרים, לא קל במיוחד, אך כזה שמעניק תמורה לכל צעד ונותן דוגמא מדהימה ליופיו של הפארק הלאומי.

הכביש הנופי שמספרו 20 ונופיו שונים כל כך מהנופים של כביש 20 הישראלי מטפס לו עד שמשיק לאגם רוס Ross Lake האגם הזה הוא למעשה מאגר מים מעשה ידי אדם. אורכו 37 קילומטרים והוא ממשיך עד מעבר לגבול הקנדי בצפון.

הסכר, בעל אותו השם, שנבנה כאן בין השנים 1937-1949 חוסם את זרימתו של נהר Skagit והוא שיצר את האגם הזה שמשתלב בקלות בסביבתו.

ההרים שמסביב מגיעים לגובה של 2,100 מטרים מעל פני האגם ומסלול ההליכה לאחד מפסגות ההרים הללו, Desolation Peak נחשב למסלול קשה ויפה במיוחד.

הסכר הזה, יחד עם סכרים נוספים שבסביבה מספקים את תצרוכת החשמל של המטרופולין של סיאטל.

לאורך האגם יש כמובן נקודות תצפית מרשימות.

מערבה מכאן, עובר הכביש לאורך אגם דיאבלו Diablo Lake שגם הוא, כמו אגם רוס, מאגר מים מלאכותי.

האגם הוא יעד מצויין לשיט בקיאק או בקנו ואת יופיו המרהיב אפשר לראות מנקודת התצפית

Diablo Lake Overlook.

צבעו הטורקיז המדהים של האגם מגיע מסלעים שנכתשו לאבקה דקה על ידי הקרחונים שמסביב והוסעו לאגם על ידי הגשם, הפשרת השלגים והנחלים שזורמים אליו.

המאגר השלישי בדרך, אגם גורג' Gorge Lake מלווה את הכביש עד לסכר גורג'.

מכאן הדרך קצרה לניוהלם Newhalem שם נמצא מרכז המבקרים הראשי של הפארק.

הדרך מנקודה זו לעיר בלינגהם, ששוכנת על חוף האוקיאנוס, שם מתגוררים מארחיי, אורכת כארבעים דקות בלבד.

בלינגהם Bellingham שמספר תושביה עומד על 85,000 תושבים בלבד ושטחה גדול משטח העיר תל אביב, ידועה כיעד תיירותי בארצות הברית ובקנדה אך לא מחוץ להן.

אני שמעתי על העיר לראשונה רק כשהגעתי לכאן.

זו עיר אוניברסיטאית עם איכות חיים גבוהה וחיבה יתרה של תושביה לפעילויות בחיק הטבע.

לא דבר קשה כשאתה מתגורר קרוב כל כך לפארק הלאומי צפון קסקייד, הר בייקר ואיי סן חואן.

גם הקרבה שלה לוונקובר קנדה, חצי שעת נסיעה, ולסיאטל שרחוקה קצת יותר הופכת את בלינגהם לעיר שמתפתחת בקצב גדול ומושכת עוד ועוד תושבים.

כיאה לתושבי העיר, גם למארחי ישנו קיאק איתו הם יוצאים לשוט בין האיים והלגונות.

לא נדיר למצוא במים מול חופיה של העיר לוויתנים ודולפינים.

ונשר קירח, סמלה של אמריקה, מרחף בשמיים מעל.

מרכז העיר נעים ומזמין ואני נהנתי מכמה ימים של משפחתיות שבהחלט חסרה כשאתה מטייל תקופה ארוכה לבדך.

אז חוץ ממבחר מסעדות מקומיות, מבשלות בירה והיכרות עם תושבי העיר והחברים הנפלאים של מארחיי יצאתי גם לטיול בהר בייקר Mount Baker.

הר זה, בגובה 3,286 מטרים, הוא אחד המקומות המושלגים בעולם והר געש פעיל, שני בעוצמתו רק להר סנט הלנס.

יש על ההר קרחונים רבים ולמעשה רק הר רנייר שמדרום בעל מספר קרחונים רב יותר.

בסמוך להר ישנו אתר סקי שבשנים רגילות משמש את תושבי בלינגהם, ששוכנת 50 קילומטרים מערבה, כאתר הסקי הביתי.

השנה, עקב החורף השחון שעבר על האזור ושאת התלונות עליו שמעתי מכל מקומי שפגשתי בדרך נפתח אתר הסקי לשבועיים בלבד בדצמבר.

אפילו אתר החרמון שלנו זכה בחורף האחרון ליותר ימי סקי מהר בייקר.

הכביש היחיד המוביל להר מסתיים ב Artist Point שהיא נקודת תצפית מרשימה בזכות עצמה.

משם יצאתי למסלול ההליכה היפייפה אל אגמי השרשרת Chain Lakes Loop.

המסלול בן 14 הקילומטרים מוביל אל מספר אגמים צלולים ויפים, אל כרי דשא עמוסי פרחים, נופים מרהיבים של הר בייקר וההרים סביב, מספר קרחונים מפלים ויערות.

את קטעו האחרון של המסלול עושים בשביל עיזים צר ותלול חזרה אל מגרש החנייה של ארטיסט פוינט.

למחרת הלכנו לאחד האתרים המיוחדים של בלינגהם Vital Climbing Gym זהו למעשה חדר כושר בתוך מחסן גדול ממדים שמוקדש לטיפוס.

עשרות ילדים ומבוגרים מטפסים על קירות הטיפוס בדרגות קושי שונות, מאמצים כל שריר ושריר בגוף.

לי זו הייתה חוויה ראשונה בתחום, ונדרשו כמה דקות להתגבר על הפחד הראשוני של טיפוס ללא חבל על קיר בגובה 12 מטרים עם זיזים קטנים על הקיר שהם, וכוחך הפיזי, הם הדבר היחיד שמונע ממך ליפול אל המזרון המרופד שמונח מטה.

למרות הכל זו חוויה נהדרת וממכרת מאוד ובילינו כאן מספר שעות רב משתכננו.

החוויה הנהדרת עם המשפחה המופלאה שפגשתי באמצע הדרך הגיעה לסיומה, בוודאות גמורה שאשמור איתם על קשר, אארח אותם בביקורם בישראל ואתארח אצלם בפעם הבאה שאגיע לאזור, אולי על מנת לתפוס את המעבורת שמפליגה מכאן צפונה לאלסקה..

אז לאחר דחיות של יומיים וחשש כבד לאור השריפה שהשתוללה באותה עת ביעדי הבא, יצאתי לדרך הארוכה מזרחה. אל הפארק הלאומי גליישר שבמדינת מונטנה.

-----------------------------------------

שחר כהן- יעוץ, הכוונה ובניית מסלולים בהתאמה אישית.

travelbamerica@gmail.com