בפינה נידחת, בצפון מזרח קליפורניה, מסתתר לו מקום בו בין פסגות מושלגות ויערות מחט עולים אדי קיטור מהאדמה ובסמוך להן בריכות של בוץ מבעבע. אגמים כחולים וצלולים, מפלים שוצפים וסלעי לבה. זהו הפארק הלאומי לסן, אחד הפארקים הפחות מתוירים בארצות הברית.
הפארק הלאומי הוולקני לסן ממוקם בחלק הדרומי של רכס הקסקייד שמתחיל בצפון קליפורניה ונמשך צפונה אל תוך המדינות אורגון ווושינגטון. רכס זה ידוע בסדרת הרי הגעש שלאורכו. מלסן פיק, הר שאסטה, ג'פרסון, הוד, הלנה ורנייר. כולם במצב זה או אחר של פעילות והם חלק מחגורת האש הפסיפית.
לפני מאה שנים, במאי 1915, התפרץ הר הגעש לאסן וזרע הרס וחורבן באיזור והלבה זרמה יותר מ 300 קילומטרים מזרחה. עשרות אלפי שנים קודם להתפרצות זו קדמה התפרצות של הר געש בשם 'Tehama'. הר זה אינו נראה על פני השטח אך ההרים הגבוהים שמסביב לעמק שבמרכז הפארק הם חלק ממדרונות אותו הר עצום והבריכות המבעבעות בחום אימים של 52 מעלות צלזיוס והאדים העולים מהאדמה הם תחתיתו של אותו הר געש קדום. גם היום זורמת לבה רותחת מתחת לרגלי המבקרים. הר הגעש לסן צפוי דרך אגב להתפרץ בעתיד הנראה לעין וצפוי שיחולל נזק גדול הן לפארק והן לאיזורים המיושבים שסביבו. גובהו של ההר הוא 3187 מטרים מעל פני הים.
הדרך הארוכה אל הפארק התחילה בסן פרנסיסקו. משם דרך מחוז מרין והעמקים סנומה ונאפה שנסיעה בדרכים הצדדיות בהן מעניקות לך נופים משל היית בטוסקנה. אכן זוהי ארץ היין של קליפורניה. לעת ערב הגעתי לעיירה קטנה בשם רד בלאף שם אלון בטרם אסע אל תחומי הפארק. בבוקר למחרת נפגשתי לארוחת בוקר באחד מהדיינרים המקומיים עם בחור מקומי אותו הכרתי דרך האתר 'couchsurfing'. אתר המפגיש בין מטיילים לבין מקומיים המוכנים לארח אותם בביתם בחינם. מלבד האפשרות לחסוך כסף זו גם דרך מצוינת ללמוד על הסביבה ועל התרבות המקומית ולצפות באורחות החיים של אמריקאים מהשורה, דבר שנעלם מהעין כשישנים במלונות או הוסטלים.
הדרך מרד בלאף לכניסה הדרומית לפארק אורכת בערך שעה ואני דאגתי מבעוד מועד לתדלק את הרכב וזאת מכיוון שתחנות דלק אינן דבר נפוץ באיזורים אלו והמעטות שישנן גובות מחיר מופקע. בכניסה רכשתי את כרטיס הכניסה השנתי לפארקים אותו מצאתי משתלם. ביקור במרכז המבקרים, שיחה עם הריינג'ר לגבי מזג האוויר והמסלולים והולכים למחנה היחיד שפתוח בעונה זו של השנה לבנות את האוהל ולהתמקם. בעיית מיקום לא הייתה, למעשה הייתי האדם היחיד באתר, ואוהלי ניצב בבדידות מזהרת בתוך היער. את זה שהרבה אנשים לא מגיעים לכאן כבר הזכרתי? מסלול ראשון ליום זה- מפלי מייל קריק Mill Creek Waterfalls. הליכה בין יערות ופלגי מים כשבאופק נופים של הרים מושלגים. בסוף המסלול ישנם מפלים יפים. חוזרים למחנה, אוכל ארוחת צהריים וממשיך למסלול הבא, לאגמי הרכס 'Ridge Lakes', בסמוך לתחילת המסלול ישנם בריכות בוץ, בורות מעשנים וריח חזק של גופרית. עד שנות החמישים עוד עמד כאן מלון שהשתמש באדים לחימום הבריכה שלו, אך מאז השטח נקנה על ידי הפארק וחזר למצבו הטבעי.
גולת הכותרת של התופעות הגיאולוגיות שבפארק הוא מסלול הנקרא 'Bampas Hell' אך מסלול זה היה סגור ולכן נאלצתי להסתפק במקום זה. מתחיל ללכת בשביל שכרגיל באמריקה אינו מסומן כראוי. מה גם שהשלג שעוד עומד כאן אינו מסייע. עולה על הרכס שמצידך זורם לו נחל שמתווה לך את הדרך. לאורך השביל נופי הרים מושלגים, פסגות בזלת ויערות. גם עדר צבאים שחלף במקום נראה לפתע. בסיום השביל מגיעים לזוג אגמים מדהימים בצלילותם כך שרואים את השתקפות ההרים מסביב על פני המים. גם בסוף מאי חלק נכבד מהאגם היה קפוא ועל פני המים צפה שכבה דקה של קרח, אך הנוף מדהים והשקט מדהים לא פחות. הדרך חזרה קצת הסתבכה. בנקודה מסוימת איבדתי את השביל, עקבות הנעליים בשלג נמסו במהירות תחת השמש הקופחת ואתה צריך לנווט את דרכך בעזרת החושים, ההיגיון הבריא והמפה. שם מסומן שלאורך השביל זורם נחל וזה מתקרב ומתרחק ממנו, ובתחילת המסלול ישנו ריח איום של ביצים סרוחות מהגופרית, סימנים שאי אפשר לפספס. בנקודה מסוימת הגעתי קרוב לריח הגופרית, והריינג'ר כבר הזהיר שבאזור זה אין לרדת מהשביל כי הסיכון לדרוך על אדמה שברירית וליפול אל בור של מים רותחים או בוץ מבעבע הוא סיכון מוחשי, חווית גהנום איני מחפש בטיול זה ובכלל. אז מה עושים? מפעילים את הראש. האדמה מספר מטרים ממני נראית בטוחה, יש שם עצים, הם בטח לא ישקעו פתאום, צריך רק לחצות את העמק הקטן שבדרך. בעמק יש בולדרים ואם האדמה מספיק חזקה לשאת בולדר היא תוכל לשאת את הבולדר ואותי. אז מתחילים לקפץ, דוקרים לפעמים עם מקל ההליכה את האדמה לראות עד כמה היא יציבה, רמז היא לא. הגעתי בשלום אל החניון וחזרתי לאתר הקמפינג לבישול ארוחת ערב ושינה, אחרי החשיכה אין הרבה מה לעשות כאן ובמיוחד שאתה המטייל היחיד.
בוקר הפציע על הפארק ואחרי שינת לילה חלקית בגלל הקור העז הכנתי ארוחת בוקר מזינה ואני מוכן ומזומן ליום של טיולים בפארק. המסלול הראשון הם מפלי קינג (King Falls), מסלול קליל על המפה אך לא במציאות וזאת כי לאחר קילומטר הליכה על כרי דשא אלפינים לצד נחל אתה מגלה כי 800 המטרים האחרונים של המסלול סגורים עקב מפולת סלעים והדרך היחידה להגיע למפל זה בנתיב לסוסים באורך של 1.2 קילומטר, הגעתי עד פה אז בוודאי שאמשיך!
דרך אגב לא ברור לאיזה סוסים הם התכוונו כשקראו לשביל דרך לסוסים כי המדרון בו ירדתי והשביל הצר לא נראים כנתיב מומלץ לסוסים, אבל זו אמריקה, אולי הסוסים פה מוכשרים יותר.
מגיעים למפל מרשים לכל הדעות. סדרה של מפלים הנופלים במדרגות בזלת. חוזרים לרכב וממשיכים..
בנסיעה לאורך הפארק ישנם מספר אגמים אך בשלב זה של העונה מרביתם קפואים. בהמשך הדרך מגיעים למקום הנקרא 'איזור ההרס'. בתאריכים 17-19 למאי שנת 1915, לפני מאה שנים בדיוק, התפרץ הר הגעש לסן בשתי התפרצויות אדירות, משאיר אחריו איזור אסון של לבה, בוץ ושרידי יערות למרחק של 100 קילומטרים. ענן האפר נצפה למרחק של 300 קילומטרים מכאן. למזלם של המקומיים, ובזכות תושייה של אדם אחד שהזהיר את כולם, פונו התושבים במהירות ולא היו קורבנות בנפש. במסלול ההליכה קצר ניתן לראות סלעי לבה ותמונות מהאסון. ממש בסמוך ליציאה הצפונית מהפארק שוכן אגם 'מנזניטה' Manzanita Lake, אגם צלול ויפיפה שנוף ההרים ופסגת הר הגעש משתקפים בו.
עשיתי את המסלול המקיף את האגם, התענגתי על הנוף ועל השמש שיצאה והמשכתי הלאה לכיוון רד בלאף להתארח אצל סרג'יו מ couchsurfing.
היעד הבא הוא קו החוף ושמורת הטבע רדווד..
.jpeg?width=818&height=1604)
.jpeg?width=64&height=64)
.jpeg?width=818&height=1604)
