קצת על פינקה אישבל
מרוחקת מעין אדם, קילומטר אחד בדרך צדדית על הכביש בין ריו דולסה ופלורס, שוכנת לה בבטחה פינקה אישבל (Finca Ixobel). פינקה משמעותה חווה בספרדית ואישבל מרמז על צמח, שגדל באיזור ומיוחסות לו תכונות רפואיות מסוימות. זוהי בדיוק משמעות הפינקה - ריפוי לגוף ולנפש. 400 דונמים של עצים, צמחיה, חווה אורגנית, שני אגמים (קטן וגדול), בית הארחה עם מגוון חדרים, אזור קמפינג ואפילו הר\פירמידה אחד. למקום יש נוסחה פשוטה: תערובת נכונה. תערובת בין זרים למקומיים, בין ישן לחדש ובין אורגני לתעשייתי. התערובת המדהימה הזאת מושכת אנשים כבר 37 שנים לפינקה, מכל השכבות ומכל הסוגים: מאנשי עסקים מגוואטמלה סיטי ועד למקומיים מהסביבה, מהרדקור בק פקרס ועד מטיילים נהנתנים, לכל אחד יש מה לעשות כאן.
בזמן השהייה בחווה לא חסר מה לעשות: ארבעה סוגי מערות, רכיבה על סוסים משעתיים ועד ליומיים, טיולים בג`ונגל מיום אחד לארבעה וכך הלאה. אם אתם רוצים לחקור את חיק הטבע לבד, יש גם שני מסלולי הליכה לא מודרכים ופשוטים. אחד מהם הוא הר הפירמידה, הנמצא בשטח הפינקה(!). עד היום לא ידוע אם מתחת לטונות האדמה והעצים נמצאת איזו פירמידה אבודה של שבט המאיה. הנוף מלמעלה נהדר, במיוחד אם התמזל מזלכם והמקומיים החליטו לא לשרוף זבל היום והעננים נוטים לטובכם, או אז כל שטח הפינקה ישכב לרגליכם.
לתחילת הכתבה
שומרים על הסביבה
לאחר הטיפוס המפרך (אך הקצר) לפירמידה, תקפצו להתרענן קצת באגם הפרטי של חווה (הגדול מבין השניים, הקטן הוא ליופי בלבד ומשמש כמקור המים המרכזי של החווה וכפילטר טבעי לאגם הגדול). המים באגם הגדול נמצאים בתנועה כל הזמן, אז הוא נשאר נקי לשחייה. ראויה לציון השמירה על הטבע בחווה, מכיוון שכמעט שום דבר לא הולך כאן לאיבוד. כל פיסת נייר הולכת לפח מיוחד, כל בקבוק נשלח למחזור, החום של התנורים במטבח משמש לחימום המים ב"מקלחת הג`ונגל", בחלק מהכיורים יש פילטרים אקולוגיים, שמנקים את המים לפני שאלו חוזרים לאדמה, המים ממכונות הכביסה משמשים להשקייה וכך הלאה. גם היום, הצוות אינו נח על זרי וורדים ושינויים מוכנסים ומוטמעים יום ביומו.
כרגע, הפרויקטים שעומדים על הפרק הם תנור סולארי, גינת ירקות ותבלינים חדשה, שמושקית ממים ממוחזרים ושירותים אקולגיים, שמפיקים דשן בסופו של התהליך. לפרויקטים אלו יש חשיבות רבה, מכיוון שיש בהם משום העלאת המודעות אצל האוכלוסייה המקומית. כאשר המקומיים רואים שימוש בחומרים זולים וזמינים בצורה כל כך טובה, המסר מחלחל, גם אם זה לוקח זמן. בארץ שבה כולם שורפים את הזבל ומיחזור כולל הוא בגדר פנטזיה, ההוויה בחווה היא הישג. גם הניקיון בחווה הוא ללא רבב. צוות הניקיון בחווה שומר את החדרים ברמה גבוהה, כאשר המיטות מסודרות מדי יום (גם בדורמיטורי!), אך יש לקחת בחשבון, שהמקום עצמו ממוקם באזור מיוער, ולכן חיות כגון קופים, עכבישים, נחשים, כלבים, סוסים, עיזים וכמובן יתושים מכל סוג וגודל, הם עניין שבשגרה.
לתחילת הכתבה
האירוח בחווה
ועוד לא דיברנו על האוכל, הו האוכל! הוא מבושל כל יום על ידי נשים מקומיות, המכינות אוכל ערב לחיך בכל הצורות והטעמים. התפריט מגוון ומכיל מאכלים גוואטמלים, כמו גם מאכלים מערביים, שייקים בכל טעם וצבע ועוד ועוד. מומלץ במיוחד הוא לחם הבננה שלהן. החייים בחווה מתנהלים בצורה פשוטה. בתור אורח נפתח לך דף בקלסר האורחים ומצפים ממך לשמור על הגינות, כאשר הכל פתוח בפניך. התכבד במה שתרצה, רק רשום בקלסר ואת החשבון תקבל בסוף, בצ`ק אאוט. הכל לרשותך, החל מזמן מחשב (לא זול - 5 קצל לרבע שעה) ועד לבטריות, שתיה קלה ועוגות, הכל מתומחר ונרשם. ארוחת הערב מוגשת בסגנון משפחתי, כלומר הישיבה היא ביחד. לאורח יש אחת משלוש אפשרויות בחירה - שני סוגים של סלטים ללא הגבלה ב- 30 קצל, מנה אחת הכוללת: מנה עיקרית, תוספת וסלט ב- 45 קצל או בופה ללא הגבלה ב- 60 קצל. כל המנות כוללות שתייה טבעית ולאחר מכן תה צמחים היישר מהגינה. לארוחות בוקר וצהריים יש תפריט מיוחד, ממנו מגישים כל היום עד 19:00, השעה שבה נסגר המטבח לארוחת ערב.
לתחילת הכתבה
בילוי בערבים
בכלליות, המחירים בפינקה אישובל אינם זולים, אך בהחלט מותאמים לכיסו של המטייל הממוצע ומעלה. עוד מעלה מאוד מיוחדת בפינקה הוא הבר. לבר יש מיקום מעולה ליד האגם (הגדול) והוא נפתח כל ערב ב- 21:00. לאחר ארוחת הערב, כשהבית המרכזי, היכן ששוכנת המסעדה, מתחיל להתרוקן, האנשים מתחלקים לשניים: אלו שהולכים לישון או לקרוא ספר ואלו שהולכים לבר. הבר עצמו מקושט באורות נרות ומיני הפתעות והוא תוסס ברוב הימים, כאשר המתנדבים, המטיילים ואפילו כמה מקומיים, צוחקים, שותים, רוקדים סלסה ועושים פייר ספינינג. המוזיקה משתנה לפי הברמן, ברוב הימים אחד המתנדבים, וכוללת בעיקר סלסה, קצת רוק, קצת פופ ועוד קצת סלסה. סך הכל, אוירת קיבוץ, רק בלי רוק עברי.
לתחילת הכתבה
התנדבות בפינקה
ומה בעצם מייחד כל כך את פינקה אישובל? התשובה טמונה באווירה הרגועה. כאשר העיר הקרובה ביותר היא גוש בטון חסר ייחוד, שתיירים מגיעים אליו רק בטעות, במדינה שבה אנשים עסוקים בלחטוב יערות מרהיבים ביופיים כדי לפנות מקום לשדות לגידול בקר או שורפים חלקות עצומות של יער בכדי לפנות מקום לאורז, גידול שרץ במשפחה במשך דורות - פינקה אישובל היא שימור של היקר לכולנו בטבע. זו הסיבה שכבר שנים היא מושכת ותמשיך למשוך אנשים לפינה זו, בה גן עדן מתקיים עלי אדמות.
זו גם הסיבה שבמקום יש אנשים שקשה להם לעזוב. אלה הם המתנדבים. במקום יקבלו כל אחד כמתנדב, בכמה תנאים: בשלב ראשון - כשחסרים מתנדבים, לאחר מכן, ידיעת ספרדית היא חובה. צריך שיהיו לפחות שישה שבועות פנויים ושהמועמד יהיה מוכן לעבוד לפחות שמונה שעות ביום. למרות זאת, היו בפינקה מתנדבים, שחסרו להם אחד המאפיינים או אפילו כולם, ובכל זאת הם התקבלו לעבודה. כך שהעניין גמיש ותלוי בעיקר בעיתוי. אם אתם מחפשים מקום בטבע, לשהייה של כמה ימים או התנדבות ארוכת טווח, פינקה היא בהחלט המקום בשבילכם.
לתחילת הכתבה
קצת הסטוריה
המקום נוהל במקור על ידי קרול דיוויין ובעלה מייק, אמריקאים לשעבר מקליפורניה, שקנו את השטח ביחד עם חבר שלהם, דניס. בהמשך, דניס עבר להתגורר באנטיגואה, אך הוא עדיין מחזיק בחלק מן החווה. המקום היה החווה שלהם והתגשמות חלום. טיפין טיפין, אנשים שעברו במקום והתלהבו ממנו, ביקשו לחנות בו. בני הזוג זיהו את הפוטנציאל, כאשר האנשים התרבו, והחלו לגבות כסף ולשפר את תנאי המחייה. הכדור התגלגל והשאר היסטוריה. לא תמיד הכל היה טוב. ב-8 ביוני 1990, מייק נרצח על ידי אנשי צבא, אקט שדחף את ארה"ב להשעות עזרה צבאית לגוואטמלה. חמישה חיילים הורשעו ברצח בספטמבר 1992, אך חקירה מוטלת בספק שפכה רק מעט אור על המניעים לרצח. מעורבים נוספים ברצח נמלטו מעונש, כאשר מפקדם של החיילים, קפטן הוגו קונטררס ברח מהכלא זמן קצר לאחר מאסרו. קרול לחמה בבתי המשפט שנים ונשארה בפינקה. למרות זאת ואולי משום זאת, על חולצות העובדים נרשם מאחור: "I Survived Finca Ixobel".
האנשים המשיכו לזרום משנה לשנה, המקום גדל והתפתח, והיום הוא מעסיק לא פחות מ- 35 עובדים מקומיים, בין אם זה בחווה, במטבח, בתחזוקה או בניהול שוטף. אך הנשמה האמיתית של המקום הם המתנדבים שבאים מכל מקום בעולם ותורמים את חלקם להנאתם הצרופה של האורחים, בין אם הם מנעימים את הזמן בנגינה, מפנים להם את הצלחת או מברכים אותם לשלום בדרכך לאגם.
לתחילת הכתבה
הגעה לחווה
כל אוטובוס, הנע על כביש ריו דולסה-פלורס, יכול להוריד אתכם בכביש המוביל לחווה, כאשר המרחק משם עד הכניסה הוא כקילומטר וחצי. האפשרות השנייה והעדיפה, במקרה ואתם מטיילים עם מטען לא קל, היא לבקש מהנהג לרדת בעיר פופטון ומשם לקחת טוק טוק או מונית (בלילה עדיף מונית) לחווה בכ- 20 קצל.
חוויה מהנה!
לתחילת הכתבה
