יוצאים לטיול באיירס רוק

מהאטרקציה מספר אחת באוסטרליה, האיירס רוק (אולורו), עושה הג`יפ את דרכו בדרך שוממת במיוחד, כביש האאוטבק Gunbarrel Hwy - כ-1,300 (!) ק``מ של מישור אדום, מרחבים אינסופיים מנוקדים בשיחים וקנגורואים מקפצים ו... זהו.
carmelit000
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: יוצאים לטיול באיירס רוק

היום הראשון

בכל אחד מאתנו חבוי שיגעון קטן, בחלקנו יותר מאחד. יש האוהבים לאסוף בולים, יש אנשים שמעדיפים לבנות פזלים - המפקד שלי בצבא למשל, בילה את זמנו הפנוי בבניית מודלים של מטוסים, צוללות וספינות מלחמה. אני אוהב לצלם, והרבה. 50 פילמים בחודשיים במונגוליה לא נראה לי מוגזם, וגם לא 15 סרטי צילום של שבועיים באוסטרליה. לכן, מצאתי את עצמי יושב מול אולי מה שנהפך לסמל התיירות האוסטרלי, שני רק לבית האופרה בסידני, האולורו Uluru, עם חצובה פרושה ומצלמה מוכנה שעתיים לפני השקיעה. רציתי לתפוס מקום טוב ממנו אוכל לצלם את הסלע בלא הפרעה, וגם לזכות לכמה דקות של שקט ושלווה ללא קבוצות מאורגנות של תיירים גרמניים שנושפות בעורפי, אתגר אמיתי בפארק הלאומי הסופר-תיירותי Uluru-Kata Tjuta.

 אני חייב להודות שהופתעתי. אחרי כל הסיפורים, התמונות וההגזמות, ציפיתי להיות מאוכזב, אך הסלע המרשים הזה שפורץ מלב המדבר כמפלצת אימתנית מזילה דמעות, גרם לי להתפעלות. התמזל מזלנו לחזות בשקיעה מרהיבה בעוד לצד ה-Rock מגיח ירח מלא, ביישני, כל כך קטן וצנוע ליד גוש האבן הדומיננטי כל כך בנוף המדברי הריק. מאחורי, Kata Tjuta (האולגס), קבוצת סלעים נוספת מרשימה לא פחות, הסתירה את השמש ששקעה מאחוריה ופיסלה את קו הנוף הצהוב הנעלם לאיטו מאחורי המונומנט.

הירח האיר במאה אחוז תאורה וירון הציע לעשות את ההקפה של האולורו, מסלול הליכה של 9.5 ק"מ סביב האבן, בלילה לאור הלבנה. ברגע ששמעתי חודשיים לפני שהגעתי לאוסטרליה כי לטפס לפסגת הסלע פוגע ברגשות האבוריג`ינים, החלטתי כי זה משהו שאינני רוצה לעשות. קשה לי להבין מדוע כל כך הרבה תיירים מתעקשים להתעלם מבקשות המקומיים, ורק נותר לי לנחש מה תהיה תגובת המוסלמים אם מישהו יחליט לטפס את ה"קאבה" במכה, או רגשות היהודים אם תייר יחליט לעשות סנפלינג מהכותל המערבי. יצאנו מהרכב מוכנים לצעדה ובעודנו ממלאים מים עצר רכב לבן לידנו, והריינג`רית של הפארק בישרה לנו כי הפארק נסגר ב-19:00 ועלינו לפנות את האזור, וכך נגנזו תוכניותינו לטרק הלילי.

 קיפלנו את האוהל בזריזות ושמחנו שאין אנו צריכים לשלם עוד לילה יותר מ-25 AU$ בפארק הקרוונים ב-Yulura, פתרון הלינה הזול ביותר באזור אולורו. פנינו היו מועדות למכונאי, שכמו שניחשתם, גם הוא בעל מונופול לא קטן באזור ויומיים לפני כן דחף לנו מצבר חדש שיחליף את המצבר הקודם, שבכשרון רב הרשנו לו להתייבש ולמות מוות ארוך ומייסר.

כשאני מסתכל על מנוע של רכב, אני בדרך כלל רואה כמה קופסאות פח, פלסטיקים, חוטים ומצבר אחד. העובדה היא שאני מבין יותר בפוליטיקה במזרח אסיה מאשר בנבכי מנוע טויוטה. לכן נראה לי הגיוני לחלוטין למלא 4 ליטרים עודפים של שמן מנוע, בעודי מתלונן כי המכונית "שותה לנו כסף".

 שוב הוכח כי אין לי עתיד ורוד במכונאות רכב, כשטים, המכונאי הבלונדיני שלנו, ניקז את עודף השמן שגרם לעשן כחול ומדאיג לצאת מהאגזוז. "אתה צריך לשים לב, mate, לא למלא יותר מדי", הוא הסביר בעוד ידו הימנית מוצפת בשמן מנוע. "אופס", הרהרתי ובעודי משלם את החשבון נקטתי בגישת "מה שלא הורג אותך, מחשל אותך", ובנימה זו יצאנו לדרכנו על ה-Gunbarrel Highway.

דרך עפר זו, שדורשת בכמה מן הקטעים רכב 4X4, היא הדרך היחידה המקשרת ישירות בין מרכז אוסטרליה למערב ודרום מערב היבשת. ה-Gunbarrel משתרך לאורך יותר מ-1,300 ק"מ וחוצה כמה מדבריות, ושמחנו לפגוש את רנדל וסוניה, זוג האוסטרלים שפגשנו שבועיים קודם, ולשמוע שגם הם נוסעים לאותו כיוון.

ערניים ל-GPS וקשובים לרדיו, יצאנו לדרכנו כשאנחנו מובילים והג`יפ הכחול החדש של רנדל עוקב. כמו רוב הדרכים באאוטבק, הקילומטרים רצים על המד, הדיסקים מתחלפים במיני דיסק, ואתה לא מרגיש את הזמן עובר. ביום הראשון נסענו יותר מ-600 ק"מ ופגשנו כמה גמלי בר ומכונית אחת.

 הקמנו מדורה גדולה, ואחרי אורז מוקפץ עם ירקות ואננס, חגגנו עם מנה אחרונה של פנקייק עם שוקולד ובירות היישר מהמקרר. ישנו לצד הדרך, אך הרעש היחיד ששמענו היה של הצרצרים קוראים אחד לשני. קמנו מוקדם בבוקר והסתכלתי מסביבי. אני רחוק מלהיות בוטנאי רב מוניטין, אך מסביבי יכולתי לזהות לפחות 8 צמחים, פרחים ושיחים שונים, כולם ברדיוס של 2 מטר ממני. מי שאומר כי אין כלום במדבר, שהכל מת, תשלחו אותו אלי.

לתחילת הכתבה

היום השני

היום השני התאפיין בנהיגה יותר איטית ומתונה, כשאנחנו מתמודדים עם חציות מים ספורות ודרך מלאת בורות ומכשולים. אחר הצהרים הבחנתי במשהו משמאלי ובלמתי את הרכב. "Visitor Book" הכריז השלט לתדהמת כולנו. סוף העולם שמאלה, מאות קילומטרים משום מקום, ויש ספר מבקרים. "רק באוסטרליה", חשבתי בעודנו מדפדפים... דפדפנו בספר והוספנו הערה משלנו, כשסוניה שלפה כרטיס ביקור שחור וצנוע מהחבילה שהושארה שם והראתה לי: "7/1999 Tony Whealer, Lonely Planet". מסתבר שגם המקים האגדי של מהדורת הספרים שנהפכה במקומות מסויימים לתנ"ך התרמילאים, חושב שה-Gunbarrel שווה ביקור. מי אני שאתווכח?

מד הדלק הצביע על "E" כשנכנסנו ל-Carnegie Station, תחנת בקר באמצע הטרק שמהווה את אופציית התדלוק היחידה למאות הקילומטרים הבאים. חצי שעה לקח למלא 90 ליטרים במיכלים דרך משאבה ענתיקה שגבתה את המחיר הגבוה ביותר לדלק באוסטרליה - 140 סנט לליטר.

 במעטה של גשם שוטף הגענו לעיירת המדבר הרדומה והמאובקת Wiluna, והזזנו את השעונים שעה וחצי אחורה כדי להתאימם לשעון המקומי. השעה הייתה 17:00 ביומנו השלישי, וסיימנו את ה-Gunbarrel, כשנפרדנו מסוניה ורנדל - הם ממשיכים מערבה לחוף המערבי ואנחנו בדרכנו לחוף הדרומי של מדינת מערב אוסטרליה, WA בפי המקומיים.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

הזמנת חופשה לאיירס רוק

קצת השראה לטיול הבא

הכתבות הכי נצפות השבוע

הפוסטים הכי נצפים השבוע

הטיפים הכי נצפים השבוע

עקבו אחרינו לכל העדכונים החמים בארץ ובעולם