מידע כללי על מרגאו
מרגאו (Margao) היא בירתה הפורה של Salcete taluka והיא נחשבת לעיר השנייה בגודלה בגואה.
מרגאו (Margao) היא בירתה הפורה של Salcete taluka והיא נחשבת לעיר השנייה בגודלה בגואה.
בין הרים ובין סלעים מסתתר לו כפר הודי פצפון עם נוף משגע, והרבה ישראלים. קאסולהוא השם ומסביבו יש לא מעט אפשרויות לטיולי יום.
ימי התהילה של קלנגוט (Calangute) כמכה של ההיפים חלפו מן העולם. המקומיים, שבעבר נהגו להשכיר חדרים בבתיהם עבור תשלום מינימלי, עברו כיום לאמצעי פרנסה רווחיים יותר, וקלנגוט כיום היא אחד מהמרכזים התיירותיים הגדולים בגואה.
כבר כשנוחתים לה, בירת לדאק, מרגישים את האוויר הנקי והצח. המחסור בחמצן גורם לקושי בטיפוס על הסטופות האדירות, אבל במקביל, אי אפשר להפסיק ליהנות מהנופים המדהימים.
מלה אפשר לצאת למסע של כמה ימים בעמק זנסקר, שעובר בעיר קרגיל ובעוד כפרים קטנים בדרך, אבל הנופים המרהיבים לא מבטיחים שהטיול יזרום על מי מנוחות. דרך היסורים הפרטית שלנו לזנסקר וחזרה.
את הדרך מלדאק לסרינגר אפשר לעשות בצורה ישירה ואפשר גם לעצור בדרך ולהתעכב בכפרים יפים, לבקר בגומפות ובמנזרים מיוחדים ולנסוע לאורך נהר האינדוס המתפתל.
על מה אתם חושבים כשאתם שומעים את המלה ``קשמיר`` ? הפגזות, פיגועי טרור, סכסוך בן עשרות שנים, גבול מתוח ? אז ככה: קאשמיר היא נופים שוויצריים, מטבח (כמעט) תורכי, בתי סירה בעיצוב אנגלי ומחירים הודיים! וכן אמא - הייתי בקאשמיר.
קונה כמה חטיפים הודיים אותנטיים והולך לחדר. איבדת את הארנק אמנם, אך אחרי הכל, ב-7 וחצי בבוקר אתה עולה על רכבת ונוסע מפה, אם אפשר לתמיד. טוב שיש לך כרטיס מסומן לרכבת. וטוב שהחבאת את הכרטיס טוב טוב בכיס הסודי.
באנגלור היא הכרך השני בגודלו בדרום הודי ובהחלט אחת הערים המובילות ברמת הפיתוח והקידמה. כתבינו מסיירים בשווקים הומי אדם, במוזיאונים, ``תופסים קצת אמריקה`` וממשיכים לוורקאלה, גן עדן טרופי עם חוף צוקי מרהיב עטור עצי קוקוס. את ביקורם באזור הם מסיימים בקוצ'ין.
משפחת פלג מגיעה למדינת קרלה לאחר מסע מייגע אבל מסתבר שהיה שווה כל מאמץ. קרלה היא מדינה טרופית יפהפיה, ירוקה ומלאת חופים ומים. האנשים אדיבים וחביבים, האוכל מתובל היטב והאוירה של נופש אמיתי. שווה להגיע לקרלה כבר אמרנו?!
את התקופה ב-Varkala נזכור עוד הרבה זמן. עוד יום הולדת במשפחה, קצת יוגה קצת מדיטציה והרבה ים ואנשים נהדרים. איך עברו להם שלושה שבועות בלי שנרגיש.
המשפחה הקטנה ממשיכה במסעותיה: פנטזיית תה אנגלית במונאר וגשם אנגלי בקומילי, האשראם המוזר של אמה - ``האם המחבקת``, והישיבה מתחת לגפן ולתאנה (ולשמשיה) בחוף ורקאלה, לקינוח - פרידה וסיכום.
בקוזקוד היה איחוד מרגש. אמא, אבא ואני המשכנו ביחד אל מטעי הקוקוס, תעלות המים והחופים הלבנים, משם בריקשה, אוטובוס מקומי ובמחלקה השניה של הרכבת עד לקוצ`ין. קפה קר, מחסני תבלינים ובית כנסת, קצת אנגינה ואני רואה ארבע עיניים שרואות הכל בפעם הראשונה.
עוד שבועיים יוצאים, יש המון הכנות, דברים טכניים שצריך לסיים, ציוד שצריך לקנות, תפקידים להשאיר לבני המשפחה, תכנון טיול לפחות כללי, ביטוחים, כרטיסים, אבל העיקר, יוצאים להגשים חלום!
מבקרים בואשישט, מעיינות חמים ומפל, פוגשים קופים ומנסים קורס בישול ושיעור ביוגה. ומה עוד עשינו במקלוד? קשה להזכר, הכל מתערבב לרצף של גשם, ארוחות בוקר, שיעורי יוגה, ארוחות ערב, שיטוטים בעיר וארוחות צהריים.
הדרך מדלהי לפושקר התחילה ביום צילומים לסרט בוליוודי בהשתתפות כוכב מפורסם (וגם בהשתתפותי), עברה דרך הטאג` מאהאל ונמשכה בשוד בחסות החשיכה ומפגש עגום עם המשטרה ההודית, נשנשתי שוקולד פרה ברחובה הראשי של ג`איפור, ובסוף הגעתי.
אחרי קוצ`ין וחוות התבלינים אפשר להמשיך להרים, להגיע למונאר המוקפת מטעי תה מדהימים, ללמוד כיצד מכינים תה, לשוט בתעלות הטבעיות של קרלה ולנוח כמו שצריך בחוף ורקלה המקסים.
דמיינו לעצמכם מבצר עתיק שחולש על עיר שבתיה צבועים בגוונים שונים של כחול, דמיינו שמש מדברית ששוקעת מאחורי אגם שפעם ביקר בו סופר אנגלי חשוב, וארמון שעל קירותיו מצויירות בחורות שיוצאות לצייד, לבושות בחצאיות שקופות. ברוכים הבאים לבונדי.
במאונט אבו אתה יכול לשוט באגם בסירות ברבור ולשבת לצפות בשקיעה רומנטית בהוני מון פוינט.. להיגעל מהתיירותיות ושימאס לך, או להסתובב במקדשים ובאוניברסיטאות ולהסתכל איך אתה יכול להשתנות כשאתה מחליט. רג`סטן - הסוף.
מדיו המשכתי לבדי למומביי (מדינת מהארשטרה) שבה ביליתי 16 שעות אורבניות (פיצה, מוניות, כספומט) ומשם לגוקארנה ול-Om Beach (מדינת קרנאטקה) מקום אורבני קצת פחות (חול, ים, רוח)
רקדנו ומסביבנו פרות וסוסים שהסתובבו חסרי מעש סביבנו. השתוללות כזו מזמן לא נראתה ברחבי הודו. והיותר מעניין הוא שלא היו שם סמים! בכלל בכלל, ולא היה שם אלכוהול. רק אנשים יפים, עם מצב רוח לחגיגה, אנרגיות טובות, וכמובן, הברנ-ג`ה.
דרמקוט זה מקום מקסים מקסים, כפר קטן, שכל בתיו מפוזרים בצורה א-סימטרית, בין ההרים. כדי ללכת מבית אחד לשני צריך ממש לעשות טרק. וכדי ללכת לאכול משהו בכלל סרט (טרק רציני יותר).
בבתי הסירות בקשמיר אפשר להעביר את היום בישיבה אינסופית על המרפסת ובעשיית ``כלום``. כשנמאסת הישיבה אפשר לצאת לטרק בהרים הקשמירים ולחזות בנופים המדהימים.
כי בכל סיפור יש עניין מעשי מחיי היום יום. רוגע, שמחה, אהבה, שלמות, פיוס, ללא קנאה, ללא כעס, ללא עצבים, ללא מסכות... וכן, כנראה שאנשים מתחברים למסרים הללו. אחרי הסיפורים מתחילים לנגן, יש גיטרות, חלילים, ואנשים טובים שיושבים על הרצפה, בפשטות, בגובה העיניים, שרים ומנגנים, עוצמים עיניים, ואולי אף מתפללים. מתפללים לשלום ואהבה לא רק פה בהודו, אלא בכל מקום, גם בארץ.
זאת עדיין אותה ארץ אבל מדינות חדשות, אנשים חדשים, שפות שונות, אוכל שונה וכמעט כמעט טיול שונה מאשר בצפון הודו, מזל שהרכבת היא אותה הרכבת ובכל מקום יש צ`אי.
הכירו את משפחת גור בן שטרית: רפי (43), ורדה (41), נעם (8) ומיקה (5), שיוצאים לטיול בן שנה במזרח. מתחילים בהודו, וממשיכים לפי המזג.. אתם מוזמנים ללוות אותם במסע הגדול - מתחילים!
קבלו את מינדנאו, האי השני בגודלו בפיליפינים, עם קצת מידע תמציתי על המקום.
מטרתנו המוצהרת בכתיבת שורות אלו היא לאפשר לכם לממש את החלום אם הוא קיים מלכתחילה.
קוראים לי רותי כחלון, אני בת 25 וחזרתי לא מזמן מטיול ארוך של שנה בחצי יבשת המדהימה, איפשהו במזרח אסיה שנקראת הודו. התכנון המקורי היה לחצי שנה כדי להירגע קצת מכל הלחץ- הלימודים, העבודה, החברים, פשוט הכול.
הגשרים לאשראמים ולנירוונה ההודית מעל הגנגס הקדוש. נשות הודו מחוץ למעגל העבודה, האם זו אפליה או מסורת שמרנית? מה אומרות על כך נשות צבא הקבע? והרהורים על סוף המסע.