נוסעים בסוואנה של קווינסלנד, דרך הטריטוריה הצפונית, פארק קאקדו ועד לדארווין הצפונית... משפחת רפאלי ממשיכה בהרפתקאותיה ובדרכה פוגשת באלפי קיני טרמיטים, מאות ציפורים, עשרות תנינים (מקרוב!) וחוגגת שני חגים חשובים: חג הסוכות וה``טיולדת``!
גולות השטן היוו עבור המשפחה את סיומו של המדבר האדום. תלי טרמיטים ענקיים שינו תפיסות על פרופורציות. מגיעים אל Darwin ביום חמישי בבוקר, בדיוק בזמן כדי להתכונן לשוק ה- Sunset הנערך אחת לשבוע ביום חמישי.
מלבורן כבר מאחורינו ועד לאדלייד לא צפוייה לנו עיר גדולה. הדרך מרהיבה, יערות ומצוקים תלולים יורדים אל הים. יערות אקליפטוס, קנגורו מקפצים, עופות האמו ועשרות רבות של ציפורים ותוכים מרהיבים. מערת הנטיפים Princess Margaret Rose caves השאירה בנו רושם מיוחד.
צוות של ארבעה, אבא ושלושה ילדים, הפלגים חסרים את אמא רותי שחזרה ארצה מוקדם יותר. למרות הגעגועים הם נהנים מחבל הארץ המפנק, הפעם הם בוחרים להשאר במקום אחד כמעט שבועיים, בירון ביי.
מגיעים לבריסביין ומתאהבים באוסטרלים. מיישרים את השעון ובינתיים נהנים. מסיירים בעיר, קונים ג`יפ וקראוון, פוגשים אוסטרלים ומתכוננים לקראת היציאה לטיול עם הקראוון...
מהאטרקציה מספר אחת באוסטרליה, האיירס רוק (אולורו), עושה הג`יפ את דרכו בדרך שוממת במיוחד, כביש האאוטבק Gunbarrel Hwy - כ-1,300 (!) ק``מ של מישור אדום, מרחבים אינסופיים מנוקדים בשיחים וקנגורואים מקפצים ו... זהו.
אדלייד, בירתה של דרום אוסטרליה, היא עיר בת מליון איש המתוכננת היטב. יום שישי במדרחוב Rundle היה הומה אדם והופעות רחוב. הרבה בתי קפה מסוגננים והרבה חיוכים שלא רואים בעיר אפורה. ממשיכים לפארקים שונים ולבסוף מגיעים ל-Outback.
הגענו לאדלייד- עיר הבירה של דרום אוסטרליה, אחרי הרבה שבועות בהם לא היינו בעיר במובן האירופאי של המילה (עם כל הכבוד . הלונלי פלנט תיאר את אדלייד כ-old money city ומבחינת האווירה התיאור בהחלט קולע, אדלייד היא עיר בעלת חזות איתנה).
ההכנות והטיסה, החום והלחות של בנגקוק, השוטרים שנראים כמו חקיינים של מייקל ג`קסון, האקווריום והברווזן - חיה מוזרה שמורכבת משאריות של חיות אחרות, סידני והציפורים המוזרות לחופיה, ועוד..
האי הדרומי הוא מדהים ביופיו, בעל אנשים נחמדים וחברותיים, שתמיד שמחים לעזור, ומלא בפעילויות ודברים מעניינים. מקום שכזה לא שוכחים אף פעם, ביחוד לא כשמקיפים אותו באופניים.
``איך שהתקרבנו לוולינגטון, גילינו עולם אחר: פתאום יש בניני משרדים גבוהים (אין בנינים גבוהים באי הדרומי! כולם גרים בקוטג`ים/וילות), מלא תנועה ומכוניות, זה נראה ממש כמו עיר...``
שמעת כבר כמה מילים על הר הגעש הזה בעבר. מהדורת חדשות מקרית דיווחה על ההתפרצות שלו. בערוץ 8 ראית פעם תכנית עליו. המורה בתיכון אמר שההר הזה בכלל אחראי לחורף הגשום שהיה. ולמרות שכל זה היה מזמן, השם שלו נשאר חרוט בזיכרון שלך, משהו כמו פופוקטפטל או פינטובו ואולי נוואדו דל רואיס או קרטקאו. ואם לא אז משהו דומה. כמה שנים אחרי, אלפי ק``מ משם ואתה נתקל שוב בשם, הפעם במדריך הטיולים שאתה מחזיק ביד. אתה קורא שכדאי לקפוץ לבקר אם אתה כבר באזור וללא ממהר, ואם ההר רגוע ובכל מקרה תזהר.
להתנדב באוסטרליה - מה יותר קלאסי מאשר בטיפול בקנגרו? יובל עשתה את זה במקלט לחיות קרוב לפרת`, וחזרה על המלצות חמות. נשיקה של קנגרו שווב זהב!
זהו סיפור אודות מפגש מרגש, בין אב ובנו, ההולכים לכבוש במסע ג`יפים מפרך את הנקודה הצפונית ביותר באוסטרליה הרחוקה. אחרי תקופה בה הם לא נפגשו, הם יוצאים לדרך הארוכה, שטומנת בחובה הפתעות מרגשות. הם חולפים על פני דרכים בוציות וקשות, מטילים חכות בים שורץ כרישים ובנהרות עם תנינים אימתניים.
לפני שנוסעים לניו זילנד רוצים בדרך כלל לדעת, מעבר למסלול טיול ואטרקציות, גם מה עושים שם מבחינת תחבורה, אוכל ולינה. לפניכם מסלול טיול בניו זילנד, שנותן מידע חשוב על כל הנושאים האלה ויעשה לכם קצת סדר לפני הנסיעה.
סיפורנו מתחיל בארץ רחוקה: איים קסומים, קוקוס, אננסים גדולים והרבה ירוק וחול לבן בעיניים, אך הוא מקבל גוון מעניין בעקבות החוויות הקטנות והמיוחדות, שחווינו בפולינזיה הצרפתית
דיווח סוחט דמעות מהבית, מצב רוח טוב ו.. מתחילים את מילפורד טרק! שבמהלכו לומדת מייב לשיר בהולנדית, מה זה ``סטאוט``, קפאון וחלקלקות מהם, ואת טעמה של פסטה ברוטב עגבניות..
אז עברנו אי. ואיכשהו יצא שאנחנו יותר אוהבים את האי הצפוני. אנחנו יודעים שזה נדיר. זה קורה רק למעטים. אבל משהו פה באוויר עושה לנו יותר טוב. אולי זה ריח הגופרית??
בסופו של דבר יצאתי לדרך. לפני שיצאתי הלכתי לחפש את השירותים, ולמרבה הזוועה גיליתי שגם כאן השירותים הם ללא ניאגרה, שאין בהם נייר טואלט ושהתא מלא בזבובי חול. כנראה שהתנאים של המילפורד והרוטברן לא חלים על ההוליפורד, שהוא טרק נידח שאף אחד כמעט לא מכיר אותו...
ירדתי למטה והתחלתי לארגן ארוחת בוקר. עכשיו, הנה עובדה מעניינת שגיליתי אחרי ארבעה ימים בחוץ, גבינת פטה מתחילה להריח מוזר. ומה שיפה, זה שמתוך שתי החבילות שקניתי, שזה סך הכל 400 גר` פטה, אכלתי אולי 100 גר` או פחות. בקיצור, ארוחת הבוקר שלי הורכבה מקרקרים, תפוח ואגוזי מלך. הייתי רוצחת מישהו בשביל איזה סנדוויץ` שווה...
בתכל`ס, לא עשיתי יותר מדי. בעיקר נחתי, שזה חשוב מאוד. בערב התחלתי לבשל ירקות ברוטב הודי מוכן (וחבל, הוא לא היה משהו), אורז וביצים קשות, בשביל החלבונים. וכשקלוד באה, בישרתי לה שאני מאכילה אותה והיא הכריזה שאני הבחורה הכי נהדרת בעולם ובואו נודה בזה- היא צדקה.
אנחנו חוצים את האי הדרומי ממזרח למערב דרך מעבר באלפים הדרומיים, בדרך לגריימאות`. ביקור אצל שושי ודורי.. ויאללה - אל קרחון פוקס, עם משקפי שמש מגוחכות - רוצים לראות גם?
מה שרואים בפינה הדרומית רחוק למדי מהדימוי שקופץ לאנשים לראש כשאומרים ``אוסטרליה``. מהסמלים המוכרים, נשאר שם רק הקנגורו (וגם זה בקושי), ואת המדבר הריק מחליפים שדות ירוקים ומרחבים עצומים של חיטה.
הרגעים האחרונים לפני מסע הנדודים הגדול צפונה. מפעילים את הכלים, מנסים להפרד מחיקה החם של אמא, מטיילים בין עיירות שקטות ועוסקים בספורט אתגרי חדש ושמו חיסכון. כל זה עד שנגיע לקסינו העיר והאם לכל בעל קרוואן או מוטורהום.
לאחר קניית הקרוואן (סוף סוף) מתחילה החבורה להתקדם לעבר בריסביין. בין לבין הם מגלים שבית על גלגלים זה גם אומר בית צפוף ולא כל כך נוח ופארקי קרוואן שונים ומשונים. השבלולאים מתקדמים לעבר הזריחה, שם השמש לעולם לא שוקעת.
איזי והחבורה מנסים לצלול לתוך ביצת השוק הפרוע של קרוואנים באוסטרליה בחיפושם עבור קרוואנים עבורם. המסע היה מפרך וכמעט מייאש אך לבסוף נמצאו הקרוואנים המבוקשים. עוד בכתבה, נספח (חשוב), מיומנה של מיכל, על גברים עצמאיים עלאק...
``כל מי שיביט לרגע במפת ניו-זילנד, יבחין מייד בחבל הארץ המפורץ אשר בפינה הדרום-מערבית של האי הדרומי. זוהי פיורדלנד- ארץ הפיורדים, שקרחונים חרטו בה במשך מיליוני שנה מיצרים עמוקים, והרים תלולים סביבם מטפסים אל על כמעט מקו החוף...``
מערב האי הדרומי, ה``ווסטלנד``, ראוי בהחלט גם לכינוי ``ווטלנד``: הרבה גשם, ים וקרחונים מרהיבים הזוכים בממוצע לשמונה מטר של משקעים בשנה. כל אלו מספקים לנו מראות והרפתקאות, ובימים המתארכים יש לכך זמן רב- ככל שאנו מדרימים, היום הארוך ממילא מתארך עוד יותר.
אנו מגיעים לאי הצפוני בדיוק יחד עם החנוכה, ונס גדול היה לנו פה בניו-זילנד: שמונה ימי שמש רצופים! את הימים הנפלאים הללו אנו מנצלים היטב לטובת שני טרקים במפרציו הקסומים של צפון האי, ומשתדלים גם לא לשכוח להדליק נרות.
שלג בדצמבר- נשמע מוכר, כמו תפאורה של כל סרט כריסטמס הוליוודי, פתיתי שלג רכים על עץ אשוח... אבל רגע, אנחנו בחצי הכדור הדרומי, לא? ציפינו כאן לתפאורת כריסטמס שונה, אבל ניו-זילנד מפתיעה אותנו ואנו זוכים כאן לסופת שלג, ואפילו לצעידה בשלג!
