לאחר קניית הקרוואן (סוף סוף) מתחילה החבורה להתקדם לעבר בריסביין. בין לבין הם מגלים שבית על גלגלים זה גם אומר בית צפוף ולא כל כך נוח ופארקי קרוואן שונים ומשונים. השבלולאים מתקדמים לעבר הזריחה, שם השמש לעולם לא שוקעת.
איזי והחבורה מנסים לצלול לתוך ביצת השוק הפרוע של קרוואנים באוסטרליה בחיפושם עבור קרוואנים עבורם. המסע היה מפרך וכמעט מייאש אך לבסוף נמצאו הקרוואנים המבוקשים. עוד בכתבה, נספח (חשוב), מיומנה של מיכל, על גברים עצמאיים עלאק...
``כל מי שיביט לרגע במפת ניו-זילנד, יבחין מייד בחבל הארץ המפורץ אשר בפינה הדרום-מערבית של האי הדרומי. זוהי פיורדלנד- ארץ הפיורדים, שקרחונים חרטו בה במשך מיליוני שנה מיצרים עמוקים, והרים תלולים סביבם מטפסים אל על כמעט מקו החוף...``
מערב האי הדרומי, ה``ווסטלנד``, ראוי בהחלט גם לכינוי ``ווטלנד``: הרבה גשם, ים וקרחונים מרהיבים הזוכים בממוצע לשמונה מטר של משקעים בשנה. כל אלו מספקים לנו מראות והרפתקאות, ובימים המתארכים יש לכך זמן רב- ככל שאנו מדרימים, היום הארוך ממילא מתארך עוד יותר.
אנו מגיעים לאי הצפוני בדיוק יחד עם החנוכה, ונס גדול היה לנו פה בניו-זילנד: שמונה ימי שמש רצופים! את הימים הנפלאים הללו אנו מנצלים היטב לטובת שני טרקים במפרציו הקסומים של צפון האי, ומשתדלים גם לא לשכוח להדליק נרות.
שלג בדצמבר- נשמע מוכר, כמו תפאורה של כל סרט כריסטמס הוליוודי, פתיתי שלג רכים על עץ אשוח... אבל רגע, אנחנו בחצי הכדור הדרומי, לא? ציפינו כאן לתפאורת כריסטמס שונה, אבל ניו-זילנד מפתיעה אותנו ואנו זוכים כאן לסופת שלג, ואפילו לצעידה בשלג!
בכתבה זו תוכלו למצוא את כל מה שצריך לדעת לפני שיוצאים לטיול רכוב באי הירוק. מה צריך להביא, איך לוקחים את האופניים בטיסה (ואולי בכלל לקנות שם), איפה ישנים, על כבישים, כבשים ועוד...
חודש ראשון באוסטרליה מוקדש להתארגנות, להסתגלות ולעליה צפונה עד לאי פרייזר, שם עברנו בהצלחה גיבוש בשטח בג`יפ ואוהל. כשחזרנו, שמחנו לגלות שהקרוואן גדל בינתיים.
``גם לכתבה הזו, כמו לקודמתה, יש ריח חזק של ים, וכאן על החוף היא נכתבת, תוך כדי נסיון נואש להרחיק את גרגירי החול מהמקלדת...``
``מיד כשעגנו בריף, הלבשנו את הילדים בחליפות גומי ובווסט הצלה, ועם שנורקלים וסנפירים יצאנו לתור את השונית. המראה שנגלה לעין היה מדהים: המוני דגים צבעוניים, כוכבי ים, צדפות ענק ואפילו סוסון ים...``
``למרות שאינני מחובבי נהיגת השטח, ובדרך כלל מתגעגע לשקט של לפני אופנת ה``כביש-שטח``, כאשר עוד היה אפשר להלך בשבילי הארץ בלי לברוח מהג`יפים השועטים, החורצים קוליסים עמוקים בכל פינה, ולהנות מקצת שלווה בלי נהמות מנועים, הרי שאם רוצים לטייל בפרייזר- אין ברירה".
לטאות ענק וצבי מים, סוחרי-נשק וסמים, נהרות אימתניים, תולעים באוכל ורכב ששבק מטר מהקצה - 10 ימים, 5 ישראלים וטויוטה אחת בדרך לכיבוש הנקודה הצפונית ביותר ביבשת.
לאוסטרליה נסענו כאמור בעיקר בשל המרחבים, הפראיות, הטבע, אולם את שבוע הפתיחה נבלה דווקא בכרך של סידני, עיר מודרנית... ההתחלה העירונית שלנו בסידני.
נחיתה בסידני, התארגנות זריזה, רכישת רכב, סדר פסח והיידה לדרך! הפלגים כבר מיומנים וקצת מזל אף פעם לא מזיק.
המשפחה יוצאת לטרק משפחתי, מבלה במעיינות חמים ונפרדת מן הקרוואן. עוד ביקור קצר בסינגפור, ו.. הביתה.
איך (לא) ישנים בקרוואן? מהו נוהל יציאה ל- Track? מדוע טיסה מעל לויתנים הסתיימה מוקדם מהצפוי? למה לא כדאי להתעקש על מקום בסירה היוצאת לשיט צפיה בדולפינים? כיצד תוכלו לזהות מאורע היסטורי למרגלות Mount Cook? ומדוע, למען השם, סלעים קטנים מתנפלים על הקרוואן?
משפחת ונסובר מתחילה את השבוע השלישי לטיול בקווינסטאון, עם כל ההרפתקאות המשוגעות שיש לעיר להציע, ומספרת על חוויות משיט בסירת מרוץ, על ה``חלילן מקווינסטאון``, קפיצת בנג`י (אמיצה), פיורדים, תולעים זוהרות, כלבי ים, כבשים, שניצלים, דולפינים חמקמקים ועוד..
כשקראתי על המסע הגדול לניו זילנד אמרתי לעצמי שאת המסע הזה אני אעשה!! בסוף אותה שנה קיבלתי באופן בלתי צפוי מתנה כספית חד פעמית, ההחלטה נופלת להתחיל להתארגן להגשמת החלום- על אופניים בניו זילנד.
החוף המזרחי של אוסטרליה בניגוד לעמיתו המערבי, מאוכלס ורווי עיירות נופש ואטרקציות תירותיות. הפלגים מדלגים מעיירה מומלצת אחת לשניה, מאטרקציה לאטרקציה, הפעם בכדי להינות צריך לשלם.
החוף המזרחי כשמו כן הוא, חוף. הפלגים עוברים מעיירה אחת לשניה, ממציל אחד לשני, בכולם אותה חוויה בלתי מספקת. הים והגלים האוסטרלים. ברקע עננה, רותי חוזרת הביתה, השאר ממשיכים.
לאחר כמעט חודשיים באי הדרומי חוזרים הפלגים לאי הצפוני. אתנחתא עירונית בוולינגטון הבירה, מעבר בעיירות החוף המזרחי ופרק של טבע בתולי בפארק ה-urewera.
את השבועיים האחרונים באי הדרומי מנצלים הפלגים בכדי לחזור למקומות בהם כבר היו. יש משהו בחזרה לרחובות ונופים מוכרים, כמעט תחושה של מקומיים. יומיים בילו בחווה של משפחה מארחת, חברים באירגון ה-hit.
החוף הדרומי של האי הדרומי מספק אטרקציות אין ספור, נופים, חיות ים, כולן באדיבות הטבע הכמעט ארקטי. הפלגים מפזזים בין טיפות הגשם, הפינגוינים וכלבי הים כמו ילדים בארגז משחקים.
יותר מאשר באי הדרומי, פה באי הצפוני מקבל המשפט הבא משמעות כפולה: ``...אתה לא אוהב את מזג האוויר בניו-זילנד?... חכה 5 דקות...`` כן! בדיוק כך משתנה לו מזג האוויר בקצב מסחרר, מה שמשאיר מעט מאוד מקום לתכנון לוח זמנים ע``פ מזג האוויר.
מתישהו בתחילת חודש נובמבר (בו חל יום הולדתי) לקחתי את ההחלטה הספונטנית להצטרף לחברה שלי שנוסעת לניו-זילנד (NZ). הרבה לא ידעתי על המקום, אבל היתה לי תחושה שזו הזדמנות שלא כדאי לי לפספס...חוץ מזה אחת ולתמיד רציתי להבין מה ההבדל בין 2 האיים (הצפוני והדרומי),
החוף המערבי של האי הדרומי, אגן גשום בזכות לחות תמידית המגיעה ממערב - ים טזמן. הרווח הוא ביערות גשם ואפילו קרחונים, המחיר - גשם...הפלגים מדלגים בין הטיפות, מבטלים תוכניות ונהנים בכל זאת.
``השביל עבר במין יער גשם מופלא, עם המון עצים ושרכים, וציוצי ציפורים וקבוצות של הטיול המאורגן שהולכות מלפני ומאחורי, מה שהיה מעצבן מאוד``. - תחילת הטרק, למה לא כדאי לישון ליד הקיר, מלחמת שלג עם העצים ו..
אתם יודעים איך אומרים שאסור ללכת לסופר רעבים, כי אז קונים הרבה אוכל? אז באמת לא קניתי הרבה אוכל - פטה, שוקולד ותפוזים. אבל מסתבר שהכלל הזה תקף גם למקרים של צמא, כי קניתי הרבה שתיה- בקבוק גדול של L&P ובקבוק קטן של ספירולינה, שזה מיץ שמזמן רציתי לנסות אותו...
לכבוד סופהשנה האזרחית מייב מסיימת את הטרק בקווין שרלוט בשלום, וממשיכה אל בירת הנצח של ניו זילנד - וולינגטון. בין לבין וגם בהמשך היא מספיקה לבקר ב-מוזיאון הגדול של וולינגטון, לסעוד את לבה בפיקניקים וארוחות בוקר ולקפוץ למפלים ול-קרייטרס אוף דה מון - אזור פעילות געשית.
יצאנו חבורה של 10 ישראלים לכבוש את הנקודה הצפונית ביותר באוסטרליה - קייפ יורק. התחלקנו ל 2 ג`יפים פטרול חדשה שהשכירו כמה חבר`ה והרכב שלי ושל עוד חבר ניסן פטרול MQ 86 טורבו דיזל, או בקיצור ``הפטרול המפוקפק...``
