טרום-טיול

בבוקר עייף אחד בעיר קיירנס, בירת המטיילים והמכייפים של הצפון הטרופי של מדינת קווינסלנד, מצאנו את עצמנו, אני וענבל, מחוסרי מקום לינה וחסרי מעש. היינו בסוף הטיול במעלה החוף המזרחי של אוסטרליה, והגענו אל יעדנו האחרון - העיר קיירנס, או לפחות כך חשבנו. התכנון היה לשכור רכב קטן שיתאים לתקציב ו"לעשות" את קייפ-יורק, הנקודה הצפונית ביותר באוסטרליה. למרות האזהרות בפרק "קייפ יורק" בלונלי, שחוזר ומבהיר שאין אפשרות להגיע לקצה היבשת ללא רכב 4X4 חייתי מצוידים מכף רגל ועד ראש בציוד גרירה וסכין בין השיניים, חשבנו שזו תהיה משימה קלה במיוחד: נשכור רכב, יומיים שלושה, עולים, מצלמים, יורדים, טסים חזרה לסידני - מה יכול להיות פשוט מזה, או כמו שהאוסטרלים אוהבים להגיד: "Too Easy".

אך קודם - נקפוץ ל"פיטר פן" במרכז העיר לבדוק אימיילים. פיטר פן היא סוכנות נסיעות שעשתה לעצמה שם של "הסוכנות של הישראלים" באוסטרליה, והדבר כמעט לגמרי נכון. כמעט בכל "פיטר פן" באוסטרליה באיזושהי שעה ניתן למצוא ישראלים (בגלל שהם נותנים אינטרנט בחינם...). כשטיפסנו במדרגות לקומה השנייה בבניין, גילינו מודעה מעניינת על לוח המודעות. המודעה קראה לכל המטיילים להצטרף לטיול של פעם בחיים לקייפ יורק, ועליה היה חתום Assaf. מיד הבנו שיש עם מי לדבר (בעברית), התקשרנו אליו וקבענו להיפגש ב-3 אחר הצהריים חזרה בפיטר פן.

בשעה הנקובה התייצבנו בפיטר פן. עוד לא התיישבנו בכורסאות ופגשנו את שחר, אשר חיכה גם הוא לאסף. שחר האיר את עינינו באשר לקושי המסע, ובישר כי הלונלי לא לגמרי טועה בהערכתו הנוראית את הטיול הכיפי שלנו לקייפ יורק. גם מבחינה כלכלית הטיול התברר כנטל לא-מבוטל. הפרוספקטים שמצאנו סיפרו על מינימום של 799$ לראש, ו-7 ימים של טיול. התמונה הפכה להיות יותר ויותר עגומה.

 כשאסף ונעם חברתו הגיעו ונגמר סבב ההיכרויות, מיד הבנו כי אלה מטיילים לרוחנו. לאחר שיחה קצרה עם הבית, בה הודענו להורים כי אנחנו נעלמים ל-10 ימים לפחות, לטרק 4X4 בצפון היבשת, סיכמנו עם הקבוצה כי אנחנו מצטרפים סופית לטיול. העברנו את הלילה באכסניה בעיר ובבוקר נפגשנו שוב עם הקבוצה להתחיל בהתארגנות למסע. קנינו ירקות קשים ב-"Rustys bazaar" בקיירנס (מקום מומלץ לקניית ירקות ופירות, מחירים ללא-תחרות), אספנו את התיקים מהאכסניה, ועשינו את דרכנו במכונית של אסף ונועם לעבר Caravan Park חינמי שהם מצאו באזור העיר פורט דאגלס (ממש מציאה, אך התברר שהוא למעשה כן בתשלום). העברנו יום בפורט דאגלאס הנעימה, אשר היתה מוצפת באוסטרלים אמידים שבאו להתרחק מהקור בדרום היבשת. שוק יום-ראשון בעיר היה הומה, ונקודת התצפית (שמומלץ להגיע אליה ברכב ולא ברגל, תסמכו עלינו) לא אכזבה, וסיפקה מבט מרהיב על המרינה, העיר והחופים הסובבים אותה.

ביום הקודם לטיול, ירדנו מפורט דאגלס במורד Captain Cook Highway בעל הנוף הציורי בחזרה לקיירנס, והתחלנו בהכנות העיקריות למסע. יצרנו קשר עם חברת השכרת הרכב, היחידה בקיירנס שהרשתה לרכב שלה להגיע עד קצה קייפ יורק (All one car rentals, בפינת הרחובות Aplin ו-Lake). אך זאת, תחת מגבלה אחת, כדברי Rick בעל החברה (דמות משעשעת) - NO GUNSHOT AND NO IRON RANGE (צריך להיאמר במבטא אוסטרלי כפרי כבד), אמרה שתישאר איתנו עד סוף המסע. ריק התכוון שלא נעבור במעבר נהר ה- GUNSHOT- הידוע לשמצה. אז ידענו רק כי המעבר כרוך בנפילה של 1.5 מטר בגדת הנהר, ועל המכונית להחליק על הגחון עם הגלגלים הקדמיים באוויר. ריק הסכים לתת את המכונית יום קודם בסוף היום, כדי שתהיה לנו יציאה חלקה לטיול. - It's a good car. It will take you to Cape York and back, no problem-, דבריו של ריק המשיכו לשעשע אותנו עד סוף הטיול.

 הקבוצה התפצלה לשניים, כדי לכסות יותר שטח, והלכנו במקביל למשרדי ה-EPA (הרשות להגנת הסביבה האוסטרלית) וה-RACQ (מועדון הרכב של מדינת קווינסלנד), כדי לדלות מידע אודות הקייפ ובתקווה לקבל מפות. המפה היחידה שהייתה ברשותנו הייתה מפת HEMA מתפרקת ולא מעודכנת, שאסף השיג מחברת השכרת הרכב, אך היא היתה הכי ממוקדת שהייתה ברשותנו. ה-EPA עזרו בקצת פרוספקטים וב-RACQ נאמר לנו לשאול ב-EPA. לקחנו את הרכב ויצאנו לקניות. חרשנו את ה-WOOLWORTHS ביציאה הצפונית מקיירנס עד שיצא עשן לבן ועגלת קניות עמוסה במוצרי HOME BRAND מבהיקים מלובן. העמסנו את הכול לטויוטה והתקדמנו לעבר הקרוואן-פארק BIG-4 בדרך לפורט דאגלס (Glengarry caravan park). הקמנו את המאהל בקלילות, אחרי שסידרנו את האוטו כפי יכולתנו בחושך ואכלנו ארוחת ערב מאולתרת..

לתחילת הכתבה

יוצאים לדרך

התכנית ליום הראשון הייתה להגיע לפחות עד ל-``Musgrave roadhouse", מקום קטנטן שמסומן על המפה בתור יישוב וקרוואן-פארק. החלטנו כי לא נמשיך מפורט דאגלס צפונה דרך Cape Tribulation לאורך החוף, אלא נכנס לפנים היבשת ונעבור דרך הצומת של Mount Molloy ומשם נמשיך צפונה לכיוון Coen ומסגרייב. בעיקר בגלל שצריך לשלם כדי לעבור את המעבורת על ה-Daintree river בדרך ל"קייפ טריב".

 כשהגענו ל-Lakeland הדרך הסלולה התחלפה לדרך עפר, עם מקטעים קטנים של כביש. כל קטע אספלט מהודק התקבל בקריאות שמחה. מדי פעם הפתיעו אותנו DIP-ים, מעין מעברי נהרות יבשים שיצרו ירידה תלולה בכביש. 10 דקות אחרי שעלינו על דרך העפר - אחת המכוניות העיפה אבן ועשתה לנו יופי של סדק על השמשה הקדמית מול הנהג. קראנו לו "סידקי". במהלך הטיול הוא גדל והתפתח להיות סדק לתפארת. אחרי טיפול קצר בסדק (איזולירבנד חבלה, והרבה תפילה) המשכנו לנוע צפונה למסגרייב. בדרך עצרנו לראות ציורי-קיר של אבוריג`ינים ב-Split Rock. הגישה נוחה, דרך הכביש הראשי, והיה עלינו ללכת כ-5-10 דקות במעלה הגבעה עד לציורים הראשונים. המקום כולל למעשה יותר ממקבץ ציורים אחד, אך מפאת חוסר הזמן נאלצנו לקצר. בהמשך הדרך צפונה, אסף עצר את הטויוטה בחריקת בלמים ובפה פעור הצביע על הכביש ממול למכונית. היא היתה לטאה גדולה, ירוקה ומאיימת. בעלת לשון ארסית ועיניים יורקות אש ועשן! טוב, בערך. אנחנו מעריכים שזו הייתה לטאה מסוג `Lace Monitor` מגודלת, שיצאה לטיול צהריים ופשוט החליטה לקפוץ ממול למכונית שלנו. המפגש הראשון שלנו עם חיות הבר של צפון קווינסלנד הסתיים ב-30 תמונות בכל מצלמה באוטו. הלטאה בעצמה לא התרגשה מהאנשים שלפתע כוונו אליה מצלמות, והמשיכה לחצות את הכביש בנחת..

 הגענו בשעה טובה ל-Musgrave כשהישבנים שלנו כבר לא יכלו לקפיצות הבלתי נגמרות. Musgrave היא למעשה מספר בניינים, בהם גרים המפעילים של הקרוואן-פארק, ומשטח משופע שהוא מקום החנייה עצמו. בין הבניינים גם מכולת קטנה ומקלחות. המקלחות היו במצב טוב, יחסית לריחוק מכל ישוב אחר, וזאת בתנאי שלא אכפת לכם שמספר לא קטן של חרקים יצטרפו אליכם למקלחת. החשמל נסגר רשמית ב-22:00, אך בפועל הוא נסגר ב-23:00, ישנן מכונות כביסה ושקעים חשמליים. מחוץ לפארק ישנה תחנת דלק, המחירים בה סבירים יחסית לקייפ: 1.10-1.20$ לליטר סולר. בעיקרון, החניה ב-Musgrave כרוכה בתשלום, בין 15-35 דולר, תלוי במספר האוהלים. אך למעשה איש אינו אוכף את הכלל הזה, וניתן להיכנס לפארק ולשכוח לשלם... אנחנו, כמובן, שילמנו.

לתחילת הכתבה

נוסעים צפונה

התעוררנו לקולות הרכבים של המטיילים שעזבו את המשטח, וכשהגחנו אל מחוץ לאוהל כבר היה לגמרי ריק בפארק, פרט לכמה עצלנים שעדיין קיפלו את המאהל. לא היה זכר למקום המלא אוסטרלים עם קרוואנים ואוהלים שיושבים בחוץ עם פחיות בירה. אכלנו ארוחת בוקר מסודרת וניגשנו לקפל את המאהל. היום השני היה משעמם ביותר, וחוץ מצילומים עם תלי טרמיטים ענקיים פשוט חרשנו את הדרך צפונה דרך Coen עד ל-Bramwell. בדרך עצרנו בתחנת סיירים ושאלנו לגבי מצב הכבישים בצפון הקייפ, וקיבלנו טיפ עסיסי כי ניתן לחנות ללילה ב-Bramwell Junction עצמה, שהיא תחילתו של ה-Old Telegraph Road, במקום לישון ב-Bramwell Station, החניה ה"מסודרת" שמופיעה במפה.

ה-"Old Telegraph Road"- הוא כביש-עפר העולה צפונה אל קצה הקייפ, אשר "נסלל" על ידי מניחי עמודי הטלגרף במאה ה-19. כיום הוא אינו בשימוש לאחר בניית ה-Bypass, המעקף, כביש-עפר נוסף העובר במין צורת "S" סביב הטלגרף, המתוחזק על ידי הרשויות המקומיות ועובר בתוואי יותר קל למעבר. בקיצור - הכינו את הישבנים! בדרכנו צפונה עברנו דרך מעבר הנהר Archer River, בו ממוקם ה-"Archer River Roadhouse". בלונלי צוין כי מי שעובר במקום נידח זה חייב לעצמו לאכול אחד מה-Archer Burger האגדיים. החלטנו שלא נשתפן. כשהגישו את ההמבורגרים - היינו המומים. יש הכול בהמבורגר הזה, ונתחיל מלמעלה: גבנ"ץ, אננס, ביצת עין, בייקון, המבורגר, עגבנייה, סלק (!!), סלט כרוב ושוב גבנ"ץ. מעולה! ועלה רק 8$.

 עברנו דרך Moreton Telegraph Station, תחנת טלגרף לשעבר אשר כיום קיימת בה מכולת (יש Meat Pie!) וכמה בניינים אשר שימושם לא ברור. המשכנו צפונה אחרי התייעצות קלה עם המקומיים, ותוך חצי שעה נחתנו ב-Bramwell junction, הצומת המתפצלת ל-Old telegraph ול-Bypass road. להפתעתנו גילינו כי הקרוואן פארק במקום "מאובזר" בצורה בלתי-מקבילה לריחוק המטורף שלו מכל ישוב רציני אחר, והחניה בו היא כמעט בחינם. חניה ללילה, ללא קשר למספר האוהלים או הרכבים, עולה 10$ בתעריף קבוע (!!). ישנם שירותים ומקלחות ובהם גם שקעים, וחשמל עד 22:00. גם כאן נאלצנו לחלוק את המקלחת עם מספר פרפרים ושפיריות. ישנה גם תחנת דלק עם מחירים סבירים (כשהיינו: 1.13$ לליטר סולר). משלמים לבעלת המקום החביבה, בעלת הכלב הענק (אתם כבר תראו למה אני מתכוון).

באותו הערב חלקנו את המאהל עם מספר אוסטרלים, איך נאמר, כפריים. דיברנו עם חלקם ונחשפנו לשנאה הכמעט גזענית שלהם כלפי האבוריג`ינים, והזלזול המוחלט במסורות האבוריג`יניות. אוסטרלי אחד, עם צוואר מאדים מרוב כפריות, סיפר שהוא שנא לשלם לאבוריג`ינים על המעבר במעבורת על הנהר ג`ראדין (Jeradine River). צחקנו צחוק קטן בשביל הרקורד, אבל לא יכולנו להזדהות איתו. הקמנו את המאהל, אכלנו ארוחת ערב, פיפי ולישון : ). התעוררנו לקולות קריאת התרנגולים של Bramwell Junction. אחרי ארוחת הבוקר הבריאה, שוב מצאנו את עצמנו לבד בפארק. התחלנו לנוע על ה-Old Telegraph Road. השביל היה משובש לחלוטין וקטעים ארוכים ממנו היו בשיפועים צדדיים. לעיתים קרובות עברנו במעברי נהרות שהצריכו בדיקת עומק הנהר לפני המעבר. בחלקם מי הנהר הגיעו עד גובה חלונות המכונית.

אף פעם לא היינו בודדים על השביל. על פנינו חלפו כלי רכב עם אוסטרלים הרפתקנים עם טריילרים, ולפעמים פגשנו באוטובוסים (משאיות שהומרו לאוטובוסים) מדדים על השביל. את חלקם פגשנו שוב ושוב לאורך כל הטיול. האוסטרלים החביבים תמיד דרשו לשלומנו ואנחנו מצידנו שאלנו אם הם עברו את מעבר ה-GUNSHOT, זוג אוסטרלי מבוגר אמרו כי הם עברו אותו בלי בעיה. הרגשנו שאנחנו חייבים לראות במה מדובר, וזאת גם הייתה התכנית מלכתחילה. כדי לראות את מעבר הנהר היינו צריכים קודם לעקוף אותו ואז לחזור דרומה כקילומטר על הטלגרף רואוד. כשהגענו למקום ראינו קבוצה גדולה של אנשים מקובצת במקום, וכששאלנו למה הם מחכים הם ענו שהם מחכים לראות מישהו מטורף מספיק כדי לעבור במעבר. התמונות באמת מדברות בעד עצמן, אני יכול רק להוסיף שזה באמת נראה לנו בלתי-אפשרי. שניים או שלושה "קוליסים" ברוחב מכונית חותכים בגדת הנהר ויורדים כ-1.5-2 מטר בגובה בשיפוע של 80 מעלות לתוך בריכת בוץ.

 ארוחת צהרים עשינו ב-Sheldon Lagoon (שלדון לאגון) פינה מקסימה על הדרך, מעין לגונת מים צלולים שהשמים משתקפים בה כמו במראה. להפתעתנו הרבה, אחרי שפרשנו את המחצלת כדי לאכול, גילינו ששוחים במים צבי מים מתוקים (המים מתוקים, לא הצבים. טוב, גם הצבים). בהתחלה הם שחו במרחק מה מאיתנו אבל אחרי שכנוע רב (לחם) הם אפילו יצאו קצת מהמים לכבודנו. אסף קפץ למים ו"שחה" עם הצבים, אבל בפועל הוא רק הפחיד אותם. ריינג`ר שעבר במקום ראה אותנו אוכלים ארוחת צהריים, שאלנו אותו אם יש סכנה להיאכל על ידי תנינים באזור. הוא אמר כי באזור שהיינו בו אין סכנה, אך בפארקים הלאומיים יש.

 אחרי הצבים בשלדון לאגון, המשכנו על הטלגרף עד שהגענו ל-Fruit Bat Fall (פרוט באט פולס - מפלי עטלף הפירות). המפלים היו מקסימים וזו הייתה הזדמנות מצוינת להשתכשך במים ולנקות את העור מציפוי האבק והזיעה. שפך הנהר למפלים היה מעל אבן שהוותה את תחתית הנהר, ובמקומות מסוימים היו חורים באבן ובריכות קטנות נוצרו, ג`קוזים קטנים. מצאנו בריכה קטנה וישבנו בה, בדיוק כמו בג`קוזי עם זרם המים בנהר, ונרגענו. אחרי ההרגעות החלטנו שהלילה נישן בחנייה על טלגרף, ב-Elliott Falls (אליוט פולס - מפלי אליוט), מקום לינה מסודר ובתשלום. הגענו לאליוט פולס אחריה תברברות קטנה באיזו חניה אחרת על הטלגרף שהטעתה אותנו, שילמנו על הלינה ב"שיטת הכבוד" (honorary system) האוסטרלית הידועה, בה משלמים עצמאית בעזרת מעטפות שמוצאים בכניסה למקום הלינה, ומשאירים את המעטפה לריינג`ר בקופסא מיועדת. לפני שהתמקמנו, הלכנו לבדוק את המפלים הסמוכים. המפלים היו מרשימים ביופיים, אך שלטי האזהרה מתנינים מנעו מאיתנו לבדוק גם עומק המים... כשחזרנו מהמפלים, הקמנו את המאהל, אכלנו ארוחת ערב ואחרי סיבוב שיטהד (כדי לקבוע מי ישטוף כלים), הלכנו לישון.

לתחילת הכתבה

אזור קייפ יורק

קמנו בבוקר, התקפלנו, אכלנו ארוחת בוקר כהרגלנו והמשכנו לעלות צפונה על הטלגרף. שוב עברנו במעברי נהרות בוציים, עד הירידה מהטלגרף וההתאחדות עם שביל ה-Bypass. המשכנו צפונה עד שהגענו למעבורת על נהר ג`ראדין (Jeradin River), שתופעלה על ידי אבוריג`ינים ילידי המקום ובעלי האדמות באזור.
המעבר במעבורת על הנהר ג`ראדין כרוך בתשלום מס מעבר, הכולל גם היתרי לינה בכל אתרי הלינה באדמה אבוריג`ינית. המעבר וההיתר עולים 88$ לרכב. המעבורת "נחה" לארוחת צהריים בין השעות 12:00-13:00, וכיוון שהגענו בדיוק אז, החלטנו לעצור גם אנחנו לצהריים.

 החלטנו שנעשה פנקייקים. כשהוצאנו את החלב מה"מעדנייה" באוטו, גילינו שקרטון חלב עמיד התפנצ`ר מבורג שהיה בתחתית הקופסא בו שמנו אותו, והרטיב את תחתית הקופסא. כיוון שלא שמנו את הקרטונים בשקיות כל הקרטונים נרטבו בתחתיתם, מה שהביא לכך שהאטימות של הקרטונים נפגעה והחלב בהם התקלקל. נשארנו עם חצי כמות החלב שלקחנו איתנו לטיול. כמות שתוכננה להספיק עד סוף הטיול, בעיקר לאור העובדה שמצרכים בקייפ יקרים יותר בצורה ניכרת. לא לקחנו את זה קשה ועשינו פנקייקים. אחרי ארוחת הצהריים, עברנו במעבורת והמשכנו צפונה לכיוון Bamaga (במגה), עיר אבוריג`ינית בצפון הקייפ. תכננו לראות עוד היום את השקיעה על הקייפ, בנקודה הצפונית ביותר, אך למדנו כי לקייפ יורק לוח זמנים משלו, והוא הרבה יותר נינוח ואיטי משלנו.

מתחילת הטיול היה ברור לנו שהאוטו השכור שקיבלנו לא היה במצב מצוין. הבלמים שלו היו "רחוקים", היה צריך ללחוץ הרבה על הדוושה כדי להפעיל את הבלמים, ולפעמים הם חרקו. כשהגענו לבמגה הבלמים כבר כמעט לא פעלו, והמיסב של הגלגל הקדמי הימני להט מחום, עד כדי כך שאסף מדי פעם עצר ושפך עליהם מים כדי לצנן אותם. החלטנו שנעצור להסתכלות במוסך בבמגה. כשהגענו למוסך הגלגל הימני כבר העלה עשן. נכנסנו למוסך והמכונאי ידע מה התקלה עוד לפני שהוא הסתכל על הגלגל. הוא אמר שהוא הבחין במכונית, שהגלגל שלה עומד ליפול, ממרחק קילומטר. היינו המומים. הוא העלה את המכונית על הג`ק ונענע את הגלגל, שהיה, ואין לי מושג במכונאות, לגמרי חופשי על המיסב, ולא היה ברור מה מחבר אותו לציריה. המכונאי אמר, והיה אפשר להאמין לו בקלות, שהוא לא מבין איך עברנו את כל מעברי הנהרות בטלגרף ולא שברנו את הציריה של האוטו. אחרי בדיקה, והערכת מחיר, המכונאים התקשרו לריק מהשכרת הרכב וסיפרו לו על התקלה. ריק מיד הסכים לשלם את החשבון, וכעת נשאר רק לתקן את הרכב. המכונאים אמרו שהתיקון ייקח כמה שעות, ועכשיו השעה כבר 15:00 ו"עוד רגע צריך ללכת להשתכר" (במילים אלה בדיוק), אז הם יתנו לנו אוטו חלופי כדי שנוכל להתארגן על שינה, ומחר בשעות הצהריים נבוא לקחת את הג`יפ.

 עם מכונית הסטיישן המצחיקה שקיבלנו פרקנו את הג`יפ והעברנו את הדברים למקום הלינה ללילה - Umagico (יומג`יקו), אחד המכונאים מהמוסך המליץ על המקום. יומג`יקו הוא "פרבר" של במגה, הממוקם על חוף נחמד המשקיף על צפון הקייפ ואיי ת`רסדיי (Thursday Islands). החניה בו בתשלום, ומשלמים עליה בחנות המכולת ביומג`יקו. במקום ישנן מקלחות ללא מים חמים ושירותים מסודרים (מג`וייפים, אבל לפחות יש אסלות ולא בור). הקמנו את המאהל לקראת שעת הדמדומים, וצילמנו את השקיעה המרהיבה. אני אסף ושחר ירדנו לחוף לנסות לדוג עם החוט המצחיק של אסף (חכו למערכה השלישית...), ראינו כמה סרטנים כחולים ומין דג בצורת קופסא, אבל לא העלנו כלום בחכתנו. הפחד מפני תנינים, נאמר לנו שבלילות הם מציפים את החוף, הניע אותנו רק יותר לנסות לראות כמה מהם, ואחרי ארוחת הערב ירדנו כולם לחפש תנינים. לא ראינו תנינים, אבל ראינו כמה סרטנים קטנים. לא שמנו שעון למחר בבוקר, כי קיבלנו הוראה לחזור רק אחר הצהריים לקחת את הרכב.

התעוררנו בצהריים בגלל החום. התיישבנו בספסלים ביומג`יקו והסתכלנו על הקצה. כל כך קרובים אבל כל כך רחוקים. אחרי כמה זמן הגיע טנדר פיק-אפ אדום וכמה אבוריג`ינים ירדו ממנו. הם שמו בוב מארלי ברכב, הוציאו שתייה והסתלבטו. אחד האבוריג`ינים, הגדול ביותר שבהם, התקרב לעברנו והתחיל לדבר איתנו. קראו לו פרד, (I`m Fred and these are my mates..) היה לו גבס על יד ימין שהוא הסביר שקיבל אותו בתאונת דרכים שעשה. המשכנו לדבר ומדבר אחד לשני הוא התחיל לספר על אורח החיים של האבוריג`ינים באזור. הוא סיפר על העוני, ואמר שהדרך הכי טובה להתקיים היא (לא פחות): להטעין סירה קטנה (Dingy) בנשק, ולמכור אותו בפפואה-ניו גיני הסמוכה. אחרי שמוכרים את הנשק בפפואה-ניו גיני אפשר לקנות שם סמים בזול ולמכור אותם במחיר טוב באוסטרליה. בזמן שאנחנו נכנסים לשוק, הוא ממשיך לספר כאילו כלום שהוא בעצם בורח מהמשטרה בגלל התאונה שעשה, בה הרס את הרכב כליל והסתבך באיזו תביעה. ניסינו לשמור על ארשת פנים רגועה. אפילו שהוא היה סוחר נשק וסמים, הוא היה נחמד מספיק להציע לנו לעשות סיור בלילה לחפש תנינים על החוף. נאלצנו לסרב (באמת, באמת בצער רב...), כי תכננו להמשיך לנוע צפונה.

אסף הלך לאסוף את הרכב, וחזר בידיים ריקות. הוא הסביר שריק לא יכול לשלם את החשבון בכרטיס אשראי, ואנחנו נצטרך לשלם במזומן בעצמנו, ונקבל את הכסף בחזרה מריק בקיירנס. אספנו את כל המזומן שנשאר לנו ונתנו לאסף. אחרי כשעה הג`יפ המהולל חזר. קיפלנו את הדברים ויצאנו מיומג`יקו. עצרנו בבמגה לעשות קניות בסופר הקטן שיש שם. המחירים היו קצת גבוהים יחסית לאוסטרליה, אבל החלב שלנו הלך ונגמר והיינו חייבים אספקה לקראת הדרך חזרה. עצרנו לארוחת צהריים בחוף הנמצא בדרך אל הקצה (Punsand Bay), ונהגנו עד הנקודה האחרונה שאפשר להגיע אליה ברכב (Pajinka Wilderness Lodge). משם היינו צריכים ללכת כ-10 דקות על החוף. ישנה דרך שעוברת דרך הסלעים, אך כשיש שפל נוח יותר ללכת על החוף.

 אחרי הליכה קצרה הגענו לקצה. קצת התאכזבנו. אולי בגלל שאחרי כל ההרפתקאות שעברנו כדי להגיע הנה, ציפינו לפחות לתרועות או למשהו קצת יותר מחוף סלעי קטן, כשהנוף בו מוסתר על ידי שני איים קטנים. בכל מקרה הצטלמנו עם השלט שמצביע על הנקודה הצפונית ביבשת אוסטרליה, וחיכינו לשקיעה. אחרי שצילמנו את השקיעה, ידענו שלא יהיו לנו הרבה שעות אור וכדאי שנזוז מהר לכיוון מקום הלינה. החלטנו שננצל את הכסף ששילמנו לאבוריג`ינים ונישן באחד ה-Bush Camping (לינה בשטח) באזור הקייפ. החלטנו על Somerset (סומרסט), מקום על החוף המזרחי של הקייפ. התחלנו לזוז לעבר המקום, בחושך. כמעט בלי התברברות, הגענו למקום. סומרסט הוא בעצם חוף, עם צמחייה עשבית ושיחים גדולים. אין בו שום דבר שדומה לשירותים, אין מה לדבר על מקלחות, אפילו סימון לחלקות חנייה אין - פשוט חוף. הייתה רוח מטורפת, וחושך מצרים, ואנחנו מדדים עם הג`יפ בחול הטובעני ומחפשים מקום מוסתר מהרוח. אסף קפץ החוצה עם פנס ורץ משיח לשיח למצוא מקום בלי רוח, ואחרי כשעה של התברברות מצאנו מקום עם קצת שקט, מוקף שיחים גבוהים. פרקנו מהג`יפ את הדברים והקמנו את המאהל צפוף כדי לחסום שטח להכנת אוכל. הפעם אף אוהל לא חסך ביתדות.

תוך כדי שהכנו ארוחת ערב הגיעה ההפחדה היומית. קפצתי מאחורי האוהל לזרוק משהו לשיחים. בחושך, נחו עיני על חפץ, דבר מה לא מזוהה, יציר גיהנום - קרפדה ענקית! היא לא הייתה סתם קרפדה - היא היתה בגודל של כלב בולדוג (וגם הזכירה בולדוג). תאמינו לי, קרפדה כזאת גדולה לא ראיתי בחיים שלי, אפילו לא ב-Animal Planet. מיד הודעתי לכולם שאנחנו תחת התקפה, וכולם קפצו לראות במה מדובר. אין לי תמונה של השיקוץ, מפאת הפחד שהייתי נתון בו באותו הרגע, אבל נעם צילמה (הספקנים מוזמנים לפנות אלי לקבלת התמונה). אחרי ארוחת הערב המשובחת ושטיפת הכלים, הלכנו לישון.

התעוררנו על החוף, והתארגנו על הדברים. אחרי הקצה הרגשנו ירידת מתח קלה, והבנו שהעניינים ילכו בקצב שלהם מעתה והלאה. לפני שיצאנו מהאזור של במגה, החלטנו לקפוץ לראות את השרידים של מטוסים ממלחמת העולם השנייה, הנמצאים כמה קילומטרים מדרום-מזרח לעיר. אין הרבה מה לראות בשרידים עצמם, אבל פגשנו שם כמה מ"חברינו" המטיילים האוסטרלים. (תמונה: CapeYork(28))

 במהרה עשינו את דרכנו חזרה מבמגה למעבורת על הנהר ג`ראדין, ואכלנו שם, מכורח ההרגל, ארוחת צהריים. את היום העברנו בנסיעה משמימה על דרך ה-Bypass. חוץ מפגישה עם עכביש ענק שהחוטים שלו חזקים כמו חוטי ברזל (נכנסתי בהם עם הראש והם לא נקרעו), לא היה מעניין במיוחד. רק קפצנו וקפצנו לאורך הכביש הבלתי-סלול, עד שהגענו בשנית לברמוול ג`נקשין. פשוט התאהבנו במקום. הוא שקט, יחסית ליתר המקומות בקייפ שבעונה הם בדרך כלל מלאים במטיילים, ויש בו שירותים ומקלחות נורמליים. באותו הערב היתה שקיעה מ-ד-ה-י-מ-ה, וכמובן צילמנו אותה. לאחר ההתארגנות והקמת המאהל, אכלנו ארוחת ערב (ולקינוח תפוחי אדמה ובטטות באש), שטפנו כלים, ונתנו לאחוריים שלנו לנוח מהיום הקשה ולהתכונן ליום לא פחות קשה בשבילם.

לתחילת הכתבה

הפארק הלאומי איירון רינג'

קמנו ואכלנו ארוחת בוקר, כתמיד. אחרי הסתכלות קטנה במפה החלטנו שהיום נכנס לפארק הלאומי איירון ריינג` (Iron Range National Park), ונישן בתוך הפארק על חוף צ`ילי (Chili Beach) הנמצא על חופו המזרחי של הקייפ. לאחר נסיעה ארוכה הגענו לפנייה לאיירון ריינג`, כ-40 קילומטר מהפניה לפארק מתחיל הפארק עצמו. באיזשהו שלב אחרי הכניסה לפארק החלטנו שנעצור לאכול ארוחת צהריים קלה, כי נמאס לנו מהקפיצות הבלתי נגמרות. כולנו נפרקנו מהאוטו, ואני ניגשתי להוציא קופסא שימורי תירס. איך שהוצאתי את השימור - התחלחלתי. תולעים קטנות ולבנות שחו במין רפש אפור על תחתית הקופסא, והריח היה פשוט מזעזע. הודעתי לחבורה שיש לנו תולעים באוכל, וכולנו היינו בשוק. התחלנו להוציא את קופסאות השימורים החוצה ולהעריך את מידת הנזק, ובעיקר - כמה אוכל נשאר לנו, היות והיינו תקועים באמצע שומקום ללא מכולת לרפואה. מסתבר שהתולעים עוד לא למדו לאכול פח של קופסאות שימורים, אבל חלב רקוב וכל ירק רענן - אין להן בעיה איתם. נשארנו עם הקופסאות שימורים, כשרוב הירקות הקשים (תפוחי אדמה, בצלים, גזר, בטטות) היו נגועים בתולעים. אך זאת לא הייתה האחרונה בבעיותינו. החלב שוב נשפך בתחתית ה"מעדנייה" והחלק הרטוב היה מלא בתולעים, ומעבר לזה - הריח של הריקבון היה בלתי נסבל.

 הוצאנו את כל האוכל החוצה. שטפנו כמה שיכולנו את ה"מעדנייה", פיזרנו חומר להלבנת כביסה ששחר הביא ונתנו לכל העסק להתייבש. בינתיים נעם שטפה (באומץ וגבורה שעד היום לא מובנים לי) את כל קופסאות השימורים שהיו עליהן תולעים. הריח של כל העסק היה פשוט נורא, מה שהקשה על עבודות החיטוי, אך בסופו של דבר - אכלנו את ארוחת הצהריים המיוחלת שלנו בצידי הכביש.

מזועזעים, המשכנו בדרכנו לתוך האיירון ריינג`. ישנן שתי כניסות לפארק האיירון ריינג`: הכניסה הראשית החדשה בה נכנסנו (דרומית יותר), וכניסה ישנה שנקראה "Old Frenchman`s Road" (צפונית יותר). האולד פרנצ`מן היא דרך-טראק שנבנתה לפני עשרות (אם לא מאות) שנים על ידי, איך לא, בחור צרפתי אחד, וכיום היא אחד מאתגרי 4X4 הקשים ביותר באוסטרליה. ריק מהשכרת הרכב - לא הסכים שנעבור בה עם הרכב שלו (זוכרים "No iron range"? זו הייתה כוונתו). הדרך מקצרת בהרבה את הכניסה לפארק והיא כמעט ישרה לגמרי (על המפה לפחות), אך למרות זאת, נאמר לנו שייקח לנו כ-12 שעות לעבור את הדרך, אם בכלל. לא לקחנו סיכונים מיותרים ונסענו בדרך ה"ראשית". עברנו בנהר לוקהארט (Lockhart River), וגם בפסקו וונלוק (Pascoe, Wenlock) הנחשבים לקשים, אך בפועל לא נתקלנו בבעיות מיוחדות במעברם. (אתר הפארק באינטרנט).

אחרי שנרשמנו בתחנת הריינג`רים (שימו לב: התחנה אינה קרובה למקומות הלינה, אלא כרוכה בסיבוב קטן, יש לתכנן את הזמן נכון ולקחת חצי-שעה עד שעה נוספת רק לסיבוב) הגענו לצ`ילי ביץ` בחושך, והיתה רוח מטורפת. אחרי רונדלים במקום מצאנו פינה שלא הייתה מיושבת על ידי איזה קראוון או טריילר אוסטרלי. הקמנו את המאהל ופרקנו את הציוד. הכנו ארוחת ערב משובחת (מרק דלעת משומר - מומלץ!), והלכנו לישון. התעוררנו לבוקר צלול, ואחרי התארגנות קלה במאהל החלטנו לצאת לבדוק את אזור החוף. כרגיל, האוסטרלים השכימו קום וכשאנחנו הגחנו מהאוהלים הם חלפו על פנינו בג`יפים שלהם, מחויכים. כשיצאנו לחוף כבר לא היו כמעט אנשים במקום, פרט לכמה שעסקו בהכנות אחרונות לקראת יציאה.

החוף היה יפהפה. עצי הקוקוס קיבלו תנוחה מעניינת בגלל הרוח העזה, והחוף השקיף על מספר איים קטנים ונחמדים. עצי הקוקוס היו עמוסים בקוקוסים צעירים והחלטנו שלא נפספס את ההזדמנות לאכול קוקוס בחינם. (תמונה: CapeYork(33)) אסף (הקופיף) טיפס על העץ, אחרי שכל ניסיונותינו להפיל את הקוקוסים על ידי זריקת אבנים וקוקוסים כשלו. הוא הוריד מספר קוקוסים, וניגשנו למלאכת הפיצוח. הבעיה הייתה הקליפה הירוקה החיצונית. אבל אחרי שהתגברנו עליה, הקליפה החיצונית הקשה של הקוקוס היתה ממש קלה לפיצוח. מצאנו על החוף גם קונכייה יפה ובה רכיכה.

 חזרנו לאוטו, קיפלנו את המאהל, ויצאנו לדרך החוצה מן הפארק. היה בוקר גשום, ומעברי הנהרות היו בוציים - וכיפיים! החלטנו כי הלילה נישן ב-Musgrave שוב, בגלל שהיא ממוקמת על צומת הדרכים שממנה ניכנס לפארק הלאומי לייקפילד (Lakefield National Park). עצרנו לארוחת צהריים באחד ממעברי הנהרות בפארק. פרשנו יריעת פלסטיק למחסה מהגשם, והכנו פנקייקים (אבקה להכנה של home brand, זאת שצריך להוסיף לה חלב - מומלץ ביותר! גם בלי קשר לטיול). אחרי שיצאנו מהפארק המשכנו בדרכנו דרומה, וחלפנו על פני ארצ`ר ריבר רואדהאוס (בשנית). הגענו למסגרייב בחושך והתמקמנו. הקמנו את המאהל ואכלנו ארוחת ערב. אחרי מקלחת קלה וכמה משחקי שיט-הד הלכנו לישון.

לתחילת הכתבה

הפארק הלאומי לייקפילד

התעוררנו במסגרייב והתארגנו במהירות. החלטנו כי היום "נעשה" את הפארק הלאומי לייקפילד, ונישן בו. קיפלנו את המאהל ויצאנו בזריזות. נכנסנו ללייקפילד אחרי כ-25 ק"מ של נסיעה ממסגרייב. הגענו לשלט הכוונה של הפארק ובחרנו מספר אגמים שנרצה לבקר בהם. התחלנו לנסוע לעבר האגם הראשון, ופחות או יותר ברגע שירדנו מהכביש הראשי של הפארק לתוך השטח - האוטו נתקע. הוא נתלה באוויר בין שני בורות, כאשר הגלגל הימני הקדמי היה באוויר והשמאלי האחורי גם כן... המנוסים קוראים למצב הזה "הצלבה", כאשר רק לשני גלגלים מנוגדים באלכסון יש אחיזה עם הקרקע. ניסינו הכול כדי לצאת משם: קפצנו על האוטו, ישבנו 3 אנשים על הפגוש הקדמי, דחפנו קדימה, דחפנו אחורה, שמנו קרשים מתחת לגלגלים - לא זז, האוטו - באוויר.

 אחרי התבחבשות של שעה עם הבורות האלה, יצאנו מהם איכשהו והזכרנו לעצמנו לא להיתקע במקום פעם נוספת בדרך חזרה. האגמים בפארק היו נחמדים, ובעיקר ה-White Lilly, אבל מיצינו אותם מהר מפני שלא היה בהם כל-כך מה לעשות חוץ מלהסתכל על המים. עצרנו לארוחת צהריים ב-Hann Crossing, המעבר על הנהר Hann. במקום ישנו מקום לינה מסודר וממוספר, אך לא התכוונו לעצור שם ללילה. פרסנו את הצילייה שוב, והכנו, איך לא?, פנקייקים. יצא מצוין כרגיל. אסף החליט שהוא ינסה לדוג בעזרת חוט הדיג המצחיק שלו, ולקח חתיכת פנקייק כפיתיון. אנחנו המשכנו לאכול ולפטפט ופתאום אסף צעק לנו שנסתכל והראה לנו שהוא תפס דג. באמת חשבתי שלפנקייקים של Home Brand יש טעם של אוכל לדגים...

בתחנת הסיירים בלייקפילד ניתן להירשם ללינה באחד ממקומות הלינה בפארק. ההרשמה בשיטת כל הראשון זוכה, והיה לנו מזל למצוא מקום פנוי ב-Kalpowar. קלפאואר הייתה החנייה הכי נורמאלית בפארק והיו בה אפילו מקלחות! כך לפחות סיפר ספר הקמפינג של אסף ונעם. אנחנו תפסנו את המקום האחרון במקום הלינה, ואכזבנו זוג אוסטרליים שהגיע להירשם שנייה אחרי שנרשמנו בעצמנו. התשלום מתבצע כרגיל בשיטת המעטפות.

הגענו ל-Kalpowar Crossing, שהוא מקום חנייה על מעבר הנהר Kalpowar. הנהר עובר על פלטת בטון ארוכה שהושמה במקום כדי לאפשר מעבר משאיות ורכבים כבדים. אפילו ראינו כמה משאיות עוברות, ואיזה טיול אופנועים מאורגן שחצה את הנהר בהרמת גלגל. כיוון שהגענו בשעה מוקדמת, לא הקמנו את המאהל מיד והלכנו לטייל באזור. ישנו מסלול הליכה של חצי שעה סביב החנייה, שלא ברור אם מישהו עשה אותו רק כדי שיהיה מסלול הליכה, או שבאמת יש מה לראות שם. המסלול ממשיך כמה מאות מטרים לאורך הנהר וחוזר בחזרה לנקודה שממנה הוא יוצא. חוץ מוואלאבי קטן, כמה פרות והרבה עשבים לא ראינו כלום...

כשחזרנו למאהל הקמנו את האוהלים והבנות הלכו להתקלח (אין מים חמים...) בזמן שאנחנו הלכנו לנסות את מזלנו בדיג (לאור ההצלחות מוקדם יותר היום). הלכנו לאורך הנהר קצת, ואסף השליך את החוט כמה פעמים. להפתעתי הגמורה, באחת העצירות ליד הנהר ראיתי בנהר איזה Ray (מעין דג בעל צורה עגולה עם זנב ארוך ומחודד). הוא פשוט ישב במים רדודים (מאוד, בערך 20 ס"מ עומק), ולא זז. הברחנו אותו משם (כשניסינו לגרום לו לאכול את הפיתיון), ואחר כך כשחזרנו לאותו מקום ראינו אותו שם שוב. כשנגמרו הנושאים לשיחה חזרנו למאהל, והתחלנו להכין ארוחת ערב. אחרי ארוחת הערב והמקלחת החלטנו לרדת לנהר לחפש תנינים. ירדנו לנהר עם הזרקור, הסתכלנו על המים, ולא ראינו כלום. אחרי כמה זמן הגיעו שני תיירים (לפי המבטא הם היו גרמנים) עם פנסים וחיפשו יחד איתנו. הם אמרו שלא רואים תנינים באמת אלא רק את העיניים האדומות שלהם. באמת ראינו נקודות אדומות במים, אני ספק אם אלה היו תנינים, אבל בשביל הרקורד - ראינו עיניים של תנינים. אחר כך הגיעו הרבה תיירים אירים שיכורים שעשו הרבה רעש, אז הסתלקנו וחזרנו למאהל לישון.

לתחילת הכתבה

נוסעים לכיוון קיירנס

התעוררנו וקיפלנו את המאהל אחרי ארוחת בוקר קלה. תכננו להגיע כבר חזרה לקיירנס באותו היום, ובדרך לעבור בפורט דאגלס, וזה פחות או יותר מה שעשינו. פשוט נסענו כמה שעות דרומה בלי לעצור כמעט, עד שהגענו לפורט דאגלס בשעות הצהריים המאוחרות. הסתובבנו ב-COLES (סופר מארקט ענק) בפורט דאגלס כמה זמן ועצרנו לאכול צהריים באחת המסעדות ברחוב הראשי. אני אכלתי ארוחה שכללה בשר קנגורו, בשר תנין ובשר אמו.

העצירה בפורט דאגלס הרשתה לנו גם לפרוק את המצלמות הדיגיטליות לדיסקים, אחרי שהן התמלאו לגמרי בטיול. ישנו מקום שניתן להתחבר לאינטרנט בו, הוא חלק מגלידרייה שנמצאת על הרחוב הראשי בפורט דאגלס. המחירים של האינטרנט בשמיים (6$ לשעה) אבל ישנם צורבים - והצריבה בחינם! ובלתי מוגבלת. זה המקום הכי טוב לצריבת דיסקים שראינו בחלק הזה של אוסטרליה, וזאת אחרי שסרקנו את כל קיירנס והמקום הכי זול שם רצה כ-3-5 דולר לצריבת דיסק אחד. אחרי שצרבנו החלטנו שנעשה ניקיון קטן לרכב לפני שנחזיר אותו מחר לריק (שבטח יבקש את הרכב נקי...). מצאנו איזה מקום מנוחה ביציאה מפורט דאגלס, שלפנו ג`ריקנים ומטליות והתחלנו לשפוך על האוטו ליטרים של מים. אחרי הניקיון, המשכנו דרומה על Bruce Highway לכוון קיירנס.

הגענו סוף סוף חזרה לקיירנס. אחרי שחברנו עם האוטו של אסף ונעם, שחנה ליד המקום של ריק, אסף מצא פארק קרוואנים בקיירנס שעוד נשאר בו מקום. פרשנו את המאהל והתחלנו לנקות את פנים האוטו עם מטאטא שמצאנו בשירותים. אחרי הניקיונות הלכנו לישון.

 התעוררנו בפארק עם תחושת אס"ק (אווירת סיום קורס) קשה, אבל כבר ייחלנו לרגע שבו נפרד מהאוטו ונחזור לשגרת הטיול. גם לא היו בינינו ריבים, אבל בכל זאת כבר רצינו לחזור ללכת איש איש לדרכו, כמו שעשינו עד הטיול לקייפ יורק. קיפלנו את המאהל כרגיל, אבל וויתרנו על ארוחת הבוקר, בעיקר בגלל שהאוטו היה צריך לחזור עד 8:30 לריק. העמסנו הכול על האוטו ונסענו חזרה לחנות השכרת הרכב. ריק קיבל את פנינו בברכות ("How youse been?") במבטא כבד ואמר שצריך להחזיר את האוטו נקי מצוחצח, הרגשנו קצת מאוכזבים שלא הצלחנו לעשות זאת בעצמנו אתמול, והוא כיוון אותנו למכון שטיפת-רכב בשירות עצמי. ניקינו את הרכב עם המים-בלחץ, גם את החלקים התחתונים כפי שריק ביקש, וחזרנו להשכרת הרכב. הראנו לריק את "סידקי" הסדק שלנו, והוא אמר שכבר קרא לחברה שמחליפה שמשות. אכן, תוך שאנחנו מדברים עם ריק ביזנס, הגיע טכנאי שהחליף את השמשה בשלושים שניות בערך (היא פשוט נשלפת). ריק סגר איתנו שהשמשה תעלה לנו 240$, אך בגלל ששילמנו על התיקון של הרכב בעצמנו, ריק החזיר לנו בסופו של דבר כ-330$ (עלות התיקון פחות השמשה). נפרדנו לשלום מריק, ופנינו - איש איש לדרכו... (או לפחות שני זוגות ואיש לדרכם)

סיכום: היתה לי פשוט הרפתקה אדירה, כייפית וממצה. אני לא יכול לחשוב על דרך יותר טובה שהייתי יכול לבזבז בה את הימים האלה...

לתחילת הכתבה

הערות

רכב:

  • קשה להשיג רכב שכור אשר מסוגל ומותר לו (מבחינת ההשכרה) להגיע לקייפ יורק. חברת השכרת הרכב של ריק היא אחת מבין השתיים שאנחנו מצאנו שמשכירות רכב למסע לקייפ יורק. השנייה היא BRITZ, המשכירה רכבי 4X4 מוסבים לקמפרוואנים (ראינו כמה כאלה בדרך), אך המחיר גבוה משמעותית (כ-220$ ליום), ואין אפשרות לעלות על ה-Old Telegraph Road.
  • לוודא שהרכב תקין ובמצב טוב לפני תחילת המסע. לנו היה מזל גדול שלא נקלענו לבעיות יותר קשות ממה שהיו לנו בקשר לתקינות הרכב. הטכנאים במוסך באמת התפלאו איך לא שברנו את הצירייה באחד ממעברי הנהרות. כמו כן לוודא שיש גלגל ספייר.
  • אין צורך בציוד גרירה (לפחות באופי הטיול שאנחנו עשינו). ישנה אפשרות לעשות כמה מעברי נהרות בצורה יותר אתגרית. אנחנו שמרנו על איפוק ולא נכנסנו למקומות שלא נראו לנו כשירים, אלא מצאנו דרכים יותר סימפטיות. מי שמעוניין באתגר 4X4 (יותר ממה שחובה לעשות כדי להתקדם), שיבדוק השכרת ציוד גרירה (בערך תוספת של 100$ לכל התקופה). מכל מקום, העונה היבשה היא העונה העמוסה בקייפ וישנם מטיילים בכל מקום, ולא יקרה מצב שתתקעו בלי איזושהי עזרה.
  • לנסות להוציא כל ציוד נוסף מהשכרת הרכב כגון צידניות (אנחנו לקחנו שתיים), פנסים, ג`ק וציוד החלפת גלגל (זה בדרך כלל בא עם כל אוטו שכור).
  • דלק למלא עד הסוף בקיירנס (מקסימום פורט דאגלס), כי המחירים עולים מהרגע שעוברים את Laura לכיוון צפון. באזור קיירנס הדיזל הוא בין 80 ל90 סנט/ליטר, כשבקייפ הזול ביותר שראינו היה בערך 110 סנט/ליטר. קחו עוד ג`ריקן גדול ככל שתוכלו כדי שלא תתקעו בלי דלק, וגם בגלל שהוא פשוט דלק זול יותר.

הצטיידות:

  • אוכל רצוי ומומלץ לקנות בקיירנס כי המחירים זולים. ירקות לקנות בראסטי`ז באזאר (ממרכז העיר ללכת הרחק מהים, עד רחוב Grafton, פתוח בסופי שבוע), וציוד אחר לקנות ב-Woolworths או ב-Coles (ישנו וולוורת` ביציאה הצפונית מקיירנס ליד שדה התעופה, על Bruce Highway). ציוד כגון כלי אוכל, מזרני ספוג וכו` ניתן לקנות ב-Crazy Clarks, חנות מצוינת לבעצם הכול (החל בארנקים וכלה באוהלים ומזרנים), בקיירנס ישנו קרייזי קלארקס ליד הקניון Cairns Central אם ממשיכים לכוון צפון מזרח. תמיד ישנם מקומות לקנות אוכל, ציוד, קרח או דלק בדרך, אך תמיד המחירים יהיו גבוהים יותר ממה שהתרגלתם אליהם - אל תיבהלו.
  • לוודא שכל הציוד מונח ומאובטח היטב באוטו. הקפיצות לא מרחמות ויכולות לגרום לנזקים לציוד ולאוכל. לוודא שהחלב (עמיד כמובן) אטום ובתוך שקיות בידוד למקרה שיפתח בדרך.
  • קחו כל מידע שתמצאו בחינם על הקייפ, לכו ל-EPA ול-RACQ, ותעצרו בתחנת הסיירים שנמצאת על הדרך צפונה מלורה. אם השגתם מפה של HEMA - הרווחתם בגדול.

בקייפ עצמו:

  • לא לוותר על הפארקים הלאומיים שבדרך (איירון ריינג` ולייקפילד. ישנם עוד כמה שלא היה לנו זמן להגיע אליהם), יש בהם כל כך הרבה להוסיף לחוויה.
  • לא לוותר על שינה בברמוול ג`אנקשיין - המקום פשוט נהדר, זול ונותן תמורה מצוינת לכסף (מקלחות חמות באמצע שומקום...)
  • לעשות את הטלגרף רואוד - זאת חוויה מצוינת לחובבי 4X4 וגם לסתם אנשים שאוהבים כיף. זה כמובן לא מומלץ לבעלי לב חלש (שיפועים צדדים מגיהנום ונפילות מטורפות בשבילים) או לבעלי קיבה רגישה (טלטולים זה בחינם...). אפשר כמובן להאריך ולנסוע בBypass, אבל החוויה שונה לגמרי (מרגישים שפשוט טוחנים מרחק בתוואי ארץ משעמם).
  • אנחנו נדהמנו לגלות שהרוב המוחלט של הטיילים בדרך היו אוסטרלים מבוגרים (אבל באמת מבוגרים), שיצאו לדרך בג`יפים נוצצים מחוברים לטריילרים מתוחכמים, והשאירו מאחוריהם ענן אבק כשאנחנו בתוכו. האוזים אנשים מדהימים ונחמדים באופן שהיה זר לנו, למרות שבסוף קצת נמאס לנופף כל שנייה לרכב שעובר מולנו.

חברי המשלחת: אסף, נעם, שחר, ענבל ורועי (אנוכי). בהזדמנות זאת אני רוצה להודות לאסף, נעם ושחר שבלעדיהם הטיול לא היה יוצא לפועל מבחינתנו. ח`ברה היתה חוויה מדהימה ומלאת הרפתקאות...

 כתב וצילם: רועי שילקרוט

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה