הקדמה
נתחיל באקסיומה: ניו זילנד הינה גן-עדן לרוכבי אופניים. המדינה בעלת נופים מדהימים, אנשים ידידותיים ונחמדים, ושירותים מערביים. לניו זילנד יש כל-כך הרבה להציע ובמרחקים קצרים, שאופניים הם כלי התחבורה האידיאלי לעבור ממקום למקום ולספוג את האווירה והנופים. אין כמו להגיע לפסגת הר ולצפות בנוף שנשקף- הכל נראה יפה יותר מהאוכף.
מה צריך להביא?
ניו זילנד היא ארץ מפותחת ביותר ואפשר לקנות בה הכל. בתקופה שאני טיילתי הדולר הניו זילנדי היה שווה ל-3 שקלים, וכל הציוד שבדקתי היה זהה למחירו בארץ, כך שאין שם מציאות. בארץ ניתן להשיג מבצעים והנחות בחנויות הטיולים והאופניים, כך שעדיף לקנות ציוד בארץ (אלא אם כן המשקל עובר את המגבלה המותרת בטיסה, ואז לא כדאי לשלם Over-weight).
יש מספר אפשרויות לגבי האופניים:
להביא אופניים מהארץ, לשכור אופניים או לקנות אופניים. לדעתי, הכי טוב להביא אופניים מהארץ - האופניים מוכרות ומותאמות אישית. עברתם הרבה קילמוטראז` איתם ואפשר לסמוך עליהם. אם לא מתחשק לכם לארוז את האופניים ולהביא אותם בטיסה (או שאתם מפחדים מ-Over-weight), אפשר לשכור אופניים. יש חברות רבות שמשכירות אופניים למטיילים לזמן רב, ויש חברה אחת, שיש לה סניפים ברחבי ניו זילנד, כך שאפשר לשכור במקום אחד ולהחזיר במקום אחר. יש אפשרות לשכור לשבוע עד חודש ואפשר גם לקנות מהם את האופניים ובסוף הטיול למכור חזרה (קונים ב-1000$ ומוכרים ב-500$, זה לא יוצא משתלם כל-כך לדעתי, אני קניתי אופניים חדשות ב-500$). בנוסף, אפשר לקנות אופניים, אך אין לסמוך על שוק אופניים יד שניה. כמובן, שהמקומיים מוכרים אופניים, כמו בארץ, אבל די קשה לתייר לבקר מקומיים בבתים שלהם ברחבי העיר. החנויות עצמן לא מחזיקות אופניים יד שניה (לעומת חנויות בארץ), אז אצלן אפשר לקנות רק אופניים חדשות. לגבי מטיילים אחרים שמוכרים את האופניים בסוף הטיול- יש מעט מאוד כאלה, וקשה למצוא מודעות למכירת אופניים באכסניות.
ציוד
איזה אופניים?
האופניים האידיאליות לכל מסע אופניים הן אופני טורינג. הן מעין הכלאה בין אופני מירוץ לאופני הרים. הגלגלים שלהן גדולים יותר ודקים יותר מאופני הרים, וכך אפשר להגיע למהירויות גבוהות יותר, ומצד שני הן לא שבריריות וקלות כמו אופני מירוץ, כך שהן יכולות לעמוד בתנאי דרך שונים. אופני מירוץ לא מומלצות למסע אופניים, למרות שהכבישים בניו זילנד סלולים ובנויים היטב. תנוחת הרכיבה לא נוחה למסע אופניים ארוך. עם זאת, ראיתי מספר רוכבים עם אופני מירוץ. האפשרות השלישית הם אופני הרים, וזאת האפשרות המועדפת עלי. אמנם היא לא אידיאלית מבחינת מהירות, אך נוח לי עם האופניים ויש לי ביטחון בעבירות שלהן בכל דרך. בנוסף, תמיד אפשר לזרוק את הציוד ולצאת לטייל בשטח (ובניו זילנד יש המון אפשרויות של טיולי שטח באופני הרים).
הציוד הקלאסי של מסע אופניים הוא סבל אחורי ותיקי צד (באנגלית Panniers) ותיק לכידון (Handel bar bag). התיק האחורי מכיל את כל הציוד (בגדים וכו`), ותיק הכידון מכיל ציוד שצריך בזמן הרכיבה (ארנק, מצלמה, מפות, ספר מדריך, דיסק-מן וכו`). אם המקום לא מספיק בתיקים האחוריים, אפשר להעזר בתיקים מקדימה. יש סבלים מיוחדים, שדואגים שמרכז הכובד יהיה נמוך, ואז זה פחות מפריע להיגוי. אם זה עדיין לא מספיק, אפשר להוסיף תיקים/שק"ש/אוהל על תיקי הצד (מקדימה או מאחורה) בעזרת כבל באנג`י. אני רכבתי עם שני תיקי צד מאחורה, שניים מקדימה ותיק כידון. מאחורה העמסתי תרמיל ענק (שהכיל פליז ונעלי הליכה) ומקדימה העמסתי שק"ש.
מה לוקחים לניו זילנד?
ניו זילנד היא ארץ בעלת מזג-אויר משתנה ולא-צפוי. הקיץ הניו זילנדי הוא בערך כמו החורף בארץ- רוב הימים שמשיים, אבל יש גשם מדי פעם. לכן, חייבים מעיל גשם וכיסוי גשם לתיקים של האופניים. אפשר להסתפק בניילון (וסביר שתחת גשם חזק הציוד ירטב), או לקנות תיקים עמידים לגשם (עדיף). לי היה מעיל גשם רק לחלק העליון של הגוף והזעתי בו בטירוף בזמן רכיבה. אם יש לכם כסף, קנו מעיל גורטקס (בסביבות 2000 ש"ח), ואז הגוף ינשום. מומלץ לקנות גם מכנסיים עמידות לגשם (לי לא היה והסתדרתי. אין בעיה, שהרגליים ירטבו, רק צריך לשמור על חזה יבש). יש גם המצאה נחמדה לכיסוי הנעליים (ואפילו יש חורים קטנים לקליטים)- אם יש כסף, תפאדלו! (הנעליים שלי נרטבו, ולא היתה לי בעיה עם זה).
בנוסף, חייבים ביגוד חם. מכנס ארוך, וחולצה טרמית/פליז. אני לקחתי פליז ולדעתי זה היה מיותר. החולצה הטרמית היתה כל-כך מחממת (והיא תפסה בהרבה פחות מקום מהפליז), שהיא הספיקה לי. גם צריך שק שינה טוב, כזה שיעמוד במינוס 5 מעלות. אמנם באכסניות חמים ונעים, אבל בבקתות בטרקים קר מאוד, וחייבים שק שינה חם. השק גם עוזר לחסוך כסף, אחרת בכל אכסניה צריך להוסיף 2$ על שימוש בסדינים ושמיכות.
נעלי הליכה/נעלי רכיבה:
סוגיה שנויה במחלוקת. עד היום אין לי תשובה ברורה. לדעתי, כדאי לקחת גם וגם. אני אוהב לרכוב מחובר לפאדלים והיה חשוב לי ללכת עם נעליים חזקות ועמידות בטרקים. עם זאת, שילמתי על כך במשקל נוסף לסחוב (כ-1.5 ק"ג). מצד אחד, נעלי רכיבה זה מותרות. אפשר לרכוב עם נעלי הליכה, ואם רוצים לא לוותר על האנרגיה של המשיכה בסיבוב הפדאלים, אפשר להתקין סלים על הפדאלים. מצד שני, בטרקים הפופולריים בניו זילנד יש דרך סלולה וחלקה, ואנשים רבים הולכים אותה עם נעלי ספורט פשוטות, כך שבפירוש אפשר ללכת עם נעלי הרכיבה בטרק. לסיכום, אין לי תשובה מוחלטת לסוגיה. מה שכן- לא לשכוח סנדלים/כפכפים. תמיד נחמד בסוף ערב לתת לרגליים להתאוורר.
איך לוקחים הכל בטיסה?
בכל טיסה מותר לקחת תיק אחד במשקל 20 ק"ג במטען המטוס ועוד תיק יד במשקל 8 ק"ג. את האופנים ניתן לפרק בקלות: מפרקים גלגל קדמי, מפרקים פדאלים ומפרקים כידון, ואז הכל נכנס בקלות לקופסת אופנים (שניתן להשיג בחינם בכל חנות אופנים- גם בארץ וגם בניו זילנד). בהנחה שהאופנים שוקלות 15 ק"ג, אפשר להוסיף קצת ציוד לקופסא (כולל תיקי הצד הריקים), ואת שאר הציוד לשים בתרמיל (25-30 ליטר) על הגב. לי לא עשו בעיות כשהעלתי קופסת אופנים של 25 ק"ג לטיסה ואת תיק הגב בכלל לא שקלו, אז אפשר לנצל את זה לטובתנו. עלה לי גם רעיון קרימינלי: לאחר הצ`ק-אין, הנוסע אמור להביא את הקופסה למסוע ה-Over-sized luggage. כיון שהנוסע עושה זאת עצמאית, הוא יכול לעצור בצד, לפתוח את הקופסה, לדחוף עוד כמה דברים כבדים, ולסגור אותה חזרה. אני לא לוקח אחריות על התוצאות! (לא ניסיתי את זה בחיים, זה רק רעיון שעלה לי). חשוב לציין: אף חברה לא אמורה לגבות אקסטרה על גודל המטען (קופסת אופנים נכנסת בגודל מותר)- אם החברה כן גובה, אל תטוסו איתה יותר ותספרו לחברים הרוכבים לא לטוס עם החברה הלא-ידידותית לאופנים.
שינה ואוכל
איפה ישנים?
בניו זילנד יש אפשרויות לינה רבות ומגוונות וכולן נקיות ומסודרות. בתחתית הרשימה נמצאים אתרי הקמפינג. לשם כך, יש לסחוב אוהל, מזרון ושק"ש (שק"ש גם צריך לאכסניות). המחירים ינועו מ-5$ לזול עד ל-13.5$ לאתר היקר. מקבלים מטבח (בלי כלים- צריך לסחוב גם כלים), מקלחות ושירותים, ולעתים אף חדר טלוויזיה. אני לנתי 2 לילות באתר קמפינג (באוהל של חבר) ולא אהבתי- אין אווירה במקום, אנשים לא מתחברים, ולרוב המקום מלא באנשים מבוגרים שמטיילים ב-Camper van.
ניו זילנד מלאה באכסניות ביתיות ופרטיות, שהן אופציית לינה מעולה לכל טייל. בכל עיר, עיירה ומקום קטן יש אכסניה, לרוב מנוהלת על ידי משפחה, עם אווירה חמה. באכסניות ניתן לישון בחדר משותף (Dorm), שיכלול בין 4 ל-8 אנשים בחדר (יש גם אכסניות ענק עם 20 מיטות בחדר), חדר זוגי או חדר ליחיד. לינה ללילה ב-Dorm תעלה בסביבות 18$. כדאי להביא שק שינה ולא לשלם על מצעים (עוד 2$). מה מקבלים? מטבח עם כלי בישול (סירים, מחבתות, צלחות, סכו"ם וכו`) ולעתים גם קפה ותה, מקלחות ושירותים ולרוב גם Lounge, שבו כולם מתאספים ומתחברים. האכסניות בניו זילנד נקראות Backpacker והן חוויה בפני עצמה. אני לנתי בהן ונהנתי מאוד. חשוב לציין: בכל אכסניה יש מחסן, שניתן לשמור בו את הציוד והאופנים, אם יוצאים לטרק או אפילו רק ללילה.
אופצייה נוספת, שקיימת רק לישראלים, הם משפחות ה-HIT. הכוונה היא ל-Hosting Israeli Travelers, ארגון של משפחות נוצריות אוהבות ישראל, שמוכנות לארח ישראלים (לרוב בעד תשלום סמלי של 5$). זוהי אופציה אידיאלית לרוכב האופנים, שרוצה לחסוך כסף. אין בעיה להגיע למקומות, וביחוד במסע שבו מגיעים לכל החורים שתיירים אחרים לא מגיעים אליהם. לא כל המשפחות נחמדות וחמימות אך רובן כן, ויש מספר משפחות שנקשרים אליהן ממש והן אחת מהחוויות הטובות של הטיול. באי הדרומי לעתים קשה למצוא משפחות בכל מקום, אך באי הצפוני הן נמצאות בשפע ורובן גם מפנקות (כי מגיעים אליהן מעט מטיילים). כרטיס HIT אפשר להוציא אצל מספר משפחות בודדות (הסוכנים) והוא עולה 70$ (הוצאה שמחזירה את עצמה מהר מאוד).
מה אוכלים בדרך?:
זאת כמובן העדפה אישית. בניו זילנד תמיד צריך לסחוב אוכל למהלך היום, ובכל ערב אפשר לקנות אוכל נוסף. יש מספר רשתות של סופר-מרקטים זולים מאוד (Pick`n`save, New World, Woolworths), אבל בניגוד למטייל ברכב, שיכול לקנות 10 פסטות כשיש מבצע, הרוכב לרוב יצטרך להתעלם מהמבצעים ולקנות מה שהוא צריך על באמת (אחרת הוא יסחוב משקל מיותר). במקומות המרוחקים לא תמיד יהיה סופר-מרקט, אך תמיד אפשר לסמוך על חנות מכולת יקרה מאוד, שתוכל למכור לך מצרכים בסיסיים. אני סחבתי מאכלים מסוימים לאורך הדרך, כי לא היה כדאי לקנות חבילות אישיות כל יום (למשל, oat-meal של 800 גרם הייתי מחסל בשבוע וסוחב איתי לאורך הדרך. כנ"ל לגבי סוכר, אבקת-חלב ועוד).
לאורך הדרך יש מכולות מקומיות ופאבים. אפשר לחטוף שם גלידה (זולה מאוד בניו זילנד ומומלצת בתור ספק אנרגיה לרוכב), פאי בשר (מעין בורקס עם בשר- טעים מאוד!) ועוד חטיפים. אני הייתי נוהג להכין סנדוויצים של חמאת בוטנים וריבה ואוכל אותם במהלך היום. חשוב לציין: פירות וירקות יקרים מאוד בניו זילנד וממש לא טעימים לעומת הארץ. אני אף-פעם לא קניתי (חוץ מבצל לטגן לרוטב של הפסטה). לגבי מים- אין צורך לקנות. אפשר למלא מים מהברז, ואפשר למלא גם בדרך בשירותים או בחוות מקומיות (לבקש רשות לפני).
כללי
האם יש חנויות אופנים בניו זילנד?
בוודאי ובאיכות מעולה (ענף האופנים פופולרי מאוד בניו זילנד). החנויות מחזיקות את כל הציוד והחלקים לאופנים מערביות, ואין בעיה לתקן את האופנים מהתקלה הכי פשוטה עד להכי מסובכת. בעיירות הקטנות לא תמיד תהיה חנות אופנים, אז אפשר להיעזר במוסך המקומי לתיקון תקלות פשוטות. מומלץ לסחוב פנימית ספייר וסט מברגי אלן לתקלות פשוטות, אבל כל חלק אחר (כמו חוליות שרשרת, כבל הילוכים ורפידות ברקס) אפשר להשיג בקלות ואין צורך לסחוב (עם זאת, זה לא יזיק להחזיק אותם איתך, אם יש את הידע איך לתקן). בכל מקרה של תקלה חמורה, תמיד אפשר לתפוס טרמפ (עם האופנים) ולתקן בעיר הקרובה.
תחבורה ציבורית:
התחבורה הציבורית בניו זילנד מאוד לא מפותחת ודוגמא גרועה לתחבורה במדינה מודרנית. לניו זילנד אין תחבורה ציבורית ממשלתית, והכל מתנהל באמצעות חברות פרטיות, מה שמייקר מאוד את העסק. נסיעה של 250 ק"מ עלתה לי 25$, לדעתי ממש יקר. על האופניים גבו עוד 10$. הרכבות קיימות רק באי הצפוני והן יותר זולות. באי הדרומי אין בכלל רכבות למטרות תחבורה, אלא רק רכבת תיירותית. לכן, עדיף להמנע כמה שיותר מלהעזר בתחבורה הציבורית, ולנסות לתפוס טרמפים (אפילו עם אופניים אין בעיה) או להצטרף לאנשים שפוגשים באכסניות (ולשים את האופניים בבגאז`).
בטיחות:
ניו זילנד מדינה בטוחה לחלוטין. שיעור הפשיעה נמוך ואין מה לדאוג. עם זאת, תמיד כדאי לשמור על החפצים ולא להיות שאנן מדי. אני הייתי זורק את כל הציוד באכסניה (כולל הדולרים), ואף-אחד לא גנב לי, אך כבר שמעתי על גניבות מאכסניות. גניבות ממכוניות שחונות בחניוני טרקים נפוצים מאוד. יש גם מקרים בהם אדם עוצר לטרמפ, מכניס את התרמיל והמכונית בורחת לו. כשהייתי עוצר לבקר באתרים, הייתי קושר את האופניים בחניון ומבקש ממישהו שישים עליהם עין. אם לא היה אף-אחד, לא הייתי עוצר (כל הציוד עליהם וזה די מפתה לגנב). אם המקום הומה באנשים (מקום תיירותי), הייתי בטוח בכך שאף-אחד לא יבוא לגנוב מול כולם ופשוט קושר והולך.
כבישים:
הכבישים בניו זילנד סלולים ובנויים היטב. רק בכמה קטעי דרך ב-Catlins היה כביש חצץ, שהאט את ההתקדמות. לרוב יש שוליים רחבים ונוחים. יש מספר מקומות שהשוליים לא קיימים (כמו בחוף המערבי) ואז יש צורך להזהר יותר. התנועה באי הדרומי די דלילה (לא כולל את SH1- שיש להמנע ממנו), הרבה מכוניות ו-Camper vans של מטיילים וגם אוטובוסים תיירותיים מדי פעם. באי הצפוני יש סיפור שונה. האי מאוכלס הרבה יותר (פי 3) וקטן פי 2, ולכן יש יותר תנועה, בייחוד על SH1 (שרכבתי בו). בדיעבד, לא הייתי ממליץ על רכיבה בו (למרות שהמדריך של הלונלי פלנט מוביל את הרוכב דרכו), אך זה אפשרי. לגבי הערים: יש מספר ערים, שהן מאוד ידידותיות לאופניים, כמו Christchurch ו-Palmerstone North, אך שתי הערים הגדולות ביותר: Wellington ו-Auckland מאוד לא ידידותיות לאופניים (ממש כמו ת"א) וכדי להכנס או לצאת מהן יש להשתמש בתחבורה ציבורית (מזל שיש רכבות זולות).
ספרי הדרכה:
לטיול בניו זילנד נעזרתי במדריך הרכיבה של ה-Lonley Planet. הספר די טוב, אך יש בו מספר חסרונות: הוא לא נותן מסלול, שמקיף את כל ניו זילנד, אלא מסלולים מקומיים, שמהם אפשר לבנות מסלול כולל. הוא מפרט הרבה מעבר לצורך (מידע שקיים במדריך הכללי של ניו זילנד). הוא כולל מפות נוחות לשימוש ומפרט על האטרקציות בדרך. ספר מצוין לרוכב הוא Pedaller`s Paradise, שהוציא איזה בחור ניו-זילנדי משוגע. זה שתי חוברות (אחת לכל אי), זולות מאוד (11$ בניו זילנד), שכוללות את כל המידע שהרוכב צריך ורק את המידע שהוא צריך. יש פירוט לגבי כל האכסניות והמוטלים בדרך (בלי פירוט לגבי האיכות שלהן). פירוט לגבי מכולות, סופר-מרקטים וחנויות אופניים (ויש גם עדכוני רוכבים באינטרנט). המידע הכללי בו מאוד מתומצת ולא מפרט, וכך צריך להיות. בדיעבד, הייתי צריך לטייל עם המדריך הזה והמדריך הכללי של ניו זילנד (כל אחד יכול לבחור את ההוצאה האהובה עליו: Lonely Planet, Handbook, The Rough Guide- הכל אותו דבר).
לסיכום, ניו זילנד היא מקום מדהים! מומלץ מאוד לטייל במדינה, ובייחוד לרכוב באופניים. למדינה יש המון להציע והמון פעיליות לעשות- והכל מקבל Extra value, כשרוכבים על אופניים.
כתב וצילם ירון אורנשטיין
למייל של ירון
