שנים שאפתי להגיע לסלובקיה המדינה שנפרדה מצ'כיה בשנת 1993. אבי, יליד צ'כסלובקיה, (כיום מאזור בצ'כיה) ובעקבותיו אני נושאת דרכון צ'כי. בצ'כיה טיילתי לאורכה ולרוחבה וכעת הגעתי לחצי השני – סלובקיה.
זוהי מדינה יפהפיה עם נופים נפלאים, אגמים צלולים, נהרות ומפלים, מערות וכפרים בהם הזמן עמד מלכת.
יצאנו לדרך 4 זוגות חברים שכולנו חווינו נופים כאלו ואחרים בעבר ובכל זאת התרגשנו למראות
היום הראשון – ברטיסלבה
לברטיסלבה, בירת סלובקיה הגענו דרך וינה. בוינה שכרנו שני רכבים. מראש ביקשנו שיהיו אוטומטיים כדי להקל על הנהיגה. יידעו אותנו מראש שברכבים אין גי'.פי.אס. מובנה ולכן התארגנו בהתאם: google maps, אפליקצית here, סים מקומי וכמובן מפת סלובקיה בקנה מידה
1:400000. כבר בתחילת הנסיעה הבנו שלמרות ששני הרכבים היו מסוג מרצדס, מאותה שנת ייצור ואפילו באותו צבע באחד הרכבים היה גי'.פי.אס. מובנה. זאת היתה פשוט מתנה. לא טעינו, הגענו בזמן שהקצבנו לעצמנו, ידענו מראש כמה זמן תיקח הדרך וכו'. בקיצור המלצה חמה – אם אפשר לא לוותר על ה”פלא” הזה.
מוינה לברטיסלבה 70 ק”מ. נכנסנו לתחנת הדלק הראשונה ורכשנו תמורת 10 יורו אישור נסיעה באוטוסטרדות.
ברטיסלבה קיבלה את פנינו במזג אויר נעים. השארנו את חפצינו במלון המצויין Austria Trend
ויצאנו לתור את העיר המונה כחצי מליון תושבים וגובלת גם באוסטריה וגם בהונגריה.
ברטיסלבה אינה יפה כבודפשט, פראג או וינה אך יש בה עיר עתיקה קטנה ונחמדה עם רחובות צדדיים ציוריים, כנסיות וטירת החולשת על העיר וממנה נשקף נוף יפה של גשרי הדנובה.
כיתתנו רגלינו בעליה לטירה במזג אויר חם. הטירה כרגע בשיפוצים לכן עברנו דרכה לצד השני.
ירדנו לאזור בו שכן בעבר הרובע היהודי. בית הכנסת המקורי נהרס בשנת 1970 בפקודת השלטון הסובייטי כדי לבנות גשר חדש וכיום מוצבת במקום אנדרטה לזכר השואה עליה המילה “זכור” בעברית ובסלובקית ומגן דוד בראשה.
על קיר שחור מול האנדרטה מוטבע ציור בית הכנסת שנהרס
המשכנו אל עבר ליבה של העיר העתיקה אל הכיכר המרכזית בה ניצבים בית העיריה הישן ובתים נוספים של חשובי העיר. במרכזה מזרקת מקסימיליאן שניתנה כמתנה ע”י מלך הונגריה מקסימיליאן בשנת 1570.
בכיכר עשרות בתי-קפה ומסעדות, שוק מזכרות קטן, נגנים ואקרובטים למיניהם.
ברחבי הכיר ובסביבותיה פסלים נחמדים המהווים עוד נקודות עניין לתיירים
המשכנו לשוטט עוד שעה ארוכה עד שהתעייפנו (הטיסה יצאה בשעה 6:00 בבקר) והחלטנו שהגיע הזמן לאכול. נכנסנו למסעדת ליד המלון שמשכה את תשומת ליבנו בראותנו את המנות של הסועדים במקום. מיד החלטנו להיכנס ולא הצטערנו… למעשה זוהי מבשלת בירה הפתוחה מאז 1752 ומכינה בצד הבירה המשובחת מאכלים מקומיים מדהימים
Bratislavsky Mestiansky Pivovar
אל אתרים יפים בעיר נשוב ביומנו האחרון.
היום השני – בדרך להרי הטטרה
לאחר שינה מצויינת במלון הנהדר יצאנו מזרחה אל עבר העיר Banska Stiavnica (כ-170 ק”מ).
זוהי עיר מתקופת ימי הביניים שהוכרזה לשימור ע”י אונס”קו. העיר היתה עיר מכרות הכסף והזהב בתקופת שלטון הממלכה ההונגרית. יש בה סימטאות ציוריות יפות, גנים בוטניים ובה הוקמה האקדמיה הראשונה ללימודי מכרות בשנת 1762.
יש בה שתי טירות: החדשה נשקפת מכל פינה בעיר
ובמרכז העיר עמוד הדבר Holy Trinity Column.
לידו, על קיר בנין סמוך “אוסף” מנעולי אהבה לזכרה של מריה שסירבה לאהבתו של הכומר ...
במעלה הגבעה בית כנסת שומם ותצפית נפלאה על הסביבה
האתר של העיר:
http://www.banskastiavnica.org/de/index.html
תחנתנו הבאה בדרכנו אל הרי הטטרה היתה העיר היפה Banska Bystrica (כ-48 ק”מ)
החנינו את הרכבים ליד המרכז ויצאנו לסיור רגלי במרכז העתיק והיפה של העיר. העיר נמצאת למרגלות הרי הטטרה הנמוכים ויש האומרים כי היא היפה בערי סלובקיה.
במרכז העיר טיילת להולכי רגל ומצידיה בתי-קפה לרוב. מרחוק נראה מגדל השעון שגובהו 34 מ' והוא נוטה מעט הצידה
טיפסנו 101 מדרגות לראש המגדל והנופים שנגלו לעינינו היו יפים ביותר.
למטה, ליד הכנסיה ובית העיריה נכנסו בזה אחר זה זוגות להינשא
לאחר שירדנו למטה טעמנו מהגלידה המשובחת פנינו לרחוב קרוב Kapitula אל פארק ומוזיאון ההתקוממות והמרד SNP. הצגת אירועי מלחמת העולם השניה מנקודת מבט סלובקית. בשנת 1944 פרץ מרד גדול בסלובקיה נגד המשטר המקומי. העיר בנסקה ביסטריצה שימשה כמרכז המרד והיתה תחת שליטת המורדים והמתנגדים. בסוף אוגוסט אותה שנה הגיעו לעיר “צנחני הישוב” ביניהם היו חביבה רייק, רפאל רייס, חיים חרמש ועוד.
חביבה רייק, ילידת סלובקיה, שגדלה בבנסקה ביסטריצה, גילתה בגיל 18 את הציונות והצטרפה ל”שומר הצעיר”. בשנת 1939 עברה לברטיסלבה כדי לשמש עוזרתו של יו”ר ההסתדרות הציונית הסלובקית. היא הסדירה וארגנה את עלייתם של חברי תנועה רבים עד שעלתה בעצמה לארץ באותה שנה וחברה לקיבוץ מענית. בשנת 1942 התנדבה לפל”מח והיתה בין מקימי קבוצת “צנחני הישוב”. באפריל 1944 גויסה לחיל האויר הבריטי ובסיום קורס הצניחה נשלחה לביצוע משימות בסלובקיה. היא הגיעה בזהות בדויה ונחתה בעיר. יחד עם חבריה עסקה בעיקר בתחומי מזון, ביגוד, קורת גג וכו'. כשהגרמנים הגיעו החלו חביבה וחבריה לארגן את פינוי היהודים מהעיר. הם היו האחרונים לעזוב את העיר ולהסתתר בהרים. כאן נתקלו ביחידה גרמנית. חביבה נלקחה בשבי והושמה בכלא. לאחר כמה שבועות צורפה לקבוצה של 250 יהודים שנלקחה לכפר סמוך ונרצחה ביריות. כיום היא קבורה בהר הרצל בירושלים.
בפארק נפתחה לאחרונה גינת חביבה רייק ובה פסל ראשה ועליו דורך מגף גרמני
ברחבי הפארק מוצגים כלי נשק מתקופת המלחמה:
כמו כן מוצגים, תותחים, קרונות מסע ועוד.
במוזיאון עצמו תצוגה מענינת ומעוררת התרגשות של בגדים, מכשירי האזנה, סמלים ואותות ועוד.
בכניסה מוצב פסל אדיר מימדים שאי אפשר שלא להתייחס אליו
בתום ביקרנו המרגש המשכנו (80 ק”מ) אל עבר שמורת הטבע Jasna בה היה ממוקם מלוננו
Tri Studnicky לא לפני שסעדנו ליבנו במסעדה סלובקית טיפוסית בעיירה Donovaly.
בימים הבאים שבנו מדי ערב למלון כי טיילנו טיול כוכב.
וזה המראה מחלון החדר כשמי הנחל הזורם משרים אוירה של רוגע ושלווה
היום השלישי – הרי הטטרה הנמוכים
שמורת Jasna נמצאת בלב יערות ירוקי עד ומוקפת בפסגות המגיעות לגובה של 2,043 מ'.
לאחר ארוחת הבקר יצאנו אל עבר מלון Grand Jasna. החנינו את הרכבים, חצינו את הכביש אל עבר אגם קטן ומקסים Vrbicke Pleso. האגם חבוי בלב היער, שקט ורגוע עם ברווזים שטים וציפורים מצייצות מעל. הקפת האגם בשעת בקר מוקדמת היתה ערובה ליום מוצלח. מזג האוויר היה נעים ורוח קלילה נשבה.
לאחר שהקפנו את האגם נסענו כ-500 מ' לעבר תחנת הרכבל Biela Put. רכבל זה מעפיל לפסגת הטטרה הנמוכים בגובה 2,014 מ'.
העליה מתרחשת בשלושה שלבים: בשלב הראשון עולים ברכבל כיסאות פתוח 4 אנשים יחד עד לגובה 1,226 מ'
מכאן עוברים לקרונית המסיעה בו זמנית מספר גדול של אנשים ומגיעה לגובה 1,342 מ'.
האוויר נעשה קר ומעט ערפילי. ללא שהיה מיותרת המשכנו ברכבל הסגור לעבר פסגת Chopok ומה רבה היתה אכזבתנו שלא הצלחנו לראות דבר. הכל היה מעונן ואפור, טיפות גשם דקיקות כיסו אותנו ובמקום להינות מהנוף הפנורמי הנשקף, לפחות על פי מה שחשבנו, נאלצנו לסגת ולחזור לתחנת הביניים. כאן התנחמנו בכוס תה מהביל וטעים. את הירידה האחרונה עשינו רגלית במשך כ-20 דקות.
המשכנו כ-2 ק”מ דרך עמק Demenova אל מערת הנטיפים המרשימה
Demenovska Jaskyna Slobody. המערה נוצרה ע “י הנהר דמנובסקה שחלק ממסלולו ידוע וחלק אחר נסתר. המערה התגלתה בשנת 1921 ונפתחה לציבור בשנת 1924. לאחר שמשלמים חניה מתחילה עליה מתונה של כרבע שעה אל המערה. הסיור נערך רק בלווי מדריך הדובר סלובקית בלבד. המערה יפה, גדולה ומרשימה. היא מוארת במקומות הנכונים בצורה יפה. יש בה שילוב של “חדרים” גדולים וקטנים, קירות זקופים וצרים, בריכות ואפילו נחל זורם בתוכה. במערה מאות ואלפי נטיפים וזקיפים בשלל צורות וגוונים.
קחו בחשבון שחוץ מדמי כניסה יש לשלם 10 יורו אם רוצים לצלם!
בתוך המערה יש שני מסלולים. המסלול הארוך שנמשך כשעתיים וחצי והקצר שנמשך כשעה ובמהלכו עולים ויורדים 987 מדרגות (זה היה כתוב לפני הכניסה – לא ספרתי) מיותר לציין שלקחנו את הסיור הקצר.
לקראת סיום היום החלטנו להתפנק בפארק המים Gino Paradise בכפר Besenova
זהו פארק עם מים גיאותרמיים בדרגות חום שונות אך גם עם מגלשות בגבהים שונים, במדשאות מוריקות ובבריכות גלים. כיף ופינוק אמיתי!!
לעת ערב שבנו למלוננו עייפים ומרוצים.
היום הרביעי – הרי הטטרה הגבוהים
בקר חדש הפציע ואנו בדרכנו צפונה לעבר הכפר Majere. הכפר שוכן על גדת נהר דונייץ Dunajec והוא הגבול בין סלובקיה לפולין. נהר זה נחשב לנקי שבנהרות אירופה ואוסף את מימיו על רכס הרי הטטרה. בהמשך נשפכים המים לויסלה ויוצאים לבסוף לים הבלטי. את מרבית דרכו עושה הנהר בפולין – 247 ק”מ ובסלובקיה הוא זורם לאורך 27 ק”מ בלבד.
ערוץ הנהר מתפתל בין הרי פייניני Piening בשמורת הטבע הפארק הלאומי פייניני – Park Narodowy Piening. הפארק מאופיין בתופעות גיאולוגיות מרשימות ויפות. יש בו למעלה מאלף סוגי צמחים, עצי אשור, מייפל, אשוח ואורן, בית לאלפי יונקים ומרכז קינון לציפורים. השמורה הוכרזה כאתר מורשת עולמית ע”י אונס”קו.
את המידע הזה ומידע נוסף סיפק לנו המשיט בשייט הרפסודות החביב שעשינו לאורך קניון הדונייץ. מצוקי אבן גיר ודולומיט חובקים את הקניון בגובה 300 מ' ומעליהם פסגות ההרים. בולט במיוחד הר 3 הכתרים שפסגתו נמצאת בצד הפולני בגובה 982 מ'. על ההר התגוררו נזירים עד תחילת המאה ה-20 ובמאה ה-17 ברחו אליו אנשים מהמגיפה השחורה שפרצה באזור.
השייט נערך על רפסודות עץ מסורתיות שעשויות ממספר סירות קייק הקשורות יחד.
השייט מתקיים ממאי-אוקטובר ואורך בין שעה לשעתיים תלוי במהירות ובעומק הזרימה. בכל רפסודה 2 משיטים הראשי ועוזרו כשהם חובשים כובע שייטים מסורתי ואפודת צמר צבעונית.
השייטים ילידי האזור ושפתם היא עירוב של סלובקית ופולנית
בתום השייט הלכנו כ-10 דקות ברגל למגרש חניה. ליד המגרש מסעדה ופארק פסלי עץ יפה ביותר. מכאן היה עלינו להגיע לרכבים אשר נותרו במגרש החניה שליד תחילת השייט. אפשר לצאת למסע אופניים לאורך הנהר (10 ק”מ במחיר של 6 יורו) או לנסוע בשאטל (4 יורו) כמובן שבחרנו בשאטל.
המשכנו (60 ק”מ) אל עבר העיירה Stary Smokovec. החנינו את הרכבים ועלינו עם קרונית המעפילה ל- Chata Herbienok. במקום קיימים מספר מסלולים בצבעים שונים. הלכנו על המסלול האדום דרך Chata Rainerova ל-Herbienok Obrovsky Vodopad. הדרך עוברת בין עצים תמירים במסלול שאינו סלול ומלא באבנים. ההליכה מעט קשה אך ההגעה למפל שווה את המאמץ.
בחזרה חיפשנו את המסלול הירוק היורד לצד הנחל עד החיבור שוב למסלול האדום וחזרה לקרונית ולמכוניות שחיכו בחניה.
טיול בהחלט נחמד של כשעתיים כולל הזמן שמחכים לקרונית הנוסעת אחת לחצי שעה.
לעת ערב (מחשיך אחרי השעה 21:00) נסענו לעיירה Strbske Pleso שנחשבת ליפה בעיירות הטטרה הגבוהים. זוהי עיירת קייט עם בתי מלון לרוב. סמוך לעיירה אגם מקסים שאפשר להקיפו ברגל במשך כ-40 דקות. התחלנו ללכת אך לאחר זמן מה החלטנו שמאוחר וטרם סעדנו ליבנו. שבנו לרכבים, הקפנו את האגם ונסענו למסעדת Patria על שפת האגם.
בשעת לילה מאוחרת שבנו למלוננו.
היום החמישי – פארק “גן העדן הסלובקי”
גן העדן הסלובקי Slovensky Raj הוא אחד המקומות היפים והמיוחדים ועד כה, באופן יחסי, פחות מתוייר ע”י הישראלים. פארק ענק זה נמצא על שטח של 197 קמ”ר עם 16 שמורות טבע, 300 ק”מ של שבילי הליכה מסומנים בכל מיני דרגות קושי וזמן, יערות, נהרות ונקיקי סלע עמוקים וארוכים. הפארק נחשב כאתר מורשת של אונס”קו.
האטרקציה המרכזית בדרום השמורה היא מערת הקרח Dobsinska Ladova Jaskyna
מערה זו היא המפורסמת ביותר מבין מערכות של כמה מאות מערות שמפוזרות בשמורה.
המערה החלה להיווצר לפני כ-250,000 שנה. יש אגם קפוא בעומק של 26.5 מ' ונפח מים של 110,000 מ”ק. במקומות מסויימים יש השתברות של קרני שמש המגיעות לגבישי הקרח ומעניקים גוון תכול לפסלים שפיסל הטבע. המערה נמצאת בגובה 1,270 מ'.
לאחר שמשלמים חניה עולים כ-20 דקות בעליה די רצינית עד לפתח המערה. הסיור נמשך פחות משעה ויוצא רק בליווי מדריך הדובר סלובקית בלבד. במערה שורר קור הנע בין 3.8- ל-0.5+
בתוך המערה עולים ויורדים במדרגות רבות.
מכאן נסענו לכפר Cingov דרך אגם Dedinky. הכפר נמצא בקצה הצפון-מזרחי של השמורה וממנו יוצאת דרך רגלית מדהימה ויפה אל לצוק סלע חשוף שנקרא תצפית טומשבסקי Tomasovsky Vyhlad הצופה על נהר Hornand. הדרך נמשכת כשעה במסלול הצהוב
המראה הנגלה ממרפסת הסלע מדהים מדהים ושווה את הדרך. זוהי מרפסת סלע חשופה ללא מעקה בגובה 146 מ' מעל תהום שצופה על כמה עמקי נהרות עצומים. בזהירות המתבקשת זוחלים אל עבר הקצה לאט לאט אבל בשום תמונה לא יתקבל הרושם האמיתי.
השבילים מסומנים בצהוב, ירוק, אדום וכחול. השבילים מוצפים בשורשי עצים ובטחב
לעת ערב שבנו למלוננו בדרך נפלאה בתוך שמורת הטבע גן העדן הסלובקי בכוון Hrabusice
מאחר והמלון שלנו היה מלון ספא החלטנו לפקוד את כל הטוב שהוא מציע: ג'אקוזי בפנים ובחוץ, סאונה, רפלקסולגיה (בתשלום סמלי) וכו'.
ואחר כך טיילנו לאורך הנחל שזרם למרגלות המלון
היום השישי – הרי הטטרה הנמוכים
הבקר חצינו את שמורת הרי הטטרה הנמוכים בכיוון העיר Poprad. לפני העיר פנינו לכיוון הכפר Myto Pod Dumbier הנמצא בין כפרים קטנים החבויים בלב היערות.
ליד המלון שריד למשטר הקודם שוודאי בעוד שנים אחדות יהפוך למלון פאר..
במצב רוח מצויין המשכנו דרך כפרים ועיירות בנופי “גלויה” אל תחנת הרכבת ב- Cierny Balog.
התכוונו לעשות טיול ברכבת קיטור אך לצערנו ברכבת מתחילה לפעול רק בראשון ליולי מאחר והיא מהווה אטרקציה לחודשי הקיץ. לכן, בהמלצת אנשים בתחנה נסענו כק”מ אל פארק פתוח Lesnicky Skanzen המיועד יותר לנוער אך שוטטנו לנו שעה ארוכה בגשם בין העצים והפרחים.
שעת הצהרים הגיעה ואנו בדרכנו לחוות רועים Zbojska Salas. האמת קצת התאכזבנו כי ציפינו לראות את תהליך עשיית הגבינות או לפחות לשוחח עם מי מתושבי החווה אך מעבר להיות המקום מסעדה לא הייתי עושה את דרכי לשם במיוחד.
בדרכנו חזרה עברנו על פני המלון והמשכנו לעיר Liptovsky Mikulas כדי לבקר בבית הכנסת שנותר בעיר שהרי בלי הנקודה היהודית אי-אפשר.
בסלובקיה חיו בשנת 1939 136,000 יהודים שהגיעו אליה בעיקר במאות ה-17-18 ממורביה, גליציה ובוקובינה. הקהילות היהודיות פרחו ושגשגו עד שעלה לשלטון הרודן יוז'ף טיסו וביקש מהנאצים הגרמנים לעזור לו לגרש את היהודים והוא אף שילם להם 500 מארק עבור כל יהודי שגורש.
בין מרץ לאוקטובר 1942 התרחש הגירוש הראשון של 70,000 יהודים לאוושויץ, בלזץ, סוביבור ומאידנק. הנותרים הועברו למחנות עבודה. הגרמנים פלשו לסלובקיה רק בשנת 1944 כתגובה למרד הסלובקי והגירוש למחנות המוות חודש. כ-105,000 מיהודי סלובקיה נרצחו בשואה.
בתקופת המשטר הקומוניסטי דוכאה כל פעילות דתית ורק עם נפילת המשטר בשנת 1989 החלו הקהילות הקטנות שנותרו לחדש את הפעילות הדתית. עיקר עיסוקם בשיקום ובתחזוק בתי הכנסת ובתי הקברות המפוררים. חלק מבתי הכנסת הפכו גלריות לאומנות חלק אחר לאולמות קונצרטים וזאת כדי להשיג תקציבים לשיפוץ. לעיתים לא נשארה קהילה יהודית במקום והרשות המקומית היא זו שמנסה לסייע.
בעיר טרנבה הפכו את בית הכנסת לבית-קפה לצורך השגת תקציבי שיפוץ
כיום חיים בסלובקיה כ- 3,000 יהודים בלבד.
השתדלנו להגיע לבית הכנסת בשעות הפתיחה שלו אך איחרנו בכמה דקות ומצאנו דלת נעולה. עליה היה מספר טלפון. אחת החברות, תפסה יוזמה פנתה לצעיר שעבר במקום וביקשה ממנו להתקשר למספר הטלפון. תוך רבע שעה הגיעה בעלת המפתחות, פתחה לנו ואפילו לא רצתה דמי כניסה. (אנחנו כמובן השארנו תרומה).
בית הכנסת זקוק לשיפוץ ורואים עליו שידע ימים יפים יותר. הוא גדול ונראה שבימים טובים יכול היה להכיל מאות אנשים. כיום לא נותרו יהודים בליפטובסקי מיקולש
ברגשות מעורבים שבנו ללינת לילה במלוננו.
היום השביעי – בדרך ל- Zakopane
יצאנו עם בקר בכיוון כללי צפונה לעבר הכפר הציורי המיוחד Vlkolince השמור ע”י אונס”קו מאז שנת 1993. בעבר היה הכפר עצמאי אך כיום הוא מהעיר Ruzomberok. בכפר נותרו תושבים בודדים, רובם קשישים. שאר הבתים שייכים לתושבים שעזבו ובאים מדי פעם לנופש. הכפר שוכן בסביבה ירוקה, מקסימה ויפה
בכניסה לכפר יש לשלם 2 יורו עבור הזכות לטייל בו...הבתים בנויים מעץ בסגנון אדריכלי עממי המאפיין את צפון הקרפטים. בצד בתי העץ היפים והצבועים בצבעים צבעוניים יש בכפר מגדל פעמוני עץ מהמאה ה-18, כנסיה בסגנון ברוקי ובבית מספר 16 מוזיאון לאומנות עממית הכולל כלי עבודה, כלי בית ומטבח, בגדים ורהיטים מתקופות עברו.
ובגינות הבתים פרחים יפהפיים לרוב
המשכנו אל עבר טירת אורובה Oravsky Hrad הציורית השוכנת על מצוק מעל נהר אוראבה לא רחוק מגבול פולין
הטירה נבנתה במאה ה-13 על מצוק בגובה 112 מ' והשתמרה בצורה נפלאה.
ניתן לסייר בטירה רק בליווי מדריך. התמזל מזלנו והמדריך ידע אנגלית כך שיכולנו להבין את הסבריו. הטירה גדולה מאד, שמורה היטב וכוללת מספר חלקים.
מהחניה בתשלום עולים כ-10 דקות ומחכים לשעת הסיור מחוץ לדלתות הטירה
מהטירה נשקף נוף מדהים של הסביבה
לאחר הסיור המעניין אם כי קצת מעייף המשכנו לעיירת הקייט זקופאנה Zakopane.
לומר את האמת,אני התאכזבתי. נאלצנו להחנות את הרכבים די רחוק מהרחוב הראשי בו אין כניסה לרכב ולקבוע מראש לכמה זמן נשלם עבור החניה. החלטנו על שעתיים. בהליכה איטית צעדנו אל עבר המדרחוב. המוני אנשים, תיירים ומקומיים, עשרות דוכני מזכרות וחנויות, בתי-קפה ומסעדות. צעדנו לאורך כל הרחוב - הכל נראה אותו דבר. לא מצאתי שום עניין בטיול הזה ומאחר והשעה היתה יחסית מאוחרת מצאנו מסעדה טובה והתישבנו לאכול. האוכל היה מצויין אך התשלום בזלוטי. היה מי שפרט מעט יורו אחר שילם ביורו בשער גרוע והיה מי שנאלץ לשלם באשראי.
כשיצאנו היו השעתיים קרובות לסיומן. התלבטנו אם לחזור כל הדרך לרכבים ולהוסיף עוד שעת חניה או לצאת מהעיר חזרה לכוון המלון. מאחר ולא מצאנו עניין מיוחד החלטנו לשוב לסלובקיה.
היום, בדיעבד, לא הייתי נוסעת לזקופאנה לבילוי קצר. יתכן ובעונת החורף המקום נראה אחרת עובדה שהעיירה נחשבת לפנינה פולנית מובחרת.
בדרך עוד עצרנו לקפה בבית קפה שהוא למעשה גם בית מלון מדהים עם עוגות מפנקות
היום השמיני – חזרה לברטיסלבה
בצער רב נפרדנו מהמלון המפנק ויצאנו אל עבר הכפר Rajcka Lesna. בכפר הקטן ישנו מוזיאון יוצא דופן שנקרא “בית לחם הסלובקית”
במקום הקטן הזה יש תצוגה מדהימה עשויה כולה מעץ של עיר עתיקה סלובקית בשם בית-לחם. המיצג נבנה בין השנים 1980-1989 ע”י גו'סף פקארא בגודל 8.5 מ', באורך 2.5 מ' ובגובה של 3 מ'. בעבודת הגילוף מוצגות 170 דמויות עממיות שעוסקות בעבודה, שירה ומשחק, 150 בעלי חיים וכן כלי תחבורה מסוגים שונים. אם שמים לב, ניתן להבחין בתמונות מחיי ישו ומחיי האומה הסלובקית. הכל זז, נוסע, מתהפך בקצב אחיד.
בטקס הפתיחה השתתף האפיפיור יוחנן פאולוס השני.
פשוט מחזה שקשה לתאר במילים. מדהים ומפתיע!!
כ-15 ק”מ דרומית-מערבית, בעמק גליני סמוך לנהר ריצ'נקהו שוכן הכפר Cicmany.
במאה ה-18 החלה תופעה אדריכלית עממית של ציורים המעטרים את הבתים. כמעט על כל בית מתוך 136 בתי העץ יש ציורים שונים על הקירות לרוב בדוגמאות של תחרה. בשנת 1921 פרצה שריפה בכפר וחלק מהבתים נשרפו. הבתים שוחזרו ואיתם הציורים.
בדרכנו אל העיר הגדולה החלטנו לעשות עיקוף קטן, לבקשת אחת החברות, ולעבור בבית הקברות של העיר Dunajska Streda בו קבורה סבתא של אמה המנוחה. אינני חובבת בתי קברות אך המראה שנגלה לעינינו היה של קהילה גדולה ומאוחדת שהיו לה חיים יהודיים עשירים ומלאים. מסתבר שעד השואה נודעה העיר בזכות הקהילה היהודית שלה ושתי הישיבות הגדולות שהיו בתחומה. האוכלוסיה היהודית שמנתה כחצי מתושבי העיר הושמדה רובה ככולה בשואה.
כעבור 13 ק”מ עצרנו בכפר Gabcikovo בו פועלת תחנת כח הידרואלקטרית. צפינו בסכר הגדול על הדנובה ועל האופן בו עוברות בו סירות. בהחלט מעניין אם נמצאים באיזור
מכאן 57 ק”מ לברטיסלבה.
בהגיענו לעיר נסענו לאנדרטת סלבין Slavin Hill. זהו אתר הנצחה לחיילים הסובייטים שנהרגו בקרבות לשחרור העיר מהנאצים באפריל 1945. במקום בית קברות גדול עם 6,845 קברים ובמרכז מגדל בגובה 39.5 מ' ובראשו חייל סובייטי האוחז דגל בידו. במקום פסלים נוספים.
מהאתר נשקף נוף יפה של העיר והטירה
לעת ערב שבנו לאותו מלון מצויין שלנו בו בלילה הראשון ושוב ביקרנו במבשלת הבירה וסעדנו את ליבנו. גשם שוטף החל לרדת ואנחנו רק חשבנו כי למחרת אנחנו חוזרים ל40 מעלות חום...
היום האחרון – השיבה לוינה והביתה
טיסתנו הביתה היתה בשעות הערב לכן המשכנו בשעות הבקר לשוטט בעיר ברטיסלבה.
כמו ערים אחרות גם ברטיסלבה מתיימרת להיות מרכז אירופה..ואולי העולם כולו...
עברנו ליד ארמון גרשלקוביץ – משכן נשיא סלובקיה
ביקרנו במוזיאון התחבורה הנחמד
לקראת צהרים יצאנו לכיוון וינה דרך מצודת דווין. זוהי מצודה הרוסה הנמצאת במרחק 10 ק”מ מהעיר ובגבוה 212 מ'. היא שוכנת מעל שפך נהר המוראבה לדנובה.
ביום שביקרנו התקיים במקום פסטיבל אבירים בעיקרה לילדים אבל זה לא מנע מ”הילדים” שבינינו להשתתף
הנוף הנשקף מהמצודה נפלא ושווה את העליה
זהו, טיולנו היפה הגיע לסיומו ואיך נסיים בלי מתוק בפה?
החזרנו את הרכבים ושבנו הביתה טובים ושמחי לב.
לסיכום:
סלובקיה הפתיעה אותי בנופיה הנפלאים, באגמיה השלווים, בנהרות ובמערות הייחודיות, בטירות השמורות היטב ובאוכל המצויין לאורך כל הדרך.
יעד, שבשמחה אשוב אליו אם כי לחלק גדול מהאתרים יש הליכה רגלית (גם אם מתונה) ולכן כנראה לא אדחה את הביקור זמן ממושך…
