מעודכן - 25.10.2013 חלק א' -ליון להגיע לצרפת דרך שווייץ כדי לחגוג יומם הולדת? כן! למה לא? אז עוד לפני שנפלה ההחלטה על טיול יומולדת , התחלתי לפשפש ולחפש מידע באתרים של חברות לואו קואסט והכל כדי למצוא טיסה זולה לחורף וזאת בטווח זמן קצר יחסית. בגדול רצינו לחוות שוב סוג של חנוכה/כריסמס באחת מארצות הגולה וכל זאת בסופ"ש קצר.
איזיג'ט יקירתי ויקירת הפורומים של אתר למטייל, כדרכה שוב לא אכזבה. ומצאתי שבימים שבתקופה בה חל יום ההולדת שלי יש בנמצא כרטיסי טיסה וזאת במחיר דו ספרתי וזול מאוד לג'נבה. הזמנתי בלי למצמץ כרטיסים לסופ"ש שבו חל יום ההולדת שלי, כשהיעד שנבחר לנחיתה היה שד"ת ג'נבה, עם אי רצון בולט לטייל בג'נבה עצמה בפרט או בשווייץ בכלל. נשאיר את שווייץ לפעם אחרת אמרנו כי אני ואשתי ידועים כפרנקופיליים מצויים.
באזור הזה שאליו נגיע הר המון בלאן קרץ לי יותר מכל! ומטבע הדברים קבעתי את אנסי כיעד המרכזי לחופשה.
קריאה מהירה בפורום, בבלוגים ובדיווחים של החברים היקרים בו חיזקו את תחושתי ששאמוני ואנסי תמלאנה תפקיד עקרי במתן משב רוח סתווי ורומנטי לחגיגת יום ההולדת הזוגית שלנו.
ככל שחלף הזמן הרגשתי צורך למלא עוד ועוד תוכן. שוב פניתי לדיווחים ושוב לכתבות ובעצה אחת עם אשתי הוחלט להוסיף עוד 3 ימים לטיול ולהפוך את החגיגה לשבוע מלא, משישי עד שישי. וההחלטה על יעד התוספת נפלה על העיר המקסימה ליון, ברור שההחלטה התבררה בדיעבד כמצוינת ועל כך תקראו ותראו תמונות בהמשך.
אז דאגנו לסידור הולם לילדים (7,12,17). סבים וסבתות, דודים ודודות, אחיינים ואחייניות וגם חברים וחברות נרתמו למבצע השהות במחיצת הילדים היקרים שלנו וכמעט שהתעוררו סכסוכים, בניהם וגם בנינו בשאלת הוויכוח מי ישהה עם הילדים יותר זמן! פשוט ברכה מהשמים להיות מוקף בכאלו אנשים אוהבים, מפרגנים ומקסימים ללא גבולות!!!
אשתי הכינה טבלת אקסל מסודרת ומפורטת (כיאה למנהלת חשבונות) בה נרשמו כל הפרטים האפשריים על שעות הלימוד, החוגים, הצופים וגם שעות בילוי עם חברים. מספרי טלפונים חיוניים ועד לרמת הטלפון הנייד של הרופאה המשפחתית שלנו. השומרים והמאבטחים שנבחרו בקפידה הוכנסו לרשימת השמירה הכללית וכל אחד מהמגויסים קיבל עותקים: גם דיגיטאלי וגם מודפס.
הימים חלפו עד שהגענו יום אחד לפני מועד הנסיעה המיוחל, או אז החליט לו הרמטכ"ל השנוי במחלוקת של החמאס, לנסוע ברחובות עזה לטיול מתחת לעינו הפקוחה של האח הגדול וכך עם או ללא כוונה מיוחדת החל מפלס המתח הביטחוני לעלות ולטפס והכספית בברומטר איימה לפוצץ את צינור הזכוכית בו היא זרמה...
כבר החלו לרוץ בראשנו מחשבות לבטל/לדחות/לשנות, אולם השומרים והמאבטחים, כן כן אלו שנבחרו בקפידה, לא הסכימו לקבל הודעת ביטול וכאילו שכפו את עצמם עלינו בצו 8 עצמי. לא בכדי ולא סתם אני מרחיב ומפרט, אני פשוט נפעם רק מעצם המחשבה המתחדשת שוב ושוב על אותם האנשים הנפלאים המקיפים אותנו ביום יום.
לצ'ק אין בטרמינל 1 בנתב"ג הגענו אחרונים... ניגש לדלפק, מוסר דרכונים לנציגת השירות של QAS (הנציגים של איזיג'ט בישראל) והיא אומרת: "איזה כיף שבאתם, אחריכם אני סוגרת!" . ביקשנו בנימוס לשלוח טרולי אחד שמותר לנו להעלות לקבינה וזאת ללא תשלום ובתחילה הדיילת אומרת שאי אפשר. מסבירים בנימוס שכך עושים בבאזל ובג'נבה והדיילת נעתרת בחיוך וכך אנחנו שולחים טרולי אחד לבטן המטוס ואת השני לוקחים אתנו למטוס עצמו.
בכלל כל התהליך של תשאול הביטחון, הצ'ק אין וביקורת הדרכונים עוברים במהירות שיא, די מהר אנחנו מוצאים את עצמנו עולים לקומה השנייה בטרמינל 1 המיותם ומועברים באוטובוס לטרמינל 3 השוקק חיים.
לתור בשער B2 אנו מגיעים בין האחרונים והיות ולא רכשנו ספידי בורדינג ולא הושבה מראש אנו משתרכים לנו אי שם בסוף התור. מה שבסופו של דבר לא מנע מאיתנו לשבת יחדיו בחלקו האחורי של המטוס. אפילו שמתי לב שהדיילים מסדרים את הנוסעים במקומות ודואגים לשמור לפחות 2 שורות אחרונות במיוחד עבור זוגות, ומשפחות . זו אולי פרשנות שלי, אך לא ראיתי זוגות או משפחות שנאלצו להפרד ולשבת בנפרד וכולם היו מרוצים.
הטיסה יוצאת באיחור אלגנטי, עוברת בנעימים וצ'יק צאק אנחנו מוצאים את עצמנו מגיעים לתור הקצר יותר של ביקורת הדרכונים הצרפתית.
אנחנו יוצאים מהמכס ועוברים בקלילות ובזריזות לצד הצרפתי של הטרמינל. מה שצריך לעשות כדי להגיע לצד הצרפתי זה פשוט, לאחר איסוף הכבודה הולכים לכיוון היציאה מהמכס ואחרי שיוצאים לשטח הציבורי, פונים שמאלה והולכים בעקבות השילוט - Sector France והדגל הצרפתי (כמה פשוט). עולים חצי קומה, שוב ימינה ועוד איזה לופ קטן דרך דלתות ומעבר חצי סודי ומגיעים לדלפק של Alamo, יותר נכון לדלפק של חברת Citer הצרפתית המייצגת גם את Alamo וגם את National הבינלאומיות.
את הרכב הזמנו מבעוד מועד מ - traveljigsaw בעזרת שרית כהן יקירתנו וכמובן בסיוע של אורן היקר הידוע בכינויו האיש והשמחות!
ביקשנו סיטרואן C3 דיזל וסיטרואן C3. ביקשתי משרית להדגיש בהזמנה שזה הרכב שאנחנו רוצים, לא מעוניינים בשדרוגים, לא בדומה ולא בערך. וזה מה שקיבלנו, רכב C3 דיזל חדש דנדש.
בדקתי המון אתרים וקיבלתי כמה הצעות, בחלקן אף זולות במעט מההצעה שקיבלתי משרית לרכב בקטגוריית אקונומי, אולם Alamo היו היחידים שהציעו את הרכב הספציפי הזה שבו בחרתי ובמחיר האטרקטיבי ביותר ודרך traveljigsaw המחיר היה אף זול יותר מהאתר הרשמי של Alamo וזו החברה שבפועל סיפקה את הרכב. על הרכב שילמנו 217 יורו כולל ביטוח ביטול השתתפות עצמית, ביטוח תאונות ונהג נוסף ללא תוספת תשלום.
את ה-C3 דיזל החדשה בחרתי לאחר שערכתי בירור מקיף אודות מכלול השיקולים כשמוביל הוא שיקול של עלות מול תועלת ויצא שוזה הרכב החסכוני ביותר בכל קטגוריה, חסכוני יותר אפילו מרכבים בקטגוריית מיני, היחידה שנחשבת חסכונית יותר בדלק היא ה-Smart שבשום מקרה לא עלתה בחשבון בגלל היותה קטנטנה. עם ה-C3 דיזל נסענו כ-1150 ק"מ בשבוע ותדלקנו מיכל אחד מלא, סה"כ 42 ליטר, קצת פחות מ- 60 יורו.
לוקחים את הרכב מהחניון התת קרקעי שמתחת לטרמינל בצד הצרפתי של ג'נבה ויוצאים לעבר היעד הראשון שלנו, העיר ליון.
ביציאה מכיוון פרני לכביש המהיר A41 עוצרים בסופרמרקט ענקי של E.Leclerc, כיאה למיטב הסופרים באירופה, יש בה הכל. מכל וכל. קונים את מה שצריכים ויוצאים לדרך.
מגיעים לאחר כשעה ומחצה של נסיעה למלון שלנו F1 שממוקם ב-dardilly כ-6 ק"מ (10 דק' נסיעה) ממרכז ליון.
המלון בסיסי ופונקציונלי, על חדר טריו כולל ארוחת בוקר וחניה בחזית המלון (ללא תשלום) שילמנו 100 יורו ל- 3לילות.
בערב הראשון לא טיילנו, הגענו למלון בסביבות השעה 20:00 ולאחר מקלחת חמה ונעימה פרשנו לנוח לקראת הצפוי לנו מחר. כך על הדרך צילמתי כמה מבנים יפים בלילה היפה של ליון.
בוקר יום שבת, מתעוררים לבוקר קריר ומעונן. בבית המלון מוגשת ארוחת בוקר בסיסית. מורכבת ממעט פריטים ועדין היא מצוינת מבחינתנו. בכניסה למלון בסמוך לקבלה ממוקמת פינת ארוחת הבוקר. על הדלפק מונחים להם: גרנולה, דגני בוקר (קוקומן צדפים שוקו), 3 סוגים של ריבות, דבש, חמאה, מעדן תפוחים, באגט, בריוש, קפה/תה/שוקו/תפוזים/חלב (חם וקר) ויש מצנם, אפשר להכין צנימים. יש גם מיקרוגל שאפשר להשתמש בו כל היום לחמם ולהכין בו מזון. אנחנו הוספנו לעצמנו פריטים משלנו כמו ירקות, זיתים וכו'.
עוד קצת על המלון... חדר טריו זהו חדר קטן שיש בו מיטה זוגית ומעליה יש מיטה בודדת. אין ארונות אחסון אך יש מתלים לאחסון מעילים וכיוב'. יש טלויזיה עם מבחר ערוצים, שולחן מכתבה קטן וכסא, כיור עם מראה וברז מים. רצפת החדר פרקט נעים ונח ויש רדיאטור לחימום החדר. מקבלים 2 מגבות קטנות שמוחלפות מדי בוקר. המצעים נקיים ונעימים. חדרנית מסדרת את החדר מדי יום.
יש גם חדרי דואו בהם יש 2 מיטות יחיד.
מבנה המלון בן 2 קומות ובכל חדר יש כ-35 חדרים מחולק לארבע סקטורים, שלושה עם חדרים ללא עישון וסקטור אחד למעשנים. לכל קומה יש 5 חדרי שירותים ו- 6 חדרי מקלחת. הישרותם/מקלחות נקיים מאוד ונעימים מאוד לשימוש. בסיום השימוש מתבצע בהם תהליך שטיפה וניקיון אוטומטיים. ניכר מאוד שצוות המלון מתחזק אותו ברמה מעולה.
אני יכול לסכם ביחס של עלות מול תועלת, קיבלנו תמורה מלאה ואף מעבר לכך.
השעות בהן יש נציג בקבלה מוגבלות, למרות שבמלון בליון רוב הזמן ראינו נציג.
כאשר מגיעים למלון ואין נציג בקבלה, כל מה שצריך זה לגשת למכשיר שנראה כמו כספומט בכניסה למלון, בו מכניסים את מס' ההזמנה שקיבלתם במייל ומקבלים את מס' החדר וסיסמת הכניסה לחדר. אותה סיסמה משמשת גם לפתיחת דלת הכניסה למלון. דרך נוספת היא להעביר את כרטיס האשראי שבאמצעותו בוצעה ההזמנה ובאותו אופן מקבלים על הצג את מס' החדר והסיסמה. יש תפריט במס' שפות, לרבות אנגלית.
עד כאן על המלון, שאר בתי המלון שהיינו בהם גם הם מרשת F1 והם נראים בדיוק אותו הדבר מבפנים ומבחוץ, ההרגשה היא כאילו לא החלפנו מלון כלל כל הטיול.
רשמים וחוויות משני בתי המלון הנוספים, בהמשך.
בוקר יום שבת, חוגגים יום הולדת. שמים ב- GPS את השם Lyon , כדי להגיע למרכז העיר וללשכת המידע והתיירות של ליון. מקדם את פנינו בוקר סגרירי, מעט ערפילי ומעונן, אולם אין גשם. קר ואנחנו מוכנים בביגוד. הנסיעה מהמלון למרכז העיר אורכת פחות מעשר דק'. נסיעה על הכביש המהיר A6 מובילה במהירות ויעילות למרכז העיר.
חוצים את נהר הסון, מגיעים לכיכר בלקור ומחליטם לחנות בחניון התת קרקעי שמתחת לכיכר עצמה. מחירי החניה בחניון המרכזי לא זולים, המחיר ההתחלתי 0.80 יורו לכל עשרים דק' ואולם ככל שמאריכים המחיר מתכווץ במעט, על חנייה של כ-4 שעות שילמנו 5.9 יורו.
השלטים המובלים לחניונים צבועים בשחור עם כיתוב צהוב. הכניסה לחניון עצמה בשלטים כחולים ומוכרים עם שם החניון והאות P המסורתית.
אני נוהג לצלם תמיד את הכניסה לחניון או וגם את החנייה שבה משאירים את הרכב, זה עוזר ומסייע למצוא את הרכב במהירות ויעילות.
כמובן שעומדת בפנינו גם האפשרות לחנות ברחוב בסמוך למדרכה בה מסומנים מקומות החנייה המיועדים לשימוש עם מדחנים ואנחנו בהחלט נשתמש באופציה זו בהמשך אחה"צ ובערב.
חשוב לציין שיש מעט מאוד מקומות במרכז שבהם ניתן לחנות ללא תשלום, וצריך לחפש אותם בנרות, בחלק מהערבים מצאנו חניה שכזו, שהייתה במרחק הליכה של מס' דקות מכיכר בלקור או מכיכר קרוס שגם היא מרכזית מאוד בעיר.
כיכר בלקור די מנומנמת בשעת הבוקר המאוחרת ומעט מאוד אנשים מגיעים אליה. החנויות לא עמוסות כלל ולא ניכרת תכונה מיוחדת בשעה זו בכיכר, מה שכלל לא מעיד על שיתחולל כאן בהמשך.
ניגשתי למרכז המידע ולשכת התיירות המקומית אשר נדדה במעט ממקומה המקורי לרגל שיפוצי, הלשכה נדדה מעט מזרחה.
נציגת דלפק חיננית הסבירה באנגלית רהוטה ובחביבות מתפרצת על כל האטרקציות של העיר, היא סיפקה מפה מפורטת עליה סימנה בפירוט ובסימנים ברורים את אשר הסבירה.
כאן המקום לציין שוב שכל מי שרוצה לקבל את ההסברים של לשכת התיירות בעברית עם תוספות לעילא ולעילא עליו לקרוא את הכתבה של רבקה.ק. וכמו כן לעלעל בבלוג המצוין שלה. המידע איכותי מאוד וכתוב בצורה מקצועית מאוד.
פסלו של המלך לואי ה- 14 מביט על הכיכר רחבת הידיים שממנה יצאנו לטיול וסיור רגלי כדי לחוש את העיר בידיים וברגליים.
מכיכר בלקור אנחנו יורדים דרומה על רחוב Rue Victor Hugo לטיול מדרחוב מקסים. בדרכנו המון ילדים על אופניים וקורקינטים, נראה לנו סוג של הפעילות הלאומי של זאטוטי ליון.
מגיעים עד ל- Place Carnot שבו נמצא הפסל הגדול והמרשים de la République.
בגן הציבורי הגדול מתחילים להקים עבורכם החברים שיסעו החל מהשבוע הקרוב, את שוק הכריסמס המסורתי הגדול ביותר בעיר.
הלב קצת נחמץ ונצבט לראות את הביתנים הולכים ונעמדים במקומם ובראש המחשבה, שלא נהיה כאן לכשיפתחו ויצבעו בשלל צבעים.
ממשיכים להתקדם ומ- Place Carnot חוזרים במסלול מעגלי דרך גדת נהר הסון.
חוצים על הגשר שכמוהו יש למעלה מעשרה רק על הסון עצמו. כמובן שלכל גשר האופי והצבעים המאפיינים אותו.

הולכים על הגדה המערבית של הסון ותוך כדי שאני מצלם את הגדה המזרחית אני מזהה "תמונה" שמוכרת לי, אני עושה זום ו... בינגו אני מזהה את בית הכנסת הגדול של ליון. בחזיתו עומדים כמה אנשים חובשי כיפה ואנחנו ממהרים לחזור ולחצות בגשר הקרוב כדי להכנס לבקר בבית הכנסת.
ואולם נתבשרנו ע"י תושבי הקהילה המקומיים שעמדו בחזית שבדיוק הם סיימו את התפילה לעת עתה והפתיחה הבאה של בית הכנסת תהיה בהמשך במוצ"ש לתפילת ערבית.
אנחנו מעט מאוכזבים וממשיכים הלאה.

מרחק רב שומעים קול תופים רם והולכים לכיוון, מגיעים קרוב מאוד לכיכר בלקור, מזהים חבורה ענקית של מתופפים ל מגוון רחב של סוגי תופים, מנגנים בקצב מדהים!
צמוד אליהם חבורה של אנשים הנושאים שלטים... מפגינים על משהו, לא מבינים על מה , אך נהנים מאוד מהמוזיקה.

היו המון קבוצות ובכל מני כיוונים של הכיכר. הקבוצה הספציפית הזו נראתה לי כמו קבוצת פמניסטיות או כפי שהציגה ריני, מן מיצג כלשהו. לא נראו לי כמו אנרכיסטים. הסמל הבולט והשולט ביותר היו אפים אדומים כמו של מוקיונים.
יחד עמם כפי שכתבתי בכל פינה של הכיכר היו התארגנויות, למשל בני נוער שנפחו בלונים ורודים והתכוננו לעצרת כלשהי. או אוהל גדול שמחוצה לו עמד שלט עצום עם פרטים על השקת OPEL חדשה, מאהל קטן לתמיכה בעם הסורי ועוד קבוצות שונות מכל רחוב המתנקז לבלקור.
אני לא בטוח שהקבוצה הספציפית של המתופפים והנשים בעלות השלטים המוזרים היו אלו שהעירו את השוטרים ממנוחתם, אבל זה היה רחוק מאיתנו.
עכשיו גם בתמונות וגם בסרטון וידאו הממחיש את העצמה, הקצב והרעש!

להצגת סרטון הוידאו - לחץ כאן
נפרדים מהמפגינים ומלהקת המתופפים וממשיכים במסלול על רחוב הרפובליקה הראשי לכיוון כיכר הערייה ולכיכר לה קרוס.
בתור חובב מבנים מיוחדים וכנסיות, אני לא מפסיק לצלם, כל בניין יפה מקודמו ולכל אחד מאפייני תקופה שונים. אני פשוט נפעם ונהנה. מבחינתי זו מתנת היומולדת.

שעת אחר הצהריים מתקרבת ואתה שעת הסיום של מרתון בוז'ולה עליו קבלתי המלצה מג'מוס.
אנחנו חוזרים לכיוון הרכב, אני שם GPS לכיוון כפר villefranche sur saone שבו נמצאת נקודת הסיום, כאשר ההזנקה האחרונה למסלול העממי 12 ק"מ נקבעה לשעה 15:00.

יוצאים בנסיעה ובדרך אני מזהה שדה תעופה למטוסים קלים ודאונים ומראה הדאון באויר שובה את לבי, אנחנו מחליטים לשבור חזק ימינה ולרדת לפי השילוט לשדה התעופה.
כאן המקום לציין שבין ביתר אני חובב תעופה באופן כללי ומטוסי קרב בפרט וככל שמתקרבים לשדה התעופה הקטן שבו המטוסים הקטנים ממריאים ללא הרף מהדשא הירוק. גם הזנקה של דאונים במקום ולקינוח 3 האנגרים שבהם מוזיאון פרטי של מטוסי קרב צרפתיים.

הירידה מהכביש הראשי לשד"ת Aérodrome de Lyon - Corbas גוזלת מאיתנו זמן יקר ובמקום לצלם מרתון ודמויות היתוליות, צילמתי קצת מטוסים, באויר ובמוזיאון.

לאחר הביקור בהאנגרים של שדה התעופה הקטנצ'יק של ליון, חזרנו למלון למנוחה קצרה בהמשך יצאנו למסעדה לחגוג יום הולדת כדת וכדין.
מצאנו את עצמנו שוב מגיעים למרכז ליון. הפעם החלטנו לחפש חניה עם מדחן או חניה ברחוב צדדי במקום בו יש שלטים שאחרי השעה 19:00 ניתן לחנות ללא תשלום.
צריך לשים לב שלעתים אין תמרורים ואין מדחנים קרובים לשפת המדרכה, אך יחד עם זאת יש צורך לשלם במכונה שנמצאת בד"כ בקצה הרחוב ומסומנת באות P ועל המדרכה כתוב : parking paid .
אך מצאנו חניה חפשית מסימון כלשהו על הכביש/מדרכה או תמרור ו/ או מדחן כלשהו.

שקלנו ללכת לבושון מקומי ולנסות לדלות משהו מהתפריט שלא יכלול בישול של בשר וחלב גם יחד, אך זו הייתה נראית לנו משימה בלתי אפשרית. במרבית הבושונים המקומיים מצויירים להם בגאון ציורים של חזיר ולאחר קריאת הכתבה של רבקה ועוד כתבות על המסעדות המפורסמות של ליון , אם היה ספק, כבר לא היה ספק שגבינות יחד עם בשר שמקורו איננו ידוע לנו יוגשו לנו בצלחת.
החלטנו ללכת על בטוח ובטוח זו מסעדה איטלקית. זכרנו שממש על כיכר בלקרו יש מסעדה איטלקית - Pizza Pino. המקום היה נראה עמוס באנשים ולא רק בתיירים וקבענו את מקומנו בה.

הושיבו אותנו בשולחן קטנטן צמוד לעוד שולחן קטנטן שכבר ישבו זו זוג מקומי ולאחר החלפת בונסואר הם המשיכו בצרפתית ואנחנו בעברית. הגשה של משפחתיות, אם כי בהתחלה קצת מלחיץ ומביך.
2 פיצות גדולות, סלט קפרזה ותפוחי אדמה קטנים מטוגנים (סוג של צ'יפס?!?) הספיקו לנו בהחלט יחד עם שתיה קלה ומים שמוגשים על אוטומט בין אם ביקשתם ובין אם לאו.
הפיצות היו טעימות מאוד, כלומר בעיקר הבצק היה מיוחד, קריספי מבחוץ ומאוד רך יחד עם זאת. על קינוח ויתרנו, עוד חיכתה לי במלון עוגת הפלאן שקנינו מוקדם יותר בפטיסיירי מקומי.
מחיר לכל התענוג סביר מאוד 34 יורו כולל דמי שירות.
שבעים וטובי לב יצאנו לטיול באותו המסלול של הבוקר כשהמראות הפעם הם מראות של לילה.

שוב פותחים את היום בחדר האוכל של המלון, זה לא ממש חדר אוכל, יותר פינת ישיבה לאוכל שממוקמת בלובי, או שאנחנו מהמאחרים או שאין הרבה מזמינים לארוחת הבוקר . יחד אתנו עוד זוג צרפתים מבוגרים. חשוב לציין ששעות הגשת ארוחת הבוקר הן באמצ"ש - 06:30 עד 09:30 ובסופ"ש 07:30 עד 10:00.
מתארגנים ויוצאים לנו שוב למרכז ליון, הפעם חונים בחניון חיצוני שהוא במעט זול יותר מהחניון מתחת כיכר בלקור, על 3 שעות חניה שילמנו כ- 4 יורו כלומר כ- 0.45 יורו לכל 20 דק' חניה. החניון הוא ממש על גדת הסון בצד המזרחי. זה הצד שבו בכל סופ"ש מתקיים שוק אוכל, פירות, ירקות, בשר וגבינות. בגדה ממול מתקיים לו שוק אמנים שכולל מיצגים שונים, יצירות אמנות שנמכרות ע"י היוצרים. המחירים בהתאם.

השעה שבה נכנסנו למרכז ליון הייתה כמעט 11:00 בבוקר ועדין הכיכרות המרכזיות והרחובות היו כמעט ללא אנשים.

אנחנו בוחרים תחילה בשוק האוכל, בתחילת הרחוב זה מתחיל כשוק ספרים, פשפשים ושמטעס אך לאט לאט מגיעים לתוך המולת השוק. תנו לי לקחת אתכם לתוך הצבעים הניחוחות והטעמים... פשוט כיף יוצא מגדר הרגיל:

אמשיך עם תמונות שוק...
השוק על גדת הסון מתקיים שישי עד ראשון, משות הבוקר המוקדמות ועד שעות אחה"צ המוקדמות.

אגב,
יש בעיר עוד 2 שווקי קבע מקורים הפעילים כל השבוע למעט יום ב'. כך נמסר לי בלשכת התיירות.
מהגבינות קנינו המון...


פלאן וניל וקרמל - ואנחנו בגן עדן!!!

פטריות ענק!!!

תיאבון נפתח גם לנו ואני שאני לא חסיד של מתוקים, אכלתי הפעם המון סוגים של קינוחים. הפלאן הספציפי הזה היה בתוך אמבטיית בצק שהיה מן בצק עלים פריך כזה/ כלומר הגשתי את העלים ויחד עם זאת הוא היה נימוח כמו בצך פריך. ניכר כי המוכרים בשוק הזה הם אנשים פרטיים שחלקם מגדלים את הפירות והירקות אצלם במשק או שאופים ומכינים בעצמם את הקינוחים במטבח בייתי.
ממשיכים לסייר בשוק ועוברים לגדה השנייה שם מתקיים לו שוק האמנים. נהנים מהיצירות היפות ועוברים אל החלק העתיק שך העיר שנקרא: vieux lyon.
המון מבנים עתיקים, חגיגת צילום, חבל שאני לא יכול להביא לכם הכל, אבל בכל אופן רק לטעימה:

המון מבנים עם ציורי קיר, פשוט הדמיון מתערבב עם המציאות, צריך להתקרב מאוד כדי לוודא האם מדובר על ציור קיר או חלון אמתי הניתן לפתיחה:

בינתיים בצד השני של הנהר, יריד אמנים ובתוך העיר העתיקה אמן תאטרון בובות עושה הצגת יחיד תוך הפעלת תיבת נגינה מקסימה המופעלת ע"י "תקליט" קרטון, הנכנס מצד אחד ויוצא ומתקפל בסדר מופתי לצד השני.

עולים לקתדרלת נוטרה דאם לתצפית מרהיבה על העיר. הקתדרלה עצה גדולה ומרשימה, מתוחזקת באופן יוצא מן הכלל.


ובסמוך לקתדרלה האח הקטן של מגדל האייפל, הגגות של ליון אדומים ומהתצפית ניתן לזהות חלק ניכר מהמבנים הבולטים, הכנסיות ומוסדות הציבור:

מהתצפית המדהימה ממשיכים לאתר נוסף הנמצא בחלק זה של העיר, האמפיתאטרון הרומי העתיק של ליון ואם יש לכם קצת זמן תכווננו את עצמכם להפסקת צהריים על המדשאות, אפשר להתארגן עם סל פיקניק ושמיכה או אפילו לשבת על הספסלים הפזורים במקום, גם ישיבה על הטריבונות יכולה להיות אופציה, מי שיודע לקרוא רומית עתיקה, יש לו הרבה מה לקרוא, המון עמודים, מזבחים וכתובות חקוקות בשיש ובאבן

וקצת תמונות לילה





בוקר חדש מגיע הבוקר בא ואנחנו אוטוטו מסכמים את ליון, בקרבת המלון יש ממש במרחק 2 דקות נסיעה מתחם קניות גדול ובו סופרמרקטים, מסעדות ואם נוסעים עוד 2 דק' מגיעים לסניף של דקתלון.
ממש קרוב למלון יש תחנת דלק ובה חנות נוחות למקרה שנתקעים. בהמשך יש את תחנת הדלק שבה השתמשנו.
אחרי ארוחת הבוקר הסטנדרטית נפרדנו מהמלון ויצאנו לדרכנו למצוא שאריות של חגיגות בוז'ולה.

בכניסה למה שנראה כמו מכולת כפרית, כמה אנשים ישובים סביב שולחן, שרים ושמחים, בחוץ מוצעים הבציר האחרון ועוד כמה בצירים.

מחוץ לחנות כמה דוכנים קטנים שמציעים בעיקר יינות ומה שהולך בצד, שפע של גבינות.

בעיר ליון טיילנו 3 ימים שחלפו להם ביעף, אם הייתי הולך על מה שמסומן במפת התיירות, אפשר היה לתכנן טיול לשבוע ואף יותר, יש לעיר הזו בהחלט מה להציע.
אנחנו עוזבים את ליון ומתחברים לכביש A1 המהיר, זהו הכביש שאתו ניתן להגיע עד פאריז. נסיעה בקטע הכביש מליון עד לכניסה לעיירה שאמברי עלה לנו כ- 10 יורו. אם רוצים עד לשדה התעופה בג'נבה, המחיר הוא כ- 12 יורו.

את המשך הטיול ניתן לקרוא בחלק ב' של הטיול בבלוג שלי.