היעד שוק חג המולד בקולמר ממשיכים בדיוק באותה נקודה שעצרתי בפוסט הקודם, הרכבת גולשת לאטה ונכנסת לרציף בחריקת בלמים, אנחנו חוזרים למצב חורף, מתלבשים היטב ויורדים בתחנה. את פנינו מקדמות צמד נערות במצנפות של נואל (סנטה קלאוס בשמו הצרפתי). אנחנו מתעניינים בשוק הכריסמס המפורסם, הן מצידן חייכניות מתמיד ומתנצלות שהברושור שבידיהן כתוב בצרפתית, אני מאלתר בשלוף בבינלאומית אונה מומנטו ומוציא מהתיק את אותו ברושור באנגלית ויחד איתו עוד ערימה שלמה של ברושורים ומפות שקיבלנו בדואר, הבנות מתלהבות שהגענו מוכנים.
 בעוד אנחנו מדסקסים, אמה שולחת SMS, אני משיב ומבין שהן בדרך לעיירה Ribeauvillé, מנסים לתקשר אך השיחה מסתיימת לאחר מספר משפטים בהן אמה אומרת לנו, בואו בואו לשוק האבירים. האם אני מבחין במבטא צרפתי בקולה? מוזר ואני חשבתי שהיא מהעליה השנייה?!? בינתיים מחליטים להשאר בקולמר, לאן נמשיך? נראה ונחליט לפי איך שיתפתח היום.

ko01.jpg
ko08.jpg

לחץ כאן לטיפ – הזמנת שוברים ומפות מלשכת התיירות בקולמר הבנות מייצגות בכבוד את לשכת התיירות המקומית ומפגינות שליטה טובה באנגלית ושוברות את הסטיגמה והרושם שנותר לי מביקורי בפריז. ההכוונה פשוטה, יוצאים מתחנת הרכבת שמאלה, חוצים את הכביש וממשיכים עד לשלט האדום Marche De noel והולכים בעקבותיו, הוא מוביל ימינה ומיד נכנסים למרכז העיניינים. רחובות עתיקים מרוצפים אבן ובתים שנראים כאילו עמי ותמי רק עזבו לא מזמן, ממש הרגשה בספר האגדות. הרחובות עמוסים לעייפה בתיירים מגרמניה, שוויץ ואיטליה ורק אנחנו צמד ישראלים, מוזר ומעניין שלא פגשנו ישראלים במהלך שלושת הימים עד כה.
ko04.jpgko06.jpgko02.jpg חשוב לומר שביחס לשווקים של באזל צפוף כאן מאוד. מזג האויר אמנם קריר טיפונת אך פחות מטפטף מאתמול והרבה יותר נוח להסתובב ברחובות בעיירה החגיגית. מוכרים כאן מתוקים בכל פינה הטעם והצבעים... צבעים משגעים! מאות דוכנים של אוכל, מזכרות, קישוטים לחג, יין חם שהוא בסגנון מעט שונה. יש גם שוקו חם, סיידר תפוחים וקינמון ממש חגיגה שנמשכת ונמשכת מבאזל.

ko07.jpgko13.jpgIMG_1493.JPG

לחץ כאן לטיפ - שווקי חג המולד בקולמר יש כמה מוקדים של שווקים, אחדים מהם פזורים בלב קולמר העתיקה, יש עוד אחד בסמוך לכנסייה, אחד נוסף באזור התאטרון ויש אפילו שוק אחד סגור ומקורה בהאנגר גדול צמוד לונציה הקטנה Le petit venice , זה השוק הטוב ביותר לקטנטנים, אם הגעתם עם ילדים תמצאו בשוק הזה הפעלות רבות, זה לא שבשווקים האחרים חסר, פשוט השוק הזה הותאם מאוד לקטנטנים. גם בקולמר חלק מהמוכרים לבושים בסגנון ימי הביניים, אבירים, דוכסים, רוזנות ונסיכות קרמו עור וגידים ובאו לבקר אותנו ממאה רחוקה. הם משתפים פעולה ואיך שמרימים מצלמה הם מוסיפים פוזה למצלמה וחיוך.
ko10.jpgIMG_1664.JPGIMG_1697.JPG בכל פינה מסעדות וביסטרו, חלקם קבועים וחלקם ארעיים, נבנו מעץ או אוהלי ענק שהוקמו במיוחד לחג. מחוצה להם תנורים גדולים המוזנים כבדרך המסורתית בעצים. בתנורים צולים בשר ואופים מיני מאפה שונים. הריחות עולים מכל עבר. בשלב מסוים אנחנו מחליטים לקחת פסק זמן שוב יין חם לחימום ואנו עוברים לשבת במרכז השוק על ספסל פנוי. מחליטים לאכול פירות ומוציאים מהתיק את האפרסמון הענקי שקנינו יום קודם בבאזל. בינתיים מתיישב לידנו דוד נחמד , נראה כמו תייר מקומי חביב, מנסים לפתח שיחה ואני לא מצליח להבין אם הוא שוויצרי, צרפתי אולי גרמני... לך תדע, מה שכן אני שובר את השיניים עם- "קומו סבה?" – "סבה בייה" ויקירתי מציעה לו פלח מהאפרסמון... תגובתו לא מאחרת לבוא בצרפתית "או... סה טרה ג'ולי , מרסי בוקו" וכתגובה הולמת למעמד חילופי הנציגויות בנינו, הוא שולף בקבוקון מתכת מהכיס הפנימי של המעיל, "סה קה סלה" אני מנסה שוב את הצרפתית הקלוקלת שלי... "אולה לה... סה מיראבל" ואני עושה היכרות עם שנאפס איכותי מאוד, טעים ומחליק בגרון. "סה בו סה בו" אני אומר ומיד ניכרת השפעת השלוק הגדול שגמעתי, אני חש בחמימות המתפשטת בגופי. מחויכים ומבושמים מתערובת השנאפס והיין אנו נפרדים לשלום מאותו דוד נחמד. את אותו מיראבל מצאתי בדיוטיפרי של שוויץ, בלי לחשוב פעמיים חטפתי בקבוק!

IMG_1580.JPGIMG_1563.JPGIMG_1601.JPG אפשר להכביר במילים אולם באמת שקשה להתחרות במילים במראות ובצבעים, העיירה כולה מוכוונת למטרה אחת, להכניס את כולם לאווירת החג. ונציה הקטנה לבשה צבעים, תעלות המים קושטו בפנסים צבעוניים, אנחנו מטיילים ונהנים מכל פיסת מראה ומכל סממני החג בירוק ובאדום המסורתיים. מרכז קולמר לא ממש גדולה, אולם גם הסיבובים החוזרים ונשנים בסמטאות הצרות בין בנייני האבן שנמשחו בצבעי פסטל עדינים גורמים לך להמשיך ולרצות להסתובב ביניהם. גם כאן לא פסחנו על קניות, גבינות כפריות קשות נקנו בדוכנים השונים, מזכרות ואפילו נכנסנו לכמה חנויות הנעלה ואופנה, המחירים סבירים אולם עדין לא החלה עונת הסיילים. התנועה בחנויות עצמן דלילה בחס למתרחש בשווקים וברחבות, כאילו גם התיירים וגם המקומיים יודעים משהו שאנחנו לא ממש ערים לו, ככל הנראה כולם ממתינים בסבלנות שחג המולד יחלוף ואז בהינתן האות יסתערו כנחיל על אותן החנויות בדיוק כשהמחירים יחתכו בהתאם.

IMG_1665.JPGIMG_1495.JPGIMG_1659.JPG

 לשכת המודיעין של קולמר נמצאת ברחוב 32 Cours Sainte-Anne , אנו צועדים למקום כדי לברר האם כדאי עדין לקחת שאטל לכפרים ולעיירות מסביב,. השעה הנה שעת אחר הצהריים, המקום אמנם פתוח, אך דלפקי המידע כבר סגורים. הנציגה שמסדרת עלונים ומפות בסטנדים משיבה לשאלותינו בחמימות תוך מתן עזרה למרות שכבר מזמן סיימה את מלאכת הסיוע לתיירים. אני שואל על הכפרים הסמוכים לקולמר: Kaysersberg , Ribeauvillé , Riquewihr, Eguisheim ומהתשובות אני מבין שמפאת שעת אחר הצהריים המאוחרת כדאי להישאר באזור קולמר, עוד מעט ידלקו כל האורות, העיירה תצבע בעוד צבעים מקסימים ובהמשך יהיה אפשר לראות את מקהלת הילדים. עושים אתנחתא נוספת באזור לשכת התיירות, היות והחל גשם קל וממש בסמוך ללשכה יש מרכז קניות גדול ומקורה. לא רחוק בהמשך סופרמרקט ענקי של Monoprix מהרשת הידועה. יקירתי התיישבה לנוח ואני נגשתי להשלים את אוסף הגבינות שלי, שכיות החמדה האישיות שלי ורק שלי. האמת, לא, לא רק שלי גם של אמא שלי ואבא של יקירתי אשר אוהבים את המעדן הצרפתי לא פחות ממני. עכשיו, אני עושה חישוב זריז ומגיע למסקנה שגם סבא וגם סבתא שעמלו קשה במלאכת הבייביסיטר ישמחו לקבל חבילה מסריחה, הרבה יותר מאשר איזה דובי חג מולד או פעמון שוויצרי. המחירים בסופר עממיים ביותר, אני מרכיב לעצמנו ארוחת צהריים מאוחרת ממגוון מוצרי המזון בחנות. אגב בכניסה לחנות יש מאפייה/קונדיטוריה גדולה, מגוון אדיר של סנדוויצ'ים, קרואסונים חמים, באגטים, עוגות, עוגיות וקינוחים בשלל קרמים וצבעים, בריוש וכל שאר מיני המאפה הצרפתי. שוב מתנגן טעם של פרעצל עם חמאה ודבש או עם חרדל ומלפפונים כבושים בחומץ צרפתי מעודן. אני מוסיף גם בקבוק Richard שהמיוחד בו זה שהוא בנוסף על היותו אניס מובהק, הוסיפו לו נגיעות של מנטה. בהמשך כשאני טועם ממנו... פייי הצרפתים האלו יודעים מה שהם עושים!!! ועם הארוחה המאולתרת אני מוסיף עוד פחית בירה מקומית חצי ליטר, אתם יודעים ההליכה המאומצת והממושכת במעיל הסקי שלי, חלילה שלא אתייבש (תירוצים לשתות בירה).

IMG_1989.JPGIMG_1405.JPGIMG_1624.JPG

 נפרדים ממרכז הקניות וממיצג הקרח/שלח שהוקם במקום וחוזרים כמה צעדים לכיוון ונציה הקטנה. שירותים אני צריך... הבירה, היין והריקארד עושים את שלהם ופוקדים על שלפוחית שלי בזה הרגע לאמץ את המונח "שלפוחית רגיזה". מזה רגיזה??? רגיזה ומרוגזת! בוא נלך בעקבות השילוט מציעה יקירתי ואנחנו עוברים את מתקני ההפעלה של הילדים, מירוץ סוסים, מכוניות מתנגשות מחופשות לפפא נואל ומיני גלגל ענק בכל הצבעים. עוברים בצפיפות במתחם הסגור והמסוגר כשבקצהו האור בקצה המנהרה... השירותים המיוחלים. מילא שהכניסה עולה חצי אירו ולפי התור שיש בחוץ, מישהו כנראה הולך לעשות קופה היום, תור של עשרות אנשים משתרך מחוץ לצמד דלתות, הורים עם ילדים ופעוטות ואני מרגיש שעוד שנייה אני הולך להתפוצץ. בתור הזה אני לא מחכה ויהי מה. אני עובר בין המסעדות השונות ומחפש מרפא לשלפוחית שמצאה לה זמן לשחק איתי במשחקי ברוגז. הצרפתים מסתבר בכל מה שקשור לאירוח תיירים בשירותים, הם אותם צרפתית נרגנים של פריז שזכרתי מפעם. לזה אין בכלל שירותים במסעדה ובביסטרו ההוא הם בדיוק התקלקלו וחוץ מ- NO NO NO לא שמעתי דברי ישועה. אין ברירה כשהמצב קשה נוקטים באמצעים קשים. באחד מבתי העסק שקושט לצורך החג ויקרא שמו מעתה "בית הפרעצלים המאולתר" , גם כן ביקשנו במטותא ובנימוס להשתמש בבית הכיסא וכשהתשובה השלילית לא אחרה לבוא, החלטתי שזה הזמן להפעלת האמצעים הקשים! ראיתי שממש סמוך לכניסה יש מבואה המוליכה לחצר פנימית, אל תדאגו אני לא מתכוון להטיל את מימיי בחצר ולא מתכוון להשאיר עקבות ו- DNA על אדמת צרפת. פשוט מלאתי ומחזרתי בקבוק מים ריק, פאר תוצרת תעשיית המים הישראלית 'נביעות' (הרווחתם פרסום חינם) ואת הראיות השמדתי בפח אשפה קרוב, נמלטנו מהזירה לא לפני שתיעדתי אותה בכמה צילומים ומכמה זוויות. כשיצא אחד התושבים כדי לברר את פשר הרעשים המוזרים בחצרו, אנחנו כבר עטינו חזרה את ארשת פני התייר הממוצע, זה שמתלהב מכל מרפסת או חלון מקושט ודפנו קליקים לכל עבר במצלמה, כולל את פרצופו של השכן שלא ישן!

IMG_1647.JPGIMG_1646.JPGIMG_1649.JPG

 כשאנחנו רגועים ושלווים, לפחות אני אנחנו ממשיכים את חוויית הכריסמס וכבר שעות אחר הצהריים המאוחרות, יקירתי כבר עייפה מאוד, המגף שלה רעב ופתח פה גדול ממש בסוליית הנעל, כך שכבר הגרביים רטובות. כאן נצפה מחזה סוריאליסטי באחת הסמטאות של קולמר, אם עוד לא הזמינו לנו את כוחות הז'נדרמריה בחצר האחורית, לבטח עכשיו אזרחים מודאגים מחייגים ומזעיקים את כוחות הביטחון וההצלה ועל מה המהומה אתם שואלים? אני מתיישב על מדרגות אחד הבתים חולץ את נעליי, מקלף את שכבת הגרביים העליונה שלי (היו שניים במספר) ומעביר אותם ליקירתי. זו חולצת מגפיים, מורידה את הגרביים הרטובות ועושה שימוש משכיל בשקיות הניילון שלקחנו איתנו בקניות ב- Monoprix , שקית ניילון, גרב צמר עבה וחמימה ועליה עוד שכבת שקית ניילון, כך בכל רגל. יקירתי מתחממת ברגליים, מה שנותן כוח להמשיך עוד כמה סיבובים. עכשיו מה שנותר זה להמתין שהערב ירד כי האמת כבר מיצינו כל פינה בעיירה ואני בסה"כ רוצה כמה שוטים של לילה. יקירתי קצת מנדנדת אך מקבלת בהבנה את בקשתי הצנועה לכמה צילומי לילה.
לחץ כאן לטיפ - סופרמרקט Monoprix בקולמר


IMG_1425.JPG השמש אט אט שוקעת וכבר קשה לתפוס תמונות טובות, השמיים "שרופים" כמו שאומרים בשפה המקצועית, אבל אני סוחט מהמצלמה שלי עוד כמה תמונות לא רעות רק שהמבנים נראים ללא רקע בתנאי התאורה הקיימים. אתם לא שאלתי ואני עוד לא אמרתי ונראה לי שזה הזמן להציג את המצלמה בה אני עושה שימוש. היא לא הכי חדישה שיש אך משרתת אותתי נאמה ואני מאוד מרוצה ממנה. המדובר על מצלמה דמוי SLR מתוצרת Canon דגם SX10-IS , מצלמות דמוי SLR מאפשרות לרוב את כל היכולות של מצלמות SLR רגילה למעט האפשרויות של החלפת עדשות. יש לה זום אופטי X 20, רזולוציה מקסימלית 10 מגה פיקסל ומעבד תמונה DIGIC 4. היא אמנם גדולה ומגושמת אך עם תוצאות אי אפשר להתווכח.
IMG_1616.JPGIMG_1469.JPGIMG_1611.JPG הערב יורד במהרה, כבר קר מאוד ולמרות שטפטף רוב שעות היום הטמפרטורה מראה 4 מעלות צלזיוס. אני מצלם עכשיו ברצף, מתחשב ביקירתי שכבר מפנטזת וממלמלת כמה היא כבר רוצה להיות מתחת למים החמים במקלחת בחדר החמים והנעים שלנו באיביס. אני לוקח אותנו שוב לכיוון ונציה הקטנה כשבתכנית שלי לצלם את הגשרים מוארים באורות הצבעוניים, אולם התגודדות על אחד הגשרים מושכת את תשומת ליבנו, אנחנו מתקרבים ומתחילים לשמוע קול פעמונים, לא פעמונים רגילים אלא קול ילדים המזכיר קול פעמונים. נדחפים מעט בין האנשים ואנו רואים את הסירות שהיו מיותמות קודם ועליהן חבורות של ילדים ונערים, לבושים כמיטב המסורת החגיגית כאשר על אחת הסירות Papa noel מלווה אותם בנגינת אקורדיון, אנחנו מתרגשים יחד עם כל הקהל ואני בקושי מצליח לצלם 3 תמונות, הצפיפות על הגשר לא מאפשרת לצלם תמונות באיכות טובה. אנחנו מתאפסים על עצמנו ותופסים כיוון חזרה לתחנת הרכבת. כבר חושך ולמרות שאזור שווקי חג המולד חי ותוסס, שאר העיירה מפגינה שקט ושלווה, ממש על גבול הנמנום.
ko05.jpgko14.jpg

ko12.jpg
לחץ כאן לטיפ - מקהלות הילדים בקולמר
 השעה כבר 18:00 בקירוב, אנחנו אמנם רחוקים כמה שעות ויש טווח בטחון עד הרכבת האחרונה ולמרות שתכננו לתפוס את זו של 19:30, אמרנו די והחלטנו לסיים את היום כשאנחנו שמחים על החוויות שנפלו בחלקנו. הולכים פחות או יותר חזרה לכיוון הרחוב הראשי ושם הולכים בכיוון הזרם. אני כבר די עייף ואין ךי חשק כלל להפעיל את כישורי הניווט שלי ואנחנו סומכים על על חוש הכיוון והאינטואיציה כי זו לא הייתה הדרך שבה הגענו למרכז העיירה. ההימור שלנו מצליח ולאחר רבע שעה לערך אנחנו מוצאים את עצמנו קרוב לכניסה לתחנת הרכבת אך אוי אוי אוי!!! רכבת מתקרבת ונכנסת אוטוטו לרציף ונראה שהיא מגיעה מכיוון כללי שטרסבורג. אני עובר למצב ריצה וסוחף אחריי את יקירתי, עוברים במהירות וחוצים את הכביש, אנחנו כבר במנהרה שעוברת מתחת לפסים במעלה גרם המדרגות אני שומע את המשרוקית של המפקחת ואני רץ לעברה ושואל מתנשף - Se saint-louis saint louis ? ואני רגל אחת במדרגה של הקרון ורגל שנייה על הרציף כשאני מושך זמן ונותן ליקירתי את האפשרות לצמצם ולהגיע. האישה עם הכובע אומרת לי No saint-louis... NO... אני עוזב את הדלת ומשחרר את הרכבת לדרכה וצועק ליקירתי - אזעקת שווא...אזעקת שווא!!! השעה 18:20 בערך ויש לך עוד כ-20 דק' להעביר בתחנה עד הרכבת הבאה, אני כרגיל יוצא לסיבוב צילומים בקרבת התחנה. והרכבת מגיעה בדיוק של שעון שווייצרי ואנו עושים את דרכנו חזרה לסנט לואי. הפעם הנסיעה בחושך ואין יותר מידי עניין בנוף.

IMG_1690.JPGIMG_1642.JPGIMG_1671.JPG

מגיעים לסנט לואי לאחר כחצי שעה, ההליכה מתחנת הרכבת עוברת דרך הרחוב הראשי של העיירה שגם היא התקשטה ברוב הדר לכבוד החג, הרחובות ריקים והתמונות ממש כאילו מישהו הזמין יום צילומים לגלויות, רחובות ריקים מאדם ומעט מאוד כלי רכב נוסעים. בשעה 19:25 אנחנו כבר בקרבת המלון, אני מבחין שהסניף של Simply עדין פתוח , אני שולח את יקירתי לחדר וחומק פנימה בזריזות. אוסף במהירות מוצרים מהמדפים, דוחף אותם לסל ומבין שנשארתי לבדי בסופרמרקט הענקי הזה, אפילו מחלקת היין החם מזמן קיפלה את הדלפק המאולתר שלה ובעודי בוחן עוד כמה גבינות באזור המקרר, אני שומע מרחוק... מסייה... מסייה... סילבופלה... סה סא...סה סא... מסייה... ואני מבין שנותרתי הטרדה האחרונה בחיים של מנהלת הקופה הראשית שהגיע עד אלי כדי לסלק אותי מהמקום. אני אומר לה ווי ווי, סה פיני , ווי... וכשהיא מפנה את הגב אני חומק לאזור הצנצנות והשימורים, מצליח להכניס עוד איזה חרדל ועוד מיונז צרפתיים מעודנים שבעתיים לא יזכו להגיע עמי לארץ הקודש (כי כך החליט הבודק הביטחוני בנמל התעופה כשהוציא לי את הצנצנות מהטרולי). המנהלת חוזרת וגוערת בי ואני בדו שיח של חרשים מסביר לה בעברית שתניח לי לנפשי כי מחר יום ראשון והכל יהיה סגור! היא בשלה, כבר לא מורידה ממני את העיניים עד שאני מגיע לקופה המאויישת, חס וחלילה אם הייתי צריך לחזור לקופות האוטומטיות היא יודעת שהייתי דוחף עוד כמה דברים לסל... כשכתוב אצל הצרפתים שעת סגירה 19:30, הכוונה היא שבשעה הנקובה הקופות סגורות ומסוגרות ואין נפש חיה בתחומי הסופרמרקט, לך תסביר את זה לישראלי רעב.
לחץ כאן לטיפ - סופרמרקט Simply בסנט לואי
IMG_1735.JPGIMG_1751.JPG

IMG_1747.JPGלחץ כאן לטיפ - קבלת מפות ושוברים מלשכת התיירות במולוז חשבתם שהיום הגדוש והעמוס מסתיים לו עם הגעתי לחדר? אז זהו שלא ממש... אני מארגן את הגבינות הנוספות מחוץ לחלון וניגש לחבר את הקומקום ו... נכון! התקע המוזר לא מתאים לשקע הצרפתי הגס. די נמאס לי מכם אני כמעט צורח וחושב לעצמי מה עושים עכשיו? Simply כבר סגור, אני ודאתי שמנהלת המשמרת סיימה לספור את הכסף ולנעול את הדלתות. אוף! אז אתם זוכרים מה עושים כשהמצב קשה, נכון? בדיוק, נוקטים באמצעים קשים. אני לוקח את התקע השווייצרי השוויצר ותולש לו את הפין האמצעי, בלי טיפה של רחמנות אני מסרס אותו והופך אותו לתקע זוגי ישראלי מצוי, תוקע אותו במה שמו הצרפתי והמים בקומקום מתחילים לרתוח. בתוך כך אני לא מאכזב אתכם חבריי יושבי הפורום הצמאים למידע באון ליין וכבר דואג להעלות ניצנים ראשונים של תמונות לפורום. סידורים אחרונים, מקלחת וארוחת ערב ובסיומה אני מתחיל את הבלוג שלי, לראיה העתקתי את תאריך ושעת פרסום הבלוג על באזל - 23:21 10/12/2011 .
 Saint-louis - Village-Neuf הבוקר מגיע ואין לנו חשק לצאת מהפוך החמים והנעים, אני מתרץ את כאבי הגרון והנזלת כדי למשוך עוד שעת שינה במיטה, בינתיים יקירתי שכבר בשש וחצי בבוקר יצאה מהמיטה, סידרה ארגנה ואפילו הספיקה להתכתב בדוא"ל עם הילדים, מכינה לנו קפה חם וחוזרת לידי מתחת לפוך. מתייעצים בנינו ומחליטים שאין כוח וגם אין אפילו חשק לתפוס שוב רכבת למולוז (Mulhuose) שהייתה בתכנית המקורית במיוחד לאור העובדה שאני מציין שאת השיא מבחינת שווקי חג מולד עשינו בקולמר, טוב מזה כבר לא נראה ובשביל מוזיאון מכוניות ואפילו בשביל מוזיאון חשמל, לא ממש בא לנו לנסוע. אז באלתור והחלטה של הרגע אנחנו מחליטים להישאר באזור, מה יש? נחקור קצת את סנט לואי הרדומה וננסה למצוא בה עניין. יוצאים לרחוב וריח הבאגטים הטריים מגיע עד אפינו, ממש מתחת למלון יש בולונג'רי מקומי. המזל כבר מאיר לנו פנים שתפסנו אותם פתוחים, השעה טיפונת אחרי 11:00 בבוקר ולשאלתי אמרה המוכרת שהם סוגרים בעוד כשעה, השעה 12:00 היא שעת הסגירה בסופי שבוע. קנינו באגטים טריים, המחיר זול 1 אירו לבגט. יש גם בריוש, קרואסונים, פרעצלים ועוד מיני מאפה. כשאנחנו לבושים היטב יצאנו לרחובות סנט לואי הקפואים. היום ממש בהיר ואין כמעט עננים הטמפרטורה חד ספרתית באזור ה- 8 מעלות. צועדים על- Avenue Général de Gaulle בכיוון כללי צפונה, החנויות סגורות, אין כמעט איש ברחובות ופה ושם יש מסעדה או ביסטרו פתוחים. אני מצלם את הבתים היפים, אומר מקסימום נגיע עד קצה העיירה, נחתוך לצד שני ונשוב עלעקבותינו במסלול מעגלי.

SL02.jpgSL03.jpgSL04.jpg

 בדרך אני מבחין במבנה הגדול והמיוחד שנמצא פנימה בתוך סמטת רחוב קטנה , אומר ליקירתי חכי דקה אני רץ, מצלם את הכנסייה וחוזר ואז מקצה הרחוב צועק לה "בואי בואי מהר" והיא עושה לי פרצוף של "מה עכשיו???" ומתקדמת לאיטה... יו... זו לא כנסייה זה בית כנסת... ממש הפתעה נעימה. בית הכנסת היה סגור, ניכר שהוא פעיל, אבל אנחנו הגענו אליו ביום ראשון בשעות המאוחרות של הבוקר, כך שאפילו אם התקיימה תפילת שחרית - פספסנו. יקירתי מצאה חלון פתוח שדרכו יכולנו להציץ המקום נראה שמור ויפה. בית הכנסת נמצא ברחוב קטן שנקרא (איך לא?) - Rue de la Synagogue בסוף רח' Avenue Général de Gaulle מתחבר רח' Rue de Huningue ואז ברחוב השני שמאלה נמצא Rue de la Synagogue ועליו עומד בית הכנסת.

SL06.JPGSL05.JPGSL12.JPG

 המשך הרחוב מתחבר ל- Rue de Saint-Louis אשר עליו יש סופרמרקטים ענקיים (שהיו סגורים) האחד של רשת Supermarché Match והשני של רשת LIDL . עוברים אותם ומגיעים לגשר שחוצה תעלת מים גדולה המתחברת בחלק הצפוני לנהר הריין. אנו מחליטים ללכת לאורך הנחל שבו יש צמחיה עבותה, שדות, כרמים ומטעים. אם עומדים עם הפנים צפונה ואם מביטים מזרחה לכיוון ימין, ניתן לראות את מלון Centra. פונים בדיוק לכיוון הנגדי והולכים לכיוון צפון-מערב על שביל בסמוך לתעלה. במהלך הטיול הרגלי, נפגשים בעוברי אורח מקומיים החולפים על פנינו כאשר כל אחד וכל אחת מהם מקפידים על ברכת בונז'ור ולא רק בגלל היותך תייר, פשוט כך זה כשאתה מקבל חינוך אירופאי לברך את העוברים והשבים בברכת שלום. צריך לציין כי קיימים בסמוך לגדת הנחל שלושה שבילים, שביל צמוד לכל גדה ועוד שביל עילי בגדה המערבית. ניתן ללכת על איזה שביל שרוצים כאשר הולכים עם כיוון הזרימה. הנוף פראי ויפה מאד, עופות מים וצמחייה רבה מכל עבר. עשינו מסלול הליכה איטי של כשעה, כאשר מימין ומשמאל שדות ירוקים וברקע רואים את צריח הכנסייה המתנשא אל על לשמיים. חולפנו מתחת לגשר אחד וכשמגיעים לגשר השני, המשכנו ימינה לכיוון מזרח ואחרי הליכה קצרה מאד כבר הגענו לפאתי הכפר ולבתים הראשונים שלו.

SL11.JPGSL09.JPGSL14.JPG

 הליכה ברחוב Rue du Général de Gaulle, כאשר כל הבתים בכפר חד או דו קומתיים, בנויים בבניה מסורתית האופיינית מאד לאזור, שילוב של קורות עץ ואבן. הבתים ברובם עתיקים מאד, מתוחזקים היטב ומשוחים בצבעי פסטל עדינים, תכלת, ורוד, צהוב, ירוק פיסטוק, קרם ועוד. לאחר הליכה של כעשר דקות על הרחוב מגיעים לכנסייה העתיקה, זו שראינו קודם מהשדות. הכנסייה בנויה בסגנון עתיק וצמודה לבית העירייה המקומי. על הרחוב הראשי יש כמה מסעדות וביסטרו בסגנון קלאסי-צרפתי, אשר פתוחים גם בימי ראשון, כאשר שאר הכפר שקט ומנומנם. בכבישים פזורים שלטים עם מפות של הכפר ורשימת אטרקציות ופעילויות, מרכז מידע התיירות נמצא קרוב מאד. ממשיכים עד סוף הרחוב ומצד מזרח יש אגם קטן ובו ברבורים ועופות מים נוספים. הנוף מרהיב והשקט שולט בכל פינה. לאחר בילוי של כשעתיים חזרנו במסלול מעגלי חזרה מכיוון צפון כאשר זהו המקום בדיוק בו נמצא משולש הגבולות של צרפת/שוויץ/גרמניה. אנו בצד הצרפתי צופים לעבר נהר הריין שמרכזו מפריד בין גרמניה לצרפת ואילו הליכה מעט לכיוון דרום מביאה אותנו לתוך שוויץ.
לחץ כאן לטיפ - תחנות דלק בקרבת סנט לואי


SL07.JPGSL15.jpg

 אנו חוזרים לסנט לואי לקראת ערב, חוזרים למלון, אין הרבה זמן לנוח כי עכשיו הרחובות מלאים באנשים, שוק הכריסמס הקטן נפתח ובדיוק ברחבה הגדולה שמאחריי מלון איביס נפתח משטח החלקה על הקרח, כל ילדיי העיירה נעלו את המחליקיים והם מפגינים כושר החלקה יוצא דופן. אנחנו אומרים למה לא? ובשמחה מצטרפים לחגיגה, מסתובבים בעיירה עד השעה 20:30 כבר לא נשאר כמעט איש ברחובות והעיירה חזרה לנמנום החורף שלה. אנחנו לא מוותרים, צועדים ברגל עד מעבר הגבול Granze, מרחק של 800 מ', משהו כמו רבע שעה הליכה, חוצים את הגבול ועולים על טראם 11 חזרה ללב באזל. שאיפה אחרונה מהאווירה המשכרת של החג, קניות אחרונות טלאט לאט מחלחלת בתודעה המחשבה שזהו, מחר נפרדים מהאגדה שנקראת באזל ואלזס.
לחץ כאן לטיפ - מסלול טיול village-neuf 

IMG_1958.JPGIMG_1756.JPGIMG_1971.JPG
לחץ כאן לטיפ - כרטיס Speedy בלתי מוגבל ב- EasyJet
הזמנו את שירות השאטל של המלון לשעה 05:30, חיש מהר הגענו לשדה התעופה, צ'ק אין זריז, בדיקת בטחון שבה כאמור אני נפרד נהמיונז והחרדל הצרפתיים שלי, איש הבטחון צרפתי, שוויצרי או השד יודע מה יודע שזה מזון, אך אין מה לעשות, הוראות הן הוראות וע"פ המשנה האירופית יש לבצען כלשונן במדויק! מגיעים לדיוטי פרי וכאן אין מה להתבלבל, יקירתי קונה שוקולדים לחברות מהעבודה ואני מוצא על אחד המדפים בקבוק של שנאפס Mirabell, מבלי לחשוב פעמים אני מאמץ אותו אל ליבי, הוא את מקומו במדף אוסף הכבוד הרוויח ביושר.
 מבלי להתמהמה ומבלי למהר שוב מקום טוב באמצע התור, מה שמקנה לנו צמד מקומות צמודים בשורה השלישית. בניגוד לדיילות המתקתקות שהיו בטיסת הלוך אנחנו מקבלים צמד בנות האחת עם פרצוף כמו כרוב כבוש והשנייה כמו מלפפון חמוץ. היות ועל השירות בטיסה הזו לא שילמנו, אז איננו חשים נעלבים או נפגעים, רק מפריעה לנו העובדה שצריך לספור את הנוסעים שוב ושוב... ועל כך אמרו הזוג החביב שישבו לפנינו בשורה השנייה, על הספירה החוזרת ונשנית של הדיילות: "אם היא הייתה יודעת לספור היא בטח לא הייתה דיילת ובטח שלא באיזיג'ט". הטיסה עוברת בנעימים ובשעת צהריים מוקדמת בגלישה לנחיתה אנו עוברים מעל הבית שלנו, אותו נפגוש בעוד זמן קצר.
לחץ כאן לטיפ - כיצד לבחור מלון בבאזל
IMG_1398 (2).JPG
R e e F לחץ כאן לפוסט Christmas 2011 חלק ראשון - באזל