סרי לנקה והאיים המלדיביים נוב' 2010

עדכון אחרון - 6.10.12

חגיגות ה- 40

אז איך חוגגים 40 מבלי להרגיש שצועדים ואולי אפילו רצים לעבר העשור החמישי של החיים?
אז הפתרון שלי מאוד פשוט: לטראומה מגיבים בטראומה! אז כדי למנוע את המשבר ושלא יהיה אף לא משברון או אפילו ניצן של כזה מצב, נטלתי על עצמי את מלאכת הארגון למאורע כה גדול שיאפיל ויגמד את יום ההולדת המסכם את העשור הרביעי של חיי ויגרום לו להראות כעוד אירוע מינורי וזוטר בתוך מסע קסום, מין עוד שלב כזה שמסמנים עליו V ומדלגים עליו בקלילות בעין הסערה.

האי Eriyadu במלדיביים

מה? האיים המלדיביים, למה?!?

ההחלטה לחגוג יומולדת עגול שכזה התקבלה בסה"כ כחדשיים לפני האירוע המיוחל. הייתי בקורס באחת ממכללות ההיי-טק והרצאות משעממות על נתבים וקונפיגורציה שלהם מובילות, אותי לפחות, להפליג בדמיון הרחק הרחק מכל מקור ציביליזציה. הייתי אומר אפילו שככל שהעמיקה הנבירה בעולם המחשבים אני העמקתי באחיזתי בנופי החול הלבן כפנינה והמים שנמשחו כביד אמן בצבעי כחול וטורקיז. כטוב לבי בשיכרון שאפף אותי פניתי ל-Youtubeוהתחלתי לצפות בסרטים על יעדים אקזוטיים. היעדים המועמדים שעלו וצפו בזיכרוני נקשרו קשר ישיר לענף ספורט החביב עלי במיוחד, הצלילה. נזכרתי בכל אותם יעדים שנצצו מעל דפי הכרומו המבהיקים במגזין התאחדות הצלילה שהיה פוקד באופן קבע ובתזמון חודשי. זנזיבר, סיישל, פלאו, איי שלמה, גלאפגוס, מאוריציוס והמלדיביים הפכו לשמות החמים אצלי, כאשר כל סרטון וידאו שראיתי על יעדים אלו ניתק אותי עוד ועוד מכבלי המציאות ומפקודות בשורת הפקודה המרצדת על הצג שמולי. אכן לפטופ, נטסטיק ואזניות עשו קסמים בניתוקי המוחלט מהמתרחש בכיתת המחשבים.
כאן המקום לציין שאת ירח הדבש (המאוחר) שלנו חגגנו בפורטו ריקו האקזוטית אשר ממנה קינחנו ויצאנו להפלגה (קרוז) בת שבוע ימים באיים הקאריביים, כך שחוויית האיים הקסומים והאקזוטיים לא הייתה זרה לנו, אולם זה סיפור לפוסט אחר.

עיר הבירה מאלה ממעוף הציפור

ההכנות למסע הקסם

היו כמה סיבות לכך שנפלה ההחלטה על האיים המלדיביים שיהיו היעד העיקרי במסע המיוחד שלנו. היעדים המרוחקים מאוד כמו איי שלמה, גלאפגוס, פלאו ומאוריציוס נפסלו בגלל המרחק הרב, מצאנו שלא כדאי להשקיע עשרות של שעות טיסה והמתנה בשדות תעופה כאשר במצטבר יש לנו 11 יום לכל הטיול. סיישל נפסל כלכלית, הטיסות יקרות מאוד ובכללי התחשיב הכלכלי די נוטה לרעתה. נותרנו עם זנזיבר והמלדיביים ומה שהכריע את הכף לטובת המלדיביים היה כמות הרזורטים, הייחוד של איים קטנים בניגוד לאי גדול אחד כמו זנזיבר וכמובן הטורקיז! זה שעוד יוזכר כאן רבות. מבחינת הוצאה כלכלית שני היעדים עמדו בציפיות שלנו ולשני היעדים היו חבילות מובנות עם הצעות אטרקטיביות באתרי תיור ונופש. עוד השוואה קטנה בין אתרי הצלילה וזנזיבר קיבלה את הנוק אאוט שלה, זה סופי... טסים לרפובליקה של האיים המלדיביים.
ככל שהימים חלפו התחזקה בי התחושה שהבחירה במלדיביים היא הבחירה שתוכל לעשות את הטוויסט בעלילה של סיפור חיי, מן תחושה כזו שמביאה מחשבה על להיות בגן עדן תוך כדי שנשארת בחיים.
כמו בכל הכנה לכל טיול, קצר או ארוך, זוגי או משפחתי אני פונה למספר מקורות מידע, החל מהבאר הבלתי נדלית , המשך עם אתרים של סיטונאי תיירות ונופש וכלה באתרי מידע על טיולים בחו"ל כאשרלמטייל מנצח בראש.

דולפינים - אורחים קבועים בחוף האי Eriyadu


הבירורים מעלים בפניי מספר דרכים מעשיות להגיע למלדיביים, כאשר על הסף נדחות הצעות לטוס דרך אירופה וזאת מסיבות כלכליות וכן ההצעות לטוס דרך מדינות המפרץ הפרסי להן אין הסכם שלום מובהק עם ישראל וזאת מסיבות ביטחוניות. בתחשיב של עלות מול תועלת תוך שמירה על מסגרת ביטחונית בחרנו לטוס בחברת רויאל ג'ורדניין בקו ת"א>עמאן>קולומבו>מאלה, נכון 3 טיסות כאשר באמצע יש המתנות, אבל חלום זה חלום וכמו שכתב איזה "חכמולוג פייסבוק: "יש אנשים שישנים כדי לחלום חלומות ויש כאלו שנשארים ערים בכדי להגשים חלומות.אז תוך כדי הפגנת ערנות מוחלטת התחלתי לחפש טיסות, אומרים עלי שאני בחור עם רגליים יציבות בקרקע ולכן אני חושב שיש תמיד להתאים את הלינות לטיסות ולא להיפך, טיסה ליעד מסוים יש פעם ביום, אולי פעמיים, בתי מלון יש באותו יעד' בד"כ עשרות רבות, אז עדיף להזיז ולשחק עם הלינות כי יש בהן המון אופציות ולא בטיסות, כי אם קיבעת וסנדלת את עצמך לתאריך מסוים בטיסה אל תתפלא שנתקעת עם טיסה יקרה במאות אחוזים מזו שיצאה אתמול או תצא מחר.
תוך כדי שיחת מסדרון עם קולגה שטייל בסרי לנקה בטיול צילום, זה האחרון טפטף למוחי שהוא נהנה מאוד באי וחזר ספוג חוויות ותמונות מדהימות. חשבתי לעצמי כדאי להתעכב בסרי לנקה כמה ימים, שהריי אנו נוחתים ממילא בקולומבו ומי יודע אם אי פעם נחזור על הדרך והמסלול וכך נולד הרעיון להרוויח שני יעדים בכרטיס אחד.

האי השכן - Paradise Island Resort

להקת דגי נתחן - פאודר בלו

המלדיביים - איזה רזורט?

 המראה הראשון בכניסה לרזורט

 החדר - בסבך הצמחייה

 לאחר התכתבות בדוא"ל עם נציג חברת VermilionMaldives שהם למעשה הנציגים גם תחת שם המותגhotelsmaldives ולאחר שעשינו את כל התיאומים וההתאמות מבחינת תאריכים פנויים, עלות ללילה על בסיס הכל כלול וכן מרחק מעיר הבירה מאלה שסמוך לה ממוקם האי של שדה התעופה הבינלאומי של המלדיביים, בחרנו ב-Eriyadu Island Resort. אי קטנטן בצפון מאלה אטול ההגעה אל האי בהפלגה בסירה מהירה כ- 45 דק' עד שעה. באי קיימים 2 סוגי חדרים כאשר כולם ממוקמים מכל עברי האי על החוף בצורה מעגלית, כאשר חדרים מסוג - superior נוגעים ממש על קו המים בצד המערבי של האי ואילו החדרים הרגילים נמצאים בצד הדרומי של האי וממוקמים מרחק כמה מטרים בודדים מקו המים כשהצמחייה העבותה מקיפה מכל עבר.


 טורקיז מהפנט על המים

סרי לנקה - היעד שנוסף כבונוס

אחרי שאספנו מידע רב על המלדיביים, על דרכי ההגעה, בתי המלון והרזורטים באיים הקסומים התפניתי לאסוף מידע על סרי לנקה. אז גיליתי שסרי לנקה הממוקמת דרומית להודו נקרא גם "הדמעה של הודו" וזאת מכיוון שהיא נראית במפה כטיפה שזלגה לה מתת היבשת דרומה. איסוף המידע הראשוני החל באתר הטיפים והכתבות של למטייל ומיד הבנתי שהדרך של טיול יחד עם נהג/מדריך מקובלת מאוד באי ומכיוון שיש לנו זמן קצר מאוד להעביר באי ואנחנו נרצה להספיק את המקסימום מבחינת ביקור באטרקציות, נופי טבע ואתרי היסטוריה, זו תהיה גם הדרך שלנו. מדור טיפים משופע בעשרות רבות של המלצות (טובות בעיקר) על מדריכים שונים, חלקם צעירים, חלקם מבוגרים וחלקם עובדים אף בסוכנויות מורשות או שהם פרי לנסרים של סוכנויות שכאלו. טיפ ארוך במיוחד שצד את עיני הספיק לי להבין שאני רוצה להעביר את הטיול שלנו בכיף עם מדריך צעיר ובעל ידע והמילים החמות שהרעיף הכותב על הסוכנות גרם לי לשלוח מייל לסוכנות Flywing Tours שמקום מושבה בנגומבו, קרוב מאוד לשדה התעופה הבינלאומי של סרי לנקה. כבר ידעתי מה אני רוצה ומה אני מחפש, ידעתי גם איך אני רוצה שיראה המסלול שלי ואפילו היו לי רעיונות באילו בתי מלון נרצה לישון. ליתר ביטחון וכדי לקבל תמונת רקע ברורה, שלחתי עוד כמה מיילים לכמה מדריכים וסוכנויות והמתנתי בציפייה דרוכה למענה.



 אישארה רנדיל המנהל והמדריך המוסמך בסוכנות Flywing Tours (הסוכנות שייכת במקור לאביו) חזר אלי עם כמה הצעות לטיול בן 3 ימים עם מסלולים, אתרים, אטרקציות ולינות. מדריכים וסוכנויות נוספות (חלקם ישראלים) שמטעמים שונים לא אנקוב בשמם, חזרו אלי עם הצעות יקרות או שלא חזרו אלי כלל. עוד כמה דברים, סגירות אחרונות ואפילו מיקוח קטן על המחיר וסגרתי עם אישארה את העסקה. בגדול המדובר היה על: רכב+נהג+מדריך, לינות בבתי מלון ע"ב חצי פנסיון, תשלום בכניסות לאטרקציות ולאתרים ובקיצור הכל כולל הכל. המחיר לשלושת ימי הטיול עמד על 350$ . לא נתבקשנו להפקיד מקדמה כלשהי, הכל עבד על אמון הדדי והתחושה שלי מהרגע הראשון הייתה טובה, אפילו קיימנו שיחת טלפון אחת קצרה שאני יזמתי ושיחה זו רק חיזקה אצלי את תחושת הביטחון שמדובר על סוכנות רצינית עם מדריכים מעולים מה שבפועל התברר כנכון. מה קיבלנו בתמורה, היכן שהינו ובאילו אתרים ביקרנו??? תגלו בהמשך קריאת הבלוג.


Srilankn Airlines

ערפל כבד סופות החול ומה שביניהם

סיימנו עם ההכנות והתעוררנו לבוקר ספוג הערפל הסמיך ב- 16.11.2010, הכנו דרכונים וכמה כיף, לא רצנו להוציא ויזה בשגרירות. כאן המקום להדגיש שהחל מיום 1.1.2012 כדאי להתארגן מראש על ויזה לסרי לנקה שכן אם לא דאגתם לסידור זה מראש בשגרירות או באתר האינטרנט, תשלמו 50$ לאדם. הוצאת הויזה מראש תחסוך מכם 20$ לאדם. נכון לכתיבת שורות אלו אזרחי ישראל אינם נדרשים להוציא ויזה לביקור באיים המלדיביים.
התייצבנו בשעת בוקר מוקדמת בדלפקי הרישום של חברת התעופה המלכותית הירדנית royal jordanian ולאחר שסיימנו את הפרוצדורה הרגילה של ביטחון, צ'ק אין, ביטחון וביקורת גבולות, הגענו לאזור הדיוטי פרי כאשר מהחלונות נשקף נוף לבן והראות היא מקסימום 2 מטר לכל כיוון. השלטים והמסכים המורים על מועדי הטיסות החלו להבהב ולרצד באדום זועק- Delay, כך טיסה אחר טיסה נצבעה באדום וההשלכות המידיות היו כל טיסה שמתעכבת בנחיתה, גוררת עיכוב בהמראה. נציגי חברת התעופה עדכנו אותנו שהטיסה מירדן תצא רק אחרי שעה 12:00 בצהריים, מה שמותיר אותנו אופטימיים עם 5 שעות עיכוב. בפועל טיסת רויאל נחתה בשעה 12:30, הנוסעים רק הגיעו ירדו במהרה ותוך 15 דק' עלה אחרון הנוסעים הממריאים והדלתות נסגרו. עוד כמה דק' ואנחנו כבר באויר, זה היה מהיר!


 ביקורת הגבולות עאמן

תוך מחצית השעה הודיע הקברניט שאנו נערכים לנחיתה והוסיף כי באזור שדה התעופה הבינלאומי ע"ש המלכה עאליה משתוללות סופות חול וגם כאן הראות מוגבלת מאוד. אחרי 2 ניסיונות נחיתה שלא צלחו, הולט להעביר אותנו לנחיתה בשדה תעופה צבאי סמוך לעמאן. שם התעכבנו עוד שעה ומחצה ולבסוף התפזרו גם ענני האובך והאבק ומצאנו את עצמנו בטרמינל הירדני רק סמוך לשעה 16:00, מה שהותיר לנו כמה שעות להעביר בניגוב חומוס ירדני. בשעה טובה ומוצלחת ובמעבר טרנזיט אנו עולים לטיסה RJ 194 לשדה התעופה הבינלאומי בקולומבו, בירת סרי לנקה.

לחץ כאן לטיפ - הטרמינל והדיוטי פרי בעמאן

נמל התעופה הבינלאומי עמאן-המלכה עאליה

בוקר טוב ויום הולדת שמח!!!

הטיסה לקולומבו הנה טיסת לילה, מה שעוזר ומקל עלינו לפרוש לשינה, עבורי זו השינה שבסיומה אתעורר בן 40, לא שזה הפריע לי להירדם במהירות. לפני שפרשנו לישון עוד הספקנו לוותר בנימוס על ארוחת הערב שהוגשה, מה שלא ויתרנו עליו הייתה זו ברכת ה"לחיים" על כוס יין אדום יבש ונעים לחיך.



המטוס מלטף ברכות ונוגע עם גלגליו במסלול בשעה מוקדמת של הבוקר. השמש ממש מפציעה לה והעולם כולו מתעורר יחד אתנו, המטוס מסיע לאטו לעבר השרוול ואני שואל את עצמי, מה נשתנה? הנני בן 40 (בתאריך הלועזי לפחות) ובטרם אני מספיק לענות ולהשיב לעצמי תשובה, אני שומע ברקע קריאות "יאללה יאללה הגענו". חיש מהר לתהליך המוכר, ביקורת דרכונים איסוף מזוודות ומתגלגלים החוצה. ביציאה מהמכס המקומי עומדים עשרות רבות של מדריכי תיור מקומיים, חלקם באו לדוג פרנסה וחלקם ממתינים לתיירים שהזמינו אותם מראש (כמונו). למרות ההלם הראשוני והעייפות המצטברת אני מזהה שלט גדול מונף בידי בחור חייכן - Mickey - Flywing Tours . אנו חוברים במהירות לשמיקה (Shamika) שהולך להיות המדריך שלנו בימים הקרובים. מחוץ לטרמינל ממתין הנהג שלנו ברכב ואן טיוטה ממוזג ומרווח, לכבוד יום ההולדת קישטו את פנים הרכב בבלונים... איזה חמודים...


 יום הולדת שמח!!!

 אז אחרי שלב לחיצת הידיים הרשמי, הודענו למיקה שאנחנו האנשים הכי לא רשמיים שבעולם ושאפשר להפסיק לקרוא לנו "אדוני וגברת" ושנפנה האחד לשני בשמותינו הפרטיים, יוצאים לדרך לעבר היעד הראשון שנקבע לנו בתכנית - העיר קנדי וכבר בדרך אני מזהה את פוטנציאל הצילום הגלום באי המדהים הזה, לא עברו עשר דקות נסיעה והייתי חייב לבקש עצירה בכדי שאוכל לצלם בודהה ענקי שנח לו על אם הדרך, כמוהו פזורים ברחבי האי עשרות ואפילו מאות, אך מה שיפה בפסלים האלו שכל אחד נראה כאילו יש לו אישיות משלו ובנוסף כל פינה כזו שרה אוירה נעימה של רוחניות, צילמתי את בודהה ואת הפעמון כשכולם ממתינים בסבלנות (יהיו עוד הרבה כאלו רגעים בהמשך הטיול) והמשכנו לנו בדרכנו. ביקשתי לעצור כדי שנוכל להחליף כסף בצ'יינג' או בבנק מקומי ומיקה הסביר לי ששער החליפין הטוב ביותר ניתן בד"כ אצל סוחרי בדים, צורפים ובעלי עסקים שונים. נכנסנו לחנות של סוחר אפנה והחלפתי אצלו 200$, קיבלתי בתמורה כ- 22,000 רופי סרי לנקי, הרבה מאוד כסף במונחים מקומיים, את זה הבנתי בהמשך ולזכותו של מיקה ייאמר שהוא מראש אמר לנו שאין צורך לדאוג ושהוא ימיר לנו כל רופי שנותר באותו השער שקנינו אצל הסוחר.


בודהה בכל פינה

בדרך שואל אותנו מיקה אם אנחנו רוצים לבקר במפעל תה, מראש הוא מסייג ואומר שמדובר על מפעל אותנטי ושתכלית הביקורים במקומות שכאלו היא שהתיירים יקנו ואולם מדגיש שאנחנו לא חייבים לקנות כלום ושאם המחירים לא נראים לנו, זה יהיה בסדר לסרב בנימוס. המפעל ממוקם על כביש A1 דרך שנקראת גם Kendy Road, הכביש המובל מנגומבו/קולומבו לעיר קנדי. המפעל עצמו אכן אותנטי, פעיל ויש בו עשרות פועלים ובעיקר פועלות אשר עוסקים במלאכת ייצור התה הציילוני המסורתי. המפעל מודרני ואולם יש בו עדין מכונות ומכשירים עתיקים שנועדו בעיקר לצורכי תצוגה, הסבר מפורט מפי אחד העובדים במקום על כל התהליך מרגע קטיף עלי התה, דרך ייבושם, גריסתם והפיכתם לתמצית המשקה הנפוץ ביותר בעולם. לאחר מכן מכבדים אותנו בתה ועוגיות, כאן בניגוד לבית תה סיני מסורתי בו ביקרנו בעבר, שותים את התה בתוספת ממתיק, סוג של גביש סוכר גדול ואולם אני נאמן לטעמו הטבעי של התה ובוחר בחליטת עלי תה ירוק, בחירה ממש מצוינת, מלאה ארומה וניחוח של תה טבעי. בבדיקת סוגי התה שהם מציעים בדוכן הקטן שלהם נמצאו עשרות סוגים של תה בשלל צבעים וניחוחות, קנינו תה ירוק מסורתי במחיר ממש זול, חצי קילו תה ירוק קלאסי ב- 150 רופי (4.5 ש"ח).


פועלות במפעל התה

הטיול שלנו המשיך לכיוון הגנים הבוטניים של קנדי. מין חלקת אלוהים קטנה ובה מאות מיני וסוגי צמחים שונים, החל מסוגים של דשא, פרחים שונים ובניהם חממת סחלבים, שיחים, במבוקים, עצי דקל מכל סוג ומין עצי ענק כמו רגל הפיל וסאקוויה ועד לאחד העצים המרשימים ביותר בפארק, זהו עץ ה- Giant Banyan הגדול ביותר באסיה. אני לא חסיד גדול של גנים מלאכותיים ו/או מוזיאונים "כאילו" טבעיים, אך למקום יש את הקסם המיוחד שלו. כאן מרוכזים עשרות ואולי מאות פריטי צמחייה מכל העולם ואפילו יש עץ מישראל ואפילו נציגות מכובדת של הצמח "היהודי הנודד". המקום משמש גם כמקום שבו בני המקום מציעים נישאואין לבנות זוגם ובהמשך באים להצטלם ולעשות כאן בוק של לפני החתונה. יש מסלול הליכה נוח שעובר בין האזורים השונים של הגן. יש נחל גדול שחוצה את הגן וניתן לטפס על גשר תלוי ולהנות מהמראות הנשקפים ממנו. שמיקה המדריך שלנו נכנס אתנו וכמובן הסביר לנו על המקום וכל אשר בו. ההסברים היו ממצים, לא ארוכים מדי ובדיוק במידה הראויה. אפשרי בהחלט להעביר במקום כמה שעות, אנחנו הסתפקנו בשעתיים לערך, במיוחד שעוד היו צפויות לנו עוד הרפתקאות היום.


 העץ הגדול ביותר באסיה

מהגנים הבוטניים המרהיבים של קנדי יצאנו לטייל על שפת האגם. כנכנסנו לעיר, אם אפשר לקרוא למקום עיר ועברנו על פני האגם, ביקשתי משמיקה לעשות טיול רגלי סביב האגם. סרי לנקה בכלל וקנדי בפרט משופעים במים. הגשמים יורדים כן למעשה כל השנה, כך בכל פינה תמצאו מקור מים, נחל או אגם יפה. מסביב לאגם יש המון בעלי חיים. בין אם קופים שהם חלק מחיות הרחוב בסרי לנקה, הם מסתובבים להם בלהקות קטנות על גגות הבתים, בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות ולאחר שנת הצהריים, תמצאו אותם שוב מסתובבים כשהם תרים אחר מזון. שקנאים, עופות מים נוספים והמון דגים יש באזור האגם.



לאחר שצילמנו, הצטלמנו ונהננו מטיול רגלי בשפת האגם המשכנו הלאה לתיור בעיר עצמה. אין יותר מדי מקומות המהווים אטרקציה לטיול עבור התייר ולכן ביקשנו לראות קצת את השוק ואת המקומיים. שפע רב של פירות וירקות במחירים זולים מאוד, זה הזמן לטעום את כל הפירות האקזוטיים שתמיד רואים בשווקים ולא תמיד מעזים לטעום. אני ביקשתי משמיקה למצוא לי דוריאן, אולם לא הצלחנו למצוא דוריאן בשל שמתאים לאכילה. לכן קנינו פירות באופו אקראי, כאשר יותר מכולם מצא חן בעיני פרי המנגוסטין.



גם בננות רבות מסוגים שונים ומשונים, צהובות רגילות, קטנות וננסיות, ירוקות, מלוחות, מתוקות כדבש ואפילו כאלו המשמשות לבישול בלבד.

 

 לאחר שסיימנו את הביקור בשוק הצבעוני, פנינו למוקד האטרקציה המרכזית של העיר קנדי. למקדש השן שע"פ המסורת המקומית נמצאת במקום אחת משיניו של בודהא. המקום הוא מתחם מקדש גדול מאוד, יש בו מס' מבנים המשמשים לתפילה ולטקסים דתיים ורוחניים כאשר מכל עבר נבטים הסממנים האפייניים לבודהא. בבואכם חשוב שתזכרו כי הכניסה למקדשים היא בלבוש צנוע, הכתפיים חייב שתהיינה מכוסות ומכנסיים לפחות מתחת לגובה הברכיים. אשתי שהייתה עם גופיה וחשופת כתפיים נתבקשה לכסותן ע"י לבישת חולה או בבד כלשהו. נאלצנו לשוב על עקבותינו לכיוון הרכב ואולם בדרך פגשנו זקן שנאות "להשכיר" לנו בד שנראה כמו סארי מסורתי וזאת בתמורה לכסף. לא בודהא ולא נעליים, מסחרה לשמה, פשוט להרוויח כמה אגורת מתיירים שנתקעו עם בעיה. הבטחתי לובעברית שכאשר הוא יגיע לכותל יחף, ללא כיפה ואולי גם שאשתו תהיה בלבוש לאצנוע, הוא יקבל את כל מה שצריך בלי שינצלו אותו, הוא הביט בי בעיניי עגל, לא מבין מה אני רוצה ממנו, זה לא ממש שינה לו העיקר שה- 100 רופי אצלו בכיס.



נכנסנו לתוך המקדש עצמו, טיילנו, צילמנו ושאלנו שאלות. על רובן שמיקה השיב לנו והעביר אינפורמציה בצורה מאוד טובה. היה נראה לי שהוא בודהיסטי במיוחד לאור העובדה שנכנס לקבל ברכה מנזיר בודהיסטי שישב לו בדד בתוך חדר תפילה המרוחק מעט מהמקדש העיקרי. הוא ביקש לברך גם אותנו. רק בהמשך הטיול עוד יתברר לי שהוא בכלל נוצרי.
יש תחושה ויש הרגשה של רוחניות במקדש וחשוב לציין שלא ניתן לראות את השן שלא מוצגת כלל לאורחי המקדש. הוסבר לנו שפעם בשנה מתקיים פסטיבל במקדש במהלכו מוצאת השן כשהיא מכוסה בכלי מיוחד ונשאת על כתפי המאמינים ומגם אז היא איננה מוצגת לראווה. הכי קרוב שתוכלו לראות זה את הפילים. אז תוך כדי שאנחנו מסתובבים במתחם המקדש החלו לזרום אליו מאמינים רבים, מסתבר שזה קורה אחת ליום בשעות אחה"צ. מצטרפים מקומיים הפוצחים במופע פולקלור בלבוש אותנטי ובליווי פילים. הספקנו לצעוד אתם קצת עד שנכנסו פנימה לתוך המקדש עצמו ונבלעו בהמון האנשים המבקרים בו.
 ל"מופע" פולקלור" לא הלכנו, הספיק לנו המופע המזדמן שהיה לנו, כפי שרואים בתמונה, הוא לווה במקומיים אותנטיים, שחלקם היו עם כלי נגינה וכולם רקדו.


 ממקדש השן יצאנו להפסקת אחר הצהריים. הגענו למלון שלנו - טילאנקה , שמנו את החפצים בחדרים והתמקמנו. נותני השירות במלון לבושים במלבוש מקומי והולכים יחפים. שמיקה עשה עבורינו את כל תהליך הקבלה, דאג שנקבל חדר עם מרפסת גדולה הצופה לגבעות של קנדי ולפסל בודהה הענק הניב לו על ראש הגבעה. ה"בל בוי" שליווה אותנו לחדר פתח עבורינו את החדר הענקי, הראה לנו כל מה שצריך , ציפה וקיבל טיפ, בכלל כולם בסרי לנקה מצפים לטיפ, היות והמטבע המקומי שערו נמוך, אז גם טיפ של 100 רופי (פחות מ-1$) הוא מכובד עבור המקבל ולא מכביד עבור הנותן. בטרם עזב את החדר הזהיר אותנו הבל בוי כי יש לדאוג שהחלונות יהיו תמיד סגורים ונעולים וגם היציאה למרפסת, היות וקופים מגיעים והם עשוים לקחת מהחדר חפצים בעת שהם מחפשים מזון. צחקנו ולא תיארנו לעצמנו שאכן יבואו קופים. עשינו מקלחת מרעננת ויצאנו לאכול ארוחת צהריים.

 נוף הנשקף ממרפסת החדר במלון

בד"כ נהוג שהנהג/מדריך לוקח את התיירים שאתו למסעדה מתוירת מאוד מכיוון שאז הוא מתוגמל בארוחת צהריים. אנחנו שלא ממש אוהבים מסעדות תיירותיות וגם לא אוכלים בשר בחו"ל, כך שמזנון אכול כפי יכולתך ב-20$ לא ממש מושך אותנו ולכן ביקשנו משיקה לקחת אותנו למסעדה מקומית, טובה ונקייה שבה הוא היה מעדיף לאכול את ארוחת הצהריים שלו, כמובן שאמרנו לו שאנחנו מזמינים אותו ואת הנהג לארוחת הצהריים ושאנחנו נדאג לשלם את החשבון. שמיקה ועוזרו הנאמן התייעצו והחליטו לקחת אותנו למסעדה הממוקמת בקניון מקומי, שמיקה הסביר שהמסעדה עממית, אמנם מעט יקרה אך שווה בהחלט כי יש בה מבחר גדול של מנות, גם צמחוניות ושהניקיון זה דבר שניכר לעין בה. אכן המסעדה גדולה מאוד, עשרות רבות של מקומיים צובאים עליה מכל עבר ובקושי רב נמצא לנו שולחן לארבעה מבלי שנאלץ להמתין בתור. אני אכלתי אורז בקארי ירקות, שזוהי המנה הנפוצה ביותר בסרי לנקה יחד עם קארי עוף ואורז, קארי דגים ואורז וקארי בשר ואורז. זוגתי היקרה אכלה מנה של נודלס בסגנון סיני עם ירקות ושמיקה והנהג אכלו מנות בשריות. על ארוחה לארבעה אנשים כולל שתייה וטיפ למלצר שילמנו כ- 800 רופי, במונחים של אז כ- 7$ ,זוכרים... יקר שמיקה אמר...



 בעודנו יושבים במסעדה הגיע לו ענן משום מקום והחליט שזה הזמן להשקות את הגינה של בורא העולם, במשך דקות ארוכות ניתך על העיר מטר חזק אשר גרם לנחלים ומפלים זורמים בין הרחובות, חוצ'ממני זה לא ריגש אף אחד, אני היחידי שרץ בין הטיפות כדי לתפוס כמה תמונות יפות של אשדים ומפלים בסמוך לדלתות הבתים.



 כשהגשם נרגע, עלינו לרכב ויצאנו לשאוף אוויר של הגבעות הסובבות את קנדי. בגבעות אלו נמצאים להם מטעי התה האדירים של האזור, פשוט מרבדים מרבדים של תה ירוק שבו עסוקות עשרות ואולי מאות פועלות הקוטפות את העלים המתאימים וממיינות אותם בזהירות לסלים שתלויים על ראשיהן. כשירדנו מהרכב תפסנו שיחה אני ושמיקה, קצת על סרי לנקה וקצת על ישראל והשאלה הראשונה ששאל אותי שמיקה על ישראל הייתה: What is Yalla maccabi? שאלתי אותי מהיכן הוא מכיר את המושג והוא היה מעט נבוך, כאילו לא בטוח בעצמו ובמילים שאמר זה הרגע. ראשית הרגעתי אותו שלא מדובר בקללות או במילים לא יפות, אז הוא נאות להסביר לי שלפני מס' שבועות טיילו איתו כמה חבר'ה צעירים מישראל, הם היו יחד כשבועיים והתחברו מאוד ובין היתר החליפו מילים בשפות זה שלו וזה של חברו. אמרתי לשמיקה שכאשר נחזור לרכב אני אסביר לו באופן ציורי ומוחשי מהו המושג "אללה מכבי". אכן בהמשך שחזרנו לרכב, הוצאתי מהתיק שלי דגל של מכבי ת"א, אין לי מושג איך הוא הגיע לתיק אבל זכרתי שכאשר פרקנו חלק מהציוד מהטרמילים הגדולים שלנו, מצאתי את הדגל ושמתי אותו בתיק הקטן. שמיקה שמח ונענה ברצון לבקשתי להצטלם עם הדגל. צהוב עולה זה מכבי!



בינתיים שבנו לנושא העיקרי מסביב וזה התה, ענף היצוא מס' 1 ואולי המפורסם ביותר של סרי לנקה, הלוא הוא התה הציילוני. שמיקה הסביר על התה, העונות בהן קוטפים את התה ואמר בגאווה שזהו המשקה הנצרך ביותר בעולם אחריי מים, אפילו יותר מקוקה קולה! אכן ברחבי שסרי לנקה יש מאות חוות לגידול תה והן פזורות בכל רחבי האי. מזג האוויר הטרופי וההשקיה הטבעית + מזג האוויר החם והלח מסייעים ליצירת תנאים מעולים עבור גידול התה. המשכנו להסתובב בגבעות של קנדי עד השעות המוקדמות של הערב. השמש שקעה מוקדם ושמיקה שאל אם אנחנו רוצים לעשות עוד משהו בטרם נחזור למלון, הסברנו לו שאנחנו אחרי טיסה ארוכה ושנשמח לחזור למלון, לאכול ארוחת ערב וללכת לישון. ממילא קנדי לא נחשבת לעיר תוססת שיש לה חיי לילה פעילים במיוחד.

 

חזרנו למלון, התארגנו לארוחת הערב, נחנו קצת ולקראת השעה 19:00 הלכנו לאכול. היה נראה כי הקדמנו מעט ואולם העובדים במקום הזמינו אותנו להיכנס לחדר האוכל, הציעו לנו שתייה ויין שילווה את ארוחת הערב שלנו. במקום היו מזנונים עשירים בכל טוב. חלק מהמאכלים שהוגשו היו מערביים לחלוטין, פסטה, פיצה, אורז לבן, שניצל! עוף בתנור ותפו"א ויחד אתם מאכלים מסורתיים כמו "כל דבר" עם קארי ואורז, דגים מסוגים שונים, המון סלטים, לחמים טריים, דבר שהוא די נדיר בסרי לנקה, המקומיים לא אוכלים לחם. בעצם אני די מבין אותם כי 3 פעמים ביום הם אוכלים אורז, אז באמת שאין צורך להוסיף לכך לחם. גם קינוחים מתוקים כמו גלידות, עוגות והמון סוגים של פירות טריים היו בין הנמצא על המזנונים העמוסים.
 את ארוחת הערב ליווה זמר, בחור מבוגר שהסתובב בין השולחנות, זימר לו להנאתו שירים מקומיים וביקש מהתיירים לנסות אותו בכל שיר שייבחרו, בפועל, אף אחד לא הצליח להתקיל אותו עם שיר לועזי באנגלית שהוא לא ידע לשיר ולנגן אותו. כשפנה אלינו, מרוב שהיינו עייפים, ראשית נתנו לו טיפ והרשינו לו לבחור איזה שיר שירצה, רק שיעשה את זה מהר כי אנחנו היינו כבר עייפים מאוד.



 בוקר טוב סרי לנקה II
הבוקר הטוב שלנו מגיע מכיוון לא צפוי בכלל. אנחנו עוד לא הסתגלנו להפרשי השעות ועדיין התגלגלנו לנו במיטה הנוחה ומסתבר שהשמש זורחת כאן מוקדם בבוקר, יחד אתה בשעה 06:00 הגיעו הקופים. אותם קופים שהוזהרנו מפניהם כשקיבלנו את החדר. הם פשוט עוברים מהעצים הסמוכים ומטפסים למרפסות, קופצים ומדלגים. היות וחלק מהפרגולות של המרפסות עשויות פלסטיק שקוף, הקפיצות נשמעות כמו רקיעות של ממש. אני ניגש לחלון ומסיט את הוילון ומוצא להקה קטנה החליטה להתנחל דווקא מול המרפסת שלנו.

 

זה הזמן ללמד אותם טעמה של במבה מארץ הקודש מהו, אני מוציא שקית של החטיף ויחד עם זאת נזהר שלא לפתוח להם את הדלת, כי כבר סיפרו לנו שהם חצופים ועזי מצח. לכן אני פותח אשנב קטן וממנו מאכיל אותם. זה רק נותן להם יותר מוטיבציה וחלקם מגיעים אפילו לדפוק על הדלת כדי שאתן להם עוד מהחטיף המלוח והטעים.

מקלחת נעימה וטובה , כל כך כיף לפתוח את הבוקר במקלחת הענקית שהייתה לנו בחדר, אמנם לא הכי חדישה שיש, אך נקייה מאוד והמים בה היו חמים ונעימים. קבענו עם שמיקה בשעה 08:00 בכניסה ללובי של המלון. ירדנו לחדר האוכל ומצאנו את עצמנו ישובים לבד בחדר האוכל הגדול, רק כמה קופים שניסו להיכנס פנימה גורשו ע"י עובדי המלון, אולם שבו וניסו להיכנס פנימה כדי לנסות וללקט מזון. נתבקשנו ע"י אחד העובדים לא להאכילם , כי בהתחלה זה נחמד ומצחיק, אך הם הופכים טורדנים וחוצפנים ואפילו חוטפים אוכל מהשולחן. אנחנו הקשבנו וביצענו ואלם צמד תיירות אנגליות שלא הקשיבו לעובד, מצאו את עצמן מנסות לגרש בכח קוף חוצפן שחזר ושב וניסה לקחת לחמניות תוף שהוא צועק וחושף שיניים. או אז נחלץ הטבח שהיה אחראי על טיגון הביצים וגירש אותו בדרך מקורית, הוא פשוט הדליק את המצת שלו, הקוף ראה את האש, הסתלק ולא חזר יותר.

ארוחת הבוקר הייתה נפלאה, מגוון רחב של ביצים, גבינות, ירקות, פירות טרופיים ומאפים טריים שנאפו במיוחד עבורנו הבוקר כולל לחמים ולחמניות. הבאנו איתנו את הקפה השחור ונס הקפה שלנו מהבית והוספנו לנו כוס תה ציילוני מקומי. אוכל לסכם ולומר שארוחת הבוקר הייתה מצוינת, אגב למי שרוצה יש גם תוספות כמו, ירקות בקארי ואורז ומגוון של דגים העשויים באופנים שונים. אנחנו הסתפקנו במה שמקובל אצלנו.
אז איחרנו קצת והגענו ללובי בשעה 08:10 ואולם שמיקה לא המתין לנו בלובי, גם לא היה זכר לרכב שלנו . מסתבר שאנחנו לא איחרנו, למעשה אף הקדמנו ב-45 דקות, הקופים המנוולים העירו אותנו כלכך מוקדם בבוקר שלא שמנו לב לשעון וזו גם הסיבה שבגינה מצאנו את עצמנו לבד בחדר האוכל מוקדם בבוקר..
כשהבנו את הטעות, פשוט חזרנו לחדר האוכל, הכנו לעצמנו עוד כוס תה טעים ויצאנו לשתות אותו במרפסת היפה של המלון, זו שלמרגלות הבריכה וצופה לגבעות היפות של קנדי סביב סביב.
 שמיקה הגיע והקדים בעשר דקות, אבל מצא אותנו מיד בכניסה לרכב. יום עמוס בחוויות ציין שמיקה ויצאנו לדרכנו.



כשבודהה עדין ישן על ראש הגבעה יצאנו לדרכנו. שמיקה שקלט והבין עוד בתחילת הטיול שאני חובב תרבויות, שואל שאלות ומתעניין לקח אותנו למקדש הינדו בעיירה מטאלה. מקדש Sri Muttumari amman נמצא על כביש A9 בתוך העיירה מטאלה, יש במקום גם כנסייה השוכנת בתוך מבנה הבנוי בסגנון קולוניאלי מתקופת האנגלים. אנחנו התמקדנו במקדש עצמו. בכניסה למקדש נתבקשנו לחלוץ נעליים ולהשאירם ברכב. בד"כ נהוג להיכנס לכל המקדשים גם של הינדו וגם של בודהה יחפים. יש תעשייה שלמה סביב נושא שמירת הנעלים ונהוג להשאירם בחוץ ולשלם על כך סכום קטן של כמה עשרות רופי ואולם שמיקה מראש אמר לנו שלא צריך להגיע עם נעליים. בנוסף עם כניסתנו למקדש, שמיקה שילם סכום כלשהו בכניסה, בהמשך שכר עבורנו מדריך אשר בקיא בתרבות ההינדו ואשר הסביר לנו באריכות על המיצגים, הפסלים ומנהגיי ההינדו. כאשר יצאנו מהמקדש תחב שמיקה לידיו כמה שטרות כסף וכשביקשתי לשלם ולתת לו כסף, סרב שמיקה בנימוס.

חשוב לציין שהמקדש הזה לא היה כלול בהזמנה הראשונית שלנו והוא נוסף לנו כבונוס, על דעתו ועל חשבונו של שמיקה.

 
אם יתמזל מזלכם ותגיעו במועד המתאים (בחודש מרץ) תזכו לראות פסטיבל מיוחד הכולל טקסים פגאניים של תהלוכה אותנטית עם תלבושות מיוחדות, ריקודים ומיצגים גדולים. בנוסף פאקירים שתולים את עצמם על ווים וקרסים גדולים. מחזה מאוד מיוחד. שמו של הפסטיבל Matale Theru Festival.

לצפייה בסרטון מהפסטיבל - לחץ כאן

 

לאחר הביקור המאוד מיוחד במקדש נסענו לכיוון מקדש הזהב . על הדרך יש המון מקדשי בודהה שכל אחד יותר מפואר ויותר יפה מקודמו. פשוט המקומיים משקיעים המון בדתם ובאמונתם. הפסלים/מקדשים גדולים מאוד וניתן להתרשם מגדלם בתמונות. אני בכל אופן מאוד אני התלהבתי וזה ניכר בצילומים.

ממופע הפילים האקראי שנתקלנו בו המשכנו לביקור בחוות תבלינים מקומית, שוב "אתר" שמוצע כאטרקציה בתכנית הטיול אך אין מדובר על יותר ממלכודת תיירים, למרות שהבנו שזה הכיוון ניסינו למצות את הצד החיובי של המקום. מדובר בכל זאת על חווה קטנה שמתאימה יותר מגדירה בוסתן שבו יש צמחי תבלין ומרפא שנפוצים מאוד בסרי לנקה, בין אם צמחים מקומיים אנדמיים לאי ובין אם צמחים שהובאו למקום לצורכי גידול ומסחר בתקופה הקולוניאלית של האי. בכניסה מקבלים מדריך חביב שאפילו יודע לומר בעברית "שלום" ובסוף גם "לחהתראות". המדריך המקומי של החווה הבין שאנחנו לא בעניין הסברים ארוכים ומייגעים ועבר אתנו על האטרקציות המובילות שיש בחווה. אחרי שעה של מעבר בין הצמחים השונים נכנסנו לסככה בה הציעו לנו מסאג'ים מסוגים שונים, סירבנו בנימוס ואז נכנסנו לטראנס של ניסיונות מכירה של משחות פלא, מרקחות קסם ועוד חומרים שלפי הדובר ניתן יהיה לאחר השימוש בהם לברך אפילו "ברוך מחייה המתים". משחה מצמיחת שיער, טיפות חשק מעוררות אהבה ומרקחות לשבות לב של אהובה או גירוש שדים רעים הם רק חלק קטנטן מהדברים שניסו למכור לנו. משהבין הבחור שאנחנו לא לקוחות פוטנציאליים, חדל מלנסות למכור לנו ואנחנו נתנו לו את הטיפ שכה עמל בשבילו.

אולי אפשר היה לוותר על ביקור בחווה הממוסחרת, אולם ההסברים המפורטים על אופן גידול האננס המהגר מדרום אמריקה, או מראו של פרי עץ הג'ק הענקי (פרי עץ האורז), או פולי הקפה שנקטפים טריים וגם "חליבת" עץ הגומי, הפכו את הביקור לשווה ערך כלשהו. כשאתם מתכננים ביקור שכזה, חשוב שתגדירו מראש למדריך בחווה שאתם לא מעוניינים בשירותים, או בקניה של מוצרים "מתוצרת" החווה, לא רופאיים ולא אחרים. כך למעשה מהלך של תיאום ציפיות יהפוך את הביקור לפרקטי יותר. המקומיים יקבלו זאת בהבנה, לא יהיו כל מיני "דחיפות" או ניסיונות לדחוף לכם מוצרים שכאלו. ביציאה מהחווה ובהמשך על הכביש לא רחוק ממנה עוד ועוד מקדשי בודהה, מפוארים יותר וכאלו שפחות, מה שבטוח המקומיים מקשטים, מטפחים ומטפלים בבודהה שלהם בכל מקום.

אז מקדש הזהב ומתחם התרבות שלו היו אמורים להיות האטרקציות הראשונות שלנו להיום, אולם הספונטניות של שמיקה, שהוא מרגיש כאילו הוא בטיול משל עצמו, זה ההסבר היחידי שיש לי לספונטניות והרצון שלו לחרוג ממסלול מקובע שנכתב בתכנייה, הביאו אותנו רק לקראת שעת הצהריים למתחם מקדש הזהב.
חשוב שיודגש כי המחיר שסגרנו מראש כלל כבר כניסות לאתרים, כך שלא התעסקנו כלל בענייני כספים, כרטיסים או רכישת כניסות לאתרים ואטרקציות. לפי מה שהבנתי משמיקה רצוי להזמין מסוכני התיירות כניסות לאתרים, כי הם קונים את הכרטיסים במחיר מוזל, כלומר יש מחיר למקומיים ומחיר לתיירים. במונחים של סרי לנקה כניסה לאתר כמו מקדש הזהב במחיר שמשלם תייר היא בלתי אפשרית עבור המקומי הממוצע. סרי לנקה המתפתחת בהחלט גובה מחירים שהם יקרים יחסית למטבע המקומי בכניסות לאתרים. אך כפי שציינתי זה לא ממש עניין אותנו, לכל מקום שהגענו, שמיקה דאג לכל נושא הרכישה והסידורים שמסביב. מתחם ה- Golden Temple נמצא בצמוד למערות דמבולה, כך שאם הגעתם בכוחות עצמכם ולא עם מדריך רצוי שתרכשו כרטיס משולב למערות ולמקדש עצמו.
 ויתרנו על כניסה למקדש עצמו, יש גבול לכמות המקדשים, הפסלים העומדים, היושבים והשוכבים שאפשר לראות ביום אחד, עוד צפויים לנו המון מהם במערות דמבולה הסמוכות, לפחות כך הבטיח (וקיים) שמיקה.



 יש כמה דרכים להגיע למתחם המערות, הדרך הפשוטה ביותר היא לצאת ממתחם מקדש הזהב לכיוון צפון ויש שביל מיוחד שמביא אתכם עד למערות עצמן.




 במתחם המערות הסתובבנו כשעה, למרות שאפשר בשקט להעביר כאן חצי יום, אנחנו היינו כבר רעבים וזה היה הזמן המתאים ביותר לעשות הפסקת צהריים. ביקשנו משמיקה לקחת אותנו לאכול צהריים היכנשהו באזור ואולם לא היו הרבה אפשרויות בקרבת המקום והמשכנו בנסיעה עד שהגענו למסעדה שמיועדת לתיירים בלבד. זה היה ניכר וברור שנהגים ומדריכים שמביאים לכאן תיירים, זוכים בעצמם לארוחת הצהריים שלהם ללא תשלום. אנחנו ביקשנו משמיקה והנהג להצטרף אלינו לארוחה גם אם נצטרך לשלם עליהם בנוסף, אך שמיקה התחמק בביישנות ואמר שזה לא מקובל. אמרנו לו שלא מעניין אותנו לא מקובל והוא צריך להצטרף אלינו, רק שהסביר שהדבר עשוי לגרום לו לבעיות עם בעלי המקום בעתיד שבו יבקש להביא תיירים, נסוגנו וויתרנו. בכל מקרה השד לא ממש נורא ועלות ארוחה מלאה במזנון חופשי בשיטת אכול כפי יכולתך, בתוספת שתייה קלה וגם בירה עלתה לנו כ- 1500 רופי, אולם סכום גדול במונחים מקומיים, אך לנו זה נשמע סביר. על המזנונים היו סוגים רבים של מנות בשר/עוף ודגים, ירקות מבושלים, פשטות, מוקפצים ואפילו פיצות. אך אנחנו שנמנעים מאכילת בשר בחו"ל מטעמי כשרות הסתפקנו בפשטות הרגילות ומנות האורז עם קארי וירקות. חשוב להדגיש שבאופן כללי המקומיים מחבבים מאוד חריף, מה שנחשב עבורנו חריף מאוד ייקרא בלשון המקומיים ספייסי ומה שחריף ממש זה בד"כ חריף ברמה ששורפת את הלשון ומעלימה כל טעם אחר מהאוכל ואי אפשר לומר עלינו שאנחנו לא אוכלי חריף.
 קארי כלשהו, ירקות, דגים או בשר מגיע תמיד חריף ולמי שלא מספיק ליד יש מגוון פלפלים בכמה אופנים וצורות כדי להפוך את המנה ללוהטת יותר.



 אחרי ארוחת הצהריים יצאנו לאטרקציה הבאה, סלע סיגירייה.

 סלע סיגירייה

תמונות מהאיים המלדיביים