טיול משפחתי ליער השחור - אוגוסט חלק א'

היער השחור שלנו - חופשה משפחתית בקיץ- חלק א'
עדכון אחרון: 12.09.14

מההתחלה, ההכנות ועד היציאה מהבית (יום חמישי 16.8.12)
אז כולם זוכרים... ומי שלא, מוזמן לקרוא בפוסטים הקודמים בבלוג שלי איך החל הרומן שלנו עם איזיג'ט, רק בכמה מילים אזכיר שבסביבות אוק' 2011 בעקבות אשכול שאוזכרה בו חברת הלואוקואסט חביבת פורום טיולי משפחות. אז יצאנו לסוף שבוע ארוך של כריסמס . כך יצא שבהמשך הדרך וכשנפתחה עונת המכירות לקיץ 2012 רכשנו לנו ב- 24/11/11 בסה"כ 7 כרטיסים לטיסה עם איזיג'ט לבאזל בהרכב משפחתי של 2+3 + סבא וסבתא וכל זאת במחיר של 109 € כולל 2 מזוודות וללא ספידי.
בתכנית המקורית היינו אמורים לצאת ב- 3.9.12 לשמונה ימים. רצה הגורל ואיזיג'ט הזיזו את את הטיסות משעות הערב לשעת הצהריים המוקדמת וכך ניתנה לנו הזדמנות פז לשנות את מועד הטיסות או לקבל החזר כספי מאיזיג'ט ללא עלות נוספת. עוד באותו היום בו התקבלה בפורום טיולי משפחות ההודעה על השינויים, יצרתי קשר עם מוקד השירות של החברה ובשיחת טלפון שבמהלכה הנציג ביקש בנימוס לקבל את אישור מהמנהל, הזזנו את התאריכים למועד מעולה, לא אחר מ- 16.8.12 ועד 23.8.12. הייתה גם אפשרות למתוח את החופשה, אולם מפאת אילוצים של עבודה אשר מנעו מאשתי לקחת חופשה של מעל 10 ימים ברצף, על כן דבקנו בתכנית המקורית - 8 ימים.

בהמשך ולצערנו ירדו סבא וסבתא מרשימת המטיילים וזאת מסיבות בריאותיות והכרטיסים פשוט לא נוצלו ובמילים אחרות נעלמו והתנדפו. למרות שבשעתו הצעתי כאן בפורום להעביר את הזכות תמורות תשלום דמי שינוי רישום ותשלום ההפרש ואף אחד לא רצה בכך.
ניסיתי בכל מיני דרכים לנסות ולשכנע את נציגי איזיג'ט לזכות אותנו או לפחות לתת לנו לבצע העברת שם ללא תשלום והם היו קרובים להתכופף, מכיוון שהיה להם חלק כלשהו בשינוי, אולם בשלב כלשהו הזנחתי את הנושא וכששבתי לטפל בבעיה היה כבר מאוחר וקשה לשכנע את נציגי איזיג'ט, שכבר עברו לדקלם: תעשה ביטוח ותתבע את חברת הביטוח. ואולם מה יש לרכוש פוליסת ביטוח אם מראש אני יודע שהם לא יטוסו איתנו...



אז המשכנו הלאה ובעזרת חברים רבים וטובים כאן בפורום אספתי חומר רב, יש לציין שהפציצו אותי במייל בחוברות, דיווחים, לינקים, כתבות ויותר מזה במשלוח חומר אלי בדואר עד לבית.

תודה שלוחה לכל אחד ואחת מכם, תודה לאלו שהגיבו באשכולות שפתחתי ותודה מיוחדת לכל מי שכתב/ה, תמך/ה, סייע/ה ועודד/ה.

רכב הזמנו מראש מחברת- Traveljigsaw שנתנו לנו את המחיר האטרקטיבי ביותר לרנו טראפיק 9 מקומות בצד הצרפתי של באזל ובהמשך כשהצטמצמנו הם ביצעו עבורנו שינויים בסוג הרכב ללא תוספת מחיר כך יצא שעברנו לרכב משפחתי מרווח 5 מקומות כולל תא אחסון גדול - פ'יג'ו פרטנר Tepee, רכב בגודל ובסטנדרט של אופל זפירה או פולקסוואגן טוראן 5 מקומות. המחיר ששולם היה 270 יורו לשמונה ימים כולל ביטוח נגד גניבה, ביטוח ביטול השתתפות עצמית, בפועל קיבלנו את הרכב מחברת יורופקאר והייתה בו מדבקה לכבישים המהירים בשווייץ.



עזרי ניווט - הבאנו את ה-GPS הישן והטוב שלנו - ASUS A639 שלא אכזב ועשה עבודה נפלאה. הטענו מראש מפות של כל אירופה המעודכנות לסוף 2010 וכמובן כדי שיהיה גיבוי לקחנו איתנו מפה של מישלין, סרקתי אותה, הדפסתי והפקתי ממה 4 מפות משנה מוגדלות לאזורים בהם תכננו לטייל. כך למעשה קל יותר לנווט. באמצעות השירות של גוגל מפות הפקתי מפות לפי הצורך למעבר מאתרים מרכזיים כמו לינות ואטרקציות בהן תכננו לבקר. מפות המשנה כללו מרחקים וסיפורי דרך שיקלו על הניווט במידת הצורך.
בהמשך ההחלטה להכין עזרי משנה לניווט הוכחו כיעילים בעיקר במקומות שבהם מתבצעות עבודות בכביש ויש דרכים חסומות וצריך לעשות ניווט מקומי קטן כדי לבצע מעקף וזאת מבלי שה- GPS ישגע אותך. בהמשך אספר היכן נתקלנו בדרכים חסומות ואיך התגברנו, בעיקר כי רשויות הדרכים בגרמניה לא ממש שמעו על עונת התיירות שבשיאה והם לא בדיוק משנים תכניות עבודה בקיץ וממשיכים לעבוד בדרכים במלוא המרץ.

הדפסתי קלסר שלם של חומרים, ובנוסף קיבלתי בדואר ובהשאלה (ממלאך) ספרים של שיחור ו"המשפחה המטיילת". הדפסתי והכנתי מראש את הקבצים של כרטיסי היער השונים תוך שסימנתי במארקר את האטרקציות המועדפות עלינו, תוך סימון תכנית כללית ל- 2-3 אטרקציות ביום, לא נעול ולא מסונדל, יען: גמיש מאוד. סימנתי כל יום באות לטינית ובסמוך לה מספר (A1, A2, B1 ,B2 וכיוב'). כך ידעתי פחות או יותר מה אנחנו הולכים לעשות בכל יום. זו הייתה למעשה תכנית שלד ולא בהכרח תכנית פעולה.



כרטיס אשראי עם צ'יפ הזמנתי מסניף הבנק שלי. קיבלתי כרטיס גולד מאסטר קארד, שהפקידה בבנק נשבעה בחי נפשה שיש בו צ'יפ ולא עזר שהתעקשתי ודקדקתי תוך שאמרתי לה שאני לא רואה אותו, "זה נסתר בפנים" היא אמרה. ליתר בטחון שלפתי כרטיס מקודד שיש לי מהעבודה והראיתי לה את השבב - "כזה אני צריך, בחייאת שלא יהיו לי בעיות מחר אני נוסע לחו"ל" הפצרתי. "עיוני זה בפנים, אין לך מה לדאוג... ושתהיה טיסה נעימה" , רק מתשובות כאלו אני מתחיל להיות מזה מודאג... מה התרחש עם הכרטיס בפועל? ברור שאספר בהמשך כשנגיע ליום שבו רציתי להשתמש בכרטיס האשראי.

עוד משהו חשוב שקיבלתי במייל וגם הורדתי מהאינטרנט זה כמה קבצים של "צ'קליסט" ובהם רשום אחד לאחד מה צריך לקחת איתנו, היכן לארוז מה, וכמובן ששיפרתיו ע"פ צרכינו.
חשוב לומר שהפעם לשם שינוי, לקחתי יום חופש מהעבודה ביום שלפני הטיול כדי לעשות סידורים, הכנות אחרונות ולהיות ארוז ומוכן כבר בערב שלפני היציאה מהבית.

אז הטיסה מתוכננת לצאת ב- 12:30. אנחנו כבר בישורת האחרונה ומתוכננים להגיע לטרמינל 1 בשעה 10:00 בבוקר ואז בשעה 08:00 בוקר המוקדמת ותוך כדי הצצה חטופה בדיון פורום העוסק בנושא רישיונות נהיגה בחו"ל, אני מגלה ששכחתי בכלל מדבר שנקרא רישיון הנהיגה הבינלאומי שלנו. רץ מהר ובודק באתר משרד התחבורה, אומרים אין צורך! במדינות כמו שווייץ, גרמניה וצרפת... בודק עם נציג של חברת יורופקאר בישראל, אומר גם כן - לא צריך! בכל זאת לא רגוע ופותח את החוזה של חברת ההשכרה, כאן כתוב במפורש - צריך! מבלי לקחת סיכונים מיותרים הלביאה המשפחתית יוצאת בדהרה ובנתיב המהיר בכביש מס' 1 לת"א ומספיקה להגיע עוד לפני השעה 8:30 שזוהי שעת הפתיחה של מ.מ.ס.י. בת"א. עם עמידה איתנה וראשונה בתור ובחלוף רבע שעה ויש 2 לנו רישיונות קרטון, בעלות סמלית של 16 ש"ח היחידה. כך שמורה השעון 09:15, היא כבר חזרה בחניית הבית - שואלת: נו מה? עוד לא ירדתם???
מי? מה לא ירדנו? אפילו ארוחת בוקר עוד לא סיימנו, דחילאק אנחנו בחופש... תני קצת אוויר...



מגיעים בזמן לטרמיניל 1, מחנים, פורקים ועושים את התהליך המאוד שגרתי של צ'ק אין. כאן המקום לציין שזו כבר הפעם השנייה שאני שם לב שבנתב"ג לא ממש מקפידים על גודל כבודת היד שעולה אתכם למטוס ומסומן חופשי כל מה שמגישים לדיילת, אבל אל תבנו על זה ובעתיד תמיד יכולה להיות נציגה שתבדוק תיק תיק!
באוטובוס לטרמינל 3 ושם אני מוצא חבר חדש לאוסף Absolut Elyx, אחרי סיבוב טעימות אני קונה אותו שמח וטוב לב, עושה את פעמיי מבושם לאזור הגייט הריק מאנשים.



תופסים מקום בתור לגייט וממתינים בסבלנות שיפתחו, מוצאים את עצמנו ראשונים ולפנינו יעלו הספידיבורדינג והמשפחות.
התור מתעבה ואז הפתעה - אני פוגש את glasha מפורום טיולי משפחות, מציע לה להצטרף אלינו והיא מסרבת בנימוס... משפחה אני מתעקש, הרי מהות הפורום זה משפחות. היא בשלה חוזרת לקצה הרחוק של התור באבירות ממש לא ישראלית.
אז נוסעי הספידי עולים ומיד אחריהם מתחילים עם משפחות, בפועל חצי טיסה זה משפחות עם ילדים קטנים או כאלו שתופסות טרמפ על זאטוט ורבע ועל זה מבקשים לעבור כלללל... המשפחה כולל דודים, דודות, שכנים, הדוור ומחלק החלב... זה כבר מעצבן, אבל שותקים.
עולים ותופסים מקומות טובים באמצע ואני אומר "אם היא לא הצטרפה בתור, לפחות נשמור לה 2 מקומות במעבר" וכך יצא שלמרות שעלו היא והנסיך כמעט אחרונים, היה להם מקום ביחד ואפילו במעבר.

נוחתים בבאזל כמעט בזמן, את שדה התעופה אנחנו כבר מכירים, מיד ממשיכים לצד הצרפתי כדי לקחת את הרכב. אז הרכב כמו שציינתי עמד בכל הציפיות שלנו, רכב פיג'ו Partner Tepee דיזל ידני 2+3 מקומות. את הרכב קיבלנו בדלפק של חברת יורופקאר. הרכב מרווח מאוד והכיל בקלות את המטען שלנו 2 מזוודות בינוניות, 3 מזוודות טרולי ועוד 2 תיקי גב בינוניים. לציין שהילדים שלנו בגילאים 7,12,16. מבחינת תצרוכת הדלק, נסענו כ-1150 ק"מ ותדלקנו בסה"כ- 70 ליטר סולר, חסכוני מאוד.
את הרכב קיבלנו עם מדבקה המאפשרת נסיעה בדרכים המהירות ובאוטוסטרדות של שוויץ, שוויה 40 פראנק שווייצרי (אולם לא מחייב שהיא תהיה בכל רכב שתשכרו). תוספת לנהג נוסף שילמנו במקום והמחיר לשבוע עמד על 39 יורו. כמובן שיש להחזיר את הרכב מתודלק, ונקי (ברמה סבירה) אחרת מקבלים קנס. כולם כאן כבר יודעים שאי החזרה לצד הצרפתי והחזרתו בטעות לצד השווייצרי תגרור קנס. בכל זאת היו עירנים בעת ההחזרה בעיקר בשעות בהן הדלפק אינו פעיל ומשלשלים את המפתחות לתיבה. בהמלצה שלכם דאגתי גם לצלם את מד הק"מ ומד הדלק. גם בעת קבלת הרכב וגם בהחזרתו. היות והיו מס' נזקים ברכב, חלקם היו מצוינים בטופס שקיבלתי, אך הנזק העיקרי למראת הצד של הנהג שהפלסטיק סביבה היה שבור, לא צוין. הוצאתי את נציגת השירות ועשיתי לה בוק ליד המראה כדי שלא נשלם על נזק שמישהו אחר עשה.
טיפ בנושא ההחזרה: כדי לודא שנגיע חזרה לצד הצרפתי פשוט סימנתי את נקודת הלקיחה במכשיר ה-GPS ובנוסף בעת החזרה לחניון יש לוודא כי כל הרכבים מסביב נושאים את האות F בלוחית הזיהוי.



יוצאים משדה התעופה לכיוון העיירה סנט לואי שכבר מאוד מוכרת לנו מהביקור האחרון בכריסמס, עוצרים בסופרמרקט הענקי - Grand casino מתמלאים בצידה לדרך ולצימר ומשם עוברים בדרך צדדית כפי שלוקח אותנו ה-GPS לבאזל, יוצא שעברנו לשווייץ מבלי שהרגשנו ,ממש דרך הבתים המחברים את הערים . בדרך אני מבחין בכמה תחנות דלק שיהיו פוטנציאליות ליום ההחזרה במקרה וזו הנמצאת ממש קרוב לשדה התעופה תהיה סגורה או לא פעילה.

אנחנו עושים סיור פנורמי בעיר השנייה בגודלה בשווייץ. כמו הסיורים שמקבלים בטיולים מאורגנים מבלי לרדת מהרכב. הנהגת מכוונת ע"פ ההוראות של קובי (הקול הגברי ב- GPS) ואני מעביר סקירה קולנית שמנסה להתגבר על קולו של קובי והילדים שרצו קיבלו את המרפסת עליה עמד הרצל. כך לא נשמע יותר על המורה להיסטוריה בתיכון שהטיף לכך שיש להכניס משמעויות לטיולים משפחתיים.

שמים ב- GPS את הכתובת של הצימר ויוצאים לדרך, הנסיעה בכביש E35 עד מלוז ובמעבר חד לכביש 5 המרכזי ביער השחור. שוב עוברים בין מדינות בלי להרגיש בכלל, מחלפים, גשרים ויציאות סה"כ נסיעה של שעה ומגיעים לעיירה/כפר Wyhl, המכשיר עם הקול הרדיופוני מביא אותנו באופן מדויק עד לבית של המארחת שלנו דוריס והכתובת המדויקת היא:
Am Sportfeld 13
79369 Wyhl
Germany



הדרך לצימר עוברת דרך נוף ציורי, שדות תירס ושדות מרעה, הכל ירוק ומידי פעם יש נוף של מים ומעל הבתים הגבוהים בעיירה ניתן להבחין בחסידות מקננות בזוגות.
לדוריס יש צימר הנמצא מתחת לבית שבו היא מתגוררת, המדובר על דירה גדולה ומרווחת מאוד, כ- 90 מ"ר של נוחות, יופי ונעימות המקופלים בתוך פונקציונליות מדהימה. חדר שינה אמנם יחיד אך הוא ענקי ובו מצאנו מיטה זוגית ענקית מעץ טבעי , בנוסף לה מיטת קומותיים מעץ המתאימה ל- 2 ילדים ובסלון הבית ניתן לפתוח את הספה ללינה שתתאים לעוד 2 אנשים.
המטבח מצויד בטיפ טופ, ממש הכל עד לרמת הפסיק. פירוט בהמשך ובתמונות בהן ניתן יהיה לראות ולהתרשם.



לצימר 2 כניסות נפרדות מהבית הראשי, הראשונה מהחזית והשנייה מאחור. אנחנו בחרנו להשתמש בכניסה האחורית ולמעשה ממש להתנתק מהבית עצמו. על השהות שילמנו 50 € ללילה לכל המשפחה, ללא הכרטיס האדום או כרטיס כלשהו.



במרחק 3 דק' נסיעה מהצימר יש סופרמרקט גדול של רשת PENNY הזולה ושעות הפתיחה שלו הן בכל יום (למעט ראשון) בין השעות 08:00 ועד 22:00. בצמוד לסופר יש מאפייה שפתוחה כל השבוע לרבות יום ראשון שבו השעות מצומצמות 08:00 ועד 13:00 בשאר ימי השבוע המאפייה נסגרת בשעה 18:00. לא רחוק משם יש גם תחנת דלק (זולה יחסית לשאר התחנות שפגשנו ביער) ומוסך של טויטוה (אם תצטרכו). עוד ברחוב סמוך בית של קפה ובו בית מאפה ואם ממשיכים הלאה תמצאו מסעדה מאוד מיוחדת עם אווירה יוקרתית שפתוחה עד שעות הלילה המאוחרות .



אהבנו מאוד את השהייה בצימר שהייתה ממש כיפית לאורך כל הזמן. דוריס אשה חייכנית, דאגנית ומסורה מאין כמוה ולמרות שהיא לא דוברת אנגלית תקשרנו אתה היטב בעיקר בתיווכו של בנה אשר משיב בשמה לקוחות בדואר אלקטרוני ובערבים גם נמצא בבית ומסייע לאמו. בכל פעם שראינו אותה, דאגה לשלומנו ובררה אם אנחנו צריכים משהו, בערב הראשון אף דאגה לתת לנו את קוד הגישה לאינטרנט כך שהיה לנו אינטרנט חופשי ב- WI-FI בכל הצימר ובכל העת.
הלינה כאמור משותפת להורים ולילדים. לנו באופן אישי זה לא מפריע בטיולים משפחתיים. זה נכון שלכל אחד יש את השיקולים שלו ומבחינתנו לינה משפחתית משותפת מהסוג הזה מהווה עבורנו חוויה מגבשת.





את הארוחות המשפחתיות בישלנו במטבח הגדול והמרווח של הצימר ואכלנו בפינת האוכל שבאזור המטבח או בגזיבו שנמצא בגינה. המטבח עצמו משופר לעילא ולעילא בכל פריט ובכל הציוד אפשרי שתחשבו עליו, יש מקרר, מקפיא מדיח כלים, תנור אפיה, מיקרו, טוסטר אובן, טוסטר לחיץ, וטוסטר קופץ, יש מכונת קפה, קומקום חשמלי, קפה/תה/סוכר, שמן, חומץ, תבלינים לבישול ואפילו טבליות למדיח, סבון כלים וחומרי ניקוי. מערכות אוכל שלמות, סכו"ם, סירים, קערות, מגירות עמוסות בכל כלי עבודה שצריך במטבח.



בחצר הגדולה יש בוסתן קטן עם עצי פרי, גינה וחממה קטנה. דוריס מגדלת פירות כמו תפוחים, אגסים. וירקות שונים כמו מלפפוני ענק, עגבניות, פלפלים, קישואים בכל מיני צבעים וכמובן פרחים. דוריס נתנה לנו בשמחה מפירות וירקות גינתה, כאן אירע לנו נס סלט הירקות המפורסם עם המלפפון הענקי שהוכנו ממנו לא פחות משמונה צלחות סלט ירקות.



בוקר היום השני (יום שישי 17.8.12)
כאן המקום להדגיש שאנחנו משפחה בחופשה, כלומר לוקחים את הזמן שלנו באיזי ובכיף. לוקח לנו זמן להתארגן בבוקר ואנחנו מודעים לכך ולכן מראש לא תכננו לצאת מוקדם מאוד בבוקר ולא רשמנו רשימות יעדים לסימון בכל יום.
קמים בשעה 9:00 בבוקר ובעוד הילדים ישנים, מתקתקים ארוחת בוקר עם מיטב המצרכים שקנינו אמש, יוצא לסופרמרקט ומוסיף לכך באגטים ופרעצלים חמים שמעתה ילוו אותנו בכל בוקר ובוקר במהלך הטיול.
אחרי התארגנות קטנה יוצאים לדרך שעוני הקוקיה, אני מכוון את ה-GPS על Horenberg ועוד לפני ההגעה לשעון הראשון אנחנו פשוט מוקסמים מהנוף, מהכפרים בהם אנחנו עוברים ומהמראות הניבטים אלינו מכל עבר. אני בשיטת "מצליח" מצלם תוך כדי נסיעה ואן מצליח לתפוס פה ושם תמונות לא רעות בכלל...




בהגיענו לעיירה הראשונה נוסעים חלק, הכל טוב ויפה עד ליציאה ממנה שם אדם מבוגר על אופניים מסמן לנו בסימוני ידיים מין תנועה מעגלית, הילדים מנופפים לו לשלום ואנחנו המבוגרים מנספים לתת פרשנות, אבל ממש לא צריך, ממש מולנו חסימה, אין אפשרות לעבור וצריך לחפש דרך חלופית. עד שאני פותח מפה, בחורה מקומית שרואה אותנו עומדים בצד, ניגשת ומסבירה לנו בנחמדות איך לעקוף את העיירה.
על ה- GPS אנחנו "נוסעים" משטח ירוק ובפועל אנחנו בדרך חלופית שנסללה במיוחד בגלל העבודות בכביש.
זה המקום שבו הבנו כמה המפות עדין נחוצות בכל טיול ושאין לסמוך רק פלאי הטכנולוגיה.
עוד סיבה שבגינה חששתי מצרות עם טכנולוגיה, הייתה דיווחים פה ושם של חברי פורום ש- GPS חיצוני ולא כזה מקורי המותקן ברכב, עשה בעיות בגלל קשיים בקליטה ברכבים צרפתיים בעיקר, החשש הזה התבדה ואצלנו לפחות המכשיר עבד מצוין תוך שניות מרגע הפעלתו.
למען האמת הבאתי איתי גם מקלט GPS חיצוני עם מגבר המתחבר ב- BlueTooth למחשב כף היד וניתן להצמיד אותו מחוץ לרכב. אבל לא עשינו בו שימוש כלל.



מגיעים לשעון הראשון וכמה מפתיע... חבר'ה שהיו איתנו בטיסה כבר תפסו מקום ולפי הפוזיציה, הם כבר משעות הבוקר המוקדמות בוחנים את השעון, באנו היו ישראלים, הלכנו הגיעו עוד ישראלים, כולם חמושים בספר של שלומית ואם כבר הספר, אז זה באמת נכון... "איך זה שליד כל שעון יש חנות?"



את תמונות השעונים אני בטח שראיתם מלפני ומלפנים, אני בחרתי להראות לכם גם דברים אחרים שקלטתי בעדשת המצלמה ממש מעבר לכביש...



אוטוטו צהריים, ואנחנו נעצרים לנו בעיירה הראשונה שנכרת על דרכינו (לא זוכר את שמה וזה לא ממש משנה), עוצרים להפסקת נשנוש קלה ושמים GPS על טריברג.
עוד משהו שאני ממליץ לעשות עם מכשירי ה- GPS, אחרי שהגעתם ליער ועברתם את הדרכים המהירות, כוונו אותו באפשרויות לכך שיעביר אתכם בדרך היפה ולא בהכרח בדרך הקצרה או המהירה. אותנו זה לקח דרך שבילים במעבה היער ומקומות שלדעתי לא היינו זוכים להגיע אליהם ע"פ הכוונה של טיפ או ספר.
בהמשך אעלה תמונות ממקומות שכאלו.



לטריברג מגיעים בשעה 14:00 לערך. רצינו לקנות את כרטיס היער השחור לשלושת הימים הקרובים ואז גילנו שלפי קצב הטיול וכמות האטרקציות אליהן אנחנו מגיעים ובעיקר שבעוד כמה ימים יהיה לנו את הכרטיס האדום לעוד ארבעה ימים מלאים, החלטנו פה אחד שכלכלית לא כדאי לנו לרכוש את הכרטיס "השחור".

הסברתי כאן בפורום לפני מס' ימים ואני מצטט את עקרי הדברים:
כרטיס ההנחות - The SchwarzwaldCard אשר מעניק עשרות רבות של כניסות חינם לאתרים שונים , הוא מגיע במס' וריאציות והנפוצה שבניהן היא כרטיס משפחתי לזוג + 3 ילדים עד גיל 17 ב- 99 יורו לשלושה ימים (לא חייבים במחובר, אפשר לפצל) ואם קונים את ההרחבה של הכרטיס ובסה"כ 204 יורו, ניתן להשתמש בו יום אחד גם לפארק אירופה.
לגבי כדאיות:
הכרטיס השחור (99 יורו) במבט ראשוני כשעושים חשבון, רואים שמספיק להיכנס ל-2 אטרקציות ביום וכבר לכאורה כיסיתם את עלות הכרטיס, האמנם? חלק מהאטרקציות מאוד זולות ובמרבית המקומות ניתן לרכוש כרטיס משפחתי, כך שיש סוג של אשליה בחוברת המרכזת את האטרקציות ולמה מתכוון המשורר?
בחוברת מצוין שכניסה למפלי טריברג עולה 3.5 יורו לאדם כלומר אנחנו כמשפחה של 5 היינו צריכים לשלם ע"פ המפתח הזה 1.5 יורו, שזה המון כסף ולכאורה כבר מצדיק לקנות את הכרטיס השחור, אך לא כך הוא הדבר ובפועל הקופאית הציעה לנו כרטיס כניסה משפחתי שעלה בסה"כ 8.5 יורו לכולנו ואם יש כרטיס קונוס מקבלים עוד איזה יורו הנחה.
עוד דוגמה: בחוברת מופיע שבגן החיות בוולדקריך, כניסה תעלה 3 יורו, כך שהיינו אמורים לשלם 15 יורו, בפועל כרטיס משפחתי עלה 5.5 יורו וגם כאן יש 10% הנחה לכרטיס קונוס.
יש להוסיף לכך את העובדה שלהרבה אתרים ואטרקציות כגון בריכות שחיה , מוזיאונים וכיוב' הכניסה עולה בסה"כ 2-2.5 יורו לאדם ליום שלם ובחלק מהמקומות בנוסף יש הנחה משפחתית.
אם מתכננים פארק אירופה, עולם המים בקוסטנץ ועוד אתרים שהכניסה אליהם יקרה משמעותית, אין ספק הכרטיס ה"שחור" שווה.



נכנסים לעיירה טריברג ומגלים שהכל תיירותי ונסוב סביב המפלים. למעשה כל האטרקציות של העיירה מרוכזות במרכז שקרוב לכניסה המרכזית של המפלים.
אנחנו ממושמעים ולא עושים חוכמות, ונכנסים לחניון הקרוב. התשלום הוא 1.7 יורו לכל שעת חניה, לוקחים כרטיס בכניסה ומשלמים לפני היציאה באחת מהמכונות המוצבות בחניון, המכונה מקבלת גם שטרות וגם מטבעות החל מ- 10 סנט.
יש גם חניית מדחנים בעיירה שהיא זולה בהרבה, אך מוגבלת בזמן, היות ולא ידענו כמה זמן נבזבז בשמורה ובמפלים החלטנו ללכת על החניון.
למצוא את החניונים מאוד פשוט, יש שלטים כחולים עם האות P ומספר החניון ליד.
קצת לפני הכניסה למפלים ומול המסעדות וחנויות המזכרות (מול "הדובי המטפס") יש שירותים ציבוריים נקיים, השירות ללא תשלום.



מתחת למפלים יש "מוזיאון היער השחור" ובהמשך בתוך המפלים יש פארק חבלים. אפשר לקנות כרטיס משולב לשלושתם.
עוד מידע חיוני: הכניסות לאתרים אלו כלולות חינם למחזיקי הכרטיס "השחור".
אנחנו מחליטים רק מסלול שמורה ומפלים. בכניסה תקבלו מפה שמסבירה בפשטות את כל המסלולים והאטרקציות בתחום שמורת המפלים בפרט ובטריברג בכלל.
אז יש 3 מסלולים, הטוב ביותר לדעתי זה להגיע כמו שאנחנו הגענו לכניסה הראשית.
בטרם אפרט על המסלולים אציין שניתן לטפס לכיוון המפלים בלבד (כמה דק' הליכה לא קשה) ואם אתם "עייפים" או שאין לכם כושר בגרם, פשוט רדו באותה דרך בה עליתם.



ולמסלולים עצמם:
יש מסלול ירוק שהוא קצר יחסית ועולים אתו דרך המפלים בשביל מסומן, הוא לא ארוך במיוחד ומסומן גם כשביל הסנאים. בנקודה שבה נפגשים שלושת המסלולים פגשנו המון סנאים שמגיעים לאכול בוטנים במין רפלקס מותנה... בוטנים אפשר לקנות בכניסה, שקית עולה 1 יורו.



יש מסלול צהוב שרובו ככולו עובר בדרך הטבע והוא מסומן כמסלול הטבע הארוך יותר ומביא אתכם עד לראש האתר.
ויש את המסלול שאנחנו בחרנו והוא המסלול האדום, עולים איתו כמחצית הדרך ואז יוצאים דרך היציאה המרכזית והחזרה היא דרך הכנסייה ועוד נוף אורבאני.
היתרון של מסלול זה שבקצהו יש אגם מים ומשחקייה לילדים ובנוסף יש בית קפה/מסעדה להתרעננות.



אנחנו בחרנו כאמור במסלול האדום ע"פ אינטואיציה וזה יצא בדיוק מתאים גם לאלו שיש להם כושר ואצה להם הדרך וגם לאלו שהזדחלו באטיות אבל לא סבלו במיוחד מדרך קשה. עשינו הפסקת צהריים באזור האגמון, אכלנו שתינו ונחנו, הילדים שיחקו במגרש המשחקים ומשם בירידה חזרה לכיוון הכניסה המרכזית והרכב.
בכניסה זו ממוקם פארק החבלים של טריברג.



בילינו באזור המפלים בטריברג כארבע שעות.
כאמור יש חנויות מזכרות לשעוני קוקיה ושאר חפצים ומוצרי עץ המיוצרים ביער ומהווים מקור לגאווה מקומית.
אנחנו באופן אישי לא מצאנו בהם טעם. מחירי שעוני הקוקיה מרקיעי שחקים אגב. דילגנו על המוזיאונים החנויות ושאר הפעילויות שמציעה העיירה והמשכנו לנו בדרכנו.



את מוזיאון היער השחור כאמור ראינו מבחוץ ובהמשך מחליטים לנסוע לעיירה סנט מרגן.



בסנט מרגן ראינו בריכת שחיה חיצונית שמאוד מצאה חן בעינינו ואולם לא היינו מאורגנים על ציוד בריכה ולכן דילגנו, אני ממליץ בכל זאת להיכנס, מדובר שהמים הזורמים בה הם מהנחל הסמוך ולא בריכה עם מים מלאכותיים. נראה פשוט נפלא.
העיירה סנט מרגן בשעות אחה"צ המאוחרות דמתה לעיירת רפאים. יש כנסייה מרשימה, כמה בתי קפה ואם שואלים את התייר הממוצע אז כמעט ואין בה אנשים, אני מניח שיש, אבל הרחובות היו ריקים והשקט הפסטורלי "נשמע" היטב בכל פינה.



מצאתי נחמה בצילומים יפים של הכנסייה במקום היות ואני אוהב לצלם מבנים בכלל, בתי כנסת, קתדרלות וכנסיות בפרט!



הדרך לוקחת אותנו דרך נופים יפים וגם דרך בית הקפה המפורסם ביותר בקרב הישראלים - חור המכשפה.
לא לצפות ליותר מדי באמת שאין למה לצפות, בסה"כ בית קפה אמנם במיקום אלוהי ממש, אך מעבר לכך... איו, רק בית הקפה והנוף המדהים שמסביבו.



עוד כמה תמונות בבית הקפה, גלידה וטבילת רגליים בנחל...
הנסיעה חזרה לצימר עוברת בדרך סלולה אך צרה מאוד, נכנסים פנימה לתוך היער. זה מה שה- GPS רוצה, אז זה מה שנעשה. אולם רוחב הכביש בקושי מספיק להכיל את הרכב שלנו. כל הדרך אני חושב לעצמי, מה עושים אם בא רכב ממול? אין לאן לזוז...



היום השלישי לטיול- 18.8.12 - שבת בבוקר יום יפה...
בוקר יום שבת ואנחנו (ההורים) מתעוררים מוקדם וזאת למרות שהלכנו לישון די מאוחר. היות ונשבינו בקסם האווירה בגזיבו אשר בגינה, ישבנו עד השעות הקטנות על קפה לאור נרות שדוריס הדליקה עבורנו מבעוד מועד וגם אם היא לא ניחשה שאנחנו לא מדליקים אש בשבת, פשוט יצא לה טוב...

אז הבוקר נפתח כרגיל בארוחת בוקר מפנקת, כל אחד והקפה שלו כל אחד והפינוקים שלו.

בסיום הקטנים עוזרים לפנות ולנקות ואני מתפנה לבדוק "מה עושים היום?"

מתיישב בסלון מול הספרים, הרשימות וכמובן האינטרנט הפתוח. יש לכך יתרון עצום שבמקרה הצורך ניתן להרים מסלול בנוהל חפוז, בעיקר תוך שימוש בגוגל מפות.

מחליטים לנסוע לפרייבורג המרכזית, הרי בשבת יש שוק מרכזי וגדול ליד הקתדרלה, למה לא?



שמים פרייבורג על ה-GPS ויוצאים לדרך...

קראתי היכנשהו שכדאי להגיע בשבת היות והעיר לובשת צבע ססגוני, שוק מרכזי גדול למרגלות הקתדרלה, מופעי רחוב ובקיצור שמחה וששון. עוד קראתי שכדאי לקחת חניון תת קרקעי ולא בהכרח בחלק המרכזי ביותר של העיר. בעניין החניה אני סבור שהכי משתלם וכדאי זה לחנות במדחנים או בחניון המרוחק מהמרכז. אנחנו מצאנו חניון ליד הפארק המרכזי בעיר והוא לא היה זול בכלל, חנינו כשש שעות ושילמנו 10.5 יורו. היתרון היה נעוץ בכך שהרכב עמד בחניון תת קרקעי וקרוב מאוד לפארק.
אני תמיד מצלם את החניון בו חנינו, את השלט עם הכתובת ועוד פרטים מזהים אחרים שיסייעו במידת הצורך למצוא את הדרך חזרה לחניון.



חוצים את הכביש על הגשר ועוד לפני שמגיעים לאזור הקתדרלה, פוגשים בישראלים. כשנכנסים למתחם השוק אני אומר לעצמי שוק הכרמל זה כאן! עשרות משפחות של ישראלים בכל הרכב וצורה, אין ספק שעברית היא השפה השלטת. לי באופן אישי זה לא מפריע, אני רק מדמיין בעיני רוחי מיהם כל אותם משתמשים סמויים בפורום ויודע שהם רבים ובכל פינה... .
השוק הוא שוק תיירותי לחלוטין למרות שפה ושם יש דוכנים של ירקות, פרחים ושאר הדברים שרק מקומיים קונים אותם. אבל השולטים בעיקר הם פירות היער למיניהם, תותי בר, פטל בצבעים שונים, חמוציות, אוכמניות ותות שדה. קנינו 2 סלסלאות של 250 גר' כ"א - פטל אדום ותותי בר. המחירים די זולים 1-3 יורו לסלסלה , תלוי בסוג.



בשוק ניתן למצוא גם דוכני מזון רבים, רובם ככולם מציעים נקניקיות ושאר מעדנים שאנחנו באופן אישי נמנעים מהם, אך לחובבי המעדנים, זו חגיגה קולינרית. יש מקומות רבים בהם ניתן לקבל מפה של מרכז העיר והאזורים התיירותיים. בסה"כ העיר נחמדה וניתן לבלות בה כמה שעות כמו שעשינו.
סיור בין הסמטאות מרוצפות האבן והפסיפסים היפים על כל מדרכה. הקתדרלה כמובן, חנויות ומרכזים לשופינג. אנחנו החלטנו שבטיול הזה נמנעים ככל האפשר משופינג ומתרכזים ביער עצמו, נופים (אורבניים וטבע) ואתרים של כיף. כשמגדירים מראש את המטרות ומגיעים להסכמות על הזמנים שבהם נותנים לילדים כסף לשופינג או בזבוזים, זה הרבה יותר קל ושומעים פחות "אבא תקנה לי", "אמא תקני לי", האווירה הרבה יותר נוחה ונעימה לטיול. מסיבות בריאותיות של אחד מבני המשפחה אנו נאלצים כולם לרכז מאמץ ולהשתדל להימנע ממתקים, גלידות וסוכרים ולכן הגדרנו שפעם ביום אוכלים גלידה וכך היה.



העיר מפורסמת בזכות תעלות המים הרבות שבה וכן במזרקות הציבוריות שבחלקן פשוט ניתן לעצור ולשתות מים קרים, קרים כמו מקולר! היום חם מאוד ובכלל חווינו מזג אוויר קייצי לחלוטין הטמפרטורות נעו בכל הימים סביב 32 מעלות והיה אף יום אחד חם במיוחד בו הטמפ' עלו מעל 35 מעלות.



ההליכה בתוך תעלות המים הקרירות אכן כיפית ואפשר גם להשיט סירות עץ וברווזונים במים, אך שימו לב! באזורים שהתעלות עוברות בצמוד למסעדות ובתי קפה הזהיר אותנו אחד המלצרים שיש פקקים של בקבוקי בירה ושברי זכוכיות בתוך התעלות ואכן הלכתי תמיד קדימה וברגע שראיתי שבר של כוס ו/או בקבוק, הוצאנו אותו ואת הילדים מהתעלות עד שעברנו את אזור בתי הקפה. צריך להיזהר מאוד ולהימנע ככל האפשר מהליכה בתעלות בקרבת בתי הקפה.



לא חייבים להרים את הראש ובהחלט ניתן לתקוע אותו במדרכה. יש המון פסיפסים וריצוף מושקע בכל פינה:



בלב העיר העתיקה, קרוב מאוד לקתדרלה יש גן שעשועים עם משחקים שם הילדים נכנסו לשחק בנדנדות ובשאר המשחקים. אני יושב בצד ורואה את ילדי העולם: היו שם איטלקים, רוסים, סלובנים (או משהו דומה), צרפתים וגרמנים משחקים יחדיו, כל ילד מדבר בשפה שלו וכולם מבינים את כולם... אין ויכוחים, אין מלחמות, אין גבולות.. ואני אומר, תנו לילדים לנהל את העולם!



חרשנו את מרכז פרייבורג לאורך ולרוחב והלכנו לפארק הגדול והירוק, קרוב למקום שבו חנינו את הרכב. עשינו הפסקת כריכים, שתייה וגלידה. יש במקום קיוסק עם מוכר מבוגר וחביב, דובר אנגלית ועל כוס בירה צוננת שאלתי אותו והוצאתי ממנו מידע על פרייבורג והאזור. בשלב מסוים אשתי אומרת "הגוף שלי מרגיש שיום שבת היום, אני חייבת לנוח ולהירדם קצת..." אני בינתיים הולך לרכב ומביא את טרמוס הקפה שהכנו מראש (וששייך לצימר של דוריס) וגם מגבות כדי שהיא תוכל לישון על הדשא בכיף. עת היא נרדמת, הילדים הולכים לשחק בפארק הענקי, יש המון מתקני שעשועים, בריכות עם עופות מים ופינות שקטות. אני מצטרף לשפוט בין 2 זוגות המשחקים משחק הדומה ל"להפיל את המלך". כך בחרו בי לשפוט בנקודות מחלוקת בעיקר בשאלות של נגע לא נגע או קרוב ורחוק.



בסיום המנוחה החלטנו לעלות ברכבת הקרונית ולעשות את המסלול של הליכה בטבע לכוון הגבעה הצופה על פרייבורג. ניתן לעלות את כולה ברגל וניתן לעלות ברכבת השיניים עד לגובה מחצית הדרך בערך ומשם להמשיך בעלייה רגלית לפסגת הגבעה. הרכבת אינה כלולה בכרטיסים השונים ומחיר של עליה וירידה בכרטיס משפחתי עולה 11 יורו. גם כאן בקרונית עלו איתנו ישראלים, אולם עם היציאה מהקרונית, דרכינו נפרדו, הם לשמאל ואנחנו לימין. רכבת השיניים פעילה בכל ימות השבוע משעה 09:00 בבוקר ועד 21:00 בלילה.



מסלול של כמעט שעתיים בחורש וביער שמעל הפארק עם תצפית על פרייבורג, הנופים יפים מאוד, מסלול ההליכה ברמת קל עד בינוני עם קצת טיפוס ועליה. אבל שווה בהחלט. בשלב מסוים יש אפילו חיות שונות במכלאה מסודרת, עופרי איילים, צבאים וכאלה. שיחי פטל שחור עם המון פירות בכל הדרך בנוסף שימו לב כי יש סירפדים רבים בצדדים בעיקר אם אתם יורדים מהשביל כדי להצטלם או לקטוף פטל.


בלי להרגיש העברנו כמעט שש שעות שזה כמעט יום שלם בפרייבורג, בתכלס אפשר להסתפק בפחות. אולם בהתחשב בכך ששבת, במנוחה שעשינו ובפעילויות בתוך העיר עצמה, אז העברנו את הזמן בצורה של נחיתה רכה ובאיזי. את שאר הערב העברנו בצימר באווירה משפחתית רגועה לשליווה.





יום רביעי לטיול (יום ראשון 19.8.12)
 פארק אירופה ירד מהפרק כי אתמול מרבית הישראלים שפגשנו סיפרו על תורים ארוכים ובתוספת מעלות החום זה לא נשמע לנו נעים במיוחד. בכלל ימי ראשון עמוסים בפארק והחלטנו להשאיר אותו במקומו עד לביקור הבא שלנו באזור, אם יהיה כזה. לאחר שפארק אירופה ירד מהפרק מצאנו את עצמנו יוצאים לכיוון גן החיות בעיירה וולדקירך.



עיירה קטנה ומנומנמת במרכז היער השחור, יש בה פארק חבלים, פארק גדול לטיול רגלי וגן חיות, כולם ממוקמים די קרוב האחד לשני ועם הכניסה לעיירה יש שילוט מתאים המוליך אל האטרקציות. בגן החיות תמצאו את בע"ח הנפוצים ביער השחור. לא מהסוגים שלא תראו במקום אחר, אך יחד עם זאת חוויה נחמדה בעיקר לקטן שבחבורה.



גן החיות מכבד את הכרטיס השחור ומופיע בחוברת שלו. הכניסה עולה 3.5 יורו לאדם וכרטיס משפחתי עולה 5.5 יורו ויש הנחה של עוד חצי יורו למחזיקי כרטיס הקונוס. המוכרת האדיבה הציעה לנו את הכרטיס המשפחתי המוזל ואת הנחת הקונוס גם בלי להציג את הכרטיס.



ש עצי ושיחי פרי פזורים בכל רחבי גן החיות, יש גם גן משחקים ושעשועים לילדים כשההורים יכולים לשבת מול ולהשגיח על הזאטוטים. למען האמת, היינו די לבד ולא שהגענו בשעת בוקר מוקדמת. אולי בגלל זה שיום ראשון היום? אולי בגלל שכולם נסעו לפארק אירופה? אין לי ממש מושג מה הסיבה, אבל לנו היה גן חיות די פרטי, לנו לעצמנו.



בקרבת גן החיות יש גם מצודה עתיקה על ראש גבעה, אך לא פנינו אליה, אולי זה ימשוך אתכם אנחנו המשכנו בדרכנו למגלשות גוטאך.



סיימנו את הביקור בגן החיות שכאמור הכי התאים לצעיר שבחבורה והחלטנו להעלות קת את הרף והאדרנלין וחיש מהר מצאנו את עצמנו נוסעים לכיוון גוטאך. תוך כדי נסיעה וסיעור מוחות משפחתי הוחלט לוותר על המפלים בגוטאך, הילדים ביקשו להשתכשך במים ולא לצפות בהם מרחוק. יש הצדקה לבקשה היות והטמפ' הכללית אשר הייתה במגמת עליה די הזכירה לנו את מזג האוויר בארץ, רק שכאן היה יבש יותר עם פחות אחוזי לחות. מד הטמפ' ברכב לא שיקר כשהצביע על לא פחות מ- 35 מע"צ טמפ' חיצונית מחוץ לרכב לא תמיד נזקקנו לשירותי המיזוג ברכב, בוודאי שלא בשעות הבוקר ועד שעותיו המאוחרות ובטח שלא בשעות הערב שבהן חשים את שבירת החום ע"י משב רוח צונן.



האתר הראשון בו אנחנו מבקרים בגוטאך הוא מסלול מגלשות ההרים אשר קראנו כי הוא אמנם לא הארוך ביותר שיש ביער, אך הוא בהחלט מציע חוויה של מהירות, לעתים יותר מאשר באתרים אחרים. את זה אנחנו עוד נברר, נבדוק ונחקור לעומק.



אנחנו הגענו לגוטאך מכיוון דרום ומספיק לנסוע על הדרך הראשית כדי לראות את הכניסה לאתר מגלשות ההרים שנמצאת בקרבת המוזיאון הפתוח המקומי. מי שמעניין אותו כל נושא אורח החיים באזור היער השחור אזי המוזיאון שווה כניסה, במיוחד למי שמחזיק בכרטיס השחור שמקנה כניסה חינם.
ואם שוב אני נוגע שוב בכרטיס היער השחור - schwarzwaldcard אז אני לא זוכר שמצאתי לכך אזכור או הדגשה במקום כלשהו, אך יש אתרים אשר נותנים כניסת בונוס נוספת ומעבר לתוקף של שלושת ימי הכרטיס. את האתרים בהם ניתן לבקר, ניתן למצוא ברשימה שבקובץ הכרטיס. לגבי מגלשות ההרים בגוטאך, לא ניתן להשתמש בכרטיס חינם כלשהו, לא בשחור ולא באדום וכרטיס הקונוס אינו מקנה הנחה כלשהי . התשלום הוא פר שימוש ואפשר לרכוש כרטיסיות ל- 6 שימושים, כאשר היא אישית ואיננה ניתנת להעברה. שילמנו 2 יורו לילד ו- 2.5 למבוגר.
מחירי הכרטיסיות - 9 יורו לילד ו- 12 יורו למבוגר , ילד מגיל 3 יכול להשתמש בליווי מבוגר כמובן וילד מגיל 8 יכול להשתמש כבר לבד וללא ליווי. חשוב לציין שחשנו שהבטיחות באתר היא מעל לכל ומקפידים כאן על הכללים ברצינות הראויה והמתבקשת.



גם אשתי והילדים שלהם זו הפעם הראשונה של שימוש ברכבת הרים, הרגישו ביטחון והפתיעו אותי והסתבר שלתת להם את זכות הראשונים התבררה כבחירה נבונה, כי ממעלה הגבעה ראיתי אותם מירידים את הידית כלפי מטה ומחליקים במהירות מסחררת במורד. לא היה באתר לחץ כלשהו ועמדנו בתור קצר של כמה דקות בודדות וגם כאן (למרות שלא נכלל בכרטיס האדום) פגשנו ישראלים בכמות לא מעטה. אופן העליה לקצה הגבעה הוא בקרונית הגלישה עצמה, בניגוד לאתרים אחרים בהם עולים באמצעים כמו רכבל. פשוט מתיישבים בקרונית ונוסעים אתה כמו ברכבת שיניים (פוניקולר) עד למעלה לנקודת הזינוק.
מראש יוצאים במרווחים כאלו שמאפשרים הזנקה עם ההגעה לראש הגבעה, מקבלים אור ירוק ו... WOW זה מהיר... מהיר עד כדי כך שכל אלו ששכחו להסתפר לפני הטיול קיבלו תספורת מוהיקן ע"ח הבית.



בכניסה לאתר מגלשות ההרים כמו כמעט בכל אתר ואתר ביער השחור יש קיוסק שלשמחתי לא אוכל לכנות "גזלן" היות ובכל מקום שאנחנו נתקלנו בו המחירים הם סבירים וניתן בכיף להנות ממנה גדושה של הזרקת כולסטרול ישירות למערכת הדם, בין אם ע"י צ'יפס ומיונז (הפייבוריט שלנו) למנות נוספות שבחלקן אנו נמנעים מהן בעיקר מסיבות של כשרות. גם בירה צוננת בהחלט שווה כל סנט כשמשלמים 2 יורו לחצי ליטר, כאשר המותג הנפוץ ביער הוא Rothaus.



עכשיו כשגם הדם חם, הדופק מהיר ואין הקלה בעומס החום אנחנו מחליטים שזה הזמן ללכת לבריכה או פארק מים באזור (ולא חסרים כאלו), עולים לרכב ויוצאים חזרה לכיוון הכביש הראשי, בנקודה שבה הכביש מתחבר לכניסה לחניון של המוזיאון הפתוח, יש גשרון ומבט קצר שמאלה, מראה לנו חניון קטנטן עם מחסום שניתן לעבור אותו בתשלום של 1.5 יורו, מחנים את הרכב , צועדים כמה מטרים ואנחנו בתוך נחל גוטך הצונן, מזה צונן??? מקפיא! עוברים לתלבושת חוף ים ומצטרפים לצמד האנשים שכבר נמצאים במקום.
יורדים למי הנחל שכמו שכבר אמרתי מקפיאים וזה שבחוץ שורר חום שמזכיר את באר שבע והערבה זה לא אומר שניתן להיכנס בבת אחת למים, זעקות ווואאוווו ו- יווווו נשמעות מכל עבר, אך בני משפחתי האמיצים מגלים עוד טיפונת של חוזקה ואנחנו טובלים במים מוציאים את סלסלת הפירות שלנו ומעבירים אותה יחד עם בקבוקי השתייה למקרר הטבעי שמקיף אותנו מכל עבר. המים צלולים וזכים, אם מישהו מכם רצה לצלם פעם פרסומת למים מינרלים, אני ממליץ בחום, זה המקום!



יוצאים מהמים, מתייבשים ונזהרים לא ללכלך את הרכב בבוץ. אני לא יודע אם זה מכוון או לא, ברכב אין שטיחונים שאותם ניתן לנער ולנקות בבוא העת. זה אומר שאם נכנסים לרכב עם בוץ ולכלוך שנדבק לרצפה, אתם תמצאו את עצמכם עסוקים בניקיון רצפת הרכב . אנחנו די נזהרנו במיוחד לאור הדיווחים של החזרת רכב מלוכלך ובעקבות כך קבלת קנס. לא להגזים עד כדי ניקיון והברשה, אולם בהחלט צריך לנקוט משנה זהירות ביציאה ממקומות רטובים וכניסה ישירות לתוך הרכב. אם כבר בניקיונות עסקינן, שכחתי לציין שזה אך בבוקר נפרדנו לשלום מדוריס ומהצימר שלה. למרות שהניקיון כבר כלול במחיר, החזרנו את הצימר נקי ומסודר. חשוב מאוד לנקות אחריכם בעיקר את הכלים במטבח השארנו לדוריס המקסימה את הצימר בצורה כזו שכל שנותר לה הוא להעביר וויש כללי, להחליף מצעים ומגבות והצימר כבר מוכן לבאים אחרינו. עוד נקודה ראויה לציון היא נושא הפרדת האשפה שלו אנחנו מורגלים היות ובישוב שלנו יש הפרדת אשפה , מפרידים בין שאריות מזון ופסולת אורגנית, ממנה דוריס עושה זבל דישון בקומפוסטר שנמצא אצלה בגינה.
דפי נייר, קרטון, עיתונים ושאר פסולת נייר ממוחזרת לסל מתאים בקבוקים כשאי מאוד למחזר ובכל סופרמרקט יש מכונה שאוספת את הבקבוקים, מכל סוג וגודל, תמורתם תקבלו 25 סנט עבור כל יחידה. נכון זה לא הרבה כסף, אך זו עוד דרך מצוינת להמשיך בה את החינוך הטוב בו אנחנו מרגילים את ילדינו למחזור ולסביבה ירוקה. בארץ הבקבוקים הגדולים ממוחזרים לכלובים הגדולים ואילו כאן הילד מקבל איזה יורו ורבע על כל מחזור, אז בכלל קל לבקש מהם למחזר שאר הפסולת שמיועדת להפרדה/הטמנה נאספת בשקיות מיוחדות המיועדות לכך. דוריס פשוט הקפידה שנדאג למחזר וכך עשינו.



אז, יוצאים לכתובת ושוב עוברים בדרך שעוני קוקיה שלא כתבו עליהם בשום מקום וגם אם לא התכוונתם להגיע במיוחד, אתם תמצאו את עצמכם מגיעים לאותם שעוני ענק.
עצירה קטנה, צילום וממשיכים.





שמים ב- GPS את הכתובת :

Engenbach 3

וכאן בתור התחלה אין צורך להכביר במילים, אתן לתמונות של הצימר לדבר בעד עצמן ואשלים בהמשך במספרים, אותיות, מילים ומשפטים את ההשלמה הנדרשת:





את הרכב החנינו על כר האחו, כי כך הורתה קלאודיה (הבעלים)... עוד בטרם פרקנו מזוודות ובטרם נכנס לראות הצימר מבפנים, לקחנו את עצמנו לתוך הירוק הזה:



מסביב לחווה: ירוק של דשא, ירוק של מרעה, ירוק של היער ולקינוח בריכת מים קטנה שרק רעש פכפוך המים שלה נשמע למרחוק ועושה נעים באוזן לכל.





הפרות של סבא שולר רועות להן באחו, אווירה פסטורלית כבר ציירתי??? ובמרחק הליכה על השביל, נכנסים ליער וחשים את המשמעות של המילה "שחור"...



הילדים כל כך התחברו למקום ופתאום מן סוג של תפנית. כאילו נעלם לנו הנוף האורבני וכמה שהיה שליו ורגוע עד עכשיו, הפך פתאום ליותר רגוע, יותר שליו ובאווירה כפרית אמתית השוררת במקום.
צריך לזכור שזהו הבית האחרון בשביל, הבית שלפניו נמצא ממש כמה דקות נסיעה. אתה עומד פתאום ומוצא את עצמך נושם אויר הרים צלול, שומע את פכפוך המים הזורמים ומריח את ריח הירוק באפך. אווירה של בית קטן בערבה למי שזוכר את כל משפחת אינגלס רצים להם באחו הירוק...





חוזרים ונכנסים לתוך הצימר פנימה, בעיקרון יש 2 יחידות דיור, כל אחת מתאימה למשפחה של 6 נפשות. הראשונה בקומת הקרקע (בה התארחנו) ויש בה 2 חדרי שינה מאובזרים היטב עם מיטות עץ ענקיות ונוחות. לכל חדר שירותים/מקלחת צמודים ונפרדים. בסלון תמצאו ספה גדולה שנפתחת למיטה, כך שהאירוח החוא על בסיס זוג הורים ביחידה נפרדת, זוג ילדים ביחידה נוספת ועוד 2 ילדים יכולים לישון במיטה בסלון. פינת האוכל מסודרת והמטבח מאוד מאובזר בכל הכלים הנחוצים לכם לשהייה. יש מקרר, כיריים, תנור, טוסטרים, קומקום חשמלי, מכונת קפה, קפה וסוכר. המטבח כאן קטן יחסית אך פונקציונלי ודי מספק. כמובן שיש בו סכו"ם, צלחות, כוסות, כלי עבודה למטבח לרבות סירים, מחבתות, קערות, ממש הכל. יש הסקה מרכזית לחורף בכל הבית. בגינה קיימים שולחן וכיסאות בפינת ישיבה, יש בחצר גם מנגלים ופחמים (שלא השתמשנו בהם). מקבלים ללא תוספת תשלום סדינים, מגבות, ניר טואלט, נייר סופג למטבח, ניילון נצמד ואפילו שקיות שונות.





בסלון יש טלוויזיה עם ערוצים שרובם ככולם בגרמנית. חשוב מאוד בערב לסגור החלונות והדלתות בגלל יתושים ומעופפים. בצימר עצמו אין חיבור לאינטרנט אך יש wi-fi בבית המשפחה שנמצא קרוב ויש פינת ישיבה בה ניתן להגיע עם המחשב הנייד ולהתחבר. קיבלנו מקלאודיה את קוד ההתחברות ועשינו באינטרנט שימוש בעת הצורך.





גם בצימר הזה אז את יתרת הערב העברנו בחיק המשפחה בארוחת ערב משפחתית מאוד מפנקת שארגנו לנו במקום. כאן המקום לציין שילדיי מאוד אוהבים את תחום המטבח ולהכין ארוחת ערב שכוללת תבשילים ותוספות זו משימה משפחתית כל אחד נוטל בה חלק.

את המשך הסיפור, החוויות והרשמים שלנו מהיער השחור תוכלו להמשיך ולקרוא בחלק ב' של הפוסט בהמשך הבלוג שלי.