אתונה בתמונות של סופש

אתונה בתמונות של סופ"ש 

הדאגה למגורים ולינה נגולה מעל לבי, יש סידור מצוין תודות לחבר יקר!
הטיסה עם Olimpic הפתיעה לטובה, Airbus 320, ממש כמו זה של EasyJet או WizzAir, רק שהפעם המושבים מעור, גם אם סנטתי, היו נוחים מאוד והמרווח לרגליים כמעט כפול. הטיסה הקצרה עברה בנעימים. גם בשד"ת אתונה ההליך היה קצר, מרגע פתיחת דלת המטוס ועד לפתיחת דלת היציאה מהטרמינל, חלפו להן כעשרים דקות.מטרו מס' 3 (כחול) שעלותו 8 יורו עד למרכז העיר. מגיעים, מתארגנים, ארוחת ערב וקבלת שבת עם יין (גולן שהבאתי מהארץ) כדת וכדין ו... יוצאים לסיבוב היכרות עם העיר.



בכדי להגיע לתחנת המטרו עקבתי אחר השילוט באולם הנוסעים הנכנסים, יצאתי ממנו החוצה, חציתי את הכביש ובמקום שבו נגמר השילוט הבנתי שאני צריך להכנס למעלית. גם כאן לא היה שילוט כלשהו, אולם לא היו אפשרויות מרובות, כלומר אני בקומת 0 ויש כפתור לחיצה 1 בלבד לקומה ראשונה, נו מה עושים? לוחצים והליכה קצרה וגם כאן מיני אולם נוסעים, עם קופה מאוישת ומכונות ממכר כרטיסים אוטומטיות.
תחבורה ציבורית ומטרו באתונה לקריאה נוספת לחץ כאן


מ/אל שד"ת אתונה מגיעים באמצעות המטרו (קו כחול) או ע"י הרכבת (קו צהוב), כאשר רוב הנוסעים יבחרו במטרו היות והוא היחידי שמגיע למרכז העיר ולא לפרברים שאליה מגיעה הרכבת. .מיקום בתי המלון המרכזיים יהיו באזורי התחנות : סינטגמה, אמבלוקיפי, מונסטיראקי ופנורמו. אלו גם אותן תחנות המשיקות לשאר קווי המטרו האדום והירוק של אתונה.
זהו, בזה מסתכם המטרו של אתונה כ- 135 ק"מ של שלושה קווים ורכבת פרברית אחת.
משדה התעופה למרכז העיר אתונה במטרו - לקריאה נוספת לחץ כאן



עוד טיפ קטן כדי שלא תתבלבלו... בירידה לפלטפורמה של המטרו, הרכבת והמטרו מקבילים זה לזה, המטרו משמאל, צבע כחול (השילוט) ואילו הרכבת מימין צבע צהוב (השילוט). עוד רמז, הרכבת עצמה לבנה ויש עליה סימונים של פס צהוב רחב מלמעלה למטה. קרונות המטרו אפורים/כתומים או צבועים בגראפיטי.
לגבי מחירי המטרו אפרט בהמשך, בינתיים אציין שמחיר נסיעה בכיוון אחד במטרו או ברכבת למרכז העיר ובעצם למשך 90 דק' כולל החלפות ללא הגבלה לכל סוג של תחבורה ציבורית, עולה 8 יורו. כרטיס הלוך ושוב שתקף ל-48 שעות עולה 14 יורו.



אני עולה על המטרו וסופר את התחנות, יורד בתחנת פנורמו, שם ממוקם המלון שלי. ביציאה מחכה לי חברי הטוב איציק.



אנחנו יוצאים מהמטרו, הולכים למלון, פורקים המזוודות ולאחר קבלת שבת עם ארוחת ערב שאיציק מתפעל לנו, אנחנו יוצאים לטייל כאשר היעד הראשון שלנו, כיכר סינטגמה המרכזית. זוהי כאמור הכיכר הראשית של אתונה הנושקת לבניין הפרלמנט היווני.



מכיכר סיטנגמה שמומלץ לבקר בה גם בשעות היום. בכל שעה עגולה מתחלף משמר הגבוד בטקס מרשים, זה קורה כאמור כל שעה ובכל שעות היממה. בכיכר עצמה יש זרם עוברים ושבים ובניהם מסתובבים גם זרים רבים, כאלו המוכרים מזכרות, כפי שמוכר מכל כיכר מרכזית אחרת באירופה ואתם לא מעט קבצנים וסתם אנשים "חשודים" שמחכים להזדמנות וכל זאת מול עינם הפקוחה של שוטרים ושוטרות רבים. ההרגשה הכללית בטוחה, אנחנו מצלמים כמה תמונות וממשיכים לעבר המדרחוב המרכזי שיוצא מדרום לכיכר.



השעה כבר אחרי 19:00, החנויות בשעה הזו של החורף נסגרות אט אט. במדרחוב הזה שמוביל עד לכיכר מונסטיראקי שגם היא מיקום מרכזי באתונה, תמצאו חנויות של מותגים ומעצבים מוכרים מבירות אירופה, החנויות עמוסות בקונים, המחירים לא תמיד זולים, למרות שהחלו לבצבץ ניצני הסיילים של אחרי חג המולד. בצידי הדרכים מוכרים בעגלות, בייגלה שומשום, סחלב, פיצוחים ועוד מינים של מתוקים, מלוחים ושאר נשנושים.



אנחנו חמושים במצלמות ומצב רוח מיוחד לצילום, כאן המקום לציין ששנינו אוהבי צילום במידה כזו או אחרת ולכן כל עצירה או אתנחתא לצילום, מתקבלת בצד השני באהבה והבנה.
הזמן מתארך לו בכיף ואנחנו צועדים מכיוון תחנת מונסטיראקי ההומה לכיוון הטיילת של הטברנות הצמודה למסלית הרכבת בעמק כאשר מולנו דולקים הזרקורים על האקרופוליס, הפרתנון והאגורה
 הגדולה.



כאן אני מתוודע לראשונה למונח טברנה מהו, שמחת חיים של אנשים בסיום יום העבודה, למרות שלא כל המקומות הומי קהל וניכר כי הקור משאיר את התיירים בארצות החום ואת תושבי אתונה בבתים . אציק אומר שמחר המצב יהיה טוב יותר כי תושבי אתונה רגלים לצאת לבלות בשעות הלילה המאוחרות של סופ"ש.
אהה... נכון אני אומר, היום שישי, זה סופ"ש שלנו, מחר שבת, סופ"ש של הגויים.



איציק הולך לכיוון אחת המסעדות ומזמין לו סופלקי ואני מבקש את שלי בלי בשר. בלי בשר צוחק המוכר... נאיי נאיי (כן כן ביוונית) אני אומר ווג'טיריין ומנצל עוד דקותיים לצלם את נגן הבוזוקי ממול במסעדה ההומה מקולות אדם וכלי עבודה, ומנגד עוד מסעדה שוממת...



איציק אומר שהסופלאקי טעים מאוד ואני מאמין לו ומסתפק בסופלאקי צמחוני של פיתה מגולגלת עם סלט וצ'יפס. אם חשבתם שיש כאן טחינה, אז לא אין, מקסימום להרטיב עם צזיקי. ממשיכים כך עד שעת חצות בערך, כשהעיסוק העיקרי שלנו כאמור הוא שוטטות למטרת צילום לילה. בד"כ בלילה רגיל אני מצלם כמה תמונות מקסימום כמה עשרות והפעם אני מגיע למאה צילומים בקלות. כאן כבר זיהיתי את הטברנה שבה ארצה לשבת מחר...



משהו שאי אפשר להתעלם ממנו בכל רחבי אתונה זה הגרפיטי. רואים אותו בכל פינה ועל כל פיסת קיר פנויה. יש מקומות שבהם הוא מושקע ויש מקומות שסתם מכער את המבנים. הקו האדום מבחינתי היו ססמאות הגרפיטי על מבני תפילה ומבני תרבות היסטוריים כדוגמת האגורה היוונית הגדולה.



את הבוקר פותחים מוקדם בשוק הירקות של אתונה, נמצא לא רחוק מתחנת המטרו פנורמו כשבע דקות הליכה. השוק עצמו מקסים, שוק בסגנון רמלה/לוד, בסטות עם כל טוב המוצבות לאורך מאות מטרים של הרחוב ואפילו ברחובות הצדדיים. זה לא שוק קבוע, זה שוק סופ"ש שנפתח מוקדם בבוקרו של יום שבת והוא פעיל עד שעות אחה"צ.



חשוב לציין שזה לא שוק תיירים ולא שוק ממוסחר בסגנון השווקים של מונסטיראקי או רובע הפלאקה שמיועדים רובם ככולם לתיירים, גם בהם ביקרתי ואולם לא ניתן לקנות כלום, למעט מזכרות קטנות, כל השאר יקר להחריד.



חגיגת צבעים לעיניים, הכל מסודר באופן מופתי על הדוכנים, יש צפיפות רבה ואולם המוכרים ועוברי האורח משתפים פעולה ושמחים שמרימים לעברם מצלמה. תראו את מוכר הדגים, ראה אותי מצלם... עזב הכל ויצא לקראתי עם תמנון ביד.



אז משוק רמלוד המשכנו רגלית לכיוון כללי מונסטיראקי ובדרך ראיתי קניון גדול של גאדג'טים ואלקטרוניקה, זה היה המקום לרכוש בו אזניות לצעירים שבחבורת המשפחה. מזן הם חופרים שהם רוצים - beats . למי שיש בני נוער יודע למה אני מתכוון - הלוגוb אומר הכל, אומר גם שצריך להיפרד מסכום של כ-250 יורו !



אני אומר לאיציק שגם אצלו לוחצים בכיוון ה-ביטס שאין סיכוי שאני אפילו מביט על תג מחיר שכזה לאזניות ובכל זאת בחנות הזו (שאת שמה אפרסם בהמשך), יש כ- 20% המנחה לכבוד הסייל שלאחר הכריסטמס, אבל גם 199 יורו זה סכום בדיוני לאזניות וכשאני צריך זוג שכאלו, אני כבר חושב במונחי איזיג'ט או וויזאייר שמכרו לי ב-400 יורו כרטיסי טיסה לכל המשפחה!



אנחנו מסתפקים ב- SONY, דגם שבארץ עולה כ-250 ש"ח, מצאנו שם במחיר- 29 יורו , אךעם עוד קווץ' קטן של המוכר יצא לי לשלם 42 יורו לצמד חמד, האחד שחור והשני לבן. הנה מלאתי את חובתי ההורית והשקטתי את המצפון לעוד כמה דקות.



ממשיכים בטיול רגלי, היום צפויה לנו הליכה מרובה ולמרות שקניתי אמש כרטיס מטרו יומי שעלותו 4 יורו, החלטנו שאת רוב היום נעביר בשיוטו ברחובותיה המקסימים של אתונה.



התחושה היא כמו אלנבי מעורב בדיזינגוף, עם סמטאות של עכו/יפו העתיקה, כאשר מצד אחד הכל נקי ואסתטי לעין, אך מאיד הקירות כפי שציינתי מרוססים בהמון גרפיטי, המון בניינים מתוחזקים בצורה פשוט נוראה ואיומה, מה שלא נותן לאתונה את האפשרות להיות קלסה אירופית, כמו פריז, מדריד או וינה, גם בודפשט ובוקרשט נראות הרבה יותר קלסיות ממנה.



מגיעים לצומת מרכזית שהיא למעשה הרובע אומוניה, ממנה חרשנוו בצורה של שתי וערב.
באזור זה ניתן למצוא את שוק הבשר הססגוני, שוק התבלינים הרייחני, שוק הציפורים ועוד שווקים שמהווים את האזור העמוס והישן של אתונה. כאן המקום לציין שריכוז הזרים ברובע זה גדול מאוד. גם אנחנו 2 גברים (לא פראיירים ולא קטנים בכלל), נאלצנו להצניע מצלמות גדולות ולהתנהל בזהירות וכאשר יצאנו משוק הבשר לתוך שוק התבלינים.



כמעט ולא דיברנו עברית, כמות הפקיסטנים, אלבנים, מאגרביים, ואפילו איראנים היא גדולה מאוד. יש תחושה של המון עיניים ננעצות במבטים לא הכי סמפטיים.



אם אתן צמד בנות, או זוג עם ילדים, אזור שוק התבלינים הוא לא הכי סימפטי עבורכם. אני כותב זאת מהסיבה שפנייה לא נכונה לסמטה לא מוכרת וסטייה מהרחוב הראשי עשויה להעמיד אתכם בסיטואציה לא נעימה. שוב אני מדגיש, אנחנו היינו צמד גברים וטיילנו במקום בשעת צהריים מוקדמת, באור יום מלא ובכל זאת הרגשנו שחבורות האלבנים, או הצוענים מסתכלים עלינו, לא כעל טרף קל אמנם, אבל בכל זאת משכנו אלינו חלק מהמבטים.



אני אומר כדאי להגיע, פשוט לא לפנות מהרחוב הראשי לסמטאות, או לאזורים שהם לא מרכזיים. הסימן שלכם הוא להיות תמיד ברחוב שהוא רחב, דו מסלולי ולאורכו חנויות רבות שמרכולתן
 נשפכת מהחנות החוצה אל המדרכה.



תמצאו במקום שוק שהוא למעשה המון חנויות קטנות ומקסימות שברובן מנוהלות ע"י מקומיים וניתן למצוא כאן כל סוג של תבלין, ממתק או מאכל שאתם אוהבים. הריחות ממש משכרים, קינמון, הל ואניס מתערבבים להם באוויר. ממש מקסים.

שוק החקלאים של אתונה Laiki Farmers - לקריאה נוספת לחץ כאן



המון דוכנים שמציעים זיתים מכל הסוגים, לא רק קלמטה שכה אפייני לאזור. בעיניי מצאו חן דווקא הזיתים הירוקים , טריים מאוד מרירים וכבושים בדיוק במידה, המחירים מתחילים שנעים 1-3 יורו לק"ג. מי שאוהב זיתים שלא מקופסאות שימורים יודע שזה טווח מחירים מגוחך לכל הדעות. לא התאפקתי... קניתי קילו מזה, מזה ומזה.



ועוד משהו על התמונה הנוספת...
מישהו זוכר במה היו מסתבנים פעם?
פעם קראו לזהליפה  זה הוריד ממך את כל הלכלוך ועוד כמה שכבות של האפידרמיס על הדרך...


אזור כיכר אומוניה והשווקים, זהירות נדרשת - לקריאה נוספת לחץ כאן בנוסף לטיול באזורים המתוירים כמו השווקים והחנויות ברובע הפלאקה המפורסם ניתן להתמקד באתרי העתיקות וההיסטוריה השווקים המקומיים כמו שעלה בתמונות שפרסמתי ובהחלט הייתי נותן לעיר יומיים או שלושה במסגרת טיול שמתכננים למרכז יוון.



היוונים נחשבים כדתיים ומאמינים מאוד, זה ניכר בכנסיות הרבות הפזורות ברחבי העיר. כנסיות מהזרמים היוונית קתולית וגם היוונית אורתודוכסית, לא ממש מרשימות כמו הכנסיות הגותיות או הניאו ברוקיות שהורגלתי לראות בכל פינה באירופה, אך עדין יש להן את יופיין וייחודן.



ביוון לא קוראים לזה פטיסיירי וגם לא בולנז'רי, ות'אמת שאין לי מושג איך קוראים לזה המקומיים, אך בכל פינה יש כאן מאפיות מיוחדות קונדיטוריות שלא מביישות את צרפת או גרמניה ושווייץ והמחירים כאן זולים עד כדי מחצית!
המאפיות נקיות מאוד אסתטיות לעין והריח מושך מכל כיוון גם הצבעים והמראות!
לחם שמזכיר ג'בטה או באגט גם בטעם וגם בפריכות ומחירו נע בד"כ בין 40 ל- 60 סנט פשוט דורש כל בוקר וערב לקנות אחד או שניים טריים וכמובן שאי אפשר שלא לצרף איזו מנה מתוקה ככה ליד הקפה...



גם שיעור בתוד"א (תודעת אויב למי שזוכר מהצבא) אנחנו מקבלים ופתאום האצטדיון ע"ש-Apostolos Nikolaidis של הקבוצה PAO או שלא בקיצור Panathinaikos Athlitikos Omilos, לא נראה כזה מאיים ואפילו בלומפילד נראה גדול ומרשים ממנו..BOOO... אתה לא מפחיד!



אין פעילות באצטדיון אין מוזיאון או משהו שיכולנו לראות לכן הסתפקנו בצילום הגראפיטיז המרשימים המצוירים עליו מכל עבר.



אנחנו ממשיכים לחרוש את אתונה כשתי וערב וברגל, הגענו קרוב לבניין מטה המרכזי של משטרת יוון ועוד לפני שהספקתי להרים מצלמה, ניגש אלי שוטר ובאדיבות ביקש ממני שאראה לו את התמונות האחרונות שצילמתי . הוא רואה שבתמונה האחרונה מופיע לו קצה של הבניין ואיזה שריד של משהו שנראה בצבע שלמדים של שוטר ולכן הוא מבקש ממני בנימוס למחוק את התמונה, מחייך ומסביר שבגלל שהוא או חברו או שמץ של משהו המזכיר משטרה מופיע בתמונה אני חייב למחוק אותה. מכיוון שביוון אסור לצלם שוטרים. אני מוחק והוא מתרצה. בעצם שנינו מרוצים כי בתכלס אם ארצה אוכל לשחזר את התמונה בלחיצת כפתור... אבל אני אזרח ממושמע ושומר חוק ואין לי כוונה לשחזר את התמונה.
אז מה עושים? בכל זאת שתהיה איזו מזכרת מבנין המטה הארצי???




פשוט מסתובבים ב- 180 מעלות עם הגב לבניין המשטרה ומצלמים אותו משתקף על בניין המשרדים שנמצא ממש ממול לרחוב...



מהטיילת של אתונה ניתן להגיע בקלות גם לשרידי האגורה הרומית והאגורה היוונית שנשתמרה כמעט בשלמותה. אין כניסה לתוך מתחם האגורה הרומית וניתן להשקיף עליה ולצלמה מכל עבר.



האגורה היוונית נשמרה באופן מעורר כבוד



למרגלות האקרופוליס ניתן למצוא באתונה במרחק מה זו מזו את האגורה היוונית ואת האגורה הרומית.
אזור האגורה היה מקום כינוס שהפך עם הזמן למבנה הממשל של אתונה.
דווקא זו הרומית שנבנתה מאוחר יותר כמעט ולא נשאר ממנה כלום, מעט שרידים של השער הראשי ואילו מבנה האגורה היווני שהוא עתיק ועוד מהתקופה ההלניסטית שרד בצורה טובה יותר.



גם הפרתנון השמור היטב נצפה מהטיילת:



ניתן לרכוש כרטיס כניסה המשלב כניסות לפרתנון, לאגורה היוונית ולאקרופוליס, כאשר הרכישה מתבצעת בכניסה לאתר האקרופוליס:



כבר צילמתי את המטרו מכל כיוון אפשרי, מה שאני רוצה להראות עכשיו זו זווית נוספת של תחנת המטרו monastiraki. את המטרו שאורכו 135 ק"מ ולו 45 תחנות, חפרו והשלימו בשנת 2004 לקראת המשחקים האולימפיים שהתקיימו בעיר.כרך כמו אתונה יושבת רובה ככולה על שרידי העיר מהעת העתיקה ובמקומות רבים הזיזו את התוואי המקורי לחלופי מפני שבכל מקום שחפרו נתקלו בעתיקות.



דבר יפה שעשו היוונים הוא מעין מוזיאון פתוח, תת קרקעי המציג את העתיקות כפי שהן. ושילוב של מעט יצר סקרנות ורצון להשיג עוד תמונה מצידי, הביא אותי לאחת מנקודות תצוגת העתיקות.
זה היה אמנם דבר שגרם לנו לפספס את המטרו שהגיע לתחנה ולחכות עוד כמה דקות למטרו הבא, אבל החוויה בהחלט הייתה שווה.



לאתונה פוטנציאל אדיר, שברוב המקרים לא מומש ואפילו אפשר לכתוב -המוזנח.
בשכנות ניצבים זה לצד זה טיפוח ויופי, אל מול הזנחה וכיעור:



עוד שוק שביקרנו בו הוא שוק הבשר, כן הוא כשמו וגם נקי, מצוחצח ואין באוויר ריחות לא נעימים המאפיינים בד"כ שווקים כאלו. אפשר להסתובב בכיף ולהנות מאווירת המכירה במקום.
המקום סגור בימי ראשון בלבד, כל שאר השבוע פתוח. למרות שהמחירים זולים מאוד לא באנו לקנות בשר, אבל תמונות יפות אפשר בהחלט לתפוס.



בקצה של רובע הפלאקה, עולים לכיוון שער הכניסה לאקרופוליס ובצידי הדרכים המון דוכנים ש מזכרות, פיצ'פקס ומתנות.
רובם של המוכרים הם זרים שמנסים להתפרס ממכירה של מוצרים שונים.
המחירים כאן זולים, שווים לכל נפש ואפילו ניתנים למיקוח. בניגוד לשוק המתויר של רובע פלאקה שהוא יקר מאוד ורווי במקומיים שימכרו לכם סחורה סוג ז' במחירים מופקעים.

קבצנים, כייסים ונוכלים ברחבי העיר - לקריאה נוספת לחץ כאן



בחנויות התיירים ברובע הפלאקה, נחמד לראות, יקר לקנות!
כמו שכתבתי קודם, לכו לשווקים ולבסטות שמחוץ לרובע, שם תמצאו את אותם דברים ובד"כ בזול הרבה יותר, כיף להסתובב כאן בעיקר בגלל האווירה התוססת .



את היום סוגרים בנסיעה במטרו לתחנת Neratziontissa, מגיעים לאזור הכפר האולימפי. השעה היא שעת אחר הצהריים המאוחרת והחלטנו להשקיע עוד קצת זמן בשופינג. יש כאן קניון ענקי שתמצאו בו מכל טוב. מותגים ידועים ומוכרים וגם כמה חנויות מקומיות. מי שמסתובב כאן לא בטוח יחוש וירגיש שהוא באתונה עליה מדווחים בחדשות, אלא באחת מבירות היוקרה של אירופה.
עוברים ושבים מציפים את הקניון בהמוניהם, החנויות עמוסות בקונים והמשבר הכלכלי עליו כותבים חדשות לבקרים בעיתונים, כאילו שפסח על קניון זה ועל תושבי יוון אלו.


מרכז קניות ענקי - The Mall
ממול לקניון יש חנות ענקית של רשת JAMBO, בקומת הקרקע חנות צעצועים לכל גיל. קומה נוספת לתינוקות, ילדים ובני נוער ועוד קומת מרתף ובה כלי בית ומתנות מכל סוג.


Jumbo - צעצועים, מתנות וכלי בית
בערב יצאנו לבילוי בטברנה טיפוסית, זו פעם הראשונה שלי בחוויית טברנה וכשיש בקבוק אוזו מקומי על השולחן, יחד עם אוכל ים תיכוני טעים ועשיר מאוד, החוויה הייתה מאוד טובה עבורי ועם האוזו אפילו כפליים.



שם המקום בו ישבנו : Maiardpos, מקום אותנטי וקטן, הצוות משרה אווירה משפחתית, החל משעות הערב המוקדמות ועד לשעות הקטנות שרים ומנגנים מוזיקה יוונית מקורית.
המחירים עממיים וסבירים מאוד, יש מנות בשריות, דגים, פירות ים וכמובן יין יווני מקומי על תקן יין הבית שמגיע בכלי אלומיניום גדול ומחירו כמה יורו בודדים.
אנחנו נהננו מאוד, ממליץ גם לכם



טברנה ומסעדה אותנטית - לקריאה נוספת לחץ כאן

בוקר יום ראשון, כל אתונה יצאו לרחובות, לא פחות אנשים מאשר אתמול, אפילו יותר. הטברנות תפסו לוק של בתי הקפה מלאים ועמוסים באנשים. שוק הפשפשים נפתח, רחובות שלמים של מרכול, חלק ישן ואותנטי וחלק סתם ברזל שהושקע במים והחליד. לא זה המקום שבו הייתי משקיע בקניית עתיקות



מה שכן אפשר למצוא מציאות בין מאות הדוכנים, החנויות והשמיכות הפרושות על הרצפה ועליהן שפע של סחורה, חפצי אמנות, עתיקות, זיופים, רפליקות, מתנות, מזכרות, בגדים ישנים ואין ספור פריטים מכל סוג וצבע.



 משהו כאן שונה הרהרתי לעצמי, הבחנתי שגברים יוצאים לבדם ללא הנשים. סתם כזה לשבת בשמש החמימה וללגום בירה



 אם חשבתם שהנשים נשארות בבית, טעיתם... גם הן יוצאות לבירה



 השלט אמנם אומר שוק הפשפשים, אך בפועל זה כניסה לשוק מאוד מתויר של אתונה, קרוב מאוד לכיכר מונוסטיראקי. כבר כתבתי על השוק הזה, כמה שהוא יפה ותוסס, כך הוא יקר



ובאותו שוק הפשפשים על אותו הדוכן זה לצד זה באופן שעורר בי סוג של סלידה, מטבע מזכרת ממסיבת בר מצווה וכמה סנטימטרים ליד, רפליקות של סכינים ופגיונות מהתקופה האפלה, לכסף אין ריח מסתבר



 היוונים סוף סוף מכירים בתבוסה במלחמה עם החשמונאים, חנוכיה למכירה בשוק יווני, המשיח מתקרב או שסתם נדמה לי? מתקרב מתקרב



 גם טיפוסים מעניינים פגשנו, כמו הבחור החמוד שהסב לתשומת ליבי ששנינו לובשים חולצה דומה של אותה להקה - וואלה לא שמתי לב



 אחרי השוטטות שלנו בחלק המתויר של העיר ואחרי הבירה של הבוקר, פיראוס על הכוונת. רק יורדים למטרו ושוב סיבה למסיבה והפעם עם הקרוניות הצבועות בשלל צבעי הקשת, ממש בפריהנד












נוסעים לפיראוס, עיר הנמל המפורסמת השוכנת לחופי הים התיכון ואשר צמודה לאתונה. מה אני יודע על פיראוס? עוד יריבת ספורט מושבעת, הפעם גם של פנתנאייקוס וגם שלנו (המכבים). אגב, קבוצת הכדורסל של פיראוס היא אלופת אירופה לעונת 2012
וכדי להגיע לפיראוס אפשר לעשות זאת בכמה דרכים כאשר נוחה ביותר היא במטרו הקו הירוק, תחנה אחרונה



התחנה גם כאן נקיה ומצוחצחת ומחיר הנסיעה הוא זהה למחיר נסיעה פנימי בתוך אתונה, אין צורך לשלם על כרטיס מיוחד, מחיר הנסיעה הוא כמחיר נסיעה עירונית.



אז מה אוכל לספר על פיראוס?

כמעט כלום!!! כדי שאתם תוכלו לספר על פיראוס, אל תעשו את הטעות שאני עשיתי, אל תבואו לכאן ביום ראשון!!!

בשביל לראות פסלים ואניות???



כי כל העיר סגורה ומסוגרת, כמעט בית קברות. סיבוב של כמחצית השעה בעיר והבנתי את העניין.

השקענו נסיעה של שעה ועשרים הלוך ושוב כדי לצלם כמה בניינים יפים וכמה אניות.



נו...

ולקנות בייגלה ולחם טרי במאפיה ממוכרת חיננית



 כמה יונים



 בחזרה לתחנת המטרו אנחנו רואים קבצן, אך המחזה סוראליסטי ואני שואל, כמה כסף אפשר לאסוף מנדבות במקום שאין בו אפילו עוברים ושבים



כשהבנו את הרעיון שהעיר סגורה ומסוגרת חזרנו לטייל ברחובות אתונה השוקקים, אמנם בתי העסק הרגילים סגורים , אך כל מה שקשור לבילוי פתוח ועמוס במקומיים ובמעט התיירים שיש. בתקופה הזו יש יותר תיירות פנים.



 ערמונים על האש:




 כשהערב יורד האתרים העתיקים באתונה נצבעים בגוונים מיוחדים, אם עוצרים לרגע אפשר להרגיש שזה מקום אחר, מקום חדש





 חזרנו למנוחת ערב, משהו קצר כי אין זמן. זהו טיבו של קוויקי, מחר חוזרים לארץ. לאחר המנוחה שוב לטברנה המוכרת והאהובה כי הרכב מנצח, לא מחליפים. אין דרך טובה יותר לסכם גיחה קצרה לשכנה היוונית.



 למחרת בבוקר, אין הרבה זמן, כמה שעות אחרונות באזור הקרוב של המלון לקניות אחרונות, את הטיסה צריך לתפוס כבר בצהריים.



 תודה שהייתם אתי.