עדכון אחרון: 22.09.14

היום החמישי לטיול (יום שני 20.8.12)
 למחרת בבוקר אנחנו המבוגרים מתעוררים מוקדם מאוד, לפני השעה שבע בבוקר ואם יש מתכון שלפיו ניתן להגיע לגיל 120, זה פשוט להתעורר לשקט ולרוגע של היער. להכין קפה חם ומהביל וללגום אותו בשקט בפינת הישיבה שמחוץ לצימר.



וכמו שכתבתי במקום אחר:
"הקפה של עלית, הפתי בר של שופרסל, הנוף של בורא העולם!"



כאן המקום לספר ולהרחיב, קלאודיה אישה חמה ולבבית, חייכנית מאוד ומצחקקת, ממש כיף בחברתה. היא מסייעת ועוזרת בכל אשר היא יכולה, ממליצה ועוזרת בכל.
מרגע שהיא מוסרת את מפתחות הצימר היא לא מעיקה ולא מציקה כלל וביתה פתוח תמיד לאורחים, כך שניתן לבוא תמיד, לשאול שאלות ולקבל סיוע. כאמור יש 2 יחידות דיור האחת מעל השנייה, אנחנו התגוררנו בגדולה יותר שממוקמת בקומת הקרקע, מעל מתגוררים ההורים של משפחת שולר ומעליהם יש את הצימר השני שהוא מתאים לחמישה אנשים אך יש בו חדר שינה אחד וסלון. המחיר שאנחנו שילמנו על הדירה היה 75 יורו ללילה כולל הכרטיס האדום וכרטיס הקונוס, המחיר לצימר הקטן יותר 70 יורו ללילה.



היות והצימר מופיע באתר של hochschwarzwald מטבע הדברים גם מקבלים את הכרטיס האדום לשימוש החל מהיום הראשון ועד ליום העזיבה. במידה ותזמינו 2 לילות ומעלה תקבלו את הכרטיס שהוא בהחלט שווה ומקנה כניסות לעשרות אתרים ואטרקציות, גם כאלו שלא מופיעות בכרטיס השחור. האם את הכרטיס האדום ניצלנו עד תום? אהה... לא הייתי אומר, גם כשהיה ברשותנו הספקנו 2-3 אטרקציות ביום וכשהעסק ממש התעורר והורגלנו כבר למשמעת הטיול הוספנו עוד איזו אטרקציה בעיקר לסוף היום בכל מקרה היה שווה את התוספת במחיר, צריך לזכור שההפרש בין הלינות ששילמנו עמד על 25 יורו ליום, משמע 5 יורו לאדם, בהחלט שווה את התוספת. גם כאן היה חשוב מאוד לקלאודיה נושא מחזור האשפה ואנחנו נשמענו בצייתנות להוראות, את האשפה הרטובה ושאריות המזון זרקנו בכניסה לרפת/אורווה ואת שאר האשפה פשוט הפרדנו ע"פ ההוראות.



אחרי הקפה אני מעיר את הבן הגדול (השני בחבורה) ולוקח אותו אתי לנסיעה למכולת הקרובה. אז איך מוצאים את המכולת הקרובה שקלאודיה עוד ישנה וסבא שולר לא מדבר אנגלית כלל?
נוסעים לכיוון אייזנבאך הקרובה ומחפשים. שמים GPS על מרכז אייזנבאך ונוסעים, מגיעים למרכז ומוצאים מוסך, קאנטרי קלאב, תחנת דלק ועוד כמה בתי עסק שלא ממש עוזרים לנו. ממשיכים במעלה הכביש והופ... חנות מכולת. לחמם ופרעצלים טריים, חלב, מעדנים, ירקות, ביצים ומה שצריך. לא סופרמרקט, מעין צרכנייה כמו אצלנו בקיבוצים ובמושבים של פעם פעם.



בעניין הלחם אני חייב לומר שלחם ואני זו אהבה שבלתי ניתן להפריד ובזמן שאני בוחן את הלחמים במדף מאחריי המוכרת, עיניי פשוט מתגלגלות בחוריהן לריח הלחם החום הטרי שמולי.
אז לחם אני מבקש והמוכרת אומרת, זה כבד, זה אוורירי וזה הכי כבד ומצביעה על כיכר ענקית של לחם כפרי חום ומלא. את זה אני רוצה מותק! היא שמה על המשקל, לא פחות מקילו וחצי של לחם!!! אבל ממש לא אכפת לי המשקל אכפת לי מהטעם. היא אורזת אותו בשקית נייר ועוד בטרם הגענו לרכב לא עמדתי בפיתוי ובצעתי ממנו חתיכה. כל המילים הרבות שכתבתי עד כה מתגמדות לעומת הטעם האלוהי של הלחם, כך בלי כלום ובלי שום תוספת, לחם שיאור כפרי אמתי כמו שמזמן מזמן לא טעמתי. למרות גודלו ומשקלו העצום (דחוס מאוד), הלחם הזה נעלם חיש מהר ולא נודע כי בא אל קירבנו, הספיק לארוחת הבוקר וכריכים לצהריים. איך לא צילמתי אותו אתם שואלים? האמת המצלמה לא הייתה לידי באותם רגעים ות'אמת מי חשב על זה בכלל... אז ארוחת הבוקר הכפרית/ישראלית שלנו מסתיימת ואנחנו כבר יוצאים לדרך... ליום החמישי של הטיול שלנו... היעד מגלשות טודנאו...



נוסעים לטודנאו ופתאום אני שם לב שמד הקילומטרים ברכב מראה שנסענו כבר יותר מ-600 ק"מ, אפילו 700 בקירוב ובכל זאת יש קצת יותר מרבע מיכל, הייתכן אני שואל? Rolling Eyes והרכב שבאופן כללי עשה רק בקושי 9,000 ק"מ לא מזייף ולא משקר. הבחירה בדיזל מוכיחה את עצמה כבחירה טובה וחסכונית, גם כי הסולר מעט זול יותר מבנזין וגם כי הרכב עושה לנו משהו כמו 16-17 ק"מ לכל ליטר דלק.
מתדלקים בתחנת הדלק שבנוישטד וממשיכים הלאה.
ה-GPS מודיע שהגענו לטודנאו אחרי נסיעה לא ממש ארוכה. מגיעים לקופת האתר ומציגים את הכרטיס האדום, טוב אין צורך, הקופאי מסמן לנו לגשת ישירות לקרוסלה ולהעביר את הכרטיס, כולם עולים חיש מהר לרכבל, כאן בשונה מהמגלשות בגוטאך, אתה עולה ברכבל, מתיישב על קרונית בנקודת הזינוק ויוצא לדרך.



לכאן עולים גם אנשים ברגל! או שעולים ברכבל, יורדים בטראק מדהים דרך הנופים למטה, או שעולים עם האופניים ומרביצים ירידה למטה ברכיבה. אני לא הייתי עושה את זה...
עכשיו שיש לנו כבר ניסיון עם המגלשו המהירות בגוטאך, כולם מבטיחים זה לזה שלא מושכים את הידיות כלפי מעלה, אלא דוהרים במלוא הכוח מטה!
המסלול כאן ארוך כמעט פי 3 מהמסלול בגוטאך, אולם מרביתו מתון יותר, למרות שיש קטעים מהירים עם קפיצות וטלטולים מעלה/מטה וימינה/שמאלה.
באתר כאמור כמו כל האתרים הכלולים בכרטיס האדום, מלא בישראלים, העיקר שאיתי המפעיל דיבר בצרפתית ועם בתי בגרמנית Laughing ולכל שאר האנשים בתור הוא פשוט צעק "יאללה יאללה"... Very Happy
מ שרוצה לחוש עוד קצת יותר מהתמונות שצרפתי, כנסו לקישור המצורף, יש וידאו ופרטים מלאים על האתר, כאן תצטרכו לברר לבד כמה עולה הגלישה ללא הכרטיס.
וחשוב לדעת שגם כאן הכרטיס השחור לא תופס!



לגבי המגלשות בטודנאו, אנחנו עוד נשוב לעוד ביקור בהמשך, כך שאשלים פרטים ועוד קצת תמונות של האתר והחוויה.
בוחרים עכשיו אטרקציה לקטנטנן, בוחרים את פארק Steinwasen, חשבנו שזה פארק לקטנטנים לפי הברושור והתיאורים באינטרנט, בפועל גם לבני עשרה וגם למבוגרים יש איזו חוויה ואולי חוויה וחצי לתפוס כאן.
הפארק ממוקם לא הרחק מהעיירה Oberried ומספיק שתקלידו את שמה כיעד הבא שלכם במכשיר ה- GPS , אתם תתקלו באתר הרבה לפני שנכנסים לתוך העיירה עצמה.



קצת מידע:

פארק שטיינוואסן ביער השחור מתאים בעיקר למשפחות עם ילדים קטנים, החל מפעוטות ועד לגיל העשרה. יש בו פעילות שמתאימה לכל המשפחה ואמנם זהו פארק קטן יחסית וכמות האטרקציות בו מצומצמת, למעשה יש 3-4 אטרקציות עיקריות שמתאימות לכל גיל והשאר מתאים בעיקר לילדים וטף. ניתן למצוא בו: רכבת מהירה בתוך מנהרה, קרוניות חשמליות מהירות מאוד הנוסעות על מסילה. מגלשות הרים מהירות מאוד שהטיפוס אליהן הוא ברכבל. מגלשת הרים זו לדעתי הרבה יותר מפחידה מטודנאו או גוטאך גם יחד. הגלישה יכולה להיות אתגר עבור כל מבוגר או מתבגר מכיוון שמחלקים ע"ג מגלשה קטנה בישיבה ושולטים על המהירות במוט מיוחד. המגלשה איננה מחובר למשטח בניגוד למגלשות ההרים שציינתי קודם ומחליקים על משטח חלק מאוד שהוא מעין חצי טיוב ומגיעים למהירויות רציניות. כמה סיבובים במתקן הזה לפחות יעסיקו אתכם ללא בעיה. ברכבל שעולה למגלשות ההרים אפשר סתם ככה לעלות ולרדת לתצפית או לעלות ברכבל ולרדת ברגל דרך מסלול שעובר בגשר תלוי ובתוך יער עם בע"ח כגון איילים בוגרים, עפרים, צבאים, שפנים, חזירי בר, שועלים , זאבים ועוד כאשר יש שעות האכלה. אבוב משפחתי ענקי שגולש במורד מגלשת מים ענקית. תמצאו גם מוזיאון "יער שחור" עם הסברים על החיים ביער בליווי מיצגים אותנטיים ואורקוליים. קולנוע 4 מימד המציג סרטי ילדים. מנהרת קרח (לא באמת קרח, אבל נחמד וקר). שעת סיפור על כיפה אדומה, שלגיה ושאר אגדות היער השחור.
בעונה - מופע קוסם בבימה המרכזית כל שעתיים. המון מתקני שעשועים, מתקנים לילדים, מבצרים, ארגזי חול, מגלשות ומשחקייה גדולה. אגם גדול ובו דגים, עופות מים ומעל גשר חבלים המוליך לבית עץ. במקום מסעדות ומזנונים וכן פינות ישיבה מוצלות בהן ניתן לעשות הפסקת אוכל שאתם הבאתם אתכם. חשוב לציין שהכניסה להפארק במסגרת הכרטיס האדום - Hochschwarzwald מאפשרת כניסה ושימוש במתקנים חינם וחופשי לכל היום.
מקבלים צמיד עם 999 כניסות, בואו נראה אתכם גומרים אותו.



אם הגעתם ללא הכרטיס האדום אז מחיר הכניסה לשימוש חופשי בכל המקנים:
עד גיל 3 -חינם
4-11 -16€
12 ומעלה -19€
מבוגרים מעל 60 -16€
יש אפשרות לרכוש כניסה ושימוש מוגבל במתקנים:
לשימוש בודד
ילד 4-12 -2€ ילד מעל 12 -2.5€
5 פעמים
ילד 4-12 -9€ ילד מעל 12 -11.5€
10 פעמים
ילד 4-12 -9€ ילד מעל 12 -11.5€




לאחרי שהתנסינו פחות או יותר את מירב האטרקציות אנו פונים למגלשות ההרים. עולים ברכבל, לוקחים מגלשה קטנה, יש לבודד ויש לזוגי, כלומר מבוגר וילד. חשוב לציין שילד מתחת גיל 8 לא יכול לגלוש לבד וילדים מתחת גיל 3 לא מורשים להשתמש במתקן גם אם זה בליווי מבוגר.
מגיעים לראש הגבעה, אין תור בכלל, לוקחים את המגלשות ויוצאים לדרך, יקירתי ראשונה עם הקטנטן, אחריה ביתי הגדולה, אחריה אני ומאסף האמצעי.
גולשים ותופסים תאוצה, זה מ-פ-ח-י-ד, חשוב להטות את הגוף בזוית הנכונה בסיבובים ולהאט בזמן ולא בתוך הסיבוב עצמו, אחרת יקרה לכם מה שקרה לנו...
יקירתי שירדה בשיא המהירות תופסת סיבוב במהירות לא נכונה, או מה שנקרא בשפת החוק - מהירות מופרזת, מנסה לבלום בתוך הסיבוב, מרביצה היפוך כמעט שלם ומתנגשת עם הפרצוף ועוד אברים חיוניים אחרים בדופן המגלשה.
טיפול בוטוקס לשפתיים היא קיבלה חינם און דה האוס ועוד כמה משיחות צבע כול ואדום ברגלים, בכתפיים ובידיים. הקטנטנן יותר נבהל מאשר נפגע, אך שניהם עזרו עוז , התיישבו פצועים על המגלשה וסיימו את המסלול.
מה קורה מאחור אתם שואלים? בתי הגדולה, ראתה, נבהלה ובלמה בלימת חירום ואני אחריה בולם בשיא הכוח ואפילו מצרף את רגליי לנסיון לבלון, עצרתי ממש בשאריות כוחותיי כשאני בולם רגל אחת בדופן המגלשה ורגל שנייה במגלשת עליה ישבה בתי, זה הספיק כדי להעיף אותה מהמגלשת, משהו שיגרום לה בהמשך לפלוט נאקות אוי אווויי אוייי.




פצועים, חבולים וכואבים ירדו השלישייה הראשונה לאזור המשרד ממנו מפעילים את הרכבל. שם המפעילים כנראה כבר ומתורגלים במראות ובטרם נאמר משהו, נותנים לנו שקיות קרח כדי להרגיע את הכאב.
זה הזמן לבדוק פציעות ואני רואה דימום בפיה של יקירתי, קצת מלחיץ אך השיניים במקומן, מקור הדם בפצע שנפער בפנים השפה שכאמור התנפחה מאוד.



שמים את הכתובת על ה- GPS ואני מתעניין בקלסר החומר ובמפה המוגדלת שברשותי ורואה שאנחנו הולכים לעבור בעמק הגיהינום - The Höllental.
אם אתם מגיעים בנסיעה אטית, יש מפרץ בצד הדרך שם ניתן לעצור בבטחה, לרדת ולצלם תמונות מרהיבות של עמק שעד לפני כמאה שנה, לא יכלו לעבור בו כלל ומי ששלט בו בעיקר היו כנופיות שודדים ומכאן שמו המבעית.





שמים את הכתובת של הצימר ב- GPS ומחפשים סופרמרקט בסביבה, לא יודע איך יצא שגם עשינו קניות וגם נסענו דרך כביש 500 היפה הצופה על טיטיזה.
כשההורים עסוקים בקניות בתוך הסופר במקרה זה של LIDL, רשת זולה וממש טובה לקניות, פריסה רחבה בכל אזורי היער. אז כשהמבוגר האחראי עסוק בגיוון ארוחת הערב, הצעירים משתעשעים בצעצועים של אבא ומצלמים מכוניות.



אחרי הקניות אנחנו עוצרים בצד במפרץ המיועד לעצירה, שימו לב שהם מסומנים בשלט כחול וגדול עם האות P, אין הרבה כאלו בנקודת הכביש שצופה על טיטיזה, המפרץ שצילמתי ממנו ואולי עוד אחד. אם אתם רוצים לצלם, סעו לאט וכשאפשר ובטוח, עצרו רק במפרצים המיועדים לכך, בשאר הדרך איך כמעט שוליים והעצירה מסוכנת מאוד.
אז אני מצלם מס' תמונות נוף וממשיכים.
 


החום נשבר, יש עננות די כבדה אך לא כזו שהבשילה לכדי גשם של ממש, אולי זרזיף מים קל. באופק יש אפילו קשת בענן, אך כאמור התמונות שצולמו כאן לא יצאו משהו. יצא לי בצד אחד מעין שקיעה כשבאופק היער ובהמשך סתם בית יפה שברקע שלו הייתה אמורה להיות קשת בענן.
היום השישי לטיול - 21.8.12

אני קורא לו יום פלדברג. אם יש לכם את הכרטיס האדום או השחור, כאן בפלדברג באתר שבחורף משמש בעיקר לסקי, מרוכזות מספיק אטרקציות כדי למלא לכם את היום והכל מצוי בכרטיסים.
יש חניון מסודר, תשלום של 4 יורו לכל היום, משאירים את הרכב, המעבר מאטרקציה לאטרקציה קרוב מאוד, הולכים ברגל.
לנו כאמור היה את הכרטיס האדום, השתמשנו בו ראשית ברכבל שעולה לפסגת הר פלדברג (ההר הכי גבוה ביער). חוויה נחמדה, בראש ההר יש תצפית שרואים ממנה חלק קטן מאגם פלדברג, בהמשך מגדל בן 11 קומות, אם ספרתי נכון כי עלינו אני והבן הגדול ברגל, השאר במעלית. עוד נוף, נוף ונוף.


ירדנו חזרה למטה וכשיוצאים מהמבנה של הרכבל רואים את פארק החבלים . כרטיסים צריך להעביר בקופה שנמצאת בתוך חנות.
איך מסבירים???
כשיצאתם ממתקן הרכבל, את צועדים לכיוון החניון כאשר מבנה התפעול של הרכבל בגב שלכם, אחרי 200 מ' לערך תראו את עצי היער שעליהם מותקן כל פארק החבלים, אל פנו אליו, המשיכו לרדת במדרכה והיצמדו לצד שמאל מיד אחרי עיקול קטן תראו שורה של חנויות כאשר בחזית אחת מהן פרוש ציוד טיפוס, רתמות גוף קסדות פלסטיק וכו'. זה המקום, נקרא Kletter wald
אחרי שמעבירים כרטיס מקבלים תדריך קצר ועולים על רתמות. משמם חוזרים באותה דרך שבאתם לפארק עצמו. כאן יש תדריך מעשי, הדגמה ובסוף מן בוחן קטן כדי שיראו שהבנתם מה צריך לעשות, היכן צריך לקשור ומה.



זה נשמע קצת בומבסטי, אך זה ממש לא, גם בני הקטן (7) הקשיב להסברים באנגלית וגרמנית (טוב... אני תרגמתי) ויישם את כל הפעולות בקלי קלות.
לכל רתמה יש 2 שאקלים (קרבינות) המחוברים במרכז הגוף. ניתן לנעול את שתיהן על כבל הבטיחות (מתכת) וכך בעצם להתקדם במסלולים, כשעוברים בין כבלי הבטיחות, ניתן בכל פעם לפתוח רק שאקל אחד, להעבירו הלאה ורק לאחר נעילתו ניתן להעביר לאותו תחום את השאקל השני.



באמת שלא מסובך, תרגול או שניים ואתם מסודרים. בכל מקרה רק לאחר שתפגינו יכולת ביצוע עצמאית תוכלו לעבור למסלולים. מרגע ש"הוסמכתם" יש לכם שעתיים לטפס, לקשור ובעיקר לגלוש באומגות.





שוב טודנאו לפני שנוסעים חזרה לצימר.
מגיעים לאזור המגלשות אחה"צ, הפעם אין לחץ של כלי רכב בכניסה ובחניון ואנחנו מגיעים ממש עד לרחוב שעולה לכיוון הכניסה למגלשות.
מחנים ליד את הרכב דוכן הנקניקיות ושמים לב שאפילו מוכר הנקניקיות "קורץ" לישראלים עם שלטים של - chicken hot dogs. אותנו זה לא משכנע, אנחנו נשארים נאמנים לצ'יפס עם מיונז.
עכשיו שאני חושב על זה לא בטוח שמותר לחנות ברחוב, גם אם פנוי צריך לחפש את המדחן או את שלט החנייה!!! בכל מקרה דו"ח לא קיבלנו.
מהרכבל יש תצפית ממש יפה על העיירה עצמה ועל הכנסייה. מסיימים סיבוב, כולם גם מי שחווה את טראומת המגלשה ב-שטיינוואסן.



נוסעים לכיוון הצימר ומשום ומבחינים בעדר צבאים שהגיע מתוך מעבה היער וירד ללחוך עשב באחו.
עוצרים בשקט אני מתגנב, אך המרחק רחוק ובקושי הצלחתי לתפוס תמונה בקושי הצבאים מבחינם בנו וחוזרים לתוך היער. לעומתם הפרות בכל מקום ובכל מצב, ממש לא פוחדות ולא בורחות.


יום הולך ויום בא סיימנו את היום השישי לטיול.

היום השביעי לטיול (22.8.12)

זהו למעשה היום האחרון בו נטייל ביער כי מחר בבוקר יש לנו להחזיר את הרכב ולתפוס טיסה.
כאילו פתאום נכנס בנו איזה פלפל או משהו ונזכרנו ששכחנו את טיטיזה ואת שלוכזה... יאללה יאללה יוצאים היום לטייל יחסית מוקדם.
מתחילים את היום בטיול בנוישטד טיטיזה, יש טיילת נחמדה, חנויות, מסעדות רבות ויש כמה אטרקציות בכרטיס האדום שבשלב הזה לא ממש קורצות לנו.
מטיילים כשעה בעיירה הקטנה והמנומנמת, מתדלקים בתחנת הדלק שבה גיליתי שקודם צריך לתדלק ורק אח"כ לגשת לקופאי לשלם. אנשים נגשים בטבעיות למשאבה, מתדלקים כמה שצריכים ואז ניגשים לשלם בקופה ומקבלים עודף, גם אם מדובר ב-2 סנט. מן תרבות כזו שהתרחקה מאתנו.

עוברים ליד חלון שבו מודבקות דמויות שמוכרות לקטנטנים, בובספוג וחבריו, מה שמעניין זה שכתובות בכתב מראה הפוך האותיות המרכיבות את השם Leon והבת שלי אומרת היי, כתוב כאן פסח בכתב הפוך...


הפכתי את התמונה בהיפוך מראה, וואלה הילדה צודקת.

נוסעים לאגם טיטיזה, שמרוחק מנוישטד בכעשר דק' נסיעה (אולי פחות), הגשר שנמצא בחלק הדרומי ומחבר את העיירה לאגם סגור (עבודות בכביש) ולכן צריך להמשיך בדרך עוקפת, מצידה הצפוני של העיירה.
זוכרים שאמרתי שצריך מפות, שוב כאן השתמשנו במפה כי כשניסינו פעם אחת להמשיך בניגוד להוראות ה-GPS אז את הוראות התיקון הוא נתן באופן כזה שאילץ אותנו לעשות פניית פרסה ולנסות להחזיר אותנו שוב חזרה לגשר הסגור. מיד כשהבנתי שזה המצב, הוצאתי מפה ונסענו ע"פ הוראות המבוגר האחראי.

השילוט בדרך גם כן עוזר, שילוט לכיוון האגם או לכיוון באד פרדייז יביא אתכם למתחם החנייה הענקי של האגם.



משעות הבוקר המוקדמות מילאו את החניון רכבים רבים ולכן אם אתם מתאחרים מעט בהגעה, תוכלו להתקדם פנימה כמו שאנחנו עשינו ופה ושם למצוא מקומות חניה בודדים פנוים. החנייה כמובן בתשלום, יש מס' מכונות תשלום ליד השירותי ובעוד מקומות באזור החנייה.
טיילנו בטיילת שלאורך האגם, שטנו בסירה הגדולה שעושה תור של כמחצית השעה באגם. לאחר מכן הסתובבנו באופן חפשי. יש תחנה של השכרת אופניים, חינם למחזיקי הכרטיס האדום ולבוגרים אם אני זוכר נכון מעל גיל 15 יש גם אופניים חשמליות
להשכרה.
גם בטיטיזה המוני ישראלים גודשים כל פינה, מרגישים די בבית כאן. אבל לא רק ישראלים. חבורה של תיירים (יפניים???) נעצרת ליד חנות מזכרות שגם לה, איך לא? שעון קוקיה גדול על הקיר הפונה לטיילת ובדיוק שהשעה מראה 14:00 הדמויות מתחילות לנוע וקולות זמרה ורינה בוקעים מתוך השעון. מגיעה לה גברת (תיירת עם מבטא הספני כלשהו) ונעמדת בדיוק באמצע וזה אחריי שכולללללם כבר הסתדרו בחצי מעגל מסדר, שלפו אייפונים, אנדרואידים, מצלמות ומכונות הסרטה והיא אותה גברת מרוצה מעצמה והמיקום המצוין שתפסה ולמרות שהיפניים צועקים היא, הוא, הא, הא צ'יקי, אהה צ'יקה... ועוד שלל קריאות שמשוות למעמד כאילו הם באמצע תרגול קאטא טאקי יוקו שודאן בקראטה. ואילו אותה גברת לא שומעת כלום... או שומעת ומתעלמת ואולי שומעת ולא מבינה מה רוצים ממנה חבורת היפנים, לך תדע... העיקר שהיא מרוצה מעצמה ומהתמונות שהצליחה לתפוס אנחנו בצדמתגלגלים מצחוק ובהמשך אני מצליח "לגנוב" תמונת סטילס אחרי שכולם מתפזרים מאוכזבים ומסננים "ברכות" ביפנית מדוברת.


יש אפשרויות רבות לשכור סירות באזור האגם, יש כמה סוגים של סירות מנוע, משוטים, פדאלים ועוד ועוד...


יש חלקים באגם שנראים ממש כמו חוף ים על כל המשתמע מכך, כיסאות נח, שמשיות , חול ים ועוד.
אנחנו מיצינו את אגם טיטיזה בשלוש שעות (קצת פחות אפילו) לרבות חצי שעה שייט ע"ג סירת התיור הגדולה . עצירת שירותים שובה בחניון , תשלום על החניה במכונה האוטומטית ויציאה מהחניון לכיוון האתר הבא שלנו - שלוכזה.



אנחנו מכוונים את ה-GPS על מרכז שלוכזה ובדרך על הכביש רואים פארק שעשועים קטן שמתאים לילדים. עוצרים, מתעניינים ומגלים שהפארק כלול בכרטיס האדום, יש בו אבובים ומגלשות לגלישה במדרון, אופניים בגדלים וסוגים שונים שגם מתאימים לגלישה במדרון.
יש סאגווי, יש מתקני לוליינות וטרמפולינות, עמדה להטלת גרזן ועוד.
מציגים כרטיסים, הילדים חובשים קסדות, יוצאים לדרך והמבוגר האולי אחראי מנצל את הזמן לבירה צוננת.
אם שותים לא נוהגים! אף אחד לא אמר כלום על סאגווי בפארק פתוח... Razz
השהות במיני פארק Spasspark היא למשך שלוש שעות, סאגווי למשך חצי שעה החל מגיל 15.



בילינו בפארק כשעתיים, הגדולים יותר בעיקר בסאגווי והילדים בכל הפעלה אפשרית.
היעד הבא שלנו ועכשיו כמו בתכנית המקורית -שלוכזה
כאן עוצרים להפסקת צהריים ולהפסקת אוכל":

"בשלוכזי, ממש במרכז קרוב מאוד לאגם, למטה בית קפה ולמעלה מסעדה- Seehof. מגישים שלל מנות אנחנו לקחנו צ'יפס , פיצות, דקה מאוד וטעימה וגם עוגת היער השחור מבית הקפה שאגב, שלא נפלנו ממנה. יש נוף יפה לאגם. היה נראה לנו, עצרנו ספונטני. קרוב מאוד ל"ציפורים" ולגשר שעליו אותיות מזהב willkommen in schluchsee.
לא ממש יקר פיצה 30 ס"מ משהו כמו 10 יורו.
אל תחכו לתמונות של הפיצות, היינו רעבים...

כתובת:

 Kirchsteige 4, 79859 Schluchsee"



אחרי שהסתובבנו קצת במרכז שלוכזה וראינו שממש במרכז העיירה יש מרכז מידע גדול שבו ניתן למצוא מקומות לינה, בילוי וכו' עם רשומות המפורסמות בלוחות מודעות וכן לשכת מידע לתייר.
ירדנו לכיוון הטיילת ומשם במשכנו ל- Aqua fun, פארק מים קטן שיש בו בריכת שחיה ומגלשה אחת. יש חוף פרטי על האגם וגם מסעדה ובית קפה.
שעות הפעילות של האתר:

09:00-19:00

יש לבדוק מועדי פתיחה, בחורף הפארק סגור!
הכניסה לפארק עם הכרטיס האדום בחינם וללא הגבלת זמן.
אקווה פאן עד שעות הערב המוקדמות, סיימנו וסגרנו ויצאנו לכיוון באד פרדייז בטיטיזה.
עכשיו אני בכלל נזכר שהשמטתי לכם ביקור קצר של באד פרדייז לפני יומיים, נכנסנו בשעות הבוקר לשעה וחצי.
למה ואיך זה קרה? מאוד פשוט... בבאד פרדייז אסור לצלם ואין לי מאותו היום שום תמונה, גם לא בכניסה ולא בחניה.
אבל היום צילמתי כמה תמונות במקומות שהיה ניתן, כי בתוך הבריכות עצמן, לא מרשים בכלל לצלם ולמרות שראיתי כמה אורחים מצלמים (ותתפלאו הם לא היו ישראלים), אני כיבדתי את שביקשו ממני.
באד פראדייז...

מתחם גדול של בריכות, ספא, פאן, אקסטרים לקטנים ונחת רוח למבוגרים.
המיקום - ממש קרוב לחניון של אגם טיטיזה, רואים אותו כבר מהכביש (תקבלו תמונה בהמשך לזיהוי).
החנייה בחינם למי שנכנס למתחם, פשוט תנו את כרטיס החניה לקופאית והיא תחתים אותו כך שתוכלו לצאת מבלי לשלם.
הכניסה עם הכרטיס האדום אפשרית פעם ביום, אם עושים זאת בשעות הבוקר הכניסה היא לשעה וחצי, בשעות אחה"צ והערב לשלוש שעות.
יש במקום 3 מתחמים שונים הנפרדים האחד מהשני וכולם מקורים.
אזור הגלאקסי מיועד לכל הגילאים, מכיל 27 מגלשות שונות, בריכת גלים, אבובים וכל מה שחלמתם שמשפריץ מים, מגליש וכיף! אבובים כפולים להורה וילד, מגלשות מהירות ומגלשות של פאן, מקפצות שונות ועוד ועוד. יש המון כיסאות נח וגם אזור ישיבה מחוץ למתחם הסגור.
את באד פרדייז סגרנו די אחרונים כאשר המקום נסגר ב- 22:00, למעט יום שני שבו הוא נסגר מוקדם יותר, אם זכור לי נכון ב- 18:00.
התארגנו ולקחנו את עצמנו חזרה לכיוון הצימר, הילדים היו כבר עייפים והחלטנו שחוזרים לצימר, מעמיסים ציוד, מזדכים על כרטיסים, לקלאודיה היה חשוב שנחזיר את הכרטיסים המגנטיים לפחות, גם ללא אריזת הקרטון עם המפה וכרטיס הקונוס ויוצאים לדרך לכיוון שדה התעופה.
הסתדרנו עם כל נושא הכבודה בשקט , כאשר כל בקבוק, מיכל או אריזה המכילים נוזלים הועברו אחר כבוד למזוודות שנשלחות לבטן המטוס. לקראת השעה 01:00 כבר מצאנו את עצמנו בדרך לכיוון באזל.
יקירתי החלה בנסיעה ואני נמנמתי לצידה ונסענו דרך לפרייבורג, משום מה ה-GPS לקח אותנו דרך העיר עצמה.
ברחוב הראשי שחוצה את העיר וע"פ הוראות ה-GPS נסענו ולא שעינו לאזהרותיו "עברת את המהירות המותרת" כי המהירות עמדה על כ- 40 קמ"ש ומה לעשות שהשלט הראה 30 קמ"ש וזה לא משנה בכלל שמדובר על דרך בת 2 נתינים לכל כיוון עם הפרדה, בצומת הקרובה קיבלנו 2 הבזקים, כשאני שואל? מה קרה? יש ברקים???
אז בינתיים מחכים, יגיע או לא, את זה רק הזמן יגיד...




מתחלפים במקומות באמצע הדרך, חשוב לעשות זאת במפרץ המיועד לכף בכביש המהיר. ההגעה בדרך E35 לצד הצרפתי של הטרמינל פשוטה וקלה, פשוט נוסעים ע"פ השילוט Mulhouse Airport וכשיש שלט המורה Car rent, נוסעים ע"פ הכוונתו וכך הגענו ישירות לנקודה שבה צריך להחזיר את הרכב.
סימנתי ב- GPS את המיקום העצמי ויצאנו לתדלק. פשוט וקל כך זה נשמע, במיוחד שאני חושב, רק חושב, שבארנק יש לי כרטיס אשראי עם שבב חכם, או מה שנקרא צ'יפ בלשון העם.
מחפש ב- GPS נקודות עניין > תחנות דלק> ומקבל הכוונה לתחנה שנמצאת 900 מהמקום בצד הצרפתי ואם אני זוכר נכון תחת המותג ELF. הנסיעה לתחנת הדלק קצרה מאוד, מסיעה מהצד הצרפתי של הטרמינל, ישר עד הסוף ליציאה מהחניון, פונים ימינה ומיד שמאלה, מן מעקפון קן, עד לפנייה השנייה ימינה, ישר כ- 800 מטרים עד לכיכר, יוצאים ביציאה הראשונה ואתם בתחנת הדלק.
גם אנחנו היינו שם... Very Happy רק היינו, לא אוכל לומר תדלקנו, כי כל ניסיונותיי לדבר עם המשאבה ולהסביר שהפקידה בבנק נשבעה בחי נפשה שיש צ'יפ בכרטיס, עלו בתוהו! ובתכלס המשאבה הצרפתית עמדה על שלה ובצדק!
בכרטיס לא היה צ'יפ ולא זכר לצ'יפ.
זה הזמן להמטיר על הפקידה בבנק את הברכה ,הלוואי ותיסעי לבורמה, שתזמיני שם קפה ובמקום סוכר שישימו לך מלח!



עם מלח על הפצעים שלנו אני מנסה עוד 2 תחנות בצד הצרפתי ומתרחק אט אט משדה התעופה לכיוון סנט לואי. לאחר הניסיון השלישי שכשל החלטתי לנסות את הצד השווייצרי, זכרתי מהטיול הקודם שלנו תחנה של Esso בתוך באזל עצמה ולא רחוק מנקודת מעבר הגבול , נוסעים ועוברים לצד השווייצרי, בעזרת ה- GPS אני מחפש את התחנה ומוצא אך גם כאן, המשאבה דורשת ובצדק כנראה צ'יפ.
אני אומר, יאללה ניסיון אחרון, ובמרחק של פחות מק"מ מופיעה בנקודות העניין תחנה של Shell, אני מסמן אותה כיעד ויוצא בנסיעה...
לפתע ומשום מקום נפתחות ארובות השמיים, מבול שוטף את הרכב ואני חושב לעצמי, לא רק שניקינו את הרכב, עכשיו נחזיר אותו גם שטוף...
הגשם הזה עשה לי טוב וכאילו ניתן האות החיובי משמים, נכנס לתחנת הדלק, מעביר כרטיס והופ, המשאבה מבקשת קוד , כן קוד כזה כמו של הכספומט אני מניח, מקיש ומגלה שלא טעיתי... בא להתחיל לתדלק ולא מצליח. אין לי מושג איך אבל כנראה שלחצתי בטעות על ביטול!



מתחיל את התהליך מהתחלה והפעם כמו שנתקלתי בתופעה בארץ, לא ניתן לתדלק פעמיים ברציפות באותו הכרטיס. ברוך השם שולף את כרטיס המאסטר קארד הישן והשטוב שלי, אותו כרטיס בלי פוזה של צ'יפ או צבע זהב. ממנו הגיע הישועה, הכנסת פרטים, קוד, אישור ו... פח... פח... ג'ריקאן ג'ריקאן... אני נזכר בשייקה בגבעת חלפון... "צריך לזקק פעמיים..."

מתדלקים שמחים ומאושרים, רואים שיש קצת זמן על השעון, עושים סיבוב קצר בבאזל שנראתה לנו כל כך אפלה ביחס לביקורנו בכריסמס.
אז אם היה לנו קצת זמן, למה שלא "נדליק" איזו ניידת משטרה בשעת לפנות הבוקר, יש הרבה כאלו שמסתובבות בבאזל בשעות לפנות בוקר.
מתחילים לתפוס כיוון לשדה התעופה, שמתי את נקודת הציון, ה-GPS מורה לכיוון Mulhouse וגם השלטים בדרך ואני פתאום מאבד ביטחון... נוסע לאט ואז יורד הצידה כדי לבדוק במפה שהכנתי מבעוד מועד בגוגל מפה. הירידה לצד הדרך זה בדיוק מה שהיה צריך כדי להדליק את הניידת התורנית שחלפה במקום.
הייתם צריכים לראות את הפרצוף המאוכזב של השוטר כשגילה שברכב יש זוג ישראלי עם שלושה מנומנמים בספסל האחורי. אפילו על בדיקת הרישיונות השגרתית הוא ויתר והוראה לחברו לכבות את הפנס שהפנה לעבר לוחיות הרישוי של הרכב...
סעו ישר, ימינה ושמאלה וכו' וכו' וכו' עד שתצאו לכביש המהיר, אל תדאגו הדרך למולוז תביא אתכם לצד הצרפתי אמר ונפרד מאיתנו לשלום בברכת לילה טוב... בוקר טוב תיקנתי בחיוך והשוטר עם המבט הרציני חייך בחזרה.



שמחים, מתודלקים (בבנזין ולא במשהו אחר חלילה) אנחנו חוזרים בדיוק לאותה נקודה שממנה נלקח הרכב ביום הראשון לטיול.
בודקים ניקיון אחרון, נזקים טפו טפו טפו אין! וכדי לוודא שאנחנו במקום הנכון, רואה שכל המכוניות סביב נושאות בגאון את האות F בלוחיות הרישוי, משמע אנחנו בצרפת. צילום מהיר של מד הדלק והקילומטראז, סריקה זריזה אחר כל חפצינו האישיים. רצוי לסרוק פעמיים, כל פעם מישהו אחר, כך שאם יש משהו שנראה לכם שזהו מקומו הטריוויאלי, כמו מטען כלשהו או זרוע ל- GPS ואם חלילה פספסתם אזי בן הזוג ימצא.
את המפתחות לתיבת ההחזרה ויאללה לכיוון דלפקי הטיסות היוצאות של איזיג'ט, זה בדיוק הזמן שבו בני הקטן נזכר שחיבר מחזיק מפתחות שלו לצרור המפתחות. אין מה לעשות הסברתי, מחזיק המפתחות שלך קיבל בזה הרגע אזרחות צרפתית באופן רשמי, אנא הפרד ממנו לשלום בבקשה... Razz



ממתינים בסבלנות, הדלפקים נפתחים רק לקראת השעה חמש לפנות בוקר. כשמגיע תורנו מוסר 2 מזוודות, יוצא בסה"כ 44 ק"ג, הדיילת מבקשת שניפטר לפחות מ- 2 ק"ג ואני מעביר כמה דברים מהמזוודה לטרולי.
אחרי ששקלה שוב ומצאה 40 ק"ג ו- 700 גר' התרצתה ואמרה שהכל בסדר!
עכשיו אם תרצו אפשר לשלוח את הטרוליז ללא חיוב לבטן המטוס ואני שואל, אז למה למען השם ביקשת להזיז מפה לשם??? שואל בבטן ולא מצפה לתשובה.
שולחים 3 טרולי לבטן המטוס ונושאים אתנו 2 תיקי גב. למרות השעה המוקדמת לפנות בוקר הדיוטי פרי השווייצרי הומה אדם ורוחש ככוורת דבורים. בתכלס אל תכוונו לכאן את הקניות שלכם, זה דיוטי פרי יקר מאוד ואם שוקולדים שווייצריים איכותיים רציתם ובמחיר שפוי ואפילו זול מאוד, עשו זאת בסופרמרקטים בגרמניה. יש מבחר של יצרנים וטעמים והמחירים זולים כאמור ובהרבה.
גם באלכוהול המחירים בגרמניה זולים בעשרות אחוזים, אל תבנו על המקום הזה, אלא אם כן אתם מחפשים משהו נדיר ומיוחד ויש אותו רק פה.

זהו...תם ולא נשלם סיפור הטיול שלנו לקיץ 2012

סיכומים, המלצות ותובנות: