תקציר תולדות איזיג'ט... במהלך חודש אוקטובר (חוה"מ סוכות) יצאנו לטיול משפחתי בצפון, זה היה קמפינג על אחד מיובליו של נחל הדן. מה קשור צפון הארץ ונחל דן לאיזיג'ט? ואיך כל זה בכלל מתקשר לפוסט על באזל, קולמר וחבל האלזס בצרפת??? התשובות מיד!
אז אכן היינו בטיול בצפון ובשעת לילה מאוחרת לאחר שכבתה המדורה וכל משפחה פרשה לה לאוהל הפרטי שלה, שלפתי את המחשב הנייד שלי, חיברתי לו את הנטסטיק והתחלתי לקרוא ולדפדף בהודעות בפורום טיולי משפחות שבאתר. צדה את עיני התכתבות ענפה של כמה חברים ותיקים. חופשה באלזס, שווקי כריסמס, קולמר, אגושהיים, שוק אבירים וריבובילה הייתה השפה השלטת ואני בכניעה קראתי וגמעתי בשקיקה כל אות וכל מילה... בין היתר דובר על טיסה זולה מאוד, לואו קואסט כך נכתב. וחיש מהר אצה לי דרכי לחפש את אתר הבית של חברת Easyjet , זה לא שלא הכרתי או לא ידעתי, אלא שעד לאותו דיון פשוט לא הפנמתי. אז מנוע החיפוש הדליק את מבעריו ואני בתוך האוהל לאורו של פנס ראש מחפש את ארנקי ואף מרהיב עוז בנפשי ומעיר את אשתי יקרתי כדי לשאול היכן נמצא כרטיס האשראי למען השם! וממנה כמובן שקיבלתי התגובה הבאה:
"תגיד השתגעת? מה אתה צריך עכשיו פה באמצע הלילה בקמפינג כרטיס אשראי? מה יש לך לקנות עכשיו שלא קניתי ושאולי לא תוכל לקנות מחר ב-Ebay הזה שלך, זה לא יוכל לחכות עד שנשוב חזרה לבית? בחייאת תן לישון!"
את הארנק התעקשתי, הרי לא בכל יום יש מבצע של לא פחות מ-20% הנחה על מחיר שממילא הוא בגדר בדיחה משעשעת. ברוך היושב במרומים, נמצאה האבידה. את כרטיס הפלא הפלסטי חיש מהר שלפתי, את הפרטים הקלדתי , הזמנתי והשאר? זה כבר היסטוריה, בעצם בדיחה היסטורית ואפילו היסטרית - 183€ לזוג כרטיסים + מזוודה אחת, ללא ספידי בורדינג. קראתם נכון, אין טעויות סופר ואין בעיות בהקלדה! 183€ לזוג עם מזוודה ועמלת אשראי ובעצם המחיר כולל הכל מכל וכל!
שמח וטוב לב התגלגלתי לי בתוך השק"ש, מחר נעביר דיווח מלא למפקדת אקה שתאשר את פרטי המבצע ותכנית המסע, בשווייץ היא תשמח לבקר ועם תוספת קרואסון ובאגט בצרפת... אז זו בכלל... חגיגה!!!
בינתיים אני ממשיך לאסוף חומר, לקרוא, לעבד ולהבין לאן נוסעים, מתי ואיך? שהרי מעולם לא טסנו קודם באיזיג'ט ובשוויץ לא ביקרנו כלל. בצרפת אני ביקרתי אבל זה היה כל כך מזמן, אי שם בחגיגות המילניום שכל העולם פחד מבאג 2000 ועוד לא חלמו בכלל על טרמינל 3 ונתב"ג 2000. מה גם שביקורי החטוף הסתכם ב- 4 ימים בפריז בלבד.
לחץ כאן לטיפ – כרטיס Speedy Boarding לשנה באיזיג'ט אז הודות לדיווח המלומד של שושי והשאלות שהציפו ענתנת ואמה (חלק מהכוכבות 'פורום טיולי משפחות'). את המידע ניתן לדוג באוקיינוס המידע ברשת, כולל כמובן את google ו- GoogleMaps , פורום משפחות באתר למטייל וכמובן המון מידע מאתרי האינטרנט השונים של לשכות המודיעין והמידע לתיירים של הערים בהם אנו מתכננים לבקר, נכנסתי לאתרים של הלשכות בבאזל, בקולמר ובמולוז. לאחר שקראנו את החומר והמידע, הבנו פחות או יותר את התמונה והבנו שזה מוצא חן בעניינו. עד כן ההקדמה ונמשיך לדיווח עצמו. לחץ כאן לטיפ - הזמנת שוברים ומפות מלשכת התיירות באזל טרמינל 1 ארזתם לבד? כן ארזנו לבד ממש לפני כמחצית השעה, אני ארזתי וגלגלתי הכל לבד במזוודה ובאמת שאיש לא נתן לנו כלום להעביר אני משיב ומבטיחים בהן צדק שלא ניקח כלום מאיש חוצ'מכרטיסי עלייה למטוס מהדיילת עם העניבה הכתומה, רק עשי טובה תני לנו כבר ללכת לצ'ק אין - יאללה הלכנו! שולחים מזוודה אחת, עומדת בקריטריונים המחמירים של איזי ג'ט 17 ק"ג בלבד, ככה זה שאת הטרולי לא שוקלים. כל הנוסעים באולם טרחו לבדוק במתקן המיוחד ולסמן את כבודת היד שלהם במדבקות מיוחדות, רק אנחנו בחרנו פשוט להתעלם ועלינו חיש מהר לביקורת הדרכונים. עוברים את הבקרית החיננית שלא דיברה כלל, נראה כאילו אנחנו ושאר האנשים בתור מטרידים אותה רק מעצם קיומנו. מחתימים, יורדים במדרגות ועולים לאוטובוס שנוסע לטרמינל 3. דיוטי פרי - עם ישראל חי! והולכים בשעה הנקובה לעבר התור בשער 8B , לפנינו בתור משהו כמו 50-70 אנשים וזה לא כולל את הספידי ואלו שיש להם ספידי Live חי נושם ובועט עד גיל 5. התור מתקדם בעצלתיים, מבט לאחור מגלה שבלי מאמץ מיוחד תפסנו מה שנקרא: "מקום טוב באמצע", מאחרינו משהו כמו 70 איש, עושה חישוב מהיר בראש - נגיד שמאה כבר נכנסו לפנינו, שבעים עוד ממתינים מאחרינו, במטוס יש כ- 180 מקומות, כן!!! יש סיכוי לא רע במאזן ההסתברויות שלנו לתפוס מקום טוב ואפילו צמוד וביחד. מקבלת את פנינו הדיילת החיננית מרים (השם עברי, התוצרת משוויץ), ברכת השלום בחמש שפות עברית, צרפתית, גרמנית, אנגלית וחיוכית. יקירתי כבר מנופפת, בוא בוא כבר יש פה מקום! שורה רביעית, אמנם לא במעבר, אבל צמודים! יותר טוב מזה לבקש, זה באמת כבר מוגזם ומחוצף.
מתיישבים, אז נכון זה איזיג'ט, צפוף ויש בקושי מקום לרגליים, הכסא לא יורד, ואולם בעבור אותם 91.5€, אנו אסירי תודה שיש בכלל מקומות לשבת. כבר אמרו לי החברים שבמחיר הזה שהשגנו הטיסה היא בתנאים של קו 5, בעמידה עם סלים וזה יחשב כסביר בנסיבות העיניין.
כבר קראתי על זה באיזשהו מקום ואמרתי "לנו זה לא יקרה" אבל גם בטיסה שלנו היה ויכוח האם זה 174+3 או 174+4 , מה שזה אומר במילים פשוטות: המספר של הנוסעים אינו תואם את כמות האנשים והתינוקות שהעלו בבורדינג, או במילים עוד יותר פשוטות, לא ממריאים עד שלא סופרים שוב ושוב עד ש... המספר יתאים. ספרו שוב, דיילת אחת מההתחלה לסוף ודיילת שנייה מהסוף להתחלה ובא לבאזל הגואל, טיסה 1192 יוצאת לדרך בעיכוב של שעה קלה. אני לא יודע מה עם שאר הנוסעים, אבל אני כבר בהמתנה חיסלתי את הכריך והשתייה שהבאנו איתנו. היות ובנתב"ג שלנו גם בסוף שנת 2011 טרם אימצו את ההרגל המגונה של לגרום לך בכח להיפרד מבקבוק המשקה האישי שהבאת אתך מהבית. ריכזתי מאמץ אחרון ונרדמתי, כמו בכל טיסה, גם הפעם אין חדש תחת השמש, ישנתי ואפילו ישנתי טוב. סוף טוב הכל טוב, אני מתעורר קצת לפני הנחיתה בדיוק שטסים מעל האלפים האוסטריים, ההרים כל כך גבוהים שהם נראים ממש במרחק נגיעה, מצלם גם בסטילס וגם סרטון קצר בוידאו. עם ההגעה לגישה לנחיתה כבר ירדה שעת הערב על שדה התעופה הקטן, המשרת נאמנה את שוויץ/צרפת/גרמניה ונושא בגאווה את השם EuroAirport לערים שבמשולש הגבולות: באזל מולוז פיירבורג. לחץ כאן - טיפ להגיע משדה התעופה למרכז באזל באוטובוס ההתחלה - באזל נחיתה כאמור ב EuroAirport - והמטוס נעצר, חיש מהר יורדים בגרם מדרגות הנייד, אוטובוס שנוסע סביב הזנב של עצמו, יורדים ונכנסים לטרמינל מרחק של 20 מטרים מהמטוס (האם בשביל זה צריך אוטובוס??), מתקדמים לביקורת הגבולות, כאן חיים להם בהשקט, בבטחה ושלווה דלפקי ביקורת הגבולות, שניים מימין ובהם שוטרים שוויצריים ושניים משמאל ובהם שוטרים צרפתיים. הדלפקים של שתי המדינות מסומנים היטב, רק שהדלפקים של שוויץ בולטים מעט בחזית ואילו של צרפת מעט מאחור, אז מפאת אפקט העדר או סיבה עלומה אחרת רוב התור מתנקז לצד השוויצרי. אנחנו באנו לבאזל וכמו ילדים טובים ניגשים לתור השוויצרי, נעמדים בתור של "דרכונים אירופיים", כי הוא קצר יותר. מחתימים ויוצאים לאסוף המזוודה שמגיעה חיש מהר. יציאה מהטרמינל בצד השוויצרי, עולים לאוטובוס ירוק BVB לכיוון מרכז העיר, קו 50 נוסעים 4 תחנות (ע"פ המלצת גוגל מפות), יורדים ומחליפים לטראם (חשמלית), לא לפני שנכנסים לבולנג'רי מקומי , לוקחים לחם טרי ועצה מהמוכרת המתקתקה, איך להמשיך לכיוון המלון שלנו, כאמור טראם קו 11 עד מרכז באזל לאזור גשר Mittlere Rheinbrucke אשר מעל נהר הריין. המלון שלנו בגדה המזרחית, יורדים מהטראם ומחליטים לצעוד ברגל, למרות שניתן להחליף טראם ל-14. צועדים ועוברים ליד מלון "שלושת המלכים" המפורסם אשר על אחת ממרפסותיו צולמה התמונה המפורסמת של הרצל, נשען ומביט לעבר נהר הריין ושם נולד הביטוי "בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים". כמובן שעוד נשוב לטייל במלון ובסביבתו בהמשך. חוצים את הגשר, ובקצהו ממוקם בית הקפה המפורסם Cafe Spitz .
לחץ כאן לטיפ – כרטיס BaselCard בדיעבד הסתבר לנו שGoogle map - הטעה אותנו מעט, הדרך היעילה ביותר היא להמשיך עם קו 50 עד לתחנה המרכזית Bhanhoff וממנה לקחת כאמור את טראם 14 ישירות עד למלון. חקירה מאומצת העלתה שכאשר מוציאים מסלול בגוגל הוא מתעלם כמעט לחלוטין בתחבורה הציבורית מהטראם, אנחנו כאן כדי שלכם זה לא יקרה!
לחץ כאן - לקישור מפת התחבורה הציבורית של באזל הולכים על מדרחוב Clarastrasse שבמרכזו שוק כריסמס קטן, כמה ביתנים קטנים עם סממני החג, יין חם, ערמונים על האש, מזכרות ומתנות. השוק די קטן, לא מייצג ולא משכנע. ממשיכים עד קצה הרחוב בצומת T שמאלה לרחוב Riehenring כאשר במספר 109 ממוקם המלון הקטן והכתום שלנו - EasyHotel קטנטן פונקציונלי ודי קרוב למרכז העניינים. בסך הכל ובהתחשב בעלויות הגבובהות הנהוגות בשוויץ בכלל ובבאזל בפרט ניתן לסכם כי החלטתנו בסופו של דבר הייתה בחירה מוצלחת בעיקר בבחינת העלות אל מול התועלת.
לחץ כאן לטיפ – מלון EasyHotel Basel נכנסים למלון הרישום קצר, חתימה קטנה בצ'ק אין, פורקים מעלינו הציוד וחיש מהר יצאנו חזרה לטייל בעיר שלבשה צבע לכבוד חג המולד הממשמש, מתקרב ובא. כבר במדרחוב Clarastrasse בשוק הכריסמס שכבר פגשנו קודם. כאמור מספר לא גדול של דוכנים, המציעים מזכרות וקישוטים לחג, דוכני מזון שונים, יין חם ובתי קפה מאולתרים שנבנו במקום לכבוד החג. האווירה רגועה ולא עמוסה במיוחד, מדובר על יום חמישי בשבוע התאריך 8.12.2011 ודי עייף ומנומנם בשביל שעה שבע בערב.
משם ממשיכים בהליכה דרך הגשר לכיוון מרכז העיר, לא לפני שעוברים ומצלמים את מלון שלושת המלכים (Grand Hotel Les Trois Rois), של חוזה המדינה, תיאודור בנימין זאב הרצל והמרפסת בחדר 126. מבקשים רשות ופקיד הקבלה ניאות והסכים שנצלם גם בפנים. כמובן שבמלון ערים לתנועת הישראלים המגיעים תכופות ושואלים שאלות. כולם מצלמים בעיקר את חזית המלון המפואר ואני בחרתי להציג חתיכת היסטוריה בפאזל הציוני, באופן אולי פחות מרשים, אך מלא בהתרגשות ומשמעות עבורי כיהודי וישראלי. מנקודת התצפית שבחרתי לי חשתי יותר מכל את הרצל עומד במרפסת כשארשת מבטו רצינית ומלאת חשיבות. ממש התרגשנו. אז את הרצל ברור שלא אני צילמתי, אך תמונות ביום ובלילה מחוץ ובפנים המלון צילמנו.
כאמור ערב יום חמישי בשבוע ובמדרחוב Clarastrasse על חזית חנות הכלבו הענקית Manor,הותקנו מסכי ענק במקום חלונות ועל גבי מסכים אלו הקרינו מיצג אומנותי שמשך את תשומת לב העוברים והשבים אשר כמה מפתיע, שתפו פעולה, צחקו ומחאו כף.
אווירת החג מורגשת היטב בכל פינה בקישוט המרפסות בסנטה קלאוס מטפס ועצי אשוח מקושטים ב- Marktplatz יש שוק כריסמס נוסף אשר בימים של שגרה הוא שוק איכרים וכעת לבש את צבעי החג, זהו השוק העתיק הפעיל ברחבת העירייה אשר דיווח מפורט עליו אכתוב בהמשך. השעה כבר כמעט שמונה בערב ועל העיר אט אט נופלת תרדמת. למעט כמה בארים, מסעדות ומבנים ארעיים קטנים אשר נבנו במיוחד לחגיגות הכריסמס, העיר פשוט הולכת ומתרוקנת, הולכת ונרדמת. אנחנו מפהקים יחד איתה ותופסים את הטראם חזרה לכיוון המלון. בדרך תוך כדי נסיעה חולפת על פנינו טרם קטנה, רק 2 קרונות כשהיא מקושטת כמיטב המסורת בירוק ובאדום, בפנים במקום מושבים הותקן באר נייד, המשרת את הנוסעים ומגיש את מיטב המשקאות. ממש מקסים. בקרבת מקום נמצאת אחתך מתוך שתי תחנות המידע לתייר בבאזל.
כאן המקום לציין שהנסיעה בטראמים ובאוטובוסים בכל Zone 10 של באזל היא חינם לאורחי בתי המלון. לא רק המלון שאנחנו התארחנו בו, אלא כל בית מלון בבאזל מחלק לאורחיו כרטיס נסיעה חינם לתחבורה הציבורית וזאת למשך כל הימים שבהם מתארחים במלון. אין צורך להציג כרטיס נסיעה לנהג ואין כרטיסנים בטראם. רק קראנו שמדי פעם יש מבקר, אנחנו בשלושת הימים בהם ביקרנו בבאזל לא נתקלנו בכרטיסן או מבקר. גם אם עוד לא הגעתם למלון ואתם בדרככם אליו, תוכלו להשתמש בתחבורה הציבורית, מקסימום תדרשו להציג את אישור ההזמנה שלכם.
לחץ כאן לטיפ – כרטיס נסיעה חופשית בתחבורה הציבורית בבאזל סיור בעיר ושוק חג המולד המרכזי מתעוררים בבוקר זה הזמן לתפעל את הקומקום החשמלי שלנו. השקעים בקיר מוזרים מתמיד, מין שלושה פינים בשורה, לא ראיתי כאלו בשום מקום אחר גם לא במדינות השכנות. אני שולף מהמזוודה את ערכת המתאמים שלי ולדאבוני אין לנו שום מתאם זוגי מתאים.
כל הניסיונות לבצע התאמות עלו בתוהו, אין ברירה צריך לקנות מתאם, אני יוצא בהליכה לכיוון Clarastrasse התוסס והמלא בחנויות, מאפיות וסופרמרקטים יש אחד קרוב של רשת Coop המקומית בו חשבתי למצוא מתאם או איזה פטנט שיעזור. אני קונה מצרכים לארוחת בוקר, משהו שנראה לי כמו מתאם שיתאים לתקעים הישראליים שלנו, לחם חם ממאפיה בהמשך הרחוב וקפה מהלובי במלון, יש מכונת קפה Nesspeso, כאשר מחיר כוס קפה 2 פראנק בלבד. מתפעלים לנו ארוחת בוקר מפנקת עם מבחר גבינות בשלל ניחוחות, ירקות , חמאה מקומית, טונה שהבאנו אתנו והקפה מהלובי. ויאללה ניגש למלאכת הרכבת המתאם, אך אבוי... אין סיכוי גם זה לא מתאים. אמרתי נחזיר אותו לסופרמרקט ונחפש מתאם חדש במקום אחר.
לחץ כאן לטיפ - מטבע, כסף וכרטיס אשראי בבאזל יוצאים מהמלון, מזג האוויר קריר ואנחנו לבושים היטב עם ביגוד טרמי וההחלטה לצאת עם מעילים שגם מתאימים לגשם התבררה כנכונה, מעונן מאוד וניכר שגשם עומד לרדת בכל רגע! הבוקר החורפי רק מוסיף חן לגשר Mittlere Rheinbrücke אשר עובר מעל לנהר הריין שזורם לו בחוזקה וחוצה את העיר לשניים, באזל הישנה בדרום ובאזל החדשה. אנחנו מחליטים לעבור דרך הסמטאות הצרות של השכונה אשר נמצאת בגדה הצפונית. המראות יפים והרחובות אט אט מתעוררים לחיים. בתי ספר ומבני ציבור משומרים היטב.
העיר כולה מתקשטת ויפה, גם בבתים הפרטייםיסנטה קלאוס מציץ מכל פינה ועצי אשוח לרוב מבצבצים בחזיתות הבתים, בגינות ובכל כיכר אפשרית. את המסלול אנחנו ממשיכים אזור כיכר ה- Marktplatz, כאשר ממזרח מלון שלושת המלכים ופנינו מועדות לכיוון דרום מערב. בניין העירייה העתיק מרהיב ביופיו ובחזית בכיכר מתקיים בכל יום (למעט ימי א'), שוק איכרים של פירות/ירקות, גבינות/נקניקים, פרחים ומעדנים שונים.
בהמשך המסלול מגיעים לכיכר Barfusserplatz שבה שוק הכריסמס המרכזי של העיר. המון דוכני חג מולד, דוכני מזון מסורתיים, קישוטים, מתנות ומזכרות. זה הזמן לשתות, אני יין חם ויקירתי סיידר תפוחים וקינמון חם. היין מעודן, מתוק ומתובל בלימונים והמון קינמון –נקרא בגרמנית Glühwein . בנוסף לדוכנים הרבים נפתחו בתי קפה ובארים לשתייה במבנים ניידים ואוהלים גדולים. גם באר המסתובב כקרוסלה המשמיע מוזיקת חג מולד וצלצולי פעמונים. אנחנו בשוק הגדול למעלה משעה נהנים מהמראות והניחוחות העולים מכל עבר.
השוק נפלא וקרוב מאוד לרחובות עמוסים באנשים העוברים בין החנויות הרבות ואני מחליט שזה הזמן לפתור את סוגיית התקע הישראלי הסורר. עובר מסופר של Coop לסופר של LIDL בניסיון למצוא פתרון, אך לשווא, אפילו בחנות הענקXXL שבה חמש קומות של אלקטרוניקה, מחשבים, מוצרי מחשב, צילום וגאג'דטים לא נמצא המזור, כל מה ששמעתי מהמוכרים שדיברו בניהם בגרמנית היה Er ist für Mickey Mouse Cable suchen... כשהמוכר מתכוון לכבל שמתחבר למטען המחשב הנייד וגם אצלנו נקרא בעגה המקצועית "כבל מיקי מאוס" ואני בכלל מנסה להסביר בחצי אנגלית וחמישית צרפתית שאני לא מחפש כבל למחשב, שאגב, עלה שם בלי בושה לא פחות מ 17 פראנקים, אלא אני רוצה רק מתאם, אדפטור בשפת הגויים. אין, אין... ממשיכים עד שהגענו לחנות קטנה שזכרתי מליל אמש שבה ראינו בחלון הראווה שמוכרים אביזרי חשמל, החל מחוט חשמל ועד מכונת קפה תעשייתית. אמרתי ליקירתי, אין מצב שאין פה, למוכרר בטוח יש אדפטור!! אני מנסה לדובב את המוכר באנגלית ולא מצליח, מילה בצרפתית, מילה בגרמנית ובדיחות בעברית והמוכר Ya ya Ich habe keine ואני... בחייאת לא יכול להיות, הבחור פותח כל מגרה אפשרית בחנות ואני בכוחות אחרונים מנסה לשכנע אותו למכור לי כבל בודד עם תקע ואיזולירבנד וכשהוא מעכל מה התסריט הבדיוני (מבחינתו) של לחתוך את התקע הישראלי ולעשות חיבור פרוביזורי מחוץ למעבדת החשמל שלו, הוא אומר לי שאני משוגע ו... נו נו נו... הגשתי חסר אונים מול השוויצרי גרמני ייקה פוץ מרובע. מה יהיה?? לחץ הדם שלי בירידה, הדופק בעליה ואני חש כמיהה עזה לארומה של הנוזל השחור הרגיל והפשוט, זה מהשקית האדומה. ממשיכים ללכת ואשתי זו שמחזיקה באינטואיציות מבנינו, אומרת לפתע "הנה נראה לי פה יש להם"... ומצביעה על חנות שבחזית שלה יש בחור שמסדר עצי אשוח ומחלון הראווה מציצים להם כלי עבודה חקלאיים. אני כמובן עם אינטואיציות לא מתווכח, חושב לי בלב שהרעיון דבילי, אך מתקדם בהכנעה לכיוון החנות, יורדים במדרגות הנעות, יקירתי נעמדת בפתח כמו באדי גארד ואני בתוך שניות מגלה גן עדן שוויצרי למוצרי חשמל! בדילוגים מפזז לעבר הקופה כשבאמתחתי 2 תקעים שוויצריים כשרים למהדרין, אמנם מוזרים, אבל חוקיים והכל בפרנק ורבע היחידה. שמח וטוב לב חולם על הקפה שיגיע עוד מעט בערב. לחץ כאן - לטיפ שווקי חג המולד בבאזל
הקתדרלה של באזל יאללה קתדרלה אני אומר וקדימה הולכים בעקבות הצריחים האדומים. עוברים שוב בסמטאות צרות, חלקן מתאימות להולכי רגל בלבד ואין בהן מעבר לכלי רכב וחלקן מאפשרות נסיעה. מהרחוב ניבטות חצרות בסגנון ישן ועל חלק מהבתים מצוינת שנת הבנייה, יש כאן בתים משנת 1200 וקצת לספירה! עוצמים את העיניים ומדמיינים את הבני המעמדות השונים, את בני מעמד האצולה הפיאודלים ואת הצמיתים הווסאליים. אותם פגשנו וגילינו שהדמיון התעורר לחיים עם שלל הדמויות והמוכרים בדוכנים שלבשו תחפושות ובגדים המתאימים לתקופת ימיי הביניים. הקתדרלה גדולה ומרשימה, בנויה בסגנון גותי אופייני ובחזיתה הוצב עץ אשוח גדול.
ברחבה הגדולה הוקם שוק הכריסמס הגדול כאשר הדגש הוא על הפעלות ופעילויות לילדים, מוזיקת החג האופיינית כאשר שירים מתנגנים ברקע וזה הזמן ל... יאפ, עוד יין חם ומתובל בגרסה הגרמנית , יש המון סוגים והמון טעמים, הטעם הפעם היה עם קצת יותר "טוויסט" כאשר ניכר טעמו של הקינמון, מיץ התפוזים ואף עקצוץ של ציפורן.
מתכון יין חם לפי הטעמים שקלטתי
בקבוק יין אדום יבש
כוס מים (220 מל)
מיץ מחצי לימון בינוני
מיץ מחצי תפוז גדול
חצי תפוז פרוס לפרוסות דקות
3 כפות גדושות סוכר
3 ציפורני ציפורן
1 מקל קינמון גדול (מגולגל)
לבשל הכל על אש גבוהה עד שמבעבע, לא להביא לרתיחה!
עושים סיבוב צילומים סביב הקתדרלה ושאר הביתנים ועוצרים לנשנש ארוחת צהריים מאוחרת באחד הדוכנים, צ'יפס עם המון מיונז, אין מה לעשות... בחו"ל לא סופרים קלוריות, ממילא שורפים הכל בטיולים הרגליים הממושכים. אז כדי לחזק, מוסיפים סוג של חלת בצל שעד כמה שאני מבחין טוגנה בבצק בירה, רק החידוש ביחס לגרסה האמריקאית נעוץ בכך שהיא נצלתה על פלאנצ'ה לוהטת ולא טוגנה בשמן עמוק. אז כשהקיבה מרופדת בעודפי שומן , זהו בדיוק הזמן גם לבחון ולתהות על קנקנה של בירה מקומית עם לא פחות מ- 8% אלכוהול, אז 2 פחיות 1/2ליטר כל אחת, הבהירו בהחלט את מצב העניינים, לעת עתה אני חוזר באופן רשמי ויפה שעה אחת קודם ל- Glühwein השליט המקומי הבלתי מעורער של החורף. ערב אט אט מגיע, עצי האשוח והקישוטים נדלקים להם , מהבהבים ומנצנצים בכל פינה ואנחנו יורדים, כן ממש רחוב בירידה לכיוון רחובות הקניות התוססים של באזל. מתחילים ברחוב העמוס באנשים רבים, בתי קפה, מסעדות ובתי קולנוע מסתבר שיש כאן, אנשים עומדים בתור להצגת ערב . אנחנו מתעניינים בקרב המקומיים היכן נמצא אולם הקזינו בה נערכה ועידת הקונגרס הציוני הראשון ומפנים אותנו לפינת רחוב Kohlenberg ממש קרוב "לכיכר היחפים", הלא היא כיכר Barfusser platz שבה כבר ביקרנו היום ובעצם זה כאן מתחת לאף בסמוך למרכז המידע לתיירים של באזל.
לחץ כאן לטיפ – לשכת מידע התיירות באזל רחוב Freie Strasse גם הוא גן עדן של קניות, יקר מידי לטעמנו, אנחנו נהנים להביט בחלונות הראווה ואת הקניות עושים , איך לא? בסניף H&M שבו המחירים סבירים מאוד, לא זול כמו מדריד, אולם הרבה יותר זול מישראל. זה הזמן להצטייד בגבינה, לחם טרי ומשהו מתוק שיהיה ליד הקפה. נכנסים לסניף של Coop, המחירים זהים לאלו שבסניף קלארה שטראס שביקרנו בו בבוקר, קונים גבינה שוויצרית קשה בכמה טעמים, חמאה מקומית ואפרסמון בגודל של מלון, בזכות זה הפרי הכתום, בקולמר אני עוד אגלה את סגולות הפלא של השנאפס - מיראבל, אך דיה לצרה בשעתה, גם לסיפור הזה עוד נגיע.
בדילוג קל חוזרים לשוק הכריסמס המרכזי של באזל, זה שביקרנו בו בשעת הצהריים המוקדמת ב-Barfusser platz עכשיו כבר בקושי שאפשר לזו פה, צפוף מאוד והאווירה אמנם דחוסה, אך נעימה. אנחנו עוברים ליד הבאר המסתובב, ממש קרוסלה ענקית שמסתובבת כסחרחרה של ילדים, יש סוסים, יש שתייה וכיף לנו. יש דוכנים בהם בחרו המוכרים להתחפש לדמויות ברוח החג ולדמויות מתקופה עתיקה.
צמוד לסחרחרה חנות כובעים משגעת, מגבעות וצילינדרים, כובעים לנשף וכובעים ללידי'ז ולבנות האצולה של אירופה. הסחורה משובחת והמחירים בהתאם, 140-180 פראנק לכובע...אני אומר ליקירתי, זה המחיר שעלתה בערך כל הטיסה של שנינו... אנחנו מסתפקים בלצלם את המוכרת החייכנית וממשיכים הלאה. פה ושם נערים מנגנים בכלי נשיפה ואוספים תרומות, ל- PlayStation , לך תדע...
בתוך השוק בצריפון קטן יושב לו מנפח זכוכית ומכין כדורי זכוכית מצופים בקריסטל, עושה מלאכת אמן ומשיב לשאלות הילדים תוך כדי העבודה צילמתי גם בוידאו וגם בסטילס.
השעה כמעט 21:00 ואנחנו נפרדים מהכיכר לשלום. נכון שעת לילה אבל אני רוצה את הקפה שלי, לטבול בו את עוגיות התפוזים המתוקות שקניתי אחר הצהריים. יקירתי מתגעגעת לנס קפה הישראלי הפשוט והלא מגורען ואפילו למרק שלי זה עם שקדי המרק, אני מאלו שהמרק אצלם זה רק תירוץ...
טראם 14, ארבע תחנות ואנחנו חזרה במלון. טוב, מלון מינימליסטי כבר אמרנו? אפילו שולחן וכסאות להסב לארוחת אין, מאלתרים ארוחת ערב על המיטה, אני מוציא את הגבינות, החמאה והחלב, לא לפני שאני מתקתק את התקע השווייצרי הסורר לקומקום הקטן ולמחשב הנייד, כבר אז במלון בבאזל לא רציתי להפקיר אתכם ושלא תעשו לי עליהום כמו עם דיווח הראשוני מקלן שהסתיים בדרמטיות במילים "יוצאים לקרוע את העיר". הפעם דיווחתי בכוחות סוללת המחשב הנייד ומשהחלפתי את התקע לכבל מיקי מאוס כייבל הישראלי שלי, תוךנהתגברות על מכשולי האינטרנט האלחוטי כשאני רוכן לחלון, שם הייתה נקודת קליטה יחידה של אינטרנט אלחוטי חינמי המשדר במרכז המסחרי העצום שמעבר לכביש.
הקומקום שרק, לא בדיוק שריקה אך ראשו המהביל כאילו קרא לנו לבוא ולשפות מים לספלים, אחחחחח...... Hot water small glass , עכשיו הדופק סדיר, לחץ הדם בגדר הסביר ואפשר לטעום בנחת פיסת לחם עם "חמאה שוויצרית אקס קלאס פרימה" (מי יודע מהיכן לקוח הציטוט??? פרסים יוגרלו בין הפותרים נכונה!). הגבינות כרגיל, כמה מסריחות ככה טעימות, מעדן לחך המעודן שלי.
סיימנו קיפלנו, היכן שומרים את שאר הגבינות, החמאה, החלב והיוגורט שנקנו לבוקר?נכון! בחוץ על עדן החלון, ומעתה שמו בישראל (טוב נו בשוויץ), לא יקרא חלון... אם כי מקרר .בהמשך באמצע הלילה כשהיה חם בחדר אשתי מעירה אותי כי אני ישן קרוב למקרר ואומרת לי מתוך שינה, עשה טובה ותפתח קצת את הדלת של המקרר שיכנס אויר... אני קם ופותח וחושב לעצמי מה חושבים העוברים והשבים על הצ'אדר, האמנטל, הברי והקממבר שלי... נראה לי הם חשבו שהגענו מאיזו רפובליקת בננות אשר בה לא שמעו על המושג מקרר... ואני חושב לעצמי כדאי להוציא גם את הספרייט זירו והמים המינרלים שיהיו קרים ליום טיול של מחר . ממשיכים התחנה הבאה סנט לואי, צרפת
בוקר טוב, בוקר חדש ואנחנו מתעוררים מוקדם וגשם דופק בחלון, אין כמו אותו קפה מהשקית האדומה עם הארומה המוכרת והידועה, אני מפנק אותנו בקפה חם ומהביל לפי התכנית היום קולמר והחוויה האלזסית. מראש ידענו שזמננו קצר וקבענו יום טיול שלם, ממש מבוקר עד ערב בקולמר עם נסיעה ברכבת. אנחנו ארוזים כבר כמעט סופית, מסתבר שיש יתרון בבית מלון ללא ארונות וללא מדפים, מתלבשים מהמזוודות, הקיפול והאריזה הרבה מהירים. אנחנו מחליטים לוותר על ארוחת הבוקר, ושמים פעמינו לעבר תחנת הטראם שתיקח אותנו לתחנת האוטובוס 604 כמו ששושי בדקה והמליצה כאן, הדרך המהירה, הטובה והמומלצת להגיע לשכנה הצרפתית.
לחץ כאן לטיפ – להגיע מבאזל לסנט לואי האוטובוס שמספרו 604 הוא כחול, בניגוד לאוטובוסים הירוקים של BVB השווייצרית והתחנה הראשונה שלו מתחילה ברחוב Schifflände, הקרובה מאוד למלון שלושת המלכים המפורסם (Hôtel des Trois Rois) ממש ממול בפינה, קשה לפספס את זה, יש שילוט לתחנה ועל האוטובוס עצמו בחזית כתוב Saint Louis, מחיר הנסיעה 1.10 יורו. עוברים דרך מעבר הגבול בין הערים Granze. גם כן מעבר גבול, שני בוטקה ומחסום מורם ללא שוטרים וללא בקרים, אפשר לעבור גם ברכב וברגל ואיש לא שואל מי אתה? מאין באת? או לאן אתה הולך? כן, קשה לנו להתרגל למעברים הפתוחים באירופה .ממשיכים בנסיעה על הרחוב הראשי בעיירה Avenue de Bâle ויורדים (שוב לפי ההמלצה ששושי כתה לנו) בתחנה שנמצאת בפינת Avenue Général de Gaulle, דקה או שתיים של הליכה ואנחנו כבר בתוך מלון Ibis .
לחץ כאן לטיפ – מלון Ibis Hotel Saint-louis פקיד הקבלה החביב מוסר לנו מפתח וקוד גישה לאינטרנט, גם כאן אני מבקש חדר בקומה נמוכה, ממילא המלון לא ממש גבוה ואין ממש סיכוי לתפוס נוף מהמרפסת. עולים לחדר ואיזו הפתעה נעימה, החדר ממש חדש, ניכר כי השקיעו בשיפוץ, רצפת פרקט נעימה, החדר סביר מאוד בגודלו, נוח ובעוד יקירתי פורקת ציוד ומזוודות, אני מתיישב לכתוב לכם דיווחים שוטפים מהשטח וכבר מתחיל להעלות תמונה או שניים, ככה רק בשביל הטעימה. ההתארגנות זריזה ואנחנו מיד יוצאים החוצה. יקירתי שואלת את פקיד הקבלה על הדרך המהירה והמומלצת לתחנת הרכבת ואני אומר עזבי, הדפסתי ב- Google maps יוצאים מהמלון ומולנו בצומת סופרמרקט ענקי של רשתSimply אותה אני זוכר היטב ממדריד. המבנה כאילו קורא לנו ומזכיר שהיום יום שבת, מחר אין סיכוי שנמצא מקום לקנות בו מצרכים ולחם כדי להכין כריכים לטיסה. השעה כבר 09:15 ולפי לוחות הזמנים שהורדתי מהאינטרנט יש רכבת ב- 10:10 מה עושים? מה עושים? אין ברירה היום יום שבת, מחר ראשון וסגור, רצים פנימה... אני יש לאזור הגבינות ומוצרי החלב, יקירתי לשאר המחלקות... אני ממלא עגלה בכל טוב צרפתי המעורר את בלוטות הרוק בניחוח הצרפתי הידוע לשמצה, גבינות שנחשבות לעממיות, מסריחות וכמובן זולות. בלי לחשוב הרבה ובלי להריח אני ממלא את הסל משהו כמו 25 גבינות, שהרי צריך לפחות שלוש מכל סוג וצבע. במרכז הסופר עומדת נציגה חייכנית ומציעה סופגניות גדולות בצורה של איש העוגיות, יין חם וסיידר תפוחים וקינמון. זה לא נראה כמו טעימות, זה נראה כמו ארוחת בוקר. אני מבקש רק יין חם, אך המוכרת החייכנית אומרת, אי אפשר יין בלי סופגניה ואני אומר ליקירתי מאיפה נפלה עלינו זאתי עם הסופגניות אני בחנוכה בקושי טועם ככה רק בגלל המסורת, בסופו של דבר היא הסכימה שניקח סופגניה אחת ואני עברתי על פניה 3 פעמים כדי למלא את כוס היין החם. זה היה פשוט וטעים!
אוי אוי אוי השעה כבר 09:30 ועוד לא הגענו לקופה. אני אומר ליקירתי... אין זמן לכי מהר לקופות ואני מגיע, תתחילי להעביר המוצרים ואני בא עם ההשלמות. בצד הזה של הסופר יש רק קופות אוטומטיות, עובדים כאן על אמינות, בצד השני של הסופר קופות מאוישות, בצד השני של הרחוב ככל הנראה גרים הרמאים אני מחייך...
מעבירים חיש מהר והמכונה כמו כל מכונה חסרת לב וחסרת מצפון מסרבת לקבל את השטר ואני מנסה לדחוף שוב ושוב, אין ברירה, מוציאים מהפאוץ' הסודי שטר אחר וזה נעלם כלא נודע כבא אל קרבה, מחזירה עודף המכונה הבולענית ואנחנו רצים עם השקיות, מה עכשיו אני שואל, נוסעים לקולמר עם השקיות? אין סיכוי אני משאיר את יקירתי ברחוב ורץ לשים השקיות בחדר, את הגבינות כמובן, על עדן החלון (המקרר החדש שלנו).
לחץ כאן לטיפ – סופרמרקט Simply Saint-louis
אני חוזר לרחוב שולף המפה וממלמל פונים שמאלה, אח"כ ימינה הולכים ישר ורק ישר. אך יקירתי מתעקשת, פקיד הקבלה אמר רק לפנות מפתח המלון ימינה וברחוב הראשון שוב ימינה וכל הזמן ישר. מסתבר שאני החזקתי את המפה הפוך ולא קראתי בכלל את ההוראות... הולכים מהר ובחנות הראשונה נכנסים לשאול מוכרת אדיבה שענתה באנגלית מתובלת במבטא צרפתי מתנגן: "בונז'ור"... מסורתי, וגם "וויי מיסייה"... ושלחה אותנו כמובן בדיוק לצד ההפוך, מתחילים להגביר קצב להליכה מהירה שגובלת בריצה, תוך כדי יקירתי מסננת לראשונה (כי יהיו עוד פעמים) "אתה זה שעשה ניווטים בגולני", עם פרצוף רוטן שאם אני מתרגם אותו, אני שומע 'אמרתי לך...'
לחץ כאן לטיפ – להגיע לשטרסבורג, קולמר ומולוז מסנט לואי ברכבת רצים רצים ומגיעים מהכניסה האחורית של תחנת הרכבת, המקום בו ממוקם חניון המכוניות הגדול. מתחילת החניון אני כבר דופק ספרינט פנימה ומסמן ליקירתי, נפגש בפנים כשאני רוצה לחסוך זמן בקניית הכרטיסים. השעון על הקיר מראה כבר 09:55 ואני ניגש למכונה, או ואבוי... צרפתית צרפתית ועוד צרפתית... אני נופל על הבחור הראשון שעומד באזור ותוך כדי שאני מתנשף "אסקיוז אה מואה סילבופלה קרטה סילבופלה, מרסי" הבחור נעתר בחיוב ועם חיוך, מתשאל אותי על הכיוונים, כמות הנוסעים וכל המידע שצריך, מופיע על המכונה 52 אירו, אני שולף ארנק והבחור מסמן לי, no no Seules les cartes de crédit , , או מיי גוד!!! אני מוציא את המאסטרקארד... לא עוזר כלום, המכונה מקבלת אך ורק כרטיסים חכמים עם שבב והכרטיס שלי כרטיס פשוט ללא הצ'יפ... פאק ! מודה לו בברכת מרסי בוקו ורץ לתור בקופות, בינתיים יקירתי מגיעה בנחת ושואלת, מה אתה עומד בתור? עוד לא קנית כרטיסים? לא אני מסביר את שארע לי עם המכונה המרשעת בת השטן! טוב... 2 אנשים לפנינו בתור, השעה 10:01, נקנה כרטיס ונספיק... איזה נקנה ואיזה בטיח ?
המאדם שעומדת מול הקופאי כנראה עושה איתו היכרות לעומק, פיייי כמה שאלות??? וכל תשובה נשמעת כאילו הקופאי מקריא לה פרק ממולייר. עם כל הלחץ יקירתי מראה לי שעל הלוח כתוב שהרכבת יוצאת רק ב- 10:30, משחררים אנחת רווחה ועוברים לדיבוב, אני את הקופאי ואשתי את המדאם הקרצייתית:
מה שלומך?
בסדר, מה איתך?
בסדר, מה עם המשפחה?
או... סבה סבה , מה שלום ג'ולייט?
סבה בייה, מה עם ז'אן קלוד?
או לה לה... לה לי לה לה...
בקיצור אנחנו מתפקעים מצחוק, בעברית כמובן, התור תפח כבר ונהיה של 20 אנשים ואותה מאדם מתעקשת ועומדת על שלה, לא תזוז משם! קופאית נוספת מחליטה ש-20 אנשים זה כבר יותר מדי, פותחת את התריס ומגיחה לאוויר העולם, אנחנו ניגשים מזמינים קולמר הלוך ושוב להיום, משלמים 48 אירו (4 פחות ממה שדרשה המכונה בת השטן), מקבלים כרטיסים שמזכירים כרטיס עליה למטוס, עולים לרציף B בניחותא, יש לנו 12 דק' תמימות להמתין. אני כמובן שולף מצלמה, מצלם את התחנה והסביבה וב- 10:28 נזכרת יקירתי לומר לי שנראה לה שצריך היה להחתים את הכרטיסים במכונות הצהובות שם למטה בכניסה למדרגות... אני קל רגלים, רץ מחתים וחוזר בדיוק כשהרכבת נכנסת לרציף.
עולים לרכבת, מה אומר לכם? נראה כמו מחלקת עסקים בבואינג 747, כורסאות מרופדות, בצד אחד שורות של שני מושבים ובצד השני שורה של מושב אחד, המון מרחב ומקום. מרבית המושבים זה מול זה ושולחן מפריד בניהם.מורידים המעילים ומתרווחים בכורסאות, הרכבת יוצאת לדרכה, אווירה חורפית גשומה ופסטורלית. אני משלים שעות קריאה תוך כדי הצצה בנוף הכפרי עוצר הנשימה. שדות ירוקים, כרמים ומטעים, צריחי כנסיות ניבטים מכל כפר ועיירה. מרגישים כאילו נוסעים בתוך גלויה. יקירתי עסוקה בהתכתבות עם הילדים ומעירה בשקט שהנסיעה ברכבת באירופה החורפית והאפרורית מזכירה לה קצת חוויה מצמררת מתקופה אפלה בהיסטוריה של עמנו, אני מסכים זה בהחלט מזכיר משהו מתסריט שואה. זה כנראה משהו שילך וילווה אותנו לכל מקום ולא רק על אדמת גרמניה. אחרי 10 דק' נסיעה עצירה קטנה במולוז , נוסעים עולים ויורדים ויוצאים לעוד 20 דק' נסיעה עד קולמר.
לחץ כאן לטיפ - מידע על כרטיס Swiss Transfer ticket עד כאן חלקו הראשון של המסע המופלא שלנו בחג המולד 2011, הביקור בקולמר וסנט לואי השכנות הקרובות מצרפת בחלקו השני של הבלוג בקישור המצורף בתחתית הדף.
לחץ כאן לפוסט Christmas 2011 חלק שני - אלזס
R e e F
Christmas 2011 - חלק ראשון באזל
