פוסט מעניין על 'התפתחות הלאומיות הערבית' בקובה.
האיחוד הערבי של קובה Unión Árabe de Cuba
בביקורי האחרון בקובה בסוף ספטמבר 2019 אכלתי במסעדת 'בירות שווארמה' מסעדה בסגנון לבנוני מזרחי.
במהלך הארוחה נשאלתי האם יש התיישבות ומוסדות של בני הלאום הערבי בקובה ?
ובכן אכן יש ארגון בשם 'האיחוד הערבי של קובה'.
זהו ארגון המאגד את קהילת התושבים ה'ערבים' בקובה שנוסדה בשנת 1979, ללא אפליה של מוצא, דת, במטרה לקדם ולהפיץ את הזהות, המסורות והתרבות הערבית.
רקע
הערבים שהגיעו לקובה הגיעו באופן כללי מסוריה, מלבנון ופלסטין, אזור שהיה חלק מסוריה הגדולה או מהלבנט עצמו.
בניגוד לזרמי נדידה אחרים שהתיישבו באמריקה הלטינית, ההגירה הערבית לא הייתה תוצר של הסכמים עם ארצות מוצאם; הגעתם של מהגרים ערבים הייתה אינדיבידואלית, בקבוצות קטנות, שבחרו בחופשיות במספר יעדים באמריקה.
על אף שהועלו השערות רבות לגבי כניסתם של ערבים לקובה דרך משלחתו של כריסטופר קולומבוס, עובדה זו מעולם לא אומתה.
תנועת הנדידה הערבית החלה בין השנים 1860 - 1900.
לא ניתן לציין את התאריך המדויק של הגעת העולים הראשונים.
אנטון פאראק נחשב תמיד לערבי הראשון שהגיע לקובה בשנת 1879, אך ממחקרים שנערכו על ידי קבוצת המחקר בארכיונים של האיחוד הערבי של קובה (UAC) עולה שכבר מאז 1850 הגיעו ערבים לקובה.
על פי המחקר שערך המהנדס הקובני לואיס גרילו, שהתשתמש בעיקר בארכיון הלאומי של קובה כמקור
ופלטפורמה מרכזית למחקרו.
בתקופה שבין השנים 1850 ל - 1900 מתברר כי 2000 ערבים הגיעו למדינה. בין 1906 ל- 1920 הגיעו לקובה 219 ערבים ובין 1921 ל -1937 עלה מספר המהגרים הערבים ל 21,700 ערבים.
התוצר של שני גלי העליה הגדולים הללו יחד עם הגעתם הספורדית של מהגרים ערבים בשנים אלו מספרם הכולל הגיע ל 34.000 איש.
קבוצות אלה, בשונה מהקהילה הסינית בקובה, שהתרכזה באזור מסויים בסנטרו הוואנה ויצרו שכונה סגורה משלהם. לערבים, מעולם לא הייתה כאן שכונה ערבית רק שלהם. שכן התושב דובר הערבית חיפש מקומות שהזכירו להם משהו מאותם אתרים מהם הם הגיעו.
הם התיישבו בכמה אזורים ברחבי קובה אולם עיקרם באזור קלזאדה דה ג'סוס דל מונטה Calzada de Jesús del Monte, מכיוון שאזור זה היה קרוב לנמל והפעילות המסחרית שלטה בו.
שם הקימו חנויות, מסעדות, חנויות ממתקים, קהילות מהטקס המרוני, חברות של עזרה ופנאי, בעלות חוש אתני וקולקטיבי.
ללא ספק, גם הטופוגרפיה של המקום, המזכירה את הנוף של לבנון השפיעה.
למהגר הערבי שהגיע לקובה בין המאה התשע עשרה והעשרים התגשם תהליך הדרגתי של השתלבות והטמעות בלאום הקובני, כך שבימינו צאצאים אלו אינם שונים כלל משאר האוכלוסייה.
הערבי התמזג עם הקריאולי, למד את שפתו, הסתגל למנהגיו בלי לאבד את שלו, התחתן עם הנשים הקובניות, הקים את משפחתו ונלחם למען המדינה כשלו.
כל אלה, כחמישים אלף הצאצאים שגרים בקובה נכון להיום, הם דוגמא טובה לשילוב והכרה בשורשים שמצאו, ולמעשה הם היוו חלק בלתי נפרד מהאומה הקובנית מאוחר יותר.
חלקם השתלבו באוניברסיטאות ומכוני המחקר בקובה בעיקר בתחומי הרפואה המדע וההנדסה.
גם בתחום הפוליטי לא נעדר מקומם ונציג הקהילה הערבית אף הגיעו לתפקידים בכירים בצבא
הבכיר בהם נבחר אפילו לתפקיד שר המשפטים.
אין ספק שצאצאים אלו של אותם מהגרים שנקראו בחיבה "מורים" תרמו משמעותית את חלקם לאומה הקובנית.
תרומה נוספת של המהגרים בני הלבנט היא הארכיטקטורה בסגנון מורי ומודאר
(אומנות מודג'אר מתעוררת כתוצאה מהמיזוג בין הסגנון הרומנסקי לאלמנטים של התרבות הערבית. סגנון אדריכלי זה נולד בגרנדה, אנדלוסיה ואזורים אחרים בדרום ספרד. הגעתו לקובה מתרחשת במאה השש עשרה ומתפתחת עד השבע עשרה. סגנון זה מאופיין בעיקר בשימוש בקירות נושאי עומס מחוזקים עם מבצרים , שימוש בקשתות בחצי עיגול, פרסה או קשתות ארוכות וגגות גמלון הנתמכות על ידי שטיחים מעוטרים לעיתים קרובות, הנחים על הקירות) זה בא לידי ביטוי בעקיפין בארכיטקטורה ובחצרות הקולוניאליות המפורסמות של הוואנה העתיקה, המזכיר את חצרות הפנים של אנדלוסיה
כפי שנבנו בספרד על ידי הערבים.
סגנון ארכיטקטורה יחודי זה ניתן לראות טכניקות בנייה של מוד'אר או היספנית-מורית במבנים ישנים, בקשתות פרסה, חצרות פנים יפהפיות ומרפסות. כמו כן הדבר בא לידי ביטוי בפרטים דקורטיביים רבים בעץ ובטיח המציגים מוטיבים ערבים.
בסגנון מודג'ר ניתן להבחין בבניינים דתיים ואזרחיים רבים בהוואנה ובערים אחרות בקובה.
(תודה אישית לאלי חלובה על ההסבר המפורט בנושא)
בשכונת סנטה עמליה (לא רחוק משכונת היהודים סנטו סוארז) מתגוררת קבוצה נוספת של לבנונים שעסקו במכירות קמעונאיות וטיולים ובמקביל הקימו שם עמותה ערבית נוספת ובשלב מסויים הפכו לחלק מהאליטה החברתית של האזור ההוא.
בשנים הראשונות של המאה העשרים הגיע לאי גל נוסף של מהגרים ערבים, ביניהם בלטו הנוצרים המרונים מלבנון, שהתיישבו בעיקר בסנטיאגו דה קובה, בסייגו דה אבילה בקמאגווי לאס טונאס וסנטה קלרה.
עם הווצרותו של גרעין המהגרים ערבים מהלבנט
וכבר בתהליך כניסתם והתיישבות הקבע שלהם בקובה ובהחלטה איתנה להקים את משפחותיהם ולהטמע בלאום הקובני החל הצורך להתארגן במוסדות התואמות את צרכיהם כקהילה.
לאחר מכן מתחיל ספקטרום רחב, שינוע בין חברות עזרה הדדית וסעד, עם פנתיאון בתי קברות ופעילות חברתית רחבה ועד למקומות פנאי ובילוי.
ערבים אלה המתגוררים בקובה מאורגנים בחברות לפי מקום מוצאם וקבוצתם החברתית.
בחלוקה לשיוך האתני מרביתם בני הקהילה הנוצרית-מרונית, גרעינים חשובים נוספים משתייכים לקהילה היוונית אורתודוקסית. הזרם היווני קתולי, סורים קתולים ודרוזים.
מוסלמים סונים ושיעים הגיעו גם הם, אם כי בכמויות קטנות.
כל קהילה הקימה לעצמה איגוד עצמאי התואם את ההשתייכות האתנית ומטרות הקהילה.
ראשונה בהם שנוסדה היתה האגודה הסורית המתקדמת של הוואנה שהוקמה בשנת 1905.
בשנת 1919 הוקמה האגודה הערבית הפלסטינית של קובה, ובשנת 1920 החברה הלבנונית הראשונה.
לכמה מחברות והועדות הללו היה כוח רב, כמו לדוגמא הוועדה הפאן-ערבית של קובה, שהוקמה טרום ההצבעה החלוקה באו"ם בין פלסטין לישראל לאגודות אלו היתה השפעה על ההצבעה של קובה נגד הקמת מדינת ישראל.
הישות ככזו נוצרה ב- 4 באפריל 1979 כדי לקבץ את העולים הלבנטינים התושבים בקובה לצאצאים, בה מאוחדות החברות הלבנוניות של הוואנה, המרכז הערבי והפלסטין הפלסטינית של קובה.
באפריל 1979, לאחר הקמת האיחוד הערבי של קובה, החל שלב חדש במדינה זו בהכרת והפצת תרבות כה עתיקה, לא רק לחבריה, אלא לכלל העם בכלל.
מאז הקמת איגוד ה- UAC הוא שם לו למטרה לקדם את אחדותה, זהותה ותרבותה של הקהילה הקובנית-ערבית והקשרים ההיסטוריים המאחדים אותה למולדות המגוונות ממנה היגיעו.
בשנים האחרונות ישנה התחדשות ויצירת מנגנוני התפשטות באופק תרבותי כפי שלא נראה מעולם. המהדורה של המגזין El Árabe יצאה לאור; מועברים כנסים וסמינרים מדעיים ומארגנים להקות מחול, תיאטראות ומעגלי לימוד על מדינות ערב.
בנוסף, זמן קצר לאחר היווצרותו של האיגוד, הוא מתחיל להיות בעל נוכחות פעילה בזירה הבינלאומית.
התפתחות הפוטנציאל התרבותי והיצירתי שהפעיל מוסד זה תרם לכך שכיום האיגוד הוא חבר בקונפדרציה הפלסטינית האמריקאית לטינית.
ל- UAC יש את גלריית אמיר אנדל-קאדר, בה היא מציגה עבודות בעיקר עם תוכן והשפעה בערבית, ספריה מיוחדת ומרכז תיעוד.
ובנוסף גלריית אמנות קטנה הכוללת אמנות וקרמיקה מושפעות ערבית.
כיום מס' צאצאי המהגרים מוערך ב 50.000 .
שנים האחרונות דעך הפסיפס הדתי של המהגרים הערבים זאת במקביל לתהליך ההטמעה של קבוצות אתניות אלו עם הלאום הקובני עד כדי כך שדורות הצאצאים, לרוב נטשו את טקסי אבותיהם. עם זאת הם שומרים על כמה ניואנסים בעלי אופי פסיכולוגי-חברתי אִידְיוֹסִינְקְרָטִי (בלעדי) כמו גם
מנהגים קולינריים מסוימים, כל עוד התנאים להכנתם מאפשרים זאת.
אם החזקתם מעמד עד הסוף
וחשקה נפשכם באוכל מזרחי לבנוני, להלן רשימת מסעדות פאר היצירה הקולינרית של הלבנט
Amir Shisha
40a # 115E 1ra, 3ra, Playa Miramar, La Habana.
Tel: (+53) 7206 3443
Shawarma
Calle 17 Entre 22 y 24, Vedado, La Habana Cuba
Restaurante Beirut
Calle 1ra #237 Apto. A e/ A y B, Vedado, La Habana
Tel: (+53) 7831 5883, (+53) 5592 4333
El Arabe
Calzada de Bejucal #3069 e/ 1ra y 2da, Rpto Rosario, La Güinera., Arroyo Naranjo
Tel: (+53) 7647 2309 (+53) 5241 7263
****
נהניתם מהמידע, צפו בבלוג שלי באתר למטייל, ותקבלו מידע מפורט שיסייע לכם לתכנן היטב את הטיול שלכם בקובה. אל תפספסו את ההמלצות החשובות, המסלולים החדשים והדיווחים המעודכנים שלנו מקובה!!! עקבו אחרינו ותגלו את המיטב של קובה כפי שרק אנחנו מכירים.
ניתן להתרשם מ 120 ההמלצות על השירות שלנו 'באתר למטייל'
http://bit.ly/CubaMyTrip-Review
שלכם.
שחר גל
שירותי תיירות וחבילות טיול למטייל העצמאי
אתר Cubamytrip.com
