שבוע בלתי נשכח במצרים

מצרים - כל כך קרובה, כל כך מרתקת... כל כך שווה ביקור! יאיר מתאר את חוויותיו מביקור בן שבוע במדינה, ומבטיח שלשם הוא עוד ישוב. על כל הסביות למה - בכתבה שלפניכם

שבוע בלתי נשכח במצרים - תמונת קאבר

בכתבה זו:

יום ראשון - ברוכים הבאים לקהיר

מצרים, ערש התרבות האנושית, שממנה ברחו אבותינו לפני 3000 שנה, משכה מאז ומתמיד מטיילים ומבקרים מכל רחבי העולם. מזה כשנתיים התבשלה בראשי המחשבה על טיול למצרים. בין לבין כבר נדחה המועד מספר פעמים גם בגלל אילוצים אישיים אבל לרוב בגלל "המצב". ואם כבר ב"מצב" עסקינן הרי שרוב מי ששמע על הנסיעה המתוכננת שלי הגיב בפליאה ובתהייה לגבי הסיכון הרב הכרוך בטיול במצרים. מדובר בסופו של דבר בהחלטה אישית ומי שחושב שירגיש לא בנוח בארץ דוברת ערבית שבה לא מומלץ לחשוף בפני כל פרחח את ארץ מוצאך הרי שאולי עדיף שימנע מטיול במצרים אם כי חשוב לציין שאנחנו לא נתקלנו בשום קושי או סימני איבה לאורך כל הדרך. הבעיה העיקרית הייתה להתמודד עם הפחדים והפוביות שבתוכנו.

ככל שהעמקתי בתשאול אנשים שהיו במצרים ובקריאת סיפורי מטיילים ומדריכי טיולים כך התרשמתי מהעושר והענין שמצרים מציעה למבקר בה. הלהיב אותי גם הרעיון של לצאת לטיול בחו"ל מבלי לארגן טיסות, תאריכים וכו` - אלא פשוט לעלות על אוטובוס ולחצות את הגבול... הצעד הראשון בטיול שכזה הוא לעשות ויזה מצרית בדרכון, תהליך שמצריך 100 ש"ח וארבע תמונות פספורט ואורך כשבועיים בשגרירות מצרים בת"א. הדרך הזולה להגיע לקהיר היא לקחת אוטובוס ישיר מטאבה לקהיר - נסיעה של כ- 6 שעות שעולה 55 ל"מ (לירות מצריות). אנחנו העדפנו לקחת אוטובוס ב-7 בבוקר לסואץ ומשם אוטובוס נוסף בואכה קהיר. את התעלה חצינו במנהרה תת קרקעית והנופים בדרך החלו להשתנות לאיטם מהמדבריות היפהפיים של סיני לפרבריה הסואנים של קהיר. אנחנו ירדנו בתחנת הרכבת הגדולה של קהיר הקרויה תחנת רעמסס.

כבר ברגע שירדתי מהאוטובוס ובמהלך הנסיונות הנואשים לחצות את הכביש מבלי להידרס על ידי נחיל הרכבים האינסופי התחלתי להפנים את גודלה העצום של העיר. כ-20 מליון איש נעים כמו נמלים בעיר הגדולה ביותר באפריקה, נוסעים כמו מטורפים כמו במתקן מכוניות מתנגשות. המונית שלקחה אותנו למלון ניווטה בצורה מפתיעה ואחרי כמה "כמעט תאונה" הביאה אותנו בשלום למלון. התמקמנו במלון "דהב" ליד כיכר תחריר (הכיכר הגדולה והמרכזית של דאון טאון קהיר), מלון זול ופשוט עם הרבה תרמילאים אירופאים בקומת הגג של בנין מנדטורי עתיק.

את העצירה הראשונה בעיר עשינו בדוכן טעמיה - הפלאפל המקומי. הוא עשוי מפול ומגיע ארוז בפיתה גסה עם סלט ירקות, צ`יפס, טחינה וחצילים מטוגנים ומנה עולה 0.5 ל"מ - מחיר סביר לכל הדעות... המשכנו בהסתובבות לכיוון חאן אל חלילי - השוק הגדול של קהיר. בסמטאות ניתן למצוא דוכנים שמוכרים הכל מכלי בית עד לפרסות סוסים. האיזור הוא גם מעוז של אוניברסיטת אל אזהר- האוניברסיטה האיסלמית הגדולה בעולם וברחוב אפשר לראות הרבה מוסלמים אדוקים ונשים מכוסות מכף רגל ועד ראש (כולל כפפות לידיים ורעלה לפנים). פה ושם עצרנו באחד מדוכני הרחוב הרבים כדי לנשנש איזה כנאפה או פול. למרות החשש הראשוני שבאנו איתו, אנשים היו מאוד נחמדים ובכל מקום אמרו לנו Wellcome והתענינו מאיפה אנחנו.

לקראת הערב נסענו עם מונית למצודה הגדולה של קהיר, מקום ישיבתם של שליטיה המוסלמים לאורך הדורות, והשקפנו משם על העיר בשקיעה ועל שני השפיצים של הפירמידות של גיזה באופק. את ארוחת הערב סעדנו בחברתם של שלושה שוויצרים שהגיעו על אופניים דרך לבנון וסוריה בדרך לאתיופיה. אכלנו במסעדת קושארי קטנה. קושארי הוא מעין "מאכל" מצרי שמורכב מתערובת של אטריות ופתיתים עם רוטב עגבניות ובצל מטוגן - לא מסוג המאכלים שהייתי מייצא לחו"ל אבל בהחלט משביע יחד עם כוס תה ג`ינג`ר ולימון חריפה ונרגילה באחד מבתי התה הקטנים בסביבה.

לתחילת הכתבה

יום שני - מוזיאון קהיר והפרמידות

למחרת בבוקר בדרך למוזיאון המצרי בכיכר תחריר עצרנו לארוחת בוקר בקרן רחוב. בעמידה, סביב שולחן קטן קיבלנו מספר צלחות של פול חם, פיתות טריות, ירקות כבושים וסלט ירקות. טעים ופשוט. המוזיאון המצרי נמצא בבנין מאבן אדומה ומושך אליו נחילי תיירים. זהו המוזיאון הגדול ביותר במצרים שמרכז ממצאים מכל רחבי המדינה. אם תבלו שנייה ליד כל מוצג, ייקח כ-9 חודשים לעבור את כל המוזיאון ולכן כדאי לדעת מה רוצים לראות. אנחנו פעלנו על פי הכתוב בלונלי פלנט והתחלנו בתצוגת הממצאים מקבר תות אנח עמון. גילוי קברו השלם והלא בזוז בעמק המלכים בשנת 1922 היווה אחד הגילויים הארכיאולוגיים המרעישים ביותר במאה ה-20 ורוב הממצאים מהקבר נמצאים במוזיאון. ניתן לראות את את כל ארונות הקבורה בהם נמצאה המומיה שלו ואת מסיכת הזהב המרשימה מאוד שהייתה על גבי ראש המומיה.

ממצא מענין נוסף בכניסה למוזיאון הוא פלטת אבן ועליה תחריט של Narmer, ראשון הפרעונים שאיחד את מצרים העילית ואת מצרים התחתית ופתח למעשה את תקופת הפרעונים. תקופה זו נמשכה כ-3000 שנה והתאפיינה באומנות מורכבת ומרשימה ובשפת החרטומים - אחת מצורות הכתב הקדומות ביותר. הם השאירו אחריהם מקדשים וקברים ששרדו בהמוניהם וטעמו של הפאר וההדר שאפיין אותם לא פג גם 5000 שנה מאוחר יותר. המפורסמים ביותר מבין האתרים הפרעוניים הם שלושת הפירמידות הגדולות של גיזה. בדרך לפירמידות סטה נהג המונית שלנו לרחוב צדדי, נכנס לחצר פנימית של בית מלאה בסוסים וניסה לשכנע אותנו שאי אפשר לבקר בפירמידות בלי גמל או סוס. אחרי שני נסיונות הוא התייאש והסיע אותנו לכניסה הראשית לפירמידות. כרטיס כניסה עלה 20 ל"מ לבעלי כרטיס סטודנט שמעניק הנחות של 50% לרוב האתרים התיירותיים במצרים ובהחלט מומלץ להביא אחד איתכם.

שלושת הפירמידות המרהיבות והמפורסמות של גיזה כוללות את הפירמידה של Khufo (הגדולה מכולן- 146 מטר) Khafre (הבינונית- 136 מטר) ו-Menkaure "הקטנה". אתרי הקבורה הפרעוניים הללו נבנו לפני כ-4500 שנה והיוו את המבנה המלאכותי הגבוה בעולם עד לבניית מגדל אייפל (1869). מסביב לפירמידות ישנו גן ארכיאולוגי מרשים הכולל פירמידות קטנות למלכות הפרעונים, בתי קברות, כבישי גישה מהנילוס, את פסל הספינקס המפורסם ואת המוזיאון שמכיל סירת עץ ענקית שנקברה ליד הפירמידה של Khufo על מנת ללוות את הפרעה לעולם שאחרי.

בין הפירמידות ניתן להסתובב ברגל או רכובים על בעלי חיים שונים מחמור ועד גמל. בעבר ניתן היה לטפס על גבי הפירמידות לפסגה אבל אחרי כמה תיירים שנפלו אל מותם וההתפוררות של הפירמידות הופסק המנהג. כדי לבקר בתוך הפירמידות יש צורך לקנות כרטיסים נפרדים בכניסה לכל פירמידה. אנחנו בחרנו לבקר בתוך הפירמידה האמצעית. כבר בכניסה מרגישים את האויר הטחוב והחם ויורדים בתוך מחילה צרה לתוך בטן הפירמידה עד לחדר קבורה מרכזי שם ניתן לראות גרפיטי גדול על הקיר משנת 1858. בדרך חזרה נתקענו בפקק מאחורי גבר קשיש ומתנשף ונאלצנו לחכות מספר דקות טובות עד שיצאנו שוב לאויר היום שפתאום נראה לנו צלול וקריר ממקודם. הפירמידה האמצעית עוד מצופה מבחוץ על פסגתה באבן גיר לבנה שבעבר ציפתה את כל הפירמידה. בפירמידה הקטנה ניתן להבחין בצד בחור קטן בצלעה שנגרם על ידי בנו של סלח א-דין שניסה ב-1187 לפרק את הפירמידה במשך 8 חודשים (כנראה שלא בכוחות עצמו...) ולא הצליח.

ההסתובבות באתר ארכה לנו כחצי יום וכ-45 תמונות. את הערב קינחנו בהופעה של דרווישים מחוללים במצודה של קהיר. למרות היותה הופעה תיירותית שלא עולה כסף מדובר במופע יפהפה של בני הכת הסופית שמנגנים, מתופפים ומסתובבים סביב עצמם ללא הפסקה - מומלץ בחום.

לתחילת הכתבה

ימים שלישי ורביעי - לוקסור

את הלילה בילינו ברכבת לילה- ללוקסור. הרכבת יצאה בעשר בלילה והנסיעה במחלקה שניה היתה נוחה למדי ואפילו הצלחנו לישון לא רע. בלוקסור התמקמנו במלון קטן ואחרי חצי שעה שבה הדפנו את נסיונות בעל המלון למכור לנו חבילות תיירות שונות ומשונות התקלחנו ויצאנו לתור את העיר. לוקסור, היא Thebes, הקדמונית שימשה כבירה הפרעונית של מצרים עילית וכבירה הטקסית של הממלכה המאוחדת. לוקסור נמצאת בגדה המזרחית של הנילוס ויש בה שני מקדשים מפורסמים - מקדש לוקסור ומקדש קרנק מצפון לעיר. בגדה המערבית נמצאים מספר מקדשים נוספים וכן הרבה קברים החל מעמק קברי המלכים דרך עמק קברי המלכות ועד קברי האצילים.

אנחנו התחלנו את המסע במקדש קרנק שהוא למעשה קומפלקס אדיר של מקדשים שמשתרע על פני 260,000 מטר מרובע וכולל אוסף רב של מקדשים ותוספות שנבנו במשך 3,000 שנה. המקומות שהרשימו אותי במיוחד היו ה-Great Hypostyle Hall שהוא למעשה אולם ענק ובו 134 עמודי ענק שכולם מגולפים בהירוגליפים שונים עם ציורים של הפרעונים ועלילותיהם, חלקם עדיין עם הצבע המקורי. לידם ניצב אובליסק מגרניט של Hatshepsut - המלכה הפרעונית המפורסמת ביותר, בגובה של 28 מטר ובמשקל של 290 טון. תקצר היריעה מלתאר את כל שאר הפסלים והמוצגים המרשימים באתר הכוללים גם חיפושית אבן שמומלץ להקיף אותה שבע פעמים למזל טוב וגם אגם קדוש גדול. חוץ מהמוצגים ניתן לפגוש גם כמויות ענק של תיירים מכל העולם שבאים לבקר במצרים במסגרת חבילות נופש עם אוטובוס צמוד ומדריך. נתקלנו בהם בהרבה מקומות במצרים וכל פעם הופתענו מהכמות. את ארוחת הצהריים אכלנו על הנילוס במסעדת תיירים קלאסית והשקפנו על אוניות התיירים הגדולות ששטות על הנהר במקביל לסירות הפלוקה המקומיות.

את אחר הצהריים בילינו במקדש לוקסור שבמרכז העיר שמכיל גם הוא מצבור פסלים יפהפה ושדירת ספינקסים יפה. מומלץ במיוחד לחזור למקדש בשעות הערב שאז הוא מואר בצורה מיוחדת ושונה.

את היום שלמחרת הקדשנו לגדה המערבית. את הנילוס חצינו במעבורת מקומית ובגדה השנייה לקחנו מונית שהסיעה אותנו בתחילה לעמק המלכות. בעמק המלכות שנמצא כ-10 ק"מ בתוך המדבר בואדי צר בין ההרים נמצאו למעלה מ-75 קברים שונים של בני אצולה פרעוניים. גם כאן נאלצנו להדוף את כמויות המציקים המקומיים שמנסים בכוח כמעט לשכנע אותך לקנות צעיף או פסלון קטן. אנחנו בחרנו לבקר בשני קברים - קחו נשימה ארוכה - Amunherkhepshef ו- Khaemwast). הקבר הראשון נועד עבור בנו בן העשר של רעמסס השלישי ובנוי כמסדרון ארוך אל תוך האדמה, מעוטר בציורים וכתובות צבעוניות בכתב הירוגליפים משני הצדדים עד לחדר הקבורה המרכזי בו ניתן לראות את הסרקופג המקורי ומומיה של תינוק בן 5 חודשים שנמצאה במדבר.

בהמשך ביקרנו בדיר אל בחרי הוא מקדשה של Hatshepsut- הפרעונית המפורסמת שהקימה מקדש גדול לכבוד Anubis אל המומיות ו-Hathor אלת האהבה והעונג. המקדש בנוי משלוש קומות מדורגות המוחזקות על עמודים עם שערים מרשימים מאבן גרניט ורודה.

סיימנו את הביקור בעמק המלכים המפורסם. בעמק זה נקברו רבים מהפרעונים המפורסמים כולל תות אנח אמון, רעמסס השני ועוד רבים וטובים. כרטיס הכניסה כולל שלושה קברים מתוך המבחר הגדול הקיים ואנחנו בחרנו לבקר בקבריהם של רעמסס הראשון, השישי ו- Amenhotep. בכל קבר ציורים מרשימים, צבעוניים מאוד שנראים כאילו צויירו אתמול. קינחנו את היום במסעדת אפריקה שליד המעבורות ובעל המקום שהתלהב לשמוע מאורן שאנחנו ישראלים ביקש לדעת איך אומרים בתיאבון בעברית וחזר והדגיש שישראל היא מדינה טובה...

לתחילת הכתבה

יום חמישי - אסואן ואבו סימבל

אותו אחה"צ נפרדנו לשלום מאיל שחזר ארצה ועלינו על רכבת של שלוש שעות לאסואן. אסואן קיבלה את פנינו בשעת ערב היישר אל תוך השוק השוקק שלה עם בתי התה הקטנים, דוכני הפירות והמזכרות ומוכרי הטעמיה והפול. התמקמנו במלון קטן ליד תחנת הרכבת ונרשמנו לנסיעה המאורגנת לאבו סימבל. אבו סימבל הוא מקדש שנבנה על ידי רעמסס השני על גדות הנילוס ונועד לקבל את הבאים לתוך ממלכת מצרים מצפון. עם השנים המקדש ננטש וכוסה בחול. בשנת 1813 טייל שויצרי גילה במקרה את אחד מראשי הפסלים מציץ מעל החול והמקדש חזר למפת התיירות העולמית. ב-1960 עם בניית הסכר הגדול על הנילוס על ידי נאצר והחשש כי המקדש יטבע במצולות הועבר המקדש כולו בפרוייקט בינלאומי מדהים לצידי האגם על מנת שלא יטבע.

הנסיעה לאבו סימבל, שממוקם כ-4 שעות נסיעה מדרום לאסואן ורק 40 ק"מ מגבול סודאן, מתבצעת בשיירה עם ליווי משטרתי. על כן מתקבצים להם מאות תיירים טרוטי עיניים בשעה 3:30 בבוקר בשיירה ארוכה של מיניבוסים ואוטובוסים ויוצאים לדרך. כך מצאנו את עצמנו בבוקרו של יום (או שמא בלילו של יום) דחוסים בתוך מיניבוס קטן עם עוד משפחה צ`כית, שלישיית מצרים צרפתים, שני יפנים ואוסטרי (נשמע כמו בדיחה טובה) נוסעים באיטיות בתוך פקק ענק ("השיירה") אל תוך המדבר. הזריחה המדברית היפה חשפה בפנינו נוף מדברי קסום של המדבר המערבי הגדול שהוא למעשה חלק בלתי נפרד מהסהרה. מישורי החול האינסופיים שנמתחו משני צידי הכביש גרמו לי להרגיש כמו נמלה קטנה שמפלסת את דרכה בעולם הגדול...

לאבו סימבל והכפר הקטן ששוכן לידו הגענו בסביבות 07:00 בבוקר. נדהמנו לראות את התור הענק והבלתי מאורגן בכניסה. למרות העובדה שכל התיירים מגיעים ביחד באותה שעה כל יום, המצרים לא מתרגשים מהנושא ולא מצאו לנכון לפתוח יותר מקופת כרטיסים אחת... וכך אחרי עמידה לא קצרה בתור פילסנו לנו דרך אל תוך המקדש המקסים. המקדש צופה אל אגם אסואן ולידו נמצא גם מקדש Hathor שנבנה גם הוא על ידי רעמסס השני. בכניסה למקדש השתרך תור ארוך של תיירים ואנחנו מצאנו את עצמנו שוב בהמון במטרה להיכנס לתוך חלל המקדש. מבחוץ ניתן לראות את ארבעת הפסלים המרהיבים של רעמסס השני שאחד מהם מחוסר ראש. על גבי הפסלים יש גרפיטי של מטיילים שונים מהמאה ה-19 כאשר על הברכיים הכתובות הם מסביבות 1850 ועל כפות הרגליים רואים כבר כתובות מ-1890 ואילך- עדות לחשיפה הדרגתית של הפסל מתוך החול. בפנים ניתן לראות עוד 10 פסלי ענק של הפרעה וציורי קירות יפהפיים ובהם גם הצורה שבה נהג פרעה באסירי מלחמה- אזהרה לבאים כי עם רעמסס השני עדיף לא להתעסק.

גם הנוף של אגם נאצר ברקע שנראה כמו מין פאטה מורגנה באמצע המדבר הוא מרשים למדי. בסביבות 10:00 בבוקר אחרי שרוב התיירים (כולל אנחנו) כבר מיצו את האתר והחום בחוץ התחיל להציק (בקיץ הטמפרטורות מגיעות כאן ל-50+ מעלות צלסיוס) יצאנו בשיירה ארוכה חזרה לכיוון אסואן. בדרך חזרה עוד הספקנו לבקר בסכר הגבוה של אסואן שבנה נאצר ב-1960 בעזרת ברית המועצות ובעזרתו מווסתים מי הנילוס ובמקדש Philea. מקדש Philea נבנה על ידי השושלת הפתולמית יוונית ששלטה במצרים בשלוש מאות השנים הראשונות לספירה ואשר שילבה בין אלים יווניים לאלים מצרים. המקדש נבנה על אי בנילוס שגם הוא שקע במים בעקבות בניית הסכר והוא הועבר למיקומו הנוכחי בשנות ה-60. למקדש מגיעים בשיט איטי בספינה וניתן לראות בו פסלים ועמודים מרשימים עם נוף משמח של מים כחולים ירוקים מכל עבר. בצהרי היום חזרנו לשנת צהריים במלון ואת שאר היום העברתי בניחותא ברחובות השוק של אסואן ובארוחת ערב על גדת הנילוס.

לתחילת הכתבה

ימים שישי ושביעי - האי אלפנטין, והשלמות בקהיר

ביום המחרת חציתי את הנהר לאי גדול ושמו אלפנטין. על אי זה נמצאו עדויות להתיישבות אנושית כבר לפני 6000 שנה ובמאה החמישית אף התקיימה כאן מושבה יהודית ארמית משגשגת. כיום נמצאים עליו שני כפרים נוביים שתושביהם מתפרנסים בין היתר גם מחקלאות על האי בשדות ירוקים קטנים ויפים בהם מגדלים קנה סוכר, חיטה ועוד. הסתובבתי במשך שעה ארוכה בסימטאות הכפר הציוריות. על חלק מהבתים ניתן היה לראות ציור של אניה או מטוס- סמל לכך שבעל הבית זכה לבצע את מצוות העלייה לרגל למכה. בשולי הכפר ניתן היה לראות את הבתים העניים שהם למעשה רק סוכות בוץ עלובות להפליא עם להקת תרנגולות ועיזים שמסתובבת ברקע.

אחר הצהריים שכרתי סירת פלוקה יחד עם הקפטן הנועז סלים ויצאנו לסיבוב של מספר שעות בנילוס. הפלוקה שהיא למעשה דגם עתיק של סירת מפרש היא חסרת מנוע ומושטת אך ורק בזכות הרוח, זרם הנילוס והמומחיות של המשיט. אנחנו הקפנו את האי אלפנטין ושטנו לאי אחר בשם Kitchener`s עליו הקים בתחילת המאה ה-20 אנגלי בעל אותו שם גן בוטני מרהיב ובו מיני צמחים ועצים שאת חלקם ליקט באזור ואת חלקם ייבא מהמזרח הרחוק. האי, שהוא שכיית חמד ירוקה באמצע הנהר, הוא גן מוגן עם הרבה מדשאות מוצלות ופרחים יפים וכמובן עם מסגד קטן במרכזו. אחרי סיבוב קצר על האי המשכתי בשיט שהקיף באיטיות ובזיג זג (לפי אילוצי הרוח) את האי אלפטין ואף זכיתי למבט קרוב על הנילומטר המפורסם - אשר מדד את גובה המים בנהר בתקופת הפרעונים והיווה מדד לשנה מוצלחת או שחונה.

באותו היום בשעות אחר הצהריים, אחרי אכילת ארוז בלבן (מעדן פודינג קר של אורז מבושל בחלב) והתארגנות אחרונה יצאנו ברכבת לילה - לקהיר. הנסיעה עברה עלינו בעיקר בשינה ואת יום המחרת בקהיר הקדשתי להשלמות. ביקרתי שוב בקהיר הקופטית- אותו צבר כנסיות קופטית מוקף חומה בדרום העיר אשר בו נמצא גם בית הכנסת על שם "אבן עזרא" שהוקם במאה ה-12 ובקרבתו לפי האמונה מצאה בת פרעה את תיבת משה מסובכת בסוף. בתוך בית הכנסת ניתן לראות את עליית הגג בה נמצאה גניזת קהיר המפורסמת ובה מאות מסמכים יהודיים מהמאה ה-14 ואילך. בית הכנסת משמש כיום רק כמוזיאון והקהילה היהודית כולה במצרים מונה רק כ-35 אנשים.

לאחר מכן ביקרתי שוב במצודת קהיר שם ראיתי את מוזיאון הצבא המצרי עם טנקי שלל ישראלים ממלחמת יום כיפור בחצר והרבה תעמולה על הניצחון המהולל במלחמת אוקטובר... ביקרתי גם במסגד אבן טולון הגדול והמרשים וכמובן הסתובבתי במשך שעות רבות בשוק חאן אל חלילי המקסים שמלבד צדדיו התיירותיים גם מכיל לא מעט שווקים מקומיים יפים ומענינים.

מקהיר נפרדתי בשעת לילה מאוחרת באוטובוס המקומי שנסע לנואיבה. הנסיעה לא היתה נוחה מידי והורידה אותי בדיוק עם הזריחה בפיתחו של חוף ראס השטן שבסיני. כאן ביליתי את היומיים הבאים בנסיונות לשחזר ולעבד את החויות הנפלאות שעברתי במצרים. אין לי ספק שהאש עוד לא כובתה וכי נותרו עוד לא מעט אתרים מיוחדים שברצוני לראות במצרים כמו המדבר המערבי או מצולות ראס מוחמד. ועל כן אני סמוך ובטוח כי עוד אשוב....

לתחילת הכתבה

הדפס| שמור למועדפים| שלח |סרוק לנייד

ספר לנו מה דעתך בפייסבוק

ספר לנו מה דעתך באתר

הוסף תגובה

התחבר כדי להוסיף תגובה:

מדריך במצרים

ביקור קבוצתי במצרים

תודה רבה על הכתבה. מעודדת לנסוע, מפחיתה פחדים

יופי של טיול וכתבה

כתבה מרתקת

מרתק

צור קשר באימייל ...

היה מעניין לקרוא

כתבה מעולה, כיף לקרוא אותה

כתבה מצוינת

מי ששתה פעם אחת מהנילוס תמיד יתגעגע לטעם

עושה חשק לנסוע

סגור

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר