טיול משפחתי לצפון אנגליה - קיץ 2018

תמונה ראשית עבור: טיול משפחתי לצפון אנגליה - קיץ 2018 - תמונת קאבר
הפנינה של ויילס

הקדמה

אחרי תקופה ארוכה של תיכנון חזרנו מטיול בצפון אנגליה. כבר במהלך התיכנון התחלתי להתלהב יותר ויותר מהיעד הזה, ולשמחתי היעד לא איכזב. התאהבנו באנגליה, באנגלים וגם בויילשים. הצער היחיד זה כל האתרים שכל כך רצינו ולא הספקנו… צפון אנגליה לא נמצאת על “מסלול החומוס”. לא פגשנו אף ישראלי מהרגע שיצאנו משדה ועד שחזרנו. אפשר להתפלא איך היעד הזה לא זוכה לפופולריות כמו שקרה למקומות כמו “היער השחור”. כנראה שבסוף הכל עניין של מיתוג ושיווק.

תוכן העניינים

כללי

הזמנות מראש ועלויות

הטיול

יום 0: מתחילים

יום 1: טירנוזאור וחיים של המעמד העליון

יום 2: בתופים ובמחולות

יום 3: פוגשים את רובין הוד

יום 4: בדרך לשום מקום…

יום 5: מנהרת הזמן

יום 6: לחם ושעשועים

יום 7: איזה כיף בדאדלי

יום 8: המעבר

יום 9: חלומות מתעופפים ברוח

יום 10: הנסיך מויילס

יום 11: אני לא אסיר, אני אדם חופשי!

יום 12: ארוחת שאריות

יום 13: אנגלזי

יום 14: שלום אנגליה, מקווים לחזור בקרוב

קישורים נוספים

אתרי הזמנות לינה בצפון אנגליה

מיתוסים ומציאות

כללי

אחרי תקופה ארוכה של תיכנון חזרנו מטיול בצפון אנגליה. כבר במהלך התיכנון התחלתי להתלהב יותר ויותר מהיעד הזה, ולשמחתי היעד לא איכזב. התאהבנו באנגליה, באנגלים וגם בויילשים. הצער היחיד זה כל האתרים שכל כך רצינו ולא הספקנו… צפון אנגליה לא נמצאת על “מסלול החומוס”. לא פגשנו אף ישראלי מהרגע שיצאנו משדה ועד שחזרנו. אפשר להתפלא איך היעד הזה לא זוכה לפופולריות כמו שקרה למקומות כמו “היער השחור”. כנראה שבסוף הכל עניין של מיתוג ושיווק.

עלויות: באופן די מפתיע, זה היה הטיול הכי זול שלנו עד היום. לאנגליה יש אולי תדמית של מדינה יקרה, אבל מסתבר שאין לזה שום אחיזה במציאות.

אטרקציות: מקובל לחשוב שבהולנד או ביער השחור יש הרבה “אטרקציות”. אז מסתבר שבאנגליה יש הרבה יותר, וגם נוח מאוד לטייל שם בטיול כוכב.

טבע: אזור הפיק הוא אזור של גבעות עם קצת יערות בצד המזרחי. אזור צפון ויילס מצד שני מתאפיין בטבע הרבה יותר דרמטי: פסגות של הרים במרכז (הפארק הלאומי סנודוניה), יערות עבותים באזור בטסי קואד, וחופי ים מרשימים ביותר בעיקר במערב. אני חושב שהגיוון הנופי בויילס מרשים מאוד וגם מעניין מאוד.

מזג האוויר: האיר לנו פנים. בשבוע הראשון היה חמים (26 מעלות) וללא גשם בכלל (אחרי 6 שבועות ללא גשם באנגליה, עניין די נדיר). בשבוע השני היה יום אחד סוער ועוד יומיים שהתחילו גשום בבוקר והשתפר ואפילו התחמם בצהריים.

הנהיגה: לרבים יש חשש מנהיגה בצד שמאל. אז אני יכול להעיד שלנהג מנוסה לוקח ממש מעט זמן להתרגל. ב 10 דקות הראשונות נוסעים לאט (הנהגים הבריטים אדיבים מאוד) ואחרי שעה זה כבר נהיה יותר טבעי.

מבנה הטיול:

  • טיסות ישירות של איזיג'ט למנצ'סטר
  • לילה ראשון בשדה התעופה במנצ'סטר
  • 7 לילות בחווה ליד אשבורן (אזור הפיק + צפון המידלנדס)
  • 6 לילות בדירת נופש בעיירה בטסי-קואד

יום 0:

  • נחיתה במנצ'סטר מאוחר בלילה, לינה במלון בשדה

יום 1:

  • מוזיאון הטבע של מנצ'סטר (Manchester Museum)
  • אחוזת ליים (Lyme Park) – שם אספנו את כרטיס נשיונל טראסט

יום 2:

  • פסטיבל ריקודים מסורתיים בבוקסטון (BUXTON DAY OF DANCE)
  • פסטיבל כפרי בצ'למורטון (Chelmorton Village Festival)
  • אמת מונזל (Monsal Head)
  • בוקסטון וחנות הפודינג המפורסמת (The Old Original Bakewell Pudding Shop)

יום 3:

  • אחוזת קדלסטון (Kedleston Hall)
  • פסטיבל אוכל בבולסובר (Bolsover Food & Drink Festival)
  • מופע רכיבת סוסים בטירת בולסובר (CAVENDISH'S HORSES)
  • יער שרווד ועץ האלון העתיק (Sherwood Forest Visitor Centre)

יום 4:

  • מסלול טבע “הכנסיה של לוד” (Lud's Church)
  • גני בידולף (Biddulph Grange Garden)
  • יער הקופים של אחוזת טרנטהאם (Trentham Monkey Forest)

יום 5:

  • אתר מורשת עולמית קרומפורד (Cromford Mills) והרציף (Cromford Wharf)
  • פסטיבל ימי הביניים בצ'סטרפילד (Chesterfield Medieval Fun Day)
  • רכבת קיטור היסטורית (Peak Rail)
  • אאוטלט פתוח בסגנון אמריקאי (East Midlands Designer Outlet)

יום 6:

  • יום מלא בפארק השעשועים הענק אלטון טאוארס (Alton Towers)

יום 7:

  • מוזיאון חי בלאק קאנטרי (Black Country Living Museum)
  • שייט תעלות ומנהרות (Dudley Canal Trust Ltd)
  • מקדש הינדי גדול (Shri Venkateswara (Balaji) Temple)

יום 8:

  • אבני הדריכה בדובדייל (Dovedale Stepping Stones)
  • נסיעה לויילס
  • טירת קונווי (Conwy Castle)
  • גני בודננט (Bodnant Garden)

יום 9: במקור התוכנית הייתה לבלות בפסטיבל וודפסט (Woodfest Country Show). בפועל: מזג האוויר היה ממש נגדנו ונאלצנו לבצע תוכנית חליפית:

  • בית הכלא העתיק של רותין (Ruthin Gaol - Carchar Rhuthun)
  • שופינג בחלנדונדו (2 מתחמים: Mostyn Champneys Retail Park וגם Parc Llandudno Retail Park)

יום 10:

  • מעבר ההרים פני (Pen-y-Pass)
  • מוזיאון הציפחה הלאומי (National Slate Museum)
  • טירת קרנרפון (Caernarfon Castle) וסיור בעיירה
  • מפלי סוואלו (Swallow Falls)

יום 11:

  • מכרה נחושת סיגון (Sygun Copper Mine)
  • פורטמאיריון (Portmeirion)
  • ערוץ הפיות (Fairy Glen Gorge)

יום 12:

  • מפעל טוויה מסורתי לכותנה (Trefriw Woollen Mills Ltd)
  • זמן איכות בעיירת “הבית” (Pont-y-Pair Bridge)
  • ביקור בהר החשמל (Electric Mountain)
  • מגלשות הרים בחלדודנו (Llandudno Ski and Snowboard Centre)
  • הטיילת והרציף של חלדודנו (Llandudno Pier)

יום 13:

  • שייט לאי הפאפינים – יציה מבאומריס (Starida Puffin Island Cruises and Sea Fishing Trips)
  • בית המשפט העתיק של באומריס (The Old Court House Museum)
  • טירת באומריס (Beaumaris Castle)
  • הכפר עם השם הכי ארוך בעולם (Llanfair­pwllgwyngyll­gogery­chwyrn­drobwll ­llan­tysilio­gogo­goch)

יום 14: טיסה חזרה לישראל ממנצ'סטר

הזמנות מראש ועלויות

טיסות: טיסה ישירה של איזיג'ט למנצ'סטר. הוזמנה ביום פתיחת המכירה של הקיץ. עלות 680 אירו ל5 כרטיסים + 160 אירו ל2 מזוודות.

רכב: שכרנו רכב מרווח 5+2 אוטומטי באוויס ישראל במחיר 2100 ש”ח. גם למי שלרוב שוכר רכב ידני כדאי באנגליה לשכור רכב אוטומטי (בגלל הצד של ידית ההילוכים).

לינות:

לילה ראשון במלון הילטון בשדה תעופה של מנצ'סטר, חדר משפחתי ל5

7 לילות בחווה פעילה מקסימה Broadhurst Farm Holiday Cottages. לקחנו את הדירה – Elm – דירה ענקית ומרווחת מאוד שמתאימה למשפחה של 10 נפשות. מטבח מאובזר, סלון, 3 חדרי שינה, 3 חדרי מקלחת + שירותים, מרפסת גדולה, חצר ענקית עם מתקנים לילדים (טרמפולינה, נדנדה וכו), מכונת כביסה ומייבש, מארחים נחמדים, ארנבות שמסתובבות בשטח… המחיר £775 לשבוע (שישי עד שישי). החווה נמצאת ממש על כביש A523 בין ליק לאשבורן כך שהגישה לכל מקום קלה ומהירה

6 לילות בדירת נופש The Fairy Glen, Self Catering Accommodation. Snowdonia. מארחים ממש נחמדים (גרים בבית שנמצא 300 מ משם, ויש להם ליד הבית יחידות נופש נוספות). דירת נופש מרווחת, 3 חדרי שינה ענקיים, סלון, מטבח מאובזר היטב, מכונת כביסה + מייבש, 3 מקלחות + שירותים, 3 דקות נסיעה ממרכז בטסי. אין חצר. המחיר £780 לשבוע (למרות שניצלנו רק 6 לילות מתוכם)

מזון: רוב הכלכלה שלנו התבססה על קניות בסופרים ובישול עצמי בדירה. מבין הסופרים, אלדי ולידל הם כרגיל (כמו בשאר אירופה) זולים מאוד אבל עם מבחר מצומצם יותר והרבה מותגי הבית. רשת טסקו הצטיינה אצלנו עם מבחר גדול וגם מחירים די נוחים. במיוחד חנויות ה”סופרסטור” שהן ענקיות וגם ברובן פתוחות 24 שעות ביממה. בניגוד לארצות אחרות באירופה, באנגליה רוב הסופרים פתוחים גם ביום א, אם כי בשעות מצומצמות יותר. ברוב הכפרים, גם הקטנים, יש חנויות של SPAR שפתוחות עד שעות מאוחרות. למשל ה SPAR בעיירה בטסי פתוח כל יום, כולל יום א, עד 22:00. הרשת שבלטה במחירים יקרים היא רשת קו-אופ.

מסעדות: לא היינו בהרבה מסעדות אבל התרשמתי שיש הבדל גדול במחירים בין מסעדות שפונות בעיקר לתיירים, בהן המחירים יחסית גבוהים (בסביבות 8-10 פאונג למנה עיקרית) ומסעדות שפונות בעיקר לקהל מקומי, בהן המחירים הרבה יותר זולים (5-6 פאונד למנה עיקרית). יצא לנו לאכול פעמיים במסעדות מהסוג השני. היה מוצלח וגם טעים, וגם זול באופן די מפתיע.

אטרקציות: כמו בכל מקום, גם באנגליה יש אטרקציות יקרות, יש אטרקציות זולות ויש גם בחינם. אטרקציות שהיו לנו בטיול הן הכניסה למוזיאון החי של בלאק קאנטרי ושייט תעלות בדאדלי - על המוזיאון הפתוח הזה לא כדאי לוותר, על השייט אפשר. עוד אטרקציות היו מופע הסוסים בטירת בולסובר (לא חובה), כניסה לפורטמאיריון (שווה כל שקל), שייט לאי הפאפינים (כנ”ל), מכרה נחושת סיגון (נחמד, לא חובה), הר החשמל (מעניין מאוד). אחד הדברים הכי נחמדים באנגליה זה שיש כמות עצומה של אתרים ממש מעניינים שהם בחינם. הרבה מהם הם אתרים שהיינו מוכנים לשלם עבורם גם כסף בסכום מכובד.

חניה: ברוב העיירות והאתרים צריך לשלם דמי חניה. לרוב יש חניונים פתוחים ויש לשלם במכונת כרטיסים. בערך חצי מהמכונות קיבלו כרטיס אשראי, אבל לא מעט מכונות דרשו תשלום במטבעות, ואין עודף. קצת מעצבן, ולכן ממליץ מאוד להצטייד בהקדם במטבעות של פאוד וגם חצי פאונד. עלות חניה טיספוסית היא פאונד אחד או 2 עבור שעתיים עד 4 שעות (יש שונות גדולה מאוד בדמי החניה בין המקומות).

הנחות: השתמשנו ב2 כרטיסי אתרים.

הכרטיס של הנשיונל טראסט שנותן כניסה חינם לאתרים של נשיונל טראסט (לרוב משתלם בביקור ב 2-3 אתרים ומעלה), וגם הכרטיס של הטירות של ויילס (משתלם כבר בביקור של 2 טירות).

יש גם כרטיס של המורשת האנגלית אבל לנו הוא לא השתלם כי בקרנו רק באתר אחד שלהם.

האתר הכי יקר שהיה לנו בטיול הוא כמובן פארק השעשועים אלטון טאוארס. המחיר הרישמי יקר מאוד. אבל בעזרת טיפים שניתנו כאן השתמשנו במבצעים של 50% וגם 1+1 ובסה”כ העלות לכרטיסים + חניה היו כ 700 ש”ח למשפחה של 5, עלות דומה לעלות ששילמנו בפארקים אחרים באירופה בסדר גודל ענקי כזה.

אנגליה היא מדינת ההנחות והקופונים. תמיד כדאי לחפש הטבות באתרים כמו גרופון אנגליה והאתר של הרכבת (2for1). בכל כניסה לאתר מצאתי המון הנחות לכל מיני אטרקציות שממש חבל שלא היה לנו זמן לעשות אותן…

הטיול

יום 0: מתחילים

אז למרות שיולי, חופש גדול, ושדה התעופה אמור להיות עמוס, ביום הטיסה הגענו אל טרמינל 1 שקט מאוד. מבדיקה מהירה מתברר שהעומס הגדול בשדה הוא בעיקר בבוקר. אין אף טיסה אחרת שיוצאת בחצי שעה לפננו או אחרנו. מקבל עידכון מגוגל שיש איחור בטיסה של לפחות שעה (גוגל כבר מודיע לי על האיחור בזמן שלנציגים בשדה אין בכלל מושג על איחור כזה).

טרמינל 1 מזכיר נשכחות מסוף המאה הקודמת. רק שאז זה היה נראה זוהר יותר. הבעיה העיקרית שם היום זה שחסרים הרבה מקומות ישיבה.

הטיסה לא הכי נחמדה שאפשר. הכיסאות באיזיג'ט נוחים אבל ללא הטיה בכלל. זו טיסת לילה ב 21:00 (בפועל יצאה בשעה איחור) ואמור להיות שקט כדי לישון. בפועל הרבה משפחות עם הרבה ילדים קטנים, כולם מרגישים צורך לדבר בקול ואפילו לצעוק אחד לשני, טיילת של ילדים במעבר, הרבה רעש ואין סיכוי לישון.

מגיעים שפוכים לשדה במנצ'סטר אחרי 5 שעות במצב של זומבי. כדי לחסוך בכסף איזיג'ט משתמשים בטרמינל 1 בשדה במנצ'סטר שהוא ממש מיושן, עלוב ולא נוח. נראה כמו עולם שלישי. פעם ראשונה בלאו-קוסט. כנראה שלומדים להסתדר עם זה. הכל למען החיסכון הכספי.

ביקורת דרכונים באמצע הלילה עם ילדים עייפים לקחה המון זמן. כאשר יוצאים מהמכס יש עמדה עם טלפונים. משם אפשר להתקשר בחינם לכל המלונות שנמצאים בשדה ולכל שירותי ההסעה / מוניות שעובדים בשדה. התקשרנו לקבלה של מלון הילטון וביקשנו שישלחו את השאטל שהגיע אחרי 10 דקות.

לשאטל לוקח כמה דקות להגיע מהטרמינל למלון. מקבלים אותנו בברכה למרות שכבר אמצע הלילה ואנחנו נופלים למיטות הנוחות של הילטון כאשר השעון הביולוגי שלנו מראה שכבר אחרי 4 בבוקר (שעון ישראל).

יום 1: טירנוזאור וחיים של המעמד העליון

היו לנו הרבה תוכניות ליום הראשון: לנצל את הנחיתה במנצ'סטר לסיור בעיר. אבל העייפות מהטיסה ומיעוט שינה השפיעו אז החלטנו על מסלול מקוצר ליום הזה. קמנו בצער רב מהמיטות הנוחות של המלון ולקחנו את השאטל של המלון ישירות אל מתחם השכרת הרכבים של השדה (אין צורך להגיע לטרמינל). יש במקום משרדי קבלה של כל חברות ההשכרה.

הזמנו רכב בקטגוריה של 5+2, קיבלנו רכב סיטרואן פיקאסו C4 שממש התאים לצרכים שלנו. זה רכב שבו המושבים האחוריים מתקפלים לריצפה כדי לאפשר נפח גדול למטען (שימש אותנו ב3 הנסיעות של מעברי לינה ונסיעה לשדה) ובשאר הזמן אחד המושבים האחוריים פתוח כדי לרווח קצת את המקום למשפחה בנסיעות.

נסיעה ראשונה בצד שמאל. בהתחלה זה מרגיש ממש מוזר. אז נוסעים לאט יותר, וגם שומרים על ערנות של 2 בני הזוג.

קיצצנו את הביקור בעיר, ומה שנשאר זה מוזיאון הטבע של מנצ'סטר שנמצא ממש בתוך הקמפוס של האוניברסיטה של מנצ'סטר. נסענו ישירות לחניה של האוניברסיטה (עלות החניון בערך 2 פאונד, תשלום באשראי) ומשם מרחק הליכה קצר אל המוזיאון. במקרה באותו היום היה טקס סיום באוניברסיטה והקמפוס היה מלא בבוגרים נרגשים עם גלימות כמו של הארי פוטר וכובע אקדמי מסוגנן.

מוזיאון מנצ'סטר - Manchester Museum - מפה - אתר

המוזיאון עצמו נהדר! תיכננו לבלות שם כשעה אבל בפועל היינו שם מעל שעתיים. כצפוי, כמו בכל מוזיאון טבע, יש תצוגה מרשימה של פוחלצים, שלדים של בעלי חיים “מודרניים” כמו פיל וליווייתן וגם שלדים מאובנים של דינוזאורים, אוסף של פרפרים וכו וכו. יש גם תצוגות של ארכיאולוגיה אבל לאלה כבר לא הייתה לנו הרבה סבלנות. ריפרפנו על התצוגה המיצרית שכללה גם מומיה אמיתית (אטרקציה לילדים). כרגיל במוזיאונים כאלה נמצא שם שלד מאובן (העתק) של טירנוזאור רקס מרשים.

חלק ממש נחמד במוזיאון מוקדש לזוחלים ודו חיים – חיים. זה ממש כמו גן חיות קטן שבו מגדלים לטאות, צפרדעים ונחשים, באקוואריומים. יש שם כמה צפרדעים ממש מיוחדות – קטנות, צבעים בולטים וכו. כאן נתקלנו בעוד משהו שמאפיין את אנגליה – המוזיאון הזה הוא בחינם! מבחינת האנגלים יש ערך לידע וחינוך ואוצרות כאלה צריכים להינתם בחינם לאזרחים.

במוזיאון נמצאים גם הרבה מתנדבים שישמחו לספר לכם המון פרטים על המוצגים, יתנו לכם וגם לילדים) לחוש, למשש ולנגוע בכל מיני מוצגים. רק אזהרה: אם תפתחו בשיחה עם המתנדבים, לא יהיה קל לעצור אותם blush

אחרי הביקור במוזיאון המדע יצאנו מהעיר מנצ'סטר אל עבר אחוזת ליים. זהו המפגש הראשון שלנו עם בית אחוזה אנגלי שקיים כבר מאות שנים ואיכלס משפחות עשירות. בקופת הכרטיסים אספנו את כרטיס המבקרים המשפחתי של הנשיונל טראסט שמקנה כניסה חופשית לאתרים במשך כשבועיים. הכרטיס משתלם ביותר ומחזיר את מחירו כבר בכניסה השלישית (תלוי במחירי הכניסה לאתרים). כדאי לדעת שהחניה במקום יקרה אבל אם רכשתם מראש את כרטיס נשיונל טראסט ברשת אז לא צריך לשלם.

מכיוון שהסיור במוזיאון המדע היה ארוך יותר מהמתוכנן, לא נשאר לנו הרבה זמן לביקור באחוזה ולכן ביקרנו רק בגנים הנהדרים. כמו בהרבה אחוזות אחרות, גני האחוזה משמשים גם למרעה חופשי של איילים. במקום גם גנים פורמליים וגם גנים טבעיים. לא אתר חובה, אבל ממש נחמש לביקור.

פארק ליים - National Trust - Lyme - Lyme Park - מפה - אתר

מאחוזת ליים נסענו כבר אל מקום הלינה שלנו בחווה. אחת הסיבות המרכזיות שבחרנו את החווה הזו היא המיקום הנהדר על כביש A523 שהוא כביש ראשי יחסית בין אשבורן לליק ומכאן יש גישה נוחה ומהירה להרבה אתרים.

במתחם יש 4 דירות נופש, ואנחנו לקחנו יחידה גדולה שמתאימה לעד 10 אורחים ב3 חדרי שינה. יש גם 3 חדרי מקלחות עם שירותים (ממש נוח), סלון גדול מאוד, מטבח מאובזר לגמרי, מכונת כביסה ומייבש. בחוץ יש מרפסת וכן חצר עם מתקני משחק לילדים, טרמפולינה ונדנדה.

החיסרון היחיד בדירה הוא שהריצפה של קומת המגורים (תקרה של המטבח) לא בנויה מבטון ואפשר לשמוע למטה צעדים מלמעלה.

קניות אפשר לעשות באחד מהסופרים באשבורן, בערך 10 דקות נסיעה. הסופר של אלדי זול מאוד ופתוח כל יום עד 22:00.

המארחים ממש נחמדים וגם מיהרו לסדר בדירה גלאי עשן סורר שהציק לנו עם התארת שווא.

יום 2: בתופים ובמחולות

יום טיול מלא ראשון, והיום יוצאים לטייל באזור הפיק. כמיטב המסורת באירופה, ימי שבת הם הימים שבהם מתקיימים מרבית הפסטיבלים. באנגליה יש המון פסטיבלים ולנו יש החלטות קשות לגבי איזה אירועים לבחור להיום. אז אחרי התלבטויות רבות בחרנו 2 פסטיבלים שהכי נראו לנו וויתרנו בצער על הרבה אירועים אחרים וגם על אתרים פופולריים מאוד לביקור באזור הפיק.

את היום התחלנו בעיירה בוקסטון שנמצאת בלב הפיק. הכבישים באזור הפיק מאתגרים יותר לנהיגה בגלל שבמקומות רבים הם די צרים. סעו בזהירות. בוקסטון עיירה מקסימה. אנחנו התרכזנו בעיקר בפסטיבל, אבל לפי דיווחים של מטיילים אחרים יש שם המון מקומות יפים. החניה אפשרית בכמה מגרשי חניה ציבוריים בעיר. התשלום במדחנים עם מטבעות בלבד, חשוב להגיע עם מטבעות (בערך 2 פאונד ל4 שעות).

הפסטיבל המרכזי שלנו הוא יום הריקודים של בוקסטון – BUXTON DAY OF DANCE - אתר

ריקוד מוריס (Morris dance) הוא ריקוד אנגלי מסורתי שכולל תלבושות צבעוניות, ריקודים שכוללים הרבה שמחה, ריקודי מעגל / שורה, אביזרים כמו פעמונים ומקלות, וגם תזמורת או להקה שמשתמשים אך ורק בכלי נגינה מסורתיים. בפסטיבל הריקודים של בוקסטון משתתפות עשרות להקות מוריס. הפסטיבל מתקיים ב7 מוקדים שונים ברחבי העיירה (במרחק הליכה). בכל מוקד כזה מופיעות בשעה מסויימת 3-4 להקות, והלהקות עוברות במשך היום בין כמה מוקדים. כל ההופעות מתקיימות במקומות מרכזיים ופתוחים כמו כיכר העיר, הפארק העירוני, השוק וכו. כל ההופעות הן בחינם. בניגוד לתחזית האישית שלי, אין בכלל עומס בעיירה, אין צפיפות בכלל. ממש כיף להסתובב ולצפות בריקודים.

קשה מאוד להעביר את האווירה במילים, ואפילו בתמונות. מצרף סרטי וידאו שצולמו בפסטיבלים קודמים כדי להמחיש:

בנוסף לפסטיבל התקיים גם שוק עירוני בבוקסטון. מאוד אהבנו לטייל בבוקסטון אבל הגיע הזמן להמשיך. מפסטיבל לפסטיבל, ואנחנו בדרך לכפר צ'למורטון, שם מתקיים הפסטיבל השנתי של הכפר. לא תמצאו הרבה מידע על הפסטיבל הזה באתרי תיירות. למעשה יש מעט מאוד תיירים, ואפילו אנגלים, שבכלל שמעו על המקום הזה. זה פסטיבל קטן מאוד בכפר קטן מאוד. ארוע ממש מקומי – אבל בדיוק מהסוג שאנחנו אוהבים.

פסטיבל הכפר צ'למורטון - Chelmorton Village Festival - מפה - אתר - FB

במסגרת הפסטיבל: תהלוכת טרקטורים ישנים, תחרות הדחליל הכי יפה (בכל בית יש דחליל אחר), תחרות כלבים (הכלב הכי ממושמע, הכלב הכי ספורטיבי וכו), דוכנים של התושבים וכו.

אחרי הביקור בצ'למורטון נסענו אל אמת מונסל. האמה היא חלק ממסלול מונסל – מסלול מפורסם באנגליה לרכיבה על אופניים (כמובן אפשר גם ללכת בו). המסלול היה בעבר תוואי של מסילת רכבת והיום פזורות לאורכו הרבה תחנות להשכרת אופניים. במסלול יש גם מנהרות. אבל אנחנו מכוונים את הניווט אל עבר אמת המים המפורסמת שבה מסלול מונסל עובר מעל נהר ה WYE.

אמת המים של מונסל - Headstone Viaduct - מפה לחניון

התוכנית שלנו הייתה לחנות במגרש ולצאת לביקור באמה וגם במנהרה. מה שלא הבאתי בחשבון זה שיש הפרש גובה לא קטן בין מגרש החניה שנמצא גבוה על ההר לבין האמה. אז לאלה מכם שאוהבים טיול בטבע יש מסלול עד לאמה (וגם למנהרה הסמוכה).

בגלל השעה המתאחרת וגם מזג האוויר שהתקדר אנחנו ויתרנו והסתפקנו בתצפית על האמה והעמק היפה.

את היום סיימנו בעיירה בייקוול. לדעתי – העיירה הכי יפה באזור הפיק. התחנה הראשונה – אחת מהמאפיות המפורסמות שמוכרת את עוגת הפודינג המקורית של בייקוול (יש כמה מאפיות שטוענות שהן ה”מקוריות”, אני מניח שמקבלים בכל מקום את אותה עוגה).

חנות הפודינג - The Old Original Bakewell Pudding Shop - מפה - אתר

מחיר עוגת פודינג בערך 6 פאונד. הרבה תיירים מגיעים לכאן והתור לפעמים די ארוך. מקבלים טארט בגודל של צלחת סטנדרטית. המילוי של הטארט מתוק ברמות קיצוניות ואנחנו, משפחה של 5, מתקשים אפילו לסיים עוגה אחת. אבל היינו חייבים לטעום…

את שארית הערב העברנו בטיול נינוח בעיירה בייקוול ולאורך הנהר היפה שעובר בעיירה. המקום שקט מאוד למרות הרבה משפחות שמגיעות לכאן לבקר. מעל הנהר עובר גשר עתיק ועוד גשר להולכי רגל עם הרבה מנעולים. בנהר ומסביב הרבה ברווזים וברבורים שמחכים לכל מזון שזורקים לעברם. כראוי למקום כזה, יש גם לא מעט דוכני פיש & צ'יפס. ממש נחמד לעצור לפיקניק, לקחת את הזמן ולהנות מהיופי של המקום.

יום 3: פוגשים את רובין הוד

גשם קל בבוקר משנה לנו קצת את התוכניות, ואנחנו נוסעים אל אחוזת וולטון.

אחוזת וולטון, גנים ופארק צבאים - Wollaton Hall, Gardens & Deer Park - מפה - אתר

האחוזה התפרסמה בעקבות כך שהייתה אתר הצילומים של הסרט Batman movie The Dark Knight Rises. מסביב לאחוזה יש פארק ענקי ויש שם גם מתקני משחקים מקסימים (ראינו מהרכב, כאמור היה גשום). בפארק יש צבאים שמסתובבים חופשי. המקום מארח פסטיבלים רבים אז חשוב לבדוק לפני הביקור באתר אם מתקיים אירוע. הכניסה לפארק וגם למבנה האחוזה לגמרי בחינם. החניה עולה 3 פאונד ל3 שעות.

באחד החדרים המפוארים של האחוזה מוצבים קולבים ועליהם בגדים בסגנון עתיק. גם כאן, כמו בעוד מקומות שביקרנו, המבקרים מוזמנים ללבוש את ביגדי התקופה ולהצטלם. גם כאן זה ללא תשלום.

כאן אפשר לראות את האחוזה כפי שהופיעה בסרט:

במתחם יש גם 2 מוזיאונים. הראשון – מוזיאון תעשייתי (לא ביקרנו)

מוזיאון התעשיה נוטינגהאם - Nottingham Industrial Museum - מפה - אתר

השני – מוזיאון טבע. נמצא ממש בתוך מבנה האחוזה. הכניסה בחינם. מוזיאון טבע ממש נחמד שכולל כל מה שמצפים ממוזיאון טבע, אבל לנו קצת הייתה כפילות היות והיינו במוזיאון הטבע של מנצ'סטר רק יומיים קודם. אין צורך לבקר ב2 המוזיאונים.

אחרי הביקור בוולטון מזג האוויר השתפר ויצאנו אל היעד הבא – העיירה בולסובר. את הביקור התחלנו בפסטיבל האוכל השנתי של בולסובר. מדובר בשוק אוכל שבו מגוון דוכנים בכל מיני סגנונות. חלק מהדוכנים היו ממש מיוחדים. במתחם סמוך היו גם הופעות חיות.

פסטיבל אוכל בולסובר - Bolsover Food & Drink Festival 2018 - אתר - מפה

משוק האוכל המשכנו ברגל אל האירוע המרכזי של היום – מופע רכיבה על סוסים בטירת בולסובר.

טירת בולסובר - Bolsover Castle - מפה - אתר

בשלבי ההכנה לטיול קראנו את ההמלצה של ג'ני שהטירה של בולסובר כדאית רק אם יש אירוע. בטירה זו יש מגוון גדול של אירועים, כאשר האירועים המרכזיים הם במהלך חודש אוגוסט (מופעים של ימי הביניים, קרבות אבירים על סוסים וכו). תיכננו את הביקור בטירה ליום הזה כדי להשתתף במופע רכיבה על סוסים. בטירה קיים בית ספר מקצועי לרכיבה והמופע שלהם די פופולרי. את הכרטיסים (היקרים) לביקור בטירה + מופע הרכיבה רכשנו לפני שביקרנו בשוק האוכל (המופע הוא די פופולרי, מי שהגיע ברגע האחרון נותר ללא כרטיסים למופע).

בזמן שנשאר אחרי שוק האוכל ועד המופע ביקרנו בטירה. הטירה ממש נחמדה, אבל למי שמבקר בהרבה מאוד טירות בטיולים (כמונו) הרגיש פחות מיוחד. רוב החדרים בטירה במבנה המרכזי ריקים והמבנים האחרים די הרוסים. נקודות האור בביקור:

  • חדר שבו יש ריהוט עתיק. המשגיחים במקום מאפשרים להצטלם על הכיסאות
  • חדר שבו יש מגוון בגדים בסגנון עתיק. אפשר להתלבש ולהצטלם
  • הנוף של העמק למטה יפה מאוד

בסה”כ אם בטירה אין אירוע מעניין, וכבר ביקרתם בטירות אחרות – המלצה שלי שאפשר לוותר על טירת בולסובר.

לקראת מופע הסוסים בשעה 15:00 הגענו אל אולם ההופעות. במהלך המופע אסור לצלם בכלל, לכן אין לי תמונות משם. קוראי השירשור יצטרכו להסתמך על עצתי בלבד – אם אתם לא חובבי רכיבה מקצועית (אנחנו גם לא) – המופע די מיותר בשבילכם. מגוון תרגילים שעין בלתי מקצועית לא תוכל להבדיל בין ביצוע טוב שלהם לבין ביצוע בינוני. הנה סרטון קצר להתרשמות:

https://vimeo.com/41575961

אחרי מופע הסוסים אנחנו בדרכנו אל היעד האחרון להיום – יער שרווד – הלא הוא ביתו של השודד המפורסם רובין הוד. מרכז המבקרים של יער שרווד כבר היה סגור בשעה שבה הגענו, כך שלא יכול לספר לכם אם מעניין שם. היער עצמו פתוח כל הזמן ואנחנו מאוד נהננו ללכת שם במזג האוויר הנעים אחרה”צ.

יער שרווד הוא יער עתיק מאוד. לא מדובר ביער צפוף אלא דווקא ביער אלונים מרווח. מסלול ההליכה קל מאוד ומישורי ומוביל במין קשת כזו ממגרש החניה שליד מרכז המבקרים ועד עץ האלון העתיק. כ20 דקות הליכה לכל כיוון (חזרנו במסלול מקביל אבל שונה מדרך ההלוך). כאן אפשר למצוא מפה של השבילים ביער.

עץ האלון העתיק הוא אולי העץ הכי מפורסם באנגליה. העץ הוא בן כ 1000 שנים ומתוארך לתקופת רובין הוד (שלפי האגדה הסתתר תחתיו). בתור ילד גדלתי על סיפורי רובין הוד. הערצתי את הסרט בכיכובו של קווין קוסטנר, והרגשתי מין סגירה כזו של מעגל עם הביקור ביער. בדרך יצא לנו גם להיתקל בתופעה שמטיילים לפנינו סיפרו עליה – גזע עץ, שבו מטיילים אנגלים נוהגים לתקוע מטבעות, והעץ גדל מסביב למטבעות האלה. סה”כ מקום ממש נחמד לסיים בו יום טיול.

לטובת מי שמתכנן לבקר ביער שרווד, הנה 2 קטעים שיעזרו לכם להיכנס לאווירה. הראשון – הקליפ לשיר הנושא מתוך הסרט “רובין הוד נסיך הגנבים”, שצולם ברובו באתרי טבע ברחבי הפיק דיסטריקט.

השני – קטע היער מתוך הסרט:

יום 4: בדרך לשום מקום...

פותחים את הבוקר עם תחזית: היום יהיה חם. אז מסתבר שגם באנגליה יכול להיות חם. אפילו מאוד, ברמה אפילו לא צפויה. למזלנו זה היה היום החם היחיד בטיול. לתחילת היום מתכננים לבקר בתופעת טבע: קניון צר ויפה.

מסלול טיול הכנסיה של לוד - Lud's Church - מפה (חניון)

שוב עשינו את דרכנו אל לב הפיק, והפעם בכביש נהדר, ממש נידח, בלב הירוק של הפיק. החננו את הרכב במגרש החניה וחיפשנו את התחלת המסלול. השילוט לא היה ברור ולכן התחלנו ללכת לכיוון הכפר הסמוך. הדרך הייתה ארוכה ולא ממש הגענו למסלול. אחרי לא מעט מאמץ מצאנו מקומי חביב שהסביר לנו שאנחנו לא בכיוון ושלח אותנו לכיוון הנכון. הגענו לתחילת המסלול כבר עייפים והחום היה כבד. כבר בתחילת המסלול (הפעם באמת המסלול) הבנו שזה לא היום הכי מתאים למסלול כזה והחלטנו לוותר.

בדיעבד, מסתבר שבהכנות לטיול פיספסתי את ההסבר המפורט שג'ני כתבה לגבי המסלול. כנראה שבזמן אמת זה היה עוזר לנו מאוד. אז הנה הקישור לטובת המטיילים שיגיעו למקום.

החלטנו שמספיק טבע להיום והמשכנו אל היעד הבא:

גני בידולף - Biddulph Grange Garden - מפה - אתר

הכניסה לאתר חינם עם הכרטיס של נשיונל טראסט. הגנים הם גנים מטופחים מאוד של בית אחוזה (בבית עדיין גרים והוא לא פתוח לביקורים). הגנים ממש מטופחים. המקום הכי יפה בגנים זה האיזור בסגנון המזרח הרחוק. כדאי להקדיש למקום בערך שעה – לחובבי גנים.

לסיום היום רצינו אטרקציה חביבה לכל המשפחה, אז נסענו ליער הקופים של אחוזת טרנטהאם:

יער הקופים - Trentham Monkey Forest - אתר - מפה

אחוזת טרנטהאם היא אחוזה גדולה ומפורסמת מאוד, וגם פופולרית בקרב תיירים. קראנו שיש שם גנים יפים, שייט באגם, מסלול רגליים יחפות, פארק חבלים ועוד. אבל לנו לא היה זמן לכל אלה והגענו ישר ליער הקופים.

מדובר בשטח די גדול של יער טבעי שהיה בעבר שייך לאחוזה. את השטח גידרו והביאו להקה של קופי מקוק ברברי (זן נדיר מאוד בסכנת הכחדה, מוצאו בהרי האטלס במרוקו). לפי הסברי המדריכים, הקופים חיים בטבע בתנאי מזג אוויר דומים מאוד לאלה באנגליה, ולכן הם חיים שם בשטח היער הפתוח. יער הקופים הזה דומה במתכונת ליערות קופים אחרים באירופה – הקופים מסתובבים חופשי, עוברים גם בשבילים (המדריכים מקפידים שלא יהיה מגע עם הקופים). יש שעות האכלה שבהם הם מתקבצים לשטח יותר מצומצם ואז גם המדריכים מסבירים על הלהקות השונות בפארק, על היררכיה חברתית ועל מנהגי הקופים. הגעתי למסקנה עם עצמי שאין הרבה הבדל בינם לבין בני האדם...

מדובר באטרקציה לא זולה – 36 פאונד לחמישתנו. אבל מאוד אהבנו. אני מעריך שאפשר לבלות שם שעה, אבל אנחנו כל כך נהננו שנשארנו שם שעתיים וחצי (יצאנו רק כי סגרו כבר את המקום).

יום 5: מנהרת הזמן

היום מתוכנן להיות יום בסימן המורשת ההיסטורית של אנגליה. לפני שנגיע לארוע המרכזי של היום, אנחנו מחליטים לבקר באחד מהאתרים החשובים של המהפכה התעשייתית – מפעלי קרומפורד. מפעלי קרומפורד זה המקום החשוב ביותר באזור הנקרא תחנות עמק דרוונט – אתר מורשת עולמית של UNESCO. זה המפעל הראשון בעולם שבו טוו כותנה בגלגל מסתובב שמונע מכוח המים.

תחנת מים כותנה קרופורד - Cromford Mills - מפה - אתר

הכניסה לאתר היא בחינם. אפשר להסתובב בחצר, ולהתרשם מהמפעל. יש גם מוזיאון לתולדות המקום (כניסה בתשלום, 5 פאונד למבוגר, ילדים בחינם). זו הייתה הזדמנות טובה לדבר עם הילדים על ההבדלים בין העולם של פעם, לפני כ 250 שנים, לבין היום. פעם ילדים עניים היו עובדים מבוקר ועד ערב, מתפרנסים בקושי. מצד שני זו גם הייתה ההתחלה של התפתחות התנאים לעובדים והנושא של הטבות סוציאליות. למי שמבקר כאן, ממליץ מאוד לקפוץ גם אל הרציף הסמוך

בירדסווד - Birdswood - מפה - אתר

כאן יש תעלת מים פסטורלית, שביום היפה הזה הייתה מלאה בברווזים וברבורים ששייטו להם במים. יש כאן גם ספינה שלוקחת מטיילים לשייט תעלות. למי שיש קצת זמן יש כאן בית קפה נחמד וגם גלידריה. זו גם הייתה הזדמנות לספר לילדים על החשיבות של מערכת תעלות המים בבריטניה, על ההקמה שלהן בעקבות המהפכה התעשייתית והחשיבות שלהן בהובלת חומרי גלם וגם סחורות. סה”כ ביקור בתחנות קצר מאוד, בין חצי שעה לשעה (כולל הרציף).

למי שמבקר בקרומפורד, כדאי לבדוק את שאר האטרקציות בעיירה מטלוק הסמוכה. זו עיירת תיירות פופולרית ויש שם לא מעט – כולל פארק שעשועים (גוליבר), רכבל (הגבעות של אברהם) ועוד ממש הרבה אתרים. יש באזור גם רפטינג וקיאקים.

אחרי הביקור בקרומפורד המשכנו אל הארוע המרכזי של היום – פסטיבל ימי הביניים של צ'סטרפילד. לי היה בדימיון עיר תעשייתית, אבל למרבה השימחה גיליתי שמרכז העיר צ'סטרפילד השתמר יפה כעיירת ימי ביניים מקסימה, הרבה מבנים, חלקם מעץ, עתיקים ויפים. מרכז העיר הוא אזור שלם של מדרחובים ללא תנועת רכבים. צ'סטרפילד היא עיירת שוק ידועה וכמעט כל יום יש ברחבת השוק המרכזית שוק בנושא אחר (שוק איכרים, שוק פישפשים, שוק אומנות וכו).

שווקים של צ'סטרפילד - Chesterfield Market - מפה - אתר

למי שחובב שופינג, כדאי לדעת שצ'סטרפילד היא יעד מעולה לשופינג. מסביב למרכז יש בינייני חניונים גדולים, ובמרכז נמצאות כל החנויות הכי פופולריות שאהובות על חובבי השופינג – פרימארק, Sports Direct, H&M, TK Maxx ועוד ועוד. אבל עם כל הכבוד לשופינג, אנחנו הגענו לכאן עבור פסטיבל ימי הביניים של צ'סטרפילד:

פסטיבל ימי ביניים בצ'סטרפילד - Chesterfield Medieval Fun Day - אתר

מי שקרא את השירשור מתחילתו כבר בטח למד שהמשפחה שלנו חובבת פסטיבלים. בודדים מבין הקוראים קראו גם על הטיול שלנו בשנה שעברה בעמק המוזל, אז אהבנו מאוד את פסטיבל ימי הביניים של טרייר. אז שאנחנו ניתן לפסטיבל ימי ביניים לחמוק מאיתנו?

אווירת קרנבל בשוק של צ'סטרפילד, לא הכל קשור לימי הביניים

פסטיבל ימי הביניים בצ'סטרפילד הוא בחינם, כולל כל הפעילויות. העלות היחידה היא לחניון (עלות שולית של כמה פאונד). רחבת השוק עצמה הייתה חגיגיגת ביותר עם הרבה הפעלות. פה ושם נוספו דוכנים בסגנון ימי הביניים. פגשנו למשל נפח שיצר עבודות מתכת בשיטות עתיקות מסורתיות. ברחבי העיר הסתובבו שחקנים בתחפושות ושיעשעו את המבקרים. בסימטאות היו פזורים הרבה מוקדי עניין, כמו למשל העמדה של מספר הסיפורים וגם הופעות הרחוב של ליצני החצר.

ברחבה הגדולה שליד משרד המידע לתיירים הוקם כפר ימי ביניים. במשך רוב היום היה אפשר להסתובב בין האוהלים, וכל כמה זמן היה מופע. מופע אחד שראינו בהתחלה היה הדגמה של קרבות עם כלי נשק עתיקים. בהמשך (חזרנו לשם אח”כ) הייתה הפעלה בהשתתפות הילדים – לימדו את הילדים את כללי הלחימה עם חנית, לשמור על קו אחד אחיד ואחידות בתנועות. בהתחלה חששנו שהקטנים לא יסתדרו עם ההוראות באנגלית – אבל מסתבר שילדים יודעים להסתדר יותר טוב ממה שנדמה לנו.

השעות עברו בלי ששמנו לב, וגם למרות שהיה יום חם (במושגים של אנגליה). פשוט ממש נהננו בעיר. מבט בתוכנית ואנחנו רואים שלהמשך מתוכננים לנו עוד 2 פסטיבלים היום: פסטיבל הקריקט של צ'סטרפילד (קריקט זה חלק אינטגרלי בתרבות האנגלית, ורצינו מאוד לראות על מה מדובר), וכן פסטיבל הריקודים של צ'סטרפילד, שהוא חלק מפסטיבלים מסורתיים של “הלבשת בארות” (= Well dressing). לטובת מי שמתכנן לבקר בעיר, מצרף כאן קישורים לפסטיבלים האחרים:

פסטיבל קריקט צ'סטרפילד - Chesterfield Festival of Cricket - מפה - אתר

ארוע ריקודים בצ'סטרפילד - Chesterfield Garland Dancers - אתר - מפה

בהחלטה מהירה החלטנו שעקב השעה המתאחרת, העייפות והחום אנחנו נאלץ לוותר על עוד פסטיבלים, ולכן יצאנו מהעיר לכיוון אטרקציה אחרת, גם היא בסיגנון היסטורי…

גם הילדים נלחמיםנפח בסיגנון מסורתיקרבות ימי בינייםליצן החצר בהופעה

אני לוקח הפוגה קטנה מתיאור הטיול כדי לספר על הבריטים. לפני הנסיעה היה לנו חשש לא קטן לגבי הבריטים. מי שקורא חדשות, וודאי שנתקל במנהיג הלייבור הבריטי ומעשיו, בפועלו של רוג'ר ווטרס ושאר דיווחים שמשאירים קצת הרגשה ש”כל הבריטים נגדנו”.

לשמחתנו גילינו שהמציאות רחוקה מכך. לא בטוח עדיין אם זה בגלל שטיילנו באנגליה הכפרית ששונה מאופיה מאנגליה של לונדון (קצת דומה להבדל בין אמריקה הכפרית לבין אמריקה של הערים הגדולות) או אולי סיבה אחרת.

יתרה מזו: גילינו כי הבריטים, בניגוד למשל לצרפתים, הולנדים, גרמנים ואוסטרים, מאוד מאוד אוהבים תיירים, מאוד נכונים לסייע ולעזור, לענות לשאלות, לייעץ, אפילו אם הם צריכים להתאמץ בשביל זה. כל כך בולט הניגוד ממדינות אחרות שביקרנו בהן.

רוב הבריטים, כמו במרבית המדינות, לא מאוד מרוכזים בחדשות חוץ. בטח לא ברמה שאנחנו מדמיינים את המדינה שלנו כמרכז העולם. הבריטי הממוצע, כמו גם מקבילו הגרמני, הצרפתי או הקנדי, לא מעסיק את עצמו יום יום במחשבות שיטנה כלפי ישראל, ומבחינת הבריטי הממוצע ישראל היא פשוט עוד מדינה.

במקומות שבהם כן הייתה התייחסות לישראל, ההתייחסות הייתה חיובית ביותר. בהמון מקומות ממש שמחו לשמוע שאנחנו תיירים מישראל, וגם הראו חיבה מופגנת.

אז פרט להמון מקרים כאן ושם, הנה מקבץ סיפורי בריטים חביבים שקרו עד מועד הסיפור:

הקופאית באחוזת ליים שלא יכלה לתת לנו את הכרטיס של נשיונל טראסט כי פלי התקנות היבשות היינו אמורים לבוא עם השובר מודפס. אז היא לא חסכה מאמץ, התקשרה להנהלה לבקש אישור, חרגה מנהלים, הכל בשביל לעזור לנו.

השחקן שהיה מחופש בתילבושת בכניסה לטירת בולסובר שגילה המון חיבה לישראל, וממש התעקש להעניק לנו סיור פרטי ברחבי העיירה בולסובר.

הגברת החביבה שהאכילה את הדגים בגני בידולף באוכל מיוחד לדגים שקונים במקום. פנתה אל הילדים מיוזמתה והציעה להם לתת להם גם אוכל לדגים שיאכילו. התפתחה שיחה, וההפתעה שלה הייתה כל כך גדולה כאשר שמעה שאנחנו מישראל. מסתבר שבכנסיה שלה, ובעוד כנסיות באזור, האהדה לישראל כל כך גדולה עד שיש להם תפילות מיוחדות לשלום המדינה שלנו, והם מובילים קמפיינים גדולים לאיסוף תרומות. ההפתעה שלנו גם הייתה גדולה אחרי שהיא שלפה סמל של מגן דוד שתמיד נשמר אצלה בתור אהדה למדינה שלנו.

ולמה מתאים לי לספר את כל זה עכשיו?

האירוע שהכי הפתיע אותנו היה בצ'סטרפילד. היו ברשותנו כמה שטרות של פאונדים אנגליים שנשארו לנו מפעם, ומסתבר שאי אפשר כבר לשלם איתם כי החליפו באנגליה את כל השטרות וחלק מהמטבעות. אז ניצלנו את הביקור בצ'סטרפילד כדי להיכנס לסניף בנק כדי להחליף – הפקידה ממש רצתה לעזור לנו, אבל בגלל חוקי הלבנת הון אין אפשרות להחליף שם את השטרות. הסיפור חזר על עצמו גם בבנק נוסף, וב2 הבנקים שלחו אותנו אל סניף של דואר.

אז עברנו במקרה גם ליד סניף של דואר – וגם שם הפקידה ממש רצתה אבל לא יכלה לעזור בגלל אותם חוקים. במקרה, זוג בריטי חביב שעמד בסמוך שאלו אותי לפשר הדבר. הסברתי להם שאין אפשרות להחליף שטרות, אלא רק להפקיד שטרות ישנים לחשבון בנק, דבר שתייר לא יכול לעשות. הם לקחו את זה ממש קשה. “לא ייתכן שתייר ישלם בבריטניה מס על עצם היותו תייר במדינה שלנו”. באופן הטיבעי ביותר הם שלפו ארנק, שאלו אותי מה הסכום שאני רוצה להחליף, ולהפתעתי הרבה לקחו את השטרות הישנים שלי ונתנו לי שטרות חדשים. “אל תדאג, אנחנו כבר נסתדר”. מאוד הופתעתי לטובה מיחס הכנסת האורחים. בהמשך השירשור אחזור לנושא הזה עוד כמה פעמים.

הבריטים אוהבים מאוד את ההיסטוריה והמסורת שלהם והם משקיעים מזמנם וגם מכיסם הפרטי כדי לשמר את המורשת. יש הרבה אתרים ואטרקציות שמופעלים לגמרי על טהרת המתנדבים. ברחבי אנגליה עדיין נוסעות לא מעט רכבות היסטוריות. רבות מהן מופעלות ע”י אגודות של מתנדבים. רכבת הפיק היא אחת מהרכבות ההיסטוריות האלה – רכבת במסלול היסטורי, מופעלת עם הקרונות המקוריים וגם קטרים מקוריים מונעי פחם. רבות מהרכבות מציעות נסיעות הלוך ושוב והנוסעים משלבים את הנסיעה עם ביקור בתחנות לאורך המסלול. אנחנו מיהרנו לצאת מצ'סטרפילד כדי להספיק להגיע לנסיעה האחרונה באותו היום של רכבת הפיק – ולכן האפשרות היחידה שלנו הייתה נסיעה הלוך ושוב.

רכבת קיטור - Peak Rail - מפה (תחנת מטלוק) - מפה (תחנת רוזלי) - מפה (תחנת דארלי דייל) - אתר

הרכבת יוצאת מתחנת רוזלי לפי לוח זמנים באתר. חשוב לשים לב, כי הזמנים משתנים בין עונות השנה והימים בשבוע. יש גם מבצעים – ביום שהגענו היה מבצע של ילדים בחינם. אין צורך להזמין מראש – פשוט אפשר להיכנס לרכבת, בתחילת הנסיעה עובר כרטיסן וקונים ממנו את הכרטיסים. הרכבת מתנהלת באיטיות ולנו יש זמן הפוגה קצת לנוח ולהתרשם מהקרונות ההיסטוריים.

הרשים אותנו מאוד המסירות של המתנדבים. כולם פנסיונרים חביבים. כולם מבצעים את תפקידם נאמנה – המוכרת במיזנון של הרכבת מקפידה להיות בעמדה גם אם אין אף אחד שיקנה כלום… הכרטיסן מקפיד מאוד על התילבושת (שנראית עתיקה...) ולילדים יש חוויה כי זו רכבת כמו הרכבת להוגוורטס מסרטי הארי פוטר. הנסיעה הייתה קצת ארוכה מידיי, כי את הרעיון הבנו עוד לפני שהרכבת הגיעה לתחנה האחרונה… אבל בסה”כ הייתה גם מנוחה לרגליים אז החוויה הייתה חיובית.

סיום הנסיעה של הרכבת - עדיין יש לנו כוח, אבל רוב האתרים כבר סגורים. אז החלטנו שזה הזמן לקצת שופינג. את התרבות האמריקאית אני מכיר היטב, ולכן שמחתי מאוד לגלות שגם באנגליה בנו אאוטלט בסיגנון אמריקאי. אז נסענו לבקר

מתחם אאוטלט מזרח המידלנדס – East Midlands Designer Outlet – מפה

למי שמכיר ואוהב אאוטלטים אמריקאים – ירגיש כאן בבית. מגרש חניה ענקי, שמקיף מבנה גדול ושטוח עם חנויות רבות בעיגול, כאשר גם חלק מהרשתות כאן הן אותן רשתות מוכרות מארה”ב. אפילו סטארבאקס יש כאן, להשלמת החוויה האמריקאית. תעצמו את העיניים ותדמיינו שאתם בארה”ב. אפילו מצדיק להאריך את הדרך חזרה בנסיעה הלוך וחזור של 20 דקות… אחרי כמה מציאות טובות חזרנו לדירה עייפים אך מרוצים…

יום 6: לחם ושעשועים

לכל אחד יש בכל טיול את היום שלו הוא הכי מחכה. אצל הילדים זה בד”כ היום שבו הולכים לפארק שעשועים גדול (פנטזיהלנד, אפטלינג וכו). ובכן, בטיול לצפון אנגליה, יש כמה פארקי שעשועים אפשריים, אבל ללא ספק הגדול והמפורסם בין כולם הוא האלטון טאוארס.

פארק שעשועים אלטון טאוארס - Alton Towers - מפה - אתר

ואכן הפארק לא איכזב. היה לנו יום עמוס מאוד, מאוד השתדלנו להספיק ולנצל ולבקר בכמה שיותר מתקנים… איזה עוד פארק שעשועים אתם מכירים שבמרכזו נמצא בית אחוזה – שנראה כמו ארמון – אמיתי (לא תפאורה)? ועוד בתוך הארמון בנו את אחד מהמתקנים של הפארק – הארמון המתהפך… בפארק אפשר למצוא את כל סוגי המתקנים ולכל הגילאים: מתקנים לילדים קטנים, גילאי הביניים וגם מתקנים בהחלט מפחידים לילדים גדולים וגם נוער.

בהשוואה, לדעתי גם הפנטזיהלנד (גרמניה) וגם האפטלינג (הולנד) הם פארקים יותר מוצלחים יותר מאשר האלטון טאוארס – בעיקר בגלל שבאלטון טאוארס יש את אותה כמות מתקנים אבל על שטח כפול, וזה משמעותי מאוד.

כמה טיפים שיעזרו לכם לתכנן יותר טוב את הביקור בפארק אלטון טאוארס:

  • שעות הפתיחה של הפארק די מצומצמות – מ 10 בבוקר ועד 18:00 אחרה”צ
  • הפארק ענקי ולכן נדרש תיכנון מוקדם של הביקור – כי גם ככה אי אפשר להספיק הכל.
  • מומלץ מאוד להתקין את האפליקציה של הפארק – כדי לקבל עידכונים על מצב התורים
  • חלק מהמתקנים נפתחים רק ב11. המידע על שעות הפתיחה של כל מתקן לא מופיע בשום מקום באתר – אבל כן מופיע באפליקציה. כדאי להתחשב בשעות הפתיחה של המתקנים (אנחנו ביזבזנו זמן כדי להגיע למתקן בהתחלה – רק כדי לגלות שהמתקן סגור ונפתח רק ב11)
  • הפארק מחולק לאזורים, וחלק מהאזורים מרוחקים מאוד. הפארק הוקם למעשה בשטח של אחוזה ישנה, והגנים ההיסטוריים של האחוזה הם היום חלק מהפארק. הגנים נמצאים בעמק וכדי לחסוך את הירידה+עליה לעמק במעבר הוקם רכבל – אבל הרכבל לא פעל ביום הביקור שלנו “בגלל הטמפרטורות הגבוהות”. כדאי לקחת בחשבון
  • הכרטיסים לפארק די יקרים. בתחילת השירשור יש לינק לאתר שבו אפשר למצוא קופונים והנחות. אנחנו השתמשנו ב2 קופונים על אריזות של שוקולד קדבורי שהקנו לנו 2 כרטיסי מבוגר בחינם ברכישה של 2 כרטיסי ילד, וכרטיס ילד שלישי רכשנו ב 50% הנחה עם קופון של סבון ידיים (ראו תמונה). כל אחת מהאריזות האלה עלתה לנו כפאונד אחד, כך שהחיסכון משמעותי…
  • החניון של הפארק ענקי, וגם רחוק יחסית מהכניסה. יש אפשרות ללכת ברגל (כ20 דקות הליכה) או לנסוע ברכבת פנימית של הפארק. אנחנו הגענו חצי שעה לפני הפתיחה וכבר היה תור ארוך לרכבת. כדאי להקדים.
  • הפארק שייך לרשת מרלין, הבעלים של רשת סי לייף. בהתאם – יש בפארק אקוואריום של סי לייף, ממש נחמד ומומלץ.

יום 7: איזה כיף בדאדלי

יום אחרי השיא של פארק שעשועים גדול הוא יום מאוד מאתגר בטיול משפחתי – אחרי שעברנו את השיא, היום שכולם מחכים לו – איך אפשר לשמור על תחושת החשק של הילדים לטיול? אז במקרה שלנו – מתכננים יום בילוי לאטרקציה מהסוג האהוב עלינו – מוזיאון פתוח.

את היום פתחנו בנסיעה יחסית ארוכה (כמעט שעה וחצי) אל לב אזור “הארץ השחורה”. בשיאה של המהפכה התעשייתית, לפני כ 250 שנים, האזור של ה “black country”, או “הארץ השחורה” היה אחר לגמרי ממה שהוא נראה היום. המחוז היה מלא מכרות פחם. המוני כורים היו עובדים עבודת פרך במכרות, תחת תנאים בלתי אפשריים של סביבת עבודה לא “נחמדה” בלשון המעטה. מקרי מוות רבים כתוצאה מתאונות עבודה, חוסר איוורור וחוסר הקפדה על תנאי תברואה. מעל פני השטח הצטברו מפעלי תעשיה כבדה רבים מאוד. כל אחד מהמפעלים פלט עשן שחור כבד וזיהום האוויר היה בשיא. ממש פלא איך אנשים חיו כאן בתנאים כאלה.

אחרי שנים רבות, כאשר ממזמן כבר המכרות הפסיקו לעבוד, המפעלים כבר לא נמצאים כאן, המקום השתקם, וחזר להיות ירוק. אבל בלב הארץ השחורה הוקם “מוזיאון חי”, שתפקידו לשחזר, ולו במעט, את הוואי החיים בתקופת המהפכה התעשייתית.

מוזיאון פתוח בלאק קאנטרי - Black Country Living Museum - מפה - אתר

למי שכבר היה במוזיאונים פתוחים, צפויה כאן הפתעה. זה המוזיאון הפתוח הטוב ביותר שהיינו בו, בפער ניכר (משיג בהרבה את מקום 2 – המוזיאון הפתוח של קומרן).. בניגוד למוזיאונים אחרים, המוזיאון כאן הוא “חי”. אז נכון, גם במוזיאונים פתוחים אחרים יש הדגמות של בעלי מקצוע, אבל כאן הביאו את השתפות המציגים לשיאים. המוזיאון מעסיק כמות עצומה של שחקנים, כאשר כל שחקן לובש תלבושת מתאימה, משחק דמות והשחקנים מפוזרים ברחבי המקום. בכל מקום שאליו תפנו תתקלו בשחקן של המוזיאון, שישמח להציג בפניכם את האזור שלו.

מיד בכניסה פגשנו את שוטר המחוז שהיה ממש להוט להסביר לנו מה תפקידו וניסה לעזור לנו כמיטב יכולתו. המשכנו אל תצוגת כלי רכב של תחילת המאה ה20, ומשם לבית שבו יושב שחקן ומספר סיפורים על תקופת מלחמת העולם ה2 בבריטניה.

בכל רחבי המוזיאון מסתובבים שחקנים שתפקידם להמחיש למבקרים את הוואי המקום. המקום ענקי ולא מרגישים צפיפות בכלל. יש קו של אוטובוס עתיק (ולפעצים גם טראם עתיק) שיכול להקפיץ אתכם מאזור הכניסה עד האזור התחתון.

אחת התחנות שבה מתעכבים הכי הרבה זמן זה המכרה – מכרה פחם אמיתי שנמצא בשטח המוזיאון. הסיור מתקיים כל כ20 דקות והוא מעניין מאוד (לשים לב שהמכרה חשוך, כל משפחה מקבלת פנס אחד, לא מתאים למי שפוחד מחושך או לילדים קטנים).

באחד הרחובות הראשיים שם מתקיים מופע של קוסם / להטוטן (תמונה) שמשעשע את המבקרים. כדאי גם להיכנס אל בית המרקחת (יש תמונה), שם יסבירו לכם המציגים על תרופות שהיו נהוגות פעם (יש הפתעות!)

הרוקחהקוסם

השחקנית הכי מדהימה הייתה במכולת – השחקנית המוכרת בחנות נתנה לנו הופעה ממש משכנעת על תנאי הקיצוב והעוני בשמן המלחמה, ממש נכנסה לזה. קטע מרגש מאוד של איזה 20 דקות, רק לכבודנו. מזל שהיא לא ידעה שהבת הקטנה לא דוברת אנגלית…

בפארק של המוזיאון התקיימו שעשועי ילדות עם משחקים של פעם.

היינו במוזיאון נטו 4 שעות (לא כולל השיט בתעלות). לא הספקנו הכל, ועל הרבה מקומות שם נאלצנו לדלג – כדי להספיק הכל צריך להתעכב פחות, או להשקיע יותר זמן. ממש ממש אהבנו את המקום – אהוב על כל בני המשפחה.

לונה פארקהקוסםהמוכרת במכולתהקוסם

בימי המהפכה התעשייתית נוצר צורך רציני בדרכים מהירות וזולות להעביר חומרי גלם, כמו כותנה, צמר ופחם, וכן מוצרים מוגמרים, מאזורי התעשיה בלב המדינה (לרוב סמוך לנהרות שסיפקו מים לתחנות) אל הנמלים הגדולים (ליברפול למשל).

הדרכים היו רעועות, והפיתרון שנבחר היה לבנות רשת של תעלות מים. התעלות נבנו בכל רחבי אנגליה, תוך כדי מבצעים הנדסיים מורכבים. יש ברחבי אנגליה המון אתרים מעניינים מאוד שקשורים לרשת התעלות, כמו למשל אקוואדוקטים גדולים של תעלות שחוצים נהרות, כולל אחד ענקי מסתובב, “מעליות” לסירות שמשנות מפלס, כמובן תאי שייט ועוד הרבה. בהמשך אני אפרסם קישורים להרבה אתרים כאלה.

היום כמובן אין שימוש תעשייתי לתעלות. אמנם חלקן פחות מתוחזקות, אבל חלקים גדולים מאוד עדיין מתוחזקים – כמיטב המסורת הבריטית (מוטיב חוזר) ע”י אגודות של מתנדבים. הרבה מהתעלות משמשות היום לשייט תיירותי של סירות-קרוואן שמטיילים איתן ברחבי האי. במהלך ההכנה לטיול מצאתי גם המון מקומות שמשכירים סירות כאלה להשטה עצמית (לא צריך רישיון) לפי שעות, לחצי יום או ליום שלם.

אז שייט בסירת-בית לא יצא לנו לעשות בטיול הזה. אבל ההזדמנות לטעום קצת הגיעה בדאדלי. סמוך לדאדלי הוקמה רשת של תעלות לטובת הובלת הפחם והסחורות. העובדה שיש כאן גבעות גבוהות לא הפריעה למהנדסים פורצי הדרך של התקופה ההיא – והם הקימו רשת של תעלות מים שחצובות בתור מנהרות בתוך ההר. כמובן שיש גם רשת של פתחי איוורור. מערכת המנהרות סבוכה מאוד ומרשימה מאוד.

ממש בצמוד למוזיאון הפתוח, נמצאת תחנת היציאה לשייט בתעלות של דאדלי שעוברות במנהרות בתוך ההר.

שייט תעלות - Dudley Canal Trust Ltd - אתר - מפה

המקום מופעל ע”י אגודה של מתנדבים. למוזיאון הפתוח יש שער מיוחד שדרכו אפשר לצאת מהמוזיאון לכיוון שייט התעלות – ואז לחזור למוזיאון (כדאי לשמור את כרטיסי הכניסה). אבל כאמור השיט נפרד, התשלום עליו בנפרד, ואפשר גם לבוא אל השייט בלבד ללא ביקור במוזיאון.

אורך השייט כ 45 דקות. הזמנו מראש שייט לשעה 15:00 וכמה דקות לפני כן יצאנו מהמוזיאון דרך השער לכיוון הרציף. השייט מתקיים בסירות ארוכות מאוד והוא עובר דרך תעלות, מנהרות וגם מידי פעם יש פירי אוויר גדולים לאיוורור. המשיט הוא גם המדריך, כאשר במהלך השייט יש סרט קצר באחת המנהרות, וגם לקראת הסוף יש הדגמה של הסעת הסירה ע”י הנוסעים בכוח הרגליים בלבד על הקירות.

לא נפלנו מהשייט. היה נחמד, נהננו, ואפילו מעניין לראות את המפעל ההנדסי המכובד. לא בטוח שמצדיק את המחיר היקר, וגם את אובדן הזמן שהיינו יכולים לבלות עוד קצת במוזיאון הפתוח שהיה כל כך מוצלח. לפחות סימנו V על שייט תעלות באנגליה. גם זה משהו.

ש××× ××× ×ר×ת ××××××

אחרי השייט נשארה לנו שעה אחרונה לחזור למוזיאון הפתוח ולנסות להספיק עוד כמה מקומות. כדאי מאוד להגיע למתחם בית הספר במקום בזמן שיש שיעור. המורה בבית הספר (שחקנית) מגלמת את הדמות שלה כראוי, תלמד אתכם חשבון וגם תינזוף בכם אם לא תישמרו על השקט.

אגב, ממש בסמוך במרחק הליכה נמצאת טירת דאדלי, אטרקציית תיירות מפורסמת בזכות גן החיות המפורסם שנמצא שם. לנו לא היה זמן.

גן חיות וטירה דאדלי - Dudley Zoological Gardens - מפה - אתר

בית הספרמספרת סיפוריםהמוכרת החביבה

יצאנו מהמוזיאון הפתוח ממש בשעת הסגירה ב 18:00, אבל עוד היה לנו כוח להמשיך לטייל. בזמן ההכנה לטיול מצאתי, ממש במקרה, אתר שנראה לי ממש מעניין לבקר שם. זה לא אתר תיירותי, ואף ספר מדריך לא יפנה לשם תיירים. אבל בתור מי שמעולם לא ביקר בהודו, רציתי מאוד לבקר במקדש הינדי אותנטי.

מקדש הינדי - Shri Venkateswara (Balaji) Temple - מפה - אתר - WIKI

זה מקדש הינדי שהוקם כדי לשמש את הקהילה ההינדית הגדולה שבאזור. רוב האביזרים והריהוט הובאו במיוחד מהודו. במקום ישנם נזירים הודים וקהל הינדי מגיע לשם כדי לבקר ולהתפלל. בהתחלה הרגשנו קצת מוזר. החניה במקום חופשית, אבל בגלל שאנחנו לא הודים במראה, היינו “קצת” שונים מהקהל שרגיל לבקר במקום. סיירנו קצת בין המבנים הרבים שיש במתחם ונכנסנו למבנה המרכזי. תוך כדי סיור, ניגש אלינו אחד הנזירים ושאל אותנו אם אנחנו מסתדרים. הצגנו את עצמנו, והוא שמח מאוד על הביקור. מסתבר שהם אוהבים מאוד מבקרים. הוא הוציא אותנו החוצה למקום שבו אפשר לדבר בקול, ונתן לנו הסבר מקיף מאוד על הדת ההינדית, על המקדש, המבנה שלו, מה רואים בכל פסל ומה הוא מסמל וכו. הוא היה ממש נחמד וענה על כל השאלות. והילדים לא חסכו ממנו שאלות. הם ממש התעניינו ושאלו על כל דבר, כולל כמה דברים שאני הייתי מתבייש לשאול...

למדנו למשל שהדת ההינדית פיתחה מסורת של כבוד לכל שאר הדתות. כדי לסמל את הכבוד הזה, מסביב למקדש הוקמו 7 גבעות כדי לסמל את 7 הדתות החשובות האחרות (בעיני ההינדים) ואת הכבוד כלפיהן. כמובן שהלכנו גם לראות את הגבעה שמייצגת את היהדות – וגם קיבלנו על הדרך שיעור בסובלנות דתית.

המקדש פתוח לביקורים גם של מבקרים שאינם הינדים. כל הפרטים באתר, אבל יש כמה דברים בסיסיים שחייבים להקפיד עליהם כדי לכבד את המקום (קישור לכללי ההתנהגות):

  • שעות הפתיחה כתובות באתר. פתוח בשעות הבוקר וגם אחרה”צ-ערב (לרוב עד 21 בלילה). יש לכבד את שעות הפתיחה ולהגיע רק בזמנים האלה.
  • בתוך המקדשים חובה לחלוץ נעליים. במקדשים הקטנים משאירים את הנעליים בכניסה. במקדש הגדול יש להיכנס קודם לקומה התחתונה, שם יש אזור עם תאים מסודרים כדי להשאיר את הנעליים, ואז עולים במדרגות אל המקדש.
  • אסור לצלם בתוך המבנים בכלל! מחוץ למבנים מותר לצלם.
  • להשקיט את הטלפון
  • לא לנגוע בכלום
  • לא להביא שום דבר אלכוהולי או בשרי
  • בתוך המקדש, נהוג להקיף את הרחבה עם כיוון השעון ולא נגדו.
  • כמובן לשמור על השקט, לא לאכול ולשתות בפנים. זה מקדש דתי ויש לכבד את המקום.

חשוב מאוד להקפיד על הכללים. הם מאוד שמחו לשמוע שאנחנו מישראל, ויהיה נחמד אם דעתם על ישראל תישאר חיובית… יש במקום סיורים מודרכים בחינם. אין לי תמונות מתוך המקדשים עצמם (כי אסור לצלם), לכן מצרף רק תמונות מהמתחם החיצוני.

יום 8: המעבר

מגיע היום האחרון בקוטג' שלנו. כל כך אהבנו את החווה, את המארחים, את הארנבות החמודות שבאו לבקר אותנו. לפעמים קצת מוזר איך בטיולים אנחנו לפעמים נקשרים למקום לינה שהיינו בו רק שבוע, עד שממש מרגישים שם בבית.

רגע לפני שנפרדים מאזור הפיק, מחליטים לעשות עוד מסלול אחד, קצר. הרי הוא ממש כאן, במרחק נגיעה של 15 דקות מה”בית”. המסלול הנבחר הוא מסלול אבני הדריכה של הדובדייל. זהו נהר חביב שזורם לו בלב אזור הפיק, ובנקודת החציה של הנהר הקימו טור של אבנים כך שאפשר לעבור מגדה לגדה תוך דילוג מאבן לאבן.

האבנים של דובדייל - Dovedale Stepping Stones - מפה (מגרש חניה) - מפה (האבנים)

החננו את הרכב במגרש חניה יקר (3 פאונד!). ההליכה לכיוון האבנים קלילה מאוד – שביל סלול, מתאים גם לעגלות. הליכה קצרה מאוד של כ 10 דקות. אז הגענו די בקלילות למקום – וקצת התאכזבנו. המקום מככב בכל הבלוגים והדיווחים של המטיילים שביקרו באזור הפיק. כל האחרים נהנו כאן.
אולי זה בגלל הבצורת שעברה על בריטניה ב6 שבועות שקדמו לביקור, והשאירו את כל הגבעות מסביב צהובות (כמו שאלון התייחס לזה בתחילת השירשור). אולי השעה המוקדמת, ואולי גם גודל הציפיות שפיתחתי. בכל מקרה, לא התלהבנו. כבר ביקרנו בעבר באתרי טבע הרבה יותר מרשימים. צילמנו כמה תמונות וחזרנו אל הרכב. שורה תחתונה: אני לא חושב שעכשיו, אחרי שאנחנו התאכזבנו, צריך להוציא את דובדייל מה”קאנון” של מטיילי הפורום באנגליה. הרי כולם לפנינו נהנו. אבל הנה שיעור חשוב במדעי הטיול. מידת ההנאה שלנו ממקום מסויים תלויה לא רק מאיכות האתר עצמו, אלא גם, ואולי בעיקר, מהנסיבות, כולל העומס על האתר, מזג האוויר, העייפות שלנו, הציפיות, מידת השובע מהטיול וכו וכו.

מחכה לנו עכשיו נסיעה ארוכה אל ארץ החלומות – ויילס.

אז אחרי שאנחנו נפרדים מערוץ הדובדייל ומאזור הפיק בכלל אנחנו נכנסים לרכב לנסיעה לכיוון ויילס. לא ניתן לאכזבה שלנו באבני הדריכה להעיב על ההנאה שלנו מהפיק. ישנם בפיק עוד לא מעט אתרי טבע שפשוט לא הספקנו, בינהם האתר שנראה הכי מעניין (ערוץ פאדלי), ואולי יום אחד עוד נחזור לכאן לטיול השלמות (גם המערות של קסטלטון מחכות לנו, ומונזל, והיריד של אשבורן ועוד ועוד).

במקור, תיכננו ביום המעבר לבקר בחלק מהמון האתרים שנמצאים ממש בדרך בין אזור הפיק לאזור צפון ויילס, ושהיו רחוקים גם מכאן וגם מכאן. אבל אחרי מחשבות הבנו שאנחנו רוצים להספיק כמה שיותר להיות בויילס, ולכן נסענו ישירות אל היעד הראשון בויילס – טירת קונווי.

טירת קונווי - Conwy Castle - מפה - אתר

את הרכב החננו בחניה שלמרגלות הטירה (הגענו בצהריים, היינו צריכים לחכות קצת עד שתתפנה חניה). בדרך ממגרש החניה אל הטירה רואים כבר את החומות שסובבות את העיר. למי שרוצה, אפשר ללכת על החומות במסלול שמקיף את העיירה – כניסה בחינם. קנינו כרטיס CADW שישמש אותנו באתרים של ויילס ונכנסנו לטירה.

הטירה עצמה שונה מאוד מטירות שהכרנו ממקומות אחרים באירופה. כאן הדגש הוא על מבצר חזק שמשמש להגנה. אין כאן חדרים עם ריהוט עתיק.

בחרנו להגיע לטירה ביום הזה כי היום מתקיים בטירה הפנינג. בחצר המבצר יש פעיוליות שונות לילדים, כל מיני סוגי משחקי מלחמה, אימונים בחרבות, אימון חץ וקשת, שיריון אביר למדידה וגם מספר סיפורים.

דגם העיירהפנים הטירהמספר הסיפוריםאימון חץ וקשתפנים הטירהפנים הטירה

הטירה מעניינת, בעיקר בזכות זה שהיא שונה מכל הטירות שהכרנו עד עכשיו, וגם הפעילות לילדים נחמדה. אבל עם כל הכבוד, כנראה שהסיבה #1 לבקר כאן זה הנוף המטורף שיש ממגדל השמירה הגבוה. זהירות: המגדל די מסוכן לילדים. צריך להשגיח עליהם שם ב8 עיניים.

האתר כאן מציב קושי טכני בהעלאה של תמונות – במיוחד מהמצלמה האיכותית, בגלל הגבלה על גודל התמונות. אני יכול להעלות לכאן רק תמונות מהטלפון. בתמונות האלה קצת קשה להעביר את התחושה של הנוף. בכל זאת כמה תמונות כדי לנסות להעביר את המראות.

בתמונות אפשר לראות את המזח של קונווי, את מפרץ קונווי, את הנחל, ואת מערכת הגשרים שחוצה את המפרץ (גשר אחד לרכבת מימין, גשר למכוניות משמאל, ובאמצע הגשר העתיק, תלוי על שלשלאות).

מפרץ קונוויהנחל3 גשרים מעל המפרץהמזח של קונווי

בעיירה עצמה יש עוד המון מה לעשות ולראות: הבית הכי קטן בבריטניה, טיילת החומות, כמה בתים עתיקים שאפשר לבקר בהם, חנות אחת (The Knight Shop) לדברי אבירים, שידועה בכך שהם ייצרו את כלי הנשק לסדרת סרטי שר הטבעות וגם למשחקי הכס, וכמובן גשר השרשראות.

אחרי הביקור בטירה מיהרנו לחזור אל הרכב כדי להספיק לאתר האחרון להיום. התיכנון הוא שנחזור לכאן להשלים את הביקור (ספוילר קטן להמשך: לא הספקנו, קצת חבל).

אחרי הביקור בטירה נסענו אל היעד הבא, האחרון להיום – גני בודננט

גני בודננט - National Trust's Bodnant Garden - מפה - אתר

הגנים כלולים בכרטיס הנשיונל טראסט ולכן נכנסנו בחינם. לגנים יש 2 חלקים עיקריים. החלק הראשון, זה שקרוב יותר לבית האחוזה (לשם אין כניסה), הוא חלק שבו יש גנים פורמליים מטופחים. הגנים יפהפיים, כולל כמה בריכות שמייצרות השתקפויות (לנו היה מעונן, בתמונות באינטרנט אפשר למצוא תמונות משגעות של הבריכות מימים בהירים). בחלק הזה בילינו בערך שעה.

כנראה שהגנים הפורמליים, עם כמה שהם יפים, לא היו זוכים לתהילה ולפירסום, ללא החלק העיקרי והכי מעניין בגנים. זה החלק הרחוק יותר, וגם הנמוך יותר. החלק הזה הוא מין שילוב של טבע פראי אבל מתורבת, או בעצם גן מתורבת שהוא גם פראי. נשמע מוזר, אבל משום מה השילוב הזה עושה את העבודה.

אולי ההפתעה שהייתה לנו, הייתה בכך שגילינו במקום עצי סקויה. כן! אלו אותם עצים שבד"כ כדי לראות אותם צריך לטוס לקצה השני של העולם, ושם לנסוע להרי הסיירה נוואדה. אז נכון, העצים האלה היו “צעירים”, בני רק כ 100-150 שנים. רחוק מאוד מגילם של עצי הענק הידועים בפארק הסקויה, שם הם בני 2000-3000 שנים. הצעירים האלה עוד לא הגיעו למימדים האדירים הידועים, אבל גם אלה לא קטנים בכלל.

היינו נשארים עוד, אבל טיפות הגשם בישרו שכאן הסתיים הביקור. הספקנו עוד לעלות לכיוון הכניסה, וכאשר הגענו לרכב כבר ירד גשם שוטף.

עצי סקויה

בסוף היום נסענו אל הדירה שלנו בעיירה בטסי בלב סנודוניה. כבר כאשר מתקרבים לבטסי אפשר לראות את ההרים של סנודוניה, היערות והכל ירוק ויפה. בטסי עצמה עיירה מדליקה, אחת העיירות היפות שיצא לנו להתגורר בהן. אל הדירה הגענו בעיקבות ההמלצה של איריס. היא סיפרה על מקום לינה בבית עתיק יפה כאן:

http://www.selfcatering-in-snowdonia.co.uk/

בעיקבות ההמלצה פנינו אל בעלי המקום (מייקל וטרייסי), זוג אנגלים נחמד מאוד. אז מסתבר שלא פנינו מוקדם מספיק… כבר בינואר לא היה להם מקום פנוי. אבל מסתבר שעסקי התיירות משגשגים, והם התרחבו ורכשו בית נוסף, כ 200 מ בהמשך, וגם שם יש להם דירות להשכרה. אנחנו קיבלנו את הדירה הגדולה בקומת הכניסה. מאוד אהבנו את הדירה – הכל משופץ וחדש, מאובזר מעל ומעבר, כולל מכונת כביסה ומייבש, סלון. יש 3 חדרי שינה, בכל חדר ישנים 2. יש בדירה 3 חדרי מקלחת עם שירותים, מאוד נוח למשפחה גדולה. החיסרון העיקרי היה שאין חצר, וגם מגרש החניה מעט צפוף.

הפתעה נוספת הייתה כאשר גילינו בפתח הדירה, ממש ליד הדלת, עץ רדווד. וואו. מייקל, המארח, לא ידע לספר לנו על מקור העץ.

יום 9: חלומות מתעופפים ברוח

מתעוררים אל יום שחיכינו לו הרבה זמן. היום מתכננים יום עמוס. להתחיל בפסטיבל גדול בצפון ויילס – פסטיבל העץ. פסטיבל שמרכז הרבה תחומים שקשורים בעץ (אבל לא קשורים זה לזה): תחרות פיסול מהיר בעץ, תחרות טיפוס על עמוד, תחרות בניסור של גזעי עץ וכו. זה פסטיבל עמוס, עם פעילויות ליומיים, ואנחנו מתכוונים להקדיש לו חצי יום. המרחק כשעה ממשום הלינה.

פסטיבל וודפסט - Woodfest Country Show - מפה - אתר

בהמשך רוצים לנסוע לעיר צ'סטר, עוד חצי שעה. עיר מעניינת מהתקופה הרומאית (כולל שרידים). ביום הזה מתקיים בעיר מרוץ סוסים גדול, וזו הזדמנות לטעום ממיטב המסורת האנגלית.

מירוצי סוסים צ'סטר - Chester Racecourse - מפה - אתר

אז מתארגנים יחסית מוקדם כדי להספיק, מגיעים אל הפסטיבל יחסית מוקדם. חונים יחסית קרוב ו… כבר למדנו, מניסיון, שתחזית מזג אוויר חשובה מאוד במהלך הטיול. למדנו לבדוק אם צפוי גשם, היכן, כמה ומתי. למדנו גם לבדוק את הטמפרטורה הצפויה. אבל ביום הזה למדנו שיעור חשוב: כדאי לבדוק גם את עוצמת הרוח הצפויה

עוד אנחנו עושים את דרכנו במגרש החניה, הבנו שהיום פיספסנו בעניין התחזית. מילא הגשם המציק. טיפטוף כזה מעצבן. עם זה אנחנו יודעים להסתדר. אבל הרוח הייתה בלתי נסבלת. ושלא תבינו לא נכון – הפסטיבל התקיים כסידרו. הוויילשים החביבים עשויים כנראה מקרח. הם בכלל לא התרגשו מהסופה שהתרחשה. אבל אנחנו, התיירים מהמזרח התיכון, ממש היינו אומללים בשדה הפתוח שבו התקיים הפסטיבל.

אז אחרי הרגשת אכזבה sad, התכנסנו מחדש במועצת הנהלת הטיול כדי לתכנן מחדש. נפלה ההבנה שבפסטיבל כבר לא נבלה היום, וגם לא במירוץ הסוסים שמתקיים בשטח פתוח. אמנם, הוכן מראש בנק אתרים למקרה של גשם. אבל האתרים האלה לא נמצאים כאן בסביבה, אלא בכיוון הפוך לגמרי. ממעמקי הזיכרון נשלף אתר שהוכן כתוכנית מגירה לתוכניות המגירה – בית הכלא הישן של רותין.

בית כלא ישן רותין - Ruthin Gaol - Carchar Rhuthun - מפה - אתר - ויקי

לאורך ההיסטוריה ידוע כי העונשים לפושעים התבצעו בד”כ בכיכר העיר. רק בתקופה מאוחרת יחסית נבנו בתי כלא יעודיים למטרת ענישה. בית הכלא הישן של רותין היה בית כלא בתקופה הויקטוריאנית. כאן נכלאו גברים ונשים, ומכאן גם נשלחו פושעים למושבת העונשין החדשה (הידועה בשם אוסטרליה).

האתר לא נמצא ברשימת אתרי החובס של התיירים בויילס. למען האמת העובדים במקום די התפלאו שהגיעו לשם תיירים מישראל. המקום מעניין, והילדים עברו מחדר לחדר ורצו לדעת הכל. יש שם גם בגדי אסירים שהמבקרים יכולים ללבוש ולהצטלם. אבל ההבדל היחיד מהמקומות האחרים היה שכאן אף אחד לא קפץ על ההזדמנות…

שאלנו את הנציג במקום כמה שאלות, והוא התחיל לענות. הוא שמח מאוד שמישהו מתעניין במקום – כנראה גאווה מקומית. אבל מיד הוא עצר, ושאל אותנו אם אנחנו רוצים סיור פרטי למקומות שלא פתוחים בד”כ לביקורים. כמובן ששמחנו להענות, וקיבלנו הצצה גם לפינות מיוחדות והסברים מעמיקים.

מכאן כבר הבנו שהיום הזה לא ינוצל במיטבו לטיול. במקום זה נסענו למתחם האאוטלטים של חלנדודנו (Mostyn Champneys Retail Park). יש שם לא מעט חנויות דיסקאונט (TK Maxx, Poundstretcher, B&M Home Store) וגם 2 חנויות מוזלות למוצרי ספורט. לפעמים אנחנו, כמטיילים, עושים תוכניות, אבל מזג האוויר לוקח את התוכניות האלה ומשליך אותן לפח. צריך לדעת ולהכיר את האפשרות הזו, ולהביא את זה בחשבון.

יום 10: הנסיך מויילס

בודקים תחזית מזג אוויר להבוקר: מזג אוויר סביר… שעתיים גשם בבוקר ואח”כ יהיה יפה. אז נוסעים אל האתר הראשון להיום – הר החשמל. תחנת הפקת חשמל בכוח המים. נוסעים מהעיירה בטסי בכביש מערבה. גשום, אבל מתרשמים מאוד מהנוף. אנחנו למעשה נוסעים בפארק הלאומי סנודוניה. הנופים ממש משגעים, והגשם מייצר כמות גדולה מאוד של מפלים מכל הצדדים על ההרים הגבוהים מסביב. המקום הכי מרשים בנסיעה הוא מעבר ההרים פני-פס. כל כך יפה כאן!

מעבר הרים - Pen-y-Pass Car Park - מפה

צר לי לאכזב אתכם מעט. בגלל הגשם לא כל כך התחשק לנו לעצור בנסיעה, לכן למרות שהתרשמנו מאוד מהנופים לא צילמנו… תמונות של סנודוניה, במיוחד של מעבר ההרים היפה הזה, תאלצו לחפש בגוגל yes. הגענו אל הר החשמל יחסית מוקדם. אופטימיים שכמונו הגענו לדוכן. מסתבר שעוד כמה חכמים חשבו להגיע לכאן. אין מקום לסיורים היום…

שולפים תוכנית מגירה (בעיקבות אתמול, היום הוכנו הרבה מגירות) ונוסעים אל מוזיאון הצפחה הסמוך. מוזיאון הצפחה שוכן ממש ליד מרכז המבקרים של הר החשמל.

מוזיאון הצפחה הלאומי - The National Slate Museum - מפה - אתר

במשך שנים רבות התפרנסו אזרחים ויילשים רבים מכריה של אבן הצפחה. מדובר במינרל מיוחד, אבן שהמומחים יודעים לשבור אותה כך שנוצרים משטחי צפחה בעובי קטן יחסית אבל עדיין חזקים מאוד. הצפחה משמשת לריצוף, לגגות (במקום רעפים), לחיפוי ועוד. בשנים האחרונות התעשיה הזו גססה בעקבות יבוא זול בהיצף מסין, והמרץ של הויילשים הופנה מכריה של צפחה אל תעשיית התיירות המשגשגת.

מוזיאון הצפחה מנסה לשמר משהו מהתרבות הזו שהייתה כל כך דומיננטית באזור הזה. הכניסה למוזיאון היא בחינם. מכיוון שגשום, חצר המוזיאון די שוממה, ואנחנו עוברים בין התצוגות באולמות המקורים. רוב המוצגים מעניינים, וגם הצוות מאוד נחמד ומסביר על כל מוצג. סה”כ מקום נחמד לבלות בו כשעה, לא מאסט.

החלק הכי מעניין בביקור הייתה הדגמה של אחד המדריכים על תהליך העיבוד של אבן הצפחה. ההדגמה מתרחשת באחד החדרים ויש שם שורות שורות של מושבים (כדאי לתפוס מקום מקדימה). ההדגמה הזו היא ממש מופע, שבו המדריך משלב המון הומור, הדגמה ממש מקצועית ומפתיעה, וגם הרבה הסברים תוך כדי שילוב הקהל. כולם היו מרותקים, וצחקו הרבה. לדעת כל בני המשפחה, ההדגמה הזו הייתה ממש השוס של המקום. למי שמבקר כאן – ההדגמה הזו מומלצת ביותר.

אז כמו בהרבה הזדמנויות, גם כאן היה לנו מפגש עם הקהל הבריטי. תוך כדי המופע המדריך שאל אותנו מאיפה הגענו. הפתיע אותו שהגענו מישראל. כמובן הוא דאג לוודא שאנחנו מבינים אותו, בגלל המבטא (למען האמת כאשר ויילשי מדבר אנגלית זה הרבה יותר מובן מאשר אנגלית של האנגלים angel). בתום המופע ניגשו אלינו כל מיני מבקרים שהיו בקהל ושמעו שאנחנו מישראל. כולם התעקשו לספר לנו כמה הם אוהבים את ישראל ודואגים לנו. ממש מחמם את הלב.

חלק מההדגמה

היינו מוכנים, עם תוכנית מגירה מסודרת. יש קרוב גם קארטינג באולם סגור וגם קיר טיפוס באולם. אבל כצפוי, בדיוק לפי התחזית, הגשם פוסק ומזג האוויר הופך להיות נעים מאוד ולא גשום. אז ממשיכים בתוכנית ונוסעים לטירה הכי גדולה והכי חשובה בויילס.

טירת קארנרפון - Caernarfon Castle - מפה - אתר

מאז ימי הכיבוש של ויילס בידי האנגלים, יורש העצר הבריטי מקבל באופן מסורתי את התואר “הנסיך מויילס”. באופן מסורתי, טקס קבלת התואר מתקיים כאן, בטירה הגדולה בקארנרפון. האחרון שקיבל את התואר הוא כמובן הנסיך צ'רלס, בטקס מפואר (תמונות מהטקס מוצגות בטירה). את הרכב אפשר להחנות במגרש חניה גדול למרגלות הטירה (יקר – 5 פאונד!). הכניסה לטירה כלולה בכרטיס CADW שיש לנו.

הטירה עצמה גדולה מאוד, יש הרבה מגדלים, מעברים ודי קשה לבקר בכולה. הטירה מזכירה את הטירה הקודמת שהיינו בה, טירת קונווי. לדעתי – למי שלא חובב טירות, אפשר להסתפק רק באחת מהן. בתוך הטירה יש גם מוזיאון צבאי, בעיקר לחובבי הז'אנר.

אם ישאר לכם מרץ, כדאי מאוד לעלות אל אחד ממגדלי השמירה. הנופים פשוט יפים

אחרי הביקור בטירה יצאנו קצת להסתובב בעיירה. העיירה קטנה וממש מחוץ לחומה יש כיכר יפה. למי שרוצה, אפשר גם לעלות לטיילת החומות – הולכים על החומות מסביב לעיר. הכניסה בחינם.

לתושבי ויילס, במיוחד לילדים, יש תחביב מעט מוזר: הם אוהבים מאוד לזרוק מעין שקית בד עם אוכל פיתיון למים, ולתפוס סרטנים שנאחזים בשקית. את הסרטנים הם שומרים בדלי, ולבסוף שופכים את הסרטנים בחזרה למים. השחפים מסתובבים בכל פינה ורק מחכים להזדמנות שלהם לארוחה טעימה.

מלכודת סרטנים

תוך כדי הסיור בעיירה הגענו אל רחוב הסמוך לחומה, עם השם המדליק: Hole in the Wall St. מעניין מה מקור השם…

תוך כדי הליכה מצאנו מסעדה ממש קטנה ונחמדה ובהחלטה די ספונטנית החלטנו להתיישב – Cafe Jake's Bistro. מדובר במקום די קטן, אולי 6-7 שולחנות. האוכל הוא ממטבח מקומי טיפוסי, שילוב של אוכל אנגלי עם אוכל ויילשי. המנות מוכנות במקום והמחירים מפתיעים ממש לטובה. מחיר מנה עיקרית הוא בין 5-6 פאונד ומחיר קינוחים כ 2-3 פאונד. מנות ילדים עולות 4 פאונד. זיל הזול, וגם טעים מאוד.

בעלת המקום היא גם הטבחית וגם המלצרית. אישה חביבה מאוד. סיפרה לנו מהיכן היא מגיעה (אנגליה) וגם סיפרה לנו קצת על הקושי של אנגלי שמגיע לכאן בהתמודדות עם השפה הויילשית. אנחנו היינו אולי בין האורחים האחרונים, בסביבות השעה 16:00 המסעדה נסגרה. מאוד נהננו מהאוכל הטעים וגם מהמחיר הנוח.

מנתקינוח אנגלי טיפוסי - פאי לימון. יאממימאפה אנגלי עם פיטריות

חזרנו אל עיירת “הבית” שלנו בטסי, כבר כמעט סוף היום, אבל לפני שנסגור את היום סופית יש זמן לעוד מקום אחד קסום. אחד היתרונות הגדולים של בטסי הוא שבמרחק נסיעה קצר מאוד יש לא מעט מקומות מקסימים. כנראה שהכי מפורסמים הם מפלי סוואלו, מפלי קונווי, ערוץ הפיות, הבית המכוער, גשר הכורים וגם הגשר פונטי פייר. יש גם כמה אטרקציות פופולריות כמו מגלשות ההרים, פארק חבלים, מכרות עופרת, מוזיאון רכבות, שייט בסירת משוטים באגם והרפתקאות מתחת לקרקע. למרבה הצער זמננו מוגבל ואי אפשר להספיק הכל. אז לסוף היום הזה בחרנו לבקר במפלי סוואלו.

מפלי סוואלו - Swallow Falls - RHAEADR EWYNNOL - מפה - אתר

המפלים הם של הנהר שעובר אח”כ במרכז העיירה. מדובר באתר פרטי, והביקור הוא בתשלום. אין במקום קופה – יש מחסום, וכדי להיכנס צריך לשלם במכונה 2 פאונד לכל מבקר. צריך להכין סכום מדוייק במטבעות. נכנסתי לבית המלון שממול והם פרטו לי בשמחה.

המקום קטן מאוד – משער הכניסה מגיעים בכמה צעדים אל מרפסת התצפית העליונה. אפשר גם לרדת במדרגות למרפסת התצפית התחתונה. המקום ירוק מאוד מהצמחים אבל כהה מאוד בגלל הסלעים. המים יורדים בעצמה גדולה, וכל המקום מלא רסס (צלמים: זהירות). איזו עוצמה.

אפשר למצות את המקום ב 10 דקות, אבל אנחנו פשוט היינו מוקסמים. לקחנו את הזמן להנות מהזרימה, מהשקט (כמעט לא היו מבקרים נוספים בשעה המאוחרת שהגענו) וגם אינסוף תמונות לכולם בשביל האינסטגרם… היינו שם יותר משעה, ואם לא היינו רעבים ועייפים היינו נשארים עוד. מומלץ מאוד מאוד!!!

יום 11: אני לא אסיר, אני אדם חופשי!

שוב בוקר עם תחזית מזג אוויר בריטית קלאסית: גשום בשעות הבוקר ולקראת צהריים אמור להתבהר ולהיות יפה. אז לפני שנגיע לאתר המרכזי של היום, מחליטים לבקר קודם במכרה נחושת שמתאים לביקור בגשם. שוב יצאנו מערבה מבטסי אל תוך הנופים הנהדרים של סנודוניה. האגמים היפים מיד אחרי הכפר Capel Curig יפים מאוד. בדרך עוברים גם ליד אגם גוויננט היפה. למי שמעוניין, אפשר לשכור כאן סירות לשייט על האגם

השכרת סירות אגם גוויננט - Llyn Gwynant Campsite - מפה - אתר

בכל מקום יש חניונים בחינם לאלה שיוצאים מכאן למסלולים בפארק בסנודוניה. מעט אחרי האגם דינאס Llyn Dinas פונים מהכביש הראשי לשביל אל מכרה הנחושת.

מכרות נחושת - Sygun Copper Mine - מפה - אתר

עדיין יורד גשם, ואנחנו מדלגים במגרש החניה בין השלוליות עד מרכז המבקרים. הכניסה למכרה די יקרה. בחנות בכניסה מקבלים עלון הסבר וקסדות לכל המשתתפים – הסיור במכרה הוא עצמאי. בכל נקודה במסלול יש כפתור שאם לוחצים עליו שומעים הסבר על המקום.

בהתחלה נכנסים למין מנהרה ארוכה מאוד מאוד. אני, הגבוה במשפחה די סובל כי צריך ללכת כפוף ומידי פעם מקבל מכה. מזל שיש קסדה… הגשם נכנס גם לתוך המנהרה וזה הופך כבר לאתגר (אם אתם מגיעים לכאן בגשם, תביאו איתכם גרביים וגם נעליים להחלפה – מניסיון ).

לאחר הליכה ארוכה מידיי מגיעים לחלק המרכזי של המכרה. כבר היינו במכרות בטיולים, ואפילו לא מעט, אבל כאן יש הפתעה. המכרה כבר לא פעיל תקופה ארוכה, ובזכות המינרלים הרבים בסלעים כאן הנטיפים והזקיפים נוצרים ממש מהר. בהרבה מעברים שפעם עברו בהם הכורים התפתחו צורות מרשימות מאוד של נטיפים. קשה מאוד לצלם את זה, אבל זה ממש מרהיב. גם ההסברים שיש בנקודות השונות ברור מאוד ומלמד. אחד המקומות המפתיעים זה חלק של המכרה שבאופן קבוע נמצא מתחת למפלס המים. בימים שבהם המכרה היה פעיל היה צריך לשאוב את המים כל הזמן. כמובן שעכשיו כבר לא שואבים והחלק הזה מוצף לחלוטין.

כדי לצאת מהמכרה, אפשר לחזור אחורה באותה הדרך. אבל אנחנו בחרנו בדרך המעניינת יותר. יש סדרה של מדרגות שעולות למעלה למפלסים עליונים יותר שם פוגשים עוד תחנות. יש לשים לב שמי שמתקשה בהליכה יתקשה גם לעלות כאן (מאות מדרגות).

נטיפיםהכניסה למכרהפעם נסעה כאן רכבת

ה”פרס” שמגיע למי שצלח את כל המדרגות של המכרה ועלה עד למעלה – הנוף המשגע. זה העמק הנהדר Nant Gwynant שבו זורם הנהר Afon Glaslyn. אני מצרף כאן כמה תמונות – רק חשוב לזכור שהתמונות לא עושות חסד לנוף. הן צולמו בפלאפון תחת גשם שוטף. אני מניח שבמזג אוויר יותר יפה עם המצלמה האיכותית שלנו התמונות היו יותר מרשימות.

[מאמר מוסגר: אחרי כמה ימים בויילס כבר למדנו כמה מילים בויילשית:

נאנט Nant = עמק

אפון Afon = נהר

לין Llyn = אגם

פונט Pont = גשר

דינאס Dinas = מבצר

וכן הלאה…]

הגבעה ממולנו, זו שרואים בתמונות, היא מבצר אמיריס Dinas Emrys, שנבנה על בסיס מבצר קדום מהתקופה הרומית. זה אחד המקומות הכי מפורסמים בויילס, והמוקד של שתי אגדות מפורסמות.

האגדה הראשונה: כאן הוא מקום מושבו של הדרקון האדום, זה הדרקון המפורסם שמעטר את דגל ויילס

האגדה השניה: כאן ישב מרלין, הקוסם המפורסם מסיפורי המלך ארתור.

https://www.nationaltrust.org.uk/craflwyn-and-beddgelert/fea tures/a-tale-of-two-dragons

http://www.hedgedruid.com/2010/11/ready-the-story-of-dinas-e mrys/

למי שחובב מסלולים, הנה מסלול אל פסגת המבצר:

https://www.nationaltrust.org.uk/craflwyn-and-beddgelert/tra ils/the-legendary-trail-of-dinas-emrys

ממשיכים דרומה ועוברים דרך העיירה Beddgelert . בימים יפים העיירה הזו היא מרכז גדול לתיירות באזור. יש כאן מרכז מבקרים גדול, השכרת אופניים, רכבת היסטורית והמון מסלולי טבע שיוצאים מכאן. הגרביים הרטובים מתחילים להציק, ואנחנו עושים עצירה בטסקו סופרסטור בעיירה Porthmadog. יבשים וגם שמחים יותר ממשיכים הלאה אל היעד המרכזי להיום – פורטמאיריון

הכפר האיטלקי פורטמאיריון - Portmeirion - מפה - אתר

פורטמאיריון הוקם בתחילת המאה ה20 ככפר נופש (ריזורט) לעשירים, ועד היום זה ריזורט פעיל לאנשי המעמד העליון. מכוניות האורחים שנכנסות לכפר (להבדיל ממגרשי החניה לתיירים) הן מכוניות יוקרה. כאשר מסתובבים שם אפשר קצת להרגיש איך זה להיות עשיר. פורטמאיריון נבנה על חצי-אי בתוך מפרץ עצום שמושפע מאוד מתנועת הגאות והשפל. כדי להבין כמה המיקום מיוחד, כדאי להציץ בתמונת הלוויין כאן.

את הרכב צריך להחנות במגרש חניה גדול. את הכרטיס קנינו כבר יום קודם (יש הנחה אם מזמינים מראש). הגשם לא מפסיק ונכנסים ללשכת התיירות. הנציגה מביטה בשעון, קובעת בנחרצות שהגשם יפסק עוד שעה, ומציעה לנו בינתיים להסתובב בחנויות (לא רוצים לקחת משכנתא בשביל זה...), לשבת לקפה בבית קפה מס 6 (אהבנו את השם, כבר מכניסים אותנו לאווירה, פרטים בהמשך הפוסט), או לקחת סיור ברכבת תיירים סגורה של המקום. בחרנו ברכבת, אבל כנראה היו עוד תיירים שחשבו שזה רעיון טוב – לא הצלחנו למצוא מקומות, ולכן צריך לחכות לסיבוב הבא. זו רכבת כביש קטנה שעושה סיבוב ביער למעלה מעל הכפר, סיבוב של 20 דקות, הנסיעה בחינם.

אז בגשם זה רעיון לא רע. תוך כדי הנסיעה הגשם נחלש. הרכבת עוברת דרך היער, דרך גנים יפניים ועוד מקומות יפים. כמובן שאפשר להגיע לכאן גם ברגל לטיול מהנה. בראש הגבעה הרכבת עוצרת בנקודת תצפית יפה על הכפר מלמעלה.

תחנת היציאה למסלול הרכבת

בדיוק כמו בסרט המיתולוגי “בחזרה לעתיד”, התחזית מדוייקת על הדקה, והגשם נפסק בדיוק בזמן. ממש ברגע שהבחורה ממרכז המבקרים אמרה. לא רק זה – גם השמש יצאה, ומזג האוויר נהיה אידיאלי.

את הסיור אנחנו מתחילים בחלק התחתון, לאורך חוף הים. המקום הזה פשוט מקסים. על פניו, ביקור בכפר נופש לעשירים הבנוי בסגנון איטלקי לא נשמע כמו הדבר הכי מעניין בעולם. זה גם מה שחשבו בני המשפחה לפני הביקור. אבל כאן הכל נראה אחרת. הכל כל כך צבעוני, בכל פינה יש מבנה מעניין, או משהו מעניין בתיכנון. קשה מאוד להסביר את זה, אבל כולנו הרגשנו כמו בתוך קסם.

אם מי מהקוראים הוא חובב צילום – כדאי לדעת שזה מקום מושלם לצלמים. בכל פינה אפשר למצוא אובייקטים, קומפוזיציות, משחקי צבעים, אור וצל. גם הילדים משתפים פעולה, ועושים לכל ילד בוק שלם. אינסוף תמונות לשלוח לחברים באינסטגרם.

הכפר היפה הזה היה בית הנופש של עשירי אירופה ונשאר די חבוי עד שבשנות השישים צולמה כאן המיני-סידרה “האסיר”, דרמה בריטית ב6 פרקים על מרגל שנשלח לכאן כדי להחקר ולתת מידע לסוכנות הביון. בסידרה הופיע פורטמאיריון פשוט בשם “הכפר”.

הסידרה הצליחה מאוד בעולם, והפכה לסדרת קאלט. הסידרה שודרה כמובן גם בישראל ואלה שעדיין זוכרים את הערוץ הראשון של שנות השמונים זוכרים את הסידרה. בעקבות ההצלחה גבר מאוד זרם התיירים למקום ובעיקר בגלל זה התחילו לגבות כסף לביקורים (כדי שהמקום לא יוצף יותר מידי). גם אני, בתור ילד של שנות השמונים, גדלתי על הסידרה, וכנראה שכבר אז רציתי מאוד להגיע לבקר כאן, ב”כפר”. משפטי המפתח של הסידרה מוכרים מאוד, ובתוך הכפר אפשר למצוא שמות של מקומות שמרמזים לציטוטים מהסידרה. בכל שנה מתקיים בכפר פסטיבל גדול שנקרא, איך לא, פסטיבל מס 6.

Introduction
Number Six: Where am I?
Number Two: In the Village.
Number Six: What do you want?
Number Two: Information.
Number Six: Whose side are you on?
Number Two: That would be telling. We want information… information… information.
Number Six: You won't get it.
Number Two: By hook or by crook, we will.
Number Six: Who are you?
Number Two: The new Number Two.
Number Six: Who is Number One?
Number Two: You are Number Six.
Number Six: I am not a number! I am a free man!
Number Two: [laughs]

כמובן שהביקור במקום מהנה מאוד, אבל למי שמתכוון להגיע לכאן, זה יכול להיות נחמד מאוד להכיר קצת את הסידרה. הנה מקבץ ציטוטים שרבים יודעים בעל פה:

והנה פרק פרודיה על הסידרה במשפחת סימפסון:

כמו רבים מהחופים בויילס, גם כאן בולטת תופעת הגאות והשפל. אבל בגלל מבנה המפרץ, התופעה כאן דרמטית מאוד. כאשר הגענו לכפר בשעת הצהריים הגאות הייתה בשיא, וממש במהלך הביקור שלנו הים נסוג והשאיר מאחור חופים עצומים של חול.

למי שמתכוון לטייל שם – שימו לב וזהירות רבה. בכניסה יש שלט שמראה בכל יום מתי חזויות הגאות והשפל. יש אזהרות רבות לגבי מתי מותר לטייל שם (בעיקרון – אסור להיות שם החל משעתיים לפני שמתחילה הגאות).

בדרך לשפלשלט מידע לגבי גאות ושפלשפלגאותשפל

סה”כ בילינו במקום בערך שעתיים וחצי עד שלוש שעות. אם מזג האוויר יפה, ויש כוח, ממליץ להוסיף טיול ביער היפה שמקיף את הכפר.

בדרך חזרה למקום הלינה אנחנו מחליטים שיש עוד זמן לביקור באחד מהאתרים בעיירה “שלנו”. יש מסביב לעיירה בטסי הרבה אתרים מעניינים, וקצת חבל שלא הספקנו לדגום יותר מהמקומות היפים האלה. מתלבטים בין מפלי קונווי לבין ערוץ הפיות, וההחלטה נופלת על ערוץ הפיות.

ערוץ הפיות - Ffos Anoddun - Fairy Glen Gorge - מפה - אתר - TA

והנה, כאן החלק המשעשע: מקום הלינה שלנו נמצא ממש צמוד לחניה של ערוץ הפיות wink. כדי לבקר במקום, מטיילים אחרים צריכים לחנות במגרש החניה שנמצא כאן (בתשלום של פאונד אחד), אבל אנחנו יוצאים מפתח הדירה שלנו wink.

אתר ערוץ הפיות הוא בבעלות פרטית, והכניסה למקום בתשלום. יש שער, וצמוד לו יש קופסת מתכת לשם צריך להכניס סכום מדוייק (עלות: חצי פאונד לכל מטייל). השער לא נעול, והשיטה היא על בסיס אמון. כל הכבוד לבריטים. מהשער יש הליכה של כ 15 דקות עד הערוץ עצמו, ההליכה בין שדות מרעה של כבשים, אז כמובן שעוצרים ליד כל כבשה שמוכנה שיאכילו אותה…

בקצה השדה נכנסים לחורשה ושם יורדים בעזרת מעין מדרגות אל הערוץ. ברחבי האי הבריטי ישנם כל מיני מקומות שהם כל כך יפים באופן טבעי, עד שנקרמו אגדות על כך שבמקום יושבות פיות. מכאן גם מקור השם לאתר כאן, ערוץ הפיות. אם יש חצובה, אפשר לצלם כאן תמונות שהופכות לפוסטרים. פשוט מקום יפה.

גזע עץ עם מטבעות - כמיטב המסורת הבריטית

יום 12: ארוחת שאריות

לכל אחד שעוסק בתיכנון של טיול, יש כבר שיטות מסודרות לאופן התיכנון. אצלנו, לדוגמא, אנחנו אוהבים לקבץ מספר אתרים באזור מסויים, כך שנוכל לבקר בהם כקבוצה, ובכך לחסוך בנסיעות ולמקסם את ההנאה בזמן קצוב של יום טיול.

אבל תוך כדי הטיול יש דינמיקה – כאן מפספסים אתר בגלל שלא נשאר מקום בסיור, כאן מספספסים בגלל שלא הספקנו. אז את יום 12, היום המלא הלפני-אחרון שלנו בטיול, הקדשנו להשלים כמה אתרים שלא הספקנו. מין סוג של ארוחת שאריות כזו. מטבע הדברים, יום כזה קשה לארגן מבחינה גיאוגרפית, ולכן צפויות יותר נסיעות מהרגיל בטיול. מצד שני יש עדיין רצון רב לטייל, ובזכות ההתארגנות המהירה בבוקר יוצאים יחסית מוקדם כדי להספיק.

מפעל טוויה מסורתי – Trefriw Woollen Mills Ltd - מפה - אתר

האתר הראשון להיום – מפעל טוויה מסורתי. מדובר בבית מלאכה בינוני למוצרים מצמר. הסיור במקום הוא עצמי. בקומת הכניסה יש את חנות המפעל הגדולה – כדאי לגשת לקופה ולבקש מפה של המקום לסיור עצמי. הכניסה למקום והסיור במפעל – בחינם. מן הסתם המטרה היא שבסוף הסיור המבקרים ירכשו מוצרים בחנות – אבל אין שום חובה לקנות, אנחנו לא קנינו וכולם חייכו אלינו. לסיור יש כמה תחנות:

תחנה מס 1: בית מלאכה קטן להכנת שטיחים מכותנה בעבודת יד. יש כאן גברת מבוגרת וחביבה ששמחה להדגים לנו את מלאכת האריגה, להדגים, לדגמן למצלמה וגם לענות לשאלות

תחנה מס 2 (לא מאויישת): שבהן יש הסברים על ההבדל בין סוגי הצמר, כולל דוגמאות של צמר אמיתי מכל מיני סוגים, מוצגים שמראים איך שוטפים את הצמר ומנקים אותו ועוד

התחנה העיקרית, בקומה השלישית – המפעל – שם יש מכונות עתיקות שלא השתנו מאות שנים. המכונות מופעלות בכוח של המים ואפשר לראות גם את המבנה העתיק של המנוע. כל זמן שהמפעל עובד יש במקום עובדים שמתפעלים את המכונות ומתחזקים, אבל אפשר להסתובב שם חופשי.

המפעל הוא מפעל אמיתי – באמת מייצרים כאן מוצרי צמר. המכונות עובדות, והמקום די רועש. חייב להגיד שכל העניין הזה די מהפנט. לפני שמגיעים לביקור, מומלץ לעבור על האתר שלהם. יש שעות פתיחה מפורטות, כולל השעות שבהן החנות פתוחה, מפעל הטוויה והדגמות האריגה. הביקור כאן כאשר כל המכונות עובדות והעובדים במקום מסתובבים בין כל העשיה הזו מרתק ממש. יש לי הרגשה שאם מגיעים בזמנים שהמכונות מושבתות זה הרבה פחות מרשים.

את הביקור במפעל התחלנו ב 10, והביקור לקח לנו שעה. כלקח מפיספוס הביקור בהר החשמל, הזמנו מראש סיור בשעה 13:00. הנסיעה לשם תיקח חצי שעה, כך שחשבון מהיר מראה לנו שיש לנו בערך שעה+ להרוג. המקום שנראה לנו הכי מתאים לבילוי זה מרכז העיירה היפה “שלנו”, בטסי-קואד. את הרכב השארנו ליד הגשר העתיק שחוצה את הנהר במרכז הכפר, ויצאנו להצטייד בפיש & צ'יפס בחנות המקומית, ואז המשכנו לראות את הנהר.

אנחנו רואים תיירים שמגיעים לכאן לבקר בעיירה היפה הזו בעוד אנחנו מרגישים כבר כאן בבית wink

מבטסי יצאנו בזמן כדי להגיע לסיור שקבענו מראש ל 13:00 בהר החשמל. שוב נוסעים דרך סנודוניה ומעבר ההרים היפה. ממש נהנים מהנוף.

הר החשמל - Electric Mountain - Gorsaf Bŵer Dinorwig - Dinorwig Power Station - מפה -אתר

בעבר הייתה כאן מחצבה גדולה מאוד לצפחה (שקשורה למוזיאון הצפחה הסמוך שביקרנו בו קודם בטיול). את הבור הענקי בראש ההר החליטו להסב לתחנת כוח חשמלית. התחנה הזו היא תחנה לניצול טוב יותר של משאבי האנרגיה בבריטניה. בשעות הלילה תחנות החשמל במדינה מפיקות כמות של חשמל שאין לה הרבה ביקוש – בשעות האלה המשאבות החזקות בהר החשמל משתמשות בעודפי החשמל ושואבות מים מהאגם התחתון אל עבר האגם העליון. בשעות היום, כאשר הביקוש לחשמל גבוה, המים מוזרמים דרך המשאבות, שמשמשות כגנרטורים להפקת חשמל. כך גורמים לניצול יותר יעיל של הפקת החשמל (דומה לרכב היברידי). תחנה כזו ראינו גם בטיול הקודם לגרמניה, וגם בארץ בונים עכשיו תחנה עם עיקרון דומה. אבל התחנה כאן היא ענקית, ופתוחה לסיורים.

את הרכב מחנים במרכז המבקרים, ויש אוטובוס שלוקח את הקבוצה בין התחנות השונות בתוך מנהרות בעומק ההר. ההסברים מקיפים, וגם לנו המבוגרים מאוד מעניין. לילדים היה קצת פחות מעניין, למרות שגם הם התרשמו מהגודל העצום של האולם התת קרקעי וגודל הטורבינות. בזמן הסיור חלק מהטורבינות ממש עבדו וייצרו חשמל. מסיבות ביטחוניות את התיקים משאירים בלוקרים וגם אסור לצלם בשטח התחנה.

הסיור בהר החשמל אורך כשעה, ובתום הסיור מיהרנו להמשך המסלול של יום השאריות – אל העיר חלנדודנו. נסיעה של בערך חצי שעה. היעד שלנו – מגלשות ההרים על הגבעה הגדולה של המקום.

מרכז הסקי - Llandudno Ski and Snowboard Centre - מפה

מגלשות הרים אלפיניות - TOBOGGANING

הגבעה הגדולה שצמוד לעיירה חלנדודנו נקרא Great Orme. בפסגה יש מכרות, תצפית וגם מיניגולף. כדי להגיע לשם, עולם ברכבל, בכביש אגרה או בטראם עתיק מיוחד. כדי להגיע אל מרכז הסקי, שנמצא בערך באמצע הדרך לפסגה, צריך לעלות בכביש תלול מאוד (וגם די מפחיד), כולל פניה מאוד חדה בשיפוע גדול אל עבר מגרש החניה. לא לבעלי לב חלש… למי שרוצה אפשר גם לעלות בטראם העתיק אל תחנת האמצע.

במרכז הסקי אפשר לעשות סקי על משטח מלאכותי, גלישה באבובים, יש מיניגולף ויש גם מגלשות הרים. אלה מגלשות הרים מהסוג הפחות בטוח, בהן הקרונית נעה בתוך תעלה ממתכת, לא על מסילה. התור היה ארוך מאוד מאוד (חיכינו בערך 45 דקות) ולכל אחד יש 2 סיבובים במגלשות.

הילדים היו מאושרים עד הגג. הם מאוד אוהבים מגלשות הרים. אנחנו קצת פחות אהבנו, גם בגלל שהמקום לא מאוד מטופח. בדיעבד, אולי היינו צריכים ללכת למגלשות ההרים ליד בטסי, ממש 7 דקות מהדירה שלנו. המגלשות שם נעות על מסילה, וגם נראות חדישות וכיפיות. מצרף קישור למגלשות האלה למי שמעוניין:

רכבת אלפינית - Zip World Fforest Coaster - אתר

***************************************

על אנרגיה ירוקה: במהלך הנסיעות שלנו על כביש החוף סמוך לחלנדודנו ראינו במרחק רב בים טורבינות רוח ענקיות. בדיעבד אחרי שחזרנו קראנו כתבה על כך שבדיוק בימים אלה נפתח בים הצפוני חוות תחנות הרוח הימים להפקת חשמל הגדולה בעולם. אז למי מכם שיוצא לנסוע בכביש שקרוב לחוף הים ממזרח לחלנדודנו, אפשר לראות את התחנות בבירור: חוות טורבינות הרוח הימית הגדולה בעולם החלה לפעול

אחרי שהילדים קיבלו את מנת האטרקציות המרגשת להיום, הגיע תורם של ההורים להנות מטיול נחמד בעיירה חלנדודנו. זו העיירה שניסינו לטייל בה ביום של סופת הרוח הגדולה, ועכשיו חזרנו למקצה של תיקונים. חלנדודנו עיירת נופש ויקטוריאנית יפה ונעימה. ברחוב הקרוב למים יש שורה של בתים ויקטוריאניים שידעו ימים טובים יותר, אבל כולם בנויים בסגנון די מפואר. הרחוב הראשי פנימי יותר.

שעת אחרי הצהריים, מזג האוויר מעולה, והים נמצא בשפל. עשרות משפחות ויילשיות מבלות את זמן באיתור של סרטנים שנשארו על החוף. גם אנחנו מסיירים על החוף היפה ומאתרים סרטנים. השלווה הזו, ריח הים, השחפים, המראה הפסטורלי – כל כך כיף. יש כאן גם טיילת, וגם רציף – רציף כמו שמכירים מהסרטים, ממקומות אחרים באנגליה וגם מארה”ב (כמו בסנטה מוניקה וסנטה קרוז). הטיילת וגם הרציף מלאי דוכנים עם דברים למכירה, דוכני אוכל, מתקני משחק לילדים וכו.

היה לנו בתוכנית גם לעשות חלק ממסלול אליס אבל לא הספקנו. חלנדודנו היא העיר שבה גרה אליס, אותה אליס מהספר המפורסם. יש בעיר מסלול טיול בהשראת הספר, פרטים אפשר למצוא כאן: אתר

את היום המעניין אבל אינטנסיבי הזה רצינו לסיים בארוחה במסעדה. בבדיקה מוקדמת שלי על המקום ראיתי שהמסעדות שנמצאות ברחוב הראשי של העיירה פונות בעיקר לתיירים וגובות מחירים די גבוהים. אנחנו בחרנו לאכול בפלדיום (The Palladium). מדובר על מקום היסטורי – בעבר הרחוק הוקם כתאטרון, כולל אולם עם מושבים וגם יציעים עם תאי צפיה (כמו בבית אופרה). לימים המקום הפך למסעדה-פאב, אבל העיצוב המקורי נשמר. המקום מיוחד מאוד, ויש המון אופי ויופי – מצרף תמונות. כמעט כולם מקומיים, והמחירים נמוכים מאוד - מנות עיקריות עולות 4-6 פאונד (!). מאוד נהננו, מומלץ ביותר!

בהמשך עוד עברנו בסופר – יש חנות טסקו סופרסטור ענקית בפאתי קונווי, ואת הדרך חזרה לדירה עשינו כבר בשעה מאוחרת מאוד, כאשר כולנו עייפים. הדרך היא דרך כפרית, חשוכה לגמרי (אין אפילו פנס אחד) והנסיעה, שלוקחת כחצי שעה, הייתה קשה מאוד. הגענו בשלום לדירה וסיכמנו שהיה יום עמוס מאוד אבל גם מאוד כיף.

יום 13: אנגלזי

יום טיול אחרון בויילס. יש משהו שתמיד מיוחד ביום הזה. מצד אחד, מתחילה להצטבר קצת עייפות. בכל זאת זה לא נופש. כל יום קמים די מוקדם כדי להתארגן ליום טיול, להכין כריכים, להכין פירות, ירקות, מים, ארוחת בוקר. כל יום הולכים לישון מאוחר כי גם אחרי יום טיול מסדרים את כל מה שנישאר ועוברים על החומר ליום הבא. מצד שני, כל כך נהנים בטיול, ומבינים שזה היום האחרון בחופשה. אחרי שנחזור, צריך לחזור לעבודה (ההורים) ולהתארגן לשנת הלימודים (הילדים).

אחרי היום הארוך והקשה אתמול אנחנו מרשים לעצמנו לצאת קצת יותר מאוחר היום. גם יודעים שצריך לחזור היום מוקדם כדי להתארגן ליציאה מוקדמת מהדירה מחר בבוקר.

היום מטיילים באי אנגלזי. אי שמחובר לויילס בגשרים שעוברים מעל מפרץ מנאי, מפרץ צר ומסוכן בגלל זרמים חזקים. אנגלזי הוא עדיין מעוז ויילשי, עם נוכחות חזקה מאוד של התרבות והשפה, מקום שהאנגלים עוד לא השתלטו עליו.

במקור תיכננתי יום מלא++ באנגלזי. יש כל כך הרבה דברים מעניינים לראות שם – חופי ים בתוליים ויפים, שמורת טבע, קארטינג, גן חיות מומלץ, אקוואריום, אתרים לקניונינג והשכרת קיאקים ועוד. אבל המקום שהכי רצינו להגיע אליו הוא המגדלור בפינה הדרום-מערבית. המקום פשוט כל כך יפה בתמונות. אבל למרבה הצער בגלל הזמן הקצר שנשאר לנו לטייל באי נאלצנו לוותר.

אחת האטרקציות המרכזיות, שממש לא התכוונו לוותר עליה, היא השייט לאי הפאפינים. ביומיים שלפני היום לא התקיים שייט בגלל תנאי הים, ולמזלנו היום השייט כן אמור להתקיים. הזמנו מראש שייט לשעה 11:00.

הדרך לאי אנגלזי עוברת בסנודוניה, ואנחנו חוצים את מיצר מנאי על גשר בריטניה הגדול והמודרני אל האי אנגלזי. מיד אחרי הגשר, בפניה לכיוון באומריס, אנחנו עוצרים בנקודת התצפית כדי לראות את מיצר מנאי, גשר מנאי (גשר שרשראות עתיק, נבנה ע”י המהנדס טלפורד) וכמה איים מיושבים בתוך המיצריםן. לצערי מיהרנו אל השייט, אבל למי שיש זמן כדאי מאוד להגיע להשקיע יותר זמן בביקור בגשר מנאי (יש גם מרכז מבקרים).

יש כמה דרכים להגיע בשייט אל אי הפאפינים. בעיירה באומריס פועלות כמה חברות שמוציאות שייט רגיל (ספינת תיירים), ויש גם אפשרות לצאת לשייט RIBRIDE בסירת מרוץ מהירה ביותר (וגם יקר יותר). כל המידע כאן:

http://www.puffinisland.org.uk/visiting-the-island

אנחנו בחרנו בחברת סטרידה – כנראה בגלל שרק להם היה סלוט פנוי במועד שרצינו.

http://www.starida.co.uk/index.php/prices

מזג האוויר ממש סביר. קצת קריר, בטח כאשר יוצאים לים, אבל אולי עדיף מאשר חום כבד? השייט מתנהל די לאט, הקפטן, סבא חביב, משלב במהלך השייט הסברים על אנגלזי וההיסטוריה של המקום. אנחנו מתקרבים אל אי הפאפינים, מין גוש סלע בולט באמצע הים. האי עצמו הוא שמורת טבע, ואסור לעלות עליו. הקפטן מתקרב עם הסירה לחלקים השונים של האי אבל המרחק לאי הוא עדיין כמה עשרות מטרים.

בהתחלה הפלגנו לאורך החלק המזרחי של האי. אנחנו צופים בכל מיני סוגים של ציפורי ים (מזל שנתנו לנו חוברת עם שמות הציפורים), וכולנו מנסים לזהות את הציפורים שרואים.

כאשר אנחנו מקיפים את האי מצפון – הפתעה ראשונה. אריות ים שוחים להם במים לא רחוק מאיתנו. כמה כיף לראות חיות בר במקום הטבעי שלהן.

אבל היכן הפאפינים??

ידענו מראש שלקחנו הימור. הפאפינים הם עופות מים נודדים. תוכוני ים, מרהיבים ביופיים וצבעוניות המקור שלהם. ממש בתקופה הזו, סוף יולי, הפאפינים נוטשים את החופים של ויילס בדרכם דרומה אל ארצות החום. אנחנו הגענו ממש בשלהי התקופה. ביומיים שלפני לא יצאו סיורי שייט בגלל הים הסוער, ואנחנו הטיול השני להיום, כאשר בטיול לפנינו ראו זוג פאפינים אחד.

אז אחרי כמה דקות של שייט מתוח, כולם צופים לכל הכיוונים מחפשים פאפינים (אבל לא באמת יודעים היכן לחפש angry) הקפטו צועק: הם כאן. הנה זוג פאפינים ראשון. מייד אח”כ מצטרפים עוד כמה. בשעה הזו הם נמצאים במסע צייד בים ואנחנו רואים אותם עפים מעלינו, וגם שוחים בים במרחק מהסירה.

התמונות קצת מאכזבות. באמת שרצינו תמונה של פאפין ככה מקרוב, בגדול, כדי שיהיה לנו פוסטר. לא הצליח… וזה עם עדשת זום sad. נאלץ להסתפק בתמונות הפאפינים שצילמו מטיילים אחרים...

איך הם מסתדרים עם צפיפות הדיור?פאפינים!פאפינים!

אחרי הסיבוב מסביב לאי, הקפטן פונה לחזור אל באומריס. התעכבנו כנראה יותר מהתיכנון, והוא ממהר לחזור כדי להספיק לסיבוב הבא. הוא לא מרחם עלינו בכלל… מרביץ מהירות, מקפץ על הגלים, וגם לא מעט גלים משפריצים על מי שלא בחר נכון את מקום הישיבה שלו smiley

הגענו לרציף, ופנינו לצפות בתחביב הקבוע של הויילשים בכל מקום – איסוף סרטנים בעזרת פיתיונות לתוך דליים, רק בשביל לשחרר אותם אח”כ. אחד מהמקומיים מתגאה מאוד בסרטנים “שלו” ומראה לנו אותם מקרוב. השחפים במקום כנראה יודעים שכאן הם יכולים לקבל סעודה הגונה. הם מרחפים מעל המזח, בעזרת הרוח החזקה, במין סצינה כזו שמזכירה סרטי אימה.

ליד מגרש החניה אנחנו מאתרים מעגל אבנים בסיגנון קלטי. לא גדול ומרשים כמו סטונהנג' אבל חייבים לצלם…

גדול מספיק?מעגל אבנים

היעד הבא שלנו – מערכת הצדק של באומריס. בבאומריס יש בית משפט עתיק וגם בית כלא עתיק. מכיוון שכבר ביקרנו קודם בטיול בבית כלא עתיק, דילגנו כאן על בית הכלא וביקרנו רק בבית המשפט.

בית הכלא הישן של באומריס - Beaumaris Gaol - מפה - אתר - WIKI

בית המשפט של באומריס The Old Court House Museum - BEAUMARIS COURTHOUSE - מפה -אתר

מתוך התיירים שמגיעים לבקר באנגליה, מעטים מגיעים לויילס,

מתוך התיירים שמגיעים לבקר בויילס, מעטים מגיעים לאנגלזי,

מתוך התיירים שמגיעים לבקר באנגלזי, מעטים מגיעים לבאומריס,

מתוך התיירים שמגיעים לבקר בבאומריס, מעטים מאוד מגיעים לבית המשפט.

כך מצאנו את עצמנו נכנסים אל בית המשפט של באומריס. זה אמור להיות אתר תיירותי, ויש שלטים שמעידים שכאן זה המקום. אבל אנחנו פותחים את הדלת, ומבהילים את הפקיד בכניסה. העיניים שלו משדרות לנו מסר בסגנון: “מי אתם ולמה באתם? לא צפינו שמישהו יגיע היום...”. הוא בכלל תיכנן לשבת כל היום ולשחק בטלפון שלו. הרי זו משרה ממשלתית מהסוג הנוח ביותר.

כבר מההתחלה הייתה לנו ההרגשה שהגענו למקום הכי פחות מטוייל בויילס. הפקיד המבוהל בכלל לא ידע איך אפשר למכור כרטיסים למשפחה של 2+3. כנראה לא לימדו את זה בקורס. לבסוף הוא החליט שהכי פשוט זה למכור לנו כרטיס משפחתי שמתאים למשפחה של 2+2, כי זה הכי פחות טירחה בשבילו.

מצויידים במדריך אאודיו עם הסברים על המקום התחלנו את הסיור. מדובר במקום די קטן, 2 וחצי אולמות קטנים. אבל אולי בגלל (או בזכות הביקור בכלא מוקדם יותר), או אולי סיבה אחרת, אבל משום מה התחלנו לשמוע את ההסברים במכשיר האאודיו (לפי המספרים של התחנות) והמשכנו לעשות כמעט את כל הסיור. מידי פעם היו לנו אפילו עוד שאלות, וניגשנו לשאול את הפקיד. כל פעם כזו גרמה לו כמעט להתקף לב בזמן שהוא מחביא את מכשיר הטלפון ומשתדל לענות לנו…

כמיטב המסורת האנגלית, באולם האחורי יש גלימות של עורכי דין ופיאות כאלה כמו שהיו שמים בבתי המשפט של פעם. כמובן שכולנו חייבים להצטלם בפוזות של שופטים או עורכי דין. הרי האינסטגרם מחכה...

סה”כ ביקרנו במקום הקטן הזה יותר משעה. מפתיע מאוד. אני מעריך שמשפחות אחרות שיגיעו לכאן, לא ימצאו הרבה עניין מעבר ל20 דקות + זמן לצילומי פוזה.

לפני שיצאנו, פתחנו בשיחה מאוד מעניינת עם הפקיד, שבשלב הזה התחיל אולי לחבב אותנו קצת – אולי בגלל שהיינו הלקוחות העיקריים שלו להיום, אולי כי היינו חביבים אליו, ואולי כי כבר מיצה את כל המשחקים האפשריים ליום אחד. הוא סיפר לנו קצת בעצב על התהליך שעובר על הרבה מחוזות של ויילס, שבו מתבצע “אינגלות” של התושבים ושל התרבות (כלומר, השתלטות אנגלית על התרבות הויילשית). הוא סיפר בעצב על מחוזות רבים שכבר “נפלו” בידי האנגלים, ושבהם גם בבתי הספר כבר מלמדים ומדברים באנגלית. כמובן שהייתה לו גאווה לספר שכאן, באי אנגלזי, עדיין לא עברו “אינגלות”, והם ויילשים גאים. בבתי הספר באזור עדיין מלמדים בויילשית.

השיחות האלה תמיד מרתקות – זו הזדמנות ללמוד קצת על תהליכים שקורים במקומות אחרים ושלנו כישראלים יש פחות מודעות אליהם.

ממש בסמוך לבית המשפט, וצמוד לעיירה באופן כללי, נמצאת טירת באומריס. אפילו לנו, משפחה חובבת מאוד של טירות, הייתה הרגשה כבר של מיצוי העניין. אבל יש לנו כרטיס CADW, אז לא ניכנס להציץ? אז ניכנסנו להציץ.

מצודת באומריס - Beaumaris Castle - אתר - מפה

טירה גדולה, מרשימה, וכמו בכל טירה גם כאן יש משהו מיוחד – מסביב לטירה ישנו חפיר מלא במים, כמו בסיפורי האגדות.

השעה כבר מתאחרת, ואנחנו כבר מבינים שהיום לא נספיק להגיע לנקודה שנחשבת הכי יפה באנגלזי – מגדלור סאות סטאק. גם לאטרקציות האחרות באי, כמו גן החיות, השכרת קיאקים, קניונינג, קארטינג וכו כבר לא נשאר זמן.

מגדלור סאות סטאק - South Stack Lighthouse - מפה (מגרש חניה)

גן חיות - Pili Palas Nature World - מפה - אתר

ובכל זאת, רגע לפני סוף היום, מחליטים ללכת למקום אחד אחרון. לא באמת מקום חשוב, ולא מקום שיש בו משהו מעניין, אבל עדיין מקום שתיירים מגיעים אליו, בגלל שיש שם משהו מיוחד… אז לאן הגענו?

במהלך השירשור כבר הוזכר הנושא של שמות מקומות מסובכים בויילס. אם תבדקו במפה, תמצאו בויילס מקומות שספק רב אם מי מהקוראים יצליח בכלל להגות את השם, שלא לומר להגות בצורה נכונה. כמה דוגמאות:

Llansantffraid-ym-Mechain, Llanddeiniolen, Llanfairynghornwy

אבל יש מקום אחד בויילס, מקום שמגיעים אליו הרבה תיירים, למרות שאין שם שום דבר מיוחד. [טוב זו קצת הגזמה, יש שם קיר טיפוס באולם, אבל זו לא הסיבה שרוב התיירים מגיעים לשם]. זהו הכפר חלאנפייר. אז מה מעניין שם?

בשלטים, תוכלו למצוא את ההפניה לכפר Llanfair

זה בעצם שם קיצור לשם: Llanfairpwllgwyngyll

חושבים שזה שם מסובך? חכו שתגלו שגם זה קיצור, ממש קיצורון, לשם המלא של המקום:

Llanfairpwllgwyngyllgogerychwyndrobwylllantysiliogogogoch

אם אתם ממש רוצים לדעת מה פירוש השם, אז אני מצטט את התירגום לעברית מתוך אתר מגלים: “כנסיית סנט מרי שבחלל עץ האגוז הלבן, ליד המערבולת המהירה שלצד המערה האדומה סמוך לכנסיית סנט טיסיליו”

אם אתם רוצים להיות כמו כל התיירים (וגם כמונו), גשו אל תחנת הרכבת של הכפר. על המבנה תלוי שלט עם שם הכפר, ושם אפשר להצטלם לבד, בקבוצה, סלפי, או בכל הצורות ביחד, כמנהג התיירים. מיקום התחנה הוא כאן. כמובן שצמוד לתחנה נמצא חנות גדולה שמוכרת בעיקר מוצרים שתיירים אוהבים לרכוש: James Pringle Weavers of Llanfairpwllgwyngyll. חשבתם שאין שום דרך הגיונית להגות את השם? חישבו שנית, וצפו בסרטון הבא:

יום 14: שלום אנגליה, מקווים לחזור בקרוב

הטיסה של איזיג'ט יוצאת משדה התעופה של מנצ'סטר בשעה 13:00. אנחנו כמובן צריכים להשאיר זמן לתדלק בסמוך לשדה, להחזיר את הרכב (כולל זמן לתקלות בנושא החזרת הרכב) וגם לקחת שאטל לטרמינל. כלומר רוצים להגיע לתידלוק בשעה 10:00. זמן הנסיעה כשעתיים, ותמיד טוב שתהיה שעה למען מרווח ביטחון בכל התהליך. הרי אף אחד לא רוצה לפספס טיסה בגלל שרצה לישון עוד קצת בבוקר.

עמדנו במשימה המאתגרת, נפרדנו מהדירה בעיירה המקסימה בטסי, ויצאנו לדרכנו. רוב הנסיעה היא על האוטוסטרדה המהירה A55 – N Wales Expressway. כבר מראש סימנו לעצמנו את תחנת דלק שנמצאת קרוב לשדה וגם יחסית קרוב לנתיב שלנו, מצרף כאן קישור למפת ההגעה. הגענו לתחנת דלק בקלילות, תידלקנו והיינו מוכנים לצאת לשדה, מרחק של 10 דקות.

אבל כאן חיכתה הפתעה. משטרה סגרה את הירידה בכביש לכיוון האוטוסטרדה. מסתבר שהייתה תאונת דרכים. מסביב המון מכוניות שבדיוק כמונו מנסות להגיע לשדה. כל האזור התמלא, והתחילו להיווצר פקקים. נאלצנו לגייס עכשיו את יכולות האילתור והניווט שיש בכל אחד ששרד פעם פקקי ערב פסח בישראל. התחלנו לנסוע דרך העיירה Altrincham, ודי מהר התברר שאנחנו לא היחידים שמנסים לפלס דרך אל שדה התעופה דרך הרחובות הקטנים והצרים שם. עוד היינו רגועים כי הרי השארנו לעצמנו טווח ביטחון. אבל הזמן עבר וטווח הביטחון הצטמק והלך…

סוף טוב, הצלחנו לבסוף להגיע אל עמדת החזרות הרכבים בזמן סביר. שמחנו מאוד שלקחנו בחשבון תוספת זמן עבור אירועים לא צפויים. לדעתי עדיף לכל מטייל להגיע קודם לשדה, אפילו אם אח”כ יש “סתם זמן” להרוג. זה עדיף על פני פיספוס של טיסה בגלל אירוע כזה או אחד, שיכול לקרות.

בעמדת הצ'ק אין של איזי הכל מתנהל מול קיוסק בשירות עצמי. אם אתם צריכים לשלוח כיסא ילד (חינם לפי מדיניות של איזי) צריך לקרוא לדיילת שירות כי אין שום דרך בתהליך האוטומטי להוסיף כיסא כזה. את הכיסא, אחרי ששמים עליו תג, צריך לשלוח בעמדת כבודה חריגה.

עם העליה לטיסת איזי לתל אביב, תם ונשלם לו הטיול שלנו. במבט לאחור, נראה שהספקנו המון, וגם שהצלחנו לגוון ולשלב סוגים שונים של פעילויות.

קישורים נוספים

סיכומי טיול

אפרת, שכתבה את אחד משירשורי התודה הכי יפים שראיתי בפורום:

אנגליה – שרשור תודה

מיקה: כבר פיתחתי לי מסורת של טיולים בעיקבותייך אל יעדים מעניינים מחוץ למסלול השחוק.

טיול בעקבות אלינור ריגבי, מיסטר דארסי ורובין הוד

ליברפול – העיר והאגדה

גאווה ודיעה קדומה - שבוע משפחתי בפיק דיסטריקט, אנגליה

רובין הוד, שווקים ועתיקות - שווקי פשפשים ובילוי משפחתי באנגליה הכפרית

צפון מרכז אנגליה – פיק דיסטריקט. קישורים

ג'ני, שגם בעיקבותייך אני מטייל, וכמעט גרמת לי לזרוק את כל התוכניות לפח כדי לנסות לבקר ביורק. את יורק אני שומר להזדמנות אחרת: come fly with us לאנגליה: ל York ו Peak District

אלון, זכית לראות את הדובדייל, וגם את שאר האתרים, בירוק אמיתי, ירוק אנגלי:

סיכום הטיול שלנו בפיק ובלייק דיסטריקט - אנגליה

ד"ש מהפיק דיסטריקט - אנגליה

אלעד: הצלחת להלחיץ אותי מפחד של פנצ'ר ברכב הסיטרואן C4 פיקאסו שקיבלנו: הפעם לאנגליה (סיפור)

איריס, בזכותך הגענו אל מקום הלינה המוצלח שלנו בבטסי: טיול משפחתי לצפון וויילס

ג'מוס: אמנם לבקוול שואו לא הגעתי בעקבותיך, אבל בהחלט חיפשתי (וגם מצאתי) ירידים מקומיים שווים: חזרנו משבועיים נפלאים באנגליה

אורנה (אנשי הצפון): אמנם לשיחזור קרב בותוורס לא הגענו, אבל גם הסיפור שלך דירבן אותי לחפש אירועים מעניינים: חזרנו מהפיק תרתי משמע…

ניב: אולי בזכות הנופים היפים בתמונות שפירסמת השתכנעתי להגיע לויילס. אולי אנחנו לא מיטיבי לכת כמוכם, אבל להנות מנופים יפים אנחנו יודעים גם יודעים. לכל מי שמתאכזב מחוסר תמונות הנוף של ויילס בשירשור שלי, אני מציע לפתוח את התמונות היפות של ניב:

לא קרוב, פראי ולא מטויל…

טיפים למטיילים - ליברפול, סנודוניה וצפון ווילס

ג'ני (2): בעקבותייך ביקרתי בשלל אתרי ויילס, כמו מכרה הנחושת, גני בודנט והר החשמל:

פורום משפחות Snowdonia

סנודוניה

עמיר: כנראה בזכותך ביקרנו במוזיאון הפתוח וגם בשייט התעלות הסמוך: טיול משפחתי עם ילדים באנגליה

רבקה: על הבלוג היפה והמעוצב: מבעד לערפל בויילס

סימה: הטיול שלנו לאנגליה חגים 2012 - חלג ג: וויילס

הילה: יופי של סירטונים, שהעלו אצלנו את החשק להגיע כבר לאנגליה:

סיכום הטיול שלנו באנגליה - בשני סרטונים

דפנה:

שבועיים באנגליה הכפרית אוגוסט 2010

המשך-שבועיים באנגליה

רעות:

טיול משפחתי לאנגליה וויילס - חלק 2

יגאל מזרחי: טיול משפחתי לאנגליה - 2013 -

רוני: 23 ימים קסומים באנגליה

יניב כספי: טיול משפחתי לצפון אנגליה ווילס

לירמט (?): תודה על התמונות היפות ועל ההמלצות:

ווילס, לא מה שחשבתם - חלק ראשון

ווילס, ארצו של הדרקון האדום - חלק שני

פלקור: טיול לווילס - יוני 2014

רוני, טלי ושרון, אמנם סיפורי טיול לא ראיתי, אבל השאלות שלכם בפורום גרמו למומחים כאן לספק המון מידע חשוב:

מסלול מומלץ באנגליה - תנו עצה קבלו מצה....

אוגוסט באנגליה, מתחילים.…

אנגליה בקיץ - עזרה בתכנון

טיול באנגליה באוגוסט

מוקד לטיול באנגליה - קוטסוולדס או פיק דיסטריקט?

צפון ווילס 5 ימים

אתרי הזמנות לינה בצפון אנגליה

Visit England: Self-catering accommodation and cottages

Holiday Lettings

OwnersDirect

Sykes Cottages

Accomodation Britain

SnapTrip

LoveCottages

Quality Cottages

VRBO

PREMIER COTTAGES

Britain Express: UK Self Catering Cottages Guide

HomeAway

Holidaylettings

Cottages

Independent Cottages

Let's Stay UK

Golakes

Landal Darwin Forest - Darwin Forest Country Park

Landal Kielder Waterside

Bakewell Show: places to stay

Peak Venues

Visit Peak District: accommodation

Peak Cottages

Self Catering & Holiday Cottages in Staffordshire

מיתוסים ומציאות

כל מה שאני כותב כאן זה לדעתי האישית, כמובן, ולפי הבנתי.

מיתוס 1: אנגליה זו לונדון ולונדון זו אנגליה

לפני הרבה שנים הציבור בישראל ידע שטסים לפריז כדי לטייל בצרפת, טסים לרומא כדי לטייל באיטליה וטסים ללונדון כדי לטייל באנגליה. עולם התעופה השתנה והשתכלל, ורבים יודעים היום שאפשר לטוס לבאזל, ולא לברלין, כדי לטייל ביער השחור, אפשר לטוס למילאנו, ולא לרומא, כדי לטייל בגארדה. אבל לרבים עדיין ביקור בלונדון הוא חלק אינטגרלי בטיול באנגליה. בטיול הזה טיילנו באנגליה בלי לעבור בלונדון, ולא הרגשנו בחסרון. ללונדון מגיע הרבה כבוד וגם טיול מיוחד בשביל העיר הנהדרת הזו.

מיתוס 2: נהיגה בשמאל היא קשה

בכל שנה מיליוני תיירים אנגלים נוסעים לכל העולם, שוכרים רכבים ועוברים בטיול מנהיגה בשמאל לנהיגה בימין. במקביל, בכל שנה מיליוני תיירים מגיעים לבקר באנגליה (וגם באוסטרליה וניו זילנד) וגם הם עוברים בטיול לנהיגה בשמאל. הרוב המוחלט של התיירים האלה אינם נהגים מקצועיים, אין להם יכולות על בנושאי קורדינציה, ובכל זאת מסתבר שהמוח האנושי הוא מכונה מופלאה, ומיליארדי שנות אבולוציה עוזרות למוח להתרגל, במהירות, למצבים חדשים.

אז נכון, בהתחלה זה מרגיש ממש מוזר. הפעם הראשונה שנכנסים לרכב (לצד הלא נכון), הכביש הראשון, הכיכר הראשון, האוטוסטרדה הראשונה, העקיפה הראשונה. אבל כולם מתרגלים. הסטטיסטיקה מעידה על כך שהתיירים באנגליה לא גורמים לתאונות יותר ממדינות אחרות… צריך רק לזכור שכאשר חוזרים צריך להתרגל לצד השני...

מבין לגמרי את החשש של רבים. גם לי היה חשש כזה. אבל בסופו של יום זו הרי גם חוויה. והרי לשם מה אנחנו מטיילים, אם לא בשביל לצבור חוויות?

מיתוס 3: אנגליה מדינה יקרה לטיול

לפי הניחוש שלי, למיתוס הזה יש 2 מקורות. הראשון הוא שבעבר, לפני הרבה שנים, כאשר הפאונד היה שווה 9 שקלים, אכן היה יקר לנסוע. אבל היום הפאונד שווה פחות מ5 ש”ח. המקור השני קשור לזה שלונדון, כעיר גדולה ומבוקשת מאוד, היא גם עיר יקרה מאוד. אני מניח שמטיילים רבים רואים בלונדון את אנגליה (ראו מיתוס 1). אבל מחוץ ללונדון, במחוזות הכפריים, לפחות אלו שאנחנו טיילנו בהם, ראינו שאנגליה בכלל לא יקרה לטיול. לפחות לא לטיול בסיגנון שאנחנו בחרנו. מחירי הטיסות של איזי למנצ'סטר היו זולים מאוד (יכול להיות שהשנה זה השתנה), מחירי הלינות היו דומים לשאר המדינות במערב אירופה (בהשוואה לפי גודל, איכות ומיקום), מחירי המזון בסופר זולים. השכרת רכב – אולי הכי זולה שהייתה לנו (בהשוואה לרכבים באותה קטגוריה), דומה למחירי גרמניה. מחירי האטרקציות – חלקם זולים, חלקם יקרים. אבל במינון שלנו היו גם המון אתרים בחינם לגמרי (כאלה שבמדינות אחרות משלמים עבורים סכום נאה), פסטיבלים נהדרים בחינם לגמרי, וכמובן אתרי טבע שרובם בחינם. במסעדות לא היינו הרבה, אבל אלו שהיינו בהן היו זולות יותר מאשר המקבילות במדינות אחרות.

סה”כ הטיול באנגליה לא היה יקר בכלל. למען האמת הטיול היה הרבה יותר זול מטיול בהולנד, יעד פופולרי מאוד.

מיתוס 4: הבריטים לא נחמדים

יצא לי לשמוע כאן ושם את המיתוס הזה. אולי זה קשור שוב לכך שאנגליה זה לא לונדון? יצא לנו להיתקל, לפגוש ולשוחח לא מעט עם בריטים רבים, אנגלים ווויילשים. ההתרשמות שלנו חיובית מאוד. הבריטים אוהבים מאוד תיירים, חביבים מאוד, רוצים מאוד לעזור. כמובן גם יותר קל להם לעזור כי אנגלית הם הרי מבינים. למי שקרא את השירשור, הסיפור של הבריטי שהחליף לי, ביוזמתו, את השטרות הישנים, היה פשוט מאלף מבחינתנו, וגם מרגש מאוד.

גילינו גם הרבה אהבה לישראל ולישראלים. זה הפתיע אותנו מאוד לטובה. מסתבר שיש בריטים רבים שאוהבים את ישראל, את הישראלים, וגם משתתפים באופן פעיל בפורומים ובקהילה בתמיכה בישראל.

מיתוס 5: אנגליה זה טיול למתקדמים

זה אולי המיתוס הנפוץ ביותר, גם כאן בפורום וגם בשיחות שלי עם מטיילים אחרים. בכל פעם שיש שאלה בפורום לגבי יעד לטיול משפחתי ראשון, מייד מציעים לשואל יער שחור, הולנד, אוסטריה, צפון איטליה.

היתרון הגדול של היעדים שהוזכרו, ביחד עם עוד כמה יעדים די פופולריים, הוא שיש שפע של מידע בעברית, מסלולי טיול, וגם ספרי טיולים טובים. למי שמחפש טיול פשוט, קל וללא השקעה רבה, קל מאוד לקחת מסלולים מוכנים ולבצע אותם כלשונם.

אבל יש עוד סוגים של מטיילים – אלה שמוכנים, ואולי גם רוצים, להשקיע זמן בהכנה לטיול. מטיילים כאלה ימצאו שפע של מידע לטיולים באנגליה – באנגלית.

כמובן גם אתרי האינטרנט של המקומות השונים הם כולם באנגלית, מה שמקל מאוד על התיכנון.

מיתוס 6: אנגליה זה טיול שלא מתאים למשפחות

מבחינת התאמה למשפחות – לדעתי המגוון, הכמות והאיכות של האתרים שמתאימים לילדים לא נופלת, ואולי אפילו עולה, על רוב היעדים הפופולריים. אנגליה גם מתאימה מאוד לטיולי כוכב – ואפשר להתמקם בכל אחד מהאזורים התיירותיים הראשיים לטיול כוכב מהנה. בטיול שלנו בחרנו רק 2 אזורים מתוך מגוון האזורים שיש.

מיתוס 7: באנגליה אין נופים

כידוע הרי האלפים לא נמצאים באנגליה. אבל בהחלט יש באנגליה טבע ונופים מרשימים מאוד. אנחנו במיוחד אהבנו את נופי הפארק הלאומי סנודוניה (בצפון ויילס), ולפי התמונות שראיתי, גם מחוז האגמים מרשים מאוד.

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של עמיחי13?

‹ הפוסט הקודם
אתונה משפחתי - שבועות 2018
אתונה משפחתי - שבועות 2018
מתוך הבלוג של עמיחי13
30-10-2018
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של עמיחי13 »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

סגור
×