על עמק האומו

אל העמק רציתי להגיע כבר בטיול הראשון שלי לאפריקה אבל נמנעתי אחרי ששמעתי כמה קשה להסתובב שם ללא רכב פרטי ושגם אז הסיכוי שהתכנון הראשוני יעבוד הוא נמוך מאוד. היה נראה כאילו הדבר מאוד מורכב ומידע עדכני שיעזור לתכנן טיול בטרמפים לא ממש היה זמין. ובכן השנה שבתי לאתיופיה אחרי טיול באוגנדה בכדי לסמן וי גם על הדרום, ולהפתעתי מצאתי שהדבר פשוט הרבה יותר ממה שעושים ממנו. עמק האומו נחצה לשניים ע"י נחל האומו שכרגע אין עליו גשר וגם לא מעבורת, ככה שמעבר מהגדה המזרחית למערבית עם רכב יקח לכם לפחות שלושה ימים של נסיעה.

 הגדה הפופולרית יותר בקרב תיירים היא המזרחית שבה נמצאים יותר שבטים, הדרכים בה טובות פי כמה ואפשרויות הלינה רבות יותר. שתי הדרכים המקובלות להסתובב בעמק הן ברכב פרטי שהשכרתם באדיס אבבה(Addis Abeba), ארבע מינץ (Arba Minch) או ג`ינקה (Jinka), או לחילופין נסיעה בטרמפים על גבי משאיות וטנדרים למיניהם. העלויות כמובן הן ההבדל העיקרי: רכב שהשכרתם באדיס יעלה 85$ ליום ומעלה כולל נהג ודלק, ואילו הטרמפים במחיר תחבורה ציבורית. כאן הייתי רוצה להזהיר אתכם מלהתארגן על רכב ומדריך ברחובות הפיאצה - זה לא רע כל כך, אבל יש סוכנויות רציניות כמו רד ג`אקל ליד טאיטו הוטל שיציעו לכם את אותו מחיר בתמורה טובה יותר (נהג שבאמת דובר אנגלית ובאמת מכיר את הדרכים, ורכב חלופי שבאמת יגיע אם משהו קורה).

 בשתי הדרכים ניתן להגיע לכל המקומות, להוציא את שבט המורסי (Mursi) בפארק מגו (Mago National Park) - שהרכבים שנוסעים אליו שהם לא תיירים הם מעטים מאוד, וגם מורולה (Murulle) ודוס (Duz), מקום מושבו של שבט הקארו (karo) שכן נוסעות לשם משאיות אבל בתדירות נמוכה.

 הדרך הטובה ביותר לתכנן את הטיול שלכם באזור היא להתכוון לפי ימי שוק של הכפרים המרכזיים של כל שבט. חשוב להבין שבכפרים שמסומנים על המפה גרים אתיופים ולא אנשי שבט כל שהוא - הם פשוט נמצאים בלב הטריטוריה של שבט מסוים ולכן הפכו להיות המרכז המסחרי שלהם - אליו הם מגעים בימי שוק וגם במהלך השבוע לקנות מצרכים חסרים ולקבל טיפול רפואי. על מנת לראות איך חיים השבטים תצטרכו לצאת מהכפר וללכת (או לנסוע) מרחק מסוים על מנת להגיע לכפרים שבטיים קטנים של לא יותר מעשרים בקתות. נקודה חשובה שהייתי רוצה לציין - כפר שבטי שנמצא על הדרך הראשית או במרחק הליכה שלא מפריעה לפנסיונר אוסטרי, בעיני, הוא ממש לא מומלץ! הסיכוי שתראו משהו שדומה לחיי היום יום של השבט הוא אפסי, ובעיקר תהיו עסוקים בלהדוף אנשים שיבקשו להצטלם תמורת ביר. זאת ממש המלצה חמה שאל הכפרים שאתם הולכים, תצעדו לפחות שעה! ובטח שלא לרדת מהאוטו באמצע הכפר - אלה הכפרים הגרועים ביותר!

כמובן שאם אתם בטרמפים, לתכנן להגיע לשוק ביום מסוים זאת בקשה מהאלים בלבד - אתם בקלות יכולים למצוא את עצמכם במקום אחד מחכים למשאית יומיים - קחו מדריך מארבע מינץ. בלי אמהרית הסיכוי שתבינו מתי מגיעה המשאית הבאה ומאיפה היא יוצאת נמוך מאוד (בחור בשם קאס הוא מומלץ מאוד, מסתובב באזור המלונות בעיר התחתונה). ברכב, תכנון הטיול הוא הרבה יותר פשוט, ומאחר והדרכים יוצרות דרכך מעגלית שמתחילה ומסתיימת בוויטו (Weyto) פשוט תבחרו את הדרך שבה תגיעו ליותר שווקים. הטובים ביותר הם השווקים של קי אפר (Key Afer), (טורמי) Turmi, ודימקה (Dimeka) - נסו להגיע לשלושת אילו, כל אחד נוסף שאתם יכולים לראות רק יוסיף (להוציא את השוק של קונסו - Konso). המסלול שאני עשיתי הוא די נפוץ בקרב תיירים, הוא נותן טעימה מכל שבט בצד המזרחי של העמק בזמן קצר (9 ימים) ועל דרכים טובות מאוד.

לתחילת הכתבה

מסלול טיול של תשעה ימים בעמק

  • יום 1 - אדיס לארבע מינץ - קמפינג בבקלה מולה הוטל, נוף מדהים לנשיזר פארק (Nechisar National Park) והאגמים.
  • יום 2 - ארבע מינץ לשוק של קי אפר (יום חמישי) - שוק צבעוני שאפילו בני שבט המר (Hamer) מגיעים אליו מרחוק. בנוסף, ביקור בכפר של שבט באנה (Banna), ונסיעה של עוד שעה לג`ינקה. בג`ינקה יש כמה מלונות מעופשים, ואני במקרים כאלו מעדיף קמפינג. בכניסה לעיר יש קמפינג נחמד בצד ימין לפני המחסום הממשלתי. (בו תתבקשו לשלם 50 ביר לרכב, נסו להכניס את זה לחוזה של ההשכרה)
  • יום 3 - כל היום הזה מוקדש לנסיעה אל ומשבט המורסי, הלא הם החברה עם הצלחת המעופפת בשפה התחתונה, שנמצא בתוך פארק מאגו. בגלל שהם נמצאים בתוך הפארק, אתם צריכים לנסוע קודם למשרדי הפארק לשלם את דמי הכניסה (דרך איומה!) - 70 ביר לאדם + 100 לרכב. אם הייתם באיזשהו ספארי אפריקאי נורמלי, הייתי ממליץ לכם לוותר על חיפוש החיות לאורך הנחל, ולהמשיך בנסיעה לכיוון שבט המורסי. אנחנו נסענו ל-Maki Mursi שזה הכפר הכי קרוב לג`ינקה. אם אתם רוצים להמשיך יותר עמוק הייתי ממליץ לכם לתכנן לינה בקמפינג של הפארק, ותצטרכו להביא אתכם הכל לצורך כך (גם שומר!). הנסיעה מספקת נוף מדהים לעמק של נחל מאגו ולגבעות מורסי. בהרבה מקומות כתוב על כך שהשבט הזה הוא די אגרסיבי - אני הבנתי מהאחראים על הפארק שזה בגלל שהשבט מזמן הבין שאנשים משלמים כניסה לפארק וכל מה שהם רוצים זה לראות את השבט שלהם, אז למה שהם לא יקבלו את הכסף?! הפתרון לזה הוא די פשוט - תבואו מצוידים בהרבה מתנות פרקטיות, להבים של סכיני גילוח (2 ביר לחבילה של חמש במרקטו), סבונים של בתי מלון, זרעים של פירות וירקות ועוד. כל אילו יגרמו לשבט להתרכך ולהפוך את הביקור אצלם לכזה שהייה שווה את הנסיעה הארוכה.
  • יום 4 - את הבוקר שווה להתחיל במוזיאון האנתרופולוגי המצויין של ג`ינקה, שנותן סקירה על כל השבטים ומנהגיהם. המוזיאון בחינם, אבל תרומה צנועה מתבקשת. השוק של ג`ינקה בדומה לשאר השווקים, לא נפתח לפני 11 בבוקר, שכן אנשים צועדים כמה קילומטרים טובים אליהם. השוק לא מלהיב במיוחד, אבל במידה ולא התאפשר לכם לנסוע לשבט המורסי, זהו המקום היחיד שבו תוכלו למצוא את אנשי השבט. אם ארכיטקטורה מעניינת אתכם, שבט הארי (Ari) שהוא כבר לבוש לגמרי ומתגורר בקרבת ג`ינקה, עדין מצייריים על הבקתות שלהם ציורים מופשטים משהו... התכנון המקורי היה לנסוע מג`ינקה למורולה בכדי לראות את שבט הקארו, אבל אחרי שהבנו שהדרך לשם זהה באיכות לדרך שנסענו לכפר של המורסי החלטנו לחזור לקי אפר, ומשם לרדת לטורמי דרך דימקה, ולהגיע למורולה מדרום.
  • יום 5 - מטורמי לאומורטה (Omorate) הכפר המרכזי של שבטי גאלב (Galeb)ודהסאנש (dhasanech). הנסיעה לוקחת כשעה וחצי על דרך ממש טובה. הילדים של אומורטה הם די בלתי נסבלים ועל כן מומלץ לחצות את נחל האומו במהירות המרבית. בהתחלה יבקשו ממכם לא פחות מ70 ביר לאדם לחציה בקנו - תשאלו אותם אם הם לא מתביישים לקחת כל כך הרבה כסף מהאחים היהודיים שלהם, ועד מהרה המחיר ירד ל20 ביר. גם אז הייתי ממליץ לכם לתת את כל התיקים לבן אדם אחד ולשחות לצד השני - אין חיות במים , אבל תשאירו את הראש מחוץ למים החומים של הנחל כשאתם שוחים. הכפר הכי קרוב לגדה הוא די בלתי נסבל, נסו לחפש כפר קצת יותר רחוק. ממומלץ גם לחזור לטורמי עוד באותו יום, אופציות הלינה והאוכל של אומורטה לא ממש טובות.
  • יום 6 - כל היום הזה מוקדש לשבט ההמר שידועים כנחמדים ביותר כלפי תיירים. את הבוקר המוקדם הייתי מנצל להליכה לאחד מהכפרים בשביל לראות אותם מתארגנים לשוק (יום שני) - כשהם מוכנים לצאת, לכו אתם אל השוק בכפר, שהוא לדעתי השוק הצבעוני ביותר - שימו לב לזה שכל הפריטים השבטיים (שרשראות, כסאות וכדומה) שהשבטים מוכרים בשוק מיועדים לתיירים - אין סחר של פריטים כאלו בינם לבין עצמם, בטח שלא במחירים האלו! השוק טוב לתמונות בגלל שהשבטים יודעים שמי שיהיה צבוע יפה ירוויח יותר כסף מתמונות של תיירים מאשר מה שהוא מוכר בשוק! תמונות בכל העמק יעלו לכם ביר לתמונה (לכל משתתף) להוציא את המורסי שדורשים שנתי ביר. הרבה פעמים אחרי שתצלמו האיש ידרוש שני ביר ולא אחד - אם יש לכם מדריך, תנו לו לפתור את הבעיה, אם אין- חייכו, שימו את השטר על הרצפה ולכו אחורה. בשום מקרה, אל תתעצבנו! תיזהרו עם תמונות רחבות שכן אתם עלולים למצוא את עצמכם משלמים לכל חמישה-עשר האנשים שבתמונה - תעשו את זה מהר ותמשיכו ללכת.
  • יום 7 - התכנון היה לנסוע היום לשבט הקארו במורלה, אבל ידיעה לא מאושרת על טקס חתונה באחד משבטי ההאמר באזור דימקה גרמו לנו לשנות את התוכניות. הטקס נקרא jumping over the bulls ובסופו של הטקס יקפוץ החתן ערום על שורה של עשרה שוורים שלוש פעמים ברציפות , כל נפילה תוסיף לתשלום הראשוני של עשר פרות לאבי הכלה עוד שתים. הטקס אורך כמעט כל היום ואת הקפיצה עצמה עורכים לקראת שקיעה. אנחנו הגענו אל המקום לקראת 12 בצהרים. הצ`ק לחתונה הוא 100 ביר לאדם (ואין אוכל?!) אבל זה כולל תמונות כפי יכולתך ומפגש עם השבט באופן כזה שאת התמונה / כסף הם כבר קיבלו, ככה שעכשיו כל מה שהם עוד יכולים לרצות זה באמת לנסות להכיר את השבט הלבן ששונה מהם. ההסתובבות מאוד נעימה וללא ההצקות לתמונה.

    החלק הראשון של הטקס קצת בלתי נתפס וקשה לצפייה, נשות השבט (לא כולל הכלה) לבושות פעמונים וחמושות בחצוצרות מאולתרות, מנסות בכל דרך אפשרית להציק לגברים, שחמושים בענפים מקולפים שיוצרים שוט! הן רוקדות במעגל תוך כדי שירה חזקה ומדי פעם אחת עוזבת את המעגל והולכת להציק לגבר - היא מחצרצת לו ליד האוזן ואומרת לו שהוא לא גבר בגלל שהוא מעולם לא הרג אריה או נמר, למשל. הגבר כמובן לא מרוצה ממה ששמע ומצליף בבחורה עם המקל. היא, אחרי שחטפה הצלפה, תופסת אותו ביד וטוענת שזה היה ממש חלש ואולי כדאי שהוא יעשה את זה שוב פעם, הפעם כמו גבר אמיתי! הוא מצליף שוב והיא חוזרת למעגל כשהגב שלה מדמם ממספר הצלפות קודמות. ההצלפות נקטעות, מדי פעם, בזה שקבוצת הנשים הולכת לאסוף את הנשים החדשות שהגיעו לכפר, מכניסות אותן לקצב, ואז הן חוזרות לעץ הגדול שמתחתיו כל ההצלפות מתרחשות. הבנות לא נראות סובלות בכלל - ולמיטב ידיעתי הם מסוממות ושיכורות מרצונן העצמי.

    קצת קשה להבין איך זה קשור לחתונה, אבל נראה לי שזו הדרך שבה הבנות מוכיחות לגבר שעומד להתחתן עד כמה הנשים בשבט שלו הן חזקות, ומה הן יהיו מוכנות לעשות עבורו בעתיד. למרות שלא ניכר סבל על פרצופם של הנשים, המדריך שלנו אמר לנו שבימים הקרובים כל הנשים יגיעו לדימקה לטיפול רפואי כשהן סובלות מזיהומים קשים בחתכים. זו גם אחת הסיבות שהממשל האתיופי מנסה להפסיק את הטקס הזה. לקראת שקיעה עובר המוקד לכיוון הנחל היבש הקרוב, כבש שנשחט כקורבן משמש לברכת החתן ואת מיצי הקיבה שלו מורחים עליו במין טקס מוזר, שבו חתיכות מן המקלות שאתם הרביצו לנשים וכמה חתיכות מהקיבה של הכבשה יסמלו את הגעת הטקס לקראת סיומו. תפקידו של החתן עכשיו להרגיע את הפרים שמוקפים באנשי השבט ולסדר אותם בשורה... ולעבודה. שלנו עבר את כל הקפיצות בהצלחה. ברגע שהחתן סיים לקפוץ מתפזר ההמון במהירות חזרה לבתים.

     לוקח זמן לעכל את מה שרואים בטקס הזה, וזה גרם לי לחשוב שיש אנשים שיראו את זה שאנחנו חותכים לתינוק בן שבוע את השטרונגול מזעזע באותה מידה שלי זה מזעזע לראות שמכים את הנשים האלו, ועוד מרצונן. כמו שלנו לא מציקים על זה, אני בעד שיעזבו אותם בשקט ויתנו להם להמשיך במסורת ארוכת השנים שלהם....
  • יום 8 - היום מוקדש לנסיעה בחזרה לארבע מינץ כאשר יש כמה נק` עצירה בדרך: הראשונה היא כפר של שבט ארבורה (Arbore) בטח שלא בכפר שעל הדרך הראשית - זהו הכפר הגרוע ביותר לביקור בעמק האומו - אם אתם מעונינים לראות מה יכול לקרות לעמק הזה כתוצאה ממפגש יתר עם האדם הלבן והכסף שלו, אז זאת דוגמא מעולה! אבל אולי גם זה משהו שכדאי לראות? הייתי ממליץ לחפש כפר אחר באזור ומשם להמשיך לארוחת צהרים בוויאטו. לקראת הצהריים המאוחרים תגיעו לקונסו, ואם אתם רוצים תוכלו לנסוע מרחק קצר למקום שנקרא ניו יורק - נחל עם מצוקים מיוחדים שיוצרים מראה של גרדי שחקים - לא ממש שווה את זה. ביקור חטוף בקונסו וויליג` ומשם עוד שעתיים וחצי חזרה לארבע מינץ.
  • יום 9 - ניתן לנסוע ישירות לאדיס אבל הייתי ממליץ לכם לעשות סטייה מהדרך לבקתות של dorze & chencha מעל לארבע מינץ - מעבר לנוף היפה תוכלו לראות את הבקתות הענקיות שלהם - עד 12 מטר בגובה. כל הסטייה תיקח לכם כשעה. מכאן תמשיכו לאדיס אליה תגיעו, ככל הנראה, בחשכה.

כל תייר שמגיע לעמק הזה משנה אותו בצורה כזאת או אחרת. מעניין לראות מה יקרה באזור הזה בשנים הקרובות. גם הרשויות הממשלתיות וגם הכנסייה האתיופית מנסים לשנות את סגנון חייהם, המנהגים והטקסים שלהם. סביר להניח שבעוד כמה עשורים כל אלו כבר יהיו שייכים לעבר. סעו עכשיו.....

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה