שמורת אטושה - רקע

שמורת אטושה (Etosha) שבצפון נמיביה, אחת השמורות הגדולות באפריקה, משתרעת על שטח של 22,700 קילומטרים רבועים. כשליש מהשמורה הוא אגם יבש גדול, ומלבדו יש מספר מלחות קטנות נוספות. בשמורה קיים מגוון של אזורי חיות, החל מסוואנות ועד אזורים צחיחים בפאתי המדבר. רוב בעלי החיים האופייניים לאזורים אלה אמורים להגיע גם לאטושה, אך מיעוט הגשמים ופיזורם הלא אחיד מותיר מרחבים עצומים ללא פיסת עשב. לכן, חיות כמו ההיפופוטם והתאו האפריקני למשל, מדירות את רגליהן מהמקום. אוכלי עשב אחרים כמו הזברה והגנו הם סתגלניים יותר, בעיקר בשל יכולתם המופלאה לנוע בעקבות הרעמים ולמצוא לעצמם כרי עשב רעננים.

 בלשון התושבים המקומיים, שמוצאם מאנגולה, פירוש השם אטושה הוא "מקום המים היבשים". קרקעיתו של האגם מכוסה גבישי מלח, כתוצאה מן האידוי המוגבר. רבים מבאי השמורה נאלצים להרכיב משקפי שמש נגד הבוהק הלבן, המוחזר מגבישי המלח.

לתחילת הכתבה

היסטוריה

שמורת אטושה הוכרזה למעשה כחלק משלוש שמורות שהוקמו ב-1907, על ידי המושל הגרמני של דרום-מערב אפריקה. היא השתייכה לשמורה מספר 2, ששטחה השתרע על 93,000 קילומטרים רבועים וכלל את כל אטושה של היום ואת מדבר קאוקוולד (Kaokovled). ב-1947 ניתן האזור של קאוקוולד לבני שבט ההררו, וחלק משטחה של אטושה הפך לחוות. בשנות ה-50 הוגדלה השמורה והצטמצמה לסירוגין, עד שהגיעה לגודלה הנוכחי ב-1970. גבולות השמורה נקבעו ללא התחשבות בגבולות אקולוגיים ובמסלולי הנדידה של בעלי החיים, ומסביבה הוקמה גדר גבוהה המחוזקת בכבלי פלדה, שאפילו חיה גדולה כמו פיל אינה מסוגלת לפרוץ בעדה החוצה.

לתחילת הכתבה

עונות

משטר העונות הטיפוסי לדרומה של אפריקה ניכר בקיץ גשום וחם ובחורף יבש וקר, המתחמם בהדרגה עד שהטמפרטורה מגיעה לשיאה בחודשים אוקטובר עד דצמבר, לפני בוא הגשמים. הגשמים ניתכים בממטרים עזים המלווים בסופות רעמים, מספר פעמים ביום. בהפסקות, מייבשת השמש במהירות את השלוליות שנקוות על הקרקע. בשנים שבהם תדירות הגשם גבוהה, האגם מתמלא בתוך מספר ימים (הפעם האחרונה שהאגם היה מלא לגמרי הייתה ב-1978) ומושך אליו אלפי עופות מים, ביניהם בולט הפלמינגו. האגם המתייבש מספק לפלמינגו שפע של פלנקטון למאכל, אך מקור מזון זה איננו יציב ולפיכך גם קינון הפלמינגו באטושה איננו קבוע. בעלי החיים נמשכים אל בורות המים שבשולי המלחה, המוזנים על ידי מעיינות תת קרקעיים ומי גשמים. על חופו הדרומי של האגם נובעים מעיינות ארטזיים (מי תהום הנדחפים כלפי מעלה בלחץ ופורצים החוצה), ומלבדם קיימים גם בורות מים מלאכותיים שקדחה רשות שמורות הטבע המקומית. בורות המים והמעיינות הם המקום הטוב ביותר לצפות במצעד בעלי החיים, הבאים לשתות בכל שעות היממה, במיוחד בתקופת החורף היבשה (יולי עד ספטמבר). אפשר לטייל בשמורה כבר מאפריל, אך כדאי לזכור שכל עוד לא פסקו הגשמים קיימת באזור סכנת מלריה. הזמן הטוב ביותר לביקור בשמורה הוא בסוף העונה היבשה, תקופת שיא הנהירה אל בורות המים (אוגוסט-אוקטובר).

לתחילת הכתבה

טיול בשמורה

בימים הטובים של העונה היבשה ניתן לראות "תהלוכה" שלמה של חיות, ביניהן פילים, ג`ירפים, מיני אנטילופות קודו, ראם שיפודי ועוד. לפעמים מזדמן אף לראות מארב בפעולה, כאשר אחד הטורפים (יש בשמורה כ-300 אריות, ועוד מספר בלתי ידוע של נמרים וברדלסים), מסתתר בעשב, ויוצא לגיחת ציד מהירה.

שיממונו של האגם הענקי משרה אווירת מרחבים אין-סופיים, והמראה הוא סוריאליסט. סביב האגם יש דרכים כבושות רבות, המתאימות למעבר רכב (אין צורך ברכב 4X4). הדרכים מקיפות כמעט שני שלישים מהאגם, ומספקות זוויות תצפית רבות על בעלי החיים. כמו ברוב השמורות באפריקה, גם באטושה אסור באיסור חמור לרדת מן הרכב, ופקחים של השמורה אוכפים תקנה זו ביעילות רבה. אטרקציה נוספת בשמורה היא מבצר נמוטוני (Namutoni), שנבנה על ידי הגרמנים בתחילת המאה, נהרס מספר פעמים ושוחזר. מותר להסתובב ברגל רק במבצר, בקמפינגים ובלודג`ים, וכאלה יש רבים ברחבי השמורה. בתוך הקמפינגים יש מסעדות ומינימרקטים, ובחלק יש אפילו בריכות שחייה. הלינה בקמפינגים ובלודג`ים שאינם בבעלות פרטית, עולה כעשרה דולרים ללילה (המחירים משתנים מעת לעת ותלויים בתנאי המקום כמובן).

 כדי להגיע לאטושה ניתן לקנות "דיל" בשיתוף אחד הלודג`ים הפרטיים, הכולל טיסות פנימיות במטוסים קלים, לינה וארוחות. מחירה של חבילה כזו הוא בסביבות 1,000 דולר (תלוי בתנאים). אם רוצים לטייל באופן עצמאי אפשר לשכור רכב בדרום אפריקה (ביוהנסבורג) ולנסוע אתו לטיול בכל חלקה הדרומי של אפריקה ובמערבה. ניתן גם לטוס מדרום אפריקה לווינדהוק, בירת נמיביה, לשכור את הרכב שם ולטייל בכל המדינה - מומלץ בחום. הנסיעה מווינדהוק לאטושה אורכת כשבע שעות.

לתחילת הכתבה