מסע בהודו
קוראים לי רותי כחלון, אני בת 25 וחזרתי לא מזמן מטיול ארוך של שנה בחצי יבשת המדהימה, איפשהו במזרח אסיה שנקראת הודו. התכנון המקורי היה לחצי שנה כדי להירגע קצת מכל הלחץ- הלימודים, העבודה, החברים, פשוט הכול.
קוראים לי רותי כחלון, אני בת 25 וחזרתי לא מזמן מטיול ארוך של שנה בחצי יבשת המדהימה, איפשהו במזרח אסיה שנקראת הודו. התכנון המקורי היה לחצי שנה כדי להירגע קצת מכל הלחץ- הלימודים, העבודה, החברים, פשוט הכול.
הגשרים לאשראמים ולנירוונה ההודית מעל הגנגס הקדוש. נשות הודו מחוץ למעגל העבודה, האם זו אפליה או מסורת שמרנית? מה אומרות על כך נשות צבא הקבע? והרהורים על סוף המסע.
בני משפחת שוב מתמקמים בקרוון בו יבלו את ארבעת החודשים הקרובים. המעבר לבית החדש אינו פשוט והחבר`ה עוברים תקופת הסתגלות לא קלה. בדרך הם מבקרים בשמורת טבע ובמרכז החלל וגם לומדים על דרך חדשנית לאכילת מרשמלו בארה``ב. ההרפתקאה האמיתית מתחילה!
פורט לודרדייל מציעה למשפחת שוב שתי אטרקציות עיקריות: מוזיאון מרתק לילדים וקניון עצום שהוא אתר התיירות השני בגודלו בפלורידה. עוד בתפריט מפגש עם קרובים רחוקים, לינה בחניון במקדונלד`ס ושקיעות יפות שמזכירות את תל אביב.
אז הגיע הרגע... לימור הגיעה אלי עם מבט מושפל ואמרה לי להיכנס לחדר של אבי. אני מבחינתי עצרתי לרגע את הרעידות, שאפתי אויר לריאות, יישרתי את הגו, אספתי את כל הכוחות שבעולם כדי לשים על פני חיוך ענק, חיוך שצועק למרחוק ``אני מכסה מבוכה``, ונכנסתי לחדר של אבי.
בשורה תחתונה, אין סוף לציוד שצריכים/רוצים לקחת, אך גבולות התרמיל ומשקלו הם שקובעים בסופו של דבר מה לוקחים ומה עולה למשאית, לכן אימצנו לעצמנו את המונחים, צניעות, הסתפקות במועט ו``יהיה בסדר``.
אלונה לקחה 4 ערכות עזרה ראשונה, ארז החליט לקחת כל דבר שהוא אוהב (מסתבר שיש לא מעט), מזל שהם קבעו שלוקחים רק ארבעה תיקים. על ההכנות לטיול, על רשימת הציוד ומסיבות הפרידה- בכתבה שלפניכם.
איך עוברים 20 ק``מ בדרך לא דרך ב-45 דקות?- כל אחד ותפקידו הוא...הילדים נרדמו במושב האחורי, אני הבטחתי לעצמי שאם נגיע בזמן, בפעם הבאה נצא חצי שעה קודם ועופר סחט את דוושת הגז, נוהג ברווח הצר שנותר בין הדיונות לבין הגלים.
אז זהו, נגמר הטיול, והחיים ממשיכים. צריך למצוא עבודה, לעשות כסף, לבחור מסלול לימודים. הודו היתה הפסקה מהחיים, רגע של חופש מוחלט מהכל. היה נפלא, אבל כבר לקראת הסוף הרגשנו שהאופוריה צריכה להסתיים מתישהו. וכמה שהיה לנו עצוב וידענו שנתחרט, רצינו כבר לחזור לחיים. פרק מסכם.
ירדן מספרת על חוויותיה מפרייזר איילנד- על הדיונות, הטיפוס הקשה למרומי אחת הדיונות, הנסיעה לאגם מקנזי ועוד...
האי פרייזר, הינו אי החול הגדול ביותר בעולם. אורכו כ-120 ק``מ ורוחבו כ - 15 ק``מ..... קחו דיונות אינסופיות של חול צהוב זהוב עד לבן, נטעו בהן יערות גשם של עצים עצומי גובה ( 20מ` - 40מ`), הוסיפו כמאתיים כאלו וגם אגמי מים מתוקים, בצבע כחול שמים.
משפחת אוזן מגיעה לעת ערב ללאס וגאס העיר התוססת והנוצצת שלעולם אינה הולכת לישון, הם יוצאים לבקר במלונות המפורסמים של עיר ההימורים עם כל התפאורות המרשימות. לאחר יומיים הם ממשיכים לעיר האובות קליאו לפארק סקויה ל-River Canyon ועוד ועוד.
אורחים מכובדים הצטרפו אלינו לחודש הקרוב. במהלך השהייה שלהם צברנו יחדיו חוויות מהנות במיוחד במקומות מופלאים, אך למרות זאת לפחות מבחינתי עיקר החוויה שלי הייתה השהייה הממושכת יחדיו עם ההורים וזמן האיכות הרב שצברנו יחד.
ביירון ביי היא אתר עליה לרגל לגולשים והיא גם אחד מאתרי הנופש הפופולרים ביותר בחוף המזרחי של אוסטרליה. יש בה חן וקסם מיוחד ובעיקר חופים עוצרי נשימה ומלאי אווירה. בניגוד לכל ההבטחות עד כה, הפעם התמזל מזלם של בני המשפחה והם נהנו ממפגש בלתי צפוי על דולפינים
Bombay השבוע האחרון שלנו בהודו. התארחנו אצל משפחתו של אדיל, ידיד חדש ישן מאורוויל. ניצלנו את הזמן שם עד הסוף: שווקים, חנויות ספרים, Masala Dosa ועוד סרט הודי, וגילינו שאין מה לפחד מהעיר הגדולה.
המשפחה לומדת על תרבות המאורים (הילידים בניו זילנדים) בעיר הכי ריחנית במדינה, ושטה במערה שבה חיות תולעים זוהרות בחושך. בינתיים מגלה עופר כי ניחן במזל נדיר ביותר...
ענת כותבת על המעבר מהאי הדרומי של ניו זילנד אל אחיו הצפוני, היישר לבירת המדינה וולינגטון.
עופר מספר על המשך הנסיעה בכביש החוף המערבי צפונה ועל איך מסתדרת משפחה של חמש נפשות בקראוון אחד.
הסיירים מגיעים אל ארץ הפיורדים בדרום מערב האי הדרומי, ושטים אל מיצר דאוטפול, שם הם נתקלים בפינגווינים, דולפינים וחווים חוויות מהנות במקום אליו פחד קפטן קוק להיכנס...
הסיירים ממשיכים דרומה לדנידין, סביבה הם פוגשים גוזלי אלבטרוסים, פינגווינים צהובי עין וסלעים עגלגלים.
יצאנו למקום אחד, והגענו לאחר. עם חשיבה חיובית ושוק מקסים אפשר להתגבר על כל המהמורות בדרך... כך הגענו בקושי רב למי סור ולאחר מכן גם התגלגלנו לגואה.
עיר עם סימטאות ציוריות, וליל סדר עם חרוסת נפלאה, רחוק מהבית אבל בכל זאת עם בני משפחה (דודה אחת על אמת ואחת שאימצנו במהלך הטיול). The Queen of the Arabian Sea (דהיינו Cochin) הפתיעה אותנו לטובה.
הודו בעננים- על שבוע בעירת נופש הררית, עם שיט באגם, חגיגת יום הולדת ופגישה עם ישראל בושי, הודי אוהב ישראל.
בני המשפחה שמים פעמיהם דרומה, אל הפארקים של איזור האברגליידז, ומתוודעים לשלל קרוואנים מצויצים ומצוידים עד אחרונת הכורסאות והנורות הצבעוניות, שטים בקאנו, מריחים ברביקיו (ובהמשך לומדים את הרמז ומכינים בעצמם) ומטיילים בין צבי ים, ציפורי מים ותנינים.
רכבת לדרג'ילינג ומגיעים לאחד המקומות היפים ביותר בהודו. שם אפשר לצאת לטרקים של ימים בודדים או יותר וליהנות מהרקע של הרי ההימאליה ובראשם הקנצ'נג'ונגה.
לאחר כמה ימים בלאס וגאס, שהיא כולה יצירת ידי האדם והטכנולוגיה, מומלץ לגוון ולשטוף את העיניים במראות יותר טבעיים. לאס וגאס היא יעד יציאה מצוין לגיחות של שעות ספורות ועד למעלה מיממה לכמה מיצירות הטבע המופלאות (שבחלקן לאדם חלק חשוב בהחלט).
כשאומרים לאס וגאס אומרים קזינו. טוב, לפחות לרוב האנשים. זהו בילוי לכל דבר במקום וכמובן חוויה שאסור לפספס. כדאי להקציב סכום מסויים לבזבוז, שלא תישארו בלי כלום.