האוטובוס מטפס בכבדות במעלה ההר כשהבתים שזורים משני צידי הכביש. שעת בוקר מוקדמת. שמש חורפית נעימה. אנו מעל העננים כשרוב הנוף שקוע בתרדמת הלילה עדין ופה השמים כחולים, כאילו מזמינים. מלפני ומכל עבר עצים וירק. אני מבחין בחבורת קופים השוכנים בין ענפי העצים. לבסוף, אנו מגיעים לתחנה הסופית בכפר מקלוד-גאנג`.
בסמוך לגבול הפקיסטאני נמצאת אמריצר (Amritsar) העיר הגדולה ביותר במדינת פונג`אב (Punjab) , שפירושה בהודית "בריכת משקה האלמוות". בעיר גרים כמיליון תושבים והיא מפורסמת בעיקר בזכות מקדש הזהב הקדוש לסיקים שמהווים כשליש מאוכלוסיית העיר. זוהי מעין תחנת מעבר למטיילים רבים בדרך למעבר הגבול הבינלאומי בין הודו לפקיסטאן שבוואגה (Wagha)הנמצאת במרחק 30 ק"מ מערבה.
עוד בהיותם בדראמסאללה התלבטו הפלגים בין מזרחה למנאלי או מערבה לאמריצר. לבסוף הוחלט גם וגם. לאחר כשבוע באיזור מנאלי נכנסו שוב לאוטובוס המרתיע, חלפו על פני דרמסאללה בשעת לילה ולראשונה בהודו, קינחו ברכבת - זו לקחה אותם לאמריצר
``...המילים דלות מכדי לתאר את מה שהרגשנו במקדש הזהב. החוויה נוגעת בך מהרגע בו טובלות רגליך בתעלת המים. זוהי חוויה רוחנית של מראות, השתקפויות, ריחות, שירה רכה הבוקעת מתוך המקדש ואנשים, מתפללים, בוהים, נפעמים או שרועים ישנים ...``
מדינת סיקים שבצפון מזרח הודו מתאפיינת בנופים מרשימים, מנזרים בודהיסטים רבים ובעלי חיים מגוונים. כתבינו מתחילים את מסעם בעיר הבירה גאנטוק, פוגשים נזירים חייכנים במנזר רומטק, מסיירים בין כפרים נעימים ומקנחים באגם קאצ`ופרי הקסום.
שני תרמילאים טריים, מגיעים לדלהי ישר מתל אביב לבושים בג`ינס ועמוסים בתיק ענק, יורדים מהמטוס ותופסים מונית ישר להארי-רמה, במיין בזר. את התיק הם שוכחים במונית ומבלים את היום הראשון בחיפושים אחריו...
יש מטיילים שמגיעים למיין בזאר ורק חושבים איך לעזוב ויש כאלה שמוצאים שדוקא המיין בזאר הוא המקום בשבילם: ססגוני, מרתק, לכל אחד הפינה שלו, רק לחפש ולמצוא.
הרכבת יוצאת מדלהי צפונה, השעה 06:00, כמו תמונה מסרט בדיוני, והרכבת המטפסת בהר כמו מהמאה הקודמת. האם יש ל``פורטרים`` של שימלה ועד עובדים או רק מדי שרד מסורתיים? שימלה עיר בעננים!
בדרך להודו אפרת מתחככת במושבים הירדנים המלכותיים, מגלה את חולשותיה לנוכח כביסה תלויה ופרות עם דבשות. ורועדת כל הזמן, ולא מהשוק התרבותי. פשוט קר פה נורא. איפה השמש? דלהי. סוף דצמבר.
לא פשוט לחזור לדלהי אחרי ארבעה חודשים שלמים של טיול בכפרים, בהרים. אחרי ארבעה חודשים שלמים שכל מה שהיה מסביב זה אנשי הכפרים הפשוטים, הנינוחים, השלווים. פתאום זה בום מוחלט להגיע לפה ולראות את מסת האנשים שפה, את מסת הרכבים - מכוניות, משאיות, אופניים, אוטו-ריקשות, אופני-ריקשות וכו` וכו` וכו`. אבל וואלה, צריך לראות גם את זה. בעצם, כשאומרים הודו- לזה מתכוונים.
אחרי שמכירים את דלהי ומתרגלים לאווירה, אפשר להכיר גם צד אחר שלה... לא מומלץ, אבל רצוי לדעת שאם חלילה יש צורך, בתי החולים בדלהי מספקים שירות טוב ויעיל. בכתבה שלפניכם סיפור של מי שחוותה את החוויה...
נסיעה באוטובוס מפושקרלדלהי אורכת כשמונה שעות ובאופן לא מפתיע אפשר להתעורר ממנה עם כאב ראש טורדני. אם מישהו קדח חור במיטתכם במשך שמונה שעות, יש סיכוי שתבינו על מה מדובר בכתבה הזו, שעוברת דרך בית חב"ד בלהי ומסיימת במעבר הגבול עם נפאל.
קשה להאמין, אבל יש דלהי אחרת מעבר למיין באזאר... בכתבה שלפניכם תוכלו להכיר את דלהי מזוית שונה לחלוטין - מהזוית של התיירים וההודים העשירים, עם זלילה במסעדות יוקרה והזלת ריר (מהצד) על העושר של מלונות הפאר...
חברים שמחכים בדלהי יכולים להפוך את הנחיתה שם לרכה יותר - הם יכולים להזמין מראש חדר עם מזגן ולקחת אתכם מיד לכל האטרקציות של העיר. בכתבה שלפניכם טיול בין חברים למבצר האדום, לבית חולים לציפורים ותכנון להמשך הטיול בלדאק.
משהו עובר על הודו - רעידת אדמה בקשמיר, בדרום רכבת קורסת לתהום בגלל גשר שהתמוטט, בכביש בין קאסול למאניקארן מדרדר סלע על אוטובוס וישראלית נהרגת. אומרים- הכל אפשרי בהודו, וזה מתחיל להפחיד.
הודו הפתיעה אותי. התנפצו כל המיתוסים והנתונים שקראתי ושמעתי עליה. אמרו שהודו קשה, שהנסיעות איומות, שהצפיפות רבה, שהריחות נוראיים ובלתי נסבלים, שצריך לקשור בשרשראות את התרמילים, ועוד ועוד. אמרו וטעו. ברוב.
העיר דלהי (Delhi) מהווה עבור תיירים רבים את נקודת המפגש הראשונה עם הודו. ההסתגלות לדלהי יכולה להיות לפעמים לא קלה עקב כל הזיהום, הצפיפות, הריחות והרעש. אולם כאשר יוצאים מההלם הראשוני, מתגלה האווירה המיוחדת של העיר.
אומרים שאין עוד מקום בעולם כמו גואה, עם החופים היפים והאווירה הרגועה. ובאמת, כשעוברים את כל האזור התיירותי עם המסעדות והגסטהאוסים אפשר למצוא עוד אזורים קסומים, להמרח בבוץ צהוב ולחסות בצילו של עץ בניאן גדול. אולי זו הסיבה שרבים בוחרים להפוך את גואה לביתם. בכתבה שלפניכם, התרשמותה של משפחה שמגיעה לחוף ארמבול ומשתפת אותנו.
גואה היא הרבה יותר ממסיבות חוף וסמים ומי שיחפש, ימצא בה גם שלווה ושקט. מי שמחפש קניות ימצא באנג'ונה שוק מפורסם המושך אליו תיירים רבים ובמפוסה שוק שפונה לקהל מקומי יותר. בואו לקרוא על ימים אחרונים של טיול בגואה שמתארכים כאשר מתברר שקשה לעזוב אותה.
בגואה ראינו מספר דברים שעזרו לנו להבין את יבוא תרבות גואה לארץ, ואת מקום גואה בעולם הצעירים הישראלים. חשבנו לנכון לכתוב על זה, ועל הגואה שאנחנו מצאנו.
פרק מתוך הספר ``<a href=http://shop.lametayel.com/cgi-bin/lametayel/4971048.html target=_new>שאנטי שאנטי בלגן</a>`` - סיפור המתרחש על חופי <a href=http://www.lametayel.com/archive/categories.asp?app_id=13&dest_id=877&dest_type=3 target=_new>גואה</a> (Goa): אנג`ונה (Anjuna), וגאטור (Vagator), ארמבול (Arambol) והסביבה.
לאחר סיבוב בצפון הודו ונפאל מגיע אור לקורס בודהיזם, לפי מורשת של לרמה קונצו'ק, בבודהנת. החוויה המיוחדת מתגברת מיום ליום, ומביאה את אור להבנה טובה יותר של נפשו ולשאלות לגבי אורח החיים במערב.
אחרי שמתמקמים בסירה שעל האגם בסרינגר, נכנסים במהירה לשגרת חיים נעימה: משכימים מוקדם ויושבים במרפסת, מתעוררים ביחד עם האגם לצלילי הציפורים וחיות אחרות המתחילות יום חדש, שומעים מוזיקה וגם לומדים. בכתבה שלפניכם תקראו איך זה לקום כל בוקר בסירה מפוארת, כשברקע הנוף הרגוע והאנשים החמים.
עמק נוברה הוא עמק מדהים ביופיו- מכל צדדיו הרים משוננים ומושלגים, במרכזו נחל רחב ידיים אשר מתקיימת בו זרימה קבועה וביניהם לא תאמינו - דיונות חול ים וגמלים!
רוצים לתור את עמק נוברה? אתם צפויים לחוות את הסיפורים על הנהיגה ההודית על בשרם, ללמוד את חשיבותו של הצופר, לצאת לטיול גמלים ובעיקר לשפר את הכושר.
נסיעה בג'יפ לעמק נוברה פירושה מעבר בפס הגבוה בעולם לכלי רכב. לפניכם סיפור על טיול בן שלושה ימים שהפכו לארבעה עקב חסימת צמתים (תאמינו או לא), שכולל השתכשכות במעיינות חמים, רכיבה על גמלים והשתוללות בדיונות.
בשישה ימים במדבר הפורח של עמק נוברה אפשר לבקר בכפרים המקסימים וליהנות מכל אחד מהם. הלו``ז כולל רחצה יומית במים קפואים לבוקר, הרים מכוסי קרח, צ`אי לצהריים ושמיים זרועי כוכבים. עוד לפני נוברה אסור לפספס את חגיגות הפתיחה של פסטיבל לאדאק!
הודו מזמנת כל מיני סוגים של טיולים - תיירותים יותר ופחות. גילי מטיילת בקשמיר, אבל מרגישה תיירת ולכן מצפינה ללאדאק. שם היא חווה מפגש עם בודהיזם, יציאה לכפרים, ואת פסטיבל האמיס השנתי. היא מגלה מה עושה אותה תיירת ומה נותן לה להרגיש בנוח.
סיור של כמה ימים בדלהי מגלה שמדובר בעיר ירוקה ומלבלבת, עם אתרים מעניינים. מדלהי החמה אפשר לטוס צפונה לחבל לדאק, בעל הנופים המדהימים שמזכירים את ההר הגבוה בסיני... לפניכם כתבה משפחתית עם כמה טיפים נוספים על הכנות נדרשות ועל לה.
טרק ליקיר הוא טרק בן שלושה ימים אליו יוצאים מלה. הטרק מוגדר כטרק למתחילים אך אין זה אומר שהוא קל... בכתבה שלפניכם תראו שלמרות זאת, זהו טרק משפחתי שבו מטיילים בנופים קסומים, ישנים בחברת פרחי כמורה ומגלים כוחות שלא יודעים על קיומם!
