בין זכרון לחיפה מסתתרת רצועת חוף יפהפייה, שעוצבה לה בידי הרוח וגלי הים. הרצועה שוכנת על רכס כורכר עתיר מפרצונים ומתפרשת בין מושב הבונים למושב דור, על פני כ-4.5 ק"מ.
בשבת חורפית שטופת שמש, אחרי כמה ימים גשומים, אין כמו לצאת אל קו החוף ולספוג אולי קמצוץ ויטמין D 🌞. נרשמנו מראש באתר 'רשות הטבע והגנים', בהתאם להנחיות, והגענו בשעה ממש טובה - לפני 10:00.
כבר בחניה הרשמית פגשנו את המסלול המסומן אדום. בראשיתו עלינו על רכס הכורכר, נפעמים מהכחול, כחול שנחשף מולנו ומרכס הכרמל מצפוננו. אחר כך ירדנו מרכס הכורכר היישר אל מפרץ קטן וקסום המרופד צדפים. הצדפים הרבים בשילוב עם המים הצלולים, בגוון כחול - טורקיז עושים ללב ❤️משהו טוב, שקשה להסביר במילים.
"...גם הצדפים כמו חופים, כמו הרוח גם הצדפים הם לפעמים געגועים לבית שתמיד אהבנו אשר היה ורק הים שר לבדו שם את שיריו. כך בין צדפי ליבו של האדם שרים לו נעוריו". נתן יונתן
המסלול ממשיך על גבעת הכורכר, עוזב אותו ומגיע למערה הכחולה הכה יפה וממנה ממשיך לשלל מפרצונים חוליים ונפלאים... עד כי היו גם מי שרחצו במים הקרירים. כן, כן דצמבר בישראל.
גלי הים המתנפצים אל רכס הכורכר הביאו ליישור חלקו המערבי, אי לכך הנוף המתקבל דומה לשולחנות שטוחים ומכונה,כך כתוב, 'טבלאות גידוד'. בתוך המים, על משטחי הסלע מצאנו עוד ועוד דייגים, עומדים נינוחים במגפיהם הגבוהים וחכתם מוטלת אל הים.
אחרי כמה מפרצים השביל ממשיך ומטפס לעוד רכס כורכר. גבעת הכורכר מאופיינת בניחוח זעתר, בזכות קורנית מקורקפת בעלת ריח דומה. כמו כן, התגלו לנו מקבצי נרקיס מצוי, חיננים אך כבר קצת שפופים, אולי בגלל הגשם העז שפקד אותם השבוע.
התצפית לים גילתה לנו לא רק סלעים המציצים מעל פני הים אלא גם את קציה של ספינה טבועה, שלרגע טעיתי וחשבתי שהיא עוד אחד מאותם סלעים. לפסטורליה הנהדרת מפריעה באופק אך ורק אסדת הגז. נראית לא קשורה לנוף היפה הזה.
בהגיענו קרוב לתל דור עשינו סיבוב פרסה, ושמנו פעמינו בחזרה לפי השילוט שמוביל לחניה. בסמוך לחניה, נוצר אגם כחלחל קטן ובו ראינו ברווזים לרוב. היה לנו אחלה יום טיול, שהסתכם בכ-6.5 ק"מ.
צילומים: יוסי גלמן ואילן שנהב
