22 יום בויאטנם, פסח 2016

הפוסט בעבודה, מתנצל על שהעבודה מתארכת עקב תקלות חוזרות ונשנות בהעלאת חומר לאתר.

יום 1- נחיתה, טיול ברובע העתיק של הנוי

טיסה ארוכה מאוד ומעייפת מאוד דרך מוסקווה ונחיתה בהנוי המבעבעת מחום. הנוי של אפריל היא הנוי ללא שמש, עם אובך תמידי.

שדה התעופה, כמו שאר ארבעת שדות התעופה שנראה בויאטנם, נראה חדש ונעים.

הצטיידנו בסים מקומי והופ, יצאנו להסעה שהמתינה לנו.

טיפ: כרטיס סים מקומי

הרושם הראשוני מויאטנם הוא כמובן: כמות האופנועים הגדולה, כאשר כל אופנוע הוא מעין מיצג אומנותי של מי, כמה ומה רוכב עליו. בהמשך הסתבר לנו שהממשלה מטילה מיסי ענק על רכבים. יותר מכך, ישנם אזורים שלמים בהם רכב אינו רלבנטי לאור היעדר דרכים מתאימות או היעדר חניה.

מזיעים ועייפים הגענו למלון כדי לגלות שבמלון אין חשמל בגלל עבודות ציבוריות.

לא היו לנו תוכניות מיוחדות ליום הזה מלבד אוריאנטציה ומנוחה.

השארנו את המזוודות בלובי הלוהט ויצאנו ישירות לרובע העתיק.

אימונים ראשונים בחציית כביש. זוכרים את הרולטה הרוסית מצייד הצבאים? למה להסתבך עם אקדחים כאשר אפשר לחצות את הכביש?

צעדנו לעבר האגם של הנוי מתוך תקוה לגלות רבדים של חמצן באויר.

מצאנו את עצמנו נכנסים למכון יופי ומזמינים עיסויי רגליים.

המשימה הבאה: למצוא אוכל צמחוני. נעזרנו בפתק שקיבלנו והצלחנו לאתר סיר שהוצב על הכביש, מאחוריו אישה ושרפרפים בגובה שני דצימטר. ישבנו על המדרכה הלוהטת בתוך התנור הענקי שנקרא הנוי ושתינו מרק חם. שרדנו. ?

טיפ: ויאטנם לצמחונים וטבעונים

הבנות גילו בנין ממוזג (במתינות) עם מספר רשתות מזון בינ”ל, בהן פיצה דומינוס ודנקן דונטס.

שייקים טרופיים ראשונים.

בערב הטמפרטורה ירדה מעט, וניצלנו זאת לעשות מה שהויאטנמים עושים: יוצאים החוצה לבלות.

לינה הנוי, מלון Hanoi royal palace hotel 2

יום 2- טיול בהנוי,

היום הזה הוקדש לטיול רגלי באתרים המרכזיים של הנוי.

טיפ: טיול רגלי בין הנקודות העיקריות בהנוי

הסתבר שזו משימה לא קלה כשמדובר ביום שבת, סוף השבוע.

העיר התמלאה בתיירים מקומיים שהגיעו לבקר באתרים סביב המאוזוליאום של הו צי' מין, ה”בן גוריון” של ויאטנם. אוטובוסים ועוד אוטובוסים של מבוגרים ושל ילדי בתי ספר הגיעו מכל עבר ויצרו תורים שהשתרעו על קילומטרים.

סוף התור

כשראינו אנשים מתנדנדים, על סף עילפון בתור, החלטנו שלא להיכנס לתוך המבנה עצמו אלא לנצל את האפשרות לבקר בחצר שלו.

התורים, העיצוב של המבנה, הכתובות כולם הדגישו בפנינו שויאטנם אולי זכתה בחופש שלה מהצרפתים והאמריקאים ושאר הכובשים, אבל לא בטוח שהויאטנמים עצמם קיבלו חירות. נושא החופש האישי עלה לאורך כל הביקור בשיחות, אף פעם לא ביוזמתנו. על כך בהמשך.

הצטרפנו לנחש האנושי הארוך של ויאנמים שסיימו את הביקור אצל הגופה החנוטה וביקרנו איתם במתחם שליד המאוזולאום בו נמצאת פגודת עמוד, ביתו של המנהיג וגנים.

מהמתחם המשכנו בטיול רגלי במרכז הנוי, ל”פגודת הספרות” שם פגשנו קבוצות של בני נוער שסיימו את לימודיהם ובאו בתלבושות שונות על מנת להיצטלם. חלקת ביימו תמונות וסרטונים עם ריקודים ושירים.

מגיעים לפגודת הספרות.

ישן וגם חדש בפגודת הספרות.

מהפגודה המשכנו לכיוון תחנת הרכבת ועברנו דרך מקבץ של מסעדות שהגישו כולן אותה ארוחה: קוביות טופו גדולות מטוגנות, ערימה של עשבים, תה קר. התיישבנו על שרפרפים ולידנו התיישב זוג מקומי עם תינוק שרק חזר מחמש שנות שהות בניו זילנד. התפתחה שיחה מעניינת מאוד. הם הכירו את ישראל מכיון שלמדו יחד עם ישראלית. בסיומה של הארוחה קיבלנו מהם קינוח: רשימה של מסעדות צימחוניות בהנוי.

שער הכניסה של הרכבת לתחנת הרכבת של הנוי.

לאחר מנוחה בחנות של גלידת יוגורט ממוזגת הגענו ל”הילטון” של הנוי: שרידי בית הכלא שהפכו למוזיאון. היה לא נעים ללמוד על עלילות “האח ז'אק” בויאטנם.

מהמוזיאון המשכנו בהליכה לכיוון האגם של אתמול, מגלים בקרבתו מסעדת סושי נהדרת ומקבץ של חנויות ודוכנים עם קינוח של קרח, סירופ ותוספות.

כשהגענו לכיכר בסמוך לגן פגשנו קבוצות של ויאטמים ששיחקו כדורגל עם כדור נוצה. קיבלנו מהם כדור נוצה והוא ליווה אותנו ביתרת הטיול.

להוסיף סרטון כדור

כשהגענו למלון המתינה לנו נציגת סוכנת הנסיעות צ'יאנג (גיאנג) מ ATT שארגנה למופת את הימים הבאים ואת טיול האופנועים בהמשך.

טיפ: צ'יאנג 

את היום סיימנו בנסיעה ברכבת לילה. אבל קודם לנסיעה, בזמן ההמתנה, נהנינו ממסג' רגליים נהדר.

מסג' בהמתנה לרכבת הלילה

האמת? ציפינו לנסיעה ברכבת, אומנם לאבא שבייננו יש זיכרון של נסיעה של 16 שעות מרנגון לצפון בורמה על הריצפה, יחד עם חיות משק מזדמנות שעלו וירדו עם הנוסעים, אבל להורים שביננו היתה גם חוויה מתקנת של הנסיעה מניירובי למומבסה, עם אוכל טעים שהוגש למרות הגינונים הבריטיים של המלצרים (למען הסדר הטוב: החוויות הללו הינן בנות כמעט 30 שנה). ציפינו לחוויה מסוג אחד וזיכינו בטלטלות, חריקות וספארי יתושים.

יום 3- טיול לשוק יום א' ובדרך לספא

לפנות בוקר הגענו לעיירה Lao Cai up. כאן חיכה לנו וואן ענקי עם נהג והמדריך הנפלא דונג איתם נבלה בימים הקרובים. היעד הראשון היה לשוק יום ראשון בעירה Bac Ha. למרות המרחק, גם כאן השמיים היו אפורים לחלוטין.

את התה של הבוקר שתינו ברחוב הראשי, צופים באנשי שבטים לבושים בתלבושות צבעוניות מובילים בעלי חיים לכיוון השוק.

טיפ: שוק חי ואותנטי, למרות התירים

יצאנו מהשוק כשראשוני האוטובוסים של תיירי היום מסאפה הגיעו אליו ונסענו מרחק קצר אל אחד הכפרים הנמצא ליד העיירה.

משם הלכנו מסלול של כ 7 ק”מ בכפר של אחד השבטים המאכלסים את האיזור.

למרות החום והעונה היבשה, נהנינו מהנופים והתושבים.

בין היתר פגשנו ילדות שנשלחו למעלה ההר לקטוף עשב לחיות הבית.

ישבנו ב”מזנון” מקומי עם מקומיים ושתינו מרק מהביל (אני מניח שלא היה צריך לחמם אותו לאור הטמפרטורה).

נוף אופייני של יער עם שדות חקלאיים. לא נתקלנו בהרבה ציפורים, הסבירו לנו שהן פשוט נאכלות על ידי הכפריים.

לאחר הביקור בכפר, נסענו לכיוון נהר הצ'ה, נהר שזורם מסין לויאטנם. הנהר שימש בעבר כנתיב תחבורה ראשי וסירות העבירו עליו סחורות. מפעל הידרואלקטרי שהסינים בנו במעלה הנהר שינה לחלוטין את התמונה. המים הפכו רדודים והנהר “ירד מגדולתו”. חלק מהסירות משמשות כיום לצורכי תיירות. הנוף לא היה מדהים, אבל היה מעניין לשוט ולחוש את התהליך שאיזור שלם עובר עקב התערבות האדם בטבע ואת חוסר האונים של כפרים שלמים שבהחלטה פקידותית של משהו חייהם משתנים באחת. נתקלנו בתופעה הזו גם בהמשך כשראינו אזורים נרחבים של טרסות אורז שהוצפו עקב סכרים בתוך ויאטנם. החום הכבד מנשוא הביא אותנו להצטרף לבאפלו ולרחוץ בנהר.

המשכנו בנסיעה וחזרנו ללאו צא'י. הפעם עצרנו במעבר הגבול שנמצא בעיירה והבטנו על הצד הסיני והאנשים שעוברים אליו, בעיקר לצורך קניות. בהזדמנות הזו הארנק שלי נעלם.

מבט על הצד הסיני.

אחר הצהריים הגענו לספא.

טיפ: לינה בסאפה

יום 4- כפרי שבטים, טרסות אורז ותה

בבוקר יצאנו למסלול הליכה ליד ספא, מסלול שהוכשר על ידי הממשלה. למרות שמדובר היה במסלול תיירותי, נהננו מהנוף ומאוירה השלווה. טעמנו מאכלים שונים לאורך הדרך וראינו וקיבלנו הסברים על עבודות האריגה וצביעת הבדים.

נוף טרסות אורז ליד סאפה.

גשר שנבנה במיוחד לתיירים בסוף המסלול

לאחר הסיור חזרנו לסאפה ולאחר הפסקה קצרה נפרדנו ממנה. סאפה הינה מקום “תיירותי” יחסית, אבל הרגשנו שהיינו רוצים להישאר בה יום נוסף.

התחלנו בנסיעה ארוכה מעבר ל”פס” שחוצה את רכס ההרים הגבוה בהודו סין.

בצד השני של הפס מזג האוויר שונה, והוא מיוחד בכך שיש בו 2 גידולי אורז בשנה. אם בצד של ספה ראינו את הכשרת השדות והצפתם במים, הרי כאן כבר ראינו שדות ירוקים של אורז.

עצרנו לצד הכביש ועשינו טיול רגלי שני להיום, לתוך הסביבה הכפרית, כאשר אנו נהנים מנהר זורם, שדות אורז ירוקים, מטעי תה וברקע ההרים הגבוהים שחצינו.

טרסות תה משמאל, שדות אורז מימין.

דונג, המדריך שלנו פתח בפנינו את העולם השלם של נוף הולדתו של החיים לצד טרסות האורז. הלכנו על המרווחים הצרים שבין הטרסות השונות והוא הסביר והדגים לנו איך צדים סרטנים, אוספים חלזונות, מה הם סוגי הצמחים שגדלים בתוך וליד הטרסות ומי אוכל כל אחד מהסוגים.

לפנינו הלך זוג שהחנה את האופנוע שלו בקצה של דרך רחבה והמשיך הביתה ברגל, בשביל שאינו עביר לאופנוע, נושא חבילות.

כשפגשנו אדם שיוצר מלכודות על ידי הטיית זרמים בנהר סיפר שכך בדיוק נוהג אביו עד היום.

אחת החוויות הנחמדות בטיול זה היה מפגש או יותר נכון המלטות של קבוצת ילדות ונערות שנבהלה מאיתנו ונמלטה בכל פעם שהתקרבנו אליה. בשלב כלשהו הצטרפתי אליהן בצעקות בהלה ונפנוף ידיים כשנוצר קשר עין איתן.

לבסוף, כאשר הגענו לאיזור שמתאים לשחיה בנהר גברה סקרנותן, הן לא נמלטו ואף הצטלמו יחדיו.

חזרנו לרכב והמשכנו בנסיעה לאורך עמקים.

על הדרך, מהרכב, ראינו התקהלות של אופנועים. זו לא חבורת רוכבים, כי אין כאן כמעט מכוניות. המדריך ניחש שמדובר בהלוויה. כשעברנו ראינו בזוית העין נשים רוקדות.
 stop!

 זה התחיל רגוע יחסית, כשמקבלים אותנו בנימוס. צילמנו את הריקוד, ואז הביקור עבר לפסים אחרים. גררו אותנו פנימה לתוך המבנה. בתוכו ישבו ועמדו אנשים רבים. כולם נועצים מבטים באיש.

האיש סידר עופות על מגשים וקישט אותם. חשבנו שהגענו לסעודה וכבר חשבתי איך להגיד לא לאכילת בשר בלי להעליב. ואז תפסה אותי בחורה וגררה אותי לשבת עם הצופות. מרגיש חשוד.

בינתיים המדריך שאל מה קורה. האיש עם העופות הוא לא הקפטן מקנטקי אלא שמאן. כוהן שמבצע טקסים למזל. ובריאות.

האנשים מסביבו חוגגים כאן כבר 20 שעות. שתיית אלכוהול היא חובה. ואז מסתבר שגם לנו. ואחרי הכוס הראשונה מסתבר שפחות משתיים אי אפשר.

ועכשיו הדפיקות והאלכוהול מסתדרים והחוגגות תופסות אותנו למעגל ואנו מצטרפים. אסור להעליב.
עכשיו אנחנו כבר לא מצלמים אלא מצולמים. כל טלפון וסמרטפון אפשרי.
 טעימה מתאילנד בויאטנם: מדובר בשבט שמקורו כנראה מתאילנד וחי כאן עם עוד כ 60 שבטים אחרים.

פרידה לשלום

לקראת ערב הגענו ללינה בבית מקומי בכפר Muchang Chai. מחוץ לבית שדות של אורז. את השקט הכללי מפר רמקול שמשמיע דיבורים ומוסיקה פטריוטית. התופעה הזו של השמעה ציבורית חזרה על עצמה לאורך הטיול כולו.

נעמדתי בכביש שמוביל מהבית בו שהינו לקבוצת בתים אחרת והבטתי בעוברים, רובם ברגל ומיעוטם באופנוע. אנשים ששבים הביתה מהעבודה או שנחפזים לטפל בטרסות האורז: לשנות זרמי מים, לאסוף להקת אווזים או עשבים שקצרו. בבית סמוך עמלה משפחה על הכנת שיכר אורז והתכבדתי לפזר את השמרים על האורז המבושל.

יום 5- הליכה בארץ שלא ראתה זרים

יום מרתק בו הלכנו הליכה מאתגרת באיזור לא מתוייר עם נופים הררים מרהיבים, טרסות אורז ושדות תירס בזריעתם.

פגשנו אנשים רבים שראו זרים לראשונה בחייהם. המפגשים היו מרתקים, אחד מנושאי הפליאה היה הזקן שלי והגובה של כולנו.

זריעה של תירס במעלה ההרים

בין היתר הגענו לאמצע הלויה. זאת אומרת, הגענו ביום השני מתוך שלושה. כולם היו שתויים, גם האבלים. וגם האבלות. מחר צפוי להשחט באפלו שלכפרי זה כמו לשחוט מכונית סוברו בשנות ה 80. הבופאלו שווה התייחסות מיוחדת.

“חגיגות ההלוויה”

ביקרנו גם בבית ספר יסודי עם 2 כיתות קטנות וילדים קטנטנים. לא ראינו תלמידים עד שנכנסנו לכיתות. היה שקט כי היתה הפסקת צהריים ואותם התלמידים שלא הלכו הביתה לאכול, כי הם גרים במרחק של 4-5 ק"מ (עם עליות וירידות מטורפות, אני עד מנסיון...) היו עסוקים בלימוד עצמי. לא היה מבוגר בשטח עד שהגיע המורה שהתעורר משנת הצהריים וברך אותנו כזרים הראשונים אי פעם בבית הספר. הלימודים הם בעיקר של קרוא וכתוב וויאטנמית. בבית מדברים שפה אחרת. הלימודים מסובסדים, כמעט חינם בגלל העוני של ההורים. אני מניח שלימוד השפה יעזור בראש ובראשונה בקשר עם הממשלה והמפלגה.

בכיתה.

ניצלנו את העובדה שהמדריך שלנו דובר שפות של השבטים על מנת לבקר בבתים.
הרבה מאוד מהאנשים חיים בחוסר ביטחון כלכלי ובודאי לא מצליחים לצבור רכוש.
 רוב סדר היום מוקדש לייצור מזון לצריכה עצמית, ומי שיש לו בעלי חיים הוא למעשה עבד של הטיפול בהם.

לינה Muchang Chai

יום 6- שדות אורז ומעיינות חמים

עוד יום מיוחד בממלכת האורז. התחלנו בנסיעה באיזור מרהיב של טרסות אורז.

הטיול הרגלי העיקרי של היום היה הליכה באיזור כפר שנקרא Tu Le. באיזור ההררי החקלאים עסקו בהכשרת הטרסות. תחילה ראינו אבא ובן שמכשירים שדה בעזרת באפלו.

הבאפלו הוא הטרקטור של החקלאים ומסייע רבות בעבודה הקשה ביותר של חריש הקרקע. דונג הסביר לנו שלבאפלו ולחקלאי יש קשר מיוחד. הבאפלו יודע לזהות את החקלאי שלו ואם הוא נגנב הזיהוי ההדדי לא ניתן לערעור. לוקח זמן, לעיתים כשנתיים עד שהבאפלו יכול להוביל את מלאכת הכשרת השדה לבדו, עם עזרה קלה של החקלאי בסיבובים. אז למעשה החקלאי הופך לעוזר של הבאפלו.

רכוש גדול נמדד בכפרים בבאפלו, מזכיר את סיפורי המקרא. עלות באפלו בוגר היא כ 3,000 דולר. בכסף מקומי זה נשמע יותר: צריך להכפיל בכמעט 25,000.

ראינו גם זוג חקלאים זקנים מכשירים שדה לבדם, ללא באפלו. זה לא היה מחזה נעים לצפיה: העבודה מפרכת ונראה היה שהם ממש מתקשים בעבודה שהיא למעלה מכוחותיהם. מצד שני, זה כנראה הסיכוי היחידי שלהם לאכול משהו.

נכנסנו לבקר באחד הבתים שבפתח שלו ישב ילד על אופנוע.

 הבית מלמד על העוני שבו האנשים חיים. עשוי עץ ובוץ. הרצפה בפנים היא בוץ. חיים כאן 7 אנשים. הורים. שני בנים, אישתו והבנים של אחד הבנים. הבן הנשוי התחתן בגיל 16.

המקדש הביתי. בדרך כלל מפואר, כאן הוא דף תלוי על קיר.

פינת הבידור הביתי

מלפנים המטבח הקטן של האנשים. מאחור המטבח הגדול של החזירים.

באחד הכפרים החל לפתע גשם חזק. אישה שבדיוק אספה את בנה שחזר מבית הספר קראה לנו לתוך הבית עד שהגשם פסק. אף אחד לא הרגיש מבוכה, למרות שהבית היה קטנטן ולא היה אפילו מקום לשבת. רק הרגשה של אחווה אנושית.

בחוץ היו מחזות של אנשים רצים בשדות להסתתר מהגשם, מזכיר את התחריט היפני הידוע:

המשכנו בנסיעה לעיר מחוז Nghia Lo.

העיר מוקפת בשדות של אורז. לא רחוק ממנה, ביקרנו במרחצאות חמים פתוחים ליד נהר. חוויה מדהימה: התרחצנו במתחם הציבורי. בניגוד ליפן, כאן יש הפרדה יחסית בין הרוחצים כאשר לכל אחד אמבט פרטי מוסתר במקצת.

יום 7, בדרך להנוי

צעידת בוקר בגשם בניה לו.

היום הוקדש לנסיעה ארוכה יחסית להנוי, כאשר אנו עוצרים מפעם לפעם להליכות או אתרים שונים: כפר עושי פרקטים, כפר בו פועלים גלגלי השקיה, משתלה של בונסאי ועוד.

כפר עושי הפרקטים.

גלגלי ענק עובדים וחורקים.

בהנוי חיכתה לנו צ'יאנג/גיאנג, הסוכנת שאירגנה את הטיול להרים. כיף לעבוד עם אנשים מקצועיים.

סיימנו את היום בהנוי.

יום 8- לפנות בוקר באגם וליל סדר בהלונג ביי

קמנו עם שחר ויצאנו לאגם של הנוי. כבר בסוף השבוע שבילינו כאן הבחנו בנטיה של תושבי הנוי לעשות דברים מוזרים כשהם נמצאים ליד האגם. האגם מרכז את המתעמלים שמשתמשים בשיטות שונות לשפר את הבריאות: ריקודים סלוניים, סדנת אנחות, עליות מתח על ענף עץ או מתקני כושר ומשקולות מאולתרים, כדורגל נוצה. והמשכנעת מכולן: ניעור אוזניים.

סרטון ריקודים

עכשיו הכל היה מוכן ליום המיוחד של ליל הסדר: שיט על ספינה בין אלפי האיים של מפרץ הלונג.

לכבוד החג, בחרנו בשייט של 5 כוכבים. למלון הגיעה לימוזינה שלקחה אותנו למסע הקצר במרחק אבל ארוך בזמן (בויאטנם, כמו בנורבגיה וסרי לנקה המהירות הממוצעת היא 50 קמ”ש).

בדרך להלונג.

כשהגענו למעגנה של הספינה הוברר לנו שיכול להיות ליל סדר מאוד גשום.

הפלגנו לאיזור מבודד של איים נפלאים בו חיות משפחות על סירות. הסבירו לנו שהממשלה מנסה לפנות אותן. אחר הצהריים בילינו בשיט קיאקים של שעה ולאחריו שקיעה בבריכה הקטנה שעל סיפון הספינה.

מהברכונת על הסיפון.

ליל הסדר היה בסימן 4 קושיות ו 10 מנות.

זה אולי לא היה ליל ס ליל הסדר בפון היל שבטרק סובב האנפורנה,

יום 9- הלונג ביי, פרידה מהנוי וטיסה להוי אן

יום עמוס מתחיל בזריחה נפלאה מעל לאיים.

לאחר ארוחת בוקר הפלגנו לאי קטנטן שהוחכר על ידי הממשלה לחברת הספנות. הם הוסיפו לו חול ויצרו חוף רחצה. רחצנו בים, טיילנו במערת נטיפים מיותרת ושטנו בקיאקים. בקושי נשמנו וכבר חזרנו לספינה ל...ברנאץ שליווה אותנו בהפלגה חזרה. את סוף הבראנץ כבר אכלנו מול הנמל.

הלימוזינה חזרה ולקחה אותנו, הפעם עם זוג מסינגפור חזרה להנוי, כאשר בדרך עצרנו באחד הכפרים וצפינו במופע של תיאטרון בובות מסורתי שנערך בתוך ומעל טרסת אורז. היה יפה, קצר, קולע ועם כיבוד טעים.

אחר הצהריים, סיבוב אחרון בהנוי, הפעם מזג האויר סביר ובערב טיסה ראשונה בויאטנם. 

את הלילה כבר בילינו בהוי אן.

לינה הוי אן במלון אנסנס. ראו טיפ:

מלון אסנס בוטיק הוי אן - מומלץ ביותר

יום 10- הוי אן

יום 11- באופניים לכפר הכדרים בסביבת הוי אן

טיפ: באופניים לכפר הקדרים

יום 12- הוי אן, עוברים לנופש

יום 13- נופש בריזורט

יום 14- נופש בריזורט

יום 15-דלאת החגיגית

יום 16- איזי ריידר ללק

יום 17 איזי ריידר לבון מה תות

את הבוקר פתחנו בטיול רגלי מהכפר לק לכפר סמוך, תחילה לשפת האגם בין ובתוך טרסות אורז. הכפר הרגיש אוטנטי לחלוטין, כאשר בעלי חיים מסוגים שונים, לרבות פיל, ובני אדם גרים יחדיו.

אגם לק בבוקר

ייבוש אורז

וגרה החזירה עם הכלב.

בדרך לשדה

יום הרכיבה השני היה בסימן שלג. לא שלג קר, נערם ומתלכלך, אלא שלג של פרפרים.

במשך כל הרכיבה, על פני עשרות רבות של ק”מ, התעופפו פרפרים לבנים בתופעה עונתית ייחודית לאיזור.

בני האדה הם בני מיעוט מיוחד. מלבד היותם אחד מעשרות בני המיעוטים בויאטנם, הם גם מיוחדים בכך שהם מקיימים חברה מטריאכלית. הגברים זוכים להיות נטולי רכוש. הגבר שמגיע זמנו להתחתן נשלח לביתה של אישתו. מי שמסרב משלם מחיר כבד של 5 באפלו (כ 15000 דולר) ועוד רכוש נוסף. אז הוא גם פושט את הרגל.
ביקרנו בבית מוקף מטע בו גדלים יחדיו קפה ופלפל שחור. בבית נערכה חגיגה של חודש להולדת תינוקת.
 בחצר הועמדו שני כדים עם משקה אלכוהולי עשוי מצמחי בר וכל אורח התבקש לשתות. הוזמנו להיכנס לבית והצטלמנו עם האמא המאושרת מחזיקים את התינוקת, לכל וקול מחיאות הכפיים של נשות המשפחה.

טיול בטבע באחד במאי, חג במדינה הקומוניסטית עם המוני החוגגים.

למבקר נראה שלהמוני הויאטנמים יש שתי אהבות: בשר (כל מה שזז, כולל כלבים) ולהשליך פסולת.
כך מצאנו את עצמנו היום מכבים מדורה שהחלה להתפשט ביער באמצעות... עשרות פחיות בירה שהושלכו על ידי מנגליסטים, אותן מלאנו ממי המפל.
במסעדות הסועדים נוהגים להשליך פסולת על הריצפה. בסיום הארוחה המלצר משלים את המלאכה על ידי ניגוב השאריות לריצפה.
 אגב, התרשמנו שהיתרון הגדול של המעמד החקלאי הנמוך הוא שבאחד במאי גם הילדים עובדים בשדה.

טיול בטבע באחד במאי, חג במדינה הקומוניסטית עם המוני החוגגים.

 המשכנו במסע האופנועים תוך שאנו עוברים באתרים יפים של “סלע הפיל”, ביקורים במטעי קפה ופלפל, מפלים יפים. סיימנו בעיר בון מה תות אחר הצהריים. נחנו ולפני הטיסה הספקנו לבקר בשוק הלילה.

כצמחונים, קנינו בשוק מאכל שנראה לנו צמחוני, דמוי אטריות. בירור נוסף העלה שלא מדובר באטריות אלא בחלקי סחוס של חזיר (אף, אוזן וכו'...) שנטחנו לצורת איטריות.

המאכל נתרם לכלב אקראי שבתורו יאכל אף הוא בשוק.

טיסה לסייגון

לינה סייגון, מלון רקס

יום 18- סייגון הלוהטת

יום 19- סייגון

יום 20- סייגון,יום אחרון בויאטנם ובסייגון.

מבט למגדלים מעברו השני של הנהר, סיור אופנועים לסיום הביקור

שוק הפרחים בלילה, סיור אופנועים.

“מנומנמים” החלטנו לתת מאמץ אחרון ליום אינטנסיבי. פתחנו את היום בהליכה מהמלון ל”אתרי החובה”, הדואר והקתדרלה. משם המשכנו ברגל, בתוך איזור עתיר עצים, יחסית, לצד “ארמון האחדות” למוזיאון לשרידי המלחמה.

התצוגה במוזיאון פשוטה, אבל אפקטיבית מאוד. בחצר ישנם כלי טייס אמריקאים. המוזיאון בעיקר צילומים מתקופת המלחמה. הצילומים מתארים את הרקע למלחמת ויאטנם, מהלכה, סופה ואת תוצאותיה. ישנם חדרים המוקדשים לפשעי המלחמה.

התצלומים לא פוסחים על הזוועות, ומראים דברים שבקודים הישראליים לא יחשפו לעולם, כמו גופות שרופות, חלקי גופות וכו'…

טיפ: מוזיאון המלחמה

לאחר הביקור במוזיאון הלכנו ונסענו במונית לפגודת אבן הירקן. מקום קטן יחסית אבל מעניין עם פסלים צבעוניים מעיסת נייר.

אחד מהאלים הוא אל המטבח המלשן שזוכה למנחות הטעימות ביותר. יש במקדש גם מקלט עלוב של צבים, שנחשבים כנראה כמעדן נכחד. אני מניח שרבים מהמבקרים הויאטנמים מזילים ריב למראה הצבים ורצים למסעדת מקדונלדס הסמוכה.

מקדש קטן ומעניין

מהפגודה המשכנו במכונית אובר למסעדה הצמחונית שנבחרה לצמרת הטריפאדוויזור של סייגון.

אחר הצהריים התחלנו את מסע הפרידה שלנו מסייגון וויאטנם. את הדימדומים בילינו במרומי המגדל הבולט בעיר.

טיפ: תצפית מעל סייגון

הרובע הסיני,

אקורד הסיום היה סיור מטורף על אופנועים. ארבעה אופנוענים אספו אותנו לסיור לילי בפינות שונות בעיר: שווקים, מקדשים, מסעדה צמחונית מדהימה וסיום בשתית שייקים מטורפים.

סיום מופלא לטיול.

יום 21- טיסה הביתה.