קמינו פורטוגז- camino portugues היום השלישי בדרך לסנטיאגו דה קומפוסטלה

תחילת הדרך

היום השני

יום של התרוממות רוח.

התחלנו את יום אתמול בחששות מפני ההליכה הקשה בשלב די מוקדם של הקמינו. סיימנו אותו עייפים מאוד אך שלמים, ללא שפשופים, יבלות או פציעות כלשהן שקורות תדיר להולכים. סיימנו אותו בארוחה טובה ובמלון מפנק, בדיוק ליום השוק של פונטה דה לימה, שוק דו שבועי ומיוחד אליו מגיעים כפריים מכל האיזור.

הקדשנו את הבוקר לשוק שהשתרע על שטח רב. חלקו (בעיקר בשדרת העצים) היה בסגנון “שוק רמלה לוד”, אך היו בו קטעים מלהיבים של כפריים שבאים עם ארגז קטן ומוכרים מספר צרורות גזר, שתי תרנגולות, כמה פטריות וכו'…

היו בשוק גם דברי מאכל אופייניים שהכינו הכפריים.

תחילת יום שוק: המוכרות כבר ערוכות.

בכיכר העיר, מנצלים את יום השוק למפגשים.

לאחר הביקור בשוק ובעיר העתיקה המשכנו בדרכנו בחצייה של הגשר המופלא, האטרקציה שעל שמה נקראת העיר. לגשר יש עדיין חלקים רומיים.

על הגשר

מבט מהגשר מצד ימין- חלק נוסף של השוק

הצד השני: מרכז העיירה וחניית רכבי מוכרים בגדת הנהר.

בטוח בעצמי ובסימוני השביל שלמדנו להכיר בשטח (מאחורי כל מסמן בשטח יש “ראש”, אתה כבר יודע איך הוא מסמן ומצפה לראות את הסימון הבא) טעיתי בניווט מיד לאחר היציאה מהעיירה. טלפון מבנות המשפחה שהלכו מאחורינו וראו שנעלמנו החזיר את הבנים הנווטים חזרה. מה שכן, הצלחנו להרוויח מבט על נחל יפה.

היום פגשנו בפעם הראשונה תיירים שמגיעים לטיולי יום בקמינו. הקבוצה הראשונה שפגשנו היתה קבוצה מגואטמלה שהלכה קטע של “טעימה” מהשביל והלכה מפונטה דה לימה לכנסיה בכפר הסמוך.

לאחר המפגש המרגש עם הגוואטמלים שהתלהבו מהיהודים שעולים לרגל בעוד הם רק טועמים מהשביל, נכנסנו לחלקים הפחות מיושבים של השביל בקצה הצפוני הרחוק של פורטוגל. המגמה המשיכה להיות יותר גבעות ואפילו הרים וגם יותר ירוק.

סכר ביער. נקודת קסם אמיתית

מרבדי פטריות

גם כאן, כרמים לפני שלכת. נוף הררי

ככל שמצפינים, הגפנים עדיין בצבע ירוק

חוצים כפר

לקראת אחר הצהריים החלנו בעליה תלולה ביער (למעשה עשינו פס). העצים הדקים היו חתוכים ובכל חתך היתה תלויה שקית אשר אספה את השרף שלהם.

בקצה העליה פגשנו זוג מטיילים, אב ובן מארה”ב שנקשרנו אליהם מאוד ובילינו איתם רבות לאורך כל יתרת הטיול, סיפורים בהמשך.

בריכה באכסניה בקצה העליה. מכאן- ירידה תלולה לכיוון מקום הלינה- הכפר Rubiaes

הכפר עצמו הינו הנקודה הנידחת ביותר בהליכה. כל המטיילים ישנו באכסניה, ואילו אנו, יחד עם זוג צרפתים מבוגר ישנו במלון ישן עם בעלת בית מהסוג שמחלק הוראות. היא הודיע לנו בפורטוגזית שוטפת שעלינו להתייצב בכניסה למלון בשעה 18:15 לאכול ארוחת ערב, כדי שיסיעו אותנו למסעדה היחידה באזור.

לפני כן עוד הספקנו לבקר במכולת היחידה בכפר שהייתה פחות או יותר ריקה.

במסעדה התכנסו כל המטיילים שעל השביל לארוחת ערב שמחה ביותר. היו תפריטים בהרבה שפות, והאוכל (הצמחוני) היה נהדר. כנהוג בפורטוגל, המנות ענקיות וכל ארוחה מלווה בלכל הפחות חצי ליטר יין לאדם.

לילה אחרון בפורטוגל. מחר חוצים את הגבול לספרד!

ליום ההליכה הרביעי- חוצים הגבול לספרד