. הלינקים מפנים לתצוגת המסלול על מפה עם מצגת תמונות שצולמו במהלך ההליכה (יש להקיש על הנעצים).
28 שנים אחרי הטיול שאחרי הצבא, ביקור נוסף ביפן. יפן של 1987 היתה ארץ פלאות, מקום מדהים, מוזר, ביקור בעתיד, ביקור בעבר, יקר בצורה שלא תאמן וההרגשה היתה של ביקור בכוכב אחר.
26.3.15
טיסת יום ארוכה ומעייפת דרך איסטנבול, טיסה מעל יפן בבוקר של חודש מרץ. 28 שנים אחרי שעברתי פעמיים לצידו של הר פוג'י המכוסה עננים, ראיתי אותו סופסוף מהמטוס. חצינו את יפן והוא ליווה אותנו לאורך כל הטיסה, בולט מעל להרים והרכסים שמתחתיו, כמו גוליבר בארץ הגמדים.
אוטובוס לתחנת טוקיו.
יורדים בפתח מסעדה איטלקית. בחלון המסעדה תצוגה של התפריט (המנות עשויות מפלסטיק) ואנחת רווחה: לפחות בדבר אחד, המחירים, יפן הפכה להיות מדינה נורמלית (וישראל למדינה לא נורמלית).
מפגש ראשון עם ממתקי הסאקורה, פריחת הדובדבן, בתחנה המרכזית בטוקיו. פגשנו בסאקורה כמעט בכל חלון ראוה, ולא משנה באיזו חנות מדובר. בדרך כלל גם היו מוצרים מיוחדים בצבעי הורוד.
טיפ: ועידת פסגה לממתקים ומאפים בתחנת טוקיו בכלבו דמרו
עליה על רכבת הקליע המהירה והחדשה לשלושה ימי ביקור אצל חברה, נבוקו, בעיר מאבשי שנמצאת בפתח האלפים היפנים.
לאחר פגישה מרגשת בתחנת הרכבת נסיעה לבית נבוקו.
היא שינתה את עיצוב הסלון לכבודנו באופן יפני מסורתי (באמצעות קישוטי פלסטיק) התואם את העונה: עונת פריחת הדובדבן!
יציאה ראשונה לעיר. הליכה לעבר המדרחוב בו מכרתי תמונות. מה שהיה פעם מדרחוב מקורה שוקק הפך לאיזור ריק יחסית, עם חנויות שחלקן סגורות. הסיבה: מפעל יצור חלקי המכוניות שהיה ממוקם בעיר עזב לאי דרומי ובמקומו הוקם קניון ענקי. המדרחוב והחנויות סביבו הפסידו את הקונים.
נכנסנו לקומת האוכל של הכלבו לטעימות ראשונות של המאכלים המקומיים: התחלנו במה שמוכר: גיוזה, סושי, טמפורה. המשכנו במאכלים לא מוכרים ולקחנו הביתה אריזה עשויה במבוק. בארוחת הערב למדנו שיש בפנים אורז ודג דחוסים בשתי שכבות, עטופות בעלים. סושי ענק.
בלילה סיירנו באיזור העתיק של העיר ושתינו בבית תה. בחור צעיר שפתח בית תה מרוהט ברהיטים ישנים, עמל כרבע שעה על הכנת התה. בסוף הביא לכל אחד מאיתנו ספל תה רגיל.
להקלטת המסלול:
http://www.everytrail.com/view_trip.php?trip_id=3150362
27.3.15
שכירת רכב
ונסיעה לניקו.
עיר יפה והררית, עדיין לא בהרים הגבוהים. בעיר יש מתחם בו מספר מקדשים וגנים יפים. בכניסה אליהם, מהרחוב הראשי של העיר, יש גשר אדום שהתפרסם כסמל העיר. נבוקו לא מבינה מה מיוחד בגשר הזה ואומרת שהוא מפורסם רק אצל התיירים.
בכל זאת, מצאנו את עצמנו נהנים להצטלם על הגשר עם חתן וכלה לבושים בבגדים מסורתיים שבאו להצטלם גם הם. אולי כי החתן היה לא יפני.
במתחם עצמו נהננו מההמון היפני שבה לבקר בזמן פריחת הדובדבן, מתבליט שיש בו את שלושת הקופים האוטמים את העיניים, אוזניים, פה, שמענו פעמון מיוחד עליו מנגן נזיר והצטלמנו שוב עם יפנים בבגדים מסורתיים.
ארוחת צהריים במסעדת אודון סמוכה. ישיבה מסורתית ראשונה: על מחצלת, רגליים קצת לא נוחות… למדנו על סוגי האיטריות השונים.
המשכנו בנסיעה לכיוון ההרים להליכה במסלול שמופיע בספר הליכות ביפן של לונלי פלנט.
נסיעה בעליה דרמטית. עשרות פיתולים, כל פיתול ממוספר בקפידה.
אגם chuzenji המרהיב מוקף הרים.
המסלול מתחיל ליד האגם, ועולה לאורך נהר הזורם אליו. השביל מושלג. לידנו מהלכות איילות בשלג. מפלים מרשימים. ככל שעולים השלג מעמיק ומגיע לגובה של כמטר. השמש מתחילה לשקוע ואנו הולכים לאורך הנהר כאשר מבין לעצים רואים פסגות עם שלג מאדים. היער עצמו הופך למפגן של צללים מרהיב. אנו פוגשים שני צלמים שבאו לצלם את הצללים הללו.
להקלטת המסלול כנסו ללינק:
http://www.everytrail.com/view_trip.php?trip_id=3153657
בנסיעה חזרה אנו פוגשים על הכביש בקוף שלג ענקי. הי חבר, עוד נפגוש את החברים שלך בהמשך.
28.3.15
העייפות המצטברת של הטיסה והנסיעות מכריעה ואנו לוקחים “יום חופש” במאבשי. העיר בנויה לשפתו של נהר וגשר (זהו מקור שמה ביפנית). הלכנו לאורך הנהר, בפרקים, רואים את תחילתה של פריחת הדובדבן, ומחפשים את האנשים.
להקלטת המסלול:
http://www.everytrail.com/view_trip.php?trip_id=3149812
רק לקראת אחר הצהריים גילינו היכן הם: בקניון. בין החוויות בקניון היתה תספורת שבסופה שואבים את עודפי השיער עם שואב אבק.
בערב, נבוקו מוציאה מהארון בחרדת קודש את הקימונו המשפחתיים שעוברים בירושה במשפחתה. הבנות לובשות אותן. בנוסף, היא מוציאה ערכה לכתיבה קליגרפית ואנו מתאמנים בכתיבה תמה. היא מראה לנו דף כתוב שנראה מקצועי בעליל. מסתבר שאת הדף הזה ציירתי אני בביקורי הקודם...
29.3.15
פרידה מהעיר מאבשי. היום הזה צפוי להיות עמוס במיוחד, יש נסיעות ארוכות והרבה מה לראות בדרך. מבט אחרון אל העיר ואל נבוקו המארחת. 28 שנים מהביקור הקודם, האם נחזור לכאן?
האתר הראשון בביקור הינו פארק קופי השלג. ראיתי את המקום בסרטי טבע שונים ורציתי להגיע לכאן. משום מה הייתי בטוח שהמקום נמצא באי הצפוני והקר של יפן. בורשור שהתגלגל לידי הביא לשינוי התוכניות. אנו נוסעים לתוך ההרים ומדי פעם מזדקר מעל ההרים הר געש. שמורת הקופים נמצאת בגובה בו שלג נערם על הקרקע לא רחוק מעיירה שידועה במעיינות החמים שלה. אנו מתחילים בטיפוס בתוך יער לעבר השמורה. בקצה היער נכנסים לשמורה. בתוך עמק בו זורם נער עולה ענן של קיטור מתוך האדמה. כאן מתחיל האזור של הקופים.
הם מסתובבים ומחפשים מזון בשלג ובשאריות הצמחים שלאורך הנהר.
טיפוס נוסף ומגיעים למרכז העניינים: היפנים הקימו בריכת מים חמים, והקופים מגיעים לבריכה על מנת להתחמם בימים הקרים.
את התוצאה רואים בסרטים ובחוברות הטבע. אבל מה קורה ביום חם יחסית, כמו היום בו ביקרנו? הקופים מסתובבים מחוץ לבריכה, נוגעים במים, מזיזים את המבקרים בדרך או חולפים בין הרגליים, אבל לא טובלים. רק אחרי כחצי שעה זכינו לראות את המחזה הבא:
בקושי רב הצלחנו להתנתק ולחזור לרכב.
הקלטת מסלול ההליכה של הטיול:
http://www.everytrail.com/view_trip.php?trip_id=3150214
עכשיו צהריים, אנחנו בפיגור גדול ואמורים לנסוע נסיעה ארוכה נוספת לדרום. החלטנו לעצור באחד המבצרים הידועים ביפן, מבצר מטצומוטו. בכניסה למבצר אנו פוגשים את אחד מעובדי העיריה שמתנדב להדריך תיירים במבצר המיוחד בעל הקומה הנסתרת.
המונים מטיילים, הלחץ במבצר רב, והמדריך ששומע שאנו אמורים לישון בערב בבית הארחה מסורתי ממליץ לנו לקטוע את הסיור כדי שנגיע מוקדם: מקובל להגיע בשעה 5, להתרחץ רחצה מסורתית בבית המרחץ ולאכול את המאכלים המיוחדים בטמפרטורה הנכונה, כשהמזון במיטבו. המארחים עלולים להתאכזב מהאיחור שכן הם יגישו לנו ארוחה “מחוממת”.
אני לא יודע לגבי הבעלים, אבל אנחנו התאכזבנו מקטיעת הביקור וגם מכך שלא הגענו לבקר במוזיאון תחריטי העץ הגדול שנמצא בעיר.
הגענו לכפר Otsumago בחשיכה ללינה בבית הארחה עתיק שנמצא ממש על אחת משתי הדרכים ההסטוריות שקישרו את שתי הבירות של יפן: קיוטו ואדו (היום טוקיו). רחצה, טבילה באמבט מים חמים (עשוי עץ), לבישת קימונו של בית
וארוחת ערב מסורתית. הזמנו מראש ארוחה ללא בשר. הארוחה הוגשה בנפרד, בישיבה על מחצלת. הארוחה הורכבה ממספר רב של מנות קטנות. בין הרכיבים זיהינו סוגי טופו, ירקות כבושים, אורז, מרק מיסו, דג פורל.
לילה ראשון מחוץ לבית… כולנו ישנים בחדר אחד עם קירות מנייר. הלינה היא על פוטונים, על ריצפת הקש (טטאמי).
סיכמנו יום ארוך אבל מוצלח מאוד, כשחוויה רדפה אחר חוויה.
30.3.15
היום מוקדש לצעידה על דרך הנקסנדו. נתקלתי באפשרות ההליכה על הדרך לפני מספר שנים, כשבדקתי לעשות טראק ביפן. אורכה של הדרך מעל 500 ק"מ.הקטע בין טסומגו למגומה הוא הקטע השמור ביותר ואחד היפים בהם.
לאחר ארוחת בוקר מסורתית רבת מנות באכסניה לקחנו אוטובוס מקומי לעיירה מגומה. משם הלכנו בשביל שבחלקו עובר בישובים ובחלקו בטבע הררי בקטע שאורכו כ 9 ק”מ. לאורך הדרך היו אזהרות רבות על דובים ואף פעמונים להבריח אותם (ראו סיפור בהמשך). היו גם מפלים, מקדשים, מצבות, ושירותים עם אסלה מחוממת.
להקלטת המסלול:
http://www.everytrail.com/view_trip.php?trip_id=3150395
בשעות אחר הצהריים המאוחרות חזרנו לרכב ונסענו לבירת האלפים היפנים, העיר טקימה.
הגעה בשעת לילה מאוחרת לשלושה לילות ב green hotel. מבחוץ מלון ענקי. בפנים- חדרים יפנים מסורתיים, ממש כמו באכסניה.
לאחר התארגנות בחדר, חלקנו רצה לאכול ארוחה יפנית מסורתית צמחונית במקדונלדס. חגגנו עם מילק שייק עונתי של פריחת הדובדבן ב -3.3 ש”ח. בחוץ: חניית אופניים. האופניים לא קשורות.
לאחר הארוחה, הגענו לגולת הכותרת במלון: מרחצאות ענקיות ומהנות. כמו באכסניה, האורחים יכולים להסתובב במלון בקימונו שנמצא בחדר. במרחצאות יש מספר אזורים: לאחר איזור התארגנות עוברים לאזור רחצה. שם יושבים על שרפרף קטן מול ברזים, מראה ומדפים עליהם סוגי סבון, שמפו, קונדישנר, סכיני וקצף גילוח. כאן המבקרים יושבים פרק זמן ממושך ביותר ומקרצפים ומנקים את הגוף בצורה מושלמת. רק לאחר מכן הם יכולים לגשת לבריכות ענקיות של מים חמים: אחת בתוך הבנין ואחת בחוץ, באוויר הקפוא.
עם סיום הטבילה יוצאים לאזור נוסף של התארגנות (כולל קרם גוף, מסרקים, פן...).
עברנו את הטקס של הרחצה במרחצאות בכל ערב ביפן, עד שהגענו למלון “מודרני” בטוקיו. מעבר להנאה הגופנית, זו היתה חוויה תרבותית מדהימה שלימדה אותנו הרבה על היפנים: הקפדה על הפרטים, להיות בערב רב של אנשים ובכל זאת לבד, ביישנות וחוסר תקשורת עם אחרים, חשיבות הקבוצה לעומת הפרט וההתחשבות באחר.
31.3.15
יום טקיאמה.
בבוקר מיהרנו אל “שוק האיכרים” רק כדי לגלות שמדובר במספר קטן של דוכנים של תפוחים ושקיות בסיס למרקי מיסו. התנחמנו במאפיה סמוכה. הדבר הראשון שביקשתי במאפיה היה “פנו נימי”. כשביקרתי ביפן לפני 28 שנים אחת הדרכים לשרוד את יוקר המחיה היתה לרכוש (או לקבל) את קצוות הלחם הקשים שאינם חביבים על היפנים, ולפיכך נמכרים (או נמסרים) בנפרד. זה התאים לי מאוד, בתור אחד שכשהוא מזמין מנה בבגט מבקש שיוציאו לו את הלבן.
המשכנו בסיור לאורך שוק הנהר, ברחובות העתיקים עם התעלות ובמוזיאונים. לאחר ארוחת צהריים מסורתית באחת המסעדות שברובע העתיק (מנות הוגשו בתוך עלים) הלכנו במסלול המחבר כמה עשרות מנזרים, מקדשים, ואזורי יער, המקיף את העיר.
ההפתעה הגדולה היתה שראינו ביער דוב. כשסיפרתי על כך למחרת בטוריסט אינפורמיישן הם שמחו ואמרו שטוב שאמרתי להם. הדובים בדיוק מתעוררים משנת החורף, והבטיחו לי שישלחו פקח... להרוג את הדוב. ):
להקלטת המסלול כנסו ללינק:
http://www.everytrail.com/view_trip.php?trip_id=3153667
אחד הדברים הנחמדים שעשינו לכל אורך הטיול היה לעקוב ולנסות פחיות שתיה שונות הנמכרות במכונות השתיה שנמצאות בכל פינה ביפן. בין הלהיטים: משקה עם גלידה, משקאות זרחניים, פחית תירס חם, שעועית אדומה חמה וכמובן קבב- משקה קקאו. שימו לב לכיתוב היפני.
בערב בילינו ערב רומנטי בפאב מסעדה איטלקית.
1.4.15
בספרים היום הזה מצוין כיום הראשון באביב, היום בו ניתן לסוע ולבקר בכפרים המסורתיים הנדחים בהם הגגות עשויים מקש.
עם בוקר יצאנו לכפר ogimachi שהיה מנותק שנים רבות בחודשי החורף והיום הגישה כוללת נסיעה במנהרות, אחת מהן באורך 11 ק"מ. תנאי השלג הכבדים ומיעוט הקרקע ואמצעי ייצור הכתיבו אורח חיים קשה. בין היתר, רק הבן הבכור הורשה להתחתן בכל משפחה. בנים אחרים הורשו לגדל ילדים, אבל הם נשארו לגור עם אימם אצל הוריה, וכוח העבודה שלהם היה שייך למשפחת האם.
הבתים נבנו בצורת גאשו, המילה היפנית לידיים בתפילה. השיפוע חד כדי שהשלג יגלוש ברובו מהגג. הגגות עשויים קש. נדרשים 200 איש להחליף גג כזה והדבר מבוצע במשך יומיים על ידי מתנדבים מהקהילה. בבניה השתמשו בעצים שגדלו במדרונות ועמדו ויעמדו בלחצים של 3 מ"ר שלג ורעידות אדמה. מסיבה זו אין שימוש במסמרים. בכל בית גדול גרו מספר משפחות ועסקו בתעשיית זחלי המשי. לבתים אין ארובה, העשן שימש למניעת מזיקים לעץ ולקש. זו הסיבה שהמגורים היו רק למטה. אתר מורשת עולמי.
מיד עם היציאה מטקיאמה נכנסנו לאיזור מזג אויר אחר. כבר לא שלוגיות אלא הרים שלמים מכוסים בשלג. הדרך המהירה (והחדשה) רצופה מנהרות, הארוכה בהן כ 11 ק”מ אורכה.
הכפר עצמו מכוסה עננות כבדה, העננים לא קראו את הספרים. לא ראינו את הפסגות היפות שמופיעות בתצלומים, אבל הראות הלקויה נתנה תפאורה יפה מאוד לבתים המסורתיים. מפעם לפעם ירד שלג. לפעמים גשם.
הסתובבנו בין הבתים, עלינו לתצפית יפה על הכפר, ביקרנו באיגלו, נכנסנו לבית משפחת קנדקה המשמש כמוזיאון וקינחנו בארוחת צהריים מסורתית נהדרת במסעדה מול תחנת הדלק.
להקלטת המסלול כנסו ל:
http://www.everytrail.com/view_trip.php?trip_id=3156664
הספקנו לבקר במוזיאון טדי בר בטקיאמה לשמחת בת המצוה שבייננו.
לילה אחרון בטקיאמה.
2.4.14
היום הוקדש לחציית האלפים בדרך לקיוטו. ליום הזה היו מתוכננים גם ביקור במפעל טויוטה (הרשמה מלאה זמן רב מראש) וביקור בעיירתו של חסיד אומות העולם היפני.
רוב הדרך היתה בכביש מהיר, אולם למרות זאת נשקפו נופים יפים, הררים ועירוניים.
הגענו למלון שנמצא בלב העניינים בקיוטו, פרקנו את המזוודות ונסענו להחזיר את הרכב.
ניצלנו את הדרך ממשרד השכרת הרכב למלון לסיור רגלי ראשון בשכונה לא מתויירת של קיוטו. היה מעניין ונעים לראות את האנשים חוזרים מהעבודה.
ראינו גם את המשפחות והחברים שמתארגנים לחגוג את ה”האנמי”: לאכול ארוחה מתחת לעץ דובדבן שנמצא בחצר או ברחוב.
ישנה עליה לרגל, נהירה לאתרי הפריחה המומלצים. ישנו דירוג שלהם. אבל לצורך החגיגות גם עץ אחד בגינה הציבורית הוא טוב. פורסים מחצלת ועושים פיקניק, רק בלי לשרוף בעלי חיים.
החיבור של היפנים לפריחה נובע גם מדת השינטו שמתייחסת לטבע ולכוחות שמניעים אותו. מזכיר גם את הצד החקלאי שיש בחגים שלנו, לכל חג כמעט יש גם שם שקשור לעונות השנה או לעיבוד חקלאי.
הפריחה של הדובדבן נמשכת זמן קצר ופרח הדובדבן הופך לשלג של עלי כותרת שמתפזרים ברוח. זה מחזה יפה כשלעצמו, אבל מזכיר את המחזוריות והארעיות שבחיינו. נושא שיש בו עיסוק גם בשירה היפנית.
אבל בינתיים, ועד שיגיע הנצח, הסקורה מוכרת ומניעה את הכלכלה. החנויות עוסקות בנושא, החל משייק ופאי דובדבן במקדונלדס וכלה בחלונות הראווה.
באחד הבתים ראינו שימוש משני יפה בפחיות לשבשבות.
בערב הלכנו לאחד האתרים הידועים לחזות בפריחת הדובדבן, מצודת ניג'ו. כשהגענו לשם, הסתבר לנו שהדבר נודע גם ליפנים שבאו לחזות במצודה והעצים המוארים. ליד הקופות השתרך תור של מאות מטרים. הכל נע בשקט, זריזות ויעילות. לא היו יפנים שהגיעו “רק לשאלה”.
הקלטת מסלול ההליכה בלילה:
http://www.everytrail.com/view_trip.php?trip_id=3151457
את ארבעת הלילות הבאים בילינו במלון מסורתי יפני שנמצא בלב מהומת הסקורה, kyoto ryokan hirashin. המלון הזה נבחר בראש ובראשונה מכיון שהוא היחידי שהצלחנו למצוא פנוי במשך 4 החודשים שקדמו לטיול.
יום 3.4.15
יום טיול מלא ראשון בקיוטו.
התחלנו במפגש עם משפחה של דלעות מלוכסנות עיניים, ממש ליד המלון.
מהר מאוד אנחנו נחשפים לטירוף שמסביבנו: אינסוף תיירים, רובם יפנים, רבים מהם לובשים בגדים מסורתיים, שעלו לרגל לקיוטו, הבירה העתיקה של יפן. הם כמובן מרבים להצטלם ולצלם, בעיקר את פריחת הדובדבן.
היום הראשון מוקדש ברובו לסיור המקדשים שנמצאים ברכס שתוחם את העיר, היגשימה. נחיל שלם, אינסופי, של אנשים הולך בתוואי של מסלול המחבר את האתרים העיקריים. היה ביום הזה הכל: חוויה תרבותית אדירה, נופים יפים, גנים יפניים, מנהרה מסתורית וחשוכה במקדש, מקדשים מעניינים ומיוחדים, טעימות של אוכל, סמטאות ציוריות, הרבה דובדבן פורח.
במקדש הראשון פגשנו קבוצה של תלמידים שהגיע ברכבת מאוסקה יחד עם מורתם. מטרת הנסיעה הינה ליצור קשר עם תיירים ולדבר איתם באנגלית. הם התרגשו מאוד לפגוש את בת המצווה, ביקשו ממנה חתימות, והצטלמו איתה. לקראת סוף המפגש איתם נדהמנו (גם התלמידים והמורה!) לגלות שהתלמידים, שנראו לנו ילדים קטנים הינם בגיל 12!
בערב חגגנו את חג האביב שלנו.
יום 4.4.15
המשך טיול ברכס, כולל שביל הפילוסופים.
עיקר היום היה לפי תיאור יום ההליכה השני באתר insidekyoto.
את היום התחלתי בצעדת בוקר לאורך הנהר. חזרתי תוך כדי חציית הנהר על אבנים בצורת צבי ענק.
להקלטת המסלול:
http://www.everytrail.com/view_trip.php?trip_id=3149831
היום הוקדש להמשך הביקור ברכס היגשימה. הגענו אל תחילת המסלול ברגל, חוצים אזורים שונים של העיר ומבקרים בחנויות שונות. בין היתר הופתענו לגלות בית מאפה פריסאי אותו הכרנו בפריס, paul, לא רחוק מהמלון. שמחנו להצטייד במאפים, במיוחד במאפי הפיסטוק. יותר מאוחר הסתבר שהפיסטוק הוא למעשה שעועית מצופה בתה ירוק.
עוד ביקרנו בדרך במוזיאון לאומנות מודרנית. לאחר ביקור בתערוכה ישבנו על הדשא בגן יפני לגדת בריכה יפה ושיחקנו עם הברווזים.
המסלול עצמו כלל ביקור ראשון בגן זן, שבו יש רכיב מרכזי של אבנים. מחר נבקר בגן שכולו אבנים. הגן היה מרהיב בעיני.בביקורי הקודם ביפן לא ביקרתי בקיוטו. נבוקו סיפרה לי אז על הגנים שאין בהם צמחים וזו נראתה לי בדיחה. היום בגן נראה לי כמו ציור מופשט שהקדים בהרבה את זמנו.
שביל הפילוסופים עצמו היה עמוס מאוד במטיילים וספק אם הפילוסופים שביניהם הצליחו להתרכז. אבל הכל היה באווירה חגיגית כשכל פרח דובדבן, שנשירתו מסמלת את זמניות במחזור החיים זוכה להנצחת נצח דיגיטאלית במצלמות.
בדרך נכנסו גם למספר גלריות יפות.
לקראת סוף ההליכה החלה לנשב רוח וזכינו לראות “שלג” של עלי כותרת לבן. עד מהרה התכסתה התעלה שלאורכה דרך הפילוסופים בלבן.
בערב, ארוחה במסעדה איטלקית יפנית. ספגטי עם אצות ומיסו...
ביציאה מהמסעדה פגשנו אמריקאים שיצאו ממסעדת שף שממוקמת במתחם. על כך בהמשך.
יום 5.4.15
השלמות בקיוטו: ארמון הקיסר, מקדש הזהב, סושי רץ, גן האבנים.
היום התחיל בביקור שאינו מובן מאליו: לא תמיד נפתח מתחם הארמון הקיסרי לביקורים. נהג המונית שהסיע אותנו לא היה בטוח שהארמון יהיה פתוח והיה מאושר וגאה לראות שהוא כן. בארמון עצמו ראינו, ניתן היה לראות גם ציורי יפנים יפים שהיו על קירות החדרים. אנחנו התחברנו לסידורי הפרחים בכניסה.
לאחר הביקור בארמון המשכנו לפביליון הזהב, אחד מסמלי קיוטו ומצאנו אותו קיטש.
מכאן, הלכנו ברגל לגן האבנים דאיסן אין הידוע במקדש דאיטוקו ג'י. בדרך ביקרנו בגלריה בה הוצגו עבודות מודרניות של הדפסים יפניים.
שעת הצהריים התקרבה, ומכיון שראינו בדרך הרבה אנשים נכנסים לבניין שנחזה כמסעדה החלטנו לנסות את מזלנו. הסתבר שמדובר במסעדת סושי נע. נכנסים, נרשמים, ולאחר המתנה לקחו אותנו לשולחן הניצב ליד שני סרטים נעים. בקומה התחתונה יש סרט עליו רצות מנות ללא הפסקה. בקומה מעלי סרט עליו פחות מנות. בירור העלה שלקומה העליונה מגיעות מנות המוזמנות ישירות מהמטבח באמצעות לוח בקרה אלקטרוני הנמצא ליד השולחן. עוגמת נפש קלה נוצרה למי ממשתתפי הארוחה על כך שלמרות המבחר האינסופי של הסושי, לא מגיע בסרט סושי חם. כנראה שיש ליפנים מה ללמוד בנוגע להכנת הסושי ממה שקורה בארץ.
כל המתחם נתן הרגשה של אולם משחקים ענק של פליפרים. לאחר שעל השולחן נערמו כ 30 צלחות ריקות, זכינו לביקור של ילד יפני מהשולחן הסמוך שהחל לדבר ואחר כך לנזוף בנו בקול רם. הוא ניסה, והצליח להסביר לנו שאת הצלחות הריקות מכניסים לפתח במכונה. כל שבע צלחות מתחילות הגרלה ובסופה אפשר לזכות ב...לא נודע לנו כי לא זכינו.
שילמנו 100 ין לצלחת (כ 100 ש”ח לכל הארוחה לארבעה) והמשכנו לצעוד, יותר נכון להתדרדר, למקדש האחרון ואחד הידועים בעולם. מעבר לגן האבנים אהבנו גם את משטחי הטחב הירוקים.
בדרך למלון עוד הספקנו להיכנס לחנות ענקית לחובבי הגולף. הספורט הזה מאוד נפוץ ביפן. ביקור קצר גם בשוק שנמצא ליד המלון, עם המאכלים המוזרים שבו.
ארוחת שף במתחם o*ma*ya. ערב קודם פגשנו זוג אמריקאים שיצאו ממסעדת שף שבמקום ולא הפסיקו להתלהב מארוחת הטעימות המוגשת מקום. ביררנו האם ניתן להתאים לנו תפריט מיוחד ליום המחרת. השף ערך תחקיר מפורט מה מותר לו להכיל בארוחה ומה לא, לאור מגבלות הצמחונות שלנו, ואישר שהוא יכין לנו ארוחה. האוכל היה מעניין שכן השף הינו בעל השכלה והכשרה אירופאית והאוכל הוא שילוב של סגנונות, טעמים ומרקמים. היה ערב חוויתי ומענג במחיר סלט ושתיה בקפה ישראלי.
עוברים מלון, נארה, אוניברסל סטודיוז וארוחת לילה בקומה 14 באוסקה.
בבוקר עברנו למלון almont המצוין שממוקם ליד תחנת קיוטו.
הליכה רגלית קצרה לתחנה, והתחלנו להפעיל את כרטיס הרכבות שרכשנו מהארץ לשבוע הקרוב. שבוע אחרון ביפן…
נסיעה ראשונה לנארה, בירה קדומה של יפן. המונית הורידה אותנו במקדש שינטו ידוע הממוקם בפארק נארה משם הלכנו ברגל בין המתחמים בתוך הפארק. אחת החוויות החזקות שם היא המצאותם של איילים רבים המסתובבים בפארק ונשמרים כחיות קדושות.
משם המשכנו ברכבת לאוסקה, העיר הגדולה, לביקור באולפני יוניברסל. לאחר צילום חובה עם סנופי הצטרפנו לתורים הארוכים לאטרקציות, בין היתר ביקור בבית הספר של הרי פוטר ושיט להשמדת מלתעות והפיכתו לסושי (?).
סיימנו את הערב בארוחה לילית במגדל שמעל ה”סיטי” של אוסקה. בופה ענק של אוכל יפני, סיני ואיטלקי (פיצה מיסו!!!). שמחנו לגלות בסביבות השעה 22:00 קבוצה מאורגנת של ישראלים מצטרפת לארוחה…
בחזרה למלון. לילה ראשון שישנים על מיטה. בכל זאת, לא ויתרנו על בית המרחץ. אנו ישנים בקיוטו, אבל בכל זאת, בגלל רצף האירועים וגם בגלל שהמלון מרוחק ממרכז העניינים, היא נראית לנו כמו מקום מהעבר הרחוק.
יום 7.4.15
עולים לרכבת המהירה להאקונה. בתחנה פגשנו שלט שמסביר שאסור לשבת על הספסל כי הספסל שייך למזוודה.
ההחלטה לסוע להאקונה התקבלה לאחר שראינו סרט גרמני על זקן שנוסע ליפן בעקבות אישתו המנוחה שאהבה ריקוד יפני. הוא מחליט ללבוש את בגדיה ולצפות בפוג'י.
אחד המקומות היפים לצפות בהר הוא האקונה. באיזור זה עברה הדרך העתיקה השניה שהובילה מאדו לקיוטו, טקאידו.
בתחנת הרכבת קנינו פס מקומי (ראו טיפ) שתקף לכל כלי התחבורה באיזור, וכלי תחבורה הם עניין מרכזי באיזור.
כמו בסרט, התמקמנו במלון musashya המסורתי השוכן על שפת האגם, בסמוך לנקודת התצפית הטובה ביותר על ההר.
מזג האוויר היה גשום, הראות לקויה ולא ראינו את הפוג'י. יחד עם זאת, למחרת מזג האוויר היה מושלג, הראות יותר לקויה, ולא ראינו אפילו את השלטים שאומרים ש”מכאן רואים את הפוג'י” . ויש כאלה, עם תמונות של מה שניתן היה לראות ועם ציון. מסתבר שהיפנים מדרגים את התצפיות של הפוג'י.
ביום הראשון קיימנו שני סיורים רגליים שיצאו מהמלון לאורך הטקאידו: אחד לאורך הנהר ובמעלה גבעה לפארק יפה עם נקודות “ביום בהיר רואים את הכנרת”.
השני, יפה גם הוא, מטפס אל ההרים שמעל לאגם. צעדנו על קטע שמור של הדרך עד לבית תה מסורתי שממוקם עליה.
כשהגענו לבית התה, עם כוונה לשתות תה לאחר הצעידה בגשם, הוברר לנו שהאוטובוס האחרון למלון יעבור בעוד 3 דקות. בעל בית התה שרצה לנחם אותנו בעודנו רצים לאוטובוס הביא לנו כוסות תה וסירב לקבל תשלום.
כמצופה מאורחים בריוקן מסורתי עלינו (כאן בית המרחץ הוא בגג) להתרחץ. באמבטיה החמה החיצונית היתה תלויה מעל האגם עם צינור במבוק שמזרים מים חמים מאוד כשהטמפרטורה של האוויר מתחת לאפס.
מבושלים וקפואים גם יחד היינו מוכנים להצגה המרכזית: ארוחת הערב המסורתית. בעלי המקום, בעל ואישה מבוגרים (מי שמנהלת את העניינים היא כמובן האישה, הבעל רק סבל) הגיעו לחדר בשעה היעודה וערכו טקס של פריסת ארוחת הערב. הם הוציא עשרות רבות של צלחות, כוסות ובסופו של דבר לכל אחד היה שולחן אישי עם פרטי אוכל מרהיבים. ממש כמו בסרט…
יום 8.4.15
אז בסרט לקחו לזקן הגרמני מעל לשבועיים עד שהוא ראה את הפוג'י בין העננים, ובכלל הוא מת אחרי שהוא ראה אותו. וכשקמנו בבוקר הבנו שאנחנו לא נראה אותו, אבל לפחות הסיכויים להישאר בחיים עלו.
התחלנו את יום “הסיבוב של האקונה”. הסיבוב התחיל בשיט על האגם בספינה דמויית ספינה עתיקה עם קבוצה ויאטנמית. זכינו להרצאה על דמותו של ביבי כמנהיג עולמי מאיש עסקים ויאטנמי מבוגר שניכר בכיסו ובאישתו השניה שניכרה בגילה הצעיר ובתכשיטי הזהב והיהלומים שלה.
הספינה נאבקה ופילחה את הערפל והגענו לקצהו של האגם, על מנת להשתמש בכלי התחבורה השני: רכבל. עלינו לאיזור געשי בו נפלטים אדים מסריחים מהאדמה ומתערבבים בערפל. המקומיים מבשלים במים החמים ביצים שמקבלות צבע שחור ואמורות להפוך כל סיני שאוכל אותן לרב און.
משם המשכנו ברכבל נוסף לתחנה של רכבת הרים (כמו הכרמלית בחיפה). עתה נוסף לערפל ולגזים גם שלג שהלך והתעצם.
התחנה הבאה, מוזיאון קטן עם גן קטן ומקסים, בעיקר בשלג.
לאחר ביקור במוזיאון חזרה לרכבת עד לתחנה של רכבת רגילה שהובילה אותנו לאחד המוזיאונים המרשימים בעולם של פיסול, המוזיאון הפתוח של האקונה. המוזיאון כולל פסלים שנרכשו בשנות הפריחה של יפן והמשבר בעולם המערבי בכלל וארה”ב בפרט.
לסיום הביקור קינחנו בטבילת הרגליים באמבט מים חמים זורמים, מעוטרים ב...קלמנטינות ובארוחה בבופה החופשי של המוזיאון שכלל מכונת גלידה אמריקאית. לראות את הפוג'י? מסתבר שהחלום של כולנו הוא למשוך את הידית הזו שמורידה את הגלידה.
טיפ: מוזיאון הפסלים הפתוח בהאקונה
עוד לא נסענו באוטובוס. אז עכשיו לקחנו אוטובוס ונסענו לרכבת המהירה לטוקיו.הגענו ישר לתוך הבלגאן של שעות הלחץ ברכבת התחתית. כמויות וכמויות של אנשים ובכל זאת שקט מופתי.
את 4 הלילות הבאים בילינו במלון rihga royal כיאה למלכי הגלידה של הבופה. מהחלון היו מראות יפים של טוקיו בלילה.
יום 9.4.15
מוקדם בבוקר אנו ממהרים לעשות איקס: ביקור ראשון של כולם בדיסנילנד. לביקור הזמנו את נבוקו שהגיע ממאבשי.
שתי חוויות עיקריות : הראשונה, מפגש עם המוני התיירים הסיניים. השניה היתה מהממת. בשלב כלשהו ראינו בחורות יושבות על המדרכה בצורה מסודרת ומניחות לפניהם את התיק שלהן. על גבי התיק היו קשורות בובות שונות של דיסני. לאחר מכן הן הוציא ובעיקר צפיה במצעד הצהריים. כשעתיים לפני המצעד ראינו ולא הבנו: אנשים, בעיקר נערות, אבל לא רק, החלו לשבת על הריצפה באיזור מסויים. חשבנו שמכיון שמדובר בשעת צהריים, הם מתכוונים לשבת ולאכול. התיישבנו גם אנחנו, אבל מיד נאמר לנו שאסור לאכול בפרק אלא במסעדות. רק אחרי שעתיים הבנו במה מדובר: מעריצי דיסני התייצבו לאורך תוואי התהלוכה של הצהריים. כל אחד מהם הביא יחד איתו שורה של בובות מהבית וסידר את הבובות באופן שהבובות יוכלו להביט גם הן על התערוכה. היתה הקפדה כך שלא ייווצר מצב שבובה אחת מסתירה לשניה את המצעד.
המצעד עצמו היה מרתק לא פחות. הסתכלנו על המעריצות בסקרנות: דיסנימניה של ממש. חלק מהבחורות ידעו את כל מילות השירים, את כל התנועות של הרקדנים, בוודאי צפו במצעד הזה אינספור פעמים.
אחר הצהריים וערב חזרנו לטוקיו וסיירנו ברובה העסקים שינג'וקו וערכנו תצפית על העיר מאחד המגדלים. נפרדנו בעצב רב מנבוקו. מי יודע מתי נפגש שוב?
יום 10.4.15
יום ביקור מלא באתרי טוקיו.
תחילת היום צעידת בוקר ליד המלון, חלקה לאורך נהר ופארק, אנשים מתארגנים לתחילת יום, מקדש קטן.
הקלטת מסלול ההליכה של הבוקר:
http://www.everytrail.com/view_trip.php?trip_id=3151205
את הסיור התחלנו במקדש “רגיש” שמתחבר לתקופת התעצמותה של יפן המודרנית, מקדש מייג'י. סיירנו באיזור אליו מגיעים חתנים וכלות ותיירים ישראליים שעושים להם “בוק” ומצטלמים איתם. נהננו לנחש מי הורי החתן והכלה, למי יש כסף, מאיזה מעמד הם וכו'...
שם המשכנו לכמעט יום שלם באיזור רובע הרנז'וקו, שכלל גם קניות וביקור במוזיאון מעניין של הדפסים יפניים.
בערב נסענו לתחנת שיבויה על מנת לראות את מעבר החציה “הגדול בעולם” בסצינת גשם בנוסח “בלייד ראנר”
יום 11.4.15
יום אחרון ביפן. )))))):::::::
סיירנו בין היתר בפרק אינו, רובע האלקטרוניקה אקיאברה וברחובות שנחסמו למדרחובים של סוף שבוע בגינזה.
בפארק ראינו שוב את הדואליות הקיימת ביפנים: מצד אחד הערכה עמוקה לטבע, לרגעיות הרגע (ראו נשירת פרח הדובדבן) ומאידך הרצון לשלוט בכל דבר, בהתנהגות בני האדם ואפילו בטבע. לדוגמא: עצי הבנונסאי והגנים המוקפדים. ראו לדוגמא את העץ הזה:
סיימנו שוב במעבר החציה של שיבויה.
לילה- ירדנו לפרידה מטוקיו ויפן במסעדת איטריות שכונתית. השכן לבר כמעט קיבל התקף לב כשפנינו אליו בשיחה, אבל חייו ניצלו בזכות הגנים הטובים.
