למרות החימום והשמיכות שרכשנו בבזאר הסיני מצאנו את עצמנו רועדים מקור. הפיתרון היה לצאת לדרך. היום הזה צפוי להיות יום ארוך במיוחד, מעל 32 ק”מ הליכה. ההשכמה המוקדמת היתה עוד יותר מוקדמת מכיון שיש הבדל של שעה בין השעון בין פורטוגל לספרד. וכך, מצאנו עצמנו יוצאים להליכה כשהירח זורח במלוא עוזו.
הפסקנו לצלם צילומים אחרונים של הקתדרלה ולתרום את השמיכות לפליטים הסורים וכבר מצאנו עצמנו מנווטים בעקבות החץ הצהוב בלילה.
זו היתה אחת החוויות החזקות בכל הליכה. הלכנו בסמטאות העיר העתיקה, חצינו יערות, גשרים ואף הלכנו לאורך מספר ק”מ של כביש אספלט בתוך יער, הכל לאורו של הירח ולקולות הלילה.
חציה של גשר רומי לפנות בוקר.
הספקנו לחצות כפר לקול נביחות כל הכלבים שבחצרות כשהגענו באור יום לבר – מסעדה שבדיוק נפתח. התיישבנו לאכול ארוחת בוקר כשלאט לאט הגיעו אל המקום כל שאר המטיילים עד שבסוף זה נראה כמו אסיפת כיתה.
לאחר ארוחת הבוקר הבחנו שהשביל מתפצל. ישנו השביל הישן שלפי המפה עובר באיזור תעשיה ארוך וישנו שביל ארוך ב 2 ק”מ שעובר באיזור כפרי. החברים המקסיקנים שכנעו אותנו ש”כולם הולכים בשביל המסורתי”, והצטרפנו אליהם זוהרים מהילת הקדושה של ללכת לאורך 7 ק”מ של מפעלי תעשיה ענקיים.
ואומנם, בצד הכביש ראינו מקדש ספרדי אמיתי: אאוטלט של הכלבו אל קורטה דה אינגלז.
בהזדמנות הראשונה הצלחנו לחבור לשביל המקביל וללכת לאורך נחל זורם מקסים.
הפסקת “לפני צהריים” בילינו בעיירה היפה או פורינו.
ישבנו שם עם חבורה של מטיילים, חלקם פגשנו לראשונה. בין היתר פגשנו בחור שבדי שהתחיל את טיול בליסבון, כ 300 ק”מ לפנינו. השאלה הראשונה שהוא נשאל על ידי כולם היתה: איך נראה פנקס החותמות שלו. הוא שלף אותו והציג אותו כמו ילד שמציג צעצוע. ואנחנו...נדהמנו לגלות חותמות מרהיבות ומושקעות וקינאנו כמו ילד שאין לו צעצוע. אגב, הוא סיפר שהדרך עד פורטו היא דרך פחות יפה, אבל הערים והעיירות עצמן מאוד מעניינות.
היתה עמנו גם אישה כבת 30 שלקחה לעצמה פרק זמן של מנוחה ומחשבה (כמו רבים על השביל), שדיברה במבטא אנגלי משובח. היא סיפרה שהיא נולדה בעירק אבל גדלה בעיקר בלונדון. המשפחה היגרה לשם בתחילת שנות ה 80. זה היה הזמן לשלוף את השורשים העירקיים של אימי.
בשלב כלשהו המשפחה עברה להתגורר בירדן וכיום ההורים גרים בצרפת. נשמע קצת יהודי, לא?
השביל המשיך לטפס עובר בכפרים ויערות.
בדרך כלל עד עתה הלכנו כמעט לבדנו על השביל, נפגשים עם אחרים בהפסקות. עתה הלכנו חבורה עד לעיר הלינה.
אחרי כל העליות, הגיעה ירידה גדולה עם נוף יפה.
מבט לעיר הלינה, רדונדלה.
רדונדלה התגלתה כעיר חמודה מאוד, מקום תוסס על הרבה משפחות וילדים, תושבים אירופאים שאינם ספרדים, הרבה מסעדות וטאפסים.
שכרנו דירה במלון דירות ויצאנו להרגע מההליכה הארוכה בשוטטות ברחובות ההומים ובתגלחת.
רק שעה אחרי שהתיישבתי אצל הספרית, לאחר שהשתמשה בארון מגבות (קרות וחמות) היא סיימה את הגילוח.
