את הלילה עשינו בדירה מקסימה של מורה לאנגלית, נשואה לרופא. בילדותה משפחתה של המורה עזבה לארצות הברית. כיום גם היא וגם אחיה חיים חזרה בספרד. הם עזבו את העיר העתיקה לפרוור מרווח מחוץ לעיר ואת הדירה הם משכירים לצליינים. היא סיפרה שהעיר נהדרת למחיה, אבל הבעיה העיקרית היתה ונשארה האבטלה.
הלכנו לישון לתוך חלום של בית עתיק בעיר עתיקה ללא מכוניות וניסינו לישון בלילה של אוהדי כדורגל שואגים בפאבים תוך צפיה בכדורגל וחגיגות עד הבוקר, הכל עם תהודה של סמטאות צרות וקירות גבוהים.
קמנו ליום הליכה נוח יחסית של 22 ק”מ, בשלב זה מרחק קליל. הספקנו לעשות סיבוב נוסף בעיר העתיקה היפה וראינו ספרדי שיצא לטיול עם האיגואנה שלו:
נפרדנו מהדירה הנהדרת ופנינו לכיוון השוק העירוני שבשעה זו היה עמוס בקונים וקונות של סחורה טריה. מעבר לשוק: הנהר הרחב שבמרחק לא רק נשפך לאוקיינוס.
בצהרים הגענו לעיירת המעיינות קלדס דה ריי שוכנת לשפת נהר רחב ידיים. חגגנו את סיום יום ההליכה בכוס יין של צהריים לאחר חציית הגשר הארוך בכניסה לעיר.
את הערב בילינו עם חברינו האמריקאים. יומיים לפני הסיום, הבן פרש והתחיל את החזרה לארה”ב.
חגגנו יחד את סיום המסע עבורו.
השניים חברים בקהילה מאוד קטנה של אמריקאים פרוטסטנטים שנקראים הקווקרים. מספרם הוא כ 300,000 איש.
כשהאבא סיפר על הקווירים הילדים שלי הנהנו ואמרו מיד שהם מכירים ויודעים, לתדהמתו. הוא עשה את הדרך לסנטיאגו מספר פעמים, זו הפעם הראשונה שיודעים על מה הוא מדבר...מסתבר (גם גם לי) שיש שחקנית וזמרת קוויקרית ידועה מאוד, זואי דשנל, כיום גיורת. הנה היא שרה עם בריאן וילסון:
מסתבר גם שהבן, כתב בעיתונים שונים, עובד על ספר מזה מספר שנים. הבן שלי אמר שיש בו את כל הסימנים שהוא יהודי. הסימן החזק מכולם הוא הקרבה למשפחתה של אישתו...ובאמת הסתבר שאימו של הבן יהודיה והוא נשוי ליהודיה.
הלכנו לישון עם ריח של הסוף המתקרב, עם עוד פרידה מחבר שטייל איתנו כמעט מהיום הראשון, מחר מגיעים לאחד המקומות המסקרנים: פדרון הידועה גם בזכות הפלפלים שלה.
