פרק 10 חלק א'

יום ראשון, 4.10.15 - הדרך לגארדן איסטייט מחוז פוטאלם

כמו שקורה לנו מדי שבוע שבועיים או שלושה גם הפעם סיימנו את תקופת החופש בחוף הדרום מערבי, בילינו שבוע גשום מאוד ברובו כאופייני לתקופת המונסונים בדרום מערב, בעיירה היקאדוואה (Hikkaduwa) בפרבר הנקרא טיראנגאמה Thiranagama) ). הבסיס היה וילה גודוויל פרדייס, וילה עם 5 חדרים מאוד נוחים ומטופחים עם מטבח לכל קומה, הכוללת 2 חדרים, במטבח כל מה שדרוש, מקרר, מיקרו, כיריים וכד' לשימוש עצמי, וזה היה מאוד מוצלח.

בהערת אגב אני יכול להגיד שזה היה מקום הלינה הטוב ביותר שפגשנו בסרי לנקה. גם הצוות, הבעלים ושלושת העובדים הוסיפו לאווירה הנעימה.

אך כאמור הסתיימה התקופה היפה הזו ויצאנו לצפון סרי לנקה, לכיוון העיר פוטאלם (Puttalam) משם לחווה הנושאת את השם גארדן איסטייט (Garden Estate The) אפשר למצוא אותה בגוגל ארפ', צמודה לנשיונל פארק ווילפאטו (Wilpattu National Park), בו חיים בבר פילים נמרים ועוד...

יום ראשון 4.10.15 יצאנו בבוקר עם טוקטוק המלא את כל תרמילינו המרובים לתפוס אוטובוס ממוזג לקולומבו, צפי לשעתיים וחצי נסיעה.

וילה גודוויל, היקאדאווה

חכינו בתחנה במרכז של היקדאוואה, נהג הטוטוק נהגנו "הוותיק", בילינו אתו יום שלם לפני כ 3 ימים, חיכה אתנו ומאוד עזר בדו שיח עם הכרטיסן שהסכים לבסוף שכל המזוודות יתפסו מקומות ישיבה עליהם אנחנו נשלם מחיר נוסע. כך שתפסנו 4 מושבים, עיינה במרכז האוטובוס, בעצם מיניבוס, ואני עם כל החבילות על הספסל האחורי.

כך העברנו את הדרך אני בצפייה מהחלונות ועיינה בקרבות הישרדות עם נוסע רחב גרם שהפך לאחר חלק מהדרך לשותפה לספסל... עד הכניסה לקולומבו. (עיינה אומרת שעשתה מדיטציה וכלל לא הייתה בבעיות הישרדות).

ירדנו בתחנה המרכזית קולומבו פורט ליד התחנה לפוטאלם, יעדנו הבא.

לא ברורה לי השיטה אבל יש מקומות שיש אליהם אוטובוסים כל הזמן וכאלה שלא, נפלנו על יעד כזה, ללא אוטובוסים.

למזלנו נהג של אוטובוס לעיר "שכנה" לפוטאלם, קאלפיטיה Kalpitiya)) [מהצד השני של הלגונה בעצם חצי אי או מין לשון יבשתית בין האוקיאנוס והלאגונה הנקראת פוטאלם לאגון (Puttalam Lagoon)] הנהג, הבחין במצוקתנו הזמין אותנו לנסוע אתו עד כמה ק"מ בודדים מפוטאלם שם עליו לפנות לדרך המוליכה לקאלפיטייה.

בשמחה שמצאנו פתרון העמסנו את כל הכבודה לתא המטען האחורי והתמקמנו מאחורי הנהג, בספסל תלת מושבי.

משך הנסיעה כארבע שעות, באוטובוס ללא מיזוג בכבישים הראשיים החוצים ערים במרכזן עם כל לחצי התנועה בעיר, אם כל הדרך נוסעים לאט, במונחים ישראלים, בתוך מרכזי הערים זוחלים.....

כשיצאנו לדרך האוטובוס היה כמעט ריק, אך מהר מאוד התחיל להתמלא בתחנות הרבות שעצר. בשלב זה היינו צריכים לפנות את המקום השלישי על הספסל שלנו ונוסעת, אישה צעירה מילאה את החלל על הספסל.

די מהר החלה שיחה בין הנוסעת השכנה ועיינה והסתבר שהיא בחופשת מולדת מעבודתה בלונדון. היא נמצאת שם כבר כ- 15 שנים, בעוד בעלה ובנה חיים כאן בסרי לנקה.

תרומתנו לחילופי מידע הבסיסיים הללו והדבר שהכי מסקרן את המקומיים, מאיפה אנחנו, והאם זו פעם ראשונה בסרי לנקה (" What your country? –"First time in Sri Lanka?).

זה שאנחנו ישראלים צרף מיד לשיחה שכן מעבר למעבר המרכזי, חברתו עובדת בארץ, עבדה בתל אביב ועכשיו ברמת גן.

השיחה קלחה לה והתמשכה עד ירידתו של הבחור מהאוטובוס לא לפני שהתקשר לחברתו (או אולי היא התקשרה אליו) ונתן לי לדבר אתה, קשה היה להבין אותה, סיכמנו שכשנחזור לארץ נפגוש אותה. לבחור הצענו להביא לה משהו אם הוא רוצה לשלוח אתנו... החלפנו מספרי טלפון וסיכמנו להיפגש תוך התקופה שאנחנו בצפון סרי לנקה.

כשירד דאג לשלוח אלינו עם הכרטיסן שני אגוזי קוקוס, קוקוס המלך, חתוכים מוכנים לשתיית החלב הפנימי עם קשיות.

כיבדנו את חברתנו החדשה באחד מהם. השיחה נמשכה כולל הזמנות הדדיות החלפת טלפונים וכתובת בארץ כי היא מאוד רוצה לעבור לעבוד בארץ. אולי עוד יסתדר לה... עד ירידתה מהאוטובוס.

לאחר כמעט שעה נוספת של נסיעה הגענו לצומת הדרכים שבה האוטובוס היה צריך לפנות שמאלה לדרכו ואנחנו להמשיך ישר בכדי להגיע לפוטאלם. הנהג עצר להפסקת תה, ותוך כך תפס אוטובוס הנכנס לכיוון העיר, ארגן לנו לעלות עליו כאשר הוא משלם את הכרטיס. מרוב מהירות, לא היינו מוכנים לשינוי הזה, שכחנו את מזרוני היוגה המגולגלים בסל המטען מעל למושבים, בנפרד משאר החבילות בתא המטען מאחור... את זה גילינו רק למחרת בבוקר.

בינתיים התמקמנו באוטובוס החדש לנסיעה קצרה של 5-6 ק"מ לתחנה המרכזית בפוטאלם.

איך שירדנו עם כל התרמילים התיקים וכל השאר באמצע שטח התנועה של אוטובוסים ניגש אלינו בחור גבוה וחייכן ושאל לאן אנחנו רוצים להגיע? מצד אחד רצון להרוויח כמה רופי מצד שני הרצון לעזור. אנשים טובים.

הסתבר שהוא אכן נהג טוקטוק כמו שניחשנו. הסברנו לו לאן אנחנו צריכים להגיע, הוא לא שמע את שם החווה הזו, לא מכיר, פתחנו מפה, גם את שם הכפר הארוך שאי אפשר לבטא. אך אמר בסדר, אקח אתכם.

ערכנו היכרות, שמו רושאן פררה ((Rushan Ferera משפחה נוצרית כנראה עם שורשים פורטוגזיים.

כדבר ראשון ביקשנו שייקח אותנו למסעדה עם אוכל מקומי. אכלנו לשובע במסעדה של איזה מלון במרכז העיר, שכל חדריו תפוסים עקב ועידת מנתחי עיניים בבית החולים המקומי עם רופאים רבים מפקיסטן.

כשחזרנו לנסוע, ירד לפתע מהכביש עצר ליד כניסה לחצר והסביר שכאן גרים הוריו, אביו בן ה- 85, פנסיונר של המשטרה המקומית, ואמו בת ה- 78. היה לו חשוב להפגיש אותם עם האורחים מארץ הקודש, הם מאוד התרגשו.

לאחר ברכות מנומסות יצאנו לדרך, היום התחיל להתקרב לסופו, תוך חצי עד שלושת רבעי שעה הלילה אמור לרדת.

נא לזכור שאת הדרך ממש גם רושאן לא ידע. ניווטנו לפי מפה של 1:500,000 לא בדיוק הכי מדויק. הווייז לא נתן פרטים ומפות של גוגל הראו בכלל דרך אחרת.

המשך יבוא...

המשך הכתיבה לאחר כמה ימים :

הגעה לגארדן איסטייט, יום שני 5.10.2015

יצאנו מבית הוריו של רושאן וסוף סוף יצאנו לדרך... כביש טוב עם שוליים לשם שינוי, לא הרבה מידי תנועה, תמרור זהירות פילים לפניך... כאילו כלום, שגרתי, פילים חוצים את הכביש, בצד אחד כבלי גדר חשמלית למניעת מעבר פילים אך בצד שני, הצד שלנו, אי... ן

לפתע קופץ רושאן במקומו, ואומר בהתרגשות - פיל!

עוצר, עושה פרסה וחוזר כמאה מטר, אכן פיל, קשה בתחילה לזהות אותו, באור היום הדועך, אבל אחרי מאמץ מה ובדיקת כתם חום גדול הסתבר סופית שאכן פיל מתקרב לאט לאט לכיוון הכביש. דבר ראשון מצלמים, פעם ועוד פעם עד שמחליטים שמסוכן מידי, לא, לא בגלל הפיל בשלב זה,

אלא בגלל העצירה הלא בטיחותית בצד הכביש.. .

המשכנו עוד כמה ק"מ החושך ירד, הגענו לצומת שחשבנו שבה צריך לפנות שמאלה, עצרנו ליד חנויות לשאול מי מכיר את הגארדן איסטייט, זה אמור להיות באזור הזה, שלהם.

אף אחד לא ידע. גייסנו למשימה שוטר שניהל שיחת טלפון ארוכה מהנייד שלו, לאחר שסיים. גם הוא לא תרם מיידע שיקדם אותנו.

הנהג, רושאן אמר שהכי נכון לחזור לפוטאלם לישון שם ובבוקר לצאת לחפש את המקום. המפות של גוגל סימנו דרך אחרת בכלל לנסוע מכיוון הפוך. מה שברור שבלילה אסור לנסוע בדרכים הללו מחשש לפילים שמשתמשים בדרך או רק חוצים אותה ואי אפשר לצפות את התנהגותם.

בהמשך למדנו שממש כך, לא נוסעים אחרי רדת החשיכה בדרכים המובילים לחוות המבודדות הללו.

חזרנו עשרים ושישה ק"מ לפוטאלם, רושאן לקח אותנו לגסטהווז שמיד פסלנו, נסענו לאחר,

מבחוץ וילה מבטיחה, מבפנים, גם היה לא משהו, אבל הבטיחו מים חמים, הבטחה שלא התממשה, המים לא ידעו שהם צריכים להיות חמים…

אך בכל זאת העברנו בו את הלילה, במחיר שחיטה, בוודאי ביחס לתמורה.

בבוקר הגיע רושאן ויצאנו לחפש את החווה האבודה, או שזה אנחנו האבודים?

יצאנו בדרך שהמפות של גוגל המליצו היציאה מהצד האחר של העיר, עשרים ושלושה ק"מ, כביש טוב, מכרות מלח וטורבינות רוח להפקת חשמל (ממש המאה ה- 21) מימין עם היציאה מהעיר, לאחר מכן אזורים נחשלים של טמילים, רואים את העוני בכל פינה.

לאחר עוד כמה ק"מ הנוף התחלף לכפרים מטופחים יותר עם בתים גדולים בסביבה נעימה יותר, מפת גוגל הפנתה אותנו ימינה לכביש ביטון אשר מיד התחלף לדרך עפר. כמה חוות משני צדדי הדרך לפעמים עם בית גדול לפעמים ללא.

פתאום גוגל שינה את דעתו וסובב אותנו חזרה, אגב אנשים שפגשנו ושאלנו לא ממש ידעו לתת לנו כיוון או בכלל את עצם קיומה של הגארדן איסטייט.

התחלנו לחשוב שאנחנו מגזימים, תאמנו את הגעתנו לחווה הזו עוד מהבית...

בהתחלה, לא ענו למייל שלי עם בקשת הוראות הגעה, לא התקשרו לשני מספרי הטלפון המקומיים שלנו, יללה די, נסתובב ונעזוב. אך הרגשנו שאנו לא יכולים לעשות את זה אחרי ההשקעה הכל כך גדולה.

המשכנו במעגלים ללא מוצא שהניווט לפי מפות גוגל הכניס אותנו. היה ברור, לפי המפה שאנחנו מאוד קרובים אך הגוגל הוביל אותנו לדרכים ללא מוצא ולא מצא ובוודאי לא לקח אותנו לדרך "המלך". אם בכלל יש כזאת.

כאמור לא התייאשנו, חזרנו למקום שנראה היה שעוקף את השטח שנתקענו בו לקחנו שמאלה, שמאלה וישר, מרחוק ראינו שלט, התקרבנו לשלט מצדו הימני כניסה לחווה, השם לא התאים, משמאל כניסה כאילו לחוה נוספת, אין שילוט, יש ראש שלד, של בעל חיים עם קרניים, צמוד לשער, החלטנו להיכנס לשאול, מי יודע? אולי?

עיינה נשארה בטוקטוק, רושאן ואני הלכנו כמאתיים מטר, ליד המבנה הראשון, סככה עם גג מעשה אריגה מכפות של עץ קוקוס. לא הייתה נפש חיה. המשכנו עוד כחמישים מטר לבית גדול גג רעפים אדומות, מקרוב ראינו שהבית בנוי מבוץ...

הדלת פתוחה, בעצם יש משקוף אך אין כלל דלת, יצאה לקראתנו אישה, שאלנו אם היא מכירה חווה בסביבה שנקראת "דה גארדן איסטייט?"

להפתעתנו אך גם לצפיותינו תשובתה הייתה חיובית, "זוהי הגארדן איסטייט!" הגענו!!!

מזל טוב, הדבקות במשימה שוב הביאה תוצאות…

אמרה שבעלה צריך להגיע בעוד כעשרים דקות, נסע להביא את הילדה מהגן.

בדרכנו חזרה אל עיינה ולטוקטוק ראינו שהיא מנהלת שיחה ערה עם בחור על אופנוע. אכן כן, האבדה נמצאה. הבחור הוא נילאנטה, בן הדוד של סוראש הבעלים, המנהל את החווה.

בעוד סוראש חי בגרמניה בכלל, עם אשתו הגרמניה, ומנהל מרחוק את הדו-שיח במיילים עם המתנדבים הצפויים להגיע באמצעות האתר וורקאוויי Workaway.info) ).
 הוא סוראש בעצם אחראי על כל הפשלה של אי מתן הכוונה נכונה בזמן וגם לא העביר לנילאנטה את הטלפונים שלנו להתקשר אלינו. בקיצור כל הבלגן שהיה לנו בהגעה לחווה.

המקום מבודד, ללא חשמל רשת, שני פנלים סולריים טוענים מצברים לשימוש בלילה ומאפשרים לטעון מכשירים מחשב ופלאפונים, במשך שעות היום, עד כשעתיים לפני חשיכה. בלילה מלבד מנורות כמו בתקרת מכונית, אין תאורה, צריך פנסים.

התלבטנו עם לעזוב מיד כמו שהגענו עם רושאן פררה בטוקטוק בו באנו, או לנסות את המקום???

נשארנו...

הסוללות v12 כשל מכונית, מזינות גדר חשמלית נגד פילים הפרוסה מסביב לחווה כשנים וחצי ק"מ אורכה. בלילה לא בטוח להיות מחוץ לתחומי הגדר החשמלית.

במהלך הלילה הראשון שלנו, זה נודע לנו רק למחרת כסיפור, יצא נילאנטה כמה פעמים בגלל נביחות הכלבים העקשניות לחפש את הסיבה ולא מצא דבר.

בבוקר, בחווה השכנה נמצאו עקבות וגללים של פיל, וכן נזק גדול במטע בננות ומטע נוסף, שפיל אחד בודד עשה, אכל לשובע..?

כך צריך לדאוג כל ערב שהמערכת תהיה תקינה ונזקים שעושים לה מדי פעם פילים יתוקנו.

אנחנו כאן כבר שלושה ימים, הלילה השלישי, יצא לדרך, אין תקשורת, אין חשמל, אין ואין ואין, אבל יש אנשים נחמדים נילאנטה אשתו צ'אמרין ושתי בנות חמודות הגדולה רואנגי Ruwangi, בת אחת עשרה בערך והקטנה יומינדי Umindi בת ארבע בערך, עיינה מצאה נכדות, אוירה חביבה, עיינה מלמדת את הגדולה אנגלית.

תעסוקתנו בצד המשקי, לאחר חצי היום הראשון עברה למגרש שלי. העבודה באמת קשה.

אתמול גירפנו יחד כמאתיים שלוש מאות מטר אורך של עשביה עקורה וענפי עצים גזומים, הקמנו ערמה באורך הזה לצד שדרת עצים.

היום לקראת השקיית מטע פפיה עברתי ופיזרתי קומפוסט בגומות העצים, בתהליך העבודה לפני הפיזור הזזת עשבים יבשים ששומרים על הלחות של הגומה, באמצעות מגרפה.

לאחר פיזור הקומפוסט החזרתם למקומם, כך שיכסו אותו. כך בתהליך תלת שלבי פיזרתי קומפוס בכל חלקי המטע. כמה ימי עבודה טובים.

ההשקיה אגב ידנית, נשלטת מברז מרכזי אחד קבוע וצינור גמיש הנייד.

מחברים צינור למקור מים ללא ברז שכמותו מפוזרים במטע ועוברים בין השורות וממלאים את הגומות. החלוקה של המים לא ממש שוויונית אבל זה מה שיש.

ואכן אין אחידות בגודל העץ וכמויות הפרי שהוא מייצר, בכל חיק של ענף יש דבוקה של כמה פירות, זוגות או שלשות. חלק מהפרחים או הפרי בתחילת גדילתו נושרים, הולכים לאיבוד.

נכון לעכשיו החלטנו להישאר עד תחילת השבוע הבא.

נחייה ונראה, כמו שאומרים במקומותינו…

לילה טוב. יום רביעי 7.10.2015 21:45

המשך בפרק הבא – החיים בגארדן איסטייט...

להתראות...