פרק 3, חלק ג'
המשך הספארי בפארק הלאומי וואטארקה
Watarrka National Park
קֶנִיוֹן המלכים – Kings Canyon
͞ ͞ ͞ ͞ ͞ ͞ ͞ ͞ ͞ ͞ ͞ ͞ ͞ ͞ ͞ ͞ ͞ ͞ ͞ ͞ ͞ ͞ ͞ ͞ ͞ ͞ ͞ ͞ ͞ ͞ ͞ ͞ ͞ ͞ ͞ ͞ ͞ ͞ ͞ ͞ ͞ ͞ ͞ ͞
בוקר שבת ה- 16 ליוני 2018, היום השלישי לספארי, שעה 05:00, קר אך לא כמו מה שזוכר הגוף מהבוקר הקודם, קור סביל.
השכמה עם ברכת בוקר טוב אישית של גוס לכל אוהל ומוזיקת רקע, רוצה לומר כמו שהתרגלנו אבל זאת הגזמה מפעם אחת עוד לא מתרגלים.
אך מיד קמים להתארגנות מהירה תוך ארוחת בוקר קלה, ושתיה חמה אורזים את הכל ברכב כולל את עצמנו ויוצאים לדרך, עדיין חשוך... עוד אין סימן לבוקר העולה בקרוב.
יוצאים לכביש, לנסיעה של כחצי שעה עד הפניה ימינה והכניסה לכיוון מגרש החניה ונקודת תחילת המסלול.
המקום מאורגן למופת עם מבנה שירותים גדול, סככות להמתנה והתארגנות ושלטי מידע ליוצאים למסלולים השונים. המסלול שלנו מעגלי כ- 6-7 ק"מ.
מיד בתחילת המסלול עליה מאוד תלולה של 440 מדרגות, חלקן הסלע הטבעי וחלקן מעשה ידי אדם. אך אלו לא מדרגות בבניין בנוי, שוות בגובה ועומק שלהן. כל מדרגה היא עולם בפני עצמו, גבוהה יותר או פחות עמוקה יותר או פחות כך שהטיפוס לא אחיד ומעייף יותר, אנחנו מזדנבים מאחור, הצעירים טסים למעלה כאיילות שלוחות.
אנחנו יחד עם ג'ינין ומאט החברים ממלבורן, עושים את הדרך לאט לאט אבל בטוח. גוס נשאר אתנו מאחור להשגיח שאנחנו אכן מסיימים את העלייה שאחריה ההליכה פחות או יותר על קו גובה אחד (לגמרי פחות או יותר כי יש מורדות ועליות אך לא משמעותיים פרט לחציית הקניון במדרגות מובנות היורדות לגשר ועולות חזרה בצידו השני של הקניון)
לפתע הולכת מולנו אישה מקבוצה שהקדימה אותנו שהחליטה לוותר ולחזור. אנחנו שואלים את עצמנו מה עד כדי כך? אך ממשיכים כמובן, כי אנחנו אנשים של אתגרים.
בקצה העלייה נחים מעט יותר וממשיכים על שפת הקניון, מחפשים את ההבדלים בצבע על הרכס ממול בגלל הבדלי אור, השמש הפציע ועולה, המראה מרהיב, גם במבט אל המרחבים רחוק מעבר לקצה ההר…
המראה מהרמה לאחר המדרגות אל עבר האופק...
עצירה להסברים גאולוגיים על התנאים להתהוות הקניון
הסיפור של פארק לאומי וואטארקה הוא בעצם סיפור גאולוגי היסטורי המתחיל לפני מליוני שנים כאשר אוסטרליה מתנתקת מאנטרקטיקה במשך הזמן הופכת יבשה יותר אך סימני היותה תחת ים או סימנים שהייתה זרימה ותנועה במים, ממש אדוות מים התאבנו, כמו גם חלוקי אבן שהתחברו בלחץ ליחידה אחת, קונגלומרטים. כמו שראינו גם בקאטה טג'וטה.
סיפור אחר הוא איך נוצר הקניון מחריץ בסלע ההולך וגדל בתהליך של קורוזיה - בליה, ממים ומהרוח משורשי עצים וצמחים. השורש חודר לסלע יוצר חריץ המים מרחיבים אותו עד ששכוח הכובד גובר ונוצרת מפולת. או, רוחות מכרסמות בקיר הסלע ויוצרות מעין גומחה מתחת לסלע עד שהוא מתמוטט.
אני בטוח שההסברים שלי כאן מהזיכרון ומעט משלטי ההדרכה שצילמתי בשטח הם בסיסיים ביותר ולוקים בחסר, לכו לאינטרנט וחפשו את ההסברים לתופעות הללו.
אך חזרו לשטח צאו לפארק וואטארקה למסלולי קניון המלכים ומסלולים אחרים בפארק המספרים את ההיסטוריה הגאולוגית ועדיין משתנים. נפילת קיר שלם, עשרות מטרים מרובעים שהתמוטט הייתה בפעם האחרונה בסוף שנות ה- 70 של המאה העשרים.
בתמונות רואים בברור את הבדלי הצבע של ההתמוטטות מלפני כ- 45-50 שנה לבין אזורים אחרים של קיר הקניון. החלק הבהיר יותר הוא מההתמוטטות האחרונה הזו.
הפסים השחורים הם סימנים של מפלי מים שלקחו חלק בתהליך הבליה.
למעשה האבן היא אבן גיר שהאבק המדבר האדום נידבק חיצונית ומשווה לה את הגוון האדום, אבנים שנשברו מגלות את הסוד הלבן שבתוכן, מפזרות אבקת גיר לבנה.
עדות נוספת לים הקדום הם צדפות שהתאבנו שאחת מהן הונצחה גם במצלמה שלי.
בתוך הקניון יש מים לאורך מאות מטר ובמספר בריכות קבועות לא ממי שיטפונות, עם צמחיה עתיקה המתקיימת באזור אלפי שנים המקום מכונה "גן עדן".
לצערי לא ראינו את החיות המקומיות אבל הם כאן, מנברנים קטנים לגדולים יותר, יונקים כמו קנגרו, ועוד, וכמובן עופות דורסים תוכים וציפורי שיר.
הצטלמנו לתמונה קבוצתית לפני תחילת הירידה לכיוון החניון על מנת להתחיל נסיעה של
כ- 400 ק"מ, 200 מהם בכבישי עפר האופייניים לאוסטרליה חזרה לאליס ספרינגס, לסיום הספארי.
ערכנו חניה לארוחת צהרים עם בשר על האש בירות וסלטים טובים, בתחנת הדרך המוכרת לנו מהדרך הלוך. מצאנו פינה פנימית בגינת המקום, כמובן ברשות, כולם תרמו להכנות ובסוף לניקיון והאריזה חזרה.
הפכנו לחבורה, נוצרו חברויות הוכרז על פתיחת דף בפייסבוק בו כל אחד יוכל להעלות תמונות ולשתף מחוויותיו.
בכניסה לאליס ספרינג נערכו צילומי פרידה אישיים החלפת כתובות מייל ומספרי טלפון.
פוזרנו כל אחד למלונו, גם אנחנו חזרנו לדיפלומט לעוד לילה.
יצאנו בערב לאכול במסעדה שלא אחזור על שמה, מפאת כבודה, אני ממש לא נהניתי, עיינה לעומת זאת כן אהבה את המנה הצמחונית שלה.
למחרת ערכנו סיבוב פרידה בשוק יום ראשון במדרחוב, קניות אחרונות במקום, תוך כך פגשנו את 2 הסטודנטים האמריקאים חברים מהטיול.
בטרמינל פגשנו אותם ועוד אחרים והסתבר שכולנו חוזרים לסידני באותה טיסה.
שוב טיסה באור יום מלא שאפשרה צילומי אוויר של המדבר האוסטרלי, גלי חול ואגמי מלח רבים באזורים מישוריים שאין מוצא אמיתי למים והם ניקוים ומתאדים והתוצאה נוצרים אגמי מלח.
לאט לאט התמלאו מתחתנו עננים והסתירו את היבשה, חורים בעננים אפשרו לראות ישובים, גשרים וכדומה... ממש לקראת נחיתה ירדנו אל מתחת העננים ושוב אפשר היה לראות את יופייה של סידני רבתי ממעוף "ציפור הברזל"...
נחתנו, הילית המתינה לנו ונסענו לנוח לאחר החוויות והמאמץ הגדול....
הסתיים פרק נפלא בביקורנו הנוכחי באוסטרליה, אני ממליץ בכל פה להגיע לאזור ולהקדיש לו יותר ממה שאנחנו הקדשנו, במשאבים ובזמן, יש עוד המון מה לראות ולחוות...
הפרק הבא בקרוב ...
היכרות עומק עם סידני רבתי
