פרק 7

הטיול עם טמיר – המשך - 3.9.15 עד 8.9.15

בוקר, יום חדש, השמים נקיים מעננים הנוף פתוח מחדר האוכל במלון בקשת רחבה של מאה ושמונים מעלות או יותר למרחק רב, עשרות ק"מ, מתחתנו משתרע אזור הררי? גבעי? אני לא יודע איך להתייחס אליו כי מהגובה שלנו בהאפוטאלה Haputae)) זה נמוך גבעי אבל כנראה שביחס לגובה פני הים יכול להיקרא הררי.

שטחים אין סופיים של יערות גשם בתוכם מוצפנים עיירות וכפרים עם חלקות לגידול ירקות ומטעים. יצאנו לדרכנו שבתפריט היום הטבע המקומי. זרימת נהרות ומפלים. המפל הגבוה ביותר בסרי לנקה, במברקנדה (Bambarakanda falls) ליד הכפר קלופהאנה (Kalupahana) לא מרשים בתקופה זו מבחינת כמויות המים שזורמות בו אבל גובהו 760 רגל שזה כ- 240 מטר.

מפלים הם אתרים מאוד מבוקרים כך שבדרכנו פקדנו מפל, שמו "סורטאלי פוול" = "עריסת התינוקת" זרם מים לא משהו בזמן הזה אבל יפיפה בזרימתו ובחציבה שלו בסלע. לרגליו בריכות קטנות שאפשר להתרחץ בהם במים קרים ולהתרועע עם הדגיגים... כשהגענו עזבה משפחה צעירה את המקום, הליכה של כמה מאות מטר ביער ממקום החניה לצד הכביש.

כשחזרנו לרכב ראינו לידינו על 2 עמודי חשמל מתח גבוה עובדי חברת חשמל מותחים כבל או משהו כזה המיוחד היה ציוד הבטיחות החסר, ודרך הירידה המיוחדת תוך שימוש באצבעות הרגליים להעברת מוט מתכת קצר אותו תקעו לתוך חור בעמוד הביטון דרכו עליו כמדרגה ועשות את אותה פעולה עם הרגל השנייה, כך ירדו כמו ע"ג סולם עד הקטע האחרון שאפשר ירידה מסודרת יותר. היה מראה מדהים...בעיקר בפעילות ללא אמצעי בטיחות כאנטי תזה לשלטים שרואים כאן מדי פעם לצד עבודות בכביש למשל "man in work" ו-safety first" " .....

אחר הצהרים הגענו לכפר, עיירה, אלה Ella)), המקום הפך למרכז תיירותי ברחוב הראשי הקצר עשרות גסטהווזים מרכזי ספה ואיורוודה, טיפול בכל מיני צמחי מרפא אותם כבר פגשנו בביקור במרכז גידול צמחי מרפא וחנות המפעל של הכנת תרופות שיקויים ומשחות בקאנדי, לכל חולי כאב או בעיה פתרון טבעי מצוי וכאן באלה מתאימים את הפתרון הזה לאנשים, כולל מסג'ים מהראש ועד כפות הרגליים.

התמקמנו בגסטהווז התורן, סביר מבחינת הניקיון המים החמים ושאר הדרישות שהעמדנו למקום שנסכים להתאכסן בו.

אגב שמו סורייה המשמעות – שמש. אבל לנו זה היה מאוד דומה לסוריה והיה מוזר מאוד לגור "בסוריה"...

זה היה בסיס ליציאה ל- 2 אתרים המזוהים עם העיירה, מפל מים Rawana Ella Falls, מקסים עם זרם וברכות שהיו מלאות בסרי לנקאים המטיילים באוטובוסים ובאים לרחוץ בנחל מתחת למפל.

אחד הדוכנים למזכרות המרובים במקום שמע אותנו המוכר מדברים עברית והפגין את שליטתו בשפה, ידע להגיד "פילים" – למכנסיים עם הדפס של פילים, ועוד כמה כאלה, סיפר שהוא לומד מתיירים ישראלים מילים, הוספנו לו את המילה מכנסיים, הוא מיד הביא פנקס ורשם את המילה עם תרגום לשפתו, אני בטוח שבפעם הבאה כאשר יזדמן לו ידע להגיד "מכנסי פילים".

אתר נוסף הוא תצפית נוף מחצר מלון יפיפה לעבר מה שקרוי "אלה גפ" = Ella Gap. תצפית אל העמק מרחק עשרות קילומטרים ומשני צדדים מתנשאים הרים ומצוקים – המראה מרהיב.…

פנורמה של אלה גפ-Ella Gap

החלק התרבותי, הייתה ארוחת ערב יום שישי, קבלת שבת, משותפת עם חבריו של טמיר לטיסה מהארץ אותם פגשנו באלה. קים וניר, ערכנו קבלת שבת קצרה וסמלית אכלנו ארוחה טעימה ובילינו כמה שעות בחברה ישראלית איכותית...

עם בוקר, יצאנו לדרך ארוכה, המטרה להיום הייתה להגיע לראטנפורה (Ratnapura), עיר האבנים היקרות. כל האזור סביב העיר מאופיין במכרות שאנחנו היינו מגדירים כמאולתרים, אנשים יורדים ל- 20-30 מטר מתחת לאדמה בתנאים לא תנאים, מזרימים להם אוויר עם מנוע מיושן ומקרטע, האוויר מלא לחות, סכנת התמוטטות כל הזמן, סכנת נפשות...

פגשנו עובדים שיצאו מהאדמה לבושים תחתונים בלבד רטובים ממים וזעה. כפי שהסבירו לנו השיטה היא שבעל הקרקע אוסף את האבנים הגדולות השוות ומשלם עליהם לכורים ואת האבנים הקטנות משאיר להם, כך שכולם (4-5) אנשים התנפלו עלינו כל אחד עם פיסת עיתון בתוכה אבנים יפות אבל קטנות וניסו ככול יכולתם למכור לנו מהם. אליהם הצטרף סוחר עם אבנים מלוטשות, וכך כולנו בבוץ ליד הבור מתחת לסככת כפות קוקוס.... שמחה וששון.

כשהגענו לעיר עצמה וחנינו באיזה מגרש עד בואו של איש הגסטהווז התורן, קפצו עלינו 2 סוחרי אבנים בניסיון נואש למכור לנו וכשהגיע איש המלון בדקו שהוא לא בא בכדי למכור לנו אבנים.

אגב במלון באזור "מרפסת האוכל" הייתה עמדת ליטוש לאבנים. בקיצור כל העיר "בתקופת האבן"....

בבוקר יצאנו לכיוון קולומבו, הולך ומסתיים הטיול עם טמיר... הדרך יפה יערות, כפרים ושטחים מעובדים, סלילת כבישים חדשים, קיימת תנופת השקעה בתשתיות מפתחים את הכבישים ה"צדדיים", בונים גשרים מרחיבים כבישים עד כדי הורדת חלקי בתים שנכנסו, "פלשו" לשטח הכביש המיועד ופשוט כיסחו להם חדרים שלמים. רואים את הבית שנותר נושק לתשתית החדשה של הכביש.

אגב, אין לכבישים שוליים, אם יש בעיה פשוט עומדים באמצע הכביש מחליפים גלגל או כל דבר אחר שצריך לעשות. בכלל תמרורים וסימון על הכביש הם המלצות בלבד, כשיש צורך לעשות פרסה או לעקוף פשוט עושים את מה שרוצים וסומכים על הנהגים האחרים שיתנו לך להשלים את הפעולה בשלום.

100 וכמה ק"מ שלקחו יום שלם. עצרנו על מנת לטפל בבעיית שיניים של עיינה בבית חולים מקומי מרפאת שיניים שיצאה מתוך מוזיאון של שנות ה-50 בארץ עם רופאה בהריון מתקדם שהייתה בסדר בסה"כ ופתרה את הבעיה של עיינה.

עם ערב הגענו לפרוור של קולומבו עיירה בשם ג'ה אלה (Ja Ela) בה העברנו את הלילה השלם האחרון של טמיר.

בבוקר נסענו לקולומבו, הבירה, טמיר ביקש להתחקות אחרי עקבות יהודים שנותרו (אם נותרו) מהתקופה הקולוניאלית. החלטנו שהדרך הטובה למצוא קצה חוט תהיה באמצעות ביקור בבית חב"ד המקומי.

את בית חב"ד מצאנו בקלות בגוגל, התקשרנו, הגענו פגשנו את הרב שניאור, בחור צעיר עוד לא בן 30 עם אשתו מושקא על שם אשתו של הרבי מלובביץ עם 2 ילדים, חנה בת 2.5 ואחיה הצעיר תינוק בן כ- 9 חודשים, דב בר.

קיבלו אותנו מאוד יפה, הרב שניאור תקע בשופר לכבודנו, כאימון לקראת ראש השנה המתקרב...

טמיר כיבד אותו בהנחת תפילין, אבל עקבות היהודים העלומים לא ממש נמצאו. היה סיפור על בית קברות שיש בו קברי יהודים אבל הרב לא היה שם וידע רק לתת לנו שם של ישראלי, החי בקולומבו, חי מארגון טיולים לתיירים ישראלים. בשלב הזה לא התקשרנו אליו, כך שלא ניתן היה למצוא את אותם שרידים. זיו מולכו, (94-77-9842289+)

לאחר ביקור קצר בחוף האוקינוס ההודי וקניות חזרנו לגסטהווז בג'ה אלה, להעביר את השעות עד חצות בערך הזמן שצריך היה לנסוע עם טמיר לשדה התעופה, המראה ב- 03:35.

לוינו אותו עד הבדיקות הביטחוניות, נפרדנו, הוא לטיסה ואנחנו לנסיעת לילה לוינדלופט ריטריט – Windloft Retreat, Deltota, Kandy district במחוז קאנדי ליד העיירה דלטוטה, מקום בו נהיה בשבועיים שלושה הקרובים.....

המשך בוא יבוא, גם אם יתאחר....