האאוטבק – הלב האדום של אוסטרליה

פרק 3, חלק ראשון

הפארק הלאומי "אולארו – קאטה טג'וטה"

Uluru – Kata Tjuta National Park

יום רביעי ה-13 יוני, הגענו לטרמינל 3 לחפש את הדלפקים של חברת קוונטס ((Qantas חברה גדולה ואמינה שמסתבר שיש לה טרמינל המשרת את הטיסות שלה.

סיימנו את הסידורים והמתנו לטיסה, 9:30 לפי לוח הזמנים המתוכנן.

במטוס משכה את תשומת ליבנו משפחה, זוג הורים בעשור הרביעי שלהם עם בת ובן בגילאי העשרה, ניסינו לנחש מהיכן הם, מן משחק שכזה, אני אמרתי צרפתים, עיינה אמרה בלגים, וכך התקבעה האפיון כבלגים.

המראנו, שוב פוגשים את סידני ממבט ציפור, אכן מראה מרהיב של סידני רבתי היושבת על שלוחות וביניהם מפרצים, שלוחות של ים, המביאות את החוף לכל פינה ומאפשרות לקיים פעילות חוף וים ענפה. אין כמו תרבות הפנאי האוסטרלית והים על אפשרויותיו הרבות תופס מקום של כבוד.

תוך זמן לא רב היינו מעל מדבר שהאדמה שלו בגוונים של אדום, ללא צמחיה כמעט שהתחלף לאזורים עם צמחיה דלילה אך האדמה נותרה בגוונים אדומים.

שלוש שעות חלפו ביעף והנה אנחנו נוחתים בשדה התעופה של אליס ספרינגס, המרוחק כ- 10 ק"מ מהעיר עצמה.

טרמינל נחמד קידם את פנינו, לא גדול, מן משפחתי קומפקטי שכזה, הולכים ברגל מהמטוס שחונה ממש בסמוך למבנה הטרמינל, אנשים יושבים גם בגינת הטרמינל ממש ליד הגדר שמצידה השני חונים המטוסים.

היות ואין את כל הפרוצדורות של כניסה למדינה חיש קל הלכנו לאסוף את המזוודה ויצאנו החוצה לגלות שיש אוטובוס שאטל, המפזר תמורת סכום פעוט (33AUD לזוג) את הנוסעים בין בתי המלון בעיר. חזרתי אל תוך הטרמינל לקנות כרטיס.

המלון שלנו, מלון דיפלומט (Diplomat Motel) ממש במרכז אליס. מספר מבנים בני 2 קומות פרושים מסביב מגרש חניה וברכת שחיה פתוחה (מאוד לא רלוונטית למזג האוויר החורפי).

עיינה הלכה לנוח ואני יצאתי להכיר את העיר. היות והמלון ממש במרכז ממש בכמה צעדים אפשר למצוא קניון עם כל טוב, מצד אחד ומהצד השני מדרחוב עם חנויות זמינות ומזמינות שוב עם כל טוב...


מרכז תרבות או שמה זה מרכז יום לאבוריג'ינים, לידו הסתובבו גברים ונשים שנראים מוזנחים חסרי מטרה. ואחרים כמו אם ובנה מסודרים ומאורגנים.

בהרחבה על הנושא, אומר אנגוס (גוס) המדריך שלנו, כי האבוריג'ינים נמצאים בדיכאון כבר עשרות שלא לומר מאות שנים, מאז שדחקו את רגליהם מסביבתם הטבעית, מאזורי המחיה שלהם ולא אפשרו להם לחיות את חייהם כפי שחיו אלפי שנים.

כ- 500 שבטים/עמים חיו באוסטרליה לפני בוא האדם הלבן, לכל שבט אזור מחיה, שפה וסימנים ייחודיים. חיו כציידים לקטים, בחיי שיתוף משפחתיים / שבטיים עם ערבות הדדית, קופה אחת וכדומה.

לא אכנס כאן לכל ההיסטוריה, אך הדחיקה הזו ושלילת היכולת לחיות את חייהם כפי שחיו אבותיהם אלפי שנים הכניסה אותם על פי הסבריו של גוס, לדיכאון עמוק ממנו רובם לא יצאו עד היום.

זאת הסיבה שרובם אינם משתלבים בעבודה ובסדרי החיים של האוכלוסייה האוסטרלית הכללית.

מתמכרים לאלכוהול, ולהסנפת דבקים ובנזין. אך לעומתם יש לומר, כי יש גם כאלו שכן השתלבו בחברה הכללית עובדים במקצועות שונים ומנהלים אורך חיים כמקובל.

בסיור הראשוני הזה באליס ספרינגס סובבתי את מרכז העיר, ראיתי שלט גדול של מרכז מידע לתייר אך לא את המרכז עצמו. את הדואר, בית המשפט של הטריטוריה הצפונית – אליה שייכת אליס ספרינגס.

ראיתי עוד דבר שנראה לי מוזר שעדיין קיים כאן, אנשים הולכים לדבר בטלפון ציבורי. בגלל המוזרות צילמתי אותם.

כעבור מספר ימים בסידני, כשסיפרתי להילית והראתי את התמונה היא הסבה את תשומת ליבי לאייקון הנמצא מעל תא הטלפון והסבירה שזה בעצם טלפון ב- WiFi .... מה שהופך את השימוש בו לעכשווי...

חזרתי לאסוף את עיינה וללכת לגבעת אנז'ק הנחשבת ממקום תצפית על השקיעה והיופי של העיר במבט מלמעלה.

בדרך חזרה עברנו דרך סופרמרקט לקנות מספר פרודוקטים שיהיו לארוחת בוקר למחר (אך הם היו אתנו בכל שלושת הימים, זה היה חיובי מאוד במידה מסוימת מזל).

הלכנו לאכול ארוחת ערב בטברנה הצמודה למלון, המקום נחשב מספר 1 באליס,

האוכל לא יותר מסביר, אך במקום משחקים בסוג של בינגו – טריוויה, צופים באירועי ספורט: מרוצי סוסים, אופנועים, רכב, כדורגל פוטבול אוסטרלי וכו' על מסכים גדולים המפוזרים על הקירות והעמודים בחלל האולם. המקום היה מלא מפה לפה והבירה זרמה מהברזים בכוסות גדולות...

אכלנו והלכנו לישון מוקדם, מחר היום "הגדול"...

יום חמישי 14 ליוני, 2018, ב- 6 בבוקר, עמדנו על המדרכה בחזית המלון, זו הייתה שעת האיסוף שלנו, כעבור כ- 5 דקות נעצרה על ידנו טיולית גבוהה

ירד ג'ינג'י גדל גוף, בדק שאנחנו מי שאנחנו מתחזים להיות, העלה את הציוד לתא המשא מאחורי תא הנוסעים ואנחנו עלינו לתא הנוסעים המסודר כאוטובוס, ספסלי זוגות משני צדדי מעבר מרכזי ובקצה ספסל ל- 5 נוסעים, בסה"כ מכיל המקום כ-22 נוסעים.

מצאנו שכבר יושב זוג, כבני חמישים + בספסל הראשון מימין, התיישבנו בספסל הראשון משמאל ערכנו הכרות אתם ג'נין (Genin) ומאתיו, (Matthew/Matt) אוסטרלים ממלבורן ויצאנו להמשך האיסוף.

מעצירה לעצירה ולאחר סיבוב של כחצי שעה עד שלושת רבעי השעה התמלא תא הנוסעים.

בעצירה האחרונה עולים לתא הנוסעים האם "הבלגית" ובתה, האב והבן התיישבו בתא הנהג ליד הנהג.

(תא הנוסעים היה מלא מפה לפה כולל כמה מטיילים שסיימו יום קודם את הספארי כאן באליס ספרינגס והיו צריכים לחזור לטיסתם מהשדה ביולארא ליד אולארו).

מהר מאוד הבנו ש"הנהג" הוא הוא המדריך והאיש המרכזי בטיול הספארי שלנו, הציג את עצמו כאנגוס, או בכינויו גוס....

תא הנהג היה מחובר לתא הנוסעים בפתח גדול, במקום השמשה האחורית של תא הנהג, מרופד, סגור לשאר הצדדים בבד שמשונית, כך שהיה קשר ישיר ובלתי אמצעי בין 2 הצדדים מלבד כמובן מערכת ההגברה מהמיקרופון של גוס שאיפשרה לו להסביר ולתאר דברים על פי הצורך תוך כדי נסיעה.

כאן אני מוכרח להעיר שהיה מאוד קשה להבין אותו, אנגלית אוסטרלית בסלנג מקומי של האאוטבק בדיבור מהיר הבולע חלקי מילים... היה קשה... באחת ההפסקות הראשונות ביקשתי ממנו לנסות לדבר לאט יותר וברור יותר אך הוא אמר "שהוא זה הוא ואיננו יכול לשנות ולהשתנות" - "זה מה יש" כמו שאנחנו אומרים "ואם זה צריך לנצח"...

אנחנו מצאנו את הטיול בהיצע הגדול של לוסטאינאוסטרליה.קום (LostinAustralia.com) אך גילינו שבפועל הספארי מבוצע על ידי ווייאאווטבק.קום (Wayoutback.com) חברה ותיקה שמוציאה מגוון טיולי ספארי בכל רחבי האאווטבק האוסטרלי, ואכן על פי ניסיוננו הנוכחי "מגיעות להם הנקודות שלהם"... גוס התגלה כמדריך מנוסה עם ידע רב בכל תחום שהטיול הזה נגע. היסטורי, גאוגרפי, גאולוגי, חיי האבוריג'נים והמתיישבים, הישרדות בשטח ועוד ועוד... נהנו מאוד מהטיול במחיצתו.

יצאנו לדרך, כ- 450 ק"מ מאליס ספרינגס לאולארו....

השמש רק החלה להפציע ואנחנו כבר באמצע המדבר, צמחיה נמוכה, דלילה לאורך הכביש הדו מסלולי, מסלול לכל כיוון, יש תנועה, גוס מקפיד להרים יד לשלום לכל רכב הבא מולנו. אהבתי את המחווה החברית הזאת, גם אם לא מכירים אם בכלל אפשר במהירות החליפה אחד על פני השני לזהות את האנשים ברכב ממול.

הרבה מאוד רכבי קראוון, או רכבים הגוררים קראוון, זה אומר שהרבה מאוד תיירים (תיירות פנים (בעיקר) וחוץ) פוקדים את האזור.

מאוד מקובל באוסטרליה עם היציאה לגמלאות לקנות רכב קרוואן או קראוון נגרר ולצאת, ללא שעון או סטופר לתור את אוסטרליה, ובכלל זה את הלב "הפועם תיירות" במרכז האדום של אוסטרליה.

מאוחר יותר, לאחר שחזרנו ונפגשנו עם אוסטרלים ותיקים ואפילו ילידי היבשת שלא מצאו את הזמן לביקור באליס ספרינגס ובאולארו – קאטה ג'וטה נשיונאל פארק ושאר המקומות המלהיבים הללו.

התחנה הראשונה, לאחר כשעה וחצי נסיעה הייתה חווה לגידול גמלים, שכמו כל סטיישן באאווטבאק כוללת מסעדה, בית קפה, חנות מזכרות, תחנת דלק ואטרקציות לעוצרים להתאוורר בדרך הארוכה כולל רכיבה על גמלים. (במקרה הספציפי הזה).

כאן גילינו בכלל שבאוסטרליה לא רק מגדלים גמלים גם מייצאים אותם לערב הסעודית, עד כדי כך... בעל המקום "גמלאי" ידוע באוסטרליה זוכה במרוצי גמלים וכדומה.

מאוחר יותר גם פגשנו עדרי גמלי בר המסתובבים חופשי במדבר.

לאחר שעתיים נוספות של נוף ערבתי, צמחיה נמוכה מפוזרת על פני אדמה בגוונים אדומים הגענו לתחנה השנייה, הממוקמת ממש פיזית במרכז אוסטרליה, מדוד.

לא בדקתי אבל זה מה שנטען בשלט המוצב ליד מייצג של מגדל מתכת בגובה 5-6 מטר ובראשו פלטת ברזל חתוכה על פי צורתה של אוסטרליה עם חץ במרכזה...בשלט גם סיפור היסטורי המתאר את בואם של החלוצים ראשונים למקום.

כל מי שעובר כאן עוצר, למלא דלק ולנוח משעות של נסיעה, פגשנו כאן משפחה שנוסעת באוטו קראוון אך גוררים אתם מכונית פרטית קטנה לשימוש מקומי באזור בו הם מתמקמים... חזק אף יותר מאלה הנוסעים עם אופניים קשורות על הקראוון מאחור.

גם כאן מחזיקים תצוגת חי מקומי הפעם היו אלא "אמו" עוף גדול דומה ליען, ללא יכולת לעוף, המיוחד לאוסטרליה.

עוד תחנה אחת ועולים על לאסטאר הייוויי [Lasseter Hwy] המביא אותנו ליולארא [Yulara].

מסביבי ישנים הנסיעה בנוף החד גוני הכריעה רבים ברכב, אני מנסה שלא לפספס דבר רואה לפתע הר מתנשא מעל המישורים הירוקים כאן, הייתי בטוח שזה האולארו בהתרגשות רבה התחלתי לצלם תמונה אחר תמונה, בעדשה טלסקופית, מימיני התעוררה ג'נין אמרתי לה שהנה האולארו משמאל, היא העיפה מבט אחד ואמרה לי לא זה לא. האולארו עגלגל וזה עם “ראש שטוח” הוא הר קונור

[Mount Conner], אבל מתקרבים לאולארו…

יולארא [Yulara] מרכז עירוני, אם אפשר לקרוא לזה כך, הקרוב לכניסה לפארק אולארו – קוטה טג'וטה במקום מרכז שרות, מחנות קראוונים, מאהלי חניונים של כל החברות המביאות תיירים/מטיילים בסגנון ספארי, בתי מלון מפנקים יותר למחפשים זאת, מנחת מסוקים הכולל גם צפלין (ספינת אוויר, מקושטת בציורי אבוריג'ינים), לא רחוק אך עדיין מספיק קרוב שדה תעופה שאליו ניתן להגיע בטיסות ישירות מסידני מלבורן ועוד...

נכנסנו לשדה התעופה המקומי להוריד את הקבוצה שאמורה הייתה לטוס מכאן ונסענו לחניון הלילה שלנו בכדי להוריד את הפרודוקטים להכנת ארוחת הערב אותה מיד מתחיל להכין טבח, מטעם החברה החי במקום ומשרת את הקבוצות המגיעות מדי יום.

המשכנו בנסיעה, יצאנו מהמאהל על מנת להיכנס לפארק, מיד לאחר הכניסה נמצא מרכז תרבות אבוריג'יני המספר את סיפור השבט המקומי כולל תצוגות כלים ותמונות מחיי העם הזה וכן סרט וידאו על ארועים שונים שהונצחו בהסרטה וכמובן חנות מזכרות ומסעדה שירותים וכדומה...

לאחר כשעה המקום המשכנו בנסיעה של כרבע שעה עד למגרש החניה של "שביל קוניה" [Kuniya Walk] כאן התחלקנו לשתי קבוצות.

לקבוצה שבה היינו, חיכו 2 נשים, אשה אבוריג'ינית שנראתה בשנות החמישים עם בחורה לבנה כבת 30 שהחזיקה ביד מספר כלים מעץ, הכלי היחיד שיכולנו לזהות היה בומרנג די גדול.

ערכנו היכרות המבוגרת יותר תשתף אותנו בשפת המקום והצעירה תתרגם לאנגלית ותסביר את הדורש הסבר.

יצאנו להליכה של כמה מאות מטר על השביל, הגענו למערה בעומק 5-8 מטר עם תקרה לא גבוהה (בסלע האולארו) בתקרתה ציורי קיר קדומים (חלקם סבלו מוונדליזם ונמחקו) הציורים המספרים סיפור מסורתי של בני המקום.

המשכנו לפינה שקטה בצד הדרך שם התיישבה מורת הדרך שלנו עם המתורגמנית שלה על החול ואנחנו התיישבנו מולן.

מורת הדרך ניקתה/יישרה את העפר לפניה וציירה מספר צורות בינהן עיגול בתוך עיגול וצורת האות U צורת בומרנג ועוד כמה שרטוטים סתומים לנו.

קיבלנו הסבר בשפת הילידים המקומיים שתורגם לאנגלית על משמעות הסמלים/הצורות הללו החוזרות במוטיבים של האבוריג'ינים בכלל.

מסתבר שהסימן U מסמל אדם באשר הוא אדם, הסימן נולד מהצורה של אדם שידיו או רגליו יוצרות עם החיבור לגוף צורת U.

עיגול מסמל אישה כך שסימן U עם עיגול מסמן אדם שהוא אישה לעומת U עם ציור של קשת, בומרנג, כלי נשק מסמן גבר.

ועוד ועוד...

וכך גם הכלים השימושיים ככלי עבודה או נשק, או כלי אגירה גדולים או קטנים למים או לקט מהשטח וכדומה.

לא אפרט מעבר לכך אך יש חומרים רבים באינטרנט שמסבירים את המוטיבים בציורי המערות, הסלעים, ועל גבי הגוף בטקסים דתיים ואחרים...

כל השיחה עברה מהשפה המקומית האבורג'נית לאנגלית ובחזרה בשאלות שעלו מחברי הקבוצה.

אל אף שכל הקטע היה קצר הייתה בו איכות רבה.

עיינה הבחינה כי נמלה התקרבה אל המדריכה האבורג'נית והיא לקחה אותה בעדינות והעבירה אותה הצידה שלא יאונה לה כל רע, גם שלא בכוונה מהפעילות.

היא ציינה זאת, בגלל רגישותה שלא לפגוע בחי ככלל ובאמצעות המתורגמנית עלה בשיחה הקשר של הילידים לאדמה ולכל החי והצומח עליה.

בסיום השיחה הזו מהרנו בזמן הקצר שנותר לנו לפני מועד המפגש עם הרכב בחניון לבור טבעי אל בטן האדמה. תופעה דומה קיימת בדולינה של סאסא בגליל. כאשר למים אין מוצא לאפיק נחל הם מוצאים דרך אל בטן האדמה.

כמובן שכאן התופעה קיבלה קדושה מקומית כמו המערות ובכלל סלע האולארו.

חזרנו לחניה בכדי לנסוע לנקודת התצפית על האולארו בזמן השקיעה.

מאות טיילים כבר מלאו את מקום התצפית, מצאנו את מקום החניה שלנו ובאוסטרליה כמו באוסטרליה דברים מיוחדים מלווים בכוסית יין, אפשר היה לראות מסביב קבוצות קבוצות

פותחים שולחן עומדים סביב עם כוסיות יין ומצפים לרגע שהשמש תנמיך מאחורינו וצבעי האולארו יושפע מהעלמות קרני השמש....

אכן מראה מדהים של שינוי גוונים מצהוב לאדום חום סגול.... אין מילים

חזרנו למאהל, לילה, חושך מוחלט, אף שבכביש הכניסה לאזור המאהלים של החברות השונות יש עמודים עם תאורה, הם מאירים מעט סביבם ולא מעבר לכך.

במרכז מחנות האוהלים יש מבנה שירותים ומקלחות, גדול, היכול להכיל כמה עשרות אנשים בבת אחת באגפים הגברים והנשים. תאי מקלחת אישיים, שורת ברזיות עם כיורים ארוכה. בקיצור המקום מאורגן לקלוט משתמשים רבים בו זמנית.

במאהל שלנו המרוחק כ 300 מטר ממבנה השירותים חושך כמעט מוחלט, בין האוהלים מספר פנסים המוזנים מלוחות סולריים "אישיים" אך תאורתם מאוד מוגבלת וכמובן אור המדורה ואורות הפנסים האישיים.

שולחן ארוך ערוך לקבל את כל הקבוצה עם ארוחה חמה בשרים על האש, סלטים שונים וכמובן יין או בירה שאפשר יהיה להרים את הערב...

ערכנו סיבוב היכרות, כל אחד הציג/ה את עצמו/מה בשם ומהיכן הוא וכן סיבה מה הביא אותו/אותה להשתתף בטיול הסאפרי הזה, או בכלל מה הביא אותו/אותה לאוסטרליה...

רוב המשתתפים היו סטודנטים צעירים שנמצאים בתוכנית לימודים כזאת או אחרת באוסטרליה, היו ביניהם אמריקאים, גרמנים, דנים, היה מורה לאנגלית אמריקאי החי בערב הסעודית, הייתה סבתא צעירה מאיטליה (הגיעה לאוסטרליה לרגל הולדת נכדתה במלבורן), מורה למתמטיקה במקצועה, שלא ידעה אנגלית כמעט בכלל. המשפחה ה"בלגית" שהיו בעצם צרפתים החיים על גבול שווייץ, (האישה עובדת בג'נבה) וזוג האוסטרלים אותם הכרנו ראשונים בבוקר, ממלבורן ואנחנו זקני החבורה....

בגלל העייפות הרבה והקור העז הערב לא נמשך זמן ארוך והתפזרנו לאוהלים.

אגב, היו כמה צעירים אמיצים שהצטרפו לגוס וישנו ליד המדורה במן "אוהל שק שינה" אישי שנקרא סוואג (swag) תחת כיפת השמיים...קרררררר...

היה קר מאוד.

כל היום לא היה חם וכשהתווספה הרוח במקומות פתוחים כמו המקום בו צפינו באולארו בשקיעה היה קר, קר מאוד.

האוהלים נותנים סוג של מחסה אבל הם מבד, סוג של ברזנט, עבה ככל שיהיה עדין בד, ומאוד מאוד קר. הטמפרטורה מגרדת את האפס מלמעלה אבל מאוד קרובה.

קיבלנו כל אחד שק שינה ושמיכת צמר ויחד עם ציוד אישי, גרביים וכובעים קיווינו לעבור את הלילה בשינה כי היינו מאוד עייפים מהיום הארוך מלא החוויות.

הלכנו לישון עם ידיעה שמשכימים ב- 05:00 לאפס מעלות או פחות, צריכים לארוז ולהעמיס הכל על הרכב. להתארגן כולל ארוחת בוקר ולצאת לצפות על האולארו בזריחה, זה אומר להיות במקום התצפית לפני בוא השמש...

לילה טוב...

המשך היומיים הבאים

בפוסט הבא....